בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 7496/21
לפני: כבוד השופט ד' מינץ
כבוד השופטת י' וילנר
כבוד השופט א' שטיין
המערערת: ליאב יזמות וניהול פרויקטים בע"מ
נ ג ד
המשיבים: 1. י.מ האחים שמואלי בע"מ
2. י.ד אופק מעקות בע"מ
3. ילין הנדסה סולרית בע"מ
4. בנק המזרחי בע"מ
5. עו"ד משה תורג'מן
6. עו"ד אסף דגני
7. עו"ד שלי נחום
8. עו"ד אביחי ורדי
9. עו"ד דורון אדירי
ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ע' וינברג-נוטוביץ) שניתנה ביום 28.10.2021 בחדל"ת 65463-04-21 [פורסם בנבו]
בשם המערערת: עו"ד ירדן פישר
בשם המשיבים 1-3 והמשיבים 5-9:
עו"ד דורון אדירי
בשם המשיב 4:
עו"ד נתנאל משרקי
בשם הממונה על חדלות פירעון:
עו"ד רועי נירון
פסק-דין
השופט א' שטיין:
1. לפנינו ערעור בגדרו מבוקשת ביטולה של החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ע' וינברג-נוטוביץ) מיום 28.10.2021 אשר ניתנה בתיק חדל"ת 65463-04-21 [פורסם בנבו] (להלן: ההחלטה נושא הערעור).
2. הנני מציע לחבריי כי נדחה את הערעור אף מבלי לקבל את תשובת המשיבים לערעור, וזאת בהתאם לסמכותנו לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 – מאחר שלערעור אין סיכוי להתקבל.
הרקע לערעור
3. ביום 29.4.2021 הגישו המשיבים בהליך דנן (להלן: הנושים בבקשה למתן צו) בקשה למתן צו לפתיחת הליכים נגד תאגיד ולפירוקו בעניין חברת ליאב יזמות וניהול פרוייקטים בע"מ (להלן: הבקשה למתן צו ו-החברה, בהתאמה) – זאת, בהתאם להוראות חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: חוק חדלות פירעון או החוק). לטענת הנושים בבקשה למתן צו, סך כל החובות שהחברה חבה להם עולה על 300,000 ש"ח. בהתאם לכך, כך נטען, מתקיימת ביחס לחברה חזקת חדלות פירעון מכוח שילובם של סעיפים 10(א)(1) ו-10(ד)(1) לחוק חדלות פירעון. כן נטען כי לחברה חובות נוספים, שאינם כלפי הנושים בבקשה למתן צו, וכי סך כל חובות החברה הינו, לכל הפחות, 600,000 ש"ח.
4. ביום 30.9.2021 הוגשה תשובת החברה לבקשה למתן צו. במסגרת התשובה התנגדה החברה לבקשה בטענות שונות; בין היתר ולענייננו – החברה טענה כי יש לדחות על הסף את בקשתם של רוב הנושים, אם לא של כולם (המשיב 2 והמשיבים 9-4 לפנינו), מהטעם שהם אינם אוחזים בחוב חלוט, וכי קיימת ביחס לנשייתם מחלוקת בתום לב; ביחס למשיבים 1 ו-3 נטען כי אכן קיים בעניינם חוב חלוט, אולם הוא אינו עולה על 32,000 ש"ח. נטען כי חוק חדלות פירעון קובע כי רק חובות חלוטים שאינם שנויים במחלוקת העולים על סכום של כ-75,000 ש"ח מאפשרים הגשת בקשה למתן צו לפתיחת הליכים; חובות הנושים בבקשה למתן צו אינם חוצים רף זה; ומשכך הוא, מן הדין לדחות את הבקשה.
