בית המשפט המחוזי בחיפה
ת"א 25653-02-21 ביאדסה נ' אבו בכר ואח'
לפני כבוד השופט רון סוקול, סגן נשיא
בעניין החברה:
התובע
רדיקס שתלים וביומטריאלס בע"מ, ח.פ. 51492930
ד"ר עאדל ביאדסה
ע"י עו"ד ס' מוחסן
נגד
הנתבע ח'אלד אבו בכר
ע"י עו"ד ה' נעאמנה
פסק דין
1. התובע, עאדל ביאדסה, והנתבע, ח'אלד אבו בכר, הם בעלי המניות בחלקים שווים בחברת רדיקס שתלים וביומטריאלס בע"מ, העוסקת בשיווק שתלים דנטליים בישראל.
בתביעה המונחת להכרעתי כעת טוען התובע כי הנתבע מנהל את החברה באופן שמקפח אותו ופוגע בזכויותיו. בעיקר טוען התובע כי הנתבע מנצל את מעמדו כמנהל החברה לשם קידום עניינים אישיים ומשיכת כספים שלא כדין מחשבונות החברה. על כן, עותר התובע לקבלת סעדים שונים להסרת הקיפוח, בהתאם לסמכותו של בית המשפט על פי סעיף 191 לחוק החברות, התשנ"ט-1999.
רקע
2. התובע, עאדל ביאדסה, הוא רופא שיניים במקצועו, העוסק גם בפעילות עסקית המשיקה לתחום רפואת השיניים. הנתבע, ח'אלד אבו בכר, עוסק כבר שנים רבות בשיווק ובמכירת מוצרים רפואיים, ובין היתר גם בשיווק ובמכירת שתלים דנטליים. עיקר פעילותו של הנתבע הייתה בגרמניה, בה התגורר ובה פעל לשיווק מוצרים לחברות מקומיות.
3. לעדותו של התובע, בערך בשנת 2012 פעל ביחד עם ד"ר קוסאי מסארווה ואחיו ד"ר כמאל מסארווה להקמת חברה לייצור שתלים דנטליים בגרמניה (ת/2, סעיף 7). במסגרת המגעים לייסוד החברה נפגש גם עם הנתבע, עד שבסופו של יום החליטו על הקמת חברת אווירוקס דנטל בע"מ (מתעודת הרישום עולה כי החברה נרשמה ביום 30/10/2011, נספח ד' לתשובת הנתבע לבקשה לצו מניעה זמני, בקשה מס' 1) (להלן: אווירוקס).
4. לגרסת התובע, הוסכם על כל הצדדים כי שלושת הרופאים - התובע, כמאל מסארווה וקוסאי מסארווה, יממנו את פעילות חברת אווירוקס, ומאחר שלנתבע לא היו אמצעים כספיים, יתרום את חלקו בדרך של עבודה בחברה.
עוד עולה מעדות התובע כי לצורך ייצור ושיווק השתלים נדרשה החברה לקבל אישור של התקן האירופי - CE (Conformite Europeenne), אישור שיאפשר את שיווק המוצרים במדינות האיחוד האירופי. הנתבע, שהיה בעל ניסיון בגרמניה, הוא שהיה אמור לפעול להשגת האישור (ת/2, סעיף 9).
5. בין בעלי המניות בחברת אווירוקס התגלעו מחלוקות, ובסופו של יום הועברו מניותיו של הנתבע ושל כמאל מסארווה לתובע ולקוסאי מסארווה, כך שהתובע וקוסאי נותרו בעלי המניות היחידים בחברת אווירוקס. לטענת התובע, הנתבע קיבל בתמורה למניותיו שתלים (סעיף 10 ל-ת/2, ועדותו בעמ' 37), אולם הנתבע כופר בכך וטוען כי לא קיבל כל תמורה (סעיף 19 ל-נ/1).
6. לאחר שהנתבע העביר את מניותיו בחברת אווירוקס, ייסד הנתבע בגרמניה חברה בשם Radix Implants & Biomaterials GMBH (להלן: רדיקס גרמניה). במקביל ייסד הנתבע את חברת רדיקס שתלים וביומטריאלס בע"מ (להלן: החברה או רדיקס ישראל), שנרשמה בישראל. רדיקס גרמניה יוסדה לשם ייצור, רכישה ושיווק שתלים באירופה, ורדיקס ישראל יוסדה על מנת לשווק שתלים בישראל.
7. כדי לשווק את שתלים, פעל הנתבע לקבלת אישור תקן אירופאי (CE) ואין חולק כי בסופו של יום ניתן לרדיקס גרמניה אישור שכזה (נספח ה' לתשובת הנתבע לבקשה מס' 1).
8. לחברת אווירוקס לא ניתן אישור של התקן האירופאי ועל כן התקשתה החברה בשיווק השתלים. לטענת הנתבע, למרות שלא ניתן לה אישור, החלה אווירוקס לשווק שתלים, לדבריו שלא כדין וב"שחור" (עמ' 51- 52).
9. בשנת 2016 נוצר שוב קשר עסקי בין התובע לנתבע, ובין הצדדים התנהל משא ומתן להעברת חלק ממניות רדיקס גרמניה ורדיקס ישראל לתובע (ת/2, סעיף 12). אין חולק כי בחודש יוני 2019 הועברו מחצית ממניות רדיקס ישראל לתובע. הודעה על העברת המניות נשלחה לרשם החברות וההעברה נרשמה ביום 3/7/2019 (נספח 2 ל-ת/2). יצוין כי באותה עת לחברה היה כבר חשבון פעיל בבנק הפועלים בע"מ. נטען כי גם בחברת רדיקס גרמניה הועברו לתובע מניות אולם לא הוגשו לפני ראיות על כך.
10. העברת המניות בחברה, כינוס בעלי המניות וכינוס הדירקטוריון נעשו, אף שבין הצדדים לא נחתם כל הסכם מפורט. עם זאת, אין מחלוקת כי הוסכם שהתובע ישקיע מכספו במימון פעילות החברה, וכי הנתבע, שלא היה בעל אמצעים, לא יידרש להשקיע כספים כלשהם (ראו דברי הנתבע עמ' 40).
