בית משפט השלום בכפר סבא
ת"א 51573-05-17 רטה ואח' נ' מ.ב.ר. הנדסת בנין ופיתוח בע"מ ואח'
תיק חיצוני: עזרוני
בפני כבוד השופט שרון דניאלי
תובעים
1. מסלה רטה
2. למלם רטה
3. דג'ן רטה
נגד
נתבעים 1. מ.ב.ר. הנדסת בנין ופיתוח בע"מ – הליכים עוכבו
2. רחבעם בשארי
פסק דין
1. מונחת לפניי תביעתם של התובעים, מר מסלה רטה, גב' למלם רטה ומר דג'ן רטה (להלן – התובעים) נגד הנתבע, מר רחבעם בשארי (להלן – הנתבע).
בכותרתה של התביעה היא מוגדרת כתביעה כספית על סך 313,891 ₪ בגין ליקויי בניה שנגרמו לביתם של התובעים 1-2 כתוצאה מעבודות שיפוצים שביצע הנתבע בביתם, וכן תביעה למתן צו עשה שיורה לנתבע להשיב לתובע 3 שיק ביטחון על סך 57,000 ₪ שנמסר לו במסגרת ההתקשרות בין התובעים 1-2 לנתבע.
2. בעת הגשת התביעה, הגישוה התובעים נגד חברת מ.ב.ר הנדסת בנין ופיתוח בע"מ (להלן – החברה) ונגד הנתבע, שהיה רשום בספרי רשם התאגידים כדירקטור של החברה ובעל 50% ממניותיה, וכן מורשה החתימה בה.
במקביל, הגישה החברה נגד התובעים תביעה שכנגד על סך 144,190 ₪ בטענה שלא שולם לה מלוא שכרה בגין עבודות השיפוצים שביצעה בביתם של התובעים.
אציין כבר בפתח הדברים, כי ביום 27.5.18 התקיימה ישיבת קדם משפט ראשונה בתיק, שבמהלכה התברר כי ניתן צו פירוק נגד החברה בהליך שהתנהל נגדה בבית המשפט המחוזי (פר"ק 13974-01-18), ועל כן הורה בית המשפט בתיק כאן (כבוד השופט רונן פלג) במעמד הדיון במועד זה, על עיכוב ההליכים נגד החברה בתביעה העיקרית, וביום 13.8.18 הורה גם על עיכוב ההליכים בתביעה שכנגד.
אסקור להלן את השתלשלות ההליכים בתיק.
השתלשלות ההליך
3. ביום 24.5.17 הגישו התובעים את כתב התביעה, וביום 25.7.17 הגישו הנתבעים את כתב הגנתם. במועד זה האחרון גם הגישה החברה את כתב התביעה שכנגד, והתובעים (הנתבעים שכנגד) הגישו את כתב ההגנה שכנגד ביום 15.10.17.
4. בתיק זה התקיימו לא פחות מעשר (10) ישיבות בית משפט, מתוכן שש ישיבות קדם משפט שהתקיימו לפני כבוד השופט רונן פלג (27.5.18, 29.4.19, 25.11.19, 20.1.20, 22.12.20, 10.1.21), עד שהתיק הועבר לטיפולי.
כבר בישיבת קדם המשפט הראשונה מיום 27.5.18 הורה בית המשפט על מינויו של מהנדס הבנין, אינג' יקי נחמן, כמומחה מטעם בית המשפט, בהסכמת הצדדים, וזאת לאחר שקודם לכן הגישו הצדדים חוות דעת מטעמם. חוות דעתו של המומחה נחמן הוגשה לתיק בית המשפט ביום 20.2.19, וביום 17.4.19 הגיש המומחה את תשובותיו לשאלות ההבהרה של ב"כ הנתבע. ביום 14.9.21 הגיש המומחה את תשובותיו לשאלות ההבהרה של ב"כ התובעים.
5. עד להעברתו של התיק אליי, עשה כבוד השופט פלג מאמצים רבים לסיום התיק על דרך הפשרה, והצדדים הודיעו לבית המשפט כי הם נכונים לשקול את הצעות בית המשפט, אך הדבר לא צלח.
על כן, נקבע התיק לשמיעת הוכחות לפניי, ליום 2.3.21. ערב ישיבת ההוכחות הודיעו הצדדים כי הם מצויים בהליכי מו"מ, וקיום ישיבת ההוכחות עלול לפגוע במאמצי הצדדים. על רקע זה זימנתי את הצדדים לישיבת תזכורת ביום 2.3.21.
הצדדים ניהלו מו"מ ממושך, וביום 21.12.21 התקיימה ישיבת קדם משפט אחרונה בתיק, והתיק נקבע לשמיעת העדים. בימים 19.5.22 ו-28.6.22 התקיימו ישיבות ההוכחות בתיק.
6. לאחר שנתתי צו להגשת סיכומים בכתב, הגישו התובעים את סיכומיהם לבית המשפט ביום 2.10.22, ואילו הנתבע הגיש את סיכומיו ביום 11.12.22. בטרם סקירת טענות הצדדים, אציג להלן את ראיותיהם.
ראיות הצדדים
7. התובעים הגישו מטעמם לתיק בית המשפט את תצהירו של התובע 1, מר מסלה רטה (להלן – התובע) לו צורפו נספחים שונים, וביניהם:
א. ההסכם לביצוע עבודות השיפוץ שנחתם בין התובעים 1-2 לחברה ביום 12.3.16 (נספח ב' 1 לתצהירו);
ב. תוספת להסכם מיום 3.4.16 (נספח ב' 2 לתצהירו);
ג. תוספת להסכם מיום 3.5.16 (נספח ב' 3 לתצהירו);
ד. תוספת להסכם מיום 25.5.16 (נספח ב' 4 לתצהירו);
ה. רשימת תשלומים (חלקית) של תשלומי התובעים לחברה (נספח ג' לתצהירו);
ביום 5.1.20 הגיש התובע, ברשות בית המשפט, תצהיר הזמה לתצהיר עדותו של הנתבע. התובע נחקר על תצהיריו בעדותו מיום 19.5.22.
כן הגיש התובע את תצהירו של סוכן הביטוח מר דיאגו רימברג, בעל סוכנות ביטוח שטיפל בתביעתם של התובעים 1-2 כלפי החברה המבטחת שלהם, שאישרה פיצוי לתובעים בגין נזקי המים שנגרמו לביתם בסכום כולל של 152,049 ₪, מתוכו שולמו להם במזומן 79,426.16 ₪ ללא תנאי בחודש פברואר 2017, ויתרת הפיצוי שולמה להם לאחר שהציגו חשבונית מס של חברה בשם ג.ג.ר לעבודות כלליות בע"מ, שתיקנה את נזקי המים בבית התובעים.
התובעים זימנו לעדות את השמאי אורן פלד, שבדק מטעם חברת הביטוח את נזקי הרטיבות בביתם של התובעים, והוא העיד בבית המשפט ביום 19.5.22.
8. הנתבע הגיש מטעמו לתיק בית המשפט את תצהירו שלו, לו צורפו נספחים שונים, וכן הגיש את תצהיריהם של מר עבד אל ראזק סלאמה, קבלן משנה מטעם החברה, שעבד בביתם של התובעים ושל מר שמריהו קעטבי, קבלן משנה לביצוע עבודות חשמל.
התובע נחקר על תצהירו בעדותו מיום 28.6.22, ואילו העדים עבד אל ראזק ועמרני נחקרו על תצהיריהם בדיון שהתקיים ביום 19.5.22.
9. בדיון שהתקיים ביום 19.5.22 העיד גם המומחה מטעם בית המשפט אינג' יקי נחמן, והוא נחקר בחקירה נגדית אודות חוות דעתו ותשובות ההבהרה שלו לצדדים.
אסקור להלן את טענות הצדדים, ואתייחס בנפרד לחוות דעת מומחה בית המשפט.
טענות הצדדים
10. אלו הם עיקרי טענותיהם של התובעים:
א. בהתאם להסכם שחתמו התובעים עם החברה ביום 12.3.16 והתוספות להסכם זה, התחייבה החברה לשפץ את ביתם של התובעים תמורת סכום כולל בסך של 307,000 ₪, וסכום זה מורכב מתשלום בסך 280,000 ₪ עבור השיפוץ עצמו, 20,000 ₪ עבור הריסת עמוד תומך בסלון ומציאת פתרון חלופי תחתיו, ו-7,000 ₪ עבור בניית קיר מפריד בין בית התובעים לבית שכניהם.
מסכום זה יש לקזז 39,700 ₪ בגין עבודות שהוסכם לבסוף שהחברה לא תספק: מטבח בשווי 30,700 ₪ ודלתות בשווי 9,000 ₪, ומכאן שעל התובעים היה לשלם לחברה סכום כולל בסך של 267,300 ₪, שמתוכם שילמו לחברה סכום בסך של 240,000 ₪, אף שאין חולק כי החברה הרסה את העמוד התומך בסלון (מבלי שסיפקה פתרון חלופי תחתיו), ובנתה את הקיר המפריד;
ב. לאחר סיום עבודות השיפוצים עזב הנתבע את ביתם של התובעים, והותיר אחריו נזקים וליקויים כבדים. חלק מהנזקים, שנגרמו כתוצאה מנזילות מים, תוקנו על ידי חברה אחרת מטעם חברת הביטוח של התובעים, והתובעים אף פוצו על ידי חברת הביטוח בגין נזקי הנזילה, ועל כן הם אינם נתבעים על ידי התובעים, אך בהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט, מוערכים הנזקים לדירה בשל השיפוץ הלקוי בסך של 194,538 ₪. בנוסף לסכומים אלו יש לחייב את הנתבע לשאת בנזקים נוספים שנגרמו לתובעים, לרבות עוגמת נפש;
ג. יש לדחות את טענת הנתבע לפיה יש לקזז מסכום הפיצוי סכומים בגין עבודות נוספות שביצע הנתבע עבור התובעים, שלא מופיעות בהסכם ובתוספות לו. כך, מאחר שמדובר בטענת "קיזוז" השייכת לחברה, הנמצאת בהליך פירוק, ותביעתה שכנגד עוכבה, מאחר שאין זכר לקיומן של עבודות נוספות בהסכם ובתוספות לו, וכן משום שמדובר בטענה כבושה שהועלתה על ידי הנתבע רק לאחר הגשת התביעה נגדו;
ד. אין יסוד לטענת הנתבע לפיה על פי ההסכם עם התובעים, היה עליהם לשלם לחברה 280,000 ₪ בתוספת מע"מ, והסכום עליו הוסכם (280,000 ₪) כולל מע"מ;
ה. מאחר שהנתבע לא הודה בשום שלב שקיימים ליקויים בביתם המשופץ כתוצאה מעבודתו, התובעים פעלו כדין עת סרבו לאפשר לנתבע לתקן את הליקויים;
ו. יש לחייב את הנתבע באופן אישי בחובותיה של החברה, הן משום שבנסיבות העניין יש להורות על הרמת מסך ההתאגדות של החברה, והן משום שיש מקום להטלת אחריות נזיקית-אישית על הנתבע כאורגן של החברה;
ז. עדותו של הנתבע לא הייתה מהימנה, והוא אף העיד עדות שקר ביחס לכמה סוגיות מהותיות בתיק;
ח. יש לחייב את הנתבע בגין הנזק שנגרם לתובעים בהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט, בקיזוז 27,000 ₪, בתוספת הוצאותיהם בגין שכר טרחת מומחה בית המשפט, שכר טרחת מומחה מטעמם, נזקי התובעים בגין תשלומים ששילמו עבור עבודות שלא בוצעו על ידי הנתבע, נזקים בגין טרדה ועוגמת נפש (הכל יחד – 234,422 ₪), בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
11. אלו הם עיקרי טענותיו של הנתבע:
א. ההסכם לביצוע עבודות השיפוצים נחתם בין התובעים לבין החברה, שהיא אישיות משפטית נפרדת מהנתבע, ועל כן אין בסיס משפטי לחיוב הנתבע באופן אישי בחובות החברה, בפרט לנוכח העובדה כי החברה הייתה פעילה בעת החתימה על ההסכם עם התובעים, ובעת סיום עבודות השיפוץ;
ב. התובעים מנועים מלטעון כל טענה לפיה לא ידעו או לא הבינו את משמעות היותה של החברה אישיות משפטית נפרדת מהנתבע, לנוכח מעורבותם הרבה בתהליך, בקיאותם בפרטים, והעובדה כי היו מלווים על ידי מתווך שהיה נוכח במעמד בו הסכימו הצדדים על פרטי ההסכם;
ג. כפי שהודה התובע בעדותו, וכפי שאישר מומחה בית המשפט, החברה ביצעה עבודות נוספות על אלו המפורטות בהסכם ובתוספות לו;
ד. אין חולק כי בין התובעים לחברה נתגלעו חילוקי דעות, אך סירובה של החברה לבצע עבודות נוספות, לנוכח סירובו של התובע לשלם עבורן, אינו עולה כדי רשלנות בביצוע העבודות, כטענת התובעים;
ה. התובעים, ובפרט התובע, פעלו בחוסר תום לב ובצורה לא ראויה כלפי החברה, וגם ניסו לסחוט ממנה כספים שלא כדין, והתובע אף סיכל מהחברה לבצע את העבודות כנדרש, בשל אי תשלום, ומכאן שהם אלו שהפרו את החוזה מול החברה;
ו. התנערותו של התובע מהתחייבויותיו כלפי החברה גרמה ל"כאוס" בין הצדדים, עד כדי כך שהתובע 3 נדרש למסור לחברה שיק בטחון בסך 57,000 ₪ "משוך" על ידי אדם אחר בשם יוסי מאור, לו היה ערב התובע 3;
ז. בכתב התביעה עתרו התובעים גם ל"צו עשה" להשבת שיק הביטחון, ולכן צורף התובע 3 לכתב התביעה, אך לא הוגש תצהיר מטעמו, הוא לא הגיע לשום דיון ולא זומן כעד מטעם התובעים, ויוצא כי התובעים לא עמדו בנטל להוכיח כי יש מקום להשבת השיק וביטול ערבותו של התובע 3, ועל כן, יש לקבוע כי החברה אוחזת כשורה בשיק, ומכאן גם לקזז את סכום השיק מכל סכום שייפסק לטובת התובעים;
ח. בחוות דעתו של מומחה בית המשפט נפלו ליקויים רבים, וגם התבטאויותיו בדיון הותירו את הרושם שחוות דעתו מוטה.
עד כאן טענות הצדדים. בטרם דיון והכרעה בטענותיהם, אתייחס בנפרד לעבודתו של המומחה מטעם בית המשפט.
חוות דעת מומחה בית המשפט, תשובותיו לשאלות ההבהרה ועדותו
12. חוות הדעת של מומחה בית המשפט אינג' יקי נחמן הוגשה כאמור ביום 20.2.19, והיא נערכה לאחר ביקור בבית התובעים ביום 2.1.19, וצוין בה כי חלק מהליקויים המתוארים בחוות דעת המומחה מטעם התובעים ובכתב התביעה (ליקויי הנזילה) תוקנו כבר טרם ביקורו.
ככלל, מומחה בית המשפט מצא כמוצדקות את טענות התובעים בדבר ליקויים שונים ואף חמורים בעבודתה של החברה שחרגו מגדר ליקויים אסתטיים, אלא היו בהם גם ליקויים בטיחותיים של ממש, שיש בהם סיכון ליושבי הבית.
בסך הכל, העריך מומחה בית המשפט את עלויות עבודות תיקון הליקויים שנגרמו בשל עבודתה של החברה בסך של 166,272 ₪ בתוספת מע"מ (194,538 ₪ בסך הכל), וזאת בגין סעיפים שונים של תיקון ועבודה הכוללים: עבודות שלד ובנייה, עבודות נגרות, חיפוי קרמיקה/פסיפס, עבודות טיח וצבע, עבודות ריצוף, אלומיניום, עבודות אבן נסורה, עבודות פיתוח שונות ופיקוח.
כאמור, הערכתו זו לא כללה את עבודות התיקונים בגין ליקויי רטיבות שבוצעו על ידי חברת הביטוח של התובעים, אף שאלו נכללו בכתב התביעה.
13. במכתבי התשובה של המומחה נחמן לב"כ הנתבע וב"כ התובעים (מיום 16.4.19 ו-14.9.21, בהתאמה), התייחס המומחה לשאלות ההבהרה של אלו, אודות חוות דעתו.
בתשובתו לב"כ הנתבע השיב, בין היתר, כי ציין בחוות דעתו שעבודות תיקון ליקויי הנזילה בוצעו על ידי חברת ג.ג.ר ולא על ידי הנתבע או החברה, על סמך דברים שנאמרו לו על ידי התובעים במהלך הביקור בבית התובעים, בו נכחו גם הנתבע והקבלן קעטבי מטעמו, והנתבע לא הסתייג מהדברים.
בתשובתו זו גם שב במשנה תוקף על עמדתו כי העבודות שבוצעו על ידי הנתבע, ודורשות תיקון, נעשו בצורה רשלנית, ועמד על האמור בחוות דעתו. על עמדתו זו עמד גם בעדותו ביום 19.5.22.
מכאן אדון ואכריע בטענות הצדדים, תוך התייחסות לראיות שהוצגו לבית המשפט.
דיון והכרעה
14. שתי שאלות עיקריות נדרשות להכרעה בתיק זה:
א. האם ניתן לקבוע כי נגרמו לתובעים נזקים כתוצאה מעבודות השיפוצים שביצעה עבורם החברה במסגרת ההתקשרות בין הצדדים, והאם ניתן לחייב את החברה בנזקיהם, מכוח התחייבותה החוזית של החברה כלפי התובעים או מכוח דיני הנזיקין?
ב. האם ניתן לחייב את הנתבע בנזקים שנגרמו לתובעים כתוצאה מעבודות השיפוצים שערכה החברה בביתם, חרף העובדה כי ההסכם בין הצדדים והתוספות שלו נערכו בין התובעים לבין החברה?
השאלה השנייה בסדר הצגת הדברים על ידי, מעוררת טענה מקדמית של הנתבע, לפיה אין לחייב אותו בגין התחייבות של חברה בע"מ, מאחר שלא היה צד כלל להסכם בין התובעים לחברה, ובשאלה זו אדון תחילה. בטרם כך, מצאתי לנכון להעיר הערה מקדימה על העדים שהעידו לפניי ומהימנותם.
על העדים
15. שני העדים המרכזיים שהעידו לפניי (מלבד מומחה בית המשפט) היו התובע, מר מסלה רטה, והנתבע, מר בשארי. כבר מכתבי הטענות והתצהירים שהוגשו עלה כי מערכת היחסים בין השניים עלתה על שרטון במהלך ביצוע העבודות נשוא ההסכם, ובשלב מסוים נדרשה מעורבותו של התובע 3, אחיו של התובע, שאף נדרש להפקיד בידי החברה שיק בטחון בסך 57,000 ₪ להבטחת תשלום חובם של התובעים כנגד ביצוע מלוא העבודות על ידי החברה.
הנתבע ביקש לתאר את התובע כאדם "קשה ותובעני, חסר אמון, וכחן, נצלן וסחטן" (ע' 1, סעיף 7 לסיכומי הנתבע), שסחט אותו פעם אחר פעם בדרישה לביצוע עבודות נוספות כתנאי לתשלום כספים שהגיעו לחברה בהתאם להסכם. בהקשר זה העיד הנתבע את קבלן העבודה סלמן עבד אלראזק, שהצהיר כי התובע נהג להתנער מסיכומים בינו ובין הנתבע (סעיף 11 לתצהירו), וכן את קבלן החשמל שמריהו קעטבי שהצהיר כיצד ראה את התובע "מנצל ומפעיל מכבש לחצים על מנכ"ל מ.ב.ר באופן מביש" (סעיף 8 לתצהירו), וכיצד זה האחרון (הנתבע) נאלץ להיכנע לסחטנותו של התובע, על מנת לקבל את הכספים המגיעים לו.
הנתבע אף ביקש להציג את התובע כנוכל שנהג בחוסר תום לב בוטה כלפי חברת הביטוח שלו עת עשה שימוש בחשבוניות פיקטיביות שסיפקה לו חברת ג.ג.ר, ובאמצעותן קיבל פיצוי מחברת הביטוח במרמה. הנתבע גם הודיע לבית המשפט כי יבקש לזמן לעדות את מר טאהר חסקאיה, הבעלים של חברת ג.ג.ר, אך לבסוף חזר בו מכוונתו זו.
16. אף שניתן בהחלט להתרשם כי בין התובע לבין הנתבע היו חילופי דברים קשים במהלך ביצוע עבודות השיפוצים, הרי שלאחר ששמעתי את העדים ועיינתי בראיות שהוצגו לפני בית המשפט, לא מצאתי לקבל את טענות הנתבע ועדיו. למעשה, במהלך הדיונים נוצר רושם ברור כי הנתבע הוא זה שנהג בצורה מחפירה כלפי התובע, ואף אם התובע התרעם על התנהלותו של הנתבע, הרי שהייתה לו הצדקה לעשות כן, לנוכח אופן ביצוע עבודות העבודות על ידי הנתבע, ואנשיו (לרבות מנהל העבודה וקבלן החשמל קעטבי).
כפי שאראה בהמשך, תשובותיו של הנתבע בחקירתו הנגדית היו לא משכנעות, בלשון המעטה, ואלו, כמו גם התנהגותו באולם הדיונים במהלך עדותו של מומחה בית המשפט, הותירו אצלי רושם שלילי.
בכל מקרה, אין בעדויותיהם של קעטבי ועבד אל ראזק, כדי לקעקע את טענות התובעים בדבר הליקויים החמורים שנמצאו בבית התובעים, כתוצאה מעבודות השיפוצים.
17. אוסיף, כי נסיונו של הנתבע להכפיש את התובע ולהציגו כנוכל, הופרך בעדויותיהם של סוכן הביטוח רימברג והשמאי פלד. לא רק שנסיון זה כשל, אלא שהוא גם מלמד כשלעצמו על הנתבע, ודרך פעולתו הלא ראויה, כפי שגם מלמדת העובדה, שהנתבע לא הצליח להמציא חשבוניות המלמדות שהחברה דיווחה על העיסקה נשוא כתב התביעה לרשויות המס, ושילמה מס כדין בגינה.
מכאן אדון בשתי השאלות המרכזיות בהן נדרשת הכרעה.
האם ניתן להרים את מסך ההתאגדות של החברה במקרה זה?
18. סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן – חוק החברות) שכותרתו "הרמת מסך" קובע:
(א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.
(ב) בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו.
..."
סעיף 53 לחוק החברות קובע:
(א) חברה חבה במישרין באחריות בנזיקין על עוולה שבוצעה בידי אורגן שלה.
(ב) אין בהוראת סעיף קטן (א) כדי לגרוע מאחריותה השילוחית של חברה בנזיקין על פי כל דין.
סעיף 54(א) לחוק החברות קובע:
אין בייחוס פעולה או כוונה של אורגן, לחברה, כדי לגרוע מהאחריות האישית שיחידי האורגן היו נושאים בה אילולא אותו ייחוס.
כך, סעיף 6 מצד אחד וסעיפים 53-54 מצד שני, מבטאים עקרונות שונים בתכלית. כפי שנקבע בפסיקה (ע"א 8133/03 יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ, פ"ד נט(3) 66 (2004)):
"בעוד שאחריות אישית מקיימת את עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, הרמת מסך מהותה התעלמות מעיקרון זה. יתרונה של האחריות האישית הינו הרחבת מעגל היריבויות בלי לפגוע בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת ... תכליתה של הרמת המסך הינה למנוע שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה".
כאמור בע"א 8133/03 המובא לעיל, בפסיקה עניפה של בית המשפט נקבע כי מודל האחריות האישית הינו עקרון יסוד במשפט האזרחי הישראלי, והיותו של אדם אורגן בחברה, אינו מקנה לו חסינות בנזיקין, אם נקבע שמעשה נזיקין זה או אחר בוצע על ידו, ועל כן פעולותיו של נושא המשרה תיבחנה כפעולותיו של כל אדם פרטי אחר, והוא יחוב בנזיקין בהתאם לכללים הרגילים הקובעים חבות זו.
19. דוקטרינת הרמת המסך המעוגנת בסעיף 6 לחוק החברות מאפשרת לבית המשפט לייחס, במקרים חריגים, חוב או זכות של החברה לבעל מניותיה (ולהיפך), ובכך היא מהווה חריג לעקרונות האחריות המוגבלת והאישיות המשפטית הנפרדת של החברה (ע"א 2706/11 SYBIL GERMANY PUBLIC CO. LIMITED נ' הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ (פורסם בנבו, 4.9.15)). כפי שנקבע שם:
"השימוש בוריאציה זו של "הרמת מסך", נעשה לעתים בנסיבות שבהן חברה מגיעה לכדי חדלות פירעון, ואיננה מסוגלת לעמוד בהתחייבויותיה כלפי הנושים. על כן, האפשרות לרדת אל נכסי בעלי המניות עצמם, נועדה לספק הגנה לנושי החברה, לבל יצאו מהליכי הפירוק וידיהם על ראשם ... יחד עם זאת, יש להדגיש כי הסעד של "הרמת מסך" נחשב "קיצוני ומרחיק לכת", וזאת משום שמשמעותו הינה ביטול האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, תוך שינוי בדיעבד של מערך היריבויות המשפטיות על ידי בית המשפט. לפיכך, בית המשפט יורה על "הרמת מסך" אך ורק במקרים חריגים, שבהם "צודק ונכון לעשות כן": כאשר השימוש במסך ההתאגדות נעשה במטרה "להונות אדם, לקפח נושה של החברה, או באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה" (ראו: סעיף 6(א)(1) לחוק החברות). כל זאת, ובלבד שהוכח כי בעל המניות היה מודע להתנהגות הפסולה, או למצער, כי קינן בו חשד באשר לכך, והוא נמנע מבירורו..."
בע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א. בע"מ נ' שמואל שמעון (פורסם בנבו, 22.1.15) סקר בית המשפט העליון את התנאים להרמת מסך, וכן הסביר:
"תובע אשר התקשר תחילה בחוזה עם חברה בע"מ ואשר טוען כי בשלב מסוים התחייב כלפיו בעל מניותיה של אותה חברה, במפורש או במשתמע, לקיים באופן אישי את התחייבויות החברה על פי החוזה, טוען למעשה כי נוצר בשלב מסוים קשר חוזי ישיר בינו לבין בעל המניות של החברה. נטל ההוכחה לקיומו של קשר חוזי ישיר שכזה מוטל, מטבע הדברים, על התובע. למותר לציין כי ברקע עומד עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, שהינו עיקרון יסוד בדיני החברות, ולכן על מנת להוכיח שבשלב מסוים נוצר קשר חוזי ישיר בין התובע לבין בעל המניות של החברה – בנוסף לקשר החוזי בינו לבין החברה או במקומו – לא די רק להצביע על כך שמדובר בבעל מניותיה של אותה חברה, ואף לא על כך שמדובר בבעל מניות שמשמש גם כמנהל החברה או כזה המעורב באופן פעיל ויומיומי בניהול עסקי החברה, אלא יש להציג ראיות המעידות על התחייבות אישית של בעל המניות כלפי התובע. ודוק, על התחייבות אישית שכזו חל כמובן עיקרון חופש הצורה הקבוע בסעיף 23 לחוק החוזים, ולכן היא יכולה להיעשות בעל-פה או בכל צורה אחרת, ואינה חייבת להיעשות דווקא בכתב, אך כך או כך נטל ההוכחה לקיומה של התחייבות אישית כזו מוטל על התובע".
20. התובעים הפנו בסיכומיהם גם לפסיקה לפיה במקרים של "חברת מעטים", או "חברה משפחתית" דוגמת החברה כאן, בית המשפט "יגלה פתיחות וגישה ליברלית בהרמת מסך" (רע"א 2262/13 זוז תשתיות ופיתוח בע"מ נ' פיתוח וגינון הצפון 2001 בע"מ (פורסם בנבו, 22.4.13)). אעיר, כי שם נאמרו הדברים באמרת אגב של כבוד השופט רובינשטיין, שהפנה גם לדברים קודמים שלו בע"א 10582/02 ישראל בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ (פורסם בנבו, 16.10.05), אך גם דבריו שם נאמרו בדעת יחיד, ושופטי הרוב ציינו כי מדובר בסוגיה סבוכה, שאינה נקייה מספקות.
הדברים סוכמו היטב בע"א 4403/06 איזיק שפירא נ' עיריית תל אביב (פורסם בנבו, 23.3.11):
"אמנם, הפסיקה נוטה לנכונות רבה יותר להרים מסך במקרים של חברה משפחתית (ראו למשל ע"א 4606/90 מוברמן נ' תל מר בע"מ, פ"ד מו(5) 353 (1992)), ואופייה המשפחתי של החברה עשוי להוסיף משקולת על הכף הנוטה לעבר הרמת מסך ההתאגדות, אך אין בנתון זה כשלעצמו כדי להצדיק את הרמת המסך".
ניתן לסכם את הסוגיה ולציין כי לנוכח חשיבותו של עקרון האישיות המשפטית הנפרדת, רק במקרים חריגים יהיה מקום להרמת מסך ההתאגדות וחיוב אורגן החברה בחובותיה, וככלל, במקרים המתאימים, ראוי לחייב את האורגן בחבות אישית מכוח דיני הנזיקין או החוזים.
21. מן הכלל אל הפרט. במקרה זה, אין חולק כי ההסכם שחתמו התובעים, על תוספותיו, נחתם מול החברה, והם כולם נושאים את חותמת החברה, לצד חתימתו של הנתבע. התובעים גם לא טענו כי הנתבע התחייב מולם באופן אישי, לא בכתב ולא בעל פה. אין גם חולק כי בעת ההתקשרות של התובעים עם החברה, הייתה החברה פעילה. גם עדותו של התובע לפיה מבחינתו מי שהתחייב כלפיו זה הנתבע (לדוגמא, בע' 90, ש' 36: "אני לא מכיר חברה. אני מכיר בשארי"), אינה מעלה ומורידה בהקשר זה.
22. מן העבר השני, אין גם חולק כי הנתבע הינו בעל 50% ממניות החברה, כשבעלת ה-50% הנוספים היא אשתו, ובשום שלב לא טען הנתבע או הביא כל ראיה בדבר מעורבות של אשתו בקבלת ההחלטות בחברה או בניהולה, מה עוד שהנתבע גם משמש כמנהל היחיד של החברה ומורשה החתימה בה. זוהי אכן "חברת מעטים" וכן "חברה משפחתית", בה שולט למעשה התובע באופן בלעדי בפועל, והוא המוציא והמביא היחיד בה (ע' 166, ש' 25-30).
כאמור, לגישת הפסיקה, בעובדה זו כשלעצמה אין כדי להצדיק פגיעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת, אך לנתונים אלו יש להוסיף את העובדה כי במסגרת ההסכם ותוספותיו שילמו התובעים לחברה לא פחות מ-280,000 ₪, ובגין סכום זה לא הוצאה להם כל חשבונית, וגם לא הוצגה כל ראיה מטעם הנתבע בדבר דיווח לרשויות המס (מע"מ או מס הכנסה).
עובדה זו כשלעצמה מעוררת חשש כבד לפיה ערבב הנתבע את נכסי החברה עם נכסיו הפרטיים, ונהנה במישרין מהכנסות המגיעות לחברה, תוך ניצול לרעה של עקרון האישיות המשפטית הנפרדת.
חשש זה התעצם לנוכח תשובתו הלא מהימנה, בלשון המעטה, של הנתבע בעדותו (ע' 159, ש' 20) וכן לנוכח תשובות לדרישה לגילוי מסמכים שהופנתה אליו (ת/3 – הדרישה מיום 21.12.17; ת/4 – המענה בתצהיר מיום 13.2.19), לפיהן ביום 15.10.18 נפרץ רכבו ונגנבו ממנו החשבוניות והקבלות.
כל זאת, לאחר שבתצהירו הצהיר ש"חשבוניות המס/קבלה מקוריות נמסרו למרשיך ומצויים בחזקתם". קרי, מסרן לתובעים לטענתו.
הטענה בדבר גניבת החשבוניות יחד עם הרכב, היא טענה לא מהימנה לנוכח העובדה שבכתב ההגנה (סעיף 32.1) שהגיש הנתבע לבית המשפט ביום 25.7.17 טען: "הנתבעת 1 הוציאה חשבונית מס/קבלה בגין העסקה. בימים אלו נעשתה פנייה לרו"ח הנתבעת 1 בכדי לאתר את החשבוניות. לכשאלו יימצאו – יוגשו לכבוד בית המשפט". יתרה מזאת, הנתבע גם טען שהסכומים ששולמו לחברה על ידי התובעים שימשו אותה לשם תשלומים שוטפים לקבלני משנה וכי "בהגיע מועד הראיות יוגשו אף מסמכים המעידים על הוצאות כאמור" (סעיף 32.3 לכתב ההגנה). מכאן נשאל על ידי בית המשפט והשיב (ע' 160, ש' 2):
"ש.ב. קיבלת את החשבוניות מרו"ח, למה לא הודעת?
ת. גנבו לי אותם מהרכב שלי. פרצו אותו.
ש.ב. איך הגיעו החשבוניות לרכב שלך?
ת. הייתי צריך להעביר את זה לרו"ח, שמתי את זה באותו ובאותו לילה פרצו את האוטו.
ש.ב. לא דיווחת לבימ"ש כמו שכתבת בכתב ההגנה שלך? כתבת כשהן ימצאו אתה תגיש אותן לבימ"ש.
ת. אני לא יודע אם זה היה לפני או אחרי. אם כתבתי שיימצאו אז יכול להיות שהפריצה היתה לפני".
אני מוצא את תשובותיו אלו של הנתבע כבלתי מהימנות בעליל, מה עוד שהנתבע לא העיד מטעמו את רואה החשבון שלו וגם לא הציג כל ראיה המלמדת על הוצאות שהיו לחברה.
יתרה מזאת, כשנשאל על ידי ב"כ התובעים האם הפקיד את הכסף שקיבל מהתובעים בחשבון הבנק של החברה או שמא לקח אותו לכיסו, הסביר כי בהתנהלותו היומיומית הוא משלם בכסף שהוא מקבל את התשלומים לקבלני משנה וספקים, וכי הוא "לא זוכר" אם הפקיד סכום כלשהו בחשבון הבנק של החברה (ע' 160, ש' 36), ומכאן (ע' 161, ש' 7):
"ש. עשית הפרדה בין הכספים שלך לכספי החברה והכנסת כספים לחשבון החברה גם אם לא ישירות אחרי ששילמת לעובדים?
ת. אני לא זוכר כלום.
ש. אתה לא זוכר אם כיבדת את החוק?
ת. לומר לך שאני מסודר בחיי במאה אחוז כל דקה שאני חי, לא.
ש. שאלתי על שומר חוק.
ת. אני לא זוכר.
ש. אני חושב שאף תשלום מהתשלומים שקיבלת לא הכנסת לבנק.
ת. זכותך לחשוב".
בדבריו אלו מודה למעשה הנתבע שלא עשה את ההפרדה הנפרדת בין כספי החברה לכספיו שלו, ולנוכח העובדה שלא הוצגו חשבוניות של הכנסות והוצאות, ולנוכח ההסברים הלא אמינים לכך, ניתן לקבוע כי אי ההפרדה אינה רק תוצאה של התנהלות עיסקית לא מוצלחת, אלא שנעשתה בכוונת מכוון על ידי הנתבע.
23. התובעים טוענים בסיכומיהם, בצדק, כי הימנעותו של הנתבע להציג כל ראיה - בדבר תשלומי מסים, הצגת דפי חשבונות בנק של החברה, אסמכתאות לתשלום לבעלי מקצוע או כל ראיה אחרת שיכולה ללמד כי הנפיק חשבוניות מס/קבלה לתובעים בגין תשלומיהם, שהזרים את הכסף שקיבל לטובת החברה ולא לטובתו האישית במישרין, ושדיווח על תקבולים אלו לרשויות – (הימנעות זו) מחייבת את המסקנה לפיה ראיות כאלו היו פועלות לחובתו.
כך, משום שגם הדרך בה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט היא בעלת משמעות ראייתית, באופן דומה לראייה נסיבתית, וניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הגשת ראיה. בהיעדר הסבר אמין וסביר לכך, דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותו ראיה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע, הנתבע במקרה זה.
לעניין זה ר' למשל ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (פורסם בנבו, 27.7.08); ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (פורסם בנבו, 9.5.11).
הדברים מקבלים משנה תוקף לנוכח העובדה שטענת התובעים בדבר אי המצאת חשבוניות נטענה כבר בכתב התביעה (סעיף 5.4) שהוגש בחודש מאי 2017, והנתבע התייחס לטענה זו בכתב הגנתו מחודש יולי 2017 עת "הבטיח" להמציא את הראיות הנדרשות בבוא העת, אך לא עשה כן לא בעת הגשת תצהירי העדויות מטעמו ביום 31.10.19, וגם לא עד למסירת עדותו בבית המשפט ביום 28.6.22.
הוא גם לא הגיש לבית המשפט כל בקשה למתן צו להורות לצד שלישי כלשהו שאוחז בראיות אלו או העתק שלהן (לרבות רשויות המס), למסור לו ראיות כלשהן, ומכאן שמתברר שלא עשה כל מאמץ להשיגן.
המסקנה המתבקשת היחידה מכך היא שצודקים התובעים, וכי מעולם לא הונפקו להם חשבוניות, וכי החברה כלל לא דיווחה על הכנסותיה בגין העיסקה עם התובעים.
24. גם הנסיבות שאפפו את פירוק החברה, אופן התייחסות הנתבע לדברים, והעובדה כי הנתבע הקים חברה חדשה שבמסגרתה החל לשוב לבצע עבודות זהות לאלו שביצעה החברה, תומכות אף הן במסקנה כי מתקיימים התנאים החריגים להרמת מסך ההתאגדות של החברה.
למען הסר ספק, הקמת חברה חדשה לאחר פירוקה של חברה קודמת, ולו בסמיכות זמנים, אינה מצדיקה כשלעצמה הרמת מסך, ואינה מלמדת בהכרח על הברחת נכסים או מרמה, אך ההתנהלות הכוללת של הנתבע בהקשר זה מעוררת סימני שאלה שלא קיבלו תשובה הולמת מהנתבע.
כפי שצוין בפתח הדברים, בישיבת קדם המשפט הראשונה בתיק ביום 27.5.18, בהליך בו הוגשו כאמור תביעה ותביעה שכנגד מטעם החברה, שאל ב"כ התובעים את ב"כ הנתבע האם החברה אינה מצויה בהליכי פירוק, ולכך השיבה ב"כ הנתבע (והחברה): "הנתבעת 1 לא מצויה בהליכי פירוק. תוך כדי האמירה הזו אני שומעת שכן", ומכאן הוכתבה הערת בית המשפט לפיה נפתח נגד החברה הליך פר"ק בבית המשפט המחוזי שמספרו 13974-01-18 ושצו פירוק ניתן נגד החברה כבר ביום 19.3.18. לאחר הפסקה שביקשה ב"כ הנתבע הודיעה (ע' 2, ש' 1): "מסתבר שמדובר בתביעת עובד כנגד החברה וזו הסיבה בעטיה ניתן צו פירוק". כן ביקשה לעכב את הליכי התביעה והתביעה שכנגד מטעם החברה, תוך שמירה על טענות החברה לאחר סיום הליכי הפירוק.
בעדותו בבית המשפט טען הנתבע כי רצה להחיות את החברה, וכשנשאל מדוע לא הגיש התנגדות לפירוקה השיב כי הבין שהיה חייב לשלם כסף לעובד של החברה שהגיש את בקשת הפירוק, ולא רצה לשלם לו משום ש"לא היה מגיע לו", ובתשובה לשאלת בית המשפט השיב כי לכן היה מוכן לאבד את החברה ושהיא תפסיק לפעול (ע' 167, ש' 12 ואילך).
זוהי תשובה תמוהה ביותר מאחר שבמסגרת התביעה שכנגד תבעה החברה את התובעים סך של 144,190 ₪, סכום גבוה יותר לכאורה מתביעת החוב של העובד במסגרת פר"ק 13974-01-18 (113,330 ₪ על פי ת/7 – פירוט תביעות חוב נגד החברה).
בהמשך חקירתו הנגדית טען הנתבע כי מדובר היה בתביעת החוב היחידה נגד החברה, אך ב"כ התובעים הציג מסמך מעודכן מרשם התאגידים (ת/7), המלמד על חובות נוספים של החברה.
התנהלותו הקלוקלת של הנתבע בניהול החברה המשיכה להתברר במסגרת חקירתו הנגדית עת אישר שהחברה לא שילמה אגרה לרשם התאגידים במשך עשר שנים, ולא הגישה דו"ח שנתי לרשם התאגידים במשך 28 שנים! (ע' 168, ש' 15 ואילך), אך לדבריו של הנתבע גם לאחר פירוק החברה המשיך לעבוד בפרויקטים אחרים, תחת חברה חדשה שהקים בשם "ר.ב. יהלום", וכלשונו: "אני יכול להקים עשר חברות במדינת ישראל" (ע' 168, ש' 30).
25. התנהלותה הלא תקינה של החברה שנמצאה בשליטה מלאה של הנתבע, תשובותיו התמוהות של הנתבע והסבריו הלא משכנעים כמפורט לעיל, תומכים כולם במסקנה כי לא מדובר רק במחדלים גרידא של הנתבע, אלא בכך שהנתבע אכן עשה שימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה על מנת להונות את נושיו, לרבות התובעים, וכן שפעל באופן שפגע בתכלית החברה, כאמור בסעיף 6 לחוק החברות.
26. לנוכח קביעתי זו, מתייתר לכאורה הדיון בשאלה האם היה מקום להטיל על הנתבע אחריות אישית בנזיקין כלפי התובעים, מכוח היותו אורגן בחברה ולפי סעיף 54(א) לחוק החברות. אציין רק בקצרה, כי לנוכח הראיות שהובאו לפניי, ולנוכח הדיון שאערוך בטענות הצדדים ביחס לאופן ביצוע עבודות השיפוצים, יש גם מקום להטיל אחריות אישית על הנתבע, מכוח דיני הנזיקין, וזאת לנוכח העבודה הרשלנית שבוצעה בביתם של התובעים.
מכאן, יש לקיים את הדיון בטענות הצדדים ביחס לשאלת הליקויים הנטענים על ידי התובעים, וטענות הנתבע במקביל.
שאלת הליקויים
27. לנוכח ההסכם בין התובעים לחברה, הטענה בדבר ליקויים חמורים בעבודת החברה מעוררת שאלות הן במישור של דיני החוזים והן במישור של דיני הנזיקין.
כאמור, אין חולק שבהתאם להסכם (ותוספותיו) בין התובעים לחברה, היו אמורים התובעים לשלם לחברה סכום בסך של 280,000 ₪. הנתבע אמנם טען כי לסכום זה היה צריך להתווסף מע"מ, אך הדבר כלל לא צוין בהסכם, וכאמור הנתבע מעולם לא סיפק לתובעים כל חשבונית לאחר ששילמו לו תשלומים שונים במזומן. לכן, יש לדחות את טענתו זו.
התובעים גם מאשרים שלנוכח עבודות נוספות שביצעה החברה (הריסת עמוד תומך ובניית קיר מפריד) וקיזוזים שונים (מטבח ודלתות), היה עליהם לשלם לחברה 267,000 ₪, מתוכם שולמו בפועל 240,000 ₪. כך, שחובם לחברה עמד על סך 27,000 ₪ לערך, אך הנזקים שגרמו החברה והנתבע בעבודתם הלקויים עולים בהרבה על סכום זה.
28. בהקשר זה מינה כאמור בית המשפט מומחה מטעמו, שהעריך את עלות תיקון הליקויים והנזקים שנגרמו לתובעים על סך של 194,538 ₪ הכוללים גם את עלות תיקון הליקוי החמור, לשיטת המומחה והתובעים, של העמוד התומך שהוסר (בסך 20,000 ₪).
עוד בטרם התייחסות פרטנית לכל סעיף וסעיף בחוות הדעת, עולה מחוות הדעת כי המומחה יקי נחמן מצא ליקויים חמורים ביותר בעבודות שנעשו, והוא ביטא את הדברים גם בעדותו.
כך למשל, ביחס לפתרון ההנדסי שסיפק הנתבע תחת העמוד התומך שהסיר (קורת תמיכה אופקית שנתמכת בשני עמודי תמיכה), ציין המומחה שהנתבע לא סיפק אסמכתאות לפתרון הקונסטרוקטיבי שביצע, ומאחר שבמועד ביקורו קורת התמיכה כבר הייתה סמויה מהעין, הרי שהוא יכול רק לקבוע על סמך אופן ביצוע עבודות קונסטרוקציה גלויות, שבוצעה עבודה "נחותה" (סעיף 5.14 לחוות הדעת). לגבי תקרה שבנו החברה והנתבע מקונסטרוקציית ברזל, קבע המומחה ש"המקום מסוכן ויש לפרקו ולבצע תמיכה מקצועית".
29. במכתב תשובה (מיום 19.4.19) לשאלות הבהרה ששלחה ב"כ הנתבע למומחה, נשאל המומחה לגבי מסמך שערך הנתבע כמהנדס ביחס לקונסטרוקציה, וכן נשאל האם המסמך מספק אותו, והוא השיב: "התוכנית שהועברה אינה ברורה מספיק ומרושלת באופן דומה לעבודה המרושלת. שינוי קונסטרוקטיבי כזה מחייב: חישוב סטטי, אישור עירייה לחישוב וקבלת היתר" (תשובה 5). בתשובה לשאלה נוספת ביחס לתקרה הנזכרת לעיל, השיב: "החלק שבוצע בוצע בצורה רשלנית ומסכנת את המשתמשים בו. הקבלן, שעל פי תעודה שהציג מעלה הינו מהנדס, לא יכול היה להרשות לעצמו לבצע עבודה כפי שהיא נראית" (תשובה 6). במקומות נוספים שב והתייחס לרשלנות של הנתבע, הבהיר כי אין לו "אמון הנדסי בחיפוי שבוצע", ועוד אמירות קשות ונחרצות על טיב העבודה של הנתבע.
30. הדברים גם עלו בעדותו של המומחה, ובפרט במהלך חקירתו הנגדית על ידי ב"כ הנתבע. כשנשאל כיצד העריך את עלות תיקון הליקויים בסך של כ-200,000 ₪ בעוד שעלות העבודה בהתאם להסכם בין הצדדים הסתכם ב-280,000 ₪ בלבד, השיב (ע' 30, ש' 30): "אומרים שאבן שזרק טיפש אחד, 1,000 חכמים לא יוציאו אותה מהבאר. זה בדיוק", והסביר כי הוא עצמו לא ניתח את התימחור של העבודות במסגרת ההסכם, ומבחינתו לא מדובר בנתון רלוונטי לשם הערכת עלות תיקון הנזקים שנגרמו כתוצאה מביצוע העבודות.
כן הבהיר שאין כל משמעות לעובדה שמדובר בעבודות שבוצעו על פי ההסכם ב"סטנדרט בינוני", וכי אין קשר בין "סטנדרט" גימור לליקויי בניה (ע' 33, ש' 9 ואילך). את התוכנית ששלח לו הנתבע כינה "פרטץ'" (ע' 36, ש' 24).
אעיר, כי עדותו של המומחה זכתה להערות שונות מצד הנתבע במהלך הדיון, עד כדי חילופי דברים ביניהם, שהביאו גם להערותיי לפרוטוקול הדיון (ע' 38, ש' 25; ע' 54, ש' 6 ואילך).
31. ב"כ הנתבע טענה בסיכומיה כי התבטאויותיו של מומחה בית המשפט הותירו את הרושם כי חוות דעתו מוטה (הפנתה לאמירות שונות של המומחה כלפי הנתבע או באת כוחו: "חצוף", "שמעצבן אותי", "מה את עושה לי מבחן זכרון?", "באיזה זכות אתם הורסים עמוד?"), וכן טענה כי המומחה לא גילה בקיאות בהסכם בין הצדדים, על אף שבחוות דעתו דווקא "נצמד" להסכם, וכן קבע קביעות בדבר "מסוכנות גבוהה מאוד עד כדי קריסה" על סמך בדיקה חזותית בלבד או על סמך "חששו" ו"חוסר אמון". כן הוסיפה עוד שלל טענות ביחס למקצועיותו של המומחה.
כן התייחסה ב"כ הנתבע למרבית סעיפי הליקויים והתיקונים, וטענה לגבי חלקם כי אין מקום לחייב בהם את הנתבע כלל ולגבי אחרים כי יש לחייבו בשיעור נמוך יותר מזה שקבע המומחה.
32. ראשית, אני דוחה באופן חד משמעי את הטענה כלפי המומחה כי היה "מוטה". זוהי טענה קשה, שנטענה ללא כל בסיס, וראוי היה שלא תיטען. המומחה אכן תיאר במלים חמורות את עבודת הנתבע ומתח עליה ביקורת קשה בחוות דעתו ובעדותו, אך במקרה זה היה מקום לקביעות אלו, כפי שעלה מהראיות שהוגשו בתיק, וכפי שגם עלה מעדותו של השמאי אורן פלד, שהעיד אף הוא מטעם התובעים. השמאי פלד, כפי שהעיד, נשלח מטעם חברת הביטוח של התובעים שמימנה תיקון של חלק מליקויי הנזילות בבית התובעים וכן שיפתה את התובעים בגין חלק מנזקיהם. מאחר שנזקי הנזילות שולמו לתובעים על ידי חברת הביטוח, הרי שהם אינם נתבעים כאן, אך עדותו של השמאי פלד שפכה אור נוסף על עבודתו של הנתבע.
השמאי פלד אישר כי השמאות שערך הייתה "חריגה", ולא רק בגלל היקף הנזילות בבית התובעים (ע' 74, ש' 14). הוא התבקש על ידי ב"כ התובעים להסביר מדוע מדובר היה בשמאות חריגה וענה:
"כשאני יצאתי משם, אני שמאי ביטוח, אני לא מתעסק ב, אני מברר את התביעה ומשתמש באנשי מקצוע, כדי לברר את התביעה עד הסוף. אבל כשאני יצאתי מהמקום, ואחרי נתונים שקיבלתי, ואחרי מה שראיתי, ביקשתי, הרמתי טלפון לבקר חברת הביטוח, וביקשתי מינוי של מהנדס ומאתר. 1, כדי לשלול אופציה של חשש לקריסה של המבנה על פי מה שראיתי, ו-2 ועל פי התיאור שקיבלתי, זאת נמסר לי במקום שהורידו עמוד, וכל מיני דברים. הדברים לא נראו לי, ולכן אני כדי לנקות את עצמי, ביקשתי מינוי מהנדס שזה חריג".
דבריו לא הופרכו בחקירתה הנגדית של ב"כ הנתבע. גם בדבריו של השמאי פלד יש משום ביקורת חריפה ביותר כלפי העבודות שביצע הנתבע, ואף הוא, על פי נסיונו המקצועי, הביע חשש של ממש מפני קריסה של המבנה, בפרט לנוכח הסרת עמוד תומך.
דברים אלו כשלעצמם, תומכים לא רק בעמדה לפיה יש לדחות על הסף את הטענה בדבר "הטייה" מצד מומחה בית המשפט, אלא שיש בהם גם כדי לתמוך במסקנותיו של המומחה.
אעיר, כי ב"כ הנתבע הצביעה במהלך חקירתו הנגדית של המומחה על העובדה שהתקרה לא קרסה עד למועד עדותו, או על כך שאינו יכול להצביע על שקיעה של התקרה או שערך בדיקת שקיעה, וביקשה ללמוד מכך שחששו של המומחה אינו מבוסס מקצועית. תשובותיו של המומחה לפיהן לא ניתן היה לבצע בדיקה כזו, וכי בדיקה אחרת שניתן לעשות, בדיקת העמסה, היא בדיקה יקרה מאוד, הן תשובות מספקות (ע' 40, ש' 9 ואילך), אך בכל מקרה העובדה כי התקרה לא קרסה אינה מלמדת שהחשש אינו מוצדק, כשאין מחלוקת שהנתבע הסיר עמוד תומך בביתם של התובעים, מבלי לספק פתרון הנדסי חלופי.
33. על זאת יש להוסיף כי אינג' נחמן מונה כמומחה מוסכם מטעם בית המשפט. על מעמדו המיוחד של מומחה מטעם בית המשפט, ועל יחסו המיוחד של בית המשפט למומחה זה כזרועו הארוכה ר' למשל רע"א 337/02 רונית מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(4) 673 (2002). הדברים נכונים במשנה תוקף במקרה של מומחה שמונה בהסכמת הצדדים, כך שחוות דעתו היא חוות הדעת היחידה בתיק.
אין בכך כדי ללמד שעל בית המשפט והצדדים לקבל את חוות דעת המומחה בבחינת "כזה וראה וקדש", ויש מקום לבחינה פרטנית של השגות הצדדים ביחס לסעיפי חוות הדעת, אך בוודאי שאין מקום, ככלל, ובוודאי לא במקרה זה, כדי לקבל טענות בדבר "הטייה".
מכאן, מתבקש דיון נפרד בטענות הנתבע ביחס לקביעותיו של המומחה בדבר הליקויים ועלות תיקונם.
התייחסות פרטנית לליקויים ועלות תיקונם
34. אתייחס להלן בנפרד לטענות הנתבע ביחס לכל אחד מהליקויים שמצא המומחה ועלות תיקונם, שהוערכה על ידו בסכום כולל של 166,272 ₪ בתוספת מע"מ, שהם 194,538 ₪ בסך הכל.
אעיר, כי בחוות דעת המומחה צורפו תמונות המתעדות את הליקויים.
להלן אתייחס רק לסעיפים בהם קיבל המומחה את טענות התובעים באשר לקיומם של ליקויים, שלא תוקנו, בראי סעיפי ההסכם בין הצדדים. הנתבע, במהלך הדיונים ובסיכומיו, לא קיבל חלק מקביעותיו של המומחה, וביקש מבית המשפט לדחות את מרביתן, ולקבוע כי עלות תיקון הליקויים מסתכמת ב-46,016 ₪ בלבד, בתוספת מע"מ (ומסכום זה יש לקזז סכומים לטובת החברה למעשה).
א. סעיף 5.14 לחוות דעת המומחה: תיקון הליקוי הנוגע להסרת העמוד התומך – ליקוי שעלות תיקונו מוערכת על ידי המומחה בסך של 20,000 ₪; ב"כ הנתבע טוענת כי המומחה לא יכול היה לקבוע כי מדובר בליקוי על סמך בדיקה חזותית בלבד, מבלי שביצע בדיקות מתאימות (ע' 7, סעיף 36.1 לסיכומיה). כן טענה ש"הוכח" שהנתבע הגיש בקשה להיתר למתן פתרון חלופי, אך הבקשה נדחתה משום שלא היתר לבית עובר לביצוע העבודות.
אני דוחה את טענת הנתבע. המומחה נחקר ארוכות בעדותו בעניין זה ומסר תשובות ברורות (ע' 39, ש' 9 ואילך). הסרת עמוד תומך למבנה, מבלי לספק פתרון הנדסי חלוף, הינה פעולה רשלנית ביותר מצד בעל מקצוע. הנתבע טוען בסיכומיו ש"הוכח כי ניתן להסיר את העמוד עם מתן פתרון", ומפנה לעדותו של המומחה (בע' 39, ש' 5), אלא שהוא-הנתבע, לא סיפק פתרון הנדסי חלופי לעמוד התומך שהוסר.
על כן, יש לקבל את עמדת המומחה ביחס לרכיב זה.
ב. סעיף 5.16 לחוות דעת המומחה: קונסטרוקציית ברזל שבוצעה מעל חדר המדרגות ש"אינה בטוחה ומסוכנת" – ליקוי שעלות תיקונו מוערכת על ידי המומחה בסך של 20,000 ₪, שכן יש לפרק את התקרה ולבצעה מחדש. לטענת הנתבע, הליקוי הנטען בתקרה היה קיים קודם לעבודות השיפוצים, כשבפועל כל שעשה הנתבע זה להחליף את מיקום אחד העוגנים בתקרה, ולהחליף את תקרת הגבס הישנה בחדשה. לטענת הנתבע, הנתבע כלל לא היה מחויב לתקן את הליקוי הקודם, ואת המומחה לא "מעניין ... שמדובר רק בעבודות שיפוץ".
פרט זה מופיע בסעיף 24 להסכם בין הצדדים מיום 12.3.16 ולפיו "יש לבצע גבס שישמש כתקרה מסתירה מעל העליה למדרגות לעליה לקומה ב'". בחקירתו הנגדית עומת המומחה עם הטענה לפיה הליקוי היה קיים עוד קודם לעבודות השיפוצים, והסביר ארוכות מדוע העבודות שביצע הנתבע במסגרת "שיפוץ" הגבס, כללו חיתוך קורה שהחמירה את המצב (ע' 42, ש' 13 וכן ע' 43, ש' 1 ואילך), ואף הפנה לתמונות. הוא סיכם כי על הנתבעת היה להחליף את תקרת הגבס ולתקן אותה.
הצדק עם המומחה. אין די ב"ביצוע" גבס שישמש כתקרה (כלשון סעיף 24 להסכם), אם אין ב"ביצוע" כדי לספק פתרון בטיחותי ואסתטי גם יחד. הנתבע נכשל בשני הפרמטרים הללו, כפי שעלה מעדותו של המומחה, וכפי שעולה מהתמונות שצורפו לחוות הדעת.
על כן, יש לקבל את עמדת המומחה ביחס לרכיב זה.
ג. סעיף 5.17 לחוות דעת המומחה: לא הוכנה תכנית שינויים לעירייה – עבודה שמוערכת על ידי המומחה בעלות של 10,000 ₪, ועד לעריכת חוות דעת המומחה לא המציא הנתבע היתר בנייה תקף לשינויים שנערכו בנכס. הנתבע טען בסיכומיו כי ההתחייבות להגיש תכנית שינויים הוגדרה בהסכם בין הצדדים מיום 12.3.16, אך על הסרת העמוד התומך הוסכם רק בתוספת להסכם מיום 23.5.16. כן טען, כפי שגם הובא לעיל, שלא ניתן היה להגיש את הבקשה להיתר בשל חריגות בנייה בבית.
אני דוחה את טענת הנתבע. הלכה למעשה, תכנית השינויים לא הוגשה בפועל, וגם לא הוכח שלא ניתן היה להגישה בשל חריגות בנייה. בכל מקרה, הנתבע לא סתר את קביעת המומחה לפיה בעירייה מצויה תכנית להיתר חתומה משנת 2009, ושהנתבע לא הציג לפניו או לבית המשפט היתר בנייה תקף לשינויים שנעשו בבית התובעים.
על כן, יש לקבל את עמדת המומחה ביחס לרכיב זה.
ד. סעיף 5.18 לחוות דעת המומחה: פירוק מחיצות פנים מגבס בבית התובעים – עבודה שמוערכת על ידי המומחה בעלות של 300 ₪. הנתבע לא הכחיש בסיכומיו הערכה זו.
ה. סעיף 5.19 לחוות דעת המומחה: הקמת תקרת גבס מעל המדרגות בקומה השנייה לבית התובעים (חופפת למעשה לליקוי המתואר בסעיף 5.16 לחוות הדעת).
ו. סעיף 5.24 לחוות דעת המומחה: אספקת ארון למקלחת המשותפת ושיש – עבודה שמוערכת על ידי המומחה בעלות כספית של 3,600 ₪. הנתבע לא הכחיש בסיכומיו הערכה זו.
ז. סעיף 5.25 לחוות דעת המומחה: ביצוע מסגרת ודלת עץ למחסן בקומה ראשונה כמוסכם בסעיף 38 להסכם – עבודה שמוערכת על ידי המומחה בעלות כספית של 2,500 ₪. הנתבע לא הכחיש בסיכומיו הערכה זו.
ח. סעיף 5.26 לחוות דעת המומחה: אי הרכבת מעקה לגרם המדרגות – עבודה שמוערכת על ידי המומחה בעלות של 3,000 ₪, אך לא הוכנסה על ידו לסיכום חוות הדעת, לנוכח טענת הנתבע לפיה בהתאם להסכם בין הצדדים היה עליו רק לפרק את המעקה הישן, ולא להרכיב מעקה חדש. בהקשר זה, אף שיש טעם בעמדת התובעים והמומחה, כי לנוכח העובדה שהנתבע התחייב "לפרק מדרגות" (סעיף 36א להסכם), הרי שהוא לא יכול למסור "את הבית בלי מעקה" (ע' 49, ש' 17), בפרט לנוכח העובדה שפירק את המעקה הישן. אך לנוכח העובדה שבהסכם לא צוין שעל הנתבע לספק מעקה חדש, לא מצאתי לחייבו בגין רכיב זה.
ט. סעיף 5.27 לחוות דעת המומחה: בניית שער חשמלי בכניסה לחצר ביתם של התובעים (אספקה והתקנה) – עבודה שמוערכת על ידי המומחה בסך של 7,000 ₪, ולטענת התובעים הרכיבו על חשבונם. הנתבע טען בסיכומיו כי בהסכם כתוב "שער ברזל פשוט חשמלי פלטה", אך אין יסוד למסקנת המומחה (או טענת התובעים), כי הנתבע התחייב לספק שער חשמלי לרכב, מה עוד שהשער שסומן בתשריט המצורף להסכם הוא באורך 2 מטר בלבד. איני מקבל טענה זו לנוכח התמונות המתעדות את חצר ביתם של התובעים, כפי שצורפו גם לכתב התביעה וגם לחוות דעת המומחה. אם הייתי מקבל את פרשנותו של הנתבע להסכם בעניין זה, היה יוצא שסוכם בין הצדדים על הקמת שער חשמלי קצר לאורכי רגל בלבד, באופן שמותיר את חצר הבית המיועדת לרכבים חשופה לגמרי, ובאופן שמייתר את השער להולכי הרגל.
הפרשנות שמציע הנתבע לביטוי "שער חשמלי" הינה פרשנות בלתי סבירה, מה עוד שהוא בעל המקצוע וחובה היה עליו להגדיר בהסכם בצורה ברורה את טיבו של השער.
על כן, יש לקבל את עמדת המומחה ביחס לרכיב זה.
י. סעיף 5.35 לחוות דעת המומחה: עבודת טיח חיצונית – המומחה העריך את התיקון הנדרש בעלות של 1,500 ₪. הנתבע לא הכחיש בסיכומיו הערכה זו.
יא. סעיף 5.36 לחוות דעת המומחה: סדקים בטיח ובלוחות הגבס, ליקויים שאושרו גם על ידי המומחה מטעם הנתבע בעלות תיקון בסך של 2,000 ₪. הנתבע לא הכחיש בסיכומיו הערכה זו.
יב. סעיף 5.37 לחוות דעת המומחה: שליכט חיצוני בקיר הבית – המומחה העריך את התיקון הנדרש בעלות של 34,200 ₪. הנתבע אינו חולק כי יש לתקן את עבודות ה"שליכט", אלא שלטענתו יש לתקן רק את הליקויים בקיר החיצוני המזרחי של הבית. כפי שציין הנתבע בסיכומיו, בתשובה לשאלות הבהרה שנשלחו אליו, הוא הצביע על עבודות "שליכט" לקויות בשתי חזיתות של הבניין "לפחות", אך תיקון חלקי יגרום לכך שהגוון לא יהיה אחיד, ובעדותו אף הוסיף כי אין לו "אמון" בעבודה שבוצעה. לטענת הנתבע, מאחר ששני הצדדים הנוספים של הבית עברו את תלאות עונות השנה ולא התפרקו, הרי שאין הצדקה לתיקון של כל שלושת הצדדים. אלא שהמומחה העיד שמהתמונות שצרף עולה כי בשתי חזיתות של המבנה ישנו קילוף משמעותי של הקיר (ע' 53, ש' 15), ובתשובה לשאלות בית המשפט בעניין מספר החזיתות, הבהיר מדוע יש הצדקה לתיקון שלוש החזיתות (ע' 53, ש' 32).
לאחר ששבתי ועיינתי בתמונות שצורפו לחוות הדעת (ע' 16), אני מוצא כי יש לקבל את עמדת המומחה, הן לנוכח קביעותיו והן לנוכח העולה מהתמונות המלמדות על קילופים רחבי היקף בקירות. ניתן ללמוד מכך על ביצוע לקוי ביותר של עבודות ה"שליכט" בכל המבנה, וכן יש לקבל את העמדה המקצועית לפיה תיקון של קיר אחד או שניים, יגרום לליקוי אסתטי ניכר לעין.
על כן, יש לקבל את עמדת המומחה ביחס לרכיב זה.
יג. סעיף 5.38 לחוות דעת המומחה: קרמיקה שבורה בסף דלת ראשית ודלת חוץ – המומחה העריך את התיקון בעלות של 800 ₪. הנתבע לא הכחיש בסיכומיו הערכה זו.
יד. סעיף 5.39 לחוות דעת המומחה: ביצוע ירידה (מדרגה) בכניסה לחדר ממ"ד – המומחה קבע כי במקרה זה הנתבע כשל הן בתכנון והן בביצוע ואין פתרון סביר לליקוי. המומחה העריך את התיקון הנדרש בעלות של 7,500 ₪. התמונה שצורפה לחוות הדעת (בע' 17) היא מסוג התמונות – ויש עוד כאלו בחוות הדעת – השווה אלף מילים, והסבריו של הנתבע לליקוי זה (פירוק הריצוף נעשה על ידי הנתבע אף שלא היה בהסכם, ביצוע התאמות היה כרוך בתשלום שסרבו התובעים לשלם ועוד), אינם משכנעים בלשון המעטה. מדובר בליקוי בטיחותי חמור וכן אסתטי, שלא בכדי ציין המומחה כי אין לו פתרון סביר. כך או כך, אני דוחה את מכלול טענות הנתבע בהקשר זה, לרבות בעניין גובה עלות התיקון, והעובדה שמומחה בית המשפט העריך אותה כיקרה יותר מעלות התיקון שהוערכה על ידי מומחה התובעים, אינה מלמדת שהיא "מופרזת" כטענת הנתבע.
על כן, יש לקבל את עמדת המומחה ביחס לרכיב זה.
טו. סעיף 5.41 לחוות דעת המומחה: מפלס פני הרצפה במקומות החשופים לגשם הינו בשיפוע הנמוך מהתקן המותר (0.45% לעומת 1%) – המומחה העריך את עלות התיקון בסך של 8,956 ₪. הנתבע טען בסיכומיו כי התובע סרב בתוקף ואף בהתלהמות, לכך שהנתבע באמצעות מנהל העבודה ראזק, יבנה את הרצפה בשיפוע התקני, ובהקשר זה הפנה לעדותו של ראזק (ע' 155, ש' 10 ואילך), שהעיד כי התובע ביקש לפתוח במקום "ויטרינה" ו"הוא רצה אותה ישר". אלא, שב"כ הנתבע עימתה את התובע עם טענה זו בעדותו, והוא הכחיש אותה באופן נחרץ (ע' 126 ש' 21 ואילך). בהקשר זה, בפרט לנוכח התרשמותי מעדותו של התובע, אני מוצא להעדיף את גרסתו של התובע על פני עדותו של מנהל העבודה ראזק. טענת הנתבע היא כי לדידו אין הבדל בין ריצוף בשיפוע של 0.45% לבין 1% ולכן לא היה לו כל אינטרס כספי לעשות כן, אלא שהטענה כלפיו היא לבנייה לקויה בשיפוע לא תקני, ואם לטענת בעל המקצוע לקוחו מבקש ואף מתעקש (בהתלהמות!) שיבצע עבודה לקויה, ניתן היה לצפות שיתעד דרישה כזו. בנוסף, ממילא התברר כי הרצפה לא הייתה "ישרה" כדרישתו כביכול של התובע, אלא בשיפוע, גם אם נמוך מ-1%. מכאן, שיש לדחות את טענת הנתבע לפיה מפלס פני הרצפה נבנה באופן לקוי בהתאם לדרישת התובע.
על כן, יש לקבל את עמדת המומחה ביחס לרכיב זה.
טז. סעיף 5.42 לחוות דעת המומחה: הרכבת 6 חלונות אלומיניום בתוך הבית – המומחה קבע כי הורכבו חלונות רפפה בניגוד לסעיף 17 להסכם בין הצדדים, והעריך את עלות התיקון בסך של 9,000 ₪. הנתבע טוען בסיכומיו כי בהסכם התחייבה החברה להתקין חלונות עשויים זכוכית וכך עשתה. יש לדייק ולציין כי בסעיף 17 להסכם נכתב: "יש לספק אלומיניום לבן מסוג 7000 ... [לא ברור], לחלונות תריס זכוכית..", והמומחה הבהיר היטב בעדותו כי אין להתקין חלונות רפפה בתוך הבית (ע' 61, ש' 14). אני מקבל את עמדת המומחה. יש הבדל מהותי בין "חלונות זכוכית" לחלונות רפפה בכל הנוגע לחדירת אוויר ואור לבית, ואין לקבל את פרשנות הנתבע לסעיף בהסכם.
על כן, יש לקבל את עמדת המומחה ביחס לרכיב זה.
יז. סעיף 5.43 לחוות דעת המומחה: החלפת חלונות כנף בחלונות כיס, שלטענת התובעים הקטינו את האוורור – המומחה קיבל את טענת התובעים, והעריך את עלות התיקון בסך של 7,000 ₪. המומחה ציין כי בשום מקום בהסכם לא צוין כי הנתבע ישנה את מהות החלונות. בהקשר זה מצאתי לקבל את טענות הנתבע, שכן לא הובהר, בוודאי לא הוכח, שהרכבת חלונות כיס חדשים תחת חלונות כנף ישנים, תצמצם את ההנאה של התובעים מביתם בבחינת האוויר והאור שייכנסו לביתם או שיש בחלונות הכיס פגם אסתטי. מאחר שבהסכם לא צוין כי על התובע לספק חלונות כנף דווקא, ובשונה מהסעיף הנוגע לחלונות רפפה, אני מקבל את טענות הנתבע בהקשר זה.
על כן, אין לקבל את עמדת המומחה ביחס לרכיב זה.
יח. סעיף 5.44 לחוות דעת המומחה – כשלים בעבודות אלומיניום – המומחה דחה את טענת מומחה הנתבע לפיה הליקויים נגרמו בעת איכלוס הבית על ידי התובעים, והעריך את עלות התיקון בסך של 1,400 ₪. הנתבע לא הכחיש בסיכומיו הערכה זו.
יט. סעיף 5.45 לחוות דעת המומחה – סדקים בזכוכיות ויטרינה במטבח כתוצאה מעבודות אלומיניום לקויות – המומחה קיבל את טענת התובעים, והעריך את עלות התיקון בסך של 400 ₪. הנתבע לא הכחיש בסיכומיו הערכה זו.
כ. סעיף 5.46 לחוות דעת המומחה – פירוק חלונות בחדר מדרגות והתקנת חלונות חדשים במקומם – המומחה קיבל את טענת התובעים, והעריך את עלות ההחלפה והתיקון בסך של 3,000 ₪. הנתבע טען בסיכומיו כי בהתאם להסכם לא התחייב לעשות כן, והמומחה הסתמך בהקשר זה על טענות התובע. אלא, שבסעיף 25 להסכם הוסכם מפורשות: "יש לפרק חלונות בחדר מדרגות ולספק חלונות במקומם", ומכאן שיש לדחות את טענות הנתבע.
על כן, יש לקבל את עמדת המומחה ביחס לרכיב זה.
כא. סעיף 5.47 לחוות דעת המומחה – בעייה בפתיחת דלת כתוצאה ממיקום מדרגה ראשונה – המומחה קיבל את טענת התובעים, והעריך את עלות התיקון בסך של 1,500 ₪. הנתבע טוען בסיכומיו כי התבקש לבצע חיתוך של המדרגה לאחר שהתובעים, על דעת עצמם, החליפו את הדלת במקום באופן שאינו מאפשר את פתיחת הדלת, והפנה בעניין זה לעדותו של מנהל העבודה ראזק, ועדות התובע בעצמו. מאחר שהעניין לא הובהר בהסכם, ומאחר שטענות הנתבע בעניין החלפת הדלת על ידי התובעים לא נסתרו, יש לקבל את עמדת הנתבע ביחס לליקוי זה.
על כן, אין לקבל את עמדת המומחה ביחס לרכיב זה.
כב. סעיף 5.48 לחוות דעת המומחה – סף חלון סדוק – המומחה קיבל את טענת התובעים, והעריך את עלות התיקון בסך של 1,000 ₪. הנתבע לא הכחיש בסיכומיו הערכה זו.
כג. סעיף 5.49 לחוות דעת המומחה – חסר של סף שיש על המעקה – המומחה קיבל את טענת התובעים לפיה על פי ההסכם נדרשת אספקת ספי שיש במקומות נדרשים, וזה לא הותקן במעקה, והעריך את עלות התיקון בסך של 2,000 ₪. הנתבע טען בקצרה בסיכומיו כי אין התייחסות בהסכם ל"אבני קופינג" שיש להרכיב אלא ל"שיפוץ" בלבד. הסברו של המומחה בחוות הדעת לפיו על פי ההסכם התחייב הנתבע להרכיב "ספי שיש במקומות נדרשים" (סעיף 33 להסכם), מלמד שאין ממש בטענת הנתבע.
על כן, יש לקבל את עמדת המומחה ביחס לרכיב זה.
כד. סעיף 5.50 לחוות דעת המומחה – חסר של ספי שיש לחלונות – כאמור בסעיף 5.49 לחוות דעתו, המומחה מצא כי אלו לא הותקנו, והעריך את עלות התיקון בסך של 2,000 ₪. הנתבע לא הכחיש בסיכומיו הערכה זו.
כה. סעיף 5.52 לחוות דעת המומחה – עבודות פיתוח שונות – המומחה קבע כי יש להשלים גימורים בעבודות פיתוח החצר, והעריך את עלות התיקון בסך של 3,500 ₪. הנתבע לא הכחיש בסיכומיו הערכה זו.
מכל המקובץ עולה שעלות תיקון הליקויים בהם יש לחייב את הנתבע מסתכמת בסך של 140,656 ₪ (לפני מע"מ).
קיזוז בגין עבודות שבוצעו ולא צוינו בהסכם
35. הנתבע טען כי מכל סכום שייקבע כי הוא חב בו כלפי התובעים, יש לקזז לטובתו סכומים בגין עבודות שבוצעו על ידי החברה, מעבר למוסכם בין הצדדים על פי ההסכם ותוספותיו. התובעים מציגים שלושה נימוקים לדחיית הטענה:
א. מדובר בטענת קיזוז השייכת לחברה, שנמצאת בהליכי פירוק, ולא לנתבע;
ב. אין זכר לקיומן של עבודות נוספות בהסכם ובתוספות לו;
ג. מדובר בטענה כבושה שהועלתה על ידי הנתבע רק לאחר הגשת התביעה נגדו.
36. את הטענה הראשונה, טענת היעדר זכות לקיזוז יש לדחות, ולו מן הטעם שמצאתי להורות על הרמת מסך ההתאגדות של החברה, כך שהתובעים יוכלו להיפרע מכיסו של הנתבע. משנכנס הנתבע לנעליה של החברה בכל הנוגע לחובותיה, הוא זכאי ליהנות גם מזכויותיה.
גם טענתם השנייה של התובעים אינה משכנעת, שכן אין חולק שהנתבע טוען שביצע עבודות נוספות על אלו שנקבעו בהסכם ותוספותיו.
הטענה השלישית – היותה של הטענה כבושה, מחייבת דיון וקביעת ממצאי עובדה ומהימנות, בשאלה האם אכן בוצעו עבודות נוספות, האם הוסכם במפורש או במשתמע שהתובעים פטורים מלשלם עבורן, ומהי עלותן הכוללת.
37. הנתבע טען בכתב ההגנה שלו (ולמעשה גם בכתב התביעה שכנגד שהגישה החברה), וגם בתצהירו, שביצע עבודות נוספות עבור התובעים, שלא צוינו בהסכם ותוספותיו.
התובעים אמנם טוענים כי מדובר בטענה כבושה של הנתבע, אך ביום 5.1.20 הגישו לבית המשפט תצהיר הזמה מטעם התובע (מיום 2.1.20), בו התייחס התובע לנסיבות בהן נחתם ההסכם ונחתמו התוספות לו, על פי דרישתו, והצהיר (סעיף 5 סיפא לתצהירו זה) כי "גם כאשר עשה הנתבע עבודות כפי שדרשתי, ולא הוסיף את האמור להסכם (וכמעט ולא היו מצבים כאלה), הרי שהיה ברור, כי הדבר נעשה על ידו ללא כל דרישה כספית נוספת. כאשר ביצע הנתבע עבודה, שלגביה דרש והוסכם על תשלום נוסף, הדבר מופיע בהסכם".
בהצהרה זו יש משום הודאת בעל דין בטענתו של הנתבע בדבר קיומן של עבודות נוספות שלא הוזכרו בהסכם ותוספותיו, ובכך שהתובעים לא שילמו עבורן. בנסיבות אלו, חרף העובדה כי במכתב בא כוח הנתבע מיום 9.11.16 (נספח ח' לתצהיר התובע) לא הועלתה דרישה לקיזוז נוסף מעבר לקיזוז שגם התובעים מסכימים לו וחרף מסמכי ההתחשבנות שערך הנתבע ביום 13.6.16 ו-29.6.16 (ת/5 ו-ת/6 בהתאמה), האמור בתצהירו המזים של התובע מקהה במידה רבה את עוקצה של טענת התובעים שטענת הקיזוז היא טענה כבושה, שכן הוא מאשר כי היו מצבים בהם ביצע הנתבע עבודות על פי דרישתו של התובע, שלא צוינו בהסכם, ומבלי שהתובע טען כי דרש שיבוצעו בשל כשלים קודמים בעבודת הנתבע.
בנוסף, שני הצדדים תיארו מערכת יחסים קשה ולא נעימה בין התובע לנתבע במהלך ביצוע עבודות השיפוצים, תוך הטחת טענות קשות זה כלפי זה. בנסיבות אלו, האפשרות שהנתבע הסכים לבצע עבודות נוספות ללא תמורה, וכי הדבר היה "ברור" לשני הצדדים, הינה אפשרות בלתי סבירה בעליל.
38. בסעיף 14 לכתב ההגנה הצביע הנתבע באחד עשר סעיפי משנה על קיזוזים לטובתו. חלקם אינם במחלוקת (בניית קיר מפריד עם השכנים למשל), וחלקם יש לדחות על הסף (דרישה לתשלום מע"מ – סוגיה אליה התייחסתי לעיל), אך בסיכום הדברים, בהמשך לטענות הנתבע שהוצגו לתובע במהלך חקירתו הנגדית ולא נסתרו למעשה (החל מע' 100, ש' 24 ועד ע' 104, ש' 19), ניתן להצביע על העבודות הנוספות הבאות שביצע הנתבע, שאינן עבודות נוספות שנדרש הנתבע לבצע בשל עבודה לקויה שלו או בשל רשלנותו:
א. פירוק ריצוף בשווי כולל של 16,000 ₪.
ב. עבודות אינסטלציה נוספות בשווי כולל של 4,000 ₪.
ג. ביצוע אספקת ועבודות קרמיקה נוספות בשווי כולל של 6,000 ₪.
ד. פירוק גגון ואספקה של סנטף בשווי כולל של 3,000 ₪.
ה. נקודות חשמל נוספות בשווי כולל של 3,000 ₪.
בסך הכל, מדובר בסכום כולל של 32,000 ₪. אף שסכומים אלו לא נתמכו באסמכתאות של ממש, הרי שהתובעים לא הביאו ראיות לסתור בנדון, ובנסיבות אלו יש לקבל את טענת הנתבע לפיה יש לקזז סכום זה מחובו של הנתבע כלפי התובע.
לא מצאתי להוסיף לסכום זה מע"מ, בהיעדר חשבוניות או אסמכתא לתשלום בפועל, ומאחר שהנתבע עצמו לא ציין בכתב ההגנה שיש להוסיף לאלו מע"מ.
39. בנוסף, אין חולק כי מהסכומים המגיעים לתובעים יש לקזז סכום נוסף בסך 27,300 ₪ כפי שציינו התובעים בעצמם בכתב התביעה, ובסך הכל, יש לקזז מעלות התיקונים (140,656 ₪ בתוספת מע"מ), סך של 59,300 ₪ (ללא תוספת מע"מ).
הטענה בדבר אי הקטנת הנזק
40. הנתבע טוען כי התובעים הפרו את חובתם על פי ההסכם לאפשר לנתבע לבצע את התיקונים בביתם, וכי בכך הפרו את חובתם להקטנת הנזק הנתבע בכתב התביעה. התובעים הפנו בסיכומיהם להודעה ששלחו לבית המשפט ביום 22.5.19 בה הבהירו כי סירובם החד משמעי לאפשר לנתבע לתקן את הליקויים נוגע לכך שעבודתו של הנתבע הייתה "נחותה, מסוכנת, כוללת כשלים רבים..." ועוד.
לנוכח חוות דעת המומחה, שהוגשה לתיק בית המשפט כבר ביום 20.2.19 (טרם הודעת התובעים), לנוכח עדותו של המומחה ולנוכח עדותו של השמאי פלד, הרי שיש ממש בטענתם של התובעים. הליקויים שהוכחו לפני בית המשפט הינם ליקויים חמורים ביותר, הנובעים מעבודה רשלנית, ובנוסף גם התנהלותו של הנתבע, כפי שעלתה מהראיות וכפי שהשתקפה במהלך הדיונים בבית המשפט, מלמדים כי בצדק לא נתנו אמון התובעים ביכולתו של הנתבע לתקן את הליקויים הנטענים.
על כן, אני דוחה את טענת הנתבע, ובנסיבות אלו, ולנוכח קביעותיי לעיל, יש לחייב את הנתבע לשלם לתובעים סכום כולל בסך של 105,267.52 ₪ בגין הליקויים.
41. התובעים עתרו גם לפיצוי בסכום של 4,875 ₪ בגין נזקים שנגרמו להם בשל תשלומים ששילמו על עבודות שלא בוצעו על ידי הנתבע, ובהקשר זה הפנו לסעיף 18 לתצהיר התובע, ומשם לנספח ו'1-ו'3 לתצהיר, בו מופיעות קבלות על תשלומים שונים ששילמו התובעים בחודש נובמבר 2016, אך לא ניתן ללמוד מהקבלות עצמן כי הן קשורות דווקא לעבודות שלא ביצע הנתבע על פי ההסכם, ועל כן איני מקבל את טענת התובעים בעניין זה.
צו עשה
42. במסגרת התביעה עתרו התובעים גם למתן צו עשה להשבת שיק בסך 57,000 ₪ שמסר התובע 3 לנתבע הרשום על שמו של אחר (ה"ה יוסי מאור). התובעים לא הגישו לתיק בית המשפט תצהיר מטעמו של התובע 3, הוא לא התייצב להעיד, ואף בסיכומיהם לא עתרו כלל למתן צו עשה.
הנתבע טען בסיכומיו כי לנוכח כל זאת, ולנוכח העובדה שהתובע 3 כלל לא התייצב לאף אחד מהדיונים שהתקיימו, התובעים לא עמדו בנטל להוכחת טענתם שיש להשיב את השיק, ומכאן שיש לקבוע שהחברה מחזיקה בשיק הביטחון כדין, וחזקה עליה שהיא אוחזת בו כשורה, ועל כן, מכל סכום שייפסק, יש לקזז את סכום השיק לבטחון.
ביום 13.12.22 הגיש ב"כ התובעים בקשה שתינתן לו האפשרות להגשת סיכומי תשובה קצרים בהם ישיב בקצרה רק לטענות בעניין שיק הבטחון בסיכומי הנתבע, ב"כ הנתבע התנגדה לבקשה בו ביום, ובמועד זה, 13.12.22 דחיתי את בקשת התובעים.
43. הפגמים עליהם הצביעה ב"כ הנתבע בסיכומיה, בכל הנוגע להוכחת טענותיו של התובע 3, הם פגמים של ממש, אך בנסיבות העניין, אין בהם כדי להביא לדחיית התביעה לצו עשה, חרף העובדה כי דרישה זו כלל לא הוזכרה בסיכומיהם. אנמק.
הנתבע טען בכתב ההגנה ובסיכומיו שלנוכח המחלוקות הקשות בין התובע לנתבע, נדרש התובע 3 לשמש כמעין "בורר" בין הניצים, וכי שיק הביטחון "נועד להבטחת ביצוע התשלומים בהתאם להסכם ולתוספות מכוחו" (ע' 4, סעיף 1.9 לכתב ההגנה). על השיק עצמו (נספח ב' 2 לכתב ההגנה) לא נרשמו פרטים נוספים מלבד פרטיו של בעליו, מר יוסי מאור.
בנסיבות אלו, כשלטענת הנתבע, השיק נועד להבטחת ביצוע תשלומים "בהתאם להסכם ולתוספות מכוחו", ולנוכח קביעתי כי הנתבע (או החברה שהנתבע מבקש להיכנס לנעליה, למעשה), אין כל זכות לקבלת כל תשלום נוסף מהתובעים (התובעים 1-2) "בהתאם להסכם ולתוספות מכוחו", הרי שאין לנתבע או לחברה כל זכות לקזז את סכום השיק מהסכומים המגיעים לתובעים (התובעים 1-2, ולא התובע 3), ויש גם מקום לקבל את התביעה למתן צו עשה, להשבת השיק, חרף הפגמים עליהם הצביע הנתבע בסיכומיו.
עוגמת נפש והפסד ימי עבודה
44. כן יש מקום לפסוק לתובעים פיצוי בגין עוגמת נפש והפסד ימי עבודה. התובעים טענו כי התובע נדרש להפסיד לא פחות מ-30 ימי עבודה שמשמעותם הכספית היא נזק בסך 8,000 ₪, וכאסמכתא לכך צירפו פירוט של ימי החופשה שנטל התובע בשנת 2016 (נספח ט' לתצהירו). התובעים גם העריכו את עוגמת הנפש שנגרמה להם בשיעור של 45,000 ₪.
פיצוי בגין עוגמת נפש הוא פיצוי בגין נזק לא ממוני, שכפוף לשיקול דעת שיפוטי ואין צורך להביא ראיות לגביו. הגישה השיפוטית לגבי פיצוי בגין נזק לא ממוני היא שיש לפסוק אותו על דרך הצמצום וההגבלה (ע"א 8588/06 דוד דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ (פורסם בנבו, 11.11.10).
בשים לב לממצאים שקבעתי, תוצאת פסק הדין וסכום הפיצוי הממוני, אני מעמיד רכיב זה על סך של 7,000 ₪, ובגין ימי החופשה שניטלו, מצאתי לפסוק לתובעים פיצוי נוסף בסך 3,000 ₪, והכל ללא ריבית והצמדה נוספות.
הוצאות משפט
45. בתיק התקיימו כאמור לא פחות מעשר ישיבות בית משפט, הוגשה תביעה ותביעה שכנגד (וכתב הגנה וכתב הגנה שכנגד), ומונה מומחה מטעם בית המשפט, שקיבל למעשה את עיקר טענותיהם של התובעים, בדבר ליקויים חמורים, לאחר שטענות אלו נתמכו בחוות דעת מטעם התובעים, שצורפה לכתב התביעה.
התביעה עצמה הוגשה בחודש מאי 2017, וההליך שלפניי נמשך זמן רב.
בנסיבות אלו, יש מקום לחייב את הנתבע בהוצאות התובעים שהוצאו לשם הכנת חוות דעת מטעמם, וכן לשאת באופן מלא בשכר טרחתו של מומחה בית המשפט. כן יש מקום לחייבו בתשלום של 50% מסכום האגרה כפי ששולמה על ידי התובעים, כמו גם בהוצאותיהם בהליך ארוך זה, ללא ריבית והצמדה נוספת.
סיכומו של דבר
46. התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבע ישלם לתובעים את הסכומים הבאים:
א. פיצוי בגין הנזק בסך של 105,267.52 ₪ נכון ליום 20.2.19, כשהוא נושא ריבית והצמדה כדין;
ב. פיצוי בגין עוגמת נפש והפסד ימי עבודה בסך 10,000 ₪;
ג. פיצוי בגין תשלום חלקם של התובעים בשכ"ט מומחה בית המשפט בסך 5,791.5 ₪ נכון ליום 19.12.18, כשהוא נושא ריבית והצמדה כדין;
ד. פיצוי בגין תשלום חלקם של התובעים בשכר עדותו של מומחה בית המשפט בסך 1462.5 ₪ נכון ליום 29.5.22, כשהוא נושא ריבית והצמדה כדין;
ה. פיצוי בגין הוצאות התובעים (לרבות בגין אגרה) בסך כולל של 8,000 ₪;
ו. שכ"ט עו"ד ב"כ התובעים בסך כולל של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ.
כן ניתן צו עשה המורה לנתבע להשיב לתובע 3 את השיק נשוא כתב התביעה, וזאת בתוך 30 יום מהיום.
הסכומים ישולמו בתוך 60 יום. זכות ערעור כדין.