"ש. יש פה מסמך רפואי צורף לתצהיר שלך נספח 6 כתוב עליו, עמ' 6 מיום 30 יוני זה מסמך מד"ר אמאם חתום עליו ד"ר אמאם, זה מסמך שאתה הבאת לד"ר אמאם נכון ביחד עם המנוחה?
ת. אני לא הבאתי. אני הייתי אצל ד"ר אמאם בשנת 2009 ולא בשנת 2008.
ש. למה היית בשנת 2009 ולא בשנת 2008?
ת. כי היה לה אירוע בשנת 2009 משאיפת עשן כבד, כתוצאה מזה היא כמעט הייתה משותקת ואז אני כן לקחתי אותה לד"ר אמאם וגם לקחתי אותה לד"ר חוסיני.
ש. בשנת 2008 הכרת את ד"ר אמאם?
ת. לא.
ש.ת. התחלתי להכיר אותו בשנת 2009 אני התחלתי להיות צמוד אליה לא מאפשרים לה לגשת לבד לקופת חולים, היינו ניגשים איתה אני או קוטיני.
ש. את המסמך הרפואי הזה מתי ראיתי בפעם הראשונה?
ת. עם הצוואה.
ש. אם אני אומר לך ד"ר אמאם אומר שאתה הייתה אצלו ביום 30 ליוני 2008 ביחד עם המנוחה ולקחתם את המסמך הזה ממנו מה תגיד על כך?
ת. שיגיד מה שיגיד לא נכון".
בעקבות דבריו אלו של המשיב ביקשו המערערים לזמן את ד"ר אמאם כעד הזמה מטעמם. מבוקשם ניתן להם, וד"ר אמאם השמיע את עדותו. משהתבקש בחקירתו הראשית לתאר את נסיבות מתן התעודה הרפואית על ידו ביום 30.6.08 (ת/1) מסר כי בתחילה הגיע המשיב ו"ביקש את הדו"ח" תוך שהוא מסביר לו (לד"ר אמאם) כי האישור הרפואי נחוץ "כי יש בעיות במשפחה". אלא שד"ר אמאם סירב לתת את התעודה למשיב: "אמרתי לו אני לא אתן לך דו"ח רק בנוכחותה זה לפי החוק". סירוב זה אילץ את המשיב לחזור אל הרופא בסמוך לאחר מכן יחד עם המנוחה. או אז כתב ד"ר אמאם את המסמך ומסר אותו למנוחה בנוכחות המשיב (עמ' 340-339 לפרוטוקול).
--- סוף עמוד 19 ---
בית משפט קמא הסתמך בפסק הדין על עדותו של ד"ר אמאם כאחד העוגנים לקביעה בדבר צלילות דעתה של המנוחה ביום עריכת הצוואה (פסקאות 22 ו-32 לפסק הדין). למרות זאת, גרסתו של ד"ר אמאם באותה עדות עצמה (ובאותם עמודים בפרוטוקול אליהם הפנה בית המשפט) בדבר המעורבות והנוכחות של המשיב בהוצאת התעודה הרפואית, כלל לא הוזכרה ולא נדונה בפסק הדין. התעלמות שכזאת לגבי נתון קריטי מגרסתו של עד אובייקטיבי שנמצא אמין על ידי בית המשפט, הנה מהותית, יורדת לשורשו של פסק הדין ומקימה עילה להתערבות ערכאת הערעור בהתאם לכל אמת מידה הנקוטה בפסיקה, הגם שמדובר בממצא עובדתי (ע"א 2731/07 חמוד נ' חאג', [פורסם בנבו] מיום 29.3.09, פסקה 21; בע"מ 8542/10 פלוני נ' פלונית, [פורסם בנבו] מיום 29.12.10; ע"פ 8146/09 אבשלום נ' מדינת ישראל, מיום 8.9.11, פסקה 21; בע"מ 6960/11 פלוני נ' אלמוני, [פורסם בנבו] מיום 20.6.12, פסקה 4). לפיכך יש לקבוע כי המשיב לא דיבר אמת, פעם אחת כאשר העיד כי ידע לראשונה על עריכת הצוואה לטובתו רק בחלוף כשלושה חודשים לאחר מועד העריכה, ופעם שנייה כאשר העיד כי לא הביא את המנוחה לד"ר אמאם ביום 30.6.08 ולא היה מעורב בהשגת התעודה הרפואית שהוצגה באותו היום בפני הנוטריון עובר לחתימתה על הצוואה. המשיב ידע על כוונתה של המנוחה לערוך צוואה לטובתו ולטובת אשתו עוד לפני שהמנוחה התייצבה במשרד הנוטריון כדי לחתום על הצוואה, ואף גילה מעורבות – שמא נאמר מעורבות יותר – בהשגת התעודה הרפואית שהוצגה בפני הנוטריון טרם החתימה, בכך שהתייצב לבדו מוקדם יותר באותו היום אצל ד"ר אמאם וניסה לקבל ממנו תעודה רפואית בדבר כשירותה המנטאלית של המנוחה בלא שזו נבדקה על ידי הרופא.