--- סוף עמוד 29 ---
13. עשיית הצוואה אינה הפעולה המשפטית היחידה שנקשרה בין המנוחה לבין המשיב. בחקירתו הנגדית סיפר המשיב (את שלא גילה בתצהיר עדותו הראשית) כי ניהל עם המנוחה חשבון בנק משותף, והוסיף: "אנחנו היינו נאמנים אחד לשני... לא היה בינינו חשבון של כספים" (עמ' 323 שו' 19-18; עמ' 328 שו' 5; עמ' 330 שו' 16 – עמ' 331 שו' 23). קיומם של יחסי אמון מסוג זה עשוי להספיק כשלעצמו לביסוס חשד להשפעה בלתי הוגנת מצד המשיב ולהעברת נטל ההוכחה אליו. על כך נאמר בעניין בן נון (עמ' 377) כי "כאשר בעת עשיית העסקה או סמוך לה היה קיים יחס מיוחד של אמון בין הצדדים, נוצרת חזקה בדבר קיומה של השפעה בלתי-הוגנת". בהמשך דרכה של הפסיקה הוזכרה ההלכה "כי מתנה או עיסקה במסגרת יחסי אמון (confidential relationship) יוצרות הנחה לכאורה של השפעה בלתי הוגנת" (עניין רכטמן, בעמ' 773), והוטעם כי "מקום בו התקיימו יחסי אמון מיוחדים בין המצווה והזוכה, כי אז ניתן לומר שפעולה שהיא בעליל לטובתו של היורש היא תוצאה של השפעה בלתי הוגנת מצדו, וזאת אלא אם כן הוכח אחרת. במצב זה עובר הנטל להוכיח את אי קיומה של ההשפעה הבלתי הוגנת אל שכמו של המבקש את קיום הצוואה" (עניין גורן-הולצברג, בפסקה 33 לפסק דינה של השופטת ארבל; ראו עוד ש' שילה, פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (1992) עמ' 273-272).
14. התקשרויות נוספות בין המנוחה לבין המשיב מחוץ לצוואה הנן הסכם המכר מיום 22.3.08 לגבי שני דונמים מהמקרקעין (נ/10) וייפוי הכוח הבלתי חוזר לגבי כל המקרקעין מיום 1.12.08 (נ/1). שני המסמכים הללו לא נזכרו כלל בתצהיר העדות הראשית של המשיב, למרות שקיומם היה ידוע לו עוד קודם לכן, וחרף היותם רלוונטיים לסעיף 28 לתצהיר האמור העוסק בהיקף עיזבונה של המנוחה ובטענת המערערים כי הנכסים הנזכרים בצוואה לא היו שייכים למנוחה ואינם חלק מעיזבונה. המשיב הודה בקיומו של הסכם המכר רק משנדחק לכך בחקירה הנגדית (עמ' 314-313). משהתבקש באותה הזדמנות להסביר כיצד קיים את הוראת סעיף 5 להסכם הקובעת כי הוא "ישלם" למנוחה – בלשון עתיד – "את המחיר המספיק והשווה לממכר והמוסכם בינינו", ענה המשיב: "היא נתנה לי את זה כמתנה" בתמורה לכך "שאני כל הזמן סועד ומשלם כל מיני תשלומים בשבילה" (עמ' 316 שו' 14-8). למרות שמדובר בעסקת מתנה מנקודת ההסתכלות של המשיב (ראו גם דבריו בעמ' 314 שו' 15), דאג הוא לכך שההסכם ינוסח וייערך אצל עורך דין שהנו מכר שלו, אליו לקח את המנוחה (שם, שו' 13-11). מעורבות זו של המשיב ברקימת עסקה של קבלת חלק מהמקרקעין נשוא הצוואה במתנה חודשים ספורים קודם לעשיית הצוואה, מעצימה את החשד בדבר מעורבותו ברקימת הצוואה עצמה, במיוחד מאחר ששני המסמכים מתייחסים לאותו נכס (אם כי בהיקפי שטח שונים). התמיהות והתהיות מתחזקות עוד יותר נוכח ייפוי הכוח הבלתי חוזר שנחתם על ידי המנוחה לטובת המשיב על כל המקרקעין חמישה חודשים לאחר עשיית הצוואה, גם הפעם תוך מעורבות של המשיב שנכח במעמד החתימה בפני