11. מהעדויות עולה כי לאחר העברת המניות ומינוי נושאי המשרה, הוסכם על עשיית שימוש בחדר הצמוד למרפאתו של התובע כמשרד של החברה (עמ' 30 לעדות התובע ועמ' 47 לעדות הנתבע). במשרד אף אוחסנו שתלים שיובאו על ידי החברה (עדות התובע עמ' 30, עדות הנתבע עמ' 47). כמו כן, מתברר כי התובע העביר כספים לחשבון החברה בבנק הפועלים לצורך מימון הפעילות, אם כי בין הצדדים נטושה מחלוקת לעניין היקף הכספים שהועברו (עדות רו"ח מקלדה עמ' 3, עדות התובע עמ' 28, עדות הנתבע עמ' 48). לטענת התובע הוא צפה כי יידרש להשקיע, בשתי החברות - רדיקס ישראל ורדיקס גרמניה כ- 50,000- 90,000 יורו (תצהיר ת/2 סעיף 12 ועדות עמ' 28) אולם בפועל הוא העביר לחשבון ברדיקס ישראל סכומים גדולים בהרבה.
12. לאחר העברת המניות לתובע, נערכה ישיבת בעלי המניות של החברה והתובע מונה כדירקטור בחברה. מפרוטוקול הישיבה מיום 24/7/2019 עולה כי הוחלט על מינויו של הנתבע כיו"ר הדירקטוריון של החברה ועל מינויו של התובע כמנכ"ל החברה (נספח 4 לת/2). כן הוסכם כי שני בעלי המניות, התובע והנתבע, יהיו מורשי חתימה בשם החברה, וכי חתימת שניהם או חתימת כל אחד מהם בצירוף חותמת החברה תחייב את החברה לכל דבר ועניין. בפרוטוקול נרשם גם כי הנתבע ימונה "[...] כמורשה חתימה כללי של החברה".
13. באותו יום קיימו הצדדים גם ישיבה של דירקטוריון החברה (נספח 5 ל-ת/2). בפרוטוקול הדיון נרשם כי הוחלט על פתיחת חשבון בנק לחברה בבנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, סניף חדרה.
החברה רכשה שתלים מגרמניה (עדות התובע עמ' 28). לטענת הנתבע החברה רכשה כ- 2,500- 3,000 שתלים (עמ' 40). אין חולק כי הנתבע החל בשיווק השתלים לרופאי שיניים בישראל. כמו כן עולה כי החברה העסיקה גם עובדת נוספת לשיווק השתלים בשם עינאב (עדות התובע עמ' 32).
14. לצורך פעילותו של הנתבע בשיווק השתלים בישראל, כך לטענתנו, הוא עשה שימוש ברכב שנרכש על ידי החברה, אף כי נרשם על שמו (עמ' 46 -47). הרכב נרכש עוד לפני שהתובע הצטרף לחברה ואת התשלום עבורו שילמה החברה בהוראת קבע לחברת המימון. לאחר הצטרפות התובע הועבר הרכב לעובדת עינאב, ולשימושו של הנתבע נרכש רכב נוסף (עמ' 46). גם רכב זה נרכש מכספי החברה ונרשם על שמו של הנתבע (עמ' 47).
עוד עולה כי הנתבע קיבל מהחברה משכורת תמורת עבודתו בשיווק (עדות התובע עמ' 30 ועדות הנתבע עמ' 45). בתחילה לא הוצאו לו תלושי שכר, אולם כעבור מספר חודשים דאג רואה החשבון להוציא את תלושי השכר כנדרש (עמ' 18 -19, עדות התובע עמ' 30).
15. בשנת 2020 פנו הצדדים לרו"ח זיאד דקה על מנת שיסייע להם להסדיר את יחסיהם בהסכם מפורט (עדות רו"ח דקה, עמ' 9). לטענת התובע הוא ראה כי לצורך מימון פעילות החברה הוא נדרש לשלם סכומים הולכים וגדלים, ולכן רצה שכל סוגיית ההלוואות וההשקעות בחברה תהיה מסודרת (ת/2 סעיף 21).
16. רו"ח ז' דקה העלה על הכתב את עיקרי הסוגיות שעלו בשיחות בין הצדדים והתייחס גם לאפשרות צירופו של ד"ר יונס (נספח 6 לת/2) (לעניין הניסיון לצירופו של ד"ר יונס אתייחס בהמשך). בסופו של יום אף העלה את הדברים על טיוטה של הסכם שותפות (נספח 7 לת'2). עם זאת, רו"ח דקה הבהיר כי עשה שימוש בנוסח של הסכם אחר, בין שותפים אחרים, וכי לא כל האמור בטיוטת ההסכם משקף הסכמה של הצדדים (ראו עדותו עמ' 16).
בסופו של יום לא הושגו הסכמות ובין הצדדים לא נחתם כל הסכם.
17. כאמור, באותה עת עסקו הצדדים גם באיתור משקיע נוסף לחברה וניהלו משא ומתן להצטרפותו של ד"ר יונס כבעל מניות נוסף (ראו עדות התובע עמ' 28, עדות הנתבע עמ' 55). בתצהירו (ת/2) טוען התובע כי נודע לו כי הנתבע מנסה לגייס משקיע נוסף (סעיף 42) אולם בעדותו הוא מאשר כי הוא זה שהציע לגייס את ד"ר יונס כמשקיע בחברה (עמ' 27 שורה 36). עוד סיפר כי נערכה שיחה משולשת באמצעו תכנת זום שבה נוהל משא ומתן עם ד"ר יונס אך זה נכשל. במסגרת זו הוצע כי ד"ר יונס ישקיע כ- 200,000 יורו בחברה בתמורה ל 20% ממניות החברה. לטענת התובע המשא ומתן נכשל רק מאחר שהנתבע הציע כי המניות שיועברו לד"ר יונס יהיו מתוך מניותיו של התובע בלבד (עמ' 27- 28).
18. מהעדויות עולה גם כי שתלים שנועדו לשיווק ומכירה הוחזקו במשרד הצמוד למרפאתו של התובע. מתברר כי בחודש נוב' 2020 נכנס הנתבע למשרד ולקח מתוכו מלאי של שתלים (ראו צילומים ממצלמות אבטחה, נספח 17 לת/2). לטענת התובע הנתבע לקח כ-1,000 שתלים אותם מכר באופן פרטי ללקוחות שונים (ת/2 סעיפים 51 – 52). לעומתו טוען הנתבע כי לקח כ-400 שתלים בלבד. לדבריו הוא לקח את השתלים שכן התברר לו כי מהמשרד נעלמו שתלים רבים (כ-400 – 450), חלקם נלקחו על ידי התובע וחלקם על ידי אחרים (עמ' 41). את השתלים שלקח מכר לרופאי שיניים (עמ' 42), ואת התמורה, כך לגרסתו, העביר הנתבע לחשבון החברה בבנק מזרחי טפחות (שם).
19. עוד נספר כי לגרסת התובע הוא ביקש לקבל מידע על חשבונות החברה, מהבנקים ומרואה החשבון, אך נענה בסירוב (סעיף 30 לת/2). התובע פנה לקבל מידע גם מחברת רדיקס גרמניה, אך לטענתו הנתבע מנע ממנו לקבל את המסמכים ואסר על מזכירת החברה למסור לו אותם. במצב זה החליט התובע לנקוט בהליכים משפטיים. התובע טוען כי רק לאחר פניות, באמצעות באי כוחו, קיבל לידיו חלק מהמסמכים והתברר לו כי הנתבע נטל מכספי החברה לשימושו הפרטי.
20. עם גילוי הפרטים, כך טען, פנה התובע לבנקים ולגורמים העוסקים עם החברה והודיע להם כי בין בעלי המניות התגלעו מחלוקות. מהבנקים ביקש להימנע מביצוע כל פעולות בחשבונות החברה (מכתבים מיום 30/11/2020 נספח 12 לת/2). הודעה דומה נשלחה לרואה החשבון של החברה, ז' דקה (מכתב מיום 30/11/2020 נספח 11 לת/2). התובע פנה גם לד"ר יונס (נספח 13 לת/2) ולספק המרכזי של החברה, מר מוהנד דאהר (נספח 14 לת/ 2).
הליכים זמניים
21. ביום 11/2/2021 הגיש התובע את תביעתו בתיק זה לקבלת סעדים להסרת קיפוח, על פי סעיף 191 לחוק החברות, התשנ"ט- 1999. התביעה הוגשה כנגד הנתבע, כנגד רדיקס ישראל וכללה גם סעדים כנגד רדיקס גרמניה. בתביעתו טען התובע כי הנתבע מנהל את החברה באופן המקפח אותו ומונע ממנו את זכויותיו בחברות. בד בבד עם הגשת התביעה הגיש התובע גם בקשה לסעדים זמניים בגדרה עתר למתן צו האוסר ביצוע כל עסקה בנכסי חברת רדיקס ישראל. כן עתר להורות לנתבע להימנע מנקיטת פעילות בחברת רדיקס גרמניה ולאסור על הנתבע להשתמש בחשבונות החברות (בקשה מס' 1).
22. בדיון שנערך ביום 17/2/2021 הושגה הסכמה לפיה כל משיכה של כספים בחברת רדיקס ישראל תיעשה רק בחתימת שני בעלי המניות. לגבי שאר הבקשות, לרבות הבקשה למתן סעדים בנוגע לפעילות רדיקס גרמניה, ניתנה החלטה נפרדת ביום 22/3/2021.
23. בהחלטה זו דחיתי את הבקשות למתן סעדים בנוגע לפעילות חברת רדיקס גרמניה. ציינתי כי העתירה למתן סעדים להסרת קיפוח מתמקדת רק ברדיקס ישראל, ועל כן הסעדים הזמניים בנוגע לפעילות רדיקס גרמניה, שהיא חברה נפרדת, אינם רלבנטיים להליך הנוכחי. כן הוריתי כי הסעד הארעי שניתן בהסכמה בדיון יישאר בתקפו עד הכרעה בתיק העיקרי.
24. בקדם המשפט שנערך ביום 7/11/2021 טען התובע כי הנתבע עושה שימוש בשם החברה ובנכסיה לניהול עסק פרטי המתחרה בחברה. הנתבע טען לעומתו כי אין כל קשר בין פעילותו בעסקיו הפרטיים לבין עסקי החברה. נטען כי החברה הפסיקה את פעילותה וכי הנתבע עוסק במכירת ציוד רפואי, לרבות שתלים, באופן עצמאי וללא קשר לעסקי החברה. נטען כי הנתבע אינו מוכר שתלים של החברה וכי את כל השתלים של החברה שלקח מכר, ואת תמורתם הפקיד בחשבון החברה. עוד נטען כי בשל פניותיו של התובע לבנקים ולספקים, אין לרדיקס ישראל כל פעילות ולכן אין במעשיו משום תחרות בעסקיה.
25. בסופו של דיון ניתן צו המורה כי איש מהצדדים לא יהיה רשאי לעשות שימוש בשם החברה או בנכס מנכסי החברה. עוד הוצע לצדדים להסכים על היפרדות ולהגיע להבנות בנוגע להתחשבנות הכספית.
26. לצערי הסכמות לא הושגו. ביום 10/11/2021 הגיש התובע בקשה נוספת לסעד זמני בגדרה טען כי הנתבע עושה שימוש בשם החברה. נטען כי הוא מוכר שתלים תחת השם Radix Implant (בקשה מס' 5). בדיון שנערך ביום 29/12/2021 כפר הנתבע בטענה כי הוא מתחרה בעסקי החברה וטען כי העובדות הפוכות וכי התובע, באמצעות חברת אווירקס, הוא שמתחרה ומוכר שתלים.
בדיון הציע הנתבע להעביר את כל מניותיו בחברה לתובע ובכך לשים קץ למחלוקות, אולם הצעה זו לא התקבלה.
27. בסופו של יום, בהעדר הסכמה, ניתנה ביום 27/4/2022 החלטה בבקשה. בהחלטתי דחיתי את הבקשה לסעד זמני. קבעתי כי השימוש בשם Radix Implant אינו מטעה. המונח Radix (שורש או יסוד) אינו ייחודי לחברה ומשמש עסקים רבים בתחום השתלים הדנטליים. עוד ציינתי כי החברה אינה פעילה, ובמצב זה אין למנוע מהנתבע לעסוק בשיווק שתלים, שכן אין בכך משום פגיעה בחברה ובעסקיה. עוד קבעתי כי אין ראיה שהשתלים שנמכרו על ידי הנתבע היו שתלים של החברה.
28. עוד אציין כי במסגרת הדיונים בתיק ולבקשת התובע, ניתנו לבנקים צווים המורים כי התובע רשאי לעיין בכל חשבונות החברות (ראו למשל החלטה בבקשה מס' 7). אין גם חולק כי בסופו של יום קיבל התובע לידיו את כל מסמכי חשבונות הבנק ואלו אף הוגשו על ידו לתיק בית המשפט.
תמצית הטענות
29. בכתב התביעה המקורי עתר התובע לסעדים שונים להסרת הקיפוח הנטען. הסעדים העיקריים להם עתר הם סעד הצהרתי כי החברה מתנהלת על ידי הנתבע בדרך המקפחת את התובע, והוראה למתן חשבונות. עוד עתר התובע למנוע עשיית עסקאות בנכסי החברה.
התובע הוסיף וטען כי לאחר קבלת מלוא החשבונות יוכל לגבש את התביעות הכספיות, ולכן ביקש להורות כי על הנתבע להשיב לחברה כל סכום ש"גזל" ממנה, ולהורות על חלוקת דיבידנד לבעלי המניות.
התובע פירט גם סעדים הנוגעים לחברת רדיקס גרמניה, אולם לאור ההחלטות בבקשת הביניים, אין צורך לדון בסעדים אלו. בהערת אגב נציין כי בדיון בתיק נטען כי התובע הגיש בגרמניה תביעה נפרדת לסעדים כנגד רדיקס גרמניה.
30. התובע סומך טענותיו לעניין הקיפוח על כמה אדנים. נטען כי הנתבע עשה שימוש בכספי החברה לצרכיו האישיים. התובע הצביע על משיכות כספים, במזומן ובאשראי, לצרכים פרטיים של הנתבע. נטען גם כי הנתבע רכש, מכספי החברה, רכבים שנרשמו על שמו. עוד טוען התובע כי הנתבע פועל בעסק פרטי ומתחרה בעסקי החברה. התובע טוען כי הנתבע נטל מהחברה לפחות 400 שתלים אותם מכר באופן אישי. התובע טוען כי החברה אינה פעילה רק מאחר שהנתבע חדל מפעילות באמצעותה והחל לפעול באופן פרטי בעסק מתחרה.
31. הנתבע טוען לעומתו כי דין התביעה להידחות. הנתבע טוען כי החברה הפסיקה את פעילותה רק בשל מעשי התובע עצמו ובמיוחד לאור המכתבים ששלח לבנקים, לספקים ולמשקיע. נטען כי התובע הוא שמתחרה בחברה באמצעות חברת אווירקס. הנתבע טוען כי כל התשלומים שבוצעו מחשבונות החברה היו כדין. הנתבע אינו כופר בכך שלעיתים משך כספים במזומן או באשראי, אך טוען כי עשה בהם שימוש רק לצרכי עבודתו בחברה. נטען כי נאלץ ליטול את השתלים ממשרדי החברה כדי למנוע את גניבתם, וכי מכר את השתלים והעביר את התמורה לחברה.
הנתבע טוען כי ככל שהתובע עומד על טענתו בדבר משיכה שלא כדין של כספים מחשבונות החברה, הרי שהמקום לדון בטענות אלו הוא בתביעה של החברה. נטען כי לא מדובר בטענות בדבר קיפוח התובע וככל שרצה בכך, יכול היה התובע להגיש בקשה לאישור הגשת תביעה נגזרת בשם החברה.
דיון והכרעה
32. מהראיות והטענות שהוצגו עולה כי התובע קיבל גישה מלאה לכל מסמכי החברה וקיבל לידיו את כל חשבונות החברה. על כן, ברי שאין מקום ליתן כל סעד נוסף למתן חשבונות. עוד עולה כי בפועל החברה אינה פעילה עוד וכי אין לה למעשה כל נכסים עסקיים. הטענות העיקריות שמעלה התובע עוסקות בהפרת חובותיו של הנתבע כנושא משרה בחברה, שעיקרן משיכה שלא כדין של כספים מקופת החברה, שימוש בנכסי החברה לצרכים אישיים ותחרות עם עסקי החברה.
כפי שיפורט להלן, טענות אלו אינו מקימות לתובע עילת תביעה להסרת קיפוח במובן סעיף 191 לחוק החברות, ועל כן דין תביעתו להידחות. עם זאת, יש מקום להורות על היפרדות.
אפתח את הדיון בתיאור קצר של המסגרת המשפטית לטענת הקיפוח, ולאחר מכן אבחן את הטענות.
33. התובע מבסס את תביעתו על עילת הקיפוח של בעלי מניות, המעוגנת בסעיף 191 לחוק החברות, הקובע כדלקמן:
(א) התנהל ענין מעניניה של חברה בדרך שיש בה משום קיפוח של בעלי המניות שלה, כולם או חלקם, או שיש חשש מהותי שיתנהל בדרך זו, רשאי בית המשפט, לפי בקשת בעל מניה, לתת הוראות הנראות לו לשם הסרתו של הקיפוח או מניעתו, ובהן הוראות שלפיהן יתנהלו עניני החברה בעתיד, או הוראות לבעלי המניות בחברה, לפיהן ירכשו הם או החברה כפוף להוראות סעיף 301, מניות ממניותיה.
(ב) [...].
סעיף 192(ב) לחוק החברות מוסיף ומורה לבעל מניה להימנע מלקפח בעלי מניות אחרים.
המונח קיפוח, שבא תחת השימוש במונח "עושק המיעוט" שהיה קבוע בסעיף 235 לפקודת החברות, פורש בפסיקה באופן רחב. המושג קיפוח מהווה למעשה הוראת מסגרת שלתוכו יצקו בתי המשפט משמעויות שונות. תכליתה של הוראה האוסרת על קיפוח בעלי מניות נועדה למנוע מצבים שונים של חלוקת משאבי החברה בצורה בלתי הוגנת בין בעלי המניות (ראו ע"א 3432/17 טופז נ' יוכט, פסקה 25 (16/4/2020); ע"א 2718/09 גדיש קרנות גמלאים בע"מ נ' אלסינט בע"מ (28/5/2012); ע"א 5025/13 פרט תעשיות מתכת בע"מ נ' דדון (28/2/2016); ע"א 2699/92 בכר נ' ת.מ.מ. תעשיות מזון מטוסים (נתב"ג) בע"מ, פ"ד נ(1) 238 (1996); א' חביב סגל דיני חברות, כרך א' 610 (2007); ע' שפינדל, י' זכות, מאבק בעלי מניות: עילת הקיפוח בחברה פרטית וציבורית 18-17 (2017)).
34. בתי המשפט קבעו, כי על מנת להכריע האם מעשים מסוימים עולים כדי קיפוח בעלי המניות, יש לבחון האם נפגעו "הציפיות הלגיטימיות" של בעלי המניות הטוענים לקיפוח (ראו ע"א 5025/13 הנ"ל, פסקה 8; ע"א 8712/13 אדלר נ' לבנת (1/9/2015); ע"א 2773/04 נצבא חברה להתנחלות בע"מ נ' עטר, פ"ד סב(1) 456 (2006)). התשובה לשאלה מהי פגיעה בציפיות הלגיטימיות תשתנה בשים לב לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. בין היתר יבחנו ציפיות בעלי המניות בהתחשב באופי החברה, בהסכמים שבין בעלי המניות, בצרכי החברה, במצבה הכלכלי, בתנאי השוק בו פועלת החברה, בהיסטוריה של החברה ועוד (ע"א 2786/18 בכר נ' קופרלי (30/12/2021); ע"א 8712/13 הנ"ל, ע"א 3432/17 הנ"ל, ע"א 7798/17 ליטה ניהול נכסים ומימון בע"מ נ' גני באר שבע בע"מ, פסקה 21 (18/4/2019); ה"פ (מרכז) 43159-06-19 מרכז ש.י.ר. בע"מ נ' בשמת השרון בע"מ, פסקה 22 (7/12/2021)).
35. בחינת עילת הקיפוח היא אוביקטיבית ואינה סוביקטיבית, דהיינו אין צורך לבחון את מניעיו של המקפח אלא בשאלה האם תוצאת המעשה מקפחת (ראו צ' כהן, בעלי מניות בחברה - זכויות תביעה ותרופות, כרך ב' 131 (מהדורה שנייה, 2008); ע"א 8712/13 הנ"ל, פסקה 65; ע' שפיגל וי' זכות הנ"ל, עמ' 18).
36. עוד נזכיר כי הנטל המוטל על הטוען לקיפוח הוא נטל לכאורי. הוכח קיפוח במידה לכאורית, עובר הנטל לכתפי המקפח לשכנע כי פעל כדין, וכי פעולותיו אינן בבחינת קיפוח בעלי המניות (ראו ע"א 10406/06 עצמון נ' בנק הפועלים בע"מ פסקה 74 (28/12/2009); ע"א 5025/13 הנ"ל, פסקה 8; ע' שפינדל וי' זכות הנ"ל, עמ' 112).
37. כאמור, בחינת ציפיותיהם הלגיטימיות של הצדדים משתנה בשים לב לטיבה של החברה. כך ברור כי כאשר מדובר בחברה פרטית, הפועלת כ"מעין שותפות", ניתן להניח כי ציפיותיהם הלגיטימיות של הצדדים כוללות גם את הציפייה לניהול משותף ושוויוני של החברה (ראו רע"א 9646/04 חסקי אלון ייזום בניה והשקעות בע"מ נ' אריה מיכלסון חברה ליזמות בע"מ, פ"ד נט(3) 380 (2005); ע"א 275/89 דוידזון נ' אורנשטיין, פ"ד מו (1) 125, 131 (1991); ע"א 7798/17 הנ"ל;; ע"א 2786/18 הנ"ל; צ. כהן הנ"ל, בעמ' 122, ע"א 8712/13 הנ"ל). פגיעה בצפייה לגיטימית שכזו עשויה להיחשב כקיפוח.
38. הלכה היא כי בחברה הפועלת כ"מעין שותפות" יחולו עקרונות מסוימים השאובים מדיני השותפויות (ראו למשל ע"א 283/62 הסס נ' לסלו, פ"ד יז 758, 764 (1963); צ. כהן הנ"ל, עמ' 347-349). בהתאם, נפסק לא אחת כי די במשבר אמון בין בעלי המניות בחברה שהיא "מעין שותפות", כדי להביא לפירוקה (ע"א 161/76 שטיבל נ' חברת שטיבל בע"מ, פ"ד לב(1) 510, 514 (1978); רע"א 5596/00 סתוי נ' נאחוסי, פ"ד נז(1) 149, 154 (2002)).
בהתפתחות נוספת של הפסיקה נקבע כי לעתים ניתן להפריד כוחות בחברה שהיא "מעין שותפות" בשל משבר אמון בין השותפים גם ללא הליך של פירוק (רע"א 5596/00 הנ"ל; ע"א 3662/17 פלוני נ' פסגות זיו השקעות ופיתוח (1/2/2018); ת"א (מרכז) 43547-11-13 לביא נ' אנגלנדר (6/8/2019)). הפרדת כוחות שכזו עשויה למצוא עיגון בהוראת סעיף 191 לחוק החברות, גם אם לא הוכחה עילת קיפוח (ראו רע"א 8712/13 הנ"ל; ה"פ (ת"א) 66750-06-16 בן-ארי נ' שכטר (20/7/2017); ת"א (חי') 62860-12-16 גרנד ניו הוטל נצרת לימיטד נ' המוטרנות היוונית הקתולית (10/11/2019); ע"א 6069/21 לוי נ' לוי, פסקה 12 (21/6/2022)).
אעיר כי הבסיס העיוני להענקת סעד של היפרדות במסגרת הוראת סעיף 191 לחוק החברות, גם כאשר לא הוכחה עילת הקיפוח, שנוי במחלוקת. לפי גישה אחת, שהוצגה על ידי כב' השופט י' דנציגר ברע"א 8712/13 הנ"ל, הוראת סעיף 191 לחוק גמישה דיה כדי לאפשר הענקת סעד גם אם לא הוכח קיפוח. כן ציין כי בחברה שהיא "מעין שותפות", די במשבר אמון ממשי כדי לאפשר שימוש בהוראת סעיף 191 להפרדת כוחות (שם, פסקה 76).
השופטת ד' ברק-ארז הביעה דעתה באותו עניין כי ניתן לעגן את סעד ההיפרדות, גם אם לא הוכח קיפוח, על בסיס ההנחה או החשש שמא אבדן האמון בין הצדדים יביא לקיפוח עתידי (שם, פסקה 4 לפסק דינה; וראו גם ע"א 3662/17 הנ"ל ורע"א 7653/19 פריבאי נ' וינמן (12/12/2019)).
39. בטרם נסיים פרק זה, נציין כי כאשר מגיע בית המשפט למסקנה כי עומדת למבקש עילת קיפוח, ניצבת בפניו קשת רחבה של סעדים אותם יוכל להעניק כדי להסיר את הקיפוח. כך בע"א 3853/19 חלא נ' מזרחי (6/5/2020) אומר בית המשפט כי "הסעיף (סעיף 191 - ר' ס') אינו אלא כ"רקמה פתוחה" המקנה לבית המשפט מרחב גמישות ושיקול דעת רחב להביא לפתרון נכון ויעיל של המחלוקת בין הצדדים" (ראו גם ע"א 8712/13 הנ"ל; ע"א 3662/17 הנ"ל; ע"א 6290/17 מגנזי נ' לוי (11/2/2018); חביב-סגל הנ"ל, בעמ' 629).
40. כך גם כאשר עושה בית המשפט שימוש בסמכותו להיפרדות בין בעלי מניות בחברה הפועלת כ"מעין שותפות", אף כאשר לא הוכח קיפוח, עומדות בפניו אפשרויות רבות, כגון פירוק החברה, רכישה כפויה, התמחרות בין הצדדים על גווניה השונים, התמחרות פתוחה וכדומה (ראו ע"א 3662/17 הנ"ל, פסקה 23; ע"א 6069/21 הנ"ל).
האם הוכחה עילת הקיפוח
41. כפי שראינו לעיל התובע והנתבע הם בעלי מניות בחלקים שווים בחברה. שניהם חברים בדירקטוריון החברה ולשניהם זכויות חתימה בשם החברה. אין טענה כי התובע ביקש, אי פעם, לכנס את בעלי המניות, לכנס את הדירקטוריון, לשנות את זכויות החתימה בשם החברה, להגביל את הנתבע בביצוע פעולות בשם החברה או למשוך כספים מקופת החברה. וכזכור על פי החלטות החברה התובע מונה לשמש כיו"ר הדירקטוריון והנתבע כמנהל החברה.
42. עוד ראינו כי למרות צפייתו של התובע כי סכום ההשקעה הנדרשת בחברה יהיה מוגבל, הרי שבפועל ההשקעה שנדרשה הייתה גדולה בהרבה. בין היתר הוסכם על תשלום משכורות לנתבע. התובע אישר כי דובר על שכר של 15,000 ₪ בחודש (עמ' 30). בחלק מהתקופה הועסקה גם עובדת נוספת בשם עינאב, וגם שכרה שולם מקופת החברה.
43. עוד התברר כי החברה רכשה שתלים שיובאו מגרמניה ושילמה את עלותם. התובע אף אישר כי נערכו פגישות גם בגרמניה וכי גם הוא עצמו השתתף בפגישות ונסע לגרמניה (עמ' 28).
44. ברי שכל אלו, שכר, הוצאות נסיעה, הוצאות טיסות לחו"ל, רכישת שתלים, חייבו ממון רב שהוצא מקופת החברה. אמנם, התובע הוא היחיד שהשקיע בחברה, אולם בכך אין משום קיפוח, שהרי כך סוכם בין הצדדים. התובע הסכים לממן את פעילות החברה בידיעה כי הנתבע לא ישקיע בחברה כספים, אלא רק יתרום מכישוריו ומעבודתו לחברה (עמ' 25).
45. הטענה העיקרית שמעלה התובע היא כי הנתבע הוציא מקופת החברה כספים לצרכים פרטיים. טענות בדבר משיכת כספים שלא כדין מקופת החברה מקימות עילת תביעה לחברה, אולם אין בהן בדרך כלל די כדי להקים עילה לקיפוח בעלי המניות אלא במצבים בהם ניתן להסיק כי משיכת הכספים מהווה מסווה לחלוקת דיבידנד או ריקון נכיס החברה וכדומה. ככל שנושא משרה בחברה עשה שימוש לרעה בכוחותיו וניצל את נכסי החברה לטובתו האישית, עומדת לחברה עילת תביעה כנגדו, וככל שהחברה אינה נוקטת בהליכים כלשהם כנגדו, יכול כל בעל מניות (כמו גם גורמים נוספים) להגיש בקשה לאישור הגשת תביעה נגזרת, דהיינו לבקש להפעיל את כוח התביעה של החברה (ראו רע"א 5403/17 רבקה טכנולוגיות בע"מ נ' חברת כימיקלים לישראל בע"מ, פסקה 14 (5/12/2017); רע"א 5296/13 אנטורג נ' שטבינסקי (24/12/2013); רע"א 2903/13 אינטרקולוני השקעות בע"מ נ' שקדי (27/8/2014); יוסף גרוס, חוק החברות 377 (מהדורה חמישית, 2016); אסף חמדני ורות רונן "מי שולט בתביעה הנגזרת?" ספר דנציגר 211, 218 (לימור זר-גוטמן, עידו באום עורכים, 2019)).
46. התובע לא עשה כן, לא נקט כל הליך בשם החברה כנגד הנתבע. יתרה מזו, מרגע שהתגלעו המחלוקות בין התובע לנתבע, ולאור חששו שמא הנתבע עושה שימוש בנכסי וכספי החברה, פנה התובע לבנקים, לספקים ולמשקיע הפוטנציאלי, על מנת שימנעו מעשיית כל פעולה בנכסי החברה. כתוצאה ממעשים אלו, הוקפאה כל פעילות החברה, וכפי שניתן להבין, החברה אינה פעילה יותר.
47. התובע טוען כאמור כי הנתבע משך כספים שלא כדין מהחברה. כפי שיובהר התובע לא השכיל להוכיח את טענותיו.
48. התובע הגיש חוות דעת של רו"ח ש' מקאלדה (ת/1). המומחה ציין כי מדפי הבנק של החברה עולה כי התובע העביר לחשבון החברה סך של 691,900 ₪, וכי מחשבונות החברה נמשכו שלא כדין על ידי הנתבע כספים בסך של 173,119 ₪. בחוות הדעת מצוין כי מדובר במשיכת מזומן בכרטיס האשראי של החברה בסך של 43,400 ₪ ובתשלומים פרטיים בסך של 129,719 ₪. עוד נטען כי מחשבון החברה הועברו תשלומים לצדדים שלישיים לצרכיו של הנתבע בסך של 42,699 ₪.
49. בחקירתו הבהיר העד כי לא בדק נתונים נוספים. כך למשל העד אישר כי לא בדק האם מחשבון החברה שולמו תשלומים לספקים או לרדיקס גרמניה (עמ' 4). עוד הבהיר כי כל הידוע לו לגבי המשיכות מחשבונות החברה, אותן פירט בחוות הדעת, נמסר לו על ידי התובע (עמ' 4 שורה 24, עמ' 5 שורה 11). העד ראה רק את דפי הבנק של אחד מחשבונות החברה וכלל לא בדק את החשבון האחר (עמ' 3).
50. העד הוסיף כי פנה לתובע על מנת שימציא מסמכי בנק ופירוט אשראי נוספים, אך התובע מסר לו כי לא הצליח לאתר מסמכים נוספים (עמ' 5). עם זאת, ראינו לעיל כי לא הייתה כל מניעה שהתובע יפנה לבנקים. התובע היה מורשה חתימה בשם החברה. לא הוצג כל מסמך המעיד על סירוב הבנק למסור לתובע מסמכים. רו"ח ז' דקה הבהיר כי מעולם לא מנע מהתובע לקבל מסמכים ומידע (עמ' 11). לאחר הגשת התביעה ניתנו צווים לבנקים והתובע קיבל מסמכים נוספים שלמרבה הפלא לא הוצגו למומחה (עמ' 6).
51. מכל האמור ברי שאין בחוות הדעת של רו"ח מקאלדה די כדי לקבוע שמשיכת הכספים מהחשבונות נעשו שלא כדין. עדותו של העד אינה אלא עדות שמיעה הנסמכת על עדותו של התובע, ואינה נסמכת על בדיקות שערך או על מומחיותו. המומחה לא פירט את המשיכות הנטענות, ולמעשה אין כל בסיס לקביעתו כי המשיכות נעשו לצרכים פרטיים.
52. כך גם לגבי הטענה כי מהחשבון הועברו כספים לצדדים שלישיים ובהם עו"ד חביב עמר, עו"ד אמיר נאטור וחברת מימון ישיר. העד ציין כי "ד"ר עאדל אמר שזה לא קשור בכלל לחברה, והם לצרכים הפרטיים של מר (...) (צ"ל אבו בכר - ר' ס')" (עמ' 6, שורות 38 – 39). גם זאת עדות שמיעה.
אציין כי הנתבע נתן הסברים לתשלומים. כך למשל התברר כי כנגד החברה הוגשה תביעה בת"א 26204-06-19 שבגדרה חויבה לשלם סך של 10,000 ₪ (נספח 6 לת/1).
53. זאת ועוד, רו"ח ז' דקה, ששימש כרואה החשבון של החברה הבהיר כי בניהול חשבונות של חברה נהוג לפתוח כרטיס נפרד לכל אחד מבעלי המניות (עמ' 10, עמ' 13 - 14). בכרטיס זה נרשמת כל משיכה לצרכים פרטיים של בעל המניות. כל משיכה נבדקת ואם אין אסמכתא לתשלום, מחויב בעל המניות והחוב נרשם בכרטיס (עמ' 10, 14). רו"ח דקה הבהיר כי כך נעשה גם בחברת רדיקס ישראל, אם כי אישר שלא בדק את הכרטיסים לפני הדיון (עמ' 11, שורות 25 – 26). מעדותו עולה כי במהלך השנים היו חסרים מסמכים ואלו הושלמו, למעט לגבי שנת 2020 (עמ' 13). מכל מקום, מעדותו ניתן להסיק כי ככל שהמאזנים והדוחות של החברה הוגשו, הרי שהתקבלו הסברים ואסמכתאות לכל המשיכות. ודוקו, רו"ח דקה מסר את כל המסמכים ואת הגיבוי לעיון התובע ובא כוחו והבהיר כי יש להם את כל המידע הדרוש וכי על כן מה שהוא נשאל "[...]הם יכולים בעצמם לספק את התשובה" (עמ' 11 ש' 34-33).
54. רו"ח ז' דקה העביר את כל חומר הנהלת החשבונות לתובע ולעו"ד מוחסין. למרות זאת, לא הוגשה לעיוני כרטסת הנהלת החשבונות של החברה או כרטסות החשבונות של הנתבע. מסמכים אלו גם לא הועמדו לעיונו של רו"ח מקאלדה שנתן את חוות הדעת מטעם התובע. ברי על כן שלא ניתן להסיק מדפי הבנק שצורפו כי המשיכות הנטענות נעשו לצרכים פרטיים דווקא.
55. הנתבע עצמו אישר כי משך כספים במזומן מחשבונות החברה, אך הבהיר כי עשה זאת לצרכי החברה (עמ' 44). כך העיד כי משך כספים לצורך תשלום עבור דלק, הוצאות אוכל במהלך נסיעות לצרכי החברה ועוד. עוד ציין כי העביר את כל האסמכתאות לרואה החשבון של החברה (עמ' 44 שורה 35). עוד טען כי בשיחות בינו לבין התובע הושגו הסכמות לגבי משיכות הכספים במזומן (עמ' 45 שורה 3). חלק מהכספים שנמשכו במזומן נמשכו לכיסוי שכרו (עמ' 44), והכל נעשה לגרסתו בהסכמה.
56. התובע הפנה גם לתשלומים שבוצעו לצורך מימון רכישת המכונית. רו"ח ז' דקה הבהיר כי ניתנו הסברים להנהלת החשבונות בנוגע להוראת הקבע למימון ישיר (עמ' 15), אם כי לא היו לפניו הנתונים.
הנתבע אישר כי מדובר בתשלומים לרכישת הרכב שהיה בשימושו ואשר נרשם על שמו. כך גם לגבי רכב קודם שנרכש על ידי החברה טרם רכישת המניות על ידי התובע (עמ' 46 – 47).
57. אעיר כי אין חולק שרישום הרכבים על שמו של הנתבע מעלה תהיה של ממש, שכן לפי דבריו שלו הרכבים נרכשו על ידי החברה. עם זאת, מצב שבו רכב של חברה פרטית נרשם על שם בעל מניות אינו מצב חריג (בדרך כלל נעשה כדי למנוע ירידת ערך במכירה עתידית).
58. עם זאת, הדבר אינו מעיד על קיפוח, אלא לכל היותר על אי סדרים בחשבונות החברה, שכן הנתבע אינו כופר בכך שמדובר ברכב שנרכש על ידי החברה. לכל היותר עומדת לחברה עילת תביעה כנגד הנתבע בגין רישום הרכב, ואולי בגין שימוש פרטי שעשה בו.
59. עוד נספר כי הנתבע כפר בטענותיו של התובע בדבר השקעת סך של 691,000 ₪ ברדיקס ישראל (עמ' 48). את עיקר הכספים, כך טען, השקיע התובע ברדיקס גרמניה.
אין לפניי די נתונים לקבוע את העובדות לאשורן. התובע העיד כי חלק מהכספים שהעביר לחשבונה של רדיקס ישראל נועדו להחזר הלוואות שהתקבלו מהבנקים. לדבריו 100,000 ₪ מבנק המזרחי ו-300,000 ₪ מבנק הפועלים (סעיף 39 לת/2). הסכמי ההלוואה לא הוצגו לעיוני ואין לפניי כל מידע לשם מה ניטלו ההלוואות ומה נעשה בכספים שהתקבלו מהבנקים. אין בראיות די כדי לקבוע האם הכספים נועדו לפעילותה של רדיקס ישראל – כטענת התובע, או שמא כולם או חלקם הועברו לרדיקס גרמניה, כעולה מטענות הנתבע.
במצב זה לא ניתן להכריע מהו הסכום שהועבר על ידי התובע לחשבון החברה ונוצל לצרכים אחרים.
60. התובע טוען גם כי הנתבע עוסק במכירת שתלים באופן אישי ומתחרה בכך בחברה. מהעדות עולה כי הנתבע אינו מכחיש כי כיום הוא עוסק במכירת שתלים באופן אישי תחת השם Radix Implant, אולם טוען כי אין בכך משום פגיעה בחברה שכן החברה אינה פעילה (עמ' 54). עוד העיד כי עיקר פעילותו היא בשם חברת רדיקס גרמניה (עמ' 55, 56).
61. הנתבע הוסיף כי את השתלים שלקח ממשרד החברה מכר בישראל והפקיד את מלוא תמורתם בחשבונות החברה. כאשר עומת עם החשבונות הבהיר כי לעיתים נתן שתלים במתנה, לקידום מכירות, ולעיתים עשה שימוש בכספים שקיבל במזומן צרכי עבודתו (עמ' 43, 44). הנתבע הדגיש כי פעל בהסכמת התובע וכי המציא את כל האסמכתאות לרואה החשבון.
