בסיכומיהם בבית משפט קמא טענו המשיבים (סעיפים 173-172) כי מאחר שד"ר אמאם הנפיק ביום 11.1.09 אישור נוסף בדבר התמצאותה של המנוחה במקום ובזמן (ת/2), הרי שיש בכך לסתור את טענת ד"ר אמאם לפיה המשיב ליווה את המנוחה בביקורה אצלו דווקא ביום 30.6.08 ולא ביום 11.1.09. מאחר שבית משפט קמא לא התייחס כלל לעדות של ד"ר אמאם בנוגע לנוכחות המשיב אצלו יחד עם המנוחה, גם הטענה האמורה של המשיבים לא קיבלה התייחסות בפסק הדין. בנסיבות אלה לא נותרה בידינו ברירה אלא לבחון את הטענה במסגרת הערעור. הבחינה מעלה כי יש לדחות את הטענה. בחקירתו הנגדית הבהיר ד"ר אמאם כי המשיב הגיע אליו פעם אחת בלבד כדי לבקש אישור בדבר מצבה של המנוחה, והוסיף כי לא ייתכן שהוא מתבלבל בתאריך בו ארע הדבר (עמ' 341 לפרוטוקול). ב"כ המשיבים הציג בפני ד"ר אמאם את התעודה הרפואית מיום 11.1.09 וביקש ממנו לאשר כי הוא זה שנתן אותה, וד"ר אמאם אישר זאת (שם). ד"ר אמאם לא אמר כי המשיב התלווה למנוחה בעת מתן התעודה מיום 11.1.09, וב"כ המשיבים נמנע מלשאול את ד"ר אמאם האם ייתכן שהמשיב התלווה למנוחה באותו מועד. במצב דברים זה, ומאחר שד"ר אמאם היה נחוש בכך שאינו מתבלבל בתאריכים, אין כל עיגון בראיות לאפשרות שהתעודה הרפואית מיום 11.1.09 נמסרה למנוחה בנוכחות המשיב. יתר על כן, האפשרות האמורה אינה עולה
--- סוף עמוד 20 ---
בקנה אחד אפילו עם עדותו של המשיב, שהרי לדבריו ביקורו אצל ד"ר אמאם בשנת 2009 היה קשור לאירוע של "שאיפת עשן כבד" שהתרחש באותה שנה ושכתוצאה ממנו המנוחה "כמעט הייתה משותקת" ומצבה התדרדר כדי כך שלא אפשרו לה "לגשת לבד לקופת חולים, היינו ניגשים איתה או אני או קוטיני" (עמ' 330 לפרוטוקול). התיעוד הרפואי שהוגש לבית המשפט מלמד כי המנוחה אושפזה בבית החולים הדסה עין כרם בגין אירוע מוחי ביום 15.11.09. לדברי המשיב, רק במועד זה החלה ההתדרדרות במצבה והיזקקותה לליווי לטיפול רפואי: "רק בנובמבר 2009, כחודשיים לפני מותה ולמעלה משנה לאחר עריכת הצוואה, לקתה סועאד באירוע מוחי שבעקבותיו נאלצה ליטול תרופות ולא יכלה עוד להיות עצמאית כבעבר. מאז אותו חודש אני טיפלתי בה יחד עם בני משפחת קוטינה, לקחתי אותה לרופאים ולבתי חולים..." (סעיף 20 לתצהיר העדות הראשית של המשיב; ראו עוד שם, סעיף 15; סעיף 259 לסיכומי המשיבים בבית משפט קמא; חקירתו הנגדית של המשיב בעמ' 329 לפרוטוקול: "בזמן האחרון של חייה כן הייתי ניגש איתה לקופת חולים והכרתי גם [את] ד"ר אמאם"). מאחר שהאירוע המוחי התרחש בנובמבר 2009, עשרה חודשים לאחר מתן התעודה הרפואית השנייה על ידי ד"ר אמאם ביום 11.1.09, על כורחך שעדות המשיב בחקירה הנגדית בדבר ביקורו עם המנוחה אצל ד"ר אמאם "בשנת 2009" (שם) מתייחסת לשלהי שנת 2009 ולא לתחילת שנת 2009 בה ניתנה התעודה הרפואית האמורה (שכלל לא הוזכרה בעדותו של המשיב והוגשה על ידי המשיבים לראשונה בחקירתו הנגדית של ד"ר אמאם). תעודה רפואית זאת גם לא יכולה הייתה להינתן בעקבות האירוע, עליו העיד המשיב, של שאיפת עשן והגעת המנוחה למצב של כמעט שיתוק, שהרי בהיסטוריה הרפואית המתוארת בתעודה השנייה אין כל אזכור של אירוע כזה, אלא אדרבה, מתואר מצב תקין של המנוחה והיותה מתמצאת במקום ובזמן. לאחר שהמשיב הרחיק עצמו בעדותו ממעורבות בהשגת שתי התעודות, הן הראשונה מיום 30.6.08 והן השנייה מיום 11.1.09, ובהינתן גרסתו הנחרצת של ד"ר אמאם באשר לנוכחות המשיב בעת מתן התעודה הראשונה ביום עריכת הצוואה, אין כל יסוד לניסיונם של המשיבים "להעתיק" את האירוע האמור מהתעודה הראשונה לתעודה השנייה.