הפ (ת"א) 43162-10-19 אלפרד מקמיל נ' נאוה אופיר נכסים בע"מ

המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו

ה"פ 43162-10-19 מקמיל נ' נאוה אופיר נכסים בע"מ ואח'

לפני כבוד השופט מגן אלטוביה

מבקש
אלפרד מקמיל
ע"י ב"כ עוה"ד שאול מחרז, נעמי מחרז ושלומית רמון

נגד

משיבים
1.נאוה אופיר נכסים בע"מ
2.בית מסחר השחל בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד רן פירון ונתן שוורצמן

3.גיל טולקובסקי
4.יעקב לוי
5.טל קורט
6.גיא אופיר
ע"י ב"כ עוה"ד מרב בר-זיק ורועי שפירא

פסק דין

1. ענייננו בתביעה לביטולן של שתי עסקאות, לגביהן נטען כי הן לא התבצעו בהתאם להוראותיו של הפרק החמישי בחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן – חוק החברות), ובעילות נוספות.
העסקאות הרלוונטיות התבצעו בין שתי חברות אחיות – המשיבה 1, נאוה אופיר נכסים בע"מ (להלן – חברת הנכס), והמשיבה 2, בית מסחר השחל בע"מ (להלן – חברת השחל) (להלן, יחדיו – החברות), שזהות בעלי המניות בהן זהה, והרכב בעלי המניות בהן זהה ביחס לחלק מסוגי המניות.
לטענת המבקש – המחזיק ב – 25% מהון המניות בחברת הנכס, ובאחוז זהה במניות הרגילות בחברת השחל, ושימש כנושא משרה בחברת השחל – עסקאות אלה הן עסקאות שלמשיבים 3-6 – שחלקם משמשים כנושאי משרה בשתי החברות – עניין אישי בהן, ולפיכך הן נכנסות בגדרי סעיף 270 לחוק החברות. לשיטת המבקש, עסקאות אלה הן לרעתה של חברת הנכס ולטובתה של חברת השחל, ולפיכך יש לבטלן. מנגד, טענו המשיבים כי מדובר בחברות משפחתיות בהן אין הפרדת כספים ברורה, וכי בנסיבות העניין חל כלל שיקול הדעת העסקי על החלטות אלה.
עובר להליך דנא, הציעו הצדדים הצעות שונות למכירת מניות החברה זה אל משנהו. משא ומתן בעניין זה לא עלה יפה.
הצדדים להליך
2. המבקש, מר אלפרד מקמיל (להלן – המבקש או אלפרד), הוא הבעלים של 25% מהון המניות הרגילות בחברת השחל, ושל 25% מהון המניות לסוגיהן בחברת הנכס, והוא חבר דירקטוריון בחברת הנכס. המבקש שימש עד לשנת 2019 כמנהל כספים בחברת השחל.
3. המשיבה 1, היא חברת הנכס. מאז שנת 2012, היא הבעלים של מבנה מסחרי הבנוי על מגרש ששטחו 2420 מ"ר ברחוב הרב שלום ג'רופי 4, המצוי בחלקה 36 ובגוש 5033, באזור התעשייה בראשון לציון (להלן – הנכס).
בחברת הנכס שלושה סוגי מניות: מניות הנהלה, מניות רגילות ומניות רווחים.
4. המשיבה 2, היא חברת השחל.
בחברת השחל שלושה סוגי מניות: מניות יסוד – שתי מניות, המקנות את הזכות לנהל את ענייני החברה, כולל חברות בדירקטוריון מצומצם המורכב מבעלי מניות היסוד בלבד; מניות רגילות – המקנות את הזכות לקבלת חלק יחסי ברווחי החברה ובנכסיה; ומניות רגילות א' – המקנות זכויות דומות לאלו שמקנות המניות הרגילות.
5. המשיבים 3-6, הם בעלי מניות בחברת השחל ובחברת הנכס, באופן הבא:
א. המשיב 3 – מר גיל טולקובסקי (להלן – גיל), אחיה של נאוה, מחזיק ב – 35% מהון המניות הרגילות בחברת השחל, וכן בשיעור זהה בהון המניות לסוגיהן בחברת הנכס. כמו כן, הוא מחזיק במניית יסוד אחת בחברת השחל.
ב. המשיב 4 – מר יעקב לוי (להלן – יעקב), מחזיק ב – 5% מהון המניות הרגילות והרגילות א' במצטבר בחברת השחל, וכן בשיעור זהה בהון המניות לסוגיהן בחברת הנכס.
ג. המשיבה 5 – גב' טל קורט (להלן – טל), והמשיב 6 – מר גיא אופיר (להלן – גיא), הם אחים, ילדיה של נאוה, ואחייניו של גיל. הם מחזיקים כל אחד ב – 17.5% מהון המניות הרגילות בחברת השחל, וכן בשיעור זהה בהון המניות לסוגיהן בחברת הנכס. כמו כן, הם מחזיקים במשותף במניית יסוד אחת בחברת השחל, כאשר טל היא זו המכהנת מטעמם בדירקטוריון המצומצם של חברת השחל.
(להלן – המשיבים 3-6 או בעלי המניות האחרים)
כן יצוין כי גיל, טל וגיא משמשים כמנכ"לים במשותף של חברת השחל, ומכהנים בדירקטוריון חברת הנכס.
מכאן עולה, כי שיעור החזקת המניות הרגילות בחברת השחל והון המניות לסוגיהן בחברת הנכס ביחס לכל אחד מבעלי המניות הוא זהה.
רקע והשתלשלות האירועים בתובענה דנא
6. המרצת הפתיחה שבנדון הוגשה לבית המשפט ביום 27.10.2019, והתשובות להמרצת הפתיחה – הן מטעם המשיבות 1-2 (להלן – תשובת המשיבות 1-2) והן מטעם המשיבים 3-6 (להלן – תשובת המשיבים 3-6) – הוגשו ביום 19.07.2020.
7. במסגרת המרצת הפתיחה ביקש המבקש מבית המשפט את הסעדים הבאים:
א. להצהיר כי החלטת אסיפת בעלי המניות מיום 04.10.2019 של חברת הנכס, ובהמשך לה החלטת דירקטוריון חברת הנכס מיום 04.10.2019, לפיהן חברת הנכס תחתום כערבה ותערוב לחובות חברת השחל, הינן ללא תוקף, התקבלו שלא כדין, הינן החלטות שלא לטובתה של חברת הנכס, ואף החלטות במובהק לרעתה של חברת הנכס, והמעמידות בסיכון של ממש את נכסיה של חברת הנכס ואת קיומה, החלטות פסולות ובלתי חוקיות בעליל ועל כן יש לבטלן מעיקרא כמו גם כל פעולה שנעשתה מכוחן.