5. ביום 6.10.2021 התקיים דיון בבקשה למתן צו, בסיומו נקבע כי התיק "נדחה לעיון ולמתן החלטה". בסמוך לאחר סיומו של הדיון הגישה החברה בקשה להוספת פרטים וראיות ובקשה לתיקון פרוטוקול. למחרת, ביום 7.10.2021, הגישה החברה בקשה נוספת להוספת פרטים וכן בקשה לקביעת דיון דחוף לצורך חקירת המצהירים. ביום 21.10.2021 הכריע בית משפט קמא בבקשות החברה כדלקמן: ביחס לבקשות לתיקון פרוטוקול – בית משפט קמא קיבל את חלקן, כמפורט בהחלטתו; ביחס לבקשה לחקור מצהירים – נקבע כי במועד הדיון החברה לא ביקשה לחקור את המצהירים, ומשכך, היא ויתרה על קיום חקירות; ביחס לבקשה להוספת פרטים וראיות – נקבע כי לפנים משורת הדין יותר צירופם; כמו כן נקבע, כי מכיוון שישנה מחלוקת ביחס לסכומים ששולמו במסגרת תיקי הוצאה לפועל נגד החברה, החברה תמציא דו"ח עדכני המפרט את כלל תיקי ההוצאה לפועל הפתוחים נגדה (להלן: דו"ח ההוצאה לפועל).
6. ביום 25.10.2021 הגישה החברה בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 21.10.2021 (רע"א 7133/21) [פורסם בנבו]. עוד באותו היום פנתה החברה לבית משפט קמא, הודיעה לו על פתיחת ההליך כאמור וביקשה כי המועד להגשת דו"ח ההוצאה לפועל יידחה עד לשלושה ימים לאחר ההכרעה בבקשת רשות הערעור. ביום 26.10.2021 קבע בית משפט קמא כי הבקשה הינה למעשה בקשה לעיכוב ביצוע אשר מוגשת לערכאה הדיונית לאחר הגשת ערעור והורה על דחיית הבקשה.
7. ביום 27.10.2021 הגישה החברה את דו"ח ההוצאה לפועל וביום 28.10.2021 ניתנה ההחלטה נושא הערעור, אשר זכתה לכותרת "פסק דין".
8. בית משפט קמא קבע כי החברה היא חדלת פירעון וכי בהתאם לכך יש לקבל את הבקשה למתן צו לפתיחת הליכים, וזאת מהטעמים הבאים:
א. מדו"ח ההוצאה לפועל עולה שנגד החברה נפתחו תיקים בהיקף כולל של 628,352 ש"ח. ביחס לחובות בהיקף של 100,000 ש"ח – אם לא 180,000 ש"ח – לא ניתנו צווי עיכוב הליכים, וביחס ליתרת החוב ישנו חשד כי החברה הגישה התנגדויות לחוב רק על-מנת להביא לדחיית הבקשה למתן צו. גם אם נתייחס רק לתיקים שבעניינם ישנן תביעות חוב שההליכים בעניינן לא עוכבו, חובות החברה עברו את הרף שנקבע בסעיפים 10(א)(1) ו-10(ד)(1) לחוק חדלות פירעון, המקימים חזקה בדבר חדלות פירעון של החברה. מנגד, החברה לא הציגה כל אסמכתא המעידה על היותה בעלת כושר פירעון ואשר יש בה כדי לסתור את חזקת חדלות הפירעון.
ב. החברה הודתה במסגרת בקשה לפטור מהפקדת עירבון כי היא מצויה בחדלות פירעון, בהצהירה כי היא נקלעה לקשיים כלכליים משמעותיים; כי אין לה פעילות עסקית כלשהי; כי כל חובות האשראי שלה הועמדו לפירעון מיידי; וכי מסגרת האשראי שלה בבנק לאומי בוטלה.
ג. ב"כ החברה הצהיר במהלך הדיון בפני בית משפט קמא כי החברה אינה יכולה לשלם חובותיה במועדם, ואלה משולמים באופן חלקי בהתאם ליכולותיה.
ד. התשלומים החלקיים שהחברה מבצעת הינם בגדר העדפת נושים אסורה.
ה. מאז 2018 החברה אינה פעילה וכל פעילותה מתמצית בניהול הליכים משפטיים אותם ניתן להמשיך במסגרת הליכי חדלות פירעון.
