190. ההגנה הקבועה בסעיף 15(5)(א) לחוק איסור לשון הרע כוללת, אם כן, שלושה יסודות: הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע; כבעל דין, כבא כוחו של בעל דין, או כעד בישיבה פומבית של דיון; הפרסום נעשה בתום לב.
191. באשר ליסוד הראשון, כי הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע, יפים דבריו של שנהר לפיהם:
"חוק איסור לשון הרע מבחין בין פרסום של עובדות לבין פרסום של דעות. פרסום עובדה הוא פרסום האמור לשקף את המציאות האובייקטיבית. פרסום של דעה, לעומת זאת, משקף הליך מחשבתי סובייקטיבי. דעה יכולה להתייחס לעניינים שב'טעם ובריח', אשר אינם יכולים להיות מסווגים כאמת או שקר... עם זאת, הבעת דעה איננה מוגבלת למתן ביטוי ערכי לעניינים מסוימים (כמו טוב, רע, יפה, מכוער וכדו'), והיא יכולה גם לתאר מצב עובדתי אובייקטיבי ובלבד שתנוסח כדעה (ד"נ 9/77 חברת החשמל לישראל בע"מ ואח' נ' הוצאת עיתון 'הארץ' בע"מ ואח', פ"ד לב(3) 337, 353)... השאלה אם פרסומים שונים 'מהווים תאור עובדתי או שיש בהם משום הבעת דעתו גרידא של הכותב, איננה פשוטה'. האבחנה נעשית 'על פי השכל הישר וכללי ההיגיון', ותוך שימוש בכללי הפרשנות... כפי שאלה פותחו בפסיקה... פרסום יוגדר כהבעת דעה, אם יהיה כזה שהאדם הסביר יבין את האמור בו כדעתו של הכותב ולא כהצגת עובדות מצידו". (עמוד 324)
בענייננו, הפרסום השני נוסח במילים "גם אני נפלתי קורבן", שהנו ניסוח מובהק לציון עובדה, להבדיל מהבעת דעה. איני סבורה כי האדם הסביר עשוי להבין את האמור בפרסום זה כהבעת דעתו של הכותב.
192. באשר ליסוד השני, כי הפרסום נגע להתנהגות הנפגע כבעל דין, כבא כוחו של בעל-דין או כעד בישיבה פומבית של דיון – בענייננו, לא נטען וממילא גם לא הוכח כי במועד הפרסום (מרץ 2021, כחודש לפני הגשת תובענה זו) היו התובעת והנתבע צדדים להליך משפטי, או כי הפרסום נגע להתנהגותה של התובעת כבעלת דין. ויודגש, אף "דברים הנוגעים לצדדים להליך משפטי, שהתרחשו מחוץ לכותלי בית המשפט, לא יהיו מוגנים" (שנהר, עמוד 324). בענייננו, אפילו היו התובעת והנתבע צדדים להליך משפטי במועד הפרסום השני, הרי שהפרסום השני כלל לא נגע להתנהגותה של התובעת כבעלת דין, ומשכך בכל מקרה יסוד זה לא התקיים.
193. לבסוף, כמפורט לעיל במסגרת הדיון בהגנת אמת הפרסום, לא הוכח כי הנתבע ביצע את הפרסום בתום לב.
194. מהמקובץ עולה כי לא חלה בענייננו אף ההגנה הקבועה בסעיף 15(5)(א) לחוק איסור לשון הרע.
195. משקבעתי כי אין תחולה בענייננו להגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע, יש לקבוע עתה מהו הפיצוי הראוי בנסיבות העניין.
הפיצוי
196. סעיף 7א(ב) לחוק איסור לשון הרע קובע:
"7א. (ב) במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק."
197. על מנת לקבוע את גובה הפיצוי עומדים לרשות בית המשפט מספר מבחנים שבאמצעותם ניתן להעריך את נזקי הנפגע (ראו: שנהר, עמוד 375).
אדון במבחנים הרלוונטיים לענייננו;
198. השם הטוב ממנו נהנה היה התובע אלמלא נעשה הפרסום: קיימת חזקה כי "לכל אדם יש שם טוב" [ת"א (ת"א) 22815/85 נוף נ' אבנרי ואח', פ"מ תש"ן (ג) 9, 34]. מכאן, שבהעדר ראיות סותרות יניח בית המשפט כי הנתבע נהנה משם טוב (שנהר, עמוד 375).
בענייננו, לא הובאו ראיות אשר יש בהן כדי לסתור את שמה הטוב של התובעת עובר לפרסום השני.
199. השלכות עשיית הפרסום על שמו הטוב של התובע: "בפועל מברר בית המשפט עניין זה שלא באמצעות ראיות ישירות, אלא באמצעות ראיות שמהן ניתן ללמוד בעקיפין מה היו ההשלכות של הפרסום. ראיות אלה נוגעות לשני עניינים, והם חומרת פגיעתו המסתברת של הפרסום והיקף תפוצתו של הפרסום" (שנהר, עמוד 381).
בענייננו, במסגרת הפרסום השני האשים הנתבע, במשתמע, את התובעת בתקיפתו, ואני סבורה כי פגיעתו המסתברת של פרסום כזה בשמה הטוב של הטובה הוא משמעותי. היקף תפוצתו של הפרסום השני היה רחב מאוד, עת פורסם בסטורי בחשבון האינסטגרם של הנתבע, לו עשרות אלפי עוקבים, ולאור עדותה של התובעת כי חבריה נחשפו לפרסום. בנוסף, יש לקחת בחשבון אף את הפגיעה במוניטין של התובעת, בפרנסתה ובמשלח ידה, כאשר ניתן להניח כי הפרסום השני הרתיע לקוחות פוטנציאליים מלפנות אליה.
200. חומרת ההאשמות שבפרסום: "ככל שהאשמה המיוחסת לנפגע חמורה יותר, כן ראוי יהיה להגדיל את סכום הפיצוי... בחומרה יתרה יראה בית המשפט פרסום המייחס לנפגע ביצוע של עבירה פלילית ובייחוד עבירה פלילית חמורה" (שנהר, עמוד 382).
בענייננו, ייחס הנתבע לתובעת בפרסום השני עבירה פלילית, ואין ספק שמדובר בהאשמה חמורה.
201. תפוצת הפרסום: "לצורך הערכת נזקי הפרסום לא יתחשב בית המשפט רק במספר האנשים שאליהם הגיע הפרסום, והוא ישקול גם את זהות האנשים שאליהם הופנה הפרסום. בית המשפט יבחן את הקשר בין הנפגע לבין הציבור שאליו הופנה הפרסום, את מידת ההיכרות בין הנפגע לבין נמעני הפרסום ואת מידת העניין של מי שהפרסום הגיע אליו בתוכן הפרסום ובאמור בו על הנפגע" [שנהר, עמוד 385; ע"א 552/73 רוזנבלום ואח' נ' כץ וערעור שכנגד, פ"ד ל(1) 589, 595; ת"א (י-ם) 803/82 בזק נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (לא פורסם)].
בענייננו, הפרסום השני הופץ במסגרת הסטורי בחשבון האינסטגרם של הנתבע, לו עשרות אלפי עוקבים, מתוכם רבים המשותפים לו ולתובעת, דהיינו מכירים את התובעת.
202. עוגמת הנפש והסבל הנפשי שגרם הפרסום לתובע: "פרסום הפוגע בשמו הטוב של אדם גורם לפגיעה סובייקטיבית בנפגע, הן בשל השינוי בהערכה שממנה הוא נהנה מהחברה ומהסובבים אותו והן בשל עצם העלבון שבפרסום המשמיץ" (שנהר, עמוד 386).
בענייננו, אני סבורה כי אזכור הכתבה והטענה המשתמעת כי התובעת תקפה את הנתבע, בתפוצה כה רחבה לרבות למכרים של התובעת, היו כרוכים בהשפלה, בעלבון ובביזוי של התובעת.
203. שיקולים הנוגעים לכוונתו, לתום לבו ולזהירותו של המפרסם: "בפסיקת פיצויים בתביעות לשון הרע מבקש בית המשפט לא רק לפצות את הנפגע על הנזק שנגרם לו, אלא גם להעניש את המפרסם ולחנך את הציבור" [שנהר, עמוד 390; ע"א 259/89 הוצאת מודיעין בע"מ ואח' נ' ספירו, פ"ד מו(3) 48, 57].
הראיות שהובאו בפניי בדבר מניעיו של הנתבע, כמפורט לעיל, מצביעות על היעדר תום לב של הנתבע בפרסומים. יחד עם זאת, יש ליתן את הדעת גם לכך שהנתבע הסיר את הפרסום מיד עם דרישתה של התובעת, ואף התנצל בפניה.
204. ניסוח כתב ההגנה: "נתבע היודע כי הדברים שפרסם אינם אמת, חייב להימנע מהעלאת טענת סרק בכתב הגנתו בדבר אמיתות הפרסום, שכן טענה כזו, המופיעה במסמך המוגש לבית המשפט, עלולה להגדיל את הפגיעה הלא מוצדקת בשמו הטוב של הנתבע. יתר על כן: כאשר הנתבע יודע שההשמצה שפרסם שקרית, הרי שהתגובה הנאותה להגשת תביעה נגדו צריכה להיות פרסום הכחשה גורפת של הדברים שפרסם..." (שנהר, עמוד 402).
בענייננו, הנתבע טען לתחולתה של הגנת האמת בפרסום, הגם שידע כי האמור בפרסום לא היה אמת.
205. בכתב התביעה מבקשת התובעת לחייב את הנתבע בפיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 50,000 ₪ בגין הוצאת דיבתה. בסעיף 75 לסיכומיה לעומת זאת, טוענת התובעת כי מדובר בשני פרסומים שונים, שנעשו בכוונה, המצמיחים לפיכך כפל פיצוי.
כאמור, קבעתי כי מדובר בפרסום אחד בלבד, שכן הפרסום הראשון איננו מהווה לשון הרע.
מכל מקום, טענתה של התובעת בסיכומיה בדבר כפל פיצוי הנה בגדר הרחבת חזית אסורה, וגם משכך אין בידי לקבלה. אני קובעת אפוא כי הסכום המקסימלי לפסיקת פיצוי עבור התובעת בגין הפרסום השני הוא 50,000 ₪.
206. טענת התובעת בסיכומיה לפיה הפרסומים מהווים גם פגיעה בפרטיותה, נטענה לראשונה בסיכום אלה. משכך גם היא מהווה הרחבת חזית אסורה, ואין בידי לקבלה.
207. בשקלול מכלול המבחנים כמפורט לעיל, אני מוצאת לפסוק לתובעת פיצוי בסך של 30,000 ₪, בגין הפרסום השני בהיותו לשון הרע כנגד התובעת.
הטרדות וחדירה לפרטיות
208. לטענת התובעת, הנתבע החל במסכת ארוכה של הטרדה שלה ושל בני משפחתה, בעצמו ותוך התחזות לאחרים, ותוך ניסיון לחדור לחשבונות התובעת ברשתות חברתיות. התובעת צירפה (נספחים 19-22 לתצהירה – ת/2) צילומי מסך רבים המתעדים הטרדות שונות שחוו היא ובני משפחה מצד גורמים עלומים. לשם הוכחה כי הנתבע הוא האחראי להטרדות אלה, צירפה התובעת צילומי מסך (נספח 18 לתצהיר התובעת – ת/2) במסגרתם התרברב הנתבע, לכאורה, בפני עוקביו ברשתות החברתיות, כי עשה שימוש בשמות כוזבים ופרופילים של משתמשים כוזבים ברשת, על מנת להטריד ו"לסגור חשבונות" ואף לצורך הנאתו האישית.
209. הנתבע מכחיש בעדותו כל קשר לפרופילים אשר הופיעו בנספחים 19-22 לתצהיר התובעת (ת/2), ובאשר לצילומי המסך בנספח 18 לתצהיר התובעת, העיד כי "זו הצורת כתיבה שלי, כפי שאת רואה בספר היא צורה סאטירית הומור עסקי והדברים שאני מעלה את סאטיריים. זה גם לא אנשים אמיתיים. זה חלק מהספר השני שלי שאני בונה ועושה דברים סאטיריים..." (עמוד 11 לפרוטוקול).
210. לאחר שעיינתי בראיות שהובאו בפניי, אני סבורה כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה בעניין זה, ולא הוכיחה כי הנתבע הוא הגורם אשר עומד מאחורי ההטרדות הנטענות.
ודוק;
211. התובעת לא חזרה בסיכומיה על טענותיה בכתב התביעה בדבר עשיית עושר ולא במשפט וגניבה מצדו של הנתבע. חזקה על כן כי זנחה את טענותיה אלה. מכל מקום, טענות אלה לא הוכחו על ידי התובעת ומשכך אני מוצאת לדחותן.
סוף דבר
212. הנתבע ישלם לתובעת את יתרת התמורה עבור עבודותיה כפי שסוכם בין הצדדים, דהיינו סך של 6,000 ₪ כולל מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/1/2021 (ובשים לב לעובדה על פיה שני השיקים שהנתבע ביטל היו לתאריכים 15/12/2020 ו- 15/01/2021).
213. כפועל יוצא, התנגדותו של הנתבע לביצוע שטר במסגרת תאד"מ 22259-05-21 – נדחית.
214. הנתבע ישלם לתובעת סך של 60,000 ₪ בגין הפרת זכות היוצרים שלה וזכותה המוסרית.
215. בנוסף אני מורה לנתבע, בתוך 90 ימים ממועד היום, כדלקמן:
א. לתקן את המהדורה השנייה באופן שבו יינתן בה לתובעת קרדיט זהה לקרדיט אשר ניתן לה במסגרת המהדורה הראשונה, לרבות מבחינת מיקומו בספר ובעמוד, גודל הגופן ותוכן הקרדיט.
ב. לאסוף את עותקי המהדורה השנייה אשר טרם נרכשו על ידי לקוחות, ולבצע בהם תיקון כאמור בסעיף א' על דרך הוספת קרדיט לתובעת.
ג. לפרסם הבהרה ברורה ובולטת במסגרת חשבונו ברשת האינסטגרם, בנוגע לחלקה של התובעת בעיצוב המהדורה השנייה, בהתאם לקרדיט שיינתן לה לפי סעיף א', לרבות ציון שמה המלא של התובעת.
216. הנתבע ישלם לתובעת סך של 30,000 ₪ פיצוי בגין לשון הרע.
217. בנוסף לסכומים הנקובים לעיל, הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 35,000 ₪. עוד, ישיב לה את סך אגרת בית המשפט ששולמה על ידה.
218. הסכומים ישולמו בתוך 45 ימים החל מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.
מזכירות בית המשפט תמציא לצדדים את העתק פסק דין כחוק.
ניתן היום, ג' תשרי תשפ"ג, 28 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.
כרמלה האפט