סעיף 5 לחוק - קובע כי אם הוגשה תובענה לבית המשפט בסכסוך, שהוסכם למוסרו לבוררות וביקש בעל דין, שהוא צד להסכם הבוררות, לעכב את ההליכים בתובענה, אזי יעכב בית המשפט את ההליכים.
בסיפא לסעיף ובכדי שיעוכבו ההלכים, נקבע כי תנאי הוא שהמבקש עיכוב היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ועדיין הוא מוכן לכך.
בהמשך קובע הסעיף כי בקשה לעיכוב הליכים ניתן להעלות במסגרת כתב הגנה או בבקשה נפרדת, אך לא יאוחר מהיום שבו טען המבקש לראשונה לגופו של עניין התובענה.
סעיף 6 לחוק - קובע כי כאשר הוגשה תובענה לבית המשפט בסכסוך, שהוסכם למסרו לבוררות, ועל הבוררות חלה אמנה בינלאומית שישראל צד לה ואשר קובעת הוראות בעניין עיכוב הליכים, ישתמש ביהמ"ש בסמכותו לעכב הליכים בהתאם להוראות האמנה וכפוף לה.
--- סוף עמוד 2 ---
על כך עונה סעיף 2(3) לאמנת ניו יורק בדבר הכרתם ואכיפתם של פסקי בוררות חוץ, 1958 עליה חתומות ישראל (משנת 1959) וארה"ב (משנת 1970) – ניתוח האמנה והשלכותיה יתברר בהכרעת הדין.
5. באשר להמצאה מחוץ לתחום, קובעת תקנה 500 לתקנות סדה"א כי בית המשפט רשאי (נתון לשיקול דעתו) להתיר המצאה, בהתקיים אחת מהחלופות שמפורטות בתקנה 500, ולענייננו תקנת משנה (4)(א) כאשר עילת התביעה מבוססת על חוזה שנעשה בתחום המדינה. תקנת משנה (5) כאשר הפרת החוזה נעשתה בתחום המדינה ללא קשר להיכן נעשה החוזה.
תקנת משנה (7) כאשר המעשה או המחדל מהווים את עילת התובענה ואירעו בתחום המדינה.
ב. עיקרי טענות התובעת
6. הנתבעת מנסה לאחוז בחבל משני קצותיו, מצד אחד לטעון כי אין הסכם מחייב ולכן אין הפרה כלשהי או זכאות לפיצוי כספי של התובעת ממנה, ומנגד טוענת לקיום סעיף בוררות סע' 14 לטיוטה (להלן: "סעיף הבוררות") באותו מסמך עצמו, ממנו היא מתנערת בסוגיה זו.
7. גם כאשר התובעת פנתה בשני מועדים שונים לשם יישוב הסכסוך, ואי עמידת הנתבעת במתווה המיועד, העדיפה הנתבעת לסרב להכיר בהסכם ולא בכדי לא ציינה כי הנ"ל יתברר בבוררות שהוסכם לגביה –דבר זה היה שומט תחת רגליה את הטענה שאין כלל הסכם. כעת, משהוגשה התביעה, נזכרת הנתבעת לסמוך ידה על ההסכם אותו דחתה – ומייחסת מחויבות מתוקף הסכם זה רק לסעיף הבוררות, שמשרת את האינטרס שלה להעברת הבוררות ללונדון.
8. הסכם בוררות מחייב כתב עפ"י סע' 1 לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968;
"הסכם בוררות – הסכם בכתב למסור לבוררות סכסוך שנתגלה בין הצדדים להסכם..." (הדגשה שלי מ.ס.)