9. עוד באותו יום בו ניתנה ההחלטה נושא הערעור הגישה החברה "בקשה דחופה לעיון מחדש בפסק הדין ולשנותו ובקשה דחופה לעיכוב ביצוע החלטה לצורך הגשת ערעור". ביום 2.11.2021, לאחר קבלת תגובות המשיבים לבקשת החברה, דחה בית משפט קמא את הבקשה בקבעו כי הבקשה אינה מגלה עילה המצדיקה עיון מחדש בפסק הדין. כן נקבע, לגופו של עניין, כי לא יכולה להיות מחלוקת על כך שהחברה אינה יכולה לשלם את חובותיה במועדם, ועל כן מתקיימת בחברה הגדרת "חדלות פירעון" האמורה בסעיף 2 לחוק. בית משפט קמא דחה גם את הבקשה לעיכוב ביצוע כמפורט בהחלטתו.
10. בהמשך להחלטה האמורה, ביום 2.11.2021 הורה בית משפט קמא על מתן צו לפתיחת הליכים נגד החברה, והכריז על מינויו של עו"ד יניב אינסל כנאמן לנכסי החברה.
11. ביום 5.11.2021 הגישה החברה את הערעור דנן. במקביל, הגישה החברה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה נושא הערעור.
טענות הצדדים
12. טענתה העיקרית של החברה בערעור הינה כי חוק חדלות פירעון קובע שרק נושה (או נושים) אשר חובם המצרפי עולה כדי ה"סכום המינימלי" שנקבע בחוק רשאים לפנות לבית המשפט בבקשה לצו לפתיחת הליכים. החברה מנסה לבסס את טענתה זו באופן הבא: סעיפים 10(א)(1) ו-10(ד)(1) לחוק חדלות פירעון קובעים כי רק במקרה בו התאגיד חב לנושה או לנושים שפתחו את ההליך חוב הגבוה מסכום כולל של 74,779.80 ש"ח קמה חזקת חדלות פירעון. ממשיכה החברה וטוענת כי בהתאם להוראות סעיף 9 לחוק, הדרך היחידה להוכחת חדלות פירעון הינה באמצעות אחת החזקות האמורות בסעיף 10 לחוק. משכך, כך נטען, רק נושה או נושים שבידם חוב הגבוה מהסכום הנקוב בסעיף 10(א)(1) לחוק רשאים לפתוח בהליך חדלות פירעון. נוכח זאת נטען כי בית משפט קמא היה צריך לדחות את הבקשה על הסף, שכן חוב החברה לנושים בבקשה למתן צו אינו עולה כדי "החוב המינימלי". כן טענה החברה נגד הכרעותיו העובדתיות של בית משפט קמא בגינן נקבע כי החברה חדלת פירעון.
13. לאחר עיון בבקשה לעיכוב ביצוע מצאתי כי היא מצריכה את תשובת המשיבים. המשיבים הגישו את תשובותיהם (המשיבים 3-1 והמשיבים 9-5 במאוחד; המשיב 4 והממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי (להלן: הממונה) הגישו כל אחד תשובה מטעמו).
14. במסגרת תגובתו לבקשה לעיכוב ביצוע טען הממונה כי יש לדחות את הערעור על הסף שכן מי שעומד מאחורי הגשת הערעור הינו בעל השליטה בחברה, וזאת בניגוד להלכה הפסוקה לפיה בעל מניות אינו רשאי להגיש ערעור על החלטה בדבר מתן צו לפתיחת הליכים ומינוי נאמן. לאחר עיון בתגובת החברה לתשובות המשיבים הוריתי לחברה שתפרט את זהותו ומעמדו של מקבל ההחלטה בדבר הגשת הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע. ביום 24.12.2021 הודיעה החברה כי יוזם ההליך הינו מר ליאור פנסו, בעל המניות היחיד בחברה אשר מכהן כדירקטור בחברה וכמנכ"ל שלה.
דיון והכרעה
15. לאחר שעיינתי בכתובים שהונחו לפניי, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות, מהטעם שאין לו סיכוי להתקבל – זאת, על-אף שאני סבור שיש לדחות את טענת הסף שהעלה הממונה. אדרש תחילה לטענת הסף, ולאחר מכן לגופן של הטענות שנטענו על ידי בעלי הדין.
טענת הסף
16. אכן, כפי שציין הממונה, הלכה היא עימנו כי בעל מניות של תאגיד אינו רשאי להגיש בשם התאגיד ערעור נגד ההחלטה למתן צו לפתיחת הליכים ולמינוי נאמן לתאגיד במסגרת הליכי חדלות פירעון; האפשרות היחידה הפתוחה בפניו היא נקיטת הגנה נגזרת (ראו: ע"א 1938/11 מגדל הזוהר בע"מ נ' גוב גיא בע"מ, פסקה 11 [פורסם בנבו] (1.12.2011) (להלן: עניין מגדל הזוהר); וכן רע"א 4210/19 ע. מאיר יזמות בבניה בע"מ (בפירוק זמני) נ' עו"ד רז מנגל ורו"ח איראל אלפסי בתפקידם כמפרקים זמניים של החברה, פסקה 8 [פורסם בנבו] (26.9.2019)). דא עקא, הלכה זו אינה שוללת את יכולתם של אורגנים של התאגיד להגיש ערעור על ההחלטה למתן הצו האמור.
17. פסק הדין שניתן בעניין מגדל הזוהר מבוסס על ההבחנה בין זכותו של אורגן להגיש ערעור בשם החברה לבין היעדר זכות כאמור אצל בעל מניות. בהתאם לכך נקבע כי לבעל מניות של תאגיד אין סמכות לנקוט במישרין בהליכים משפטיים בשם התאגיד. הסמכת בעל מניות בתאגיד להגיש ערעור בשם התאגיד לאחר מתן צו לפתיחת הליכים תעניק אפוא לאותו בעל מניות זכות שלמעשה לא הייתה בידיו עובר למתן הצו. נוכח זאת, נקבע כי יש למנוע מבעל מניות את האפשרות לערער בשם החברה אולם אין לשלול סמכות כאמור ממנהל החברה או מאורגן אחר של החברה המוסמך לפעול בשמה.
18. לטעמי, ישנן שתי סיבות נוספות להבחנה שנקבעה בין בעל מניות לאורגן בעניין זכותם לערער בשם החברה על החלטה למתן צו לפתיחה בהליכים. הסיבה הראשונה: סעיף 349(א)(1) לחוק חדלות פירעון קובע שהחלטה בבקשה לצו לפתיחת הליכים כמוה כפסק דין לעניין זכות הערעור. אלא שמכיוון שדרכו של בעל המניות להגשת ערעור חסומה, ובהינתן שהנאמן לא יערער על מינויו, שלילת סמכותם של האורגנים לערער בשם התאגיד תביא לכך שהלכה למעשה לא יהיה מי שיכול להגיש ערעור על ההחלטה בדבר מתן צו לפתיחת הליכים. נוכח חשיבותה של זכות הערעור (ראו: בג"ץ 2442/11 שטנגר נ' יו"ר הכנסת, פסקה 30 והאסמכתאות שם [פורסם בנבו] (26.6.2013)), אני סבור כי תוצאה זו אינה רצויה כלל ועיקר. הסיבה השנייה: החלטה בדבר מתן צו לפתיחת הליכים מגלמת בתוכה השלכות שליליות ממשיות הן על בעלי המניות והן על האורגנים של החברה – החל מפגיעה במוניטין של האורגנים וכלה בחשיפתם לתביעות בגין אחריות אישית. בעוד שלבעל המניות עומדת האפשרות לנקוט בהגנה נגזרת ככלי להתמודד עם ההחלטה למתן צו פתיחת הליכים (ראו: עניין מגדל הזוהר, פסקאות 12-11), שלילת האפשרות של האורגן להגיש ערעור בשם התאגיד תמנע מהאורגנים את האפשרות מלערער על החלטה אשר נוגעת אליהם במישרין. גם מטעמים אלה, בנוסף לאמור בעניין מגדל הזוהר, לא נכון בעיניי לקבוע כי לאורגנים בתאגיד אין סמכות להגיש ערעור על עצם ההחלטה בדבר מתן צו לפתיחת הליכים.
19. אוסיף ואבהיר, כי לא נעלם מעיניי סעיף 43 לחוק חדלות פירעון הקובע ש"עם מינוי הנאמן יעברו לידיו הסמכויות הנתונות לאורגנים של התאגיד ולנושאי המשרה בו". אלא שלנוכח האמור לעיל, אין לקרוא סעיף זה כשולל את סמכותו של אורגן בתאגיד להגיש, בשם התאגיד, ערעור על החלטה בדבר מתן צו לפתיחת הליכים. "הסמכויות" עליהן מדבר סעיף 43 לחוק כוללות את כלל הסמכויות שבידי האורגנים של התאגיד למעט סמכות אחת: הסמכות להגיש ערעור על עצם ההחלטה בדבר מתן צו לפתיחת הליכים, אשר מעבירה את סמכויות האורגנים אל הנאמן.
20. נוכח האמור, אני דוחה את טענת הסף של הנאמן.
טענות שלגוף הערעור
21. לגופם של דברים, פרשנות החברה לפיה חוק חדלות פירעון קובע "סכום מינימום" להגשת בקשה למתן צו לפתיחת הליכים, אינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק.
22. סעיף 2 לחוק חדלות פירעון קובע כדלקמן:
"חדלות פירעון היא מצב כלכלי שבו חייב אינו יכול לשלם את חובותיו במועדם, בין אם מועד פירעונם הגיע ובין אם לאו, או שהתחייבויות החייב, לרבות התחייבויות עתידיות ומותנות שלו, עולות על שווי נכסיו" (ההדגשה הוספה – א.ש.).
23. סעיף 9(א) לחוק חדלות פירעון קובע כדלקמן:
"נושה של תאגיד רשאי להגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים אם התאגיד נמצא בחדלות פירעון; הוכחת חדלות הפירעון של התאגיד יכול שתיעשה באמצעות חזקה מהחזקות שבסעיף 10" (ההדגשה הוספה – א.ש.).
24. משילוב הסעיפים הללו אנו למדים כי נושה של תאגיד – תהא נשייתו אשר תהא – רשאי להגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים, אם יצליח להוכיח לבית המשפט שהתאגיד נמצא במצב כלכלי שבו אינו יכול לשלם את חובותיו במועדם. דרך אפשרית להוכחת חדלות פירעון היא באמצעות אחת החזקות המנויות בסעיף 10 לחוק, אולם זו אינה הדרך הבלעדית. אם יצליח המבקש להוכיח כי התאגיד חדל פירעון בכל דרך אחרת – די בכך כדי לעמוד בדרישותיו של סעיף 9(א) לחוק, הקובע מפורשות, כמצוטט לעיל, כי "הוכחת חדלות פירעון של התאגיד יכול שתיעשה באמצעות חזקה מהחזקות שבסעיף 10" (ההדגשה הוספה – א.ש.). ברור אפוא, כי נושה רשאי להגיש בקשה לצו לפתיחת הליכים גם אם נשייתו אינה עולה כדי הסכום האמור בסעיף 10(א)(1) לחוק.
25. דברים אלה אף נאמרו מפורשות בדברי ההסבר לסעיף 9 להצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו-2016, ה"ח הממשלה 1027, 617:
"בקשת נושה לצו לפתיחת הליכים אינה מותנית בקיומו של סך מזערי של חובות. זאת בניגוד לבקשת תאגיד לצו לפתיחת הליכים שבו קיים תנאי סף זה" (ההדגשה הוספה, א.ש.).
26. כן הובהרו הדברים בדברי ההסבר לסעיף 10 לחוק (שם):
"בהקשר זה יובהר כי סכום מינימום זה [הסכום האמור בסעיף 10(א)(1) לחוק – א.ש.] אינו מונע מנושים בעלי חובות נמוכים יותר להגיש בקשת חדלות פירעון שאינה מתבססת על חזקת חדלות הפירעון".
27. בענייננו-שלנו בית משפט קמא בחן את השאלה האם הנושים הוכיחו שהחברה חדלת פירעון, כמצוות סעיף 9 לחוק חדלות פירעון. בעשותו כן הסתמך בית המשפט על מספר טעמים אשר די בכל אחד מהם, כשלעצמו, על-מנת לקבוע כי החברה הינה חדלת פירעון. אכן, למקרא ההחלטה נושא הערעור נדמה שאחד הטעמים להחלטתו של בית משפט קמא הינה החלת החזקה האמורה בסעיף 10(א)(1) לחוק בגין חובותיה של החברה לנושים שאינם הנושים בבקשה למתן צו – דבר שעל-פניו מנוגד להוראות סעיף 10(א)(1), אשר עוסק בחובם של הנושים המבקשים את הצו. אלא שמעבר לכך שמדובר בטעם אחד בלבד – שגם בהיעדרו הוכח כי החברה חדלת פירעון – בית משפט קמא הבהיר בהחלטתו מיום 2.11.2021 שהשימוש בחזקה שבסעיף 10(א)(1) לחוק לא נעשה על-ידו במישרין אלא במסגרת הבחינה הכוללת האם החברה היא חדלת פירעון לעניינו של סעיף 9 לחוק. במסגרת בחינה כוללת זו נלקח בחשבון היקף החובות של החברה, תוך התייחסות לחזקה האמורה בסעיף 10(א)(1) לחוק כאומדן לשיעור חוב המצדיק קביעה כי החברה חדלת פירעון. בכך לא נפל כל פגם.
28. החברה מעלה טענות שונות נגד הכרעתו של בית משפט קמא, אלא ש"הקביעה כי החברה הינה חדלת פירעון – קביעה עובדתית היא" (ראו: ע"א 4950/08 ד"ר דב בירן אחזקות בע"מ נ' אגף מס הכנסה, פסקה 5 [פורסם בנבו] (18.7.2011)). עיון בפסק הדין קמא מגלה כי קביעתו העובדתית של בית המשפט בדבר מצבה של החברה מפורטת ומנומקות כדבעי, ומתבססת על הראיות שהוצגו לפניו. הלכה היא עמנו כי "בית המשפט שלערעור לא יטה להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על-ידי הערכאה המבררת והמבוססים על מארג הראיות ושמיעת העדויות לפניה באופן בלתי אמצעי" (ראו: ע"א 8329/16 טרנס אטלס בע"מ נ' אליהו פרחי בדי ריפוד בע"מ, פסקה 16 והאסמכתאות שם [פורסם בנבו] (4.6.2018)). כל שכן כאשר עסקינן בהחלטתו של בית משפט של חדלות פירעון, שכן "ערכאת הערעור אינה נוטה ככלל להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית הדנה בהליכי חדלות פירעון, אשר נהנית משיקול דעת רחב לאור מומחיותה הייחודית והתרשמותה הישירה מבעלי הדין ומנסיבות העניין" (ראו: ע"א 1193/21 רחמני נ' כונס הנכסים הרשמי פסקה 7 והאסמכתאות שם [פורסם בנבו] (3.5.2021)).
29. למעלה מהצורך אציין כי הן במהלך הדיון אשר התקיים בבית משפט קמא ביום 6.10.2021 והן במסגרת הערעור שלפנינו החברה הודתה, הלכה למעשה, כי הינה חדלת פירעון. כך, במהלך הדיון ביום 6.10.2021 הצהיר ב"כ החברה כי יש לחברה חובות אשר אינם משולמים במועדם אלא "הוא משלם כסף לפי מה שהוא מסוגל" (כך במקור – א.ש.) (עמוד 2 שורות 16-14 לפרוטוקול הדיון מיום 6.10.2021). גם במסגרת הערעור דנן הודתה החברה כי עומדים נגדה תיקי הוצאה לפועל בהיקף של כ-100,000 ש"ח וכי היא אינה משלמת את החובות שבגינם תיקים אלה נפתחו. אכן, החברה טענה, לראשונה במסגרת הערעור ומבלי לתמוך זאת באסמכתאות, כי "בימים הקרובים" היא צפויה להעביר תשלום של כ-35,000 ש"ח לאותם תיקים, אולם גם אם נקבל את הצהרת החברה בדבר התשלום הצפוי, הרי שהחברה מצהירה בריש גלי כי יש לה חובות בהיקף של כ-65,000 ש"ח אשר היא אינה מתכוונת לשלמם במועדם (שכבר חלף). בכל אלו די כדי לקבוע שהחברה היא חדלת פירעון.
30. בטרם אסיים את דבריי אבקש להעיר שלוש הערות:
א. החלטת בית משפט קמא נושא הערעור זכתה לכותרת "פסק דין", אולם נדמה שהכותרת הנכונה הינה "החלטה". סעיף 349(א)(1) לחוק חדלות פירעון קובע כי החלטה בבקשה לצו לפתיחת הליכים לפי סעיפים 18 או 116 תיראה כפסק דין לעניין הערעור. דהיינו, על-אף שעל ההחלטה ניתן לערער בזכות, אין היא יוצאת מגדר "החלטה", להבדיל מ"פסק דין".
ב. כפי שכבר צויין על ידי, ביום 25.10.2021 הגישה החברה בקשת רשות ערעור (רע"א 7133/21) [פורסם בנבו] נגד החלטתו של בית משפט קמא מיום 21.10.2021 לקביעת מועד דיון לצורך חקירת מצהירים. ביום 17.11.2021 נדחתה בקשת רשות הערעור (על ידי השופטת י' וילנר) מהטעם שלאחר מתן ההחלטה נושא הערעור – מקומן של ההשגות על החלטת הביניים האמורה הוא במסגרת ערעור על ההחלטה הסופית. במסגרת הערעור נטען כי הדיון מיום 6.10.2021 "הסתיים במפתיע" ובשל כך לא הספיקה החברה לבקש את חקירת המצהירים. בטענה זו אין ממש. עיון בפרוטוקול הדיון מראה כי נערך דיון ארוך וממצה: במהלכו, הצדדים, ובפרט בא-כוח החברה, השמיעו את עמדתם בצורה נרחבת. הפרוטוקול אינו מהווה אפוא בסיס לתחושת "הפתעה". יתרה מכן: בסמוך לאחר אותו דיון, הגישה החברה בקשה להוספת פרטים וראיות ובקשה לתיקון פרוטוקול. בנסיבות אלו, ניתן היה לצפות כי לו הייתה החברה באמת מופתעת מסיומו הפתאומי של הדיון, היא הייתה מציינת זאת בבקשתה האמורה, לצד רצונה לחקור את המצהירים. חלף זאת ביקשה החברה לחקור את המצהירים רק למחרת היום, והתנהלותה בעניין זה מדברת בעד עצמה. למעלה מהצורך, אציין כי ממילא לא מצאתי בהחלטתו של בית משפט קמא מיום 21.10.2021 פגם הקורא להתערבותנו – זאת, במיוחד לנוכח הכלל בדבר היקף ההתערבות המצומצם בהחלטותיו של בית משפט של חדלות פירעון.
ג. בכתבי הטענות שלפנינו טענה החברה כי היא נכונה לשלם באופן מיידי את החובות "לתיקים שנמצאו בפסק הדין". דע עקא, בית משפט זה איננו בית משפט של חדלות פירעון. ההליך דנן הוא הליך של ערעור ובמסגרתו אין מקום להעלאת הצעות לנושים. אם החברה המערערת חפצה להעלות הצעות תשלום בפני נושיה באפיקים לא פורמליים, פתוחה בפניה הדרך.
31. סוף דבר – הערעור נדחה. החברה תישא בהוצאות כדלקמן: למשיבים 3-1 ולמשיבים 9-5, יחדיו – 15,000 ש"ח; למשיב 4 – 15,000 ש"ח; ולממונה – 15,000 ש"ח.
ניתן היום, א' בשבט התשפ"ב (3.1.2022).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט
_