ב. להצהיר כי החלטת הערבות הפסולה כאמור, מיטיבה ונועדה להיטיב עם חברת השחל, חברה הנמצאת בשליטתם המוחלטת של המשיבים 3-6, כמו כן ועל כן להיטיב אישית עם המשיבים 3-6, המועסקים בחברת השחל, והכל תוך פגיעה של ממש בחברת הנכס, סיכון נכסיה וסיכון קיומה.
ג. להורות למשיבים להימנע מכל פעולה ו/או מעשה למימוש החלטת הערבות או החלטת רכישת השיפורים, לבטל כל פעולה שנעשתה מכוחה של החלטת הערבות או החלטת רכישת השיפורים, ככל שנעשתה, ולהורות למשיבים לפעול, לרבות אישית, להחזרת מצבה המשפטי והפיננסי של חברת הנכס, למצב הפיננסי והמשפטי כפי שהיה קודם לקבלת החלטת הערבות או החלטת רכישת השיפורים.
ד. להצהיר כי המשיבים 2-6 אחראים ביחד ולחוד לכל נזק מכל מין וסוג שהוא שנגרם ו/או שייגרם לחברת הנכס כתוצאה מהחלטת הערבות או מהחלטת רכישת השיפורים ומכל פעולה שנעשתה ו/או שתעשה מכוחה.
ה. להצהיר כי ההחלטה הנטענת של חברת הנכס לרכוש מאת חברת השחל בתמורה לסך של 8.5 מיליון ש"ח שיפורים במושכר, ככל שהתקבלה כזו, הינה ללא תוקף, התקבלה שלא כדין, וכן גורמת נזק כבד לחברת הנכס מחד, ועל-כן ההחלטה פסולה היא ובלתי חוקית, ומאידך, החלטה המיטיבה במובהק עם המשיבים 2-6 על חשבונה של חברת הנכס.
ו. להצהיר כי ההחלטה האמורה אינה החלטה לטובת החברה.
ז. להצהיר כי "שיפורים במושכר" המהווים חלק בלתי נפרד ממבנה המושכר, הם ממילא בבעלותה של חברת הנכס מכוח היותה הבעלים הרשום של הנכס.
ח. ליתן כנגד המשיבים כל סעד שייראה ו/או יימצא לנכון על-מנת למנוע קיפוח ופגיעה במיעוט בעלי המניות, היינו המבקש, בחברת הנכס.
8. בד בבד עם המרצת הפתיחה, הגיש המבקש בקשה למתן צווי מניעה זמניים למשיבים 3-6, ברוח דומה לסעד הקבוע שהתבקש בסעיף ג' (להלן – בקשת צווי המניעה). באותו היום, דחיתי את בקשת צווי המניעה, זאת משום שעל פניו, נראה היה כי מדובר בתקיפת החלטה הנחזית כהחלטה עסקית. כן קבעתי כי אי החוקיות הנטענת ביחס לזכות ההצבעה של המשיבים 5-6, ככל שהיא נשענת על העדר הרישום של הבעלות ברשם החברות, היא הישענות על בסיס קלוש בנסיבות המקרה, לפיהן הזכויות במניות מוקנות אגב ירושה או צוואה שאינן מוכחשות.
9. דיון ההוכחות בהליך זה התקיים לפניי ביום 05.11.2020. סיכומים מטעם המבקש הוגשו ביום 20.01.2021, וסיכומים – הן מטעם המשיבות 1-2 (להלן – סיכומי המשיבות 1-2) והן מטעם המשיבים 3-6 (להלן – סיכומי המשיבים 3-6) – הוגשו ביום 04.05.2021. עוד יצוין כי הצדדים ניהלו הליך גישור שלא עלה יפה.
עיקרי העובדות שאינן שנויות במחלוקת
10. מעיון בכתבי הטענות שהוגשו מטעם הצדדים, כמו גם השלמת טיעוניהם בעל פה לפניי עולה, כי ניתן למצות מספר אירועים עובדתיים שעצם קיומם אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים, זאת בניגוד למשמעות אותה מייחסים הצדדים לאירועים אלה – הן ברמה העובדתית והן ברמה המשפטית, לגביה חלוקים הצדדים. בהתאם לכך, אפרט להלן את התשתית העובדתית שהצדדים אינם חלוקים לגביה.
11. במרכז המרצת הפתיחה עומדות שתי עסקאות עליהן מבוקש הסעד כאמור: עסקה לרכישת שיפורים במושכר המצוי בבעלות חברת הנכס (להלן – עסקת רכישת השיפורים), ועסקה למתן ערבויות של חברת הנכס לחברת השחל (להלן – עסקת הערבויות) (להלן, יחדיו – העסקאות). אפרט כעת על כל אחת מהעסקאות בקצרה.
עסקת רכישת השיפורים
12. הנכס היה מושכר בתחילה לשוכרת אחרת (להלן – השוכרת הקודמת), בדמי שכירות של כ – 67,750 ש"ח בתוספת מע"מ.
13. בין החברות נחתם חוזה שכירות ביום 23.12.2014, לפיו חברת השחל שכרה את הנכס לתקופת שכירות בת 5 שנים, מיום 01.01.2015 ועד ליום 31.12.2019. כמו כן, הוקנתה לחברת השחל אופציה לשכור את הנכס לתקופת שכירות נוספת בת 5 שנים (להלן – הסכם השכירות ותקופת השכירות). במסגרת ההסכם נקבע, כי דמי השכירות יעמדו על סך של 196,896 ש"ח בתוספת מע"מ (להלן – דמי השכירות). עוד נקבע בהסכם כי חברת השחל תישא בעצמה, על חשבונה ובאחריותה, במלוא העלויות הכרוכות בביצוע שיפורים ושינויים במושכר.
14. ביום 01.01.2015, ולאחר שנמסרה ההחזקה בנכס לחברת השחל, היא החלה לבצע שיפוצים ושיפורים רבים בנכס, בדמות עבודות בינוי ותשתיות שונות. שיפורים אלה נרשמו בספרי החשבונות של חברת השחל כ"שיפורים במושכר" (להלן – השיפורים).
15. ביחס לשיפורים אלה, ובמסגרת בדיקה לבחינת ההתנהלות הכספית של חברת השחל, אותה ביצעה החברה באמצעות משרד רו"ח פאהן קנה ניהול בקרה בע"מ, התקבל בחברת השחל מכתב מאת רו"ח שי מדינה (להלן – רואה החשבון החוקר), המתייחס לנסיבות שתוארו מעלה [נספח 7 לתשובת המשיבות 1-2 להמרצת הפתיחה]:
"[...] נמסר לי כי חברת שחל משלמת לחברת הנכס דמי שכירות בסכום של כ-2.4 מיליון ש"ח בשנה, המהווים כ-18% מהעלות המקורית של הנכס, בעוד שדמי השכירות המקובלים במקרים דומים הינם בשיעור של כ-8% משווי הנכס. כמו כן, הסכום שהושקע לצורך השיפורים במושכר נרשם בספרי חברת שחל כ-"נכס", תחת הכותרת "שיפורים במושכר" וזאת למרות ש"נכס" זה בהיותו מנותק מן הנכס הנמצא, כאמור, בבעלותה של חברת הנכס, אינו בגדר נכס היכול לשמש כבטוחה להבטחת חובות חברת שחל לבנקים.
בנוסף, נוכח דרישות הבנקים, בעלי המניות נאלצו להעניק לחברת שחל הלוואות אישיות, שאינן נושאות ריבית, בהיקף של כ-7 מיליון ש"ח, וכן לתת לבנקים בטחונות נזילים בהיקף של כ-4.3 מיליון ש"ח וערבויות אישיות בלתי מוגבלות בסכום. משמעות הדבר הינה כי עלויות השיפורים במושכר מומנו (בחלקן או במלואן) על-ידי בעלי המניות, אשר אינם מקבלים ריבית על הלוואותיהם.
אנו [משרד פאהן קנה – מ.א.] סבורים כי כפועל יוצא של ההסדר הנ"ל, נוצרה אנומליה עסקית-כלכלית שניתן לתקנה ע"י רכישת השיפורים במושכר ע"י חברת הנכס מחברת שחל. במצב עניינים זה, השווי המצרפי של הנכס הכולל את הנכס והשיפורים במושכר יהיה גדול משמעותית משוויו ללא השיפורים במושכר.
אנו סבורים כי מהלך זה יפחית את ההתחייבויות של חברת שחל, יקל על התנהלותה מול הבנקים ואף ייתכן ויפטור את בעלי המניות מחלק מן ההלוואות והערבויות שניתנו על ידם לחברת שחל ולבנקים.
יודגש כי חברת הנכס תוכל לממן את רכישת השיפורים במושכר ע"י נטילת הלוואה בנקאית המובטחת בשעבוד על הנכס, בסכום אשר יכלול את הסכום בו יירכשו השיפורים במושכר בצירוף יתרת ההלוואה. אם וככל שהדבר יידרש, חברת שחל תוכל לערוב להתחייבויות של חברת הנכס כלפי הבנק המלווה.
חברת הנכס תוכל לפרוע באופן שוטף את ההלוואות שתיטול מהבנקים באמצעות דמי השכירות אותם תמשיך לקבל מחברת שחל. יובהר כי בעקבות עדכון שווי הנכס בהתאם לעלויות השיפורים במושכר, גם אם דמי השכירות יישארו בהיקפם הנוכחי, יהיו סבירים וקרובים יותר למקובל בשוק השכירות."
(להלן – מכתב הייעוץ)
16. בהמשך למכתב הייעוץ, ביום 18.06.2019, אושרה מכירת השיפורים מחברת השחל לחברת הנכס באסיפת בעלי המניות של חברת הנכס, בהתאם להערכת שווי שתבוצע על-ידי שמאי מוסמך. עוד הוחלט, כי חברת הנכס תשיג את המימון הדרוש לרכישת השיפורים מחברת השחל ולהחזר הלוואה נטענת נוספת בסך מיליון ש"ח, באמצעות שעבוד הנכס הכולל את השיפורים לאותו בנק שיעניק את המימון, בערבות של חברת השחל. באותו היום, ועם סיום אסיפת בעלי המניות, כונס דירקטוריון חברת הנכס, שבמסגרתה אומצו ואושררו ההחלטות שהתקבלו באסיפת בעלי המניות כאמור. המבקש, שהגיע לישיבות עם בא כוחו, עזב את הישיבות לפני שנערכו ההצבעות ולפיכך ההחלטות התקבלו ברוב קולות, ללא קולותיו של המבקש.
בישיבת דירקטוריון טלפונית של חברת הנכס מיום 26.09.2019, בה השתתפו כל הדירקטורים של חברת הנכס, העסקה אושררה בשנית ברוב קולות הדירקטורים ובהתנגדותו של המבקש. לפיכך, הוחלט לפתוח חשבון על-שם חברת הנכס בבנק לאומי לישראל בע"מ (להלן – בנק לאומי), וליטול ממנו אשראי בסך 14.5 מיליון ש"ח.
17. בהתאם להחלטות אלה, קיבלה חברת השחל ביום 02.10.2019 הערכת שמאי לשווי השיפורים [נספח 8 לתשובת המשיבות 1-2 להמרצת הפתיחה], וזה העריך אותם בשווי כולל של 8,460,000 ש"ח (להלן – הערכת השווי).
18. בעקבות כך, נחתם ביום 05.11.2019 הסכם לפיו חברת הנכס תרכוש מחברת השחל את השיפורים בסכום שהופיע בהערכת השווי, בתוספת מע"מ.
עסקת הערבויות
19. במקביל, החלו המשיבים לפעול לצורך שינוי מבנה הערבויות בחברות השחל והנכס. בעבר, הערבויות ניתנו לחברות על-ידי בעלי המניות, כולל המבקש עצמו.
20. ביום 04.10.2019, התקיימה אסיפת בעלי המניות של חברת הנכס במסגרתה הוחלט, ברוב קולות וכנגד דעתו החולקת של המבקש, לאשר העמדת ערבות לפיה חברת הנכס תערוב להבטחת חובות השחל כלפי הבנק הבינלאומי הראשון, וכן להסמיך את גיל, טל וגיא (כל שניים מתוך השלושה), לחתום על כל המסמכים הנדרשים לשם כך. בהמשך לכך, התקיימה באותו היום ישיבת דירקטוריון של חברת הנכס, במסגרתה אושררו ההחלטות שהתקבלו באסיפה הכללית, ברוב קולות וכנגד עמדתו החולקת של המבקש.
טענות הצדדים
21. אסקור כעת את טענות הצדדים ביחס לנסיבות הרלוונטיות שאפפו את האירועים המתוארים מעלה. עקב ריבוי הטענות שהעלו הצדדים, תפורט רק ליבת הטענות של הצדדים, הרלוונטית לדיון שיתבצע בהמשך והדרושות לשם הכרעה.
טענות המבקש
22. בראשית טיעוניו, נטען על-ידי המבקש כי החברות שונות ונפרדות זו מזו. זאת, בין היתר, בשל השוני באופי פעילותן, ובשל השוני המהותי בין הזכויות המהותיות המוקנות לבעלי מניות היסוד בחברת השחל לעומת אלה המוקנות לבעלי המניות הרגילות (כולל המבקש), שאינם יכולים להשתתף בדירקטוריון המצומצם המנהל את חברת השחל – וזאת בניגוד לחברת הנכס, בה אין דירקטוריון מצומצם.
23. בהמשך לטענה זו, המבקש מבסס את טענתו המרכזית על סעיף 270 לחוק החברות. לשיטתו, למשיבים 2-6 קיים עניין אישי בשתי העסקאות, משום ששתי העסקאות מיטיבות אך ורק עם המשיבים 2-6 – דהיינו, חברת השחל, בעלי מניותיה, בעלי השליטה בה ונושאי המשרה בה – ופוגעות אנושות בחברת הנכס, בכך שהן מעמידות בסיכון את קיומה.
24. ביחס לעסקת רכישת השיפורים, נטען כי בהתאם להרשאה המופיעה בסעיף 8 להסכם השכירות, חברת השחל ביצעה שיפורים בנכס להתאמתו לצרכיה, בלא שהדבר יקנה לה זכויות כלשהן – בין אם בנכס, ובין אם כלפי חברת הנכס.
25. לשיטת המבקש, מרביתם המוחלטת של השיפורים במושכר הם שיפורים מבניים המהווים חלק בלתי נפרד ממבנה הנכס, ושהם בבחינת מחוברים של קבע לנכס שלא ניתן לפרקם. לפיכך, כאשר תסתיים שכירות הנכס על-ידי חברת השחל, ישארו שיפורים אלה בבעלות חברת הנכס כבעלים של הנכס, בלא שתחול על חברת הנכס חובה כלשהי – חוזית או אחרת – לרוכשם, לא כל שכן לשלם את תמורתם.
לפיכך, נטען כי המשיבים מנסים לגרום לכך שחברת הנכס תשלם סכומי עתק לחברת השחל, עבור שיפורים בנכס שהם ממילא בבעלות חברת הנכס, ושאין מוטלת על חברת הנכס כל חובה – בין אם הסכמית ובין אם על-פי על דין – לרכוש שיפורים אלה.
26. עוד נטען, כי למיטב ידיעת המבקש, נכון למועד הגשת המרצת הפתיחה וטרם מימוש ההחלטה כאמור, עמדה לחברת הנכס יתרת חוב לבנק מרכנתיל בקשר עם מימון רכישת הנכס בסך של כ – 4.8 מיליון ש"ח, האמורים להיפרע באמצעות דמי השכירות בעבור הנכס תוך כשלוש שנים ממועד הגשת המרצת הפתיחה – כלומר, בסוף שנת 2022 (להלן – ההלוואה לרכישת הנכס).
לשיטת המבקש, מימוש ההחלטה יגדיל את חובה של חברת הנכס לבנק לאומי לפחות ל – 14.5 מיליון ש"ח, לפרעון בתוך 13 שנים ממועד הגשת המרצת הפתיחה, זאת, לגרסת המבקש, בלא כל מקורות מובטחים לפרעון חוב זה בתוך פרק הזמן האמור. כך, חברת הנכס, שצפויה הייתה לחלק רווחים לאחר פירעון ההלוואה לרכישת הנכס, תידרש במקום זאת לפרוע חובותיה למשך שנים רבות, ובכך יפגעו זכויות המבקש בחברת הנכס.
27. באשר לעסקת הערבויות, נטען כי חברת השחל היא חברה מסחרית פעילה אשר לה חובות והתחייבויות שונות, ואילו חברת הנכס היא חברה שכל רכושה הוא הנכס, וכל פעילותה הכלכלית מסתכמת בהשכרת הנכס. כן נטען כי מעבר להשכרת הנכס, אין כל קשר מסחרי בין חברת הנכס לבין חברת השחל, ולפיכך אין כל צידוק לחיובה של חברת הנכס במתן ערובות לחובות והתחייבויות של חברת השחל, ומדובר בניצול פסול ובלתי חוקי של שליטתם המוחלטת של המשיבים בחברות.
28. עוד נטען, כי מתן הערבות מעמיד את חברת הנכס במישרין בסיכון ממשי של מימוש הערבות וחיסול חברת הנכס כתוצאה מפעילות עסקית כזו או אחרת של חברת השחל, הנעשית בלא כל שליטה, מעורבות או זיקה של חברת הנכס; ובעקיפין, מעמיד בסיכון של ממש את שווי וערך זכויותיו של המבקש בנכס עצמו.
29. ביחס לטענת המשיבים כי הערבויות בין החברות הן ערבויות צולבות, נטען כי בעוד ערבותה של חברת הנכס מגובה בנכס המקרקעין שהוא בעל שווי מוערך של 24-28 מיליון ש"ח [המבקש מפנה בעניין זה לשתי הערכות שמאיות – מטעמו ומטעם המשיבים – המופיעות בנספחים 23-24 להמרצת הפתיחה], ערבותה של חברת השחל היא נמוכה בהרבה, שכן המשיבים טענו בתביעה שהגישו נגד המבקש ששוויה של חברת השחל הוא 4.7 מיליון ש"ח. לשיטת המבקש, העובדה שאין יחס ראוי והוגן בין סכום הערבות לבין שוויו של הנערב (חברת השחל), מרוקנת את ערבות חברת השחל לחובות חברת הנכס מתוכן, ומעמידה את חברת הנכס בסיכון של ממש.
30. בסיכום טענות המבקש, נטען כי המשיבים פועלים בין היתר, בניסיון להעביר החלטות לרעת חברת הנכס ולטובת חברת השחל, ללא סמכות ובניגוד לדין, אשר יפגעו בעיקר במבקש – שזכויותיו בחברת השחל פחותות ומוגבלות, לאור סוגי המניות השונים. לפיכך, נטען על-ידי המבקש כי ההחלטות מבחינתה של חברת הנכס אינן "לטובת החברה" כנדרש בסעיף 270 לחוק החברות, ולכן, אין תוקף להחלטות אלה.
31. עוד נטען, כי אף אם החברות היו חברות אחיות, וזאת בניגוד לטענתו הראשונית של המבקש, החקיקה והפסיקה אינן מאפשרות החלטות לטובת קונצרן או אשכול חברות, על חשבון חברת הנכס עצמה.
טענות המשיבים
32. המשיבות 1-2 והמשיבים 3-6 הגישו תשובות נפרדות להמרצת הפתיחה, וכן הגישו סיכומים בנפרד. עם זאת, רבות מטענות המשיבים היו דומות מאוד וחופפות, וכן העדה היחידה מטעמם במשפט היא המשיבה 5, המשמשת גם כמנכ"לית משותפת של המשיבה 2. לפיכך, טענות כלל המשיבים יפורטו במאוחד.
33. לשיטת המשיבים, החברות הן חברות משפחתיות שהתנהלו באופן לא פורמאלי, וללא הקפדה יתרה על עניינים פרצדוראליים ועל הפרדה מלאה בין החברות. כן נטען, כי חברת הנכס הוקמה על-ידי נאוה אופיר ז"ל, אחותו של גיל ואמם של טל וגיא (להלן – נאוה), ששימשה כנושאת משרה בחברת השחל, מתוך כוונה לרכוש באמצעותה בניין שישמש לפעילות חברת השחל. לגרסת המשיבים, טרם רכישת הבניין, שונו הרכב המניות ואחוזי האחזקות בחברת הנכס, כך שישקפו את אחוזי האחזקות בחברת השחל ויהפכו את חברת הנכס לחברה אחות לחברת השחל, לרבות הזכות לקבלת רווחים, ולמעט זכויות הניהול המוקנות למחזיקים בשתי מניות היסוד בחברת השחל. לגרסת המשיבים, תמורת המניות שהוקצו על-ידי חברת הנכס, נדרשו בעלי המניות הנכנסים לשלם את ערכן הנקוב של המניות בלבד, כך שהמבקש קיבל למעשה את המניות ללא כל תמורה.
כן נטען, כי במסגרת חברה זו, נרכש הנכס מושא ההמרצה בסכום של 12.25 מיליון ש"ח, באמצעות הלוואות שחברת השחל הייתה ערבה להן, כבטוחה נוספת לערבות אישית של בעלי המניות ולמשכנתה על הנכס. עוד נטען כי חברת השחל נשאה בעלויות ניכרות וחריגות בקשר עם הנכס ובכלל זה, בין השאר, כיסתה את הפער בין דמי השכירות ששילמה השוכרת הקודמת לגובה המשכנתה, תוך שהיא מזרימה סך מצטבר של 1.82 מיליון ש"ח ב – 26 תשלומים חודשיים. בהמשך לכך נטען כי גם בעניין השכירות, יחסי שתי החברות לא גילמו יחסי שכירות מסחריים רגילים בין שני צדדים שאינם קשורים זה בזה, אלא יחסים של שתי חברות אחיות.
34. באשר לשתי העסקאות, נטען כי הן חוסות תחת כלל שיקול הדעת העסקי, כפי שנקבע בע"א 7735/14 ורדניקוב נ' אלוביץ (פורסם בנבו, 28.12.2016) (להלן – עניין ורדניקוב). לשיטת המשיבים, הנטל לסתור את כלל שיקול הדעת העסקי מוטל על המבקש, אשר נדרש להראות כי הדירקטוריון נהג שלא בתום לב ומתוך רצון מודע לפגוע בחברה. לגרסתם, במקרה דנן, מדובר בהחלטות עסקיות שהתקבלו לטובת כל אחת מהחברות, והמצויות כאמור במתחם שיקול הדעת העסקי של הדירקטורים בחברות, אשר פעלו בתום לב וללא ניגוד עניינים, וקיבלו החלטה מיודעת לאחר ביצוע מלוא הבדיקות הדרושות טרם קבלת החלטתם.
35. כך, לשיטת המשיבים, כל ההחלטות שהתקבלו היו החלטות אקטיביות של הדירקטוריון, שהתקבלו מדעת, תוך ידיעה של הדירקטורים אודות פרטי ההחלטות, לאחר איסוף מידע מהותי וזמין, ובחינת חלופות והצעות של דרכי מימון ותנאים המיטיבים עם החברות; בליווי אנשי מקצוע מיומנים, כמו רואה חשבון חוקר ושמאי מקרקעין חיצוני ואובייקטיבי; ולאחר דיונים ארוכים הן באסיפה הכללית והן בישיבות הדירקטוריון, שבהם התאפשר למבקש לפרוש את טענותיו, תוך בחינה מעמיקה של הנושאים.
36. באופן פרטני, באשר לעסקת רכישת השיפורים נטען, כי הנכס נרכש כאשר הוא נזקק לשיפוץ מאסיבי. לפיכך, נשאה חברת השחל בעלויות השיפוץ שהסתכמו בסך של 12.5 מיליון ₪, שנרשמו כאמור בספריה של חברת השחל. כן נטען, כי בעקבות מחלוקות שהתעוררו אגב יציאתו של המבקש לגמלאות, הוחלט למנות את רואה החשבון החוקר. זה הבחין, בין היתר, ב"אנומליה עסקית-כלכלית" (לשון מכתב הייעוץ) בדמות רישום השיפורים בספרי חברת השחל כאמור, על אף שהם אינם מהווים נכס אמיתי היכול לשמש בטוחה לבנקים – בעוד שהנכס עצמו רשום בספרי חברת הנכס, וחברת הנכס לא יכולה להיבנות מהשווי הגלום בשיפורים. לפיכך, המליץ רואה החשבון החוקר לתקן מצב זה באופן שהשיפורים במושכר יירכשו על-ידי חברת הנכס.
37. עוד נטען ביחס להחלטה זו כי היא מיטיבה עם חברת הנכס, שכן איחוד הנכס עם השיפורים מעלה את שווי הנכס ומייצר בטוחה בעלת שווי גבוה בהרבה לבנקים. זאת, בעוד שהשארת השיפורים בחברת השחל הייתה מונעת מחברת הנכס הנאה מהשווי הגלום בשיפורים, ומקשה עליה למכור את הנכס בעתיד.
38. באשר לעסקת הערבויות נטען, כי בתחילת שנת 2019, ועל רקע המחלוקות כאמור, המבקש החליט לפנות לבנקים ולבטל את ערבויותיו האישיות לחברות באופן חד צדדי, ואף משך חלק מהפקדונות שהעמיד להבטחת חובות חברת השחל. פעולות אלה, לגרסת המשיבים, בוצעו ללא ידיעת וללא הסכמת יתר בעלי המניות, שערבו אף הם אישית להבטחת התחייבויותיהן של החברות, והעמידו פקדונות להבטחת חובותיהן.
39. לשיטת המשיבים, גם ההחלטה על עסקה זו חוסה כאמור תחת שיקול הדעת העסקי – זאת, משום שנערכה בתום לב, והתקבלה ביידוע מלא, לאחר ביצוע בדיקות מקיפות על-ידי החברה בבנקים השונים, ולאחר קבלת מכתבו של רואה החשבון החוקר במסגרת בחינת מצבה הפיננסי של חברת השחל, בו צוין כי מצב הדברים בו בעלי המניות נאלצו להעניק ערבויות אישיות בלתי מוגבלות בסכום, תרם לאנומליה העסקית-כלכלית שנוצרה כאמור.
40. כן נטען, כי החלטת המבקש לשחרר את עצמו באופן חד צדדי מהערבויות האישיות, הגדילה את חשיפתם של יתר בעלי המניות, וכן העיב על יחסיהן המסחריים של החברות עם הבנקים, מה שהוביל את המשיבים לקבל את ההחלטה על עסקת הערבויות. לשיטת המשיבים, החלטה זו הובילה לשינוי שיטת העבודה מול הבנקים, כך שנוצרה ערבות צולבת בין החברות, שכן גם חברת השחל ערבה כאמור לחובות חברת הנכס בגין לקיחת ההלוואה למימון השיפורים במושכר.
כך, נטען כי השינוי במערך הבטוחות לבנקים מיטיב עם שתי החברות ועם בעלי מניותיהן, ובכללם המבקש. זאת, שכן הוא יוצר מצב מאוזן והוגן, אשר משחרר את בעלי המניות מהצורך להעמיד ערבויות אישיות ופקדונות לחברות, ובמקומם יובטחו החובות וההתחייבויות לבנקים באמצעות שעבוד יתרות לקוחות וחייבים של חברת השחל, וערבויות צולבות.
דיון והכרעה
41. תחילה, יש להדגיש כי במהלך ההליך נטענו טענות רבות שאינן דרושות להכרעה במחלוקת מושא ענייננו. לפיכך, אדרש לסוגיות הרלוונטיות לצורך זה בלבד.
42. לצורך הכרעה בשאלת הסעד הרלוונטי בנסיבות ההליך דנן, אדרש תחילה לשאלה האם העסקאות המתוארות מעלה נכנסות בגדרי סעיף 270 לחוק.
43. לאחר מכן, וככל שיימצא כי התשובה לשאלה זו היא חיובית, אבחן האם העסקאות חוסות תחת כלל שיקול הדעת העסקי.
האם התביעה נכנסת לגדרי סעיף 270 לחוק החברות?
המסגרת הנורמטיבית
44. סעיף 270 לחוק החברות קובע:
"270. עסקאות של חברה המפורטות להלן, טעונות אישורים כקבוע בפרק זה, ובלבד שהעסקה היא לטובת החברה: [...]"
כלומר, על כל אחת מהעסקאות העונה על אחד או יותר מסוגי העסקאות המפורטים בהמשך הסעיף, לענות על שני תנאים במצטבר:
א. העסקה היא לטובת החברה.
ב. העסקה עברה אישור כקבוע בפרק החמישי לחוק החברות.
45. כאמור, כדי להידרש לבחינת תנאי סעיף 270, יש לבדוק תחילה האם העסקה אכן נכנסת בגדרי הסעיף – שכן, אם העסקה אינה עונה על אף אחת מהגדרות סעיפי המשנה, אין צורך לבחון את העסקאות בפריזמה של סעיף זה. זאת, משום שבגדרי סעיף 270 נבחנות רק עסקאות חשודות, בהן יש חשש שנושאי המשרה או בעלי השליטה בחברה ינצלו את שליטתם בה כדי להפיק לעצמם או לאחרים טובות הנאה, על חשבונם של החברה ובעלי מניותיה [ר' ע"א 7594/16 ‏עו"ד יצחק מולכו, המנהל המיוחד נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (פורסם בנבו, 25.03.2021), בפסקה 5].
מן הכלל אל הפרט
46. במסגרת המרצת הפתיחה, המבקש מיקד את עיקר טיעוניו בתשתית העובדתית של העסקאות, והקדיש חלק מצומצם יחסית לטיעוניו המשפטיים. למעשה, גם במסגרת המרצת הפתיחה וגם במסגרת סיכומיו, המבקש לא פירט מהו הסעיף המתאים אליו נופלות, לכאורה, העסקאות, אלא הסתפק בעיקר בטיעונים לפיהם העסקאות אינן לטובת חברת הנכס, ולפיכך הן בטלות כלפיה, לפי הוראות הפרק החמישי של חוק החברות.
47. אולם, אין די בטענות אלה של המבקש. אילו רצה המבקש לבחון האם עסקאות אלה הן לטובת החברה, היה עליו קודם לטעון במפורש תחת איזה מסעיפי המשנה של סעיף 270 לחוק החברות ניתן לסווג את העסקאות, ומשלא עשה זאת – ממילא אין להמשיך ולבדוק את העסקאות לפיו תנאיו המחמירים של סעיף זה. זאת, שכן המבקש לא הצליח להוכיח כי אכן מדובר בעסקאות "חשודות" המצריכות בחינה מהסוג עליו הצביע המבקש.
48. עם זאת, ולמעלה מהנדרש, אבחן מה היה קורה לו היה המבקש מצליח להוכיח כי העסקאות אכן נכנסות תחת גדרי סעיף 270 לחוק החברות. מקריאת כתבי טענותיו, סביר כי מהעובדות אותן הציג המבקש, הוא יכול היה לטעון (וכאמור, לא טען) כי העסקאות עשויות להתאים לתנאי סעיף 270(1) לחוק החברות:
"(1) עסקה של חברה עם נושא משרה בה וכן עסקה של חברה עם אדם אחר שלנושא משרה בחברה יש בה ענין אישי; ואולם לא יראו
(א) נושא משרה בחברה אם וגם בחברה בת הנמצאת בשליטתה ובבעלותה המלאות, כבעל ענין אישי בעסקה בין החברה האם לבין החברה הבת, בשל עצם היותו נושא משרה בשתיהן או בשל היותו בעל מניה או בעל נייר ערך שניתן לממשו במניות בחברה האם;
(ב) נושא משרה במספר חברות בנות הנמצאות בשליטה ובבעלות מלאה של אותו אדם, כבעל ענין אישי בעסקה בין חברות בנות כאמור, בשל עצם היותו נושא משרה בחברות המתקשרות"
(הדגשות לא במקור – מ.א.)
49. בהתחשב בסייג המופיע בסעיף 270(1)(ב) לחוק החברות, כלל לא בטוח כי העסקאות אכן עונות על דרישות הסעיף. זאת, משום שעיקר טענות המבקש מתמקדות בכך שבעלי מניות היסוד בחברת השחל, המחזיקים 70% מהמניות הרגילות של חברת השחל וב – 70% מהון המניות של חברת הנכס, משתמשים בזהות אחזקותיהם בשתי החברות, ובעובדה שהם מכהנים כדירקטורים בשתיהן, כדי "לרכוש את מניות המבקש בחב' השחל [...] ומנגד, להטיל חבויות כבדות על חב' הנכס, שאת מניות המבקש שם אין הם יכולים לרכוש בכפייה, כך שהמבקש – אשר פוטר מחב' השחל – נותר ללא מקור פרנסה עם מניות חב' הנכס בלבד". עם זאת, המבקש לא הציג בפניי ראיות פוזיטיביות כלשהן להוכחת טענותיו אלה בדבר מניעיהם הנטענים של המשיבים, וכאמור בסעיף 270(1)(ב) לחוק החברות – העובדה כי אלה מכהנים כנושאי משרה בשתי החברות אינה מספיקה לבדה כדי להסיק שאכן יש למשיבים "עניין אישי" כנדרש בסעיף.
יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט עמית בע"א 3136/14 יעל כבירי שמיע ואח' נ' אי.די.בי חברה לפיתוח בע"מ (פורסם בנבו, 28.01.2016) (להלן – עניין כבירי), בפסקאות 29-30:
"לטענת המערערים, הדירקטוריון היה נגוע בניגוד עניינים בעת הדיון על הצעת הרכש, בשל זיקתו של הדירקטוריון לחברות אחרות הקשורות למשיבה, בהיות חבריו משמשים נושאי משרה גם בחברות אחרות. [...] כהונתם של דירקטורים במשיבה כנושאי משרה בחברות אחרות הקשורות למשיבה, אין בה לכשעצמה כדי להוכיח כי הדירקטוריון היה נגוע בניגוד עניינים או כי היה לו עניין אישי בהצעת הרכש. [...] אשר על כן, גם טענה זו דינה להידחות."
(הדגשות לא במקור – מ.א.)
50. טענותיו אלה של המבקש גם אינן מתיישבות עם טענותיו לפיהן יש להתעלם למעשה מהעובדה כי בעלי המניות בשתי החברות הם זהים, ואף מכך ששיעור החזקתם במניות שתי החברות הוא זהה ביחס למרבית סוגי המניות – ולהתייחס אל החברות כחברות נפרדות. זאת, משום שהמבקש עצמו מתייחס כאמור מעלה לשאר בעלי המניות (שאינם המבקש) בשתי החברות כגוף אחד, המתכנן מהלכים בשתי החברות במקביל, ואף מתייחס אל נכסיו שלו עצמו – מניותיו בחברת השחל ומניותיו בחברת הנכס – בערבוביה, וכתלויים זה בזה. ברע"א 8921/20 SKS Holding LLC‎ נ' ‎‎גיל אורן (פורסם בנבו, 13.05.2021) 13 נקבע כי "'אישיות משפטית נפרדת', איננה תיבת-קסם", המאפשרת לנו להתעלם מן השאלה מיהם בעלי המניות ובעלי השליטה בחברה, וכך ראוי להתייחס גם לחברות נשואות ענייננו.
מכל זאת עולה, כי בנסיבות ענייננו אין לקבל את טענת המבקש לפיה החברות הן נפרדות לחלוטין – טענה שבנסיבות העניין, ובהתחשב בתחלופת הכספים הרבה שהתבצעה בין שתי החברות, אף ניתן לטעון כי אינה מתיישבת עם השכל הישר.
51. לפיכך, נראה כי אין גם לקבל טענות נוספות של המבקש המבוססות על טענה זו לנפרדות החברות. כך, למשל, יש לדחות את טענת המבקש לפיה נאוה בחרה לרכוש את הנכס רק באמצעות כובעה כנושאת משרה ובעלת מניות בחברת הנכס [פ/05.11.2020, עמ' 27 ש' 7-11], ובמקביל בחרה לבצע את השיפורים בו רק במסגרת כובעה כנושאת משרה ובעלת מניות בחברת השחל [סעיף 4.9 בהמרצת הפתיחה]. בהעדר ממצאים פוזיטיביים לכך, נראה כי טענה זו אינה מתיישבת עם חלק מתיאוריו של המבקש מעלה. נוסף על כך, טענה זו אינה מתיישבת גם עם טענתו של המבקש עצמו, לפיה נאוה היא זו שגם החליטה על דמי השכירות לבדה, בשימוש בשני כובעיה כנושאת משרה בשתי החברות במקביל [פ/05.11.2020, עמ' 15 ש' 17-19], ולא באופן נפרד ועצמאי לכל אחת מהחברות כפי שנטען שפעלה בטיעוניו האחרים.
האם העסקאות חוסות תחת כלל שיקול הדעת העסקי
52. על אף שניתן היה כאמור לעצור את הבחינה כבר בשלב זה, אבחן – למעלה מן הנדרש, ובהנחה כי אכן היה עולה בידי המבקש להוכיח כי העסקאות נכנסות בגדרי סעיף 270 לחוק החברות – האם העסקאות חוסות תחת כלל שיקול הדעת העסקי. תשובה חיובית לכך משמעה הוא כי לא יהיה צורך להמשיך לבדוק אותן בהתאם לתנאי הפרק החמישי לחוק החברות.
המסגרת הנורמטיבית
53. כלל שיקול הדעת העסקי נדון רבות בפסיקה, אם כי נראה שקבלתו המוחלטת במשפט הישראלי התרחשה בעניין ורדניקוב. מעבר להכרזה החדשה-ישנה על קליטתו של הכלל במחוזותינו, הרחיב כב' השופט עמית על מהותו של הכלל, ועל הנטל שהוא מטיל על התובע:
"כלל שיקול הדעת העסקי הוא במהותו כלל היוצר לטובת הנתבע חזקה הניתנת לסתירה, ועל התובע הנטל הראשוני לסתור את "חזקת התקינות" המוקנית לנושאי המשרה מכוח כלל זה. דהיינו, עליו להראות כי ההחלטה התקבלה בחוסר תום לב סובייקטיבי (דהיינו מתוך רצון לפגוע בחברה או מתוך חוסר אכפתיות של מקבל ההחלטה בנוגע לחובתו לדאוג לטובת החברה); מתוך ניגוד עניינים (דהיינו כאשר מקבל ההחלטה הוא בעל אינטרס אישי מנוגד בהקשר הרלוונטי ולכן מתעורר החשש שמא הוא הפר חובת אמון); או שההחלטה שהתקבלה הייתה בלתי "מיודעת" (דהיינו מבלי שנבחנו הנסיבות והעובדות המרכזיות הנוגעות לעניין)" [עניין ורדניקוב, בפסקה 75; להרחבה נוספת ר' תנ"ג (מחוזי ת"א) 17542-11-15 הרפז נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו, 19.11.2017)] (הדגשות לא במקור – מ.א.)
הנה כי כן, נראה כי לשון הפסיקה ברורה היא, וקובעת כי על התובע מוטל הנטל להפריך את כלל שיקול הדעת העסקי ביחס לכל עסקה ועסקה, בכך שיראה כי העסקה התקבלה בחוסר תום לב; מתוך ניגוד עניינים או באופן שאינו "מיודע". ככל שלא יעמוד בנטל זה, ולא יפריך את "חזקת התקינות" שנקעה בעניין ורדניקוב, תיחסם התביעה [שם].
54. חשוב להדגיש: במסגרת בחינה זו, לא יידרש בית המשפט לתוכן ההחלטה לגופה, אלא לבחינה של הליך קבלת ההחלטות בחברה – זאת, כדי להקנות לנושאי המשרה בחברה הגנה מביקורת מהותית על סבירות החלטותיהם העסקיות, אם הליך קבלתן היה תקין. לפיכך, "ההידרשות לתוכן ההחלטה תיעשה אפוא, אם בכלל, רק לאחר שעלה בידי התובע לסתור את חזקת התקינות" [שם].
55. לעניין הרציונאלים העומדים בבסיסו של כלל שיקול הדעת העסקי, יפים דבריו של כב' השופט גרוסקופף בת"א 47302-05-16 בטר פלייס ישראל (ח.ת.) 2009 בע"מ (בפירוק) ואח' נ' אגסי ואח' (להלן – עניין בטר פלייס), בפסקה 66:
"בין שיקולים אלה נמנה החשש כי עצם נכונותו של בית המשפט להעביר תחת שבט ביקורתו את תוכנן של החלטות עסקיות המתקבלות בחברה, עלולה להוביל להרתעת יתר ("צינון") של נושאי משרה מפני קבלת החלטות חדשניות ונועזות – עיסוק שהוא בליבת תפקידם. שיקול נוסף הוא הצורך להישמר מפני הטיית ה"חוכמה שבדיעבד" (hindsight bias), העלולה לגרום לבתי משפט להעריך באופן מופרז את ההסתברות להתממשותו של סיכון עסקי, כפי שניתן היה לאומדה במועד נטילת הסיכון, כאשר בוחנים את הדברים בנקודת זמן מאוחרת, וכן בהחלטות נועזות ובלתי שגרתיות. חשש נוסף המוזכר הוא מפני כניסת בתי המשפט, שאין להם התמחות מיוחדת בקבלת החלטות עסקיות, בנעלי הגורמים המנהלים את החברה" [להרחבה נוספת בנושא כלל שיקול הדעת העסקי, ר' עניין ורדניקוב; רות רונן ושיר אשכול "שיקול-הדעת העסקי והדרישה לקבלת החלטה 'מיודעת'" משפטים מז(3) 583 (2018); וכן שרון חנס "כלל שיקול הדעת העסקי" עיוני משפט לא(2) 313 (2009)].
מן הכלל אל הפרט
56. בנסיבות ענייננו, די בהתמקדות בשאלה האם עומדת למשיבים "חזקת התקינות", מבלי להרחיב עוד ביריעת הבדיקה – כדי להראות כי העסקאות חוסות תחת כלל שיקול הדעת העסקי. זאת, הן בשל העובדה שהבחינה נעשית באופן שהוא מעבר לנדרש, והן (ובעיקר) משום שלא עלה בידי המבקש להוכיח כי העסקאות אינן עומדות בתנאים להחלת "חזקת התקינות" על המשיבים בענייננו, כפי שפורטו בעניין ורדניקוב:
א. תום לבם של המשיבים – המבקש לא הביא ראיות פוזיטיביות לכך שמטרת המשיבים היא לפגוע בחברה במסגרת עסקת הערבויות.
בעניין עסקת רכישת השיפורים, הראייה הפוזיטיבית היחידה שהוצגה על-ידי המבקש לעניין זה היא מכתב הייעוץ, עליו נטען כי עולה ממנו שהמשיבים מנסים להיטיב עם חברת השחל בלבד. עם זאת, רואה החשבון החוקר מציין במפורש במכתב הייעוץ כי "השווי המצרפי של הנכס הכולל את הנכס והשיפורים במושכר יהיה גדול משמעותית משוויו ללא השיפורים במושכר" – כלומר, שלחברת הנכס יצמח יתרון משמעותי מרכישת השיפורים, ודי בכך כדי לשלול את טענתו של המבקש בעניין זה.
מכך עולה, כי המבקש לא הצליח להוכיח כי ההחלטות על העסקאות התקבלו בחוסר תום לב מצד המשיבים.
ב. ניגוד עניינים בפעילותם של המשיבים – באשר לדרישה זו, נטען על-ידי המבקש כי ניתן להסיק את ניגוד העניינים של המשיבים בקבלת ההחלטה על שתי העסקאות משילובם של שלושה טעמים: פיטוריו לכאורה של המבקש מחברת השחל; הדרישה של המשיבים בהליך משפטי אחר (ה"פ 55783-12-20) לרכוש את מניותיו של המבקש בחברת השחל; והטענה שחברת השחל מהווה מקור להכנסות שוטפות למשיבים 3-6, בעוד שהמבקש אינו זכאי לכל תשלום שוטף מחברת השחל לאחר פיטוריו.
מצאתי כי אין בטענותיו אלה של המבקש כדי להוכיח את ניגוד ענייניהם של המשיבים, זאת תחילה משום שלא הביא ראיות פוזיטיביות לכך שהוא אכן פוטר ולא פרש לגמלאות, כפי שטענו המשיבים. המבקש עצמו מסכים, בכתבי טענותיו, כי הוא הגיע לגיל פרישה – דבר המאפשר למשיבים, בתור נושאי המשרה בחברת השחל, לקבל החלטה על פרישתו לגמלאות מבלי שהדבר ייחשב כניגוד עניינים.
למעלה מכך, גם התביעה הנטענת המתנהלת נגד המבקש אין בה כדי להוכיח ניגוד עניינים של המשיבים בנסיבות העניין – זאת, משום שהמבקש לא הציג ראיות פוזיטיביות כלשהן לקשר הנטען בין ההליך האחר ליציאתו של המבקש לגמלאות.
באשר לטענה כי המבקש אינו זכאי להכנסות מחברת השחל – כאמור, לא הוכח די הצורך כי המבקש אכן פוטר. למעלה מכך, נכון למועד זה, הרכב בעלי המניות ביחס לזכאותם לדיבידנד הוא זהה בשתי החברות – ומשעה שהמבקש לא השמיע טענה ספציפית או ביקש סעד בעקבות קיפוחו לכאורה לעניין זה על-ידי המשיבים (אלא רק טען כי הוא קופח בכלליות ובאופן מצומצם), אין בהרכב בעלי המניות או בזהות נושאי המשרה בחברות כדי לסייע למבקש להוכיח את טענתו בדבר ניגוד העניינים של המשיבים.
בהמשך ישיר לכך, ראוי להידרש כאן בשנית לדיון שנערך בפרק הקודם ביחס לזהותם של נושאי המשרה בשתי החברות – עובדה שכאשר היא עומדת לבדה, וללא ראיות נוספות, היא אינה מספיקה על-מנת להוכיח כי קיים ניגוד עניינים בהחלטותיהם של המשיבים [לעניין זה, ר' ההתייחסות מעלה לעניין כבירי].
ג. דרישת ה"יידוע" – ביחס לדרישה זו, המשיבים הציגו ראיות המוכיחות, במידה גבוהה של הסתברות, כי הם עמדו בדרישה זו ביחס לשתי העסקאות – שכן, נראה כי הם פעלו באופן דומה לאופן הפעולה שהותווה להם במכתב הייעוץ לעניין עסקאות אלה.
זאת ועוד, ביחס לעסקת רכישת השיפורים, המשיבים לא הסתפקו במכתב הייעוץ, ומצאו לנכון לקבל חוות דעת של שמאי כדי להעריך את שווי השיפורים.
לא הוצגו על-ידי המבקש ראיות פוזיטיביות הסותרות ראיות אלה, למעט טענת המבקש כי אין בראיות אלה די כדי להוכיח כי המשיבים פעלו ב"יידוע" מספיק – למרות שכאמור, נטל ההוכחה לעניין זה הוא דווקא על המבקש. משכך, נראה כי לא עלה בידו של המבקש להוכיח כי המשיבים לא עמדו בדרישת הידוע בעת קבלת ההחלטות על העסקאות.
57. לפיכך, המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח שלמשיבים לא עומדת "חזקת התקינות" – ובשל כך, מצאתי כי על העסקאות חל כלל שיקול הדעת העסקי, ולפיכך אין אני נדרש לבחינות נוספות של העסקאות לפי הפרק החמישי של חוק החברות.
סוף דבר
58. בהתאם לקביעותיי לעיל, מצאתי לדחות את המרצת הפתיחה.
59. המבקש יישא בהוצאות ושכר טרחת עו"ד המשיבות 1 ו 2 בסך כולל של 25,000 ₪ ובהוצאות ושכר טרחת עו"ד המשיבים 3-6 בסכום כולל של 25,000 ₪.
המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.