184. בענייננו, הנתבע לא הוכיח כי הפרסום השני נעשה מתוך עניין אישי וכשר שלו או של צדדים שלישיים.
185. תנאי נוסף לתחולתה של הגנת סעיף 15(3) לחוק איסור לשון הרע, הנו כי "הפרסום לא יעבור את השיעור המספיק, מבחינה הגיונית, להגנת העניין האישי הכשר, 'מבחינת מהות הדברים שנתפרסמו'. המבחן לקיומו של תנאי זה הוא מבחן הקשר ההגיוני, הקובע כי ההגנה תחול רק אם לשון הרע שפורסמה רלבנטית להגנת העניין האישי הכשר. כאשר מקצת הדברים שבמחלוקת רלבנטי ומקצתם אינו רלבנטי ושני החלקים ניתנים להפרדה, תחול ההגנה רק על החלק הרלבנטי; אולם העדר הרלבנטיות של הקטע האחר עשוי ללמד על העדר תום לב בפרסום הקטע הרלבנטי" [אורי שנהר, דיני לשון הרע (1997) – להלן: "שנהר", עמוד 297].
אפילו היה הנתבע מוכיח קיומו של עניין אישי וכשר (וכאמור, לא כך הדבר) אני סבורה כי הכתבה – שכלל אינה קשורה בנתבע או בנסיבות מושא התובענה, והאמור בה התרחש כשלוש שנים בטרם אירעו האירועים מושא התובענה – אינה רלוונטית להגנת אותו עניין אישי וכשר, וצירופה על ידי הנתבע לפרסום השני מלמד על היעדר תום לבו.
186. ותנאי נוסף לתחולתה של הגנת סעיף 15(3) לחוק איסור לשון הרע הוא "שתפוצת הפרסום תהיה מוגבלת... הפרסום יהיה מוגן רק אם יפנה אל אותו אדם שלהגנת האינטרס שלו נעשה הפרסום או אל אדם המעוניין עניין אישי כשר במי שלהגנת האינטרס שלו נעשה הפרסום..." (שנהר, עמוד 298).
בענייננו, הפרסום נעשה באמצעות הסטורי בחשבונו של הנתבע באינטסגרם, לו עשרות אלפי עוקבים, ומובן כי חלק משמעותי מהם איננו בעל עניין כלשהו בפרסום. משכך אף התפוצה בו בוצע הפרסום שוללת את ההגנה הקבועה בסעיף 15(3).
187. הנתבע אף לא הוכיח כי בעת ביצוע הפרסום השני הוא פעל בתום לב. למעשה, הנסיבות והראיות שהובאו בפניי מצביעות על חוסר תום לבו של הנתבע, הבא לידי ביטוי במסגרת המניעים שעמדו מאחורי הפרסום השני, כמפורט לעיל במסגרת הדיון בהגנת אמת הפרסום.
188. משכך, אני קובעת כי לא הוכחה בענייננו תחולתה של ההגנה הקבועה בסעיף 15(3) לחוק איסור לשון הרע.
הגנה מכוח פרסום הבעת דעה בתום לב על התנהגות הנפגע כבעל דין
189. הגנה נוספת המנויה ברשימת ההגנות על פרסומים שנעשו בתום לב, לה טוען הנתבע, הנה ההגנה המעוגנת בסעיף 15(5)(א) לחוק איסור לשון הרע, המורה:
"(5) הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע –
(א) כבעל דין, כבא כוחו של בעל-דין או כעד בישיבה פומבית של דיון כאמור בסעיף 13(5), ובלבד שהפרסום לא נאסר לפי סעיף 21,..."