"ראשית, תניה בין מעביד לעובד, המגבילה את חופש העיסוק של העובד לאחר סיום עבודתו בלא להגן על "אינטרסים לגיטימיים" של המעביד היא בטלה בהיותה נוגדת את "תקנת הציבור"; שנית, "האינטרס הלגיטימי" של המעביד – הנותן תוקף לתניה המגבילה את חופש העיסוק של העובד – הוא אינטרס "קנייני" או "מעין קנייני" של המעביד בסודותיו המסחריים וברשימת לקוחותיו (עד כמה שהיא סודית). רשימה זו אינה סגורה, ובקביעתה של רשימת ה"אינטרסים הלגיטימיים" יש להתחשב ביחסי האמון שבין עובד למעביד, בהלכות המסחר הראויות, ובחובת תום הלב וההגינות שבין עובד למעביד; שלישית, ההגנה הניתנת ל"אינטרסים הלגיטימיים" של המעביד אינה מוחלטת".
40. בפרשת צ'ק פוינט נקבע על ידי כב' הנשיא אדלר בעניין זה:
"לתניית הגבלת עיסוק בחוזה עבודה אישי אין ליתן, כשלעצמה, משקל רב. יש לייחס לתנייה נפקות רק אם היא סבירה ומגנה בפועל על האינטרסים של שני הצדדים, לרבות המעסיק הקודם ובעיקר על סודותיו המסחריים. בהעדר קיומן של נסיבות כפי שיפורטו להלן, ובעיקר בהעדר 'סודות מסחריים', גובר עקרון חופש העיסוק על עקרון ההתקשרות...".
41. בפסק דין צ'ק פוינט, נקבע הכלל המנחה לפיו, אין ליתן תוקף לתניית הגבלת עיסוק בחוזה עבודה, אלא אם כן מתקיימת אחת מהנסיבות המפורטות להלן, המהוות דוגמאות ל"אינטרס לגיטימי" של מעסיק:
א. קיומו של סוד מסחרי: יש להגביל את חופש העיסוק של עובד כדי למנוע ממנו מלהשתמש, שלא כדין, ב"סוד מסחרי" השייך למעסיקו הקודם.
ב. הכשרה מיוחדת: במקרה בו המעסיק השקיע משאבים מיוחדים ויקרים בהכשרת העובד ובעקבות זאת התחייב העובד לעבוד אצלו למשך תקופה מסוימת, ניתן להצדיק את הגבלת העיסוק של העובד למשך תקופה מסוימת; זאת, כתמורה עבור ההשקעה של המעסיק בהכשרתו.
ג. תמורה מיוחדת עבור הגבלת העיסוק: יש לבחון האם העובד קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבות מצדו שלא להתחרות בעתיד במעסיק הנוכחי, עם תום יחסי עובד-מעסיק.
ד. חובת תום הלב וחובת האמון: יש ליתן משקל לתום לבם של העובד ו/או המעסיק החדש. בין עובד לבין מעביד קיימים יחסי אמון. חובת האמון שחב עובד כלפי מעבידו מטילה עליו נורמות התנהגות חמורות יותר בהשוואה לחובת הקיום בתום לב.
42. במסגרת פסק דין צ'ק פוינט הובהר כי אין צורך שארבעת המבחנים יתקיימו כולם לשם הגבלת עיסוק העובד, מאידך התקיימות אחד מהם אינה תנאי הכרחי להגבלת עיסוק וכי כל מקרה יבחן לפי נסיבותיו הפרטניות.
43. בהלכת ד"ר פח וצבע , חזר בית הדין הארצי על ההלכה לפיה אין ליתן תוקף לתניה החוזית, אלא אם יעמוד המעסיק בנטל ההוכחה כי התניה מגנה על "אינטרס לגיטימי":
"כידוע, "הלכת צ'ק פוינט הגדירה מחדש את איזון האינטרסים בכל הנוגע לאפשרות להגביל עיסוקו של עובד לאחר סיום עבודתו, בכך שקבעה נקודת מוצא חדשה. נקודת המוצא הינה כי לא יינתן תוקף לתניה חוזית המגבילה את עיסוקו של עובד, אלא אם יעמוד המעסיק בנטל ויוכיח כי התניה מגנה על "אינטרס לגיטימי" שלו (כן ראו את בע"א 6601/96 AES System Inc. נ' סער, פ''ד נד(3) 850 (2000)). היה ויוכיח המעסיק "אינטרס לגיטימי" – לא די בכך, ועל בית הדין לבחון את סבירות התניה בהתאם למבחנים שהיו מקובלים בעבר (דוגמת משך זמן ההגבלה, היקפה, התחום הגיאוגרפי עליו היא חלה)" (מתוך ע"ע (ארצי) 2912-11-10 מנחם מן - ספיר ספרינט בע"מ [פורסם בנבו] (14.11.11) (להלן: ענין ספיר)."
מהו "סוד מסחרי"?
44. סוד מסחרי מוגדר בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות תשנ"ט- 1999, באופן הבא:
"'סוד מסחרי', 'סוד' - מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".
45. סעיף 6(א) לחוק אוסר על גזל סוד מסחרי בעוד שסעיף 6(ב) מגדיר מספר חלופות לגזל הסוד המסחרי:
"6. (א) לא יגזול אדם סוד מסחרי של אחר.
(ב) גזל סוד מסחרי הוא אחד מאלה:
(1)נטילת סוד מסחרי ללא הסכמת בעליו באמצעים פסולים, או שימוש בסוד על ידי הנוטל; לענין זה אין נפקא מינה אם הסוד ניטל מבעליו או מאדם אחר אשר הסוד המסחרי נמצא בידיעתו;
(2)שימוש בסוד מסחרי ללא הסכמת בעליו כאשר השימוש הוא בניגוד לחיוב חוזי או לחובת אמון, המוטלים על המשתמש כלפי בעל הסוד;
(3)קבלת סוד מסחרי או שימוש בו ללא הסכמת בעליו, כאשר המקבל או המשתמש יודע או שהדבר גלוי על פניו, בעת הקבלה או השימוש, כי הסוד הועבר אליו באופן האסור על פי פסקאות (1) או (2), או כי הסוד הועבר אל אדם אחר כלשהו באופן אסור כאמור לפני שהגיע אליו."
46. סעיף 7 לחוק מגדיר את הסייגים לאחריות בשל גזל סוד מסחרי וקובע כך:
“)א) לא יהיה אדם אחראי בשל סוד מסחרי, אם התקיים אחד מאלה:
(1) הידע הגלום בסוד המסחרי הגיע אליו במהלך עבודתו אצל בעליו של הסוד המסחרי וידע זה הפך לחלק מכישוריו המקצועיים הכלליים;
(2) השימוש בסוד המסחרי מוצדק בשל תקנת הציבור.
(ב) עשה אדם שימוש בסוד המסחרי כאמור בסעיף קטן (א)(2) וזכה עקב כך בטובת הנאה, רשאי בית המשפט אם ראה שהדבר מוצדק בנסיבות העניין, לחייב אותו בהושבת טובת ההנאה, כולה או חלקה לבעל הסוד".
47. כאמור, בהתאם להלכת צ'ק פוינט, על המעסיק נטל השכנוע להוכיח קיומו של "סוד מסחרי", היקפו ואת האמצעים שנקט להבטיח את שמירתו וכי התניה המגבילה את עבודתו של העובד בהסכם העבודה מגנה על "אינטרס לגיטימי", על מנת לתת לה תוקף. לאחר מכן יש לבחון את הסייגים לאחריות כאמור בסעיף 7 לחוק. ולבסוף, לבחון את מידתיות צו המניעה בראי היקפו של הסוד שהוכח לכאורה והחשש לגזל הסוד .
האם התובעת אוחזת באינטרס לגיטימי המצדיק את הגבלת עיסוקו של הנתבע
48. התובעת לא הוכיחה התקיימותם של שני מבחנים כעולה בפסק דין צ'ק פוינט בדיון להגבלת עיסוק העובד, והם "הכשרה מיוחדת" ו- "תמורה מיוחדת עבור הגבלת העיסוק".
האמור עולה מעדותו של פנגס , ממנה התרשמנו כי לא הוכח שהנתבע קיבל הכשרה מיוחדת, או כי התובעת השקיעה משאבים מיוחדים בהכשרתו וכי הנתבע התחייב לעבוד בתובעת למשך תקופה מסוימת. בנוסף, לא מצאנו כי הנתבע קיבל תמורה מיוחדת עבור ההתחייבות שלא להתחרות בתובעת. שכר העבודה של הנתבע לא מהווה שכר גבוה משמעותית והסכם העבודה לא מציין כי תמורה בגין הגבלתה עיסוק.
49. על אף האמור, מאחר ועל פי הלכת צק פוינט אין מדובר בתנאים מצטברים, נותר לנו לבחון קיומו של סוד מסחרי והאם הפר הנתבע בהתנהלותו את חובת תום הלב והאמון.
סוד מסחרי
50. השאלה האם בפנינו סוד מסחרי היא שאלה מהותית בהליך, בייחס לסעד המבוקש לעניין עוולת גזל סוד מסחרי. בהיבט זה מצאנו כי רשימת הלקוחות של התובעת מהווה סוד מסחרי, אולם לא מצאנו לקבל את בקשת התובעת ליתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבע לפנות ללקוחותיה , משום שהפגיעה במתן הצו כאמור, אינה מידתית ומאחר והתניה בחוזה העבודה המגבילה את הנתבע מלפנות אל לקוחותיה חלפה.
51. בחינת טענות התובעת מעלה כי לשיטתה, המידע העסקי על לקוחותיה לרבות פרטיהם, הסכומים בהם חויבו, רכיבי החיוב ודרך חישובם כמו גם רשימת הלקוחות הם בגדר סוד מסחרי.
רשימת לקוחות
52. בהתאם להלכה רשימת לקוחות עשויה להיות סוד מסחרי, אולם אין מקום לקביעה גורפת אלא לבחינתו של כל נושא בהתאם לנסיבותיו .
53. בעניין דאטה פול נקבע כי "על מנת שרשימת לקוחות תהווה סוד מסחרי, צריך להיות בה מידע המעניק יתרון מסחרי לבעליו, מידע סודי ולא נגיש לציבור, