סעש (חי') 65982-11-17 אסף זוהר – טי. אנד. אם סער בטחון בע"מ

בית הדין האזורי לעבודה חיפה
סע"ש 65982-11-17
סע"ש 65987-11-17
סע"ש 65986-11-17
סע"ש 65985-11-17
סע"ש 65961-11-17
סע"ש 65956-11-17
סע"ש 65938-11-17
סע"ש 65930-11-17
סע"ש 65879-11-17

14 מאי 2023

לפני:
כב' השופט נוהאד חסן
נציגת ציבור (עובדים): גב' הדר מאור
נציג ציבור (מעסיקים) : מר חיים אזלן

התובעים 1. אסף זוהר
2. עמרי גוטליב
3. אופק גן אור
4. טל בן הרוש
5. אלון כהן
6. דוד זוהר
7. מעוז לוי
8. טל מנגוני
9. נאור גוטליב
ע"י ב"כ: עו"ד אלון כהן ו/או מרדכי הופמן
–
הנתבעת טי. אנד. אם סער בטחון בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד נעם ודעי ואח'

פסק דין

1. בתביעה שלפנינו טוענים התובעים כי מעסיקתם לשעבר– "חב' טי אנד אם סער בטחון בע"מ" (להלן- הנתבעת), פעלה בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, בכך שהיא הפלתה אותם לרעה בתנאי עבודתם במתקן רשות השידור שבחיפה בו עבדו, לעומת עובדים שלה באותו התפקיד אשר עבדו במתקן רשות השידור בירושלים. בנוסף טוענים התובעים לזכויות שונות אשר לא שולמו להם.
2. בית הדין הורה על איחוד התיקים, בשל זהות הנתבעת בכל 9 התיקים, וזהות בטענות התובעים בחלק מעילות התביעה בכל התיקים. וכל זאת על מנת לחסוך זמן שיפוטי יקר ולהקל על הצדדים.
להלן עיקר העובדות הצריכות לענייננו:
3. התובעים התקבלו לעבודה אצל הנתבעת כמאבטחים בתקופות זמן שונות בין השנים 2009- 2017.
4. התובעים עבדו כמאבטחים במתקן של "רשות השידור" בחיפה, באמצעות הנתבעת אשר סיפקה שירותי שמירה ואבטחה לרשות השידור.
בזמנים הרלוונטיים לתביעה, מתקן רשות השידור בחיפה היה ממוקם במגדל הנביאים, והשתרע על פני 3 קומות;
בקומה 3- רדיו בערבית ומשרדים.
בקומה 4- טלוויזיה ומשרדים.
בקומה 6- אולפני רדיו, טלוויזיה, חדרי עריכה ומיקס.
(להלן- ' מתקן/מתקן רשות השידור בחיפה')
5. כחלק מהראיות צורפה לתיק, פקודת מבצע אבטחה, של רשות השידור בחיפה(להלן- פק"מ);
• סעיף 3.1 לפק"מ - קובע כי הפק"מ מגדיר את שיטת ורמת האבטחה במהלך פעילות האבטחה במתקן.
• סעיף 19.3 לפק"מ- קובע לו"ז משמרות בהן משמשים 2 אחראי משמרת (להלן:"אחמ"שים") ב-24 שעות:
משמרת א'- בין השעות 07:00-15:00 ,
בעלי תפקידים: אחמ"ש (1) +מאבטח (1), סה"כ 2 אנשי בטחון.
משמרת ב'- 15:00 – 23:00 , אחמ"ש (1) + מאבטח (1), סה"כ 2 אנשי בטחון.
משמרת ג' – 23:00 – 07:00 , מאבטח (1), סה"כ 1 איש בטחון.
• בסעיף 19.3.1 לפק"מ - נרשם כי, בכל משמרת מוגדר אחמ"ש כזה שרשום ראשון בסידור או אחמ"ש מוגדר.
• בסעיף 20 לפק"מ- נקבע כי אחת לשעתיים יבוצע סריקה וסיור, במשמרות בוקר/צהריים על ידי מאבטח או אחמ"ש.
6. על פי הסכם ההתקשרות שנחתם בין רשות השידור לבין הנתבעת למתן שירותי שמירה ואבטחה (נ/11 ל ת/9) (להלן- הסכם ההתקשרות), נדרש תקן של אחמ"ש במתקן בחיפה של - 16 שעות ביממה, לעומת המתקנים בירושלים ותל אביב, שם נדרש תקן של אחמ"ש 24 שעות ביממה (ראו: טבלה במסמך ד' כנספח להסכם ההתקשרות).
7. אין חולק, כי במתקן רשות השידור בחיפה, הוגדרו 2 מאבטחים כ 'אחמ"שים קבועים': אסף זהר (תובע מס' 1) ו- טל בן הרוש (תובע מס' 4).
8. הטענה המרכזית של התובעים הינה, שהנתבעת הפרה את חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, ואת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, בכך שהיא הפלתה אותם לרעה, בהשוואה לעובדיה במתקן רשות השידור בירושלים, בכל הקשור לתנאי עבודתם של כל מי שמילא תפקיד בפועל של אחמ"ש במתקן בחיפה, לעומת המתקן בירושלים. לטענת התובעים, הנתבעת שילמה למאבטחים שעבדו אצלה במתקן בירושלים, תוספת שכר עבור משמרות בהן הם תפקדו כאחמ"שים ואילו התובעים שתפקדו כאחמ"שים במתקן בחיפה קופחו בכך שלא קבלו שום תוספת שכר, למרות שאופי העבודה במתקן בירושלים - בעמדת הטלוויזיה, הייתה זהה לחלוטין לאופי ומהות העבודה בקומה 6 במתקן שבחיפה. לטענת התובעים, הם קופחו גם במימון הארוחות. לטענתם, הנתבעת מימנה למאבטחים בירושלים, ארוחות במשמרות שבת וחג. לעומת המאבטחים שבחיפה, לא זכו כלל למימון ארוחות, אלא הם מימנו לעצמם את ארוחותיהם. התובעים טוענים עוד, כי הנתבעת דאגה להסעה הלוך חזור, של המאבטחים שעבדו אצלה במתקן בירושלים, אולם את המאבטחים בחיפה קיפחה בכך שלא הסדירה להם הסעות וגם קפחה אותם בדמי הנסיעות ששילמה להם.
9. תחילה נדון בשאלות המשותפות הנוגעות לכל -9 התובעים. לאחר מכן, נדון ביתר עילות התביעה של כל אחד מהתובעים באופן נפרד;
דיון והכרעה:
האם הנתבעת הפרה את חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ביחס לתובעים:
10. טוענים התובעים, כי כל המאבטחים של הנתבעת, בכל המתקנים של רשות השידור (חיפה/ת"א/ירושלים וכד')חסו תחת אותו פרויקט, עברו הכשרות יחד וביצעו אופי ומהות עבודה זהה לחלוטין. התובעים טוענים, כי נדרשו לעבור הכשרות שהתבססו על נהלים הנמצאים בפק"מ אבטחה, ולכן פעלו לפי פק"מ אבטחה וגם בהתאם להוראות שקבלו ביומיום ע"י רועי רמות - קב"ט המתקן בו עבדו בחיפה. לטענתם, כל המאבטחים בנתבעת עברו הכשרות אינטנסיביות שכללו: אמוני כושר, קרב מגע, הרצאות של עו"ד, אימוני ירי רטוב ויבש, כאשר כל ההכשרות התבססו על אופי ומהות עבודה אחידה המאפיינת את כל המתקנים ברשות השידור.
11. לטענת התובעים, במתקן בחיפה כל המאבטחים ביצעו עבודה זהה ורק 2 מאבטחים הוגדרו כאחמ"שים קבועים ובהתאם קבלו תוספת שכר אחמ"ש. לטענתם, כל המאבטחים שהוצבו בקומה 6 במתקן בחיפה ביצעו את אותה העבודה ביום ובלילה, ובמהות העבודה תיפקדו כאחמ"שים. אולם, רק שני המאבטחים הקבועים טל ואסף קיבלו שכר אחמ"ש בגין כל המשמרות שעשו, ללא קשר לתפקידם בפועל. וזאת בזמן שכל המאבטחים ללא יוצא מן הכלל ביצעו את אותה עבודה בכל המשמרות במשך כל תקופת העבודה אצל הנתבעת.
12. טוענים התובעים, כי תוספת של אחמ"ש נגזרת מדרישות התפקיד. לטענתם, גם הנתבעת אינה מכחישה כי שכר שעתי של אחראי משמרת גבוה מהשכר השעתי של מאבטח. לכן, שעה שהתובעים נדרשו לבצע בפועל תפקיד של אחראי משמרת, היה על הנתבעת לשלם לכל אחד מהם תוספת אחמ"ש בהתאם, כפי ששילמה למאבטחים שקבלו תוספת קבועה וביצעו את אותו התפקיד. כפי שגם בירושלים מאבטחים שלא קבלו תוספת קבועה קיבלו תוספת של אחראי משמרת, בכל פעם שביצעו בפועל תפקיד של אחמ"ש.
13. בקשר לדוחות הנוכחות היומיים, טוענים התובעים כי הם הועברו מידי חודש בחודשו לתהילה נחמני עובדת בנתבעת, והיא תרגמה כל אחד מהטפסים ל"טופס 2" אשר צורף לתלוש השכר של כל אחד מהתובעים. טופסי 2 כללו פירוט של תאריך ושעות כל משמרת, סיווג התפקיד, תעריף נסיעות, תעריף שעתי לשכר רגיל/שבת/ש.נ . לטענתם, הדוחות היומיים אינם משקפים את התפקיד שהתובעים מילאו בפועל, אלא מהווים דוחות נוכחות בלבד.
לטענתם, בפועל, הנתבעת סיווגה את המאבטחים בקומה 6 במתקן בחיפה כאחמ"שים לסירוגין, והטילה עליהם אחריות של אחמ"ש, ודרשה שיתפקדו כאחמ"שים, וכך סווגו גם במסמכי תאגיד לטענתם, אך לא שילמה להם תוספת שכר בהתאם להגדרת תפקידם בפועל.
14. מנגד טוענת הנתבעת, כי התובעים אסף זהר (1) וטל בן הרוש (4) הוגדרו כאחראי משמרת קבועים ולאורך כל תקופת עבודתם, שולם להם שכר של אחראי משמרת, בגין כל המשמרות אותן ביצעו.
15. אביהם של התובעים עמרי ונאור גוטליב (תובעים מס' 2+9) עבד בנתבעת כמנהל סניף בתקופה הרלוונטית לעבודתם. למרות זאת הם לא מצאו לנכון להזמינו לעדות לתמיכה בגרסתם. כמו כן, נמנעו התובעים מלהזמין לעדות את רועי רמות אשר היה מנהלם בפועל שהיה יכול לשפוך אור על תביעתם, האם בכלל הוגדרו או ביצעו תפקידי אחמ"ש.
16. טוענת הנתבעת, כי בהסכם התקשרות שחתמה עם רשות השידור, יש פירוט של תקן אבטחה לכל מתקן לפי אתרים. לטענתה, מפרט האבטחה שונה ממתקן למתקן בהתייחס לשעות אבטחה, מס מאבטחים, מס' אחראי משמרת וכד'. בנוסף לכך, על פי הוראות הסכם ההתקשרות והפק"מ, יש באפשרות רשות השידור לשנות את שעות האבטחה ודרישות התפקיד בהתאם לדרישתם ולצורך שלהם בכך.
17. לטענת הנתבעת, התובעים כולם הודו, כי ידעו ששכרם הוא שכר מאבטח ללא קשר לקומה בה הוצבו ואישרו שידעו כי באתר חיפה הוגדרו מראש שני אחמ"שים קבועים שקבלו שכר גבוה יותר, ללא קשר לקומה בה הוצבו.
הנתבעת טוענת כי התיישנה התביעה ככול שמדובר בתביעה שמתייחסת לתקופה הקודמת לחודש 11/2010.
18. לטענת הנתבעת, לא הוכח כי התובעים הופלו לכאורה על רקע מקום מגורים. היות שטענה זו יכולה לקום רק בין עובדים אשר באותו המתקן מופלים לכאורה ביניהם על רקע מקום מגורים. טענה של שוני בין המתקנים כלל לא עומדת בסעיפי החוק.
התובעים גם לא הוכיחו מה היה אופי העבודה בירושלים. לא הוכח שהעבודה בירושלים ובחיפה הייתה זהה. התובעים התעלמו מכך שהיו מספר אתרים, בירושלים וכן תל אביב וחיפה אשר היו שונים ואילו התביעה מתבססת על תנאים שקיבל התובע טל מנגוני בירושלים אך מאום מכך לא הוכח.

המסגרת הנורמטיבית
19. סעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 קובע כך:
")א) לא יפלה מעסיק בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ-גופית, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, מקום מגוריהם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, לרבות מחמת תדירותו או משכו, כמשמעותו בחוק שירות בטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, הצפוי להם, בכל אחד מאלה:
(1) קבלה לעבודה;
(2) תנאי עבודה;
(3) קידום בעבודה;
(4) הכשרה או השתלמות מקצועית;
(5) פיטורים או פיצויי פיטורים;
(6) הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה.
..."
20. בית הדין הארצי עמד על העקרונות העומדים בבסיס חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, בפסק הדין- ע"ע 1809-05-17 מדינת ישראל נ' אתי אלאשוילי ואח' (ניתן ביום 15.8.2019) להלן- פרשת אתי אלאשוילי), בין היתר נקבע שם כי, לצורך גיבושה של עילת תביעה מכוח חוק שוויון הזדמנויות, יש להראות כי אחד השיקולים ששקל המעסיק בעניינו של העובד הוא שיקול אסור, הנוגע לאחד ממאפייני הזהות המנויים בחוק והמבחן הוא של קשר סיבתי. אולם, אין צורך להוכיח כוונה להפלות,
"הנה-כי-כן, הן בגלל הקושי להוכיח כוונה ובעיקר בגלל מקומה של הזכות לשוויון בסולם הערכים שלנו, אין לדרוש הוכחת כוונה של המעביד ודי להראות התנהגות פסולה. זאת לא רק בגין הקושי להוכיח כוונה – גם אם לא הייתה כל כוונה אצל המעביד, גם אם כוונותיו היו לדעתו טובות, גם אז יהיה מעביד המפלה אחראי." (ראו: דב"ע 3-129/נו שרון פלוטקין - אחים אייזנברג בע"מ, פד"ע לג 481, 494 (1997)):
סעיף 9 לחוק שוויון הזדמנויות, קובע את היפוך נטל ההוכחה בתביעה, כך שאם יוכיח העובד כי התקיימו בו התנאים או הכישורים שקבע המעסיק, רק אז יועבר הנטל למעסיק לסתור את טענת האפליה, ולהוכיח כי ההחלטה בעניינו של העובד לא התבססה על שיקול אסור לפי החוק:
")א) בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 –
(1) לענין קבלה לעבודה, קידום בעבודה, תנאי עבודה, שליחה להכשרה או השתלמות מקצועית, או תשלום פיצויי פיטורים – אם קבע המעסיק לגביהם תנאים או כישורים, ודורש העבודה או העובד, לפי הענין, הוכיחו כי נתקיימו בהם התנאים או הכישורים האמורים;
(2) לענין פיטורים מהעבודה – אם הוכיח העובד שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו."
נקבע בפסיקה, כי העובד יוכל לעמוד ברף הראייתי הנדרש לשם העברת נטל ההוכחה, גם אם לא מתקיימים תנאיו של סעיף 9 לחוק, "אם יצביע - למשל וכדוגמאות בלבד - על מדיניות מפורשת של המעסיק המבוססת על אחד הקריטריונים המנויים בסעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות; אם יוכיח כי להחלטת המעסיק יש בפועל תוצאה מפלה; אם יציג ראיות המלמדות על יחס שונה של המעסיק כלפי העובד לעומת עובדים אחרים שאינם משתייכים לאותה קבוצה; אם יוכיח יחס שונה כלפי עובדים מהקבוצה אליה משתייך העובד בהשוואה ליחסו של המעסיק לעובדים מקבוצות אחרות" (ראו: ע"ע 1842-05-14 עיריית ירושלים נ' קידר ניתן ביום-28.12.2016 ; ע"ע 37078-11-13 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' נאידורף, ניתן ב-12.2.2018)).

בפסק דין אתי אלאשוילי , נקבע עוד, כי, "נדרשת הוכחה ששיקול אסור המתייחס לעובד נשקל על ידי המעסיק. החוק אמנם אינו דורש הוכחת כוונה מפורשת של המעסיק להפלות את העובד, אך כן דורש הוכחת קיומו של קשר סיבתי בין השיקול האסור של המעסיק לפי סעיף 2(א) לחוק, לבין ההחלטה שהתקבלה בעניינו של העובד. על כן, מאחר שבחוק זה אין חזקה חלוטה כפי שיש בחוק שכר שווה, הנטל על העובד הטוען לאפליה הוא כבד יותר.".
פסק דין בעניין אתי אלאשוילי התייחס גם לתכליתו של חוק שוויון הזדמנויות, אשר "נועד להגן על הזכות לשוויון ברמת הפרט, כלומר, להגן על זכותו של הפרט שהיחס אליו בשוק העבודה יהיה על פי קריטריונים רלוונטיים ולא על פי השתייכותו לקבוצה המוגנת. אולם מכיוון שבהתאם להוראות החוק נדרש להוכיח קשר סיבתי, הלכה למעשה החוק מסייע באופן מוגבל בלבד בצמצום פערי שכר מבניים כלל-משקיים. מתוך הבנה זו, שעיקרון השוויון האישי המעוגן בחוק שוויון הזדמנויות לא יצליח לחסל את פערי השכר, שכן קיימים בשוק העבודה גורמים שהם חיצוניים למעסיק ועובדת ספציפיים, או שתלויים בתבניות והטיות של מקום העבודה המסוים אך קשה להצביע עליהם ולהוכיח אותם, והם יוצרים הפליה מגדרית מבנית – חוקק חוק שכר שווה".
21. בענייננו, אין חולק, כי על יחסי העבודה בין הצדדים, חלים ההסכמים הקיבוציים בענף השמירה והאבטחה לתקופה הרלוונטית לעבודתם. כמו כן, חל על הצדדים הסכם התקשרות שנחתם בין הנתבעת, לבין רשות השידור (כמשתמשת), המהווה חוזה לטובת צד ג' שהם התובעים, היות שהנתבעת התחייבה בהסכם ההתקשרות האמור, להעניק זכויות לתובעים כגון, שכר שעתי נקוב.
22. איסור אפליה בעבודה, לרבות מחמת מקום מגוריו של אדם, נקבע בסעיף 2(א)(2) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. בענייננו, הטענה כי התובעים הופלו מחמת מקום מגורים אינה יכולה להתקבל ולו מן הטעם, שבזמנים הרלוונטיים לתביעה, כל אחד מהתובעים התגורר בעיר/ישוב שונה. כך לדוגמא התובע מס 1 גר בגבעת אלה, התובע מס' 2 גר בחיפה, התובע מס' 3 גר במצפה עדי, התובע מס' 4 גר בחיפה, התובע מס' 5 גר ברמת ישי, התובע מס' 6 גר בעכו, התובעים מס' 8-9 גרו בישוב מצפה עדי. החוק אמנם אינו מצמצם את ההגנה לאיסור אפליה מחמת מקום ישוב מסוים דווקא. אולם, התובעים לא הצביעו על גורם משותף לישובים בהם התגוררו אשר הובילו לטענתם לאפליה בתנאי העבודה. כך שלא ניתן לקבל את טענת התובעים להפליה על רקע מקום מגורים.
23. התובעים הוסיפו וטענו, כי הנתבעת כמעסיקה, התייחסה לקבוצת העובדים בחיפה כמכלול, באופן שונה ומובחן מיחסה לעובדים בירושלים. לאחר שנתנו את דעתנו לטענות הצדדים ולכלל הראיות שהובאו בפנינו, הגענו למסקנה כי גם דין טענה זו לאפליה בתנאי השכר במתקן בחיפה, בהשוואה לעובדי מתקן רשות השידור בירושלים דינה להידחות. להלן נסביר את עמדנו;
24. עיון בהסכם ההתקשרות בין רשות השידור לבין הנתבעת, כמו גם בפק"מ אבטחת רשות השידור בחיפה, מגלה, כי, נדרש מספר שעות שונה למאבטח המתפקד כאחמ"ש בין מתקן למתקן. כך לדוגמא הוסכם כי בירושלים, נדרשה הנתבעת ל-24 שעות אחמש ביממה , לעומת הדרישה ברשות השידור בחיפה, דרשה רשות השידור, כי הנתבעת תציב במשמרות ראשונה ושניה - אחמ"ש אחד בכל משמרת, ובסה"כ 16 שעות אחמ"ש ביממה. מכאן אנו למדים, שככול הנראה מדובר במתקנים שונים בגודלם ובמיקומם, ולא מדובר במתקנים זהים, ומכאן גם נובע השוני בדרישות האבטחה.
25. תביעה זו מבוססת על טענתו של התובע מס 8- מר טל מנגוני, אשר עבד אצל הנתבעת מספר שנים כמאבטח/אחמ"ש ברשות השידור בירושלים, לאחר מכן עבר לעבוד ברשות השידור בחיפה (עמ' 131 שורה 20 לפרוטוקול). לטענתו, בירושלים, כל המאבטחים הוגדרו לסירוגין כאחמ"שים, בהתאם לסידור עבודה אשר השתנה מעת לעת, ובהתאם קיבלו תעריף שכר (שכר אחמ"ש היה גבוה משכר מאבטח). מכאן הבינו התובעים כי הם מופלים לרעה, בעת שהם הוצבו בקומה 6 במתקן רשות השידור בחיפה, ולא קיבלו תעריף שכר גבוה של אחמ"ש. בעדותו, הודה העובד טל מנגוני, אשר עבד רק במתקן הטלוויזיה בירושלים ולא ביתר המתקנים בירושלים אותם הוא אמנם מכיר לטענתו, אולם תיאוריו על הנעשה בירושלים הם תיאורים חלקיים, היות שאין בידו את התמונה המלאה כפי שהודה בעצמו.
העד הופנה להסכם בין הנתבעת לרשות השידור, לטבלה שבה נרשם מספר האחמ"שים הדרושים בכל מתקן, ומספר השעות המאושרות לאחמ"ש (עמ' 136 שורה 17 לפרוטוקול - הופנה לנספח ד' להסכם). העד הסביר בעדותו, כי הטבלה הזו מבחינתו, לא מייצגת כלום, אלא הדרישות בפועל שנדרשו ממנו.
בהמשך עדותו הודה העד כי לא נאמר לו אף פעם שהוא מוגדר כאחמ"ש במתקן חיפה (עמ' 138 שורה 1 לפרוטוקול) וגם לא נאמר לו שיקבל תעריף שכר של אחמ"ש (בשורה 27) כמו כל יתר התובעים, אשר הודו בעדותם שמעולם לא הוגדרו ולא התבקשו לשמש אחמ"שים מלבד 2 האחמ"שים הקבועים.
לשיטתו של העד, היות וציפו ממנו לטענתו לתפקד כאחמ"ש כשעבד גם במשמרת לילה, למרות שהפק"מ לא דורש אחמ"ש במשמרת לילה, למעשה, אין הבדל לטענתו במהות התפקיד בין המשמרות, לכן, יש להתייחס למהות העבודה באופן זהה לירושלים.

בהמשך נשאל העד: "אתה אומר שלמרות מה שרשות השידור קבעה והחליטה לשלם על 16 שעות אחמ"ש אתה רוצה שישלמו לך 24 שעות אחמ"ש?" (עמ' 140 שורה 4 לפרוטוקול).
העד השיב:
"נכון כי היה מצופה ממני לתפקד כאחמ"ש ועל זה אני מבקש תעריף של אחמ"ש".
אנו סבורים, כי גם אם העד וכל יתר התובעים חשבו, או הבינו שמצופה מהם להגדיל ראש במסגרת תפקידם, בשעה שהם כולם מודים שלא הוגדרו מעולם כאחמ"שים בפועל, ולא נדרשו במהלך המשמרת אליה שובצו, לשמש כאחמ"שים, הרי שהם לא ענו על הגדרת אחמ"ש כפי שנקבע בפק"מ, והם אינם זכאים לקבל תעריף שכר של אחמ"ש בהתאם להגדרת תפקיד אחמ"ש.

לאור כל האמור לעיל, הגענו לכלל מסקנה, כי לא עלה בידי התובעים להוכיח, באמצעות התובע מס' 8 - אשר עבד קודם לכן, במתקן רשות השידור בירושלים, ולאחר מכן עבר לעבוד במתקן בחיפה, כי מדובר במתקנים זהים. גם לא עלה בידו של העד (תובע מס' 8)לשכנע ולהוכיח, כי המתקן בירושלים זהה למתקן בחיפה. מה עוד שלטענתו, אותה הסמכות והאחריות שנדרשה ממנו כשעבד בקומת כניסה, נדרשה ממנו גם במשמרת לילה, ולא משנה באיזה קומה עבד (עמ' 137 משורה 4 לפרוטוקול). מכך ניתן ללמוד, כי דרישות התפקוד בעבודה לא ניתנו לתובעים בשל היותם אחמ"שים, שהרי על פי הפק"מ, במשמרת לילה במתקן בחיפה לא הייתה דרישה לאחמ"ש, ולשיטתו בשתי המשמרות הוא נדרש לאותם פעולות.
התובעים כולם כאחד, הודו בפנינו, כי מעולם לא הוגדרו על ידי הנתבעת כאחמ"שים וגם לא הובטח להם שכר בתעריף אחמ"ש (למעט התובעים מס 1 ו-8 האחמ"שים הקבועים). וגם לא עלה בידי התובעים להוכיח, כי המתקן בירושלים זהה למתקן בחיפה, ומכאן הטענה שכל אחד מהתובעים שימש כאחמ"ש נדחית (למעט האחמ"שים הקבועים, שאין מחלוקת כי שימשו אחמ"שים במתקן בחיפה).
26. הוסיפו לטעון התובעים, כי מאבטחים אשר הוגדרו לסירוגין כאחראי משמרת בירושלים, קבלו תעריף שכר גבוה יותר, ואילו הם שתיפקדו כאחמ"שים במתקן בחיפה, קבלו תעריף שכר של מאבטח שהוא נמוך יותר.
27. סעיף 19.3.1 לפק"מ קובע כך:
"בכל משמרת מוגדר אחמ"ש כזה שרשום ראשון בסידור, או אחמ"ש מוגדר", כלומר, על פי הוראות הפק"מ, ישנן שתי אפשרויות להגדרת אחמ"ש: אפשרות אחת, הגדרת אחמ"ש לסירוגין, כפי שנהגו בירושלים, אפשרות שניה, הגדרת 'אחמ"ש קבוע', כפי שנהגו בחיפה.
אין חולק כי בחיפה הוגדרו 2 אחמ"שים קבועים, טל בן הרוש ואסף זהר, וזאת במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של הנתבעת, ובהתאם להוראות פק"מ. במילים אחרות, על פי הוראות הפק"מ היה בסמכותה של הנתבעת על פי שיקול דעתה להחליט כי במתקן בחיפה יוגדר אחמ"ש קבוע ובירושלים אחמ"שים לפי סידור עבודה.
28. אין חולק על כך, שהמאבטחים אשר הוגדרו כ 'אחמ"שים קבועים' בחיפה, קיבלו תעריף אחמ"ש, קרי תעריף שכר גבוה משכרו של מאבטח, בהתאם להסכמים אשר חלים על התובעים. כך, שטענת התובעים לאפליה בגובה שכר של אחמ"ש בחיפה לעומת מי שהוגדר כאחמ"ש בירושלים אין לה על מה להסתמך ולכן - נדחית.
29. הוסיפו לטעון התובעים, כי כל המאבטחים של הנתבעת בחיפה אשר אין חולק, שלא הוגדרו כ 'אחמ"שים קבועים' במתקן בחיפה, תפקדו בפועל כאחמ"שים ולכן לטענתם, הם זכאים לתעריף שכר של אחמ"ש כפי שקיבל אחמ"ש לסירוגין בירושלים.
ברם, טענת התובעים, כי כל המאבטחים תפקדו כאחמ"שים בכל המשמרות ובכל הקומות, רק מחלישה את טענתם כי הם זכאים לתשלום תעריף אחמ"ש. היות ולשיטתם, הנתבעת אמורה הייתה לשלם לכל המאבטחים בכל המשמרות תעריף אחמ"ש, למרות שבהסכם של הנתבעת עם רשות השידור, הייתה הנתבעת מחויבת להציב במתקן בחיפה -2 אחמ"שים ביממה, קרי 16 שעות אחמ"ש, ולא -40 שעות כפי שטוענים התובעים.
למעשה, לפי שיטת התובעים, הנתבעת הייתה אמורה לשלם עבור שעות אחמ"ש בפועל הרבה מעבר לסך ששולם לה ע"י רשות השידור - טענה זו איננה יכולה להתקבל, שהרי, אין בסמכותם של התובעים, ובכלל זה בית הדין נעדר סמכות לקבוע סדרי אבטחה במתקן רשות השידור.
כמו גם, על פי הוראות הפק"מ במתקן בחיפה לא נדרש אחמ"ש במשמרת לילה, אך לשיטת התובעים, היות והם ביצעו את אותה העבודה בכל המשמרות, הם זכאים לתעריף אחמ"ש גם במשמרות לילה.
טענות אלה של התובעים דינן להידחות שכן, הם לא הצביעו על מקור חוקי כלשהו לביסוס טענותיהם.
30. לאור כל האמור לעיל, נדחית בזאת טענת התובעים, לפיה תוספת של אחמ"ש נגזרת מ- דרישות התפקיד בפועל ומהות אופי התפקיד. כאמור, לא עלה בידי התובעים להוכיח, שעמדת הכניסה בירושלים ובחיפה זהה לחלוטין, מה גם, שהנתבעת בהתאם לשיקול דעתה ולפררוגטיבה הניהולית שלה, קבעה הגדרת תפקיד לאחמ"ש שונה בשני המתקנים, והיה בסמכותה לעשות כן, על פי הוראות הפק"מ.
31. על פי דין, איסור של הבדלים בשכר ובתנאי ההעסקה קם רק היכן שבבסיס השוני האמור עומדים שיקולים פסולים של אפליה על רקע אחד השיקולים המנויים בסעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה (והרשימה אינה סגורה). בעניינו, אין זה המקרה. שהרי אין להסיק כלל על זכות הקנויה לתובעים לקבל שכר בתעריף של שכר אחמ"ש, שעה שלא הוגדרו כאחמ"שים אלא כמאבטחים, ושכרם נקבע בהתאם להסכמים החלים עליהם. התובעים אינם זכאים להשתכר באותם תנאים בדיוק כפי שמשתכרים אחראי משמרת אשר הוגדרו כך על ידי הנתבעת במתקן בירושלים. לא עלה בידי התובעים להוכיח כי הייתה התנהגות מפלה כלפיהם בתשלום השכר מצד הנתבעת על רקע מקום מגורים. החוק אינו מכיר בטענה 'הם קיבלו אז גם לנו מגיע' . על פי ההסכמים החלים על הצדדים, תוספת אחמ"ש נגזרת מהגדרת התפקיד, ולא כפי שטוענים התובעים מדרישות התפקיד בפועל. זה המקום לציין, כי סעיף 1.3.3ב לפק"מ קובע כי מאבטח "לפי הצורך יחליף את האחמ"ש". בנוסף לאמור, על פי הוראות ס' 1.3.1. (ו) לפק"מ , האחמ"ש אחראי לכך שהסיורים יבוצעו, הוא לא מחויב לבצע את הסיורים בעצמו, בסמכותו גם למנות ממלא מקום לזמנים בהם הוא לא נמצא בקומת כניסה (סעיף 1.3.1-יח). סעיף 20.2 לפק"מ קובע כי הסיורים יבוצעו ע"י מאבטח/אחמ"ש, וסעיף 1.3.2(ב) לפק"מ קובע כי גם מי שהוגדר כמאבטח, לפי הצורך יחליף את האחמ"ש.
32. באשר לטענת התובעים בין היתר, כי בחיפה הנתבעת חילקה את נטל העבודה כאחמ"שים בין כל המאבטחים, ונתנה תגמול בעד מילוי תפקיד של אחמש, רק לשני מאבטחים קבועים אסף וטל בגין כל המשמרות בהם עבדו. לשם הדוגמא, הפנו התובעים ליום 2.1.2015, כאשר ביום זה אסף וטל האחמ"שים הקבועים, עבדו משמרת בוקר החל משעה 7:00 עד 15:00, שניהם קבלו תוספת אחמש. לאחר מכן הגיעו שני מאבטחים למשמרת צהריים שהחלה בשעה 15:00 עד 23:00 , במשמרת צהריים תפקדו המאבטחים באופן זהה למשמרת בוקר כאחמ"שים, אולם לא קבלו תוספת שכר כאחמ"שים. בהקשר לטענה זו נציין, כי התובעים לא טענו בכתב התביעה ובכלל, לאפליה בתעריף תשלום שכר ביחס למי שהוגדר כ 'אחמ"ש קבוע' במתקן בחיפה ודי בכך כדי לדחות טענה זו.
יתרה מזו, כאשר נשאלו על כך התובעים במסגרת חקירה נגדית, האם כעת הם מבקשים שאחראי משמרת שהוגדרו כקבועים בחיפה, יחזירו את הכסף העודף שקבלו, והם יקבלו את המגיע להם בגין אותם משמרות. כל אחד מהתובעים התחמק מלתת תשובה חיובית לשאלה זו.
לשיטתם של התובעים, על הנתבעת לשלם להם שעות אחמ"ש, בנוסף לשעות אחמ"ש ששילמה הנתבעת לאחמ"שים הקבועים. ברם, טענה זו איננה מתיישבת עם ההיגיון ,השכל הישר וגם לא עם ההסכמים החלים על הצדדים, כי הנתבעת תישא בעלות שכר אחמ"שים מעבר למחויבותה כלפיי רשות השידור ו "שכרה יצא בהפסדה".

33. טוענים התובעים, כי הם עשו הכשרות ביחד עם מאבטחים של מתקני רשות השידור בירושלים ומכאן יש לגזור את ההשוואה גם בשכרם לטענתם. ברם, על פי הוראות הסכם ההתקשרות בין רשות השידור לבין הנתבעת, ההכשרות אינן משליכות על הגדרת תפקידם בנתבעת.
סעיף 12ב להסכם האמור, מתייחס להכשרה המקצועית של המאבטחים.
סעיף זה מבחין בין עובד חדש לעומת עובד ותיק, אולם אין כלל אבחנה בין מאבטח לאחמ"ש בדרישות להכשרה, או בדרישות ביחס למתקנים השונים. לפיכך, אין כל רלוונטיות לטענת התובעים בעניין ההכשרות המשותפות של המאבטחים והאחמ"שים מכל המתקנים ובוודאי שההכשרות המשותפות אינן משליכות על הגדרת תפקידם וגובה השכר המגיע להם.
כל אחד מהתובעים, הודה במסגרת עדותו, כי ידע את תעריף שכרו, ואף לא נטען על ידם, כי הובטח להם תעריף שכר גבוה יותר כאשר יתפקדו כממלאי מקום האחמ"שים הקבועים, וזאת בשעה שהם ידעו, שאחמש קבוע בחיפה, מקבל תעריף שכר גבוה יותר משכר מאבטח. ועל פי הוראות הפק"מ, יכול המאבטח לשמש ממלא מקום האחמ"ש, מבלי שנדרש לשנות את מהות הגדרת התפקיד- (ס' 1.3.2. (ב) לפק"מ).
34. התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה והשכנוע, כי הופלו לרעה בשל מקום מגורים, בתשלום תעריף שכר עבודה ביחס לעובדי הנתבעת בירושלים. די בכך שלא הוכח כי הנתבעת התחשבה באיזה שהוא שיקול אסור המנוי בסעיף 2א לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, בקבלת ההחלטה על תעריף השכר של כל אחד מהתובעים, ביחס לשכר המאבטחים בירושלים . לפיכך, נטל ההוכחה לא עבר אל הנתבעת.
התובעים נמנעו מלהזמין לעדות את הקב"ט של המתקן בחיפה רועי רמות, ואת סגן הקב"ט הארצי מר אברהם עפר הזמינו לעדות באיחור של שנה מאז שהורה בית הדין על הגשת עדויות ראשיות בתצהיר, ורק לאחר עדותם של 6 מהתובעים, לכן הנתבעת התנגדה לזימון והתנגדותה התקבלה. יתכן ועדותם של אלה הייתה יכולה לשפוך אור על הפרשה הנידונה, אולם אין לתובעים אלא להלין על עצמם.
35. נוכח המסקנה אליה הגענו, כי לא עלה בידי התובעים להוכיח כי הופלו לרעה בתעריף שכר העבודה ביחס לעובדים בירושלים, נדחית בזאת התביעה להפרשי שכר של כלל התובעים בגין שעות אחמ"ש. כמו כן, נדחית בזאת טענת התובעים לחוסרים בהפרשות כספים מצד הנתבעת לקרן פנסיה, קרן השתלמות ופיצויי פיטורים, ככול שהם נובעים מאי תשלום תעריף שכר של אחראי משמרת .
תשלום שעות נוספות בימי רענונים/ מבחני כשירות
36. לטענת התובעים, הם ביצעו בממוצע 6 ימי אימון בכל שנה כאשר הם נדרשו לעמוד לרשות הנתבעת בימי האימונים, החל משעה 6:00 בבוקר עת התייצבו במתקן בחיפה על מנת לקחת את כלי הנשק אשר היו בכספת בכדי להכשירם בירי, לכן היה עליהם לאבטח את הנשקים ממועד איסופם ועד השעה 20:00 השעה שהחזירו את הנשקים לכספת במתקן רשות השידור בחיפה, לכן, לטענתם הם זכאים לתשלום שעות נוספות בעד השעות שמעבר ל-8 שעות עבודה רגילות.
37. התובעים טוענים, כי הנתבעת שילמה להם שכר רגיל, בעד כל שעות האימון כולל זמן הנסיעה הלוך ושוב, בעוד שהיה על הנתבעת לשלם להם שכר שעות נוספות בעד 6 שעות, מתוך 14 השעות אשר כללו: זמן נסיעה לאימונים, שעות אימון וזמן נסיעה חזרה מהאימונים.
38. מנגד טענה הנתבעת, כי התובעים לא הביאו ראיה כלשהי להוכחת טענתם, כי יום ריענון ארך 14 שעות. לטענתה, שילמה לתובעים לפנים משורת הדין גם עבור זמן נסיעה של 4 שעות . חישובי התובעים אינם מבוססים וחלקם אף הודו במסגרת עדותם כי כלל לא עשו 6 אימונים בשנה כפי שטענו בכתבי טענותיהם, וערך השעה לחישוב בסיס השכר נעשה לפי תעריף שעת אחמ"ש בשעה שהם לא הוגדרו כאחמ"שים בשעות אלה. לטענתה, במסגרת הסיכומים התובעים הרחיבו חזית כשטענו לאימונים דו-יומיים (סעיף 45 לסיכומים).
39. באשר לדעתנו: בתצהירים הציגו התובעים גרסה אחידה בזו הלשון:
"טרם היציאה לאימון אני וחבריי אספנו מהכספת ברשות השידור בחיפה מספר נשקים בכדי להכשירם לירי, כפועל יוצא מכך, היה עלי ועל חבריי לאבטח את הנשקים ממועד איסופם ועד למועד השבתם לכספת במתקן רשות השידור בחיפה".
מגרסת התובעים עצמם, ניתן להבין, כי לא בהכרח שכל מאבטח אשר יצא לימי ריענון ומטווחים, נדרש לאסוף מהכספת נשק כדי להכשירו לירי, אלא כלשון התובעים בעצמם, הם אספו "מספר נשקים", כלומר לא בהכרח כל מאבטח קיבל נשק על מנת להכשירו. התובעים גם הסבירו במסגרת תצהירם, כי "האימונים התבצעו עם ציוד השייך למטווח באשדוד, כלומר הנשקים, המגינים האפודות וכיוצ"ב היו שייכים למטווח. לפיכך, נדרשנו לדאוג להכשרת הנשקים של מתקן רשות השידור בחיפה בנפרד", ואילו בסיכומים, הציגו התובעים ציטוט חלקי של עד הנתבעת המאשר שכל התובעים נשאו נשקים מהכספת מעת יציאתם מהמתקן בחיפה ועד שובם חזרה אליו .
העד מטעם הנתבעת הסביר בעדותו, כי ברוב הנסיעות לאימונים, התובעים נסעו ללא נשקים, היות שאיפוס כלי הנשק נעשה כפעם עד פעמיים בשנה, לכן, לא בכל ימי הריענון היה צורך לקחת את הנשקים ועדותו זו לא נסתרה;
עד הנתבעת מר ארי אילן נשאל על הנשקים במסגרת חקירה נגדית:
לפני הנסיעה לוקחים אותם ובסוף היום מחזירים למתקן בחיפה?
העד השיב (עמ' 196 שורה 21 לפרוטוקול): אני מניח שכן בהנחה שלקחו את הנשקים לאיפוס. פעם או פעמיים בשנה עושים איפוס . ברוב האימונים וברוב הנסיעות לאימונים זה היה בכלל בלי נשק.
40. התובעים לא הרימו את נטל ההוכחה והשכנוע, כי בכל פעם כשנסעו לימי ריענון, כל אחד מהם ללא יוצא מן הכלל התבקש לאסוף נשק מהכספת במתקן רשות השידור בחיפה על מנת לדאוג להכשרתו. כאמור, גרסת התובעים בתצהירם בעניין זה הייתה ברורה: הם אספו "מספר נשקים בכדי להכשירם לירי" ולא נטען שבהכרח כל אחד מהם קיבל נשק לשם הכשרתו.
41. זאת ועוד, במסגרת כל כתבי התביעות נטען, כי כל אחד מהתובעים עשה 6 ימי ריענון בשנה, ועל בסיס טענה זו, נתבע רכיב תביעה לגמול שעות נוספות בגין 6 שעות לכל 6 ימי הריענון בהם השתתפו כל אחד מהתובעים, בכל תקופת עבודתם אצל הנתבעת. ברם, במסגרת עדותם של התובעים, התברר שהיו שנים בהן השתתפו בפחות מ-6 ימי ריענון בשנה (בסתירה לנטען בכתבי התביעה). כך העד- נאור גוטליב- הודה במסגרת עדותו, כי אף פעם לא עשה 6 ימי אימון בשנה (עמ 34 שורה 7 ). טל בן הרוש- הודה שלא בכל השנים עשה 6 ימי ריענון, היו שנים שעשה פחות (עמ 52 שורה 9 לפרוטוקול). עמרי גוטליב- הודה כי היו שנים שעשה פחות מ-6 אימונים בשנה (עמ 68 שורה 12). העד דוד זהר- מודה שעשה 2-3 אימונים בשנה ולכן טוען שמגיע לו תשלום רק בגין ימי אימונים שביצע בפועל(עמ' 90 לפרוטוקול). העד אסף זהר- מודה שעשה 4-5 אימונים בשנה תבע עבור 6 ימי אימון (עמ 113 לפרוטוקול).
42. סעיף (ג)29 לצו הרחבה בענף השמירה שכותרתו :"מטווחים, השתלמויות, ריענון ירי" קובע: "השתתפות העובד במטווח ו/או השתלמות ו/או רענון הבוצעות במהלך תקופת העבודה כהגדרתה לעיל, תיחשב כתקופה עבודה לכל דבר ובגין שעות השהות במיתקן האימונים העובד יהיה זכאי לשכר עבודה כקבוע בחוק שעות עבודה ומנוחה, וכן החזר הוצאות נסיעה בהתאם להוראות הסכם זה".
על פי הוראות צו הרחבה בענף השמירה, התובעים זכאים לשכר עבודה על פי הגדרתו בחוק שעות עבודה ומנוחה, רק בגין "שעות השהות במיתקן האימונים". לא הוכח בפנינו בראיות אובייקטיביות, כי התובעים שהו במתקן האמונים מעבר ל-8 שעות. יתרה מזאת, התובעים צירפו אישורי מעבר מטווחים שבכל אחד מהם נרשם "הנני לאשר כי בתאריך ... עבר הנ"ל אימון כ- 120 ד' וירי של 50 כדורים בכלי הנ"ל".
אין חולק ששולם לתובעים בימי רענונים: שכר רגיל בגין 14 שעות שמתוכם, 8 שעות שהות במטווח ירי, ועוד 6 שעות בגין זמן נסיעה. בשעה שצו ההרחבה לא מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים בגין זמן נסיעה למטווחים.
לאור האמור, התובעים לא הרימו את נטל ההוכחה והשכנוע, כי הם זכאים לתשלום שעות נוספות בגין השתתפותם בימי רענונים.
התביעות לתשלום שעות נוספות בימי רענונים /מבחני כשירות- נדחות.
פיצויים לדוגמא- בשל הפרת חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה
43. רוב רובם של התובעים עתרו כל אחד מהם לפיצוי על סך 15,000 ₪ בגין אי קבלת הודעה על תנאי העסקה בהתאם לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה),התשס"ב-2002 (להלן: "חוק הודעה לעובד").
44. על פי הוראות סעיף 1 לחוק הודעה לעובד, חייב מעסיק למסור לעובד הודעה בכתב בה יפרט את תנאי עבודתו. נפסק, כי הדרישה למסור לעובד הודעה בכתב על תנאי עבודתו מהווה חלק מהחובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת ביחסי העבודה אשר תכליתה ליידע את העובד על כל תנאי עבודתו, לייתר אי הבנות ולמנוע מחלוקות משפטיות לגבי תנאי העבודה המוסכמים (ראה: עע 154-10 שניידר נ' ניצנים אבטחה, ניתן ביום 3.5.11) .
החובה למסור לעובד פירוט על תנאי עבודתו הייתה קיימת אף טרם כניסתו לתוקף של החוק הנ"ל, וזאת מכוח החובה לנהוג בתום לב ובדרך המקובלת ביחסי עבודה (ראה: עע 376/03 רות כרמי נ' הסתדרות מדיצינית הדסה, ניתן ב-10/1/06) .
בפסק הדין ע"ע 154/10 קלרה שניידר - ניצנים אבטחה בע"מ (ניתן ביום 3.5.11), התייחס בית הדין הארצי, להוראות חוק הודעה לעובד, וקבע, כי בהתאם ללשון החוק, אין המדובר בעניין טכני, אלא חלק מהחובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת, ואין להסתפק במסירת הודעה בעל-פה, ובנסיבות של אי מתן הודעה בכתב, זכאי העובד לפיצוי.
הרציונל העומד מאחורי הדרישה למסירת תנאי העבודה, הינו להבטיח שבידי העובד יהיה מידע באשר לתנאי עבודתו, על מנת לאפשר לו לעמוד על זכויותיו, כמו גם על מנת למנוע מחלוקות עתידיות בינו לבין המעסיק.
45. בנוסף לאמור, גם סעיף 26(ב) לצו ההרחבה בענף השמירה קובע כי "...בעת קבלת עובד חדש לעבודה ייתן לו המעסיק טופס המפרט את תנאי עבודתו, וכן את קיומו של מנגנון יישוב חילוקי דעות וקיומה של ועדת אכיפה".
46. בענייננו, טוענת הנתבעת כי התובעים היו מודעים לתנאי העסקתם, ורק במועד הגשת התביעה טענו התובעים לראשונה שלא קיבלו הודעה על תנאי העסקתם בכתב. משצאנו כי הנתבעת לא קיימה את חובתה במסירת הודעה לכל אחד מהתובעים על תנאי העסקתו ובנסיבות המתוארות לעיל, העדרה של הודעה כאמור, הובילה למחלוקות , אי הבנות ואף מחלוקות משפטיות בין הצדדים בנוגע לתנאי עבודתם ולכל רכיבי התביעה, לכן אנו פוסקים כי על הנתבעת לשלם לכל אחד מהתובעים פיצוי כספי בסך 6,000 ₪ בגין רכיב זה – למעט התובע מס' 6 - דוד זהר, והתובע מס 3- אופק גן אור.
בהתייחס לתובע מס' 9- נאור גוטליב. בתקופה הראשונה של העסקתו, קיבל הודעה על תנאי העסקה, אשר לא נחתמה על ידי הנתבעת, וגם מבלי שנרשמו בה פרטי העסקה מהותיים, כגון: שכר עבודה, תפקיד וכד', בתקופה השנייה להעסקתו לא קיבל הודעה על תנאי העסקה כלל. לפיכך, על הנתבעת לשלם גם לתובע מספר 9 פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד בסך 6,000 ₪ .
ימי גיבוש
47. התובעים טוענים כי השתתפו בימי גיבוש מטעם הנתבעת, מבלי שקיבלו שכר עבודה בגין יום זה. מנגד טענה הנתבעת, כי ימי הגיבוש אורגנו לרווחת העובדים ועל חשבון הנתבעת, ולא הייתה כל חובה להשתתף בימי הגיבוש. ככול שעובד החליט כי הוא מעוניין להשתתף, הוא עשה זאת בידיעה כי אין זה נחשב ליום עבודה בשכר.
48. התובעים לא הופנו למקור חוקי כלשהו, אשר מחייב את הנתבעת לשלם להם שכר עבודה, עבור השתתפות בימי גיבוש שארגנה הנתבעת לרווחת עובדיה על חשבונה. התובעים טענו כי הקב"ט רועי רמות חייב אותם להשתתף בימי גיבוש, אולם, התובעים נמנעו מלהזמין לעדות את הקב"ט להוכחת טענתם, ואין להם על מי להלין אלא על עצמם. לפיכך, התביעה לתשלום שכר בגין השתתפות בימי גיבוש- נדחית.
החזר הוצאות אש"ל
49. התובעים טוענים כי הנתבעת סיפקה למאבטחים ברשות השידור בירושלים ארוחה אחת במשמרות שבת וחג בעלות של 55 ₪ ואילו מהמאבטחים במתקן בחיפה נשללה הטבה זו, בכך שהנתבעת לא סיפקה להם ארוחות במשמרות שבת וחג.
רכיב תביעה זה של כלל התובעים, מבוסס על דבריו של התובע מס' 8- טל מנגוני, אשר טען כי בעת שעבד כמאבטח בירושלים, סופקו לו וליתר המאבטחים ארוחות שבת וחג בשווי 55 ₪ לארוחה.
50. התובעים לא הצביעו על מקור חוקי או ראיה כלשהי לביסוס טענתם כי חובה היה על הנתבעת לספק להם ארוחות שבת וחג. התובעים לא הציגו נתונים וראיות באשר לשיעור עלות הארוחות, וגם נמנעו מלהזמין לעדות לשם הוכחה וביסוס טענתם, מי מהעובדים בירושלים, או מהנתבעת או גורם כלשהו מרשות השידור לתמיכה בגרסתם.
51. אשר על כן, אין מנוס מהמסקנה ולפיה זכאות התובעים להחזר הוצאות אש"ל, לא הוכחה, וגם לא הונחה תשתית עובדתית לקביעת שיעור הוצאות האש"ל לו הם טוענים כי הם זכאים.
תלושים פיקטיביים:
52. טוענים התובעים, כי תלושי השכר שקיבלו אינם משקפים את תנאי העסקתם בפועל. לטענתם, הרישום בתלושי השכר שקיבלו אינו תואם את התפקידים שמילאו בפועל (אחמ"ש). לטענתם, הנתבעת לא שילמה להם שעות נוספות בימי ריענון, לא שילמה להם עבור ימי גיבוש ושללה מהם כספים בהפרשות לפנסיה. נוכח הפגמים עליהם הצביעו, לטענתם יש לחייב את הנתבעת לשלם לכל אחד מהם פיצויים לדוגמה. הסך הנתבע של כל התובעים נע בין 20,000 ₪ ל- 60,000 ₪ תלוי בתקופת העסקה של כל אחד מהתובעים.
53. כל התובעים התובעים הודו כי לא הוגדרו כאחמ"שים קבועים (למעט 2 אחמ"שים קבועים אשר הוגדרו כקבועים, כאמור לעיל). התובעים לא הוכיחו כי הם זכאים לתשלום בגין ימי גיבוש בהם השתתפו. וגם אם מצאנו כי שולם לתובעים תעריף שכר בחסר בגין שעות נוספות בימי ריענון בהם השתתפו, אין הדבר עולה כדי פגם בתלושי השכר, שכן, סעיף 26א(ב) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, (להלן-חוק הגנת השכר), מתייחס לשלוש חלופות שמכוחן ניתן לפסוק את הפיצויים לדוגמה.
בית הדין הארצי התייחס לשלושת החלופות הקבועות בחוק: "הראשונה, המעסיק לא מסר, ביודעין, את תלוש השכר במועד, קרי 'לא יאוחר מהיום הקובע'; השניה, תלוש השכר מנוגד להוראות סעיף 24(א) לחוק, קרי לא כלל את הפרטים המפורטים בתוספת לחוק; השלישית, בתלוש השכר לא נכללים 'פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם, בניגוד להוראות סעיף 24ב, קרי מקום בו שולם לעובד פרטי שכר שנמנו בתוספת לחוק אך הדבר לא צוין בתלוש השכר'" (ראו: ע"ע 3565-11-19 קייטרינג השרון מס. 1 (1993) בע"מ - קליין (6.1.2021ניתן ביום)),
על פי החלופה השלישית הנוגעת לעניינו, רכיבי השכר המשולמים בפועל לעובד צריך שיקבלו ביטוי בתלוש השכר כך שהעובד יידע בגין אילו רכיבים השכר משולם לו. ככל שלטענת העובד הרכיבים המשולמים אינם עולים בקנה אחד עם דרישת הדין הרי שפתוחה בפניו הדרך לתבוע את ההפרשים להם הוא טוען. למעשה, הפגם על פי החלופה השלישית, מתרחש רק כאשר לעובד משולם שכר שאינו משתקף בתלוש השכר ולא במקרה שבו השכר ששולם סוטה מהוראות הדין.
54. היות שלא נטען על ידי התובעים שהם קיבלו תשלום בגין רכיב שלא בא זכרו בתלוש. אלא טוענים התובעים כי תעריף שכר בגין שעות בימי ריענון לא חושבו כדין וכי הופרשו כספים לקרן פנסיה בחסר. לכן לא מדובר בתלוש פיקטיבי היות שכל הזכויות אשר שולמו להם, קיבלו ביטוי בתלושי השכר.
לפיכך, התביעה לפיצוי בגין תלושי שכר בלתי תקינים- נדחית .
קרן השתלמות
55. לטענת התובעים, על פי הוראות סעיף 4.1 להסכם הקיבוצי המיוחד משנת 2012 בענף הניקיון והשמירה, הנתבעת הפרישה כספים לקרן השתלמות לזכותם, בחסר. היות שלטענתם לא הפרישה כספים לפי השתכרותם בפועל, אלא בהתאם לתעריף שכר שנקבע בהסכם הקיבוצי, למרות ששכרם עלה על שכר המינימום שנקבע בהסכם. לפיכך טוענים התובעים כי יש לחייב את הנתבעת לשלם להם בגין ההפרשים. מנגד טוענת הנתבעת, כי ההסכם הקיבוצי/צו ההרחבה קובע באופן מפורש מהו השכר לפיו יבוצעו ההפרשות לקרן השתלמות . על פי הוראות ההסכם/הצו, נקבע שההפרשות לקרן יעשו מגובה שכר לפי סעיף 7, אשר קובע כי מדובר ב'שכר מינימום ענפי' ותמיכה לכך ניתן למצוא בהוראות תכם אשר הוצאה על ידי החשב הכללי והיא מחייבת.
56. באשר לדעתנו, ההסכם הקיבוצי המיוחד משנת 2012 בענף הניקיון והשמירה, קובע בסעיף 4 את שיעור השכר המינימלי ותנאי מינימום בהעסקה של עובדי שמירה וניקיון;
4.1" להלן יפורטו תנאי מינימום להעסקת עובד ניקיון ואחראי ניקיון, אשר בהם יהיה מחויב קבלן ניקיון בהתקשרות חוזית בינו לבין המדינה, וזאת מבלי לגרוע מהוראות כל דין או מסמכות המדינה לקבוע תנאים נוספים, שאין בהם כדי להפחית או לגרוע מהאמור להלן:
4(א) ... שכר חודשי בגובה XXX...
בשים לב לכך, שסעיף ז(5) לאותו הסכם, קובע כי יש לקרוא את סעיף 4 בהסכם כך, שבמקום בו נרשם "עובד ניקיון" יבוא "עובד שמירה", ומקום בו נרשם "אחראי ניקיון" יבוא "אחראי שמירה", להלן ציטוט:
בהמשך,
פרק ד' להסכם קובע מה שיעור ההפרשות שמחויב מעסיק להפריש לקרן השתלמות ומאיזה שכר, ומפנה לסעיף 4(א) להסכם;
")ד) קרן השתלמות
בעד תקופת עבודה שהחל מיום 1.5.2012, קבלן הניקיון יהיה מחויב להפריש עבור עובד הניקיון ...
שיעור ההפרשות לקרן ההשתלמות יהיו כדלקמן:
הפרשת קבלן ... – 7.5% מהשכר המחושב לפי סעיף 4(א)לעיל וכן מדמי ההבראה."
פרק ד' עוסק בשיעור הפרשות לקרן השתלמות ומאיזה גובה שכר יש לבצע הפרשות, ולשם כך הוא מפנה ל"שכר מחושב" אשר נקבע בסעיף 4(א), שם נקבע גובה שכר מדויק, אשר התעדכן מעת לעת.
טענת התובעים, כי היה על הנתבעת להתייחס לגובה השתכרותם בפועל ולא לטבלת השכר הקבועה בסעיף 4(א), איננה מתיישבת עם הוראות פרק ד, שהרי אם לא כן, היה צריך להיכתב בפרק ד', כי ההפרשות לקרן השתלמות יהיו מהשכר אשר לא יפחת מהסך הקבוע בסעיף 4(א). משנרשם באופן מפורש כי ההפרשות ייעשו "מהשכר המחושב לפי סעיף 4(א)", אין מקום לקבל את טענת התובעים.
לאור האמור- התביעה לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים הפרשים לקרן השתלמות- נדחית.
להלן, נדון בתביעות של כל אחד מהתובעים בנפרד (למעט מרכיבי התביעה אשר נדונו לעיל והם תקפות לכלל התובעים);
אסף זהר- (תובע מס' 1)
פיצויי פיטורים
57. התובע מס' 1- עבד בנתבעת, החל מיום 11.5.2009 ועד 14.6.2017.
58. בשנת 2011, כשנתיים לאחר תחילת עבודתו, מונה התובע מס' 1 לאחמ"ש קבוע .
59. בכתב התביעה טען התובע מס' 1 כי יש לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצויי פיטורים על סך 16,294 ₪, לפי חישוב שעשה לממוצע חלקיות משרתו לאורך השנים, בתוספת פיצויי הלנה. לטענתו, ביום 10.5.17 שלח קב"ט הנתבעת- רועי רמות, הודעת 'ווצאפ' לקבוצת המאבטחים ברשות השידור בחיפה, אשר בה נרשם:
"חברים, ביום ראשון בשעה 17:00 יגיע אסף מסער ביטחון להתחיל זימונים ושימועים לכל העובדים. מי שלא יגיע יצטרך לנסוע אליו".
לטענתו, ביום 14.5.17 התייצב לשיחת השימוע הקבוצתי שכללה 4 עובדים. שיחת השימוע התנהלה ע"י מנהל הנתבעת מר אסף חיים. במעמד השיחה לטענתו, עודכנו המאבטחים, כי הנתבעת סיימה את מתן שירותי האבטחה ברשות השידור והוצעו להם מקומות עבודה חילופיים. לטענתו, ההצעות לא היו קונקרטיות היות שלא נאמר להם מהם תנאי העבודה במקום החדש, ומה יהיו התנאים הסוציאליים. לטענתו, ההצעה ניתנה לו כדי לצאת ידי חובה, ועל מנת שיוכלו לשלול ממנו תשלום פיצויי פיטורים מלאים.
לגרסתו, בסיום השיחה הובטח להם, כי מי שימסור מכתב התפטרות יקבל את מלוא תשלום פיצויי הפיטורים וגמר חשבון איתו יהיה מזורז. לכן, התובע מיהר למסור את מכתב ההתפטרות.
60. הנתבעת מצדה טענה, כי התובע התפטר מעבודתו, והוא איננו זכאי למלוא פיצויי הפיטורים, אולם החליטה הנתבעת לפנים משורת הדין לשלם לתובע את מלוא פיצויי הפיטורים כפי שעשתה בפועל לטענתה. הנתבעת טוענת כי שלמה לתובע 45,587 ₪ כאשר תשלום זה מכסה את מלוא פיצויי הפיטורים המגיעים לתובע.
61. בפסק הדין ע"ע 44824-03-16 י.ב. שיא משאבים בע"מ - Adhenom Berh Teami ניתן ביום4.6.2017). נפסק להלכה כי חישוב השכר לתשלום פיצויי פיטורים לעובד שעתי ייעשה לפי חלקיות המשרה המשתנה לאורך כל תקופת עבודתו. נפסק, כי הדרך הנכונה לחשב את השכר של עובד המקבל את שכרו על בסיס מספר שעות עבודה ואשר היקף שעות עבודתו משתנה מחודש לחודש היא לפי או בהיקש מתקנה 7 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964 (להלן – התקנות), הקובעת כך:
"עבר עובד מעבודה מלאה לעבודה חלקית או מעבודה חלקית לעבודה מלאה, יחושב שכרו האחרון לגבי כל אחת מתקופות העבודה לפי שכרו ערב פיטוריו באופן יחסי למידת החלקיות של עבודתו".
בפסק הדין האמור (י.ב. שיא משאבים) הוסבר כי חישוב פיצויי הפיטורים על פי העיקרון העולה מתקנה 7, חישוב השכר לפי חלקיות משרתו של העובד, מבטיח כי "פיצויי הפיטורים יחושבו בצורה התואמת את היקפי ההעסקה של העובד ותמנע תוצאה שבמקרה מסוים עלולה לקפח את המעסיק ובמקרה אחר את העובד".
62. התובע תבע הפרש פיצויי פיטורים בסך 16,294.50 ₪ בגין תקופת העסקה שהחלה ביום 5/2009 ועד 11/2013. לפי חישוב שעשה התובע ממוצע היקף משרתו לאורך כל תקופת העסקתו הייתה 92.28% במכפלת שכרו האחרון 34.09 ₪ שכרו הקובע הינו 5,851 ₪ .
5,851 ₪ X 4.5 שנים = 26,329.50 ₪ בניכוי 7,404 ₪ אשר הופרשו לקרן הפנסיה ובניכוי 2,631 ₪ אשר שולמו לו לאחר פיטוריו, לטענתו, הנתבעת נותרה חייבת לו סך של 16,294 ₪ . ברם, התובע לא ניכה את כל הכספים שקיבל עבור מרכיב פיצויי הפיטורים. היות שהנתבעת צירפה טופס 161 שהוצא על שם התובע אשר ממנו עולה כי שולם לתובע בגין פיצויי פיטורים בעד כל תקופת העסקתו 45,587 ₪ וזאת בנוסף לסך של 2,631 ₪ אשר שולמו לו. התובע לא טרח להתייחס לסכום זה אשר שולם לו. לפיכך, גם אם נלך לשיטת התובע לפיה, שכרו הקובע עמד על 5,851 ₪ בעבור כל תקופת העסקתו - 8 שנים, זכאי הוא ל- 46,808 ₪ . מששולם לתובע 48,218 ₪, נמצא שהנתבעת לא נותרה חייבת לתובע הפרש בגין פיצויי פיטורים כלל.
63. לאור האמור אנו קובעים, כי תביעת התובע בגין הפרש פיצויי פיטורים- נדחית.
הודעה מוקדמת
64. לא ברורה טענת התובע לזכאותו לפיצוי בגין חלף הודעה מוקדמת בסך 5,851 ₪ . שכן, התובע הודה שהתייצב לשימוע, שנערך ביום 14.5.17 במסגרתו מנהל הנתבעת מר אסף חיים, עדכן את המאבטחים, כי הנתבעת סיימה את מתן שירותי האבטחה ברשות השידור והוצעו לעובדים מקומות עבודה חילופיים. טענת התובע כי בסיום השיחה הובטח להם, כי מי שימסור מכתב התפטרות יקבל את מלוא תשלום פיצויי הפיטורים לא הוכחה, ולכן, טענת התובע כי מיהר למסור את מכתב ההתפטרות איננה מספיקה על מנת להיות זכאי לדמי הודעה מוקדמת.
היות שהתובע סיים עבודתו ביום 14.6.17, כחודש לאחר השימוע ולאחר שמסר הודעת התפטרות, והוא זה שהיה צריך לתת הודעה מוקדמת לנתבעת ולא נטען ואף לא הוכח שהנתבעת ויתרה על עבודתו בתקופת ההודעה מוקדמת להתפטרות. לפיכך, תביעת התובע לפיצוי בגין חלף הודעה מוקדמת- דינה להידחות.
הפרשות לקופת גמל-פנסיה
65. טוען התובע, כי היה על הנתבעת להפריש לקרן פנסיה כספים בשיעור של 6% משכרו, אולם הנתבעת הפרישה סכומים חלקיים וציינה אחוזי משרה נמוכים מהיקף המשרה שעבד בפועל, דבר אשר השפיע לטענתו על גובה הפרשות. לטענתו, יש לחייב את הנתבעת לשלם לו הפרשים בגין כספים שלא הועברו לקופת גמל בסך 6,334 ₪. מנגד טוענת הנתבעת, כי הפרשות לפנסיה לא נעשות על פי אחוז משרה, אלא בהתאם לשכר היסוד אשר השתכר העובד. לטענתה, דאגה להפריש לזכות התובע את מלוא הכספים להם היה זכאי ולעיתים אף הפרישה ביתר, ובסה"כ בגין כל תקופת העסקתו, בכפוף לתקופת התיישנות הפרישה סך של 35,752 ₪ (החל מ- 10/2010 עד 2017).
66. צודקת הנתבעת, כי הפרשות לקרן פנסיה יש לבצע על בסיס שכר ששולם בפועל לעובד ולא על פי אחוז משרה. יחד עם זאת, מבדיקה שערכנו עולה כי התובע ערך טבלה וחישב את שיעור הכספים שהיה על הנתבעת להפריש, לעומת הכספים שהופרשו בפועל לקופה, על פי מספר שעות העבודה שביצע בפועל במכפלת ערך שעת עבודה שהשתכר (ולא על בסיס אחוז משרה שעבד). על בסיס הנתונים אשר ערך התובע בטבלה (נ/24 ל ת/7),הנתבעת אכן הפרישה כספים בחסר לקופת הגמל במרכיב הפנסיה לזכות התובע.
לאור זאת, מתקבלת תביעת התובע ברכיב זה, בכפוף לטענת ההתיישנות של הנתבעת אשר מתקבלת, כך שהתובע זכאי להפרשים החל מחודש 10/2010 ולא קודם לכן. לאור האמור, אנו פוסקים כי על הנתבעת לשלם לתובע סך של 4,090.79 ₪ בגין רכיב זה.
החזר הוצאות נסיעה- שבתות וחגים
67. התובע טוען, כי בחודשים מסוימים הנתבעת לא שילמה לו כלל עבור החזר הוצאות נסיעה בשבתות וחגים, וביתר החודשים שילמה תשלום חלקי בלבד. התובע ערך טבלה (נ/25 לת/7) אשר בה נרשם מספר המשמרות בכל חודש בגינן לא שולם לו, או שולם בחסר על פי חישוביו.
הנתבעת מצדה הכחישה את טענת התובע, וטענה כי שילמה לתובע החזר הוצאות נסיעה כדין בהתאם לצווי הרחבה בענף השמירה וצו הרחבה בדבר השתתפות המעסיק בהוצאות נסיעה לעבודה וחזרה ממנה.
68. התובע לא הציג מסמך כלשהו להוכחת התעריפים אותם הוא תובע . בטבלה שערך התובע, אין התייחסות לסכומים אותם קיבל ואין הסבר מספק איך הגיע למספר המשמרות בגינן הוא תובע החזר הוצאות נסיעה כי לא שולם לו בגינן, והאם מדובר על משמרות שעשה בשבת, או ביום רגיל. לא די בכך שיטען התובע לתשלום בחסר מבלי לבסס את עמדתו במסמכים אותם בנקל היה יכול להביא, ומבלי לתת כל הסבר למספר המשמרות החסרות כביכול שבגינן לא קיבל תשלום לטענתו.
מה עוד, שהנתבעת לצורך הדוגמא, הפנתה לשנת 2011 וצרפה מסמך (נ/9 לנ/1) אשר ניתן ללמוד ממנו, כי עלות כרטיס חופשי חודשי למטרופולין חיפה בשנה זו עמד על 390 ₪ ובשנה זו בכל תלושי השכר שולם לתובע יותר מ- 390 ₪. התובע לא נתן הסבר איך הגיע לסכומים שתבע ולא גיבה את טענותיו במסמכים ובראיות להוכחת טענותיו, ולמעשה לא הוכיח את תביעתו לרכיב זה. לפיכך, תביעתו בגין רכיב זה- נדחית.
עמרי גוטליב (תובע מס' 2)
הפרשים לפנסיה ופיצויי פיטורים
69. בכתב התביעה (ת/4) טען התובע, כי החוסרים בהפרשות כספים לזכותו לקרן הפנסיה, לקופת גמל ולפיצויי פיטורים נובע מאי תשלום תעריף שכר של 'אחראי משמרת' כשכר היסוד של התובע. אולם, משנדחתה התביעה לזכותו של התובע לקבל הפרשי שכר בגין עבודה כאחראי משמרת, נשמט הבסיס לתביעת הפרשי שכר בגין פנסיה ופיצויי פיטורים. לפיכך התביעה בגין הרכיבים הללו נדחית.
70. בתצהירו, טען התובע לחוסרים בקופת הפנסיה שנובעים מאי הפרשות לקרן על השכר ששולם לו בפועל. נדחית בזאת טענת הנתבעת, כי יש בטענות התובע לרכיב זה משום הרחבת חזית אסורה. משום שהתובע העלה טענה זו כבר במסגרת תצהירו, והנתבעת אף התייחסה אליה במסגרת תצהיר העד מטעמה (ס' 74-75 ל נ/1), ולמעשה ניתנה לנתבעת הזדמנות להתגונן בפני הטענות הללו.
71. עיון בתלושי השכר של התובע, אל מול דוחות קרן הפנסיה אשר הוגשו לתיק מגלה, כי הנתבעת לא הפרישה כספים לפנסיה על מלוא השכר של התובע, ולמעשה הופרשו לזכות התובע כספים בחסר(ראו: נספח 1 ו- 20 לת/4). כך לדוגמא:
חודש מס' שעות עבודה לפי דו"ח נוכחות של הנתבעת תעריף שכר שעתי לפי תלוש שכר סך משכורת ללא תוספות (שבת, ש.נ. וכד') סך משכורת מדווחת לקרן פנסיה
(ע"פ הדוח שצורף לתיק) הופרש 6%
ע"ח המעסיק
לקופ"ג
סה"כ הסכום שהיה צריך להיות מופרש ע"ח המעסיק סה"כ חסר
של:
7/2013 169 שעות 28.64 ₪ 4840.16₪ 2,320 ₪ 139.24 ₪ 290.40 ₪ 151.16 ₪
6/2013 116 שעות 28.64 ₪ 3,322.24 ₪ 1,174.18 ₪ 70.45 ₪ 199.33 ₪ 128.88 ₪
5/2013 157 שעות 28.64 ₪ 4,496 ₪ 1,431.52 ₪ 85.89 ₪ 269.76 ₪ 183.887 ₪
4/2013 123 שעות 28.64 ₪ 3,522.72 ₪ 1,480.18 ₪ 87.61 ₪ 211.36 ₪ 1230.75 ₪

72. משמצאנו, כי הנתבעת דיווחה על שכר נמוך מגובה שכר שהשתכר התובע, ולכן הפרישה לזכות התובע כספים לקרן הפנסיה בחסר, אנו מקבלים את תביעת התובע בגין רכיב זה. הנתבעת מצדה, לא חלקה על החישובים שעשה התובע, אלא על עצם הזכות. טענת ההתיישנות של הנתבעת מתקבלת, כך שהתובע זכאי להפרשים החל מחודש 10/2010 ולא קודם לכן. לאור האמור, אנו פוסקים כי על הנתבעת לשלם לתובע סך של 8,063.61 ₪ בגין רכיב זה.
73. תביעת התובע להפרש פיצויי פיטורים נובעת לטענתו, מאי תשלום תעריף שכר של אחמ"ש כשכר יסוד של התובע. אולם, משנדחתה התביעה לזכותו של התובע לקבל הפרשי שכר בגין עבודה כאחמ"ש, נשמט הבסיס לתביעה בגין רכיב זה. לפיכך, התביעה בגין רכיב זה – נדחית.
אופק גן אור (תובע מס' 3)
74. התובע מס' 3 – עבד בנתבעת כמאבטח החל מיום 7.11.2013 ועד ליום 9.2.2015.
75. בכתב התביעה, בתצהיר (ת/8) ובסיכומים טען התובע, כי הפרשי השכר אותם תבע והטענות לחוסרים בהפרשות כספים לזכותו לקרן הפנסיה, לקופ"ג ולפיצויי פיטורים נובעים מאי תשלום תעריף שכר של "אחראי משמרת" כשכר היסוד של התובע. אולם, משנדחתה התביעה לזכותו של התובע לקבל הפרשי שכר בגין עבודה כאחראי משמרת, נשמט הבסיס לתביעת התובע בגין הרכיבים הללו והתביעות בגין רכיבים אלה- נדחות.
76. התובע קיבל הודעה על תנאי העסקתו (נ/2 ת/8). משקבענו כי יש לדחות את התביעה לזכותו של התובע לקבל הפרשי שכר בגין עבודה כאחראי משמרת, נשמט הבסיס לטענתו, כי היה על הנתבעת להעביר לו הודעה על שינוי בתנאי העסקה ובהגדרת תפקידו . יתרה מזו, במסגרת הודעה על תנאי העסקה אשר נמסרה לתובע, נרשם במפורש, בסעיף1 תחת הכותרת: "הודעה בדבר תנאי עבודה":
"1. העובד יועסק בתפקיד של שומר/מאבטח/אחמ"ש יוצב במקום עבודה בהתאם לצרכי החברה."
תחת הכותרת "משכורת" נרשם: "א. שכרו של העובד לא יפחת מסך של 28.64 ₪ לשעה. "
במילים אחרות, במסגרת הודעה על תנאי העסקה שנמסרה לתובע, נרשם כי יועסק בהתאם לצרכי החברה כמאבטח או כאחמ"ש, על פי אותו תעריף שכר.
לאור האמור, טענת התובע כי הנתבעת הפרה את חוק הודעה לעובד כלפיו- נדחית.
החזר הוצאות נסיעה
77. טוען התובע כי לא שולם לו עבור הוצאות נסיעה בסופי שבוע ולפיכך יש לחייב את הנתבעת לשלם לו הפרשי נסיעות בסך 1,195 ₪ .
התובע לא הציג מסמך כלשהו להוכחת התעריפים אותם הוא תובע . בטבלה שערך התובע, אין התייחסות לסכומים אותם קיבל ולתעריפי נסיעה לחודשים בגינן תבע הפרש הוצאות נסיעה. לא די בכך שיטען התובע לתשלום בחסר מבלי לבסס את עמדתו במסמכים אותם בנקל היה יכול להביא.
מה עוד, שבסיכומיו, טען התובע כי הוטעה במסגרת חקירה נגדית, כאשר הופנה לתלוש שכר לחודש 12/2013, והתבקש לאשר כי שולמו לו נסיעות בסך 444 ₪ + 285 ₪ . לטענתו ניתן לראות כי בתלוש השכר שולם לו רק 444 ₪ ולכן זו טענה מפוברקת של הנתבעת.
אולם, עיון בתלוש השכר לחודש 12/2013 של התובע, מגלה כי הוא מורכב מ-2 עמודים, כאשר בעמוד הראשון נרשם ששולם לתובע 285 ₪ עבור "נסיעות פרטיות ציבורי" ובעמוד 2 נרשם ששולם לתובע 444.60 ₪ "נסיעות ציבורי". התובע לא הוטעה כפי שהוא טוען.
לאור האמור, תביעת התובע בגין החזר הוצאות נסיעה- נדחית.
פיצויי פיטורים
78. התובע טוען כי בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי בענף השמירה-2012, היה על הנתבעת להפריש לזכותו בגין מרכיב פיצויי פיטורים 8.33% משכר עבודה של שעות עבודה רגילות ו-6% משכר בגין עבודה בשעות נוספות, אולם הנתבעת לא עשתה כן, אלא הגדילה את סך השעות הנוספות על חשבון השעות הרגילות, ובכך נוצר הפרש שהעשיר את כיסה של הנתבעת. לטענתו יש לחייב את הנתבעת לשלם לו הפרש פיצויי פיטורים בסך 1,653 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה.
התובע צירף טבלה שערך (נ/14 לת/8), מבלי שצירף את דוחות קרן הפיצויים כדי שנוכל לאמת ולהשוות את הנתונים שנרשמו בטבלה עם דוחות קרן הפיצויים להוכחת טענתו זו. התובע לא ביסס את תביעתו לרכיב זה על ראיות , ולכן אין מנוס אלא לדחות את התביעה בגין רכיב זה.
תביעת התובע בגין הפרש פיצויי פיטורים נדחית.
טל בן הרוש- (תובע מס' 4)
פיצויי פיטורים
79. התובע מס' 4- עבד בנתבעת החל מיום 22.8.2006 ועד 14.5.2017.
80. בשנת 2012, מונה התובע מס' 4 לאחמ"ש קבוע. קודם לכן, תיפקד לטענתו כמאבטח וכאחמ"ש לסירוגין.
81. התובע מס' 4 טוען, כי יש לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצויי פיטורים על סך 42,257 ₪, לפי חישוב שעשה של ממוצע חלקיות משרתו (99.6%) לאורך השנים, בתוספת פיצויי הלנה.
לטענתו, ביום 10.5.17 שלח קב"ט הנתבעת- רועי רמות, הודעת 'ווצאפ' לקבוצת המאבטחים ברשות השידור בחיפה, אשר בה נרשם כי "ביום ראשון בשעה 17:00 יגיע אסף מסער ביטחון להתחיל זימונים ושימועים לכל העובדים. מי שלא יגיע יצטרך לנסוע אליו".
לטענתו, ביום 14.5.17 התייצב לשיחת השימוע הקבוצתי. שיחת השימוע התנהלה ע"י מנהל הנתבעת מר אסף חיים. במעמד השיחה עודכנו כל המאבטחים, כי הנתבעת סיימה את מתן שירותי האבטחה ברשות השידור והוצעו להם מקומות עבודה חילופיים, לטענת התובע, ההצעות לא היו קונקרטיות היות שלא נאמר להם מהם תנאי העבודה במקום החדש, ומה יהיו התנאים הסוציאליים. לגרסתו, בסיום השיחה הובטח להם ע"י מנהל סניף חיפה בנתבעת אסף בן חיים, כי מי שיזדרז למסור מכתב התפטרות יקבל את מלוא תשלום פיצויי הפיטורים.
82. לטענת התובע, עוד קודם לכן, הוצע לו לעבור לעבוד בחב' אבטחה "מודיעין אזרחי", אולם הוא לא התחייב לעבודה אצלם. לטענתו, נוכח הבטחת מנהל הסניף, מיהר למסור את מכתב ההתפטרות.
83. התובע מסר לנתבעת הודעת התפטרות (נ/13 לנ/1) וביום למחרת השימוע ב 15.5.17, עבר לעבוד בחברת אבטחה שזכתה במכרז- "מודיעין אזרחי" באותו המקום (עמ' 50 שורה 25 לפרוטוקול). כשבוע לאחר מכן ביום 21.5.17, הנתבעת מסרה לתובע מכתב שכותרתו: "קבלת הודעתך על סיום עבודתך בחברתנו", ובמכתב זה אישרה כי תקופת עבודתו של התובע החלה ביום 22.8.2006 והסתיימה ביום 14.6.17, קרי, כולל הודעה מוקדמת.
84. אין חולק שהתובע מסר מכתב התפטרות, לכן, מבחינת נטל ההוכחה, הרי שעל התובע להוכיח כי התפטר בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים. התובע לא הביא ראיה כלשהי להוכחת טענתו, והוא נמנע מלהזמין לעדות את אסף בן חיים אשר לטענתו הבטיח לו תשלום פיצויי פיטורים באם ימסור מכתב התפטרות מיד לאחר השימוע. מנגד טוענת הנתבעת, כי התובע לא בחן הצעות עבודה חלופיות שניתנו לו ולכן הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים מעבר לסכומים שהופרשו לזכותו לקרן הפנסיה. והוסיפה לטעון הנתבעת, כי אין מחלוקת כי 'רשות השידור' נסגרה ולכן נדרשה הנתבעת לסיים את מתן שירותי האבטחה במתקן רשות השידור וכי הוקם "תאגיד השידור כאן", שהינו אישיות משפטית אחרת ושונה ולכן התובע למעשה לא נותר לעבוד באותו המקום. אולם, על פי הלכה פסוקה, כאשר עובד ממשיך לעבוד באותו מקום עבודה, חרף חילופי מעסיקים, העובד יהא זכאי לתשלום מלוא פיצויי הפיטורים מהמעסיק הראשון, אפילו אם סירב להצעת עבודה חלופית (ראו: ע"ע 324/05 ריבה אצ'ילייב נ' עמישב שירותים ; עד"מ 1011/04 דינמיקה שירותים נ' טטיאנה וורנין ; ע"ע 4893-10-12 גושן שירותי בטחון פרטיים ומסחריים בע"מ נ' ביתן ניתן ב-4.3.2018).
לגרסת התובע, לאחר שהנתבעת הודיעה לעובדים על סיום התקשרות עם רשות השידור, הוא התפטר מהנתבעת ונשאר לעבוד תחת חברת אבטחה אחרת שזכתה במכרז "באותו מקום עבודה פיזי")סעיף 38 ת/3). אין רלוונטיות לטענת הנתבעת, כי רשות השידור נסגרה בחוק, והתובע עבר לעבוד בחברה אחרת "תאגיד השידור כאן". די בכך שהתובע המשיך לעבוד פיזית, באותו 'מקום עבודה' . גם עד הנתבעת העיד בפנינו, כי חלק מהזמן התאגיד שהוקם נותר לעבוד באותו המקום (עמ' 190 שורה 11). לפיכך, זכאי התובע לתשלום פיצויי פיטורים, עקב חילופי מעסיקים במקום העבודה.
85. אין חולק כי תקופת עבודה של התובע הייתה מיום 22.8.2006 ועד 14.5.2017, קרי 10שנים ו-9 חודשים סה"כ 129 חודשים). אולם, התובע עשה חישוב של תקופת עבודה ברכיב תביעה לתשלום פיצויי פיטורים מיום 22.8.06 עד 11/2013. וטען ל-86 חודשי עבודה, קרי 7.16 שנים.
86. אנו ערים להלכה אשר קובעת, כי חישוב השכר לצורך תשלום פיצויי פיטורים לעובד שעתי יש לעשות לפי חלקיות המשרה המשתנה לאורך כל תקופת עבודתו, כדי להבטיח כי "פיצויי הפיטורים יחושבו בצורה התואמת את היקפי ההעסקה של העובד ותמנע תוצאה שבמקרה מסוים עלולה לקפח את המעסיק ובמקרה אחר את העובד".
עיון בתלושי השכר אשר הוגשו לתיק, מגלה, כי מלבד חודש 11/2012, בו עבד התובע בהיקף של 77.96% משרה, כל יתר החודשים עבד התובע בקירוב למשרה מלאה 96%. למרות שהתובע ערך את הטבלה לחישוב היקף משרה(נ/16 לת/3), רק מחודש 11/2012 בשעה שצורפו לתצהירו תלושי שכר החל מחודש 1/2012. אנו בחנו את היקף שעות עבודתו החל מחודש 1/12 .
הנתבעת נמנעה מלהציג לתיק תלושי שכר ודוחות נוכחות מהם ניתן היה ללמוד על היקף משרה של התובע לכל הפחות גם לשנים 2010 עד 2012, בשעה שהיא מחויבת לשמור מסמכים אלה לכל הפחות 7 שנים, ומהם ניתן היה ללמוד על היקף משרה של התובע. בנסיבות העניין, אנו קובעים כי המסמכים אשר צורפו לתיק משמשים אינדיקציה על היקף משרתו של התובע לאורך השנים, כל עוד לא הוכח אחרת.
87. בכתב הגנה, הודתה הנתבעת בסעיף 14, כי העבירה לתובע טופס 161 לשחרור קופת פיצויים בסך 48,406 ₪ המהווים ממילא את מלוא הכספים להם התובע זכאי, אולם צירפה טופס 161 על שם התובע (נ/16 לנ/1), אשר ממנו עולה כי שחררה לזכות התובע כספי פיצויי פיטורים בסך 37,338.61 ₪ התובע הודה בעדותו שקיבל טופס 161 (עמ' עמ' 48 שורה 6 לפרוטוקול). בעדותו לא ידע להסביר מדוע לא ניכה את התשלום שקיבל מסך פיצויי פיטורים המגיעים לו לטענתו(עמ' 48 משורה 7). יש לתמוה שגם במסגרת הסיכומים, התובע לא ניכה מסך הפיצויים המגיעים לו לטענתו, את הסכומים שקיבל.
88. בהתאם להלכה פסוקה שנקבעה כאמור, ב- ע"ע 44824-03-16 י.ב. שיא משאבים בע"מ, התובע זכאי לפיצויי פיטורים בהתאם לממוצע היקף משרה שעבד במכפלת שכר אחרון שקיבל. לפיכך זכאי התובע על פי חישוב ליתרת פיצויי פיטורים על סך 6,245 ₪ , על פי חישוב: 43,583.71 ₪ = 7.16 שנים X34.09 שכר שעתי X96% משרה X 186 שעות בניכוי 37,338.61 ₪ שקיבל התובע (ראו: טופס 161), מכאן, שהנתבעת נותרה חייבת לתובע 6,245 ₪ .
89. לאור האמור, על הנתבעת לשלם לתובע הפרש פיצויי פיטורים בסך 6,245 ₪ בתוספת פיצויי הלנה בסך 2,000 ₪ .
חלף הודעה מוקדמת
90. טוען התובע כי הוא פוטר מעבודתו לכן הוא זכאי לחלף הודעה מוקדמת בסך 6,315 ₪ בתוספת ריבית והצמדה. הנתבעת מצדה טענה כי התובע התפטר ואף מסר הודעת התפטרות ביום 14.5.17 על כך אין חולק. לטענת הנתבעת, התובע סירב לשיבוץ מחדש ולעבודה חלופית שהוצעה לו, משכך לא נדרשה לתשלום חלף הודעה מוקדמת. אולם, הנתבעת מסרה לתובע ביום 21.5.17, מכתב (נספח לנ/1), שכותרתו: "קבלת הודעתך על סיום עבודתך בחברתנו" במסגרתו אישרה הנתבעת את הודעת ההתפטרות של התובע ואף רשמה : "הריני לאשר בזאת כי הועסקת בחברתנו מיום 22.8.2006 ועד ליום 14/6/2017 ", כלומר, התובע זכאי לשכר עבודה עד ליום 14.6.2017 וככול שהנתבעת ויתרה על עבודת התובע בתקופת ההודעה המוקדמת, עליה לשלם לתובע בגין תקופה זו. (לא נטען ואף לא הוכח שהתובע נעדר מהעבודה בתקופת ההודעה המוקדמת). טענת הנתבעת להרחבת חזית נדחית, שכן התובע תבע את רכיב ההודעה המוקדמת כבר בכתב התביעה, עובר לתצהירו ולסיכומיו.
91. התובע עבד בהיקף של משרה מלאה בשנים האחרונות ובסמוך לסיום עבודתו. לפיכך, מתקבלת תביעתו לדמי הודעה מוקדמת בסך 6,315 ₪ .
92. לאור האמור, אנו קובעים, כי על הנתבעת לשלם לתובע מס' 4 –טל בן הרוש סך של 6,315 ₪ בגין חלף הודעה מוקדמת.
פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בחוסר תום לב
93. טוען התובע, כי נפלו פגמים בהזמנה לשימוע אשר נשלחה אליו ביחד עם יתר התובעים. לטענתו, ההזמנה הייתה להליך שימוע קבוצתי פסול ופגום בכך, שבהזמנה לשימוע לא צוינה הסיבה לקיום השימוע, הודעת הזימון לא הועברה לארגון היציג של העובדים, לא צוין שהעובדים זכאים להיות מיוצגים בשימוע, וכי הוא רשאי לקבל מסמכים אשר ברשות הנתבעת. לטענתו, השימוע היה קבוצתי ונשללה ממנו הזכות לפרטיות וחיסיון לטענות של כל אחד מהם בנפרד. לטענתו, הם לא קיבלו עותק כלשהו מרישום של הדברים שנאמרו בשימוע הקבוצתי. לטענתו, נוכח הפגמים עליהם הצביע, יש לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצויים לדוגמה בסך 76,000 ₪. מנגד טוענת הנתבעת, כי אין חולק על כך שהתובע התפטר , לכן למעשה הנתבעת לא נדרשה כלל להליך של שימוע לפני פיטורים.
94. על פי הלכה פסוקה, כל מעסיק, לרבות מעסיק פרטי, חייב ליתן לעובד הזדמנות הוגנת להשמיע טענותיו טרם פיטוריו. מטרת השימוע היא בעיקרה לאפשר לעובד להביא בפני מעסיקו את ה'אידך גיסא' ולנסות לשכנע את בעל הסמכות שלא לממש את כוונת הפיטורים(ראו: ע"ע 516-09 מלכה אברהם - עגם מפעלי מתכת בע"מ, ניתן ביום 17.12.09),:
בעניינו, מדובר במעסיקה שנאלצה להפסיק להעניק שירותי שמירה ואבטחה לרשות השידור עקב סגירתה של הרשות. לכן מטרת הזימון לשימוע קבוצתי , היה ליידע את כלל התובעים על כך ולהודיע להם, כי בהמשך תציג בפני כל אחד מהם אפשרויות אחרות לשיבוץ חדש בעבודה להמשך העסקה;
ביום 10.5.17 שלח הקב"ט רועי רמות הודעת זימון לשימוע בקבוצת ה'ווצאפ' של עובדי הנתבעת, ובה נרשם: "חברים ביום ראשון בשעה 17:00 יגיע אסף מסער ביטחון להתחיל זימונים ושימועים לכל העובדים. מי שלא יגיע יצטרך לנסוע אליו למשרד".
עובד המכונה "דאוד", הגיב להודעה: "מה זה הזימונים האלו?"
התובע מס' 4 טל בן הרוש הגיב : "לפני פיטורים".
יום למחרת ביום 11.5.17, התובע מס' 1 שלח הודעה בקבוצה: "שלום לכולם, נא לתת סידור בבקשה".
ביום 14.5.17- התקיים השימוע הקבוצתי במסגרתו הודיעו למאבטחים על סגירת הרשות, ובאותו מעמד הוחתם התובע על "סיכום שיחת שימוע- שיבוץ מחדש", בטופס זה נרשם שהוסבר לעובד כי בעקבות סגירת הרשות, נדרש תהליך שיבוץ מחדש והוצע לו להשתבץ באתרים : עוספיא ורכבת ישראל. התובע ביקש לחשוב על ההצעה ולהחזיר תשובה תוך יומיים עד ליום 16.5.17.
בפועל- התובע מסר מכתב התפטרות עוד באותו היום, והחל לעבוד אצל המעסיק החדש באותו מקום עבודה ביום למחרת.
מההתכתבויות הנ"ל בהודעת ה 'ווצאפ' אשר צוטטו לעיל עולים מספר דברים: האחד- הנתבעת הזמינה את התובעים לשימועים מבלי שניתן לדעת, על מה ולמה הוזמנו לשימוע? לשון ההודעה כללית ולא מפורטת כלל. השני- הזימון לשימוע צריך להישלח פרק זמן סביר טרם המועד המיועד לעריכתו, על מנת לתת לעובד זמן התארגנות. בענייננו, הזימון לשימוע נשלח לתובעים אמנם כ- 4 ימים טרם עריכתו, אולם, היה זה ביום רביעי בשבוע (לפי עדותם של התובעים),כאשר השימוע אמור להתרחש ביום ראשון, ובאמצע יש את ימי שישי ושבת שהם לא ימי עבודה רגילים, והתובע לא ידע או שלא היה בטוח למה יש לו להיערך. אנו סבורים כי יש טעם לפגם במשלוח זימון בהתראה כה קצרה. השלישי- אמנם נרשם בסיכום שיחת השיבוץ, מקומות עבודה חלופיים. אולם, לא נרשם מהם תנאי העבודה המוצעים לתובע, מבחינת היקף המשרה וגובה שכר . רביעי- לא נרשם בהזמנה לשימוע וגם לא נטען שנאמר להם במהלך השימוע, כי הם זכאים לייצוג. חמישי- עקב ההודעה הלקונית והלא ברורה כלל, ניכר שהתובעים לא הבינו, מדוע הם מוזמנים לשימוע, וגם לאחר שהתובע מס' 4 רשם בתגובה, כי מדובר בשימוע לפני פיטורים, רועי רמות אשר שלח את הודעת ההזמנה לשימוע מטעם הנתבעת, לא הגיב לתגובת טל בן הרוש, ולכן ניתן היה לחשוב כי אכן מדובר בשימוע לפני פיטורים, שכן, רועי רמות לא הכחיש את התגובה של טל בן הרוש.
95. אף אנו סבורים שנפל פגם בהליך פיטוריו של התובע החל מהזימון לשימוע, אשר נשלח אליו בהתראה קצרה, ובעיקר כיוון שההזמנה הייתה כללית ולא פורטו בה כנדרש הסיבה לשימוע, מה שהוביל להשערה של התובע שמדובר בשימוע לפני פיטורים, ובמסגרת חקירה נגדית, ב"כ הנתבעת הטיח בתובע איך העז כאחראי משמרת לשלוח בקבוצה של המאבטחים הודעה לפיה מפטרים אותם (עמ' 48 שורה 20 לפרוטוקול) ובהמשך נשאל התובע: "באיזה זכות אחראי משמרת כותב לקבוצת מאבטחים בקבוצה פתוחה של כל המאבטחים את המילה "פיטורין" גם אם זה מה שהוא חושב ..." (שורה 24 לפרוטוקול). התובע העיד, כי "סיום של העבודה כל פעם נדחה ולא היה תאריך קבוע, ההחלטה לסגור את הרשות היה מהיום למחר היה ידוע שבעתיד מתי שהוא זה יקרה" (עמ' 46 שורה 17 לפרוטוקול).
גם אם התובע ידע משמועות ששמע או ממקור אחר, שעומדים להפסיק את ההתקשרות עם הנתבעת וזה עלול להשליך על מקום עבודתו, אין זה מתקן את הפגם בהזמנה לשימוע, שאיננה כוללת את הסיבה לזימון. עובד לא צריך לנחש ולהעלות השערות מדוע הוא מוזמן לשימוע. די בכך שעצם ההזמנה לשימוע מערערת את הביטחון התעסוקתי של העובד, העדר רישום הסיבה לשימוע בהזמנה עולה בכדי יצירת עמימות וחוסר תם לב מצד המעסיקה.
96. לאור הפגמים עליהם הצבענו בהזמנה לשימוע של התובע, אנו רואים לנכון, לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין התנהלות שלא בתום לב בסך, 6,000 ₪.
אלון כהן (תובע מס' 5)
97. התובע מס' 5 ואשר כיום הינו עורך דין במקצועו - עבד בנתבעת במתקן של רשות השידור כמאבטח בשתי תקופות שונות: תקופה ראשונה- משנת 2007 ועד 3/2008. לאחר נתק מהנתבעת של למעלה משנה, חזר לעבודה החל מיום 1.6.2009 ועד 4.2.2016. סה"כ בתקופה השנייה שהיא הרלוונטית לתיק זה, עבד התובע 6 שנים ו-8 חודשים (8.66 שנים).
98. יצוין, כי התובע מס' 5 הינו עו"ד במקצועו החל מחודש ספטמבר 2009. במקביל לעבודתו אצל הנתבעת עבד כעו"ד עצמאי. התובע הוא זה שריכז את כל הנתונים של חבריו התובעים בתיק דנן והביאם לכדי כתבי טענות כנגד הנתבעת. התובע מייצג את כל התובעים בתיק ביחד עם עו"ד מרדכי הופמן איתו הוא בשיתוף פעולה מקצועי מאמצע שנת 2017 (כחמישה חודשים לפני הגשת התביעות) (עמ' 145 שורה 19 לפרוטוקול).
תביעה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין
99. אין חולק, כי ביום 25.1.016, נמסרה לתובע הזמנה לשימוע שיערך ביום 3.2.2016 (נ/8 ל ת/10), מבלי שנרשמה הסיבה להזמנה לשימוע.
- בפרוטוקול "טופס שימוע" מיום 3.2.2016, נרשם(נ/9 ל-ת/10) שנמסר לעובד כי:
"בעקבות צמצום העמדות והסד"כ באתר רשות השידור זומן העובד לשימוע לקראת שיבוץ באתר חדש.
הצעתי לעובד שאבדוק את כל האופציות העומדות לרשותי לקראת שיבוצו באתר חדש של הסניף.
העובד מביע את רצונו להמשיך ולעבוד באתר החברה. באותם התנאים והשכר שהיו לעובד עד כה.
החלטה בעניינו תתקבל בימים הקרובים"
התובע חתם על טופס השימוע הנ"ל .

- ביום 4.2.2016 נמסר לתובע מכתב על סיום העסקה עם אישור תקופת העסקה מ-1.6.2009 ועד ליום 4.2.2016 . לכן, יש לתמוהה על טענות הנתבעת במסגרת הסיכומים, כי הוכח שהתובע לא פוטר כמו גם הטענה, שהוכח כי דובר על שימוע לצורך הליך ביצוע שיבוץ מחדש ולא פיטורים. עוד טענה הנתבעת, כי מפרוטוקול השימוע ניתן ללמוד על מהות השיחה שבוצעה שהיא איננה שיחת שימוע לפני פיטורים וכי התובע בחר שלא להשתבץ בפרויקט אחר. כל טענות הנתבעת בקשר לפיטוריו של התובע אינן מתיישבות עם הראיות שהוגשו לתיק.
100. טוען התובע, כי נוכח התנהלותה החריגה של הנתבעת כלפיו בחוסר תום לב קיצוני בשל פיטורין שלא כדין ובניגוד לתנאי צו ההרחבה בענף השמירה והאבטחה, יש לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצוי בלתי ממוני בשיעור שיש בו מסר הרתעתי לנתבעת ולעמיתיה המעסיקים בענף השמירה . התובע העמיד את תביעתו ברכיב זה על סך 80,000 ₪
101. בכתב התביעה ובתצהיר (ת/10), טען התובע כי מנהל סניף חיפה בנתבעת אסף בן חיים אשר ערך לו את השימוע, ידע כי הסיבה לפיטוריו, הינה שקרית והנתבעת לא מתכוונת לצמצם בעמדות של רשות השידור בחיפה, אלא להמשיך לאייש את העמדות באותה המתכונת ללא שום שינוי. לטענתו, הנתבעת קלטה עובד חדש בתאריך 26.1.2016 מס' ימים בודדים בטרם נערכה לו שיחת השימוע.
לפיכך, טוען התובע כי פיטוריו נעשו בחוסר תם לב שכן, הוא היה עובד ותיק ללא שום תלונות כלפיו במהלך כל תקופת העסקתו ולא הייתה סיבה כלשהי לפטרו.
102. לאחר מכן, במסגרת עדותו וגם בסיכומיו, טען התובע לראשונה כי פוטר רק בשל השכלתו כעו"ד לאחר שהחל לשאול שאלות ולהעלות תהיות באשר להתנהלותה של הנתבעת בקשר למניעת תשלום של תוספת אחמ"ש לשכרו.
לטענתו כתגובה לשאלותיו פיטרה אותו הנתבעת במסווה של "פטורי צמצום")עמ' 147 משורה 18 לפרוטוקול ובעמ' 149 משורה 24 לפרוטוקול), כאשר הסיבה האמיתית היא רצונה לשמור על "ניצול, סחיטה ושלילת זכויותיהם של עובדיה".
לגרסה זו אין כל זכר במסגרת כתב התביעה או התצהיר, והדבר מקבל משנה תוקף כשמדובר בתובע שהינו עו"ד שלטענתו עוד בטרם זומן לשימוע מנהלו הישיר השיב לפנייתו , כי הוא אינו זכאי לתוספת אחמ"ש ובתגובה השיב לו התובע כי הוא מתכוון לפעול בנושא;
"אמרתי לרועי שאני מתכוון לפעול בנושא והפלא ופלא הזמינו אותי בטווח לא ארוך מהטווח הזה הזמינו אותי לשימוע והמציאו טענה פיקטיבית של צמצומים שאחרי זה קלטו עובד ..." (עמ' 149 שורה 24 לפרוטוקול).
גרסתו השנייה והמאוחרת יותר של התובע מס' 5, איננה מתיישבת כלל וכלל עם גרסתו הראשונה לפיה, עבד שנים רבות בנתבעת ולא הייתה סיבה מוצדקת לפיטוריו ולכן לטענתו, ציינה הנתבעת סיבה פיקטיבית "שתעלה בקנה אחד" עם הוראות סעיף 24 לצו ההרחבה בענף השמירה משנת 2014, לפיו ניתן לפטר עובד שהשלים 24 חודשי עבודה לפחות מסיבה מספקת כגון: צמצום בעבודה.
בגרסתו הראשונה של התובע אין כל זכר לטענה כי פוטר לאחר שביקש תוספת אחמ"ש לשכרו, או לאחר שהתריע בפני מי מהנתבעת כי הוא "מתכוון לפעול בנושא" דחיית בקשתו לתוספת אחמ"ש.
גם לא עלה בידי התובע להוכיח את טענתו, כי לאחר פיטוריו התקבל עובד חדש אשר ביצע תפקידו. אמנם צירף התובע טופס "הודעה לעובד בתנאי העסקה" הנושא תאריך 28.1.16 (נ/6 לת/10), אולם, בתצהירו ולאחר מכן גם בעדותו הודה התובע כי ידע על קליטת עובד חדש בנתבעת מספר ימים לפני קבלת הזמנה לשימוע, ובזמן השימוע אותו עובד כבר היה בתקופת חפיפה (סעיף 28 לת/10 ועמ' 158 שורה 9 לפרוטוקול), גם לא ברור איזה תפקיד יועד לעובד החדש, ולאיזה תקופה התקבל לעבודה, הטופס של 'הודעה לעובד' אותו צירף התובע לתצהירו, לא חתום על ידי הנתבעת ושם העובד מושחר, ואין בצירופו כלום שיסייע לתובע.
103. יחד עם זאת, בפיטורי צמצום, יש לאפשר לעובד לטעון את טענותיו, מאחר ובפיטורי צמצום פוגעים קשות בעובד שלכאורה אין בו פגם. לכן, יש לבחון את הנתונים של המועמד לפיטורים מול צרכיו הכלכליים של המעסיק (ע"ע 1349/01 ופא אסחאק נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 16.2.04 ).
בנוסף לכך, סעיף 24 (ג) לצו ההרחבה בענף השמירה והאבטחה 2014 קובע כי ניתן לפטר עובד בשל צמצומים, אולם הצו קובע תנאים לפיטורי צמצום:
"צמצום בעבודה הוא סיבה מספקת לפיטורים. פיטורים בשל צמצום בעבודה ייעשו לפי ותקו של העובד בעבודה, וכן בהתאם לצרכי העבודה, ובכלל זה תפקודו המקצועי".
וסעיף 24(ד) קובע כי:
"החליט המעסיק על כוונתו לפטר עובד, שהשלים 24 חודשי עבודה לפחות, יודיע על כוונתו לעובד ולנציגות העובדים ויקיים שימוע לעובד.
(ה) העובד רשאי להזמין לשימוע את נציגות העובדים. השימוע יתקיים בתוך 9 ימי עבודה מיום ההודעה על הכוונה.
(ו)החליט המעסיק , לאחר השימוע, על פיטורי העובד, יודיע על החלטתו לעובד ויפנה לנציגות העובדים."
104. אנו סבורים כי נפל פגם בהליך פיטוריו של התובע מס' 5, החל מהזימון לשימוע, שבו לא נרשמה כנדרש הסיבה לשימוע. הנתבעת לא פעלה כמצוות הוראות צו ההרחבה בענף השמירה בכך שלא הודיעה לנציגות העובדים על כוונתה לפטר את התובע, וגם לא יידעה את התובע על הזכות לייצוג, לכן נמנעה מהתובע הזכות להגיע עם ייצוג של ועד העובדים אליו הוא משתייך. הנתבעת גם לא הודיעה לנציגות העובדים על פיטורי התובע כפי שהיא מחויבת בהתאם לסעיף 24(ו) לצו ההרחבה. הנתבעת לא פעלה בהתאם להוראות צו ההרחבה בכך ש"בפיטורי צמצום", נראה שלא לקחה בחשבון את וותקו של התובע, שאין כל ספק שהיו עובדים עם ותק נמוך משלו, והתובע מצדו הביע את רצונו להמשיך ולעבוד בנתבעת (ישנם מספר תובעים בתיק דנן, שהם עם ותק נמוך משל התובע באופן ניכר). הנתבעת גם לא התייחסה לתפקודו המקצועי בפרוטוקול השימוע בטרם החליטה על פיטוריו.
105. לאור הפגמים הרבים עליהם הצבענו בהליך פיטורי התובע, לצד טענות הסרק שהעלתה הנתבעת בכל הקשור לפיטורי התובע, ובהתחשב בזמן תקופת עבודתו בנתבעת, אנו רואים לנכון, לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך, 10,000 ₪ .
106. לא מצאנו מקום לחייב את הנתבעת בתביעת התובע לתשלום פיצוי ממוני על סך 87,200 ₪ . שכן, לביסוס רכיב תביעה זה, צירף התובע חוות דעת של רואה חשבון (נ/23 לת/10), אשר ממנה עולה, כי הכנסות התובע כעצמאי בשנת 2016 היו נמוכות יותר ממחזור ההכנסות בשנת 2015. אולם, חוות דעת מתייחסת למחזור הכנסות של התובע מעבודתו כעו"ד עצמאי, ואף נרשם באופן ברור "ההכנסות המצוינות לעיל, אינן כוללות את הכנסתו של עו"ד כשכיר ברשות השידור בחיפה".
העובדה שמחזור ההכנסות של התובע כעו"ד עצמאי פחתו בשנה שלאחר פיטוריו מהנתבעת, איננה רלוונטית לעניינו.
במסגרת עדותו נשאל התובע: האם פנה לחברות אבטחה אחרות לקבלת עבודה?, והתובע השיב על כך בשלילה והסביר: "רציתי לצמצם את הנזק באמצעות היותי עו"ד" (עמ' 161 שורה 19 לפרוטוקול). כלומר, התובע לא הוכיח כי לאחר פיטוריו שהיו בניגוד לדין, חיפש עבודה כמאבטח במקביל לעבודתו כעו"ד, אך השתכר פחות כמאבטח משיעור שכרו בנתבעת ובכך נגרמה לו פגיעה כלכלית . הירידה בהכנסות התובע כעו"ד עצמאי לאחר פיטוריו איננה רלוונטית לנתבעת. מה גם, שלא נטען ואף לא הוכח, כי התובע פעל להקטנת הנזק, בחיפוש עבודה מאותו הסוג בה עבד אצל הנתבעת, במקביל לעבודתו כעצמאי כפי שנהג לאורך כל השנים בהן עבד אצל הנתבעת.
לאור האמור, התביעה לפיצוי בגין נזק ממוני- נדחית,
לפיכך, גם תביעת התובע לתנאים נלווים בגין הפסד השכר הנטען דינם להידחות.
הודעה מוקדמת
107. טוען התובע כי הוא פוטר מעבודתו לכן הוא זכאי לחלף הודעה מוקדמת בסך 5,450 ₪ בתוספת ריבית והצמדה. לא ברורה לנו טענת הנתבעת, כי התובע לא פוטר מעבודתו אלא התפטר. שהרי אין חולק שהתובע הוזמן לשימוע לפני פיטורים וכעבור מספר ימים נמסרה לתובע הודעה בכתב על סיום העסקה (נ/11 לת/10). מכתב הפיטורים נושא תאריך 4.2.16 שזהו גם יום הפיטורים של התובע על פי אותה הודעה. משמע התובע לא קיבל הודעה מוקדמת לפיטורים.
הנתבעת גם טוענת כי התובע התפטר ואף מסר הודעת התפטרות לאחר שסירב לשיבוץ חדש. לטענתה, גם אם ייקבע שהתובע זכאי להודעה מוקדמת, הוא זכאי לכל היותר לסך של 3,986 ₪ לפי ממוצע שכרו.
108. כאמור, אין חולק כי התובע פוטר לאלתר מבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת.
109. לפיכך, זכאי התובע לפיצוי בשווי חודש ימי עבודה, בהתאם לאמור בסעיף 4(4) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א- 2001, בשים לב לכך שהתובע עבד למעלה משלוש שנים, אכן זכאי התובע לפיצוי בשווי חודש ימי הודעה מוקדמת. סעיף 7(א) לחוק קובע כי "מעסיק שפיטר עובד ולא נתן לו הודעה מוקדמת לפיטורים כאמור בחוק זה, ישלם לעובדו פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת".
משמדובר בעובד בשכר שעתי ("עובד בשכר"), זכאי התובע לפיצוי בגין חלף הודעה מוקדמת בסך 6,038 ₪ (25 ימים * 241.52 ₪ ליום 30.19₪X 8 שעות).

110. לאור האמור, משהעמיד התובע את סכום תביעתו בגין רכיב זה על סך 5,450 ₪ אנו קובעים, כי על הנתבעת לשלם לתובע מס' 5 –אלון כהן סך של 5,450 ₪ בגין חלף הודעה מוקדמת.
פיצויי פיטורים
111. טענת התובע, כי הוא זכאי לחישוב פיצויי פיטורים לפי תעריף שכר שעתי של אחמ"ש נדחית. כאמור, נדחתה טענת התובעים לחוסרים בהפרשות כספים מצד הנתבעת לקרן פנסיה, קרן השתלמות ופיצויי פיטורים, ככול שהם נובעים מאי תשלום תעריף שכר של אחראי משמרת .
112. התובע מס' 5- עבד בנתבעת, החל מיום 11.5.2009 עד למועד פיטוריו ביום 4.2.16.
113. בכתב התביעה טען התובע מס' 5 כי יש לחייב את הנתבעת לשלם לו הפרש פיצויי פיטורים בגין 53 חודשים החל מיום 11.5.2009 ועד חודש 11/2013 בסך 16,022 ₪, לפי חישוב שעשה לממוצע חלקיות משרתו לאורך השנים 85.96%, בתוספת פיצויי הלנה. לטענתו, הנתבעת הפרישה לזכותו כספים לתקופה שהחלה בחודש 6/2009 ועד לחודש 1/2014 בסך של 8,048 ₪ בגין פיצויי פיטורים. לכן היא נותרה חייבת לו לטענתו, 16,022 ₪ . התובע הפנה לטבלה שערך לממוצע אחוז משרתו(נ/23 ל-ת/)10, אולם בטבלה התייחס לחודשים 6/13 עד 1/16, כאשר התביעה מתייחסת לחודשים 5/09 עד 11/13.
החישובים שערך התובע אינם ברורים כלל. לא ברור איך הגיע לסך מגיע של 24,070 ₪ ובעד איזו תקופה.
114. הנתבעת מצדה טוענת, כי התובע איננו זכאי להפרש פיצויי הפיטורים, והוא אף הודה בעדותו שחישוביו שגויים (בעמ' 161 שורה 3-7 לפרוטוקול). לטענתה, על פי חישוב, היקף משרתו של התובע עמד על 62%, ועל פי חישוב מקל שעשתה לטענתה, לכל היותר עבד התובע בהיקף משרה ממוצע של 71% ולכן ממוצע שכרו החודשי עמד על 3,986 ₪. הנתבעת טוענת כי לכל היותר זכאי התובע לסך של 26,241 ₪ מתוכם הופרשו לזכות התובע בקופת הפיצויים24,544 ₪, לכן זכאי התובע להשלמת פיצויי פיטורים בסך של 1,697 ₪ בלבד. הנתבעת לא הציגה לבית הדין חישוב שעשתה אשר הוביל לקביעת ממוצע היקף משרה של התובע.
115. לפי ההלכה שנקבעה כאמור, בפסק הדין ע"ע 44824-03-16 י.ב. שיא משאבים בע"מ - Adhenom Berh Teami ניתן ביום4.6.2017). חישוב השכר לתשלום פיצויי פיטורים לעובד שעתי ייעשה לפי חלקיות המשרה המשתנה לאורך כל תקופת עבודתו. נפסק, כי הדרך הנכונה לחשב את השכר של עובד המקבל את שכרו על בסיס מספר שעות עבודה ואשר היקף שעות עבודתו משתנה מחודש לחודש היא לפי או בהיקש מתקנה 7 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964 (להלן – התקנות), הקובעת כך:
"עבר עובד מעבודה מלאה לעבודה חלקית או מעבודה חלקית לעבודה מלאה, יחושב שכרו האחרון לגבי כל אחת מתקופות העבודה לפי שכרו ערב פיטוריו באופן יחסי למידת החלקיות של עבודתו".
לפיכך, גם בענייננו של התובע מס 5, יש לערוך חישוב גובה שכרו של התובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים לפי ממוצע היקף משרתו כפול שכרו השעתי האחרון.
116. התובע ערך חישוב לתשלום פיצויי פיטורים המגיעים לו, לפי ממוצע היקף עבודה לאורך השנים. לאחר בדיקה שערכנו לשנים 11/2009 ועד 11/2013, מצאנו כי החישוב שערך התובע שגוי, כמו גם טענת הנתבעת שטענה כי התובע עבד בהיקף משרה שלא יותר מ-71%, מבלי שהציגה נתונים ודרך חישובה. (נציין, כי לא הוצגו לתיק כל תלושי השכר לתקופה הנ"ל).
117. על פי נתוני תלושי השכר וטופסי 2 אשר צורפו לתיקו של התובע לתקופה 11/2009 ועד 11/2013, עולה כי התובע עבד בהיקף משרה של 82%;

חודש סה"כ שעות אחוז משרה חודש סה"כ שעות אחוז משרה
11/09 186 100% 9/10 54 29%
12/09 "-" 100% 10/10 142 76%
1/10 140 75% 11/10 158 85%
2/10 171 92% 12/10 136 73%
3/10 208 100% 1/11 146 78%
4/10 211 100% 2/11 134 72%
5/10 174 93% 3/11 172 92%
6/10 169 90% 4/11 143 77%
7/10 162 87% 5/11 140 75%
8/10 97 52% 6/11 132 71%
ממוצע- 89% ממוצע 73%

חודש סה"כ שעות אחוז משרה חודש סה"כ שעות אחוז משרה
7/11 171 92% 8/12 204 100%
8/11 197 100% 9/12 168 90%
10/11 46 25% 10/12 118 63%
11/11 166 89% 12/12 156 84%
12/11 174 93% 7/13 148 80%
3/12 173 93% 2/13 153 82%
4/12 147 79% 4/13 133 71%
5/12 149 80% 8/13 175 94%
6/12 151 81% 11/13 165 89%
7/12 153 82%
ממוצע 81% ממוצע 84%
אמנם, התובע ערך חישוב להפרש פיצויי פיטורים רק בגין חודשים 5/2009 עד 11/2013 בגינם טען לזכאותו בסך 16,022 ₪ , אולם התובע לא התייחס כלל לסכום כסף שקיבל התובע לאחר פיטוריו בחישוביו. לפיכך, ערכנו חישוב בגין כל תקופת עבודתו ונמצא כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 30,662 ₪ על פי חישוב:
30,662 ₪ = 6.66 שנים X 152.5 שעות (82% משרה) X 30.19 ₪ שכר שעתי,
בניכוי כספים שקיבל התובע מהנתבעת בגין פיצויי פיטורים בסך 24,544 ₪ (ראו: טופס 161 צורף לכתב הגנה), הנתבעת נותרה חייבת לתובע סך של 6,118 ₪ .

118. לאור האמור, אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע יתרת פיצויי פיטורים בסך 6,118 ₪ בתוספת פיצויי הלנה בסך 2,000 ₪.
החזר הוצאות נסיעה
119. לטענת התובע, בכל תקופת עבודתו גר בעכו, ולטענתו הנתבעת לא שילמה לו החזר הוצאות נסיעה על פי דין, כך לדוגמא: בחודש 3/11 עבד 21 ימים בגינם שולם לו 390 ₪, לעומת חודש 8/11 עבד 22 ימים בגינם שולם לו 350 ₪ , כלומר בחוסר של 40 ₪ . לטענתו היו ימים בהם שילמה לו 15 ₪ בגין החזר הוצאות נסיעה ליום כאשר התעריף היה גבוה יותר. בגין רכיב זה טען התובע כי יש לחייב את הנתבעת לשלם לו 5,558 ₪ .
120. מנגד טוענת הנתבעת, כי בהתאם לצו ההרחבה בדבר השתתפות המעסיק בהוצאות נסיעה לעבודה וחזרה ממנה, מחובתה לשלם את התעריף הזול ביותר שניתן באמצעותו להגיע למקום העבודה. לטענתה, שילמה לתובע את מלוא דמי הנסיעות להן היה זכאי.
121. לביסוס תביעתו צירף התובע צילום מתעריף הנסיעות של חברת "אגד" לתקופת עבודתו (נ/27-28 לת/10), עיון בתעריפים אשר צורפו מגלה, כי בשנת 2010 תעריף חופשי חודשי במטרופולין עכו- חיפה עמד על 390 ₪ ובשנת 2011 עמד על 350 ₪. בצילום שצירף התובע, לתעריף 350 ₪, נרשם בכתב יד " חופשי חודשי ארכיון 01/04/2011– 30/06/2011" , קרי, בחודש קודם 3/2011 התעריף עמד על 390 ₪ ומכאן ששולם לו הזר נסיעות לפי התעריף המעודכן.
122. התובע צירף תעריף כרטיס חופשי חודשי של אגד לשנים 2010, 2011, 2012 ו-2014, אולם לא נרשם בהם מה היה תעריף נסיעה בודדת מעכו לחיפה. התובע לא הרים את נטל ההוכחה והשכנוע המוטל עליו, כי הנתבעת שילמה לו החזר הוצאות נסיעה בחסר.
לפיכך, התביעה להחזר הוצאות נסיעה- נדחית.
123. כל יתר רכיבי התביעה שנתבעו על ידי התובע, נדונו במשותף לעיל, והוכרעו בדיון רכיבי התביעה המשותפים לכלל התובעים. כגון: התביעה בגין שעות נוספות בימי רענונים ואימונים; ימי גיבוש; אש"ל ; תלושי שכר בלתי תקינים; אי מסירת הודעה לעובד על תנאי עבודתו וחוב לקרן השתלמות.
דוד זהר- תובע מס' 6
124. התובע עבד כמאבטח אצל הנתבעת החל מ-20.4.2015 ועד 17.5.2017 .
125. אין חולק, כי התובע לא התייצב לשיחת השימוע אליה הוזמן ביחד עם יתר התובעים בהודעת "ווצאפ" ואשר נערכה ביום 14.5.17 (נ/4 לת/6).
התובע זומן ל"שיחת שיבוץ מחדש")נ/18) אשר התקיימה ביום 17.5.17 עם מנהל הנתבעת בסניף חיפה מר אסף בן חיים. ב'טופס סיכום שיחה', נרשם:
" כהמשך לתהליך ירידה מהפרויקט, זומן העובד לשיחת שיבוץ מחדש במשרדי.
הסברתי לעובד את תהליך השיבוץ והמשמעויות. הצעתי לעובד להשתבץ בשני אתרים של החברה- רכבת ישראל מאויימים בחיפה, תוך שמירה על שכרו ותנאי עבודתו כיום. העובד מועסק 2 משמרות בשבוע.
העובד ציין כי הינו סטודנט ומבחינתו לא יכול לעבוד יותר מ2 משמרות סה"כ בשבוע.
העובד החליט להתפטר. יעביר מכתב התפטרות.
התובע והמנהל חתמו על הטופס הנ"ל.
צורף לתיק מכתב התפטרות של התובע מאותו היום- 17.5.17 (נ/19 לנ/1), אשר נרשם בכתב יד, במסגרתו התובע מבקש להתפטר "בעקבות סגירת האתר והצעת השיבוץ שקבלתי אינה תואמת את מספר המשמרות שנדרשו ממני באתר הקודם". ברם, נימוק זה אינו תואם את שנרשם בטופס שיחת השיבוץ באופן מפורש, שההצעות לעבודה באתרים החדשים, הינה "תוך שמירה על שכרו ותנאי עבודתו כיום. העובד מועסק 2 משמרות בשבוע.", כלומר יש התייחסות בהצעת העבודה להיקף משרה של התובע והתובע אף חתם על טופס זה.
126. ביום 21.5.17, הנתבעת מסרה לתובע מכתב על קבלת הודעה על סיום עבודתו אצלה, ומאשרת כי תקופת העסקה של התובע אצלה הינה: 20.4.2015 עד 7.6.2017, כולל תקופת ההודעה המוקדמת להתפטרות. במילים אחרות, הנתבעת הציעה לתובע להמשיך לעבוד באותם התנאים, אך התובע בחר להתפטר ואף לא עבד בתקופת ההודעה המוקדמת , אותה הוא חייב לתת למעסיקתו על פי דין.
למעשה, התובע לא נתן לנתבעת הזדמנות ליישם את הצעתה האובייקטיבית לעבודה באתר אחר, תוך שמירה על תנאי עבודתו, ולו בתקופת ההודעה המוקדמת. בהקשר זה נציין, כי בטופס הודעה בדבר תנאי העסקה שנמסר לתובע, נרשם כי " העובד יועסק בחברה בתפקיד של ... מאבטח ... יוצב במקום עבודה בהתאם לצרכי החברה." , אולם התובע מיהר להתפטר על אתר.
לא עלה בידי התובע להוכיח בראיות אובייקטיביות את טענותיו, כי פוטר או התפטר בדין מפוטר או שהוכרח לכתוב את מכתב ההתפטרות כפי שהעיד בפנינו (עמ' 91 שורה 24 לפרוטוקול). וגם לא שהנתבעת ויתרה על עבודתו בתקופת ההודעה המוקדמת.
לאור האמור, התביעות בגין דמי הודעה מוקדמת, פיטורים שלא כדין, וכן התביעה לפיצוי בלתי ממוני בגין פיטורים שלא כדין -נדחות.
הודעה לעובד על תנאי העסקה
127. טוען התובע, כי אמנם קיבל הודעה על תנאי העסקתו, אולם התנאים שפורטו אינם תואמים את תנאי עבודתו והדרישה בשטח לתפקד כאחמ"ש. בגין רכיב זה תבע 15,000 ₪ .
128. התובע קיבל הודעה על תנאי העסקתו (נספח 21 לנ/1). משקבענו כי יש לדחות את התביעה לזכותו של התובע לקבל הפרשי שכר בגין עבודה כאחראי משמרת, נשמט הבסיס לטענתו, כי היה על הנתבעת להעביר לו הודעה על שינוי בתנאי העסקה ובהגדרת תפקידו. במסגרת הודעה על תנאי העסקה אשר נמסרה לו, נרשם שיועסק בתפקיד מאבטח; יוצב במקום עבודה בהתאם לצרכי החברה; שכרו לא יפחת מסך של 30.19 ₪ לשעה ; מועד תחילת עבודה; למי יהיה כפוף בעבודה ; אורך יום/שבוע עבודה ; זכויות סוציאליים המגיעות לו.
לפיכך, טענת התובע כי הנתבעת הפרה את חוק הודעה לעובד כלפיו- נדחית.
החזר הוצאות נסיעה
129. טוען התובע כי מחודש 3.2016 ועד לסיום עבודתו קיבל תשלום חלקי עבור נסיעות.
130. טוען התובע כי עלות כרטיס חופשי מוזל ממצפה עדי (מקום מגוריו) לחיפה וחזרה עמד ע"ס 299 ₪ בתקופת עבודתו. לטענתו, הנתבעת שילמה לו סכומים פחותים, והיא נותרה חייבת לו הפרש דמי נסיעות בסך 2051 ₪ .
131. מנגד טוענת הנתבעת, כי שילמה לתובע הוצאות נסיעה כדין ואף שלמה גם עבור נסיעות פרטיות ככתוב בתלוש השכר. לטענתה, לפי שיטת התובע, הייתה מחוייבת לשלם לו 299 ₪ לחודש במכפלת 25 חודשי עבודה, לכל היותר היה זכאי לסך של 7,475 ₪ כאשר שולם לו עבור הוצאות נסיעה בגין כל תקופת עבודתו 8,271 ₪ , כך שהתובע נותר ביתרת זכות בסך 796 ₪, ולכן הנתבעת טוענת טענת קיזוז לסך של 796 ₪ ככול שיפסק לזכות התובע סכום כלשהו.
132. בהתאם לצו ההרחבה בדבר השתתפות המעסיק בהוצאות נסיעה לעבודה וחזרה ממנה, חובה על המעסיק לשלם החזר הוצאות נסיעה בתחבורה ציבורית לפי התעריף הזול ביותר.
133. התובע ערך טבלה, לפיה, היה זכאי בכל חודש עבודה, החל מחודש 3/2016 לתשלום נסיעות בגובה כרטיס חופשי חודשי. ברם עיון בתלושי השכר של התובע מגלה, כי ישנם חודשים בהם בגינם רשם התובע בטבלה סכום נמוך מהסכום שקיבל בפועל. כך לדוגמא: בחודש 3/16 טען שקיבל 133.65 ₪, ברם לפי התלוש קיבל סכום נוסף על סך 97.40 ₪ , כמו גם בחודש 4/16 רשם שקיבל 157.95, אך בפועל קיבל סכום נוסף 136.36 ₪ וכך בכל יתרת החודשים.
בנוסף לאמור, בכל החודשים האמורים לא עבד התובע חודש מלא, כך לדוגמא בחודש 5/16 עבד 9 ימים ובחודש 7/16 עבד 4 ימים בלבד, ובחודש 9/16 עבד 3 ימים, ובחודש 10/16 עבד 2 ימים ובחודש 2/17 עבד 4 ימים וכן בחודש 5/17 עבד רק 4 ימים. לפיכך החישובים שעשה התובע אינם נכונים בלשון המעטה.
134. התובע צירף תעריף נסיעה בתחבורה הציבורית לשנת 2016, אשר ממנו עולה, כי תעריף חופשי חודשי לתקופה האמורה היה 299 ₪ , תעריף חופשי שבועי היה 115.5 ₪ וחופשי יומי היה 26.5 ₪ . התובע לא טען ולא הוכיח תעריף שונה בנסיעה לעבודה וחזרה ממנה בימי השבת, לכן התייחסנו למספר ימי העבודה שעבד בחודש לפי תעריף זהה לכל הימים שעבד.
מבדיקה שערכנו נמצא כי שולם לתובע הוצאות נסיעה בתחבורה ציבורית ביתר של 42 ₪ וזאת בהתאם לראיות שהציג בפנינו,
תלוש שכר לחודש תעריף כרטיס חופשי חודשי תעריף חופשי יומי מס' ימי עבודה בחודש סה"כ מגיע
בש"ח
לפי התעריף הזול יותר שולם
בש"ח יתרה
3/2016 299 ₪ 26.5 ₪ 12 299 231 68 ₪
4/16 299 26.5 ₪ 14 299 294 5 ₪
5/16 "-" 26.5 ₪ 9 238.5 187 51.5 ₪
6/16 "-" "-" 9 238.5 177 61.5 ₪
7/16 "-" "-" 16 299 226 73 ₪
8/16 "-" "-" לא הוצג תלוש שכר
9/16 "-" "-" 3 79.5 75 5 ₪
10/16 "-" "-" 2 53 62 9-
11/16 "-" "-" 8 212 261 49 ₪
12/16 "-" "-" 10 265 349 -84
1/17 "-" "-" לא הוצג תלוש
2/17 "-" "-" 4 106 130 -24
3/17 "-" "-" 12 299 350 -51 ₪
4/17 "-" "-" לא הוצג תלוש
5/17 "-" "-" 4 106 293 -187
סה"כ יתרה 42 -
נמצא שהתובע לא זכאי להפרש הוצאות נסיעה, אלא קיבל 42 ₪ ביתר.
לפיכך התביעה בגין החזר הוצאות נסיעה- נדחית.
135. התובע מס' 6 ביסס את תביעתו לחוסרים בהפרשות לקרן השתלמות, פנסיה ופיצויי פיטורים הנובעים מאי תשלום תוספת אחראי משמרת לשכרו. לאור קביעתנו לעיל , כי התובע לא היה זכאי לתוספת אחראי משמרת, נשמט הבסיס לתביעתו בגין רכיבים אלה.
מעוז לוי- תובע מס' 7
136. התובע עבד כמאבטח אצל הנתבעת מיום 22.10.2010 עד חודש 12/2012.
137. התובע מס' 7 ביסס את תביעתו להפרשי שכר וחוסרים בהפרשות לפנסיה, ולפיצוי לא ממוני בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות, הנובעים מאי תשלום תוספת אחראי משמרת לשכרו. לאור קביעתנו לעיל, כי התובע לא זכאי לתוספת אחראי משמרת, נשמט הבסיס לתביעתו בגין רכיבים אלה.
138. טוען התובע כי הוא זכאי להחזר הוצאות נסיעה על סך 804 ₪ בגין עבודה בשבתות וחגים. לטענתו, במהלך עבודתו שילמה לו הנתבעת החזר הוצאות באופן חלקי, ולכן ערך טבלה בה רשם בעמודה ראשונה – את מספר המשמרות שעשה בשבת וחג, בעמודה שניה- הסכום שקיבל , בעמודה השלישית - תעריף שהיה אמור לקבל, ובעמודה רביעית- היתרה לתשלום. ברם, התובע לא הביא ולו ראשית ראיה לתעריף נסיעה בזמנים הרלוונטיים, וגם לא תעריף נסיעה של כרטיס חופשי חודשי, על מנת שנדע האם הסכומים אשר שולמו בגין נסיעות בכל חודש, הינם פחותים מהסך המגיע. מה עוד, שבמסגרת עדותו, נשאל התובע, האם בסיום משמרת במוצ"ש נסע בתחבורה ציבורית, השיב התובע שאינו זוכר, ולאחר מכן הודה שזוכר, כי בשנה הראשונה סיים משמרת בשעה 23:00 ונסע בתחב"צ מהעבודה לביתו. לא עלה בידי התובע להוכיח את רכיב תביעה בגין הפרש החזר הוצאות נסיעה, לפיכך גם התביעה בגין רכיב זה- נדחית.
טל מנגוני- תובע מס' 8
139. התובע החל לעבוד בנתבעת ביום- 1/1/2012 והוצב בסניף רשות השידור בירושלים. בחודש 9/2015 עבר לעבוד בסניף רשות השידור חיפה עד למועד ניתוק היחסים ביום 18/5/2017.
נסיבות ניתוק היחסים- האם זכאי התובע להפרש פיצויי הפיטורים
140. טוען התובע, כי בתאריך 10.5.2017 זומן ביחד עם חבריו לעבודה לשימועים, באמצעות הודעת "וואצאפ". לטענתו הוא הודיע לנתבעת שלא יוכל להגיע למועד השימוע שתוכנן ליום 14.5.2017, ומאז לא קיבל זימון למועד חדש.
מנגד טוענת הנתבעת, כי דאגה להודיע לכל העובדים כי רשות השידור אמורה להיסגר בהתאם להחלטת המדינה, לכן זומן התובע ביחד עם יתר העובדים לשיחת שיבוץ עבודה מחדש, והוצע לתובע כמו ליתר העובדים עבודה חלופית באתרים אחרים בהם הנתבעת מספקת שירותי שמירה. התובע זומן לשלושה שימועים אולם, בחר שלא להגיע והחל מגעים עם חברת השמירה שהחליפה את הנתבעת באותו מתקן, עוד בטרם הסתיים הפרויקט. לכן לטענתה יש לראות בתובע כמי שהתפטר מהעבודה בשל סירובו להשתבץ בפרויקט חלופי אחר מטעם הנתבעת.
141. אין מחלוקת על כך ש'רשות השידור' נסגרה ולכן נדרשה הנתבעת לסיים את מתן שירותי האבטחה במתקן רשות השידור ובאותו המתקן הוקם "תאגיד השידור כאן", והתובע בחר להמשיך לעבוד באותו מקום העבודה תחת מעסיק אחר שזכה במכרז.
על פי הלכה פסוקה, כאשר עובד ממשיך לעבוד באותו מקום עבודה, חרף חילופי מעסיקים, העובד יהא זכאי לתשלום מלוא פיצויי הפיטורים מהמעסיק הראשון, אפילו אם סירב להצעת עבודה חלופית (ראו: ע"ע 324/05 ריבה אצ'ילייב נ' עמישב שירותים; עד"מ 1011/04 דינמיקה שירותים נ' טטיאנה וורנין; ע"ע 4893-10-12 גושן שירותי בטחון פרטיים ומסחריים בע"מ נ' ביתן ניתן ב-4.3.2018). כך שגם אם נלך לשיטתה של הנתבעת, לפיה, היא הודיעה לעובדים על סיום התקשרות עם רשות השידור, והתובע התפטר כי בחר להישאר לעבוד תחת חברת אבטחה אחרת שזכתה במכרז "באותו מקום עבודה פיזי" (סעיף 38 ת/3) אין רלוונטיות לטענת הנתבעת, כי רשות השידור נסגרה בחוק, והתובע היה זכאי לעבור לעבוד בחברה אחרת "תאגיד השידור כאן", היות שהמשיך לעבוד פיזית, באותו 'מקום עבודה', מבלי שתיפגע זכאותו לקבל את מלוא פיצויי הפיטורים .
142. לאור האמור, התובע זכאי תשלום מלוא פיצויי פיטורים, עקב חילופי מעסיקים במקום העבודה.
143. אין חולק כי תקופת עבודה של התובע הייתה מיום 1.1.2012 ועד 18.5.2017, קרי 5 שנים ו-4.5 חודשים סה"כ 64.5 חודשים (5.38 שנים)).
התובע טוען כי על הנתבעת לשלם לו השלמת פיצויי פיטורים בסך 9,687 ₪ בגין תקופת עבודה שהחלה ביום 1.1.2012 ועד חודש 11/2013 סה"כ 23 חודשים לפי 80% משרה, כאשר התובע ביסס את חישוביו על תעריף שעתי של אחמ"ש בגין כל התקופה. משקבענו כי התובע אינו זכאי לתעריף אחמ"ש כל עוד לא הוגדר כאחמ"ש על ידי הנתבעת, נשמט הבסיס לתביעה בגין רכיב זה.
מהראיות אשר צורפו לתיק עולה, כי הנתבעת, שלמה לתובע את מלוא פיצויי הפיטורים המגיעים לו. שכן, הנתבעת צרפה טופס 161 של התובע, אשר ממנו עולה, כי שולם לתובע 28,098 ₪ בגין פיצויי פיטורים, לפי שכר קובע של 4,908 ₪, כלומר לפי חישוב של 78% משרה בגין כל תקופת עבודתו. על פי חישוב: שכרו השעתי האחרון של התובע במכפלת סך מספר השנים שעבד התובע אצל הנתבעת, יוצא אפוא שהנתבעת לא נותרה חייבת לתובע הפרש פיצויי פיטורים כלל;
26,986 ₪ = 5.38 שנים X 5016 ₪ =80% X186 שעות X 33.71 ₪ (שכר שעתי אחרון).
144. לאור האמור התביעה להפרש פיצויי פיטורים- נדחית.
התביעה לפיצוי בגין חלף הודעה מוקדמת ופיטורין שלא כדין
145. התובע מודה שביום 10.5.2017 קיבל הזמנה קבוצתית לשימוע ביחד עם חבריו בקבוצת ה 'ווצאפ', אך טען, שהודיע לנתבעת שאין ביכולתו להגיע ביום ובשעה שנקבע. לטענתו לאחר מכן לא הוזמן לשימוע במועד אחר, לכן, מבחינתו הוא פוטר מהעבודה וזכאי להודעה מוקדמת.
146. התובע גם הודה, שקיבל מכתב מהנתבעת הנושא תאריך 18.5.17 אשר כותרתו "התפטרות" ובו נרשם: "במהלך חודש מאי 2017 זומנת ל-3 שימועים אליהם בחרת לא להגיע ואף לא להודיע על כך. לכן אנו רואים בך כמי שהתפטר מתפקידו ללא מתן הודעה מוקדמת ...". לא נטען ואף לא הוכח על ידי התובע כי הגיב למכתב זה של הנתבעת. מה גם, שיש לתמוהה שמרבית התובעים הגיעו לישיבת שיבוץ חדשה, במסגרתה נרשם פרוטוקול עם הצעות עבודה, ורק התובע טוען שלא קיבל זימון נוסף כלל וגם לא הגיב למכתב הנתבעת אשר טענה כלפיו שנמנע מלהגיע לשלושה זימונים שנמסרו לו ולמעשה התפטר ללא מתן הודעה מוקדמת.
147. לאור האמור, משלא הוכח בפנינו כי התובע פוטר, אלא להיפך, שוכנענו כי התובע בחר להישאר לעבוד במתקן תחת המעסיק החדש, לא זכאי התובע להודעה מוקדמת לפיטורים וגם לא לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין משלא מצאנו כי התובע פוטר.
148. לאור האמור, אנו קובעים, כי התביעות בגין חלף הודעה מוקדמת ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין- דינן להידחות.
מענק מצוינות
149. טוען התובע, כי מתוקף ההסכם הקיבוצי המיוחד משנת 2012 , שילמה הנתבעת לכל המאבטחים שעבדו אצלה ברשות השידור, מענק מצוינות על סך 2000 ₪ ורק לו הנתבעת לא שילמה, לכן לטענתו יש לחייב את הנתבעת לשלם לו 2000 ₪ בגין מענק מצוינות.
150. צודקת הנתבעת, כי התובע לא הוכיח את תביעתו ברכיב זה. התובע לא הביא ולו ראשית ראיה לכך שכל המאבטחים ברשות השידור, ללא יוצא מן הכלל קיבלו מענק הצטיינות מלבדו. בנוסף לכך, סעיף 2ב להסכם הקיבוצי האמור, קובע כי תשלום המענק ישולם "על יסוד אמות מידה שתיקבע המדינה (כמזמינת השירות), מעת לעת ובהתאם לשיקול דעתה ..." . כלומר, גם אם התובע היה מצביע על אמות מידה שקבעה רשות השידור, בהם היה צריך לעמוד, ונניח שעמד בהם, עדיין יש למזמין השירות (רשות השידור) שקול דעת למי מהעובדים יש להעניק את מענק ההצטיינות.
151. לאור האמור, אנו קובעים, כי תביעת התובע למענק מצוינות- נדחית .
נאור גוטליב- תובע מס' 9
152. התובע עבד כמאבטח אצל הנתבעת מיום 1.12.2012 עד חודש 12/2013 (להלן- תקופת עבודתו הראשונה). לאחר מכן, חזר התובע לעבוד בנתבעת החל מחודש 8/2014 ועד ליום התפטרותו מהנתבעת ב- 2.11.2016 (להלן- תקופת עבודתו השנייה).
החזר הוצאות נסיעה
153. טוען התובע, כי החל מחודש 2/2016 עד לחודש סיום העסקתו ב-11/2016, הנתבעת הפחיתה את סכום החזר הוצאות הנסיעה אשר שילמה לו מ-26.40 ₪ ליום ל- 12.15 ₪ ליום. לטענתו, הוא התגורר בכל תקופת העסקתו במצפה עדי. לפיכך, לטענתו בגין 153 משמרות שעבד בתקופה הנ"ל הנתבעת נותרה חייבת לו 2,180 ₪ .
154. מנגד, טוענת הנתבעת, כי שילמה לתובע תעריף חופשי חודשי וכי התובע קיבל את מלוא התשלום לו היה זכאי בהתאם לעבודתו.
155. עיון בתלושי השכר לתקופה האמורה, מגלה כי, שולם לתובע מידי חודש תעריף "נסיעות ציבורי", ככול הנראה בגין כרטיס חופשי חודשי, בנוסף ל"נסיעות פרטיות ציבורי". כך לדוגמא: בחודש 2/16 שולם לתובע 206.55 ₪ +97.4, כאשר בטופס 2 נרשם התעריף היומי ששולם לתובע. בחודש 3/16 שולם לתובע 77.92 ₪ +243 ₪ . בחודש 4/16 שולם לתובע 136.36 ₪ +243 ₪ . כל שטען התובע הוא, שהנתבעת שילמה לו עד חודש 2/16 תעריף יומי X ולאחר מכן התעריף היומי ששולם לו ירד. התובע לא הביא ראיה לכך שהיה זכאי לתעריף שטוען לו. נזכיר נטל ההוכחה והשכנוע מוטל על התובע, לא די בכך שיטען שנעשתה הפחתה בתשלום החזר הוצאות נסיעה כדי לחייב את הנתבעת לשלם לו מעבר הסכומים ששולמו לו. היה על התובע להציג את התעריף החודשי/היומי הזול ביותר בתחבורה הציבורית במסלול הנסיעה מביתו לעבודה, על מנת שנוכל לערוך בדיקה לטענת החסר בהחזר הוצאות נסיעה אשר שולמו לו.
לפיכך, התביעה לחסר בהחזר הוצאות נסיעה- נדחית.
לסיכום:
156. תביעת התובעים מתקבלת בחלקה - המעסיקה תשלם לידי כל אחד מהתובעים, בתוך 30 ימים מיום שיומצא לצדדים פסק-דין זה, את הסכומים הבאים:
לתובע מס' 1 – אסף זהר
א. פיצוי בגין הפרת חוק הודעה לעובד על סך 6,000 ₪
ב. פיצוי בגין אי הפרשת כספים לקופת גמל –פנסיה בסך 4,090.79 ₪.
לתובע מס' 2 – עמרי גוטליב
א. פיצוי בגין הפרת חוק הודעה לעובד על סך 6,000 ₪
ב. פיצוי בגין אי הפרשת כספים לקופת גמל –פנסיה בסך 8,063.61 ₪ .
לתובע מס' 4 – טל בן הרוש
א. פיצוי בגין הפרת חוק הודעה לעובד על סך 6,000 ₪
ב. הפרש פיצויי פיטורים בסך 6,245 ₪ .
ג. פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך 2,000 ₪ .
ד. חלף הודעה מוקדמת בסך 6,315 ₪
ה. פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 6,000 ₪ .
לתובע מס' 5 – אלון כהן
א. פיצוי בגין הפרת חוק הודעה לעובד על סך 6,000 ₪ .
ב. פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 10,000 ₪ .
ג. חלף הודעה מוקדמת בסך 5,450 ₪ .
ד. יתרת פיצויי פיטורים בסך 6,118 ₪ .
ה. פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך 2,000 ₪ .
לתובע מס' 7- מעוז לוי
א. פיצוי בגין הפרת חוק הודעה לעובד על סך 6,000 ₪ .
לתובע מס' 8- טל מנגוני
א. פיצוי בגין הפרת חוק הודעה לעובד על סך 6,000 ₪ .
לתובע מס' 9 – נאור גוטליב
א. פיצוי בגין הפרת חוק הודעה לעובד על סך 6,000 ₪ .
157. הסכומים האמורים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 29.11.17, ועד למועד התשלום המלא בפועל.
158. בהתחשב בכך, שתביעותיהם של 7 מתוך 9 תובעים התקבלו בחלקן, ובכך שסך כל תביעות התובעים הגיעו לכדי סכום כולל של 1,808,839 ₪ ולאחר דיון והכרעה בכל מרכיבי התביעה, נפסק לזכות התובעים כולם, סכום כולל של כ - 100,000 ₪, אנו קובעים כי המעסיקה תישא בתשלום הוצאות ושכ"ט התובעים מס' 1,2,4,5,7,8, ו-9 בסך 1,000 ₪ לכל אחד מהם. הסכומים האמורים ישולמו אף הם בתוך 30 ימים מהמועד שיומצא פסק הדין לצדדים, אם לא כן, יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.
159. לצדדים הזכות לערער על פסק-דין זה בפני בית הדין הארצי לעבודה, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.
ניתן היום, כ"ג אייר תשפ"ג, (14 מאי 2023),בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

גב' הדר מאור
נציגת ציבור עובדים נוהאד חסן, שופט
אב"ד מר חיים אזלן
נציג ציבור מעסיקים