--- סוף עמוד 13 ---
ההתקשרות עם עורך הדין ועד לחתימת המנוח" (ע"א 526/85 פוצ'קוב נ' פאר, פ"ד מא(4) 835; שילה, בעמ' 318-317). ברם, במקרה זה, בית משפט קמא לא מצא בראיות שנפרשו לפניו כמקימות תשתית ראייתית למסקנה לפיה פעילות המשיב חרגה מהמותר, ודי נהיר כי גם העובדה שהמשיב היה מעורב בהשגת האישור הרפואי, דבר המוכיח שאין יסוד לטענתו כאילו נודע לו על הצוואה זמן ניכר אחר עריכתה – עובדה שבית משפט קמא לא התייחס אליה בפסק דינו – אין בה כדי לשנות מהתוצאה ולהוות בסיס מספיק לקביעה כי המשיב חרג מהמותר באופן המונע ממנו ליהנות מהצוואה לפי הוראת סעיף 35 לחוק.
פועל יוצא מכל האמור הוא שדין הערעור להידחות.
אחר הדברים האלה
28. לאחר כתיבת חוות דעתי באה לפני חוות דעתו של חברי השופט סובל, וגם לאחר שעיינתי בה לא שניתי מדעתי. עם זאת, בעקבות דבריו רואה אני להוסיף את הדברים הבאים:
29. חברי השופט סובל סבור כי נוכח הראיות שהונחו לפני בית משפט קמא, לא היה מקום לאמון המוחלט שנתן בית המשפט במשיב, וכפועל יוצא מכך, כמו גם בשל יחסי האמון ששררו בין המנוחה ובין המשיב והעברת הנכס לידיו לאחר עריכת הצוואה, נטל השכנוע בדבר אי קיומה של השפעה בלתי הוגנת עבר אל כתפי המשיב והוא לא עמד בנטל זה. השופט סובל גם סבור כי כלפי המשיבים יש לראות את הצוואה כצוואה בעדים ולפסלה בשל הפגמים שנפלו בה.
30. אכן, עמדתו של השופט סובל, כי קיים קושי באמון המוחלט שרחש בית משפט קמא בעדותו של המשיב, מקובלת עלי. גרסתו של המשיב בכל הנוגע למעורבותו ביום עריכת הצוואה לא עלתה בקנה אחד עם הממצאים האחרים והעדויות שנשמעו בבית משפט קמא ושבית המשפט נתן בהם את אמונו. כך, עדותו של המשיב כי לא היה שותף לקבלת האישור הרפואי מד"ר אימאם עמדה בסתירה מוחלטת לעדותו של ד"ר אימאם, עדות שנתקבלה על דעת בית המשפט, ועל אף האמון שרחש לעדות זו, לא גילה דעתו על משמעות הסתירה בין העדות האמורה לבין עדות המשיב שגם בה נתן אמון. בנסיבות אלו, מקום בו, כאמור, בית משפט קמא לא נתן דעתו למשמעות סתירה זו, יש רגליים לסברה כי לא היה מקום לייחס אמון מוחלט לגרסתו של המשיב. אכן, גם גרסתו של המשיב כי לא נכח במשרד הנוטריון במועד עריכת הצוואה נסתרה מעדויות בני הזוג אסולין ומר מיר, ואולם לעדויות אלו לא רחש בית המשפט אמון והעדיף על פניהן את גרסת המשיב.
--- סוף עמוד 14 ---
31. חברי השופט סובל סבור כי נוכח האמור, כמו גם, בין היתר, על יסוד יחסי האמון המסוימים ששררו בין המנוחה והמשיב אשר באו לידי ביטוי בניהולו של חשבון בנק משותף ביניהם, כמו גם העברת הנכס לידיו לאחר עריכת הצוואה, יש כדי להעביר את נטל השכנוע בדבר אי קיומה של השפעה בלתי הוגנת על כתפי המשיב. לטעמי איני משוכנע כי כך הוא המצב. ואולם, גם אם הייתי מקבל את מסקנת חברי בדבר העברת הנטל, נראה לי כי המשיב עמד בנטל המוטל עליו.