--- סוף עמוד 27 ---
316 שו' 12-11). ביום 7.7.08, שבוע לאחר עריכת הצוואה, וביום 22.7.08, שלושה שבועות לאחר עריכת הצוואה, חתמה המנוחה במשרדו של הנוטריון הללי על מסמכי "הצהרה" בהם הדפה טענות בדבר זכויות שהעניקה לאנשים מסוימים במקרקעין שבבעלותה (נ/2; נ/3). המשיב הוא זה שהביא בהזדמנויות אלה את המנוחה למשרדו של הנוטריון (חקירתו הנגדית של המשיב בעמ' 317 שו' 25-24, ובעמ' 325 שו' 19-17). כעבור מספר חודשים, ביום 1.12.08 חתמה המנוחה במשרדו של הנוטריון הללי על ייפוי כוח בלתי חוזר בעברית לטובת המשיב בקשר למקרקעין אותם כבר הורישה לו בצוואה הנ"ל (מוצג ו' לתיק מוצגי המשיבים), וגם הפעם המשיב הוא זה שלקח אותה למשרד הנוטריון (חקירתו הנגדית של המשיב בעמ' 324 שו' 6). בנוסף העיד הנוטריון הללי כי בשבועות שקדמו לעריכת הצוואה, המנוחה, שנעזרה בהליכון, הגיעה למשרדו מספר פעמים בלוויית המשיב (עמ' 27-25, 35; במאמר מוסגר יצוין כי עדות זו של הנוטריון, אותה אישרו למעשה המשיבים בסעיף 182 לסיכומיהם בבית משפט קמא, סותרת את גרסת המשיב בעמ' 317 לפרוטוקול לפיה פגש לראשונה את הנוטריון בחודש יולי 2008, לאחר עריכת הצוואה). על רקע כל זאת, ובהתחשב בכך שהנוטריון שלל בעדותו רק את נוכחותו של המשיב בחדר שבו נחתמה הצוואה אך לא את האפשרות שהמשיב ליווה את המנוחה למשרדו לצורך החתימה (שם), ובהינתן עדותם של בני הזוג אסולין (העדים בצוואה) ושל דוד מיר (שהצוואה נחתמה במשרדו הנטען להיות גם משרד הנוטריון) בדבר הנוכחות של המשיב במקום באותו מועד (עמ' 112-111, 145-136, 350-347), אין מקום לקביעתו של בית משפט קמא לפיה המשיב לא היה מעורב בייזום הצוואה ולא נכח במשרד הנוטריון במועד עריכתה. קביעה זו באה על רקע האמון המוחלט שבית המשפט העניק לגרסת המשיב. משנמצאו בגרסה זאת פרצות ובקיעים משמעותיים, המעט שניתן לומר הוא שקיימת אפשרות סבירה לכך שהמשיב הוא שהביא את המנוחה למשרד הנוטריון לשם עריכת הצוואה. אלמלא היה מוכח חוסר האמינות של המשיב בנושא השגת התעודה הרפואית, נראה שאותה אפשרות סבירה לא הייתה מתגבשת כדי מסה ראייתית המספיקה להעברת נטל ההוכחה אל המשיבים. לא כן משעה שהתברר כי המשיב אינו מתדיין אמין שניתן לסמוך על דבריו. מאחר שהמנוחה אינה עוד בחיים כדי לספר לנו מי לקח אותה למשרד הנוטריון, יש בחוסר האמינות של המשיב כדי להעמיד את דרגת החשד שהוא זה שלקח אותה לנוטריון, בצירוף העובדה (המוכחת) שהוא זה שלקח אותה לרופא קודם לכן באותו יום, על רמה המספיקה להעברת הנטל לשלילת השפעה בלתי הוגנת על המשיבים. וכבר נפסק כי הבאת המצווה על ידי הנהנה לעורך הדין לשם עשיית הצוואה (גם בלא נוכחות של הנהנה במעמד החתימה) נמנית על הנסיבות שיש בכוחן להגביר את החשש לקיומה של השפעה בלתי הוגנת (עניין שני, בעמ' 199; עניין אלוני, בעמ' 384; עניין בוסקילה, בעמ' 852; עניין חרמון, בעמ' 5, 9, 11).