62. אין חולק כי מקום שבו נושא משרה בחברה עוסק בעסק מתחרה הוא עשוי להיחשב כמי שהפר את חובות האמון שלו לחברה (ראו סעיף 254(א)(2) לחוק החברות; ת"א 37305-01-19 יוניקלין בע"מ נ' הסה (22/2/2019); ז' גושן וא' אקשטיין, דיני חברות, 254 (2023)). העובדה שהחברה חדלה מפעילות עסקית אינה פוטרת את נושא המשרה מחובות האמון לחברה, וכבר נפסק כי נושא משרה אינו יכול להתחרות בחברה או לנצל הזדמנות עסקית שלה, גם אם בלעדיו החברה אינה יכולה לפעול באותו תחום (ראו ת"א (חיפה) 324/05 בר חיים נ' ויצמן (5/3/2006); ת"א 63383-05-17 גרין קי בע"מ נ' מורן, פסקה 74 (29/9/2021); תנ"ג 51021-02-13 כסיף יועצים לשירות מעליות בע"מ נ' אפרתי (16/3/2016); ז' גושן וא' אקשטיין הנ"ל, שם).
63. אלא שבמקרה הנוכחי הנסיבות שונות במעט. החברה חדלה מפעילות בשל פניותיו של התובע לגורמים השונים כפי שפורט לעיל (פסקה 20). עוד עולה כי לא הייתה מניעה שהחברה תפעל באמצעות התובע אשר יכול היה לנסות להמשיך ולרכוש, בשם החברה, שתלים מרדיקס גרמניה, אך הוא לא עשה כן, וכזכור התובע היה מורשה חתימה בשם החברה.
64. עוד אציין כי לא הובאו לפניי די ראיות כדי לקבוע אלו עסקאות בדיוק ביצע הנתבע לאחר שהחברה חדלה מפעילות. האם כטענתו הוא פעל רק או בעיקר בשמה של רדיקס גרמניה, או שמא פעל בתחרות לרדיקס ישראל. ודוקו, לגרסת הנתבע, על פי ההסכמים שבין החברה לרדיקס גרמניה, לא ניתנה לחברה זכות בלעדית לשיווק מוצרי רדיקס גרמניה, ועל כן רשאי היה לפעול, בשמה של רדיקס גרמניה, ולהתקשר עם משווקים אחרים (ראו עדותו עמ' 55).
65. לא הוצגו לפניי ראיות כלשהן על ההסכמים בין רדיקס ישראל לרדיקס גרמניה. ודוקו, התובע הוא גם בעל זכויות ברדיקס גרמניה ויכול היה לעקוב אחר ההסכמים בין רדיקס ישראל לרדיקס גרמניה ולעקוב אחרי פעילותיו של הנתבע בשם רדיקס גרמניה. כזכור, התובע פעל לקבל מידע מרדיקס גרמניה ובין הצדדים מתנהלים הליכים גם בגרמניה שבגדרם עותר התובע לקבלת מידע.
66. ניתן לסכם ולציין כי התנהלות החברה בישראל לא הייתה סדירה ויתכן שאף ניתן להגדירה כהתנהלות כושלת. עם זאת, אין בכך כדי להצביע על קיפוחו של התובע. ראינו כי הוסכם שישולם לנתבע שכר אולם הדברים לא הוסדרו בהסכם; לא נקבעו תנאי השכר, לא נקבעה משכורת ברורה וכדומה. ראינו גם כי התובע עצמו פעל בשם החברה וניהל קורסים לרופאים (עמ' 24, 25). לצורך כך שכר מקום ונשא בהוצאות. בתחילה העיד כי החברה שילמה (עמ' 25 שורה 21) ובהמשך אמר ששילם עבור חלק מההוצאות מכיסו (שם שורה 27). גם התובע עשה, לעדותו, שימוש בכרטיס האשראי של החברה. התובע אף העיד כי שילם את שכרה של עינאב במזומן (עמ' 32 שורה 19), אף שלא הוצאו לה תלושי שכר. התובע גם רכש שתלים מהחברה למרפאתו אולם לא הציג חשבוניות רכישה (עמ' 34). התובע בתצהירו (ת/2) הפנה לנספח 15, הכולל חשבוניות שונות אולם על אף אחת מהן לא מופיע שמו והתובע לא נתן על כך הסבר בחקירתו (עמ' 34).
67. ברור על כן שחוסר השקיפות, וההתנהלות הבלתי מסודרת הייתה מנת חלקם של שני בעלי המניות. ניהול כושל ולא מסודר, אינו מצביע על קיפוח של בעל מניות, אף כי עשוי להקים לחברה עילת תביעה כנגד מי שמשך כספים שלא כדין או גרם לנזקים אחרים לחברה בניהולו.
68. התובע עצמו טען בסיכומיו כי גיבוש התביעות הכספיות העומדות לו כנגד הנתבע, והתביעות הכספיות שעומדות לחברה כנגד הנתבע, מותנה בקבלת החשבונות. על כן ברי כי בשלב זה לא ניתן לבדוק מי מבעלי הדין חייב כספים לחברה וכמה.
היפרדות
69. בכך לא תם הדיון, שכן ברי שבמצב הנוכחי, כאשר החברה למעשה אינה פעילה ואין לה נכסים משמעותיים, אין טעם בהמשך קיומה. הנתבע הודיע בדיונים ובתצהיר כי אין לו התנגדות להעביר את כל מניותיו לתובע (נ/1 סעיף 5 ועמ' 5 לפרוטוקול מיום 29/12/2021, שורות 18-17).
70. דומני כי העברת המניות כך שרק אחד מבעלי הדין יישאר בעל מניות בחברה היא הדרך הראויה להיפרדות בין הצדדים. עם זאת, איני מוצא מקום לכוף על מי מהצדדים לרכוש את מניות האחר ויש להותיר את ההכרעה מי יקבל את המניות להתמחרות בין הצדדים.
סוף דבר
71. בשים לב לכל האמור, אני דוחה את תביעתו של התובע לקבלת סעדים להסרת קיפוח.
72. הצדדים יודיעו עד ליום 15/10/2023 אם ניתן להגיע להבנות לגבי העברת המניות. ככל שלא תהיה הסכמה תיערך התמחרות בבית המשפט ביום 23/10/2023 שעה 14:00.
התובע ישלם לנתבע הוצאות ההליך בסך של 10,000 ₪.
ניתן היום, כ"ד אלול תשפ"ג, 10 ספטמבר 2023, בהעדר הצדדים.
ניתן היום, כ"ד אלול תשפ"ג, 10 ספטמבר 2023, בהעדר הצדדים.
חתימה