בית דין אזורי לעבודה בתל אביב -יפו
סע"ש 48511-09-20
27 אוגוסט 2023
לפני:
כב' השופט דורי ספיבק, סגן הנשיאה – אב בית הדין
נציגת ציבור עובדים גב' ארנה רזניק
נציג ציבור מעסיקים מר יואל מלי
התובע: רותם וינר
ע"י ב"כ עו"ד רענן בלס
–
הנתבעים:
1. הום פלוס בע"מ
2. עומרי רביב
3. רונן לוי
ע"י ב"כ עו"ד ענת ברק
פסק דין
1. האם התקיימו יחסי עבודה בין התובע לנתבעת 1, זו היא עיקר המחלוקת בתביעה ובתביעה שכנגד שלפנינו.
התשתית העובדתית ומהלך ההתדיינות
2. התובע מתווך נדל"ן במקצועו. לטענתו הועסק על ידי הנתבעת 1 במשרה מלאה, שישה ימים בשבוע, החל מיום 6.5.19 ועד לפיטוריו ביום 26.8.20.
3. נתבעת 1 הינה חברה פרטית לתיווך בעסקאות נדל"ן, אשר בזמן הרלוונטי הייתה בבעלות הנתבעים 2 ו-3.
4. הצדדים התקשרו בהסכם שכותרתו "הסכם התקשרות (סוכן/ סוכנת תיווך ומכירת נדל"ן)" אשר הסדיר את היחסים בינם. בהסכם נקבע כי התובע הינו קבלן עצמאי המספק את שירותיו לנתבעת 1, וכי התשלום – ככל ויהיה כזה – יבוצע כנגד חשבונית מס. נציין כי מועד חתימת ההסכם נמצא במחלוקת בין הצדדים.
5. לאורך כל תקופת ההתקשרות – 16 חודשים בקירוב – התובע לא קיבל שכר חודשי כלל, ואף לא תלושי שכר, והתמורה היחידה שקיבל לידו בכל התקופה הזו הינה עמלת מכירה בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ.
6. בהתאם לדוחות מס ההכנסה שהוצגו (נספחים ב' ו-ג' לכתב ההגנה שכנגד), התובע לא דיווח על הכנסות נוספות בתקופת ההתקשרות עם נתבעת . בתקופה זו התובע התגורר עם הוריו והיה סמוך על שולחנם (סעיף 22 לתצהירו), אם כי התובע טען כי רכש דירה באזור יפו במהלך תקופת ההתקשרות (סעיף 128 לתצהירו).
7. ביום 21.9.20, ולאחר דין ודברים בין הצדדים, הגיש התובע את התובענה שבפנינו, בגידרה טען כי בינו לבין הנתבעים התקיימו יחסי עבודה, וכפועל יוצא מכך הנתבעת 1 הפרה את זכויותיו מכח דיני העבודה, ובראשן הזכות לשכר עבודה מינימלי לפי חוק. עוד טען כי מתקיימים התנאים להרמת מסך תוך חיובם של הנתבעים 2 ו- 3 כבעלי המניות של הנתבעת 1 בכל אשר ייקבע כי הנתבעת 1 חייבת לו.
ביום 29.12.20, הגישה נתבעת 1 כתב תביעה שכנגד שבו נטען כי יש לחייב את התובע בהשבת הסכומים שקיבל לידיו, לחייבו בכספים מכח הסכם ההתקשרות ועמלת רכישת נכס עבור הורי התובע, ולפיצוי בגין לשון הרע.
8. דיון מקדמי התקיים ביום 3.10.21. לאחריו ניתן צו להגשת תצהירי עדות ראשית. דיון הוכחות התקיים ביום 7.3.23, במהלכו נחקר התובע בעצמו, ושני עדים מטעמו, הוריו גב' מלכה וינר ומר יורם וינר. לאחריהם נחקרו עדי הנתבעים מר עומרי רביב (הנתבע 2), מר רונן לוי (נתבע 3), גב' אידית קורן מהרם שהיתה מזכירה בנתבעת 1, לצד סוכני נדל"ן בנתבעת 1, מר רונן קורקוס, מר יואל יהולאשט וגב' מורן אלביליה.
המסגרת הנורמטיבית
9. המבחנים להכרה ביחסי עובד ומעסיק בדיעבד נסקרו בהרחבה בפסק דינו של בית-הדין הארצי בעניין כותה (ע"ע 15868-04-18 כותה נ' עיריית רעננה [פורסם בנבו] (7.4.21)) שנדון יחד עם ערעורים נוספים וניתן במותב מורחב. פסק דין זה, כמו גם פסקי הדין הרבים המוזכרים בו, שניתנו לאורך השנים הן על ידי בית-הדין הארצי והן על ידי בית-המשפט העליון (ונזכיר מביניהם במיוחד את בג"ץ מור (בג"ץ 5168/93 מור נ' בית הדין הארצי לעבודה [פורסם בנבו] (17.11.96)), מהווים את המסגרת הנורמטיבית שעל פיה עלינו להכריע במחלוקת שלפנינו, כאשר נקודת המוצא הינה (עמ' 10 לפסק דין כותה):
"כי היותו של אדם עובד הוא דבר הקרוב לסטטוס, ומעמד זה אינו נקבע על ידי הצדדים או מי מהם, אלא על פי נסיבות העניין כהווייתן... . כמו כן, מאחר שזכויות המגן אינן ניתנות לוויתור, אין בקביעה של הצדדים או מי מהם באשר לטיב יחסיהם, כדי לקבוע בהכרח את מעמדם. מעמד הצדדים נקבע מבחינה משפטית על פי מכלול הנסיבות, מהות היחסים בין הצדדים ועובדות המקרה הספציפי", כך שמשקלן של הסכמות הצדדים הינו קטן יחסית..
ובהמשך:
"... בהתאם לפסיקה, ככל שבמשך תקופת הקשר התנהלו הצדדים כמי שאין ביניהם יחסי עבודה, הנטל להוכיח כי התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים מוטל על הטוען כך".
10. בחינת קיומם או העדרם של יחסי עבודה נעשית באמצעות "המבחן המעורב", המאגד בתוכו את מבחן ההשתלבות על שני פניו החיובי והשלילי, לצד מבחני משנה נוספים. בפרשת כותה, הוסבר מבחן ההשתלבות על ידי כב' הנשיאה ורדה וירט-לבנה (בפיסקה 10 לחוות-דעתה):
" הפן החיובי של מבחן ההשתלבות בוחן האם ישנו מפעל יצרני להספקת שירותים או לביצוע עבודה אחרת שניתן להשתלב בו, האם הפעולה המבוצעת הינה פעולה נחוצה לפעילות הרגילה של אותו מפעל, והאם מבצע העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני של המפעל ולא גורם חיצוני לו.
שאלות אלו נבחנות על ידי הפסיקה לפי מספר מאפיינים וביניהם: מידת הפיקוח של המעסיק על שעות העבודה, על מקום ביצועה, על חלוקת המשימות בין העובדים, על הרכב צוותי העבודה ועל ההיררכיה בין העובדים השונים; מרכזיותן וחיוניותן של פעולות מבצע העבודה לפעילותו הכוללת של המעסיק; הליכי ההתקשרות עם המועסק; רציפות הקשר בין הצדדים; כוחו של המעסיק להטיל על מבצע העבודה משימות משתנות; שליטת המעסיק על אופן ביצוע המלאכה; כפיפות מבצע העבודה אל המעסיק; בלעדיותו של מבצע העבודה וזיקתו למפעל; הסתייעות מבצע העבודה בעובדים אחרים לביצוע עבודתו; מקום ביצוע המלאכה; אופן התשלום; הספקת החומרים לביצוע המלאכה ועוד...
הפן השלילי לעומת זאת, בוחן האם למבצע העבודה עסק משלו, או לייתר דיוק, האם ההשתלבות במפעל המדובר לא נעשתה באמצעות עסקו ...
כמו כן, הפן השלילי אף הוא נבחן על ידי הפסיקה לפי מספר מאפיינים וביניהם: נשיאה בסיכונים, הנאה מייעול, בעלות על ציוד או גורמי ייצור, נשיאה בהוצאות ועוד. ....
11. לצד מבחן ההשתלבות על הפן החיובי והשלילי שלו, על בית-הדין להיעזר במבחני עזר"
"'מבחני המשנה' המהווים סימני היכר נוספים להיותו של אותו אדם עובד, וינתן להם משקל במקרים שבהם כפות המאזניים אינן נוטות לכיוון זה או אחר , הם: אופיו האישי של העיסוק, הכפיפות, הכוח לשכור עובד ולפטרו, צורתם של ניכוי מס ההכנסה ותשלומים לביטוח לאומי ולמע"מ, ואופן ראיית הצדדים את היחסים ביניהם...".
12. אשר לאופן השימוש במבחנים השונים לצורך הכרעה, נאמר כך:
"11. נחזור ונזכיר כי לעיתים יצביעו מבחנים אחדים על נתונים המטים את הכף לקבוע כי התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים, כשבד בבד, בנתונים אחרים המתייחסים לאותו מקרה, יהיה כדי לבסס קביעה בדבר היות המתקשרים מזמין וקבלן עצמאי. לא פעם יהיה המקרה "מקרה גבולי" באופן שכפות המאזניים בו מעוינות. בכל מקרה, החלטת בית הדין אם ביחסי עבודה מדובר, תתבסס על נסיבות המקרה בכללותן. ...".
דיון והכרעה
13. נקדים מאוחר ונציין כי, לאחר בחינת העדויות ושאר הראיות בהתאם למבחנים שמנינו לעיל, ולאחר ששקלנו את טענות הצדדים לכאן ולכאן, הגענו למסקנה כי כפות המאזניים הראייתיות נוטות לכיוון אי הכרה ביחסי עבודה בין הצדדים.
14. להלן ניישם את המבחנים השונים והרלוונטיים שנקבעו בפסיקה, על המקרה שלפנינו:
15. תחילה נציין כי נתבעת 1 הינה "מפעל" במובנו במשפט העבודה, בהיותה גוף המספק שירותי תיווך, וככזה ניתן להשתלב בו. עיקר עבודתה של נתבעת 1 הינו בתחום התיווך הנדל"ני, ותפקידו של התובע כסוכן נדל"ן הינו תפקיד חיוני עבור פעילותה הרגילה של נתבעת 1. אך מהראיות עולה בבירור כי התובע לא השתלב בעבודת הנתבעת 1, ונפרט.
מבחן ההשתלבות – הפן החיובי
16. עבודה חלקית בלבד ובשעות לא קבועות – התובע טען (סעיף 33 לתצהירו) כי עבד "משרה מלאה (ומעבר לכך), בת 6 ימי עבודה בשבוע, וככל במתכונת העסקה בימי חול משעה 10:00 עד שעה 18:00 וכן בימי שישי ככלל משעה 10:00 עד 15:00...הועסקתי, פעמים רבות, גם מעבר לכך ואך עד השעה 22:00 בימים רבים". כפי העולה מתיאורו מדובר במתכונת עבודה קשיחה, והוא אינו שותף לקביעתה. אך זו לא התמונה שנתגלתה כנגד עינינו. בחקירתו הנגדית של התובע עלה כי למד הנהלת חשבונות במהלך תקופה זו (עמ' 17 ש' 5 לפרוטוקול הדיון), כך שלא עבד יום אחד בשבוע לפחות. גם שאר העדויות, שנתנו בהן אמון, לא תמכו בטענה כי לתובע הייתה מתכונת עבודה קשיחה וקבועה:
מר לוי : ...פורמלית, הוא היה צריך להגיע 4 ימים בשבוע, מעשית? הוא לא הגיע 4. הוא היה מגיע 2-3 ...
(עמ' 46 ש' 32)
עו"ד בלס: תאשרי לי שהוא היה מגיע מספר ימים בשבוע למשרד.
העדה, גב' קורן מהרם: תגדיר מספר.
עו"ד בלס: מספר. 4.
העדה, גב' קורן מהרם: בין 2 ל-4. במקרה הטוב ביותר 4 וזה לא קרה הרבה.
עו"ד בלס: ומה היו שעות העבודה שלו?
העדה, גב' קורן מהרם: לא ברורות.
עו"ד בלס: מה זה לא ברורות? פחות או יותר.
העדה, גב' קורן מהרם: הוא היה מגיע מאוחר. אחרי התראות שלנו. רותם איפה אתה? מתי אתה מגיע? הוא היה יוצא לצהריים חזרה הביתה. ולפעמים הוא היה חוזר. אז הוא לא היה יותר מדי שעות במשרד.
עו"ד בלס: מה היו שעות העבודה שלך?
העדה, גב' קורן מהרם: בעיקרון מ-09:30-16:30-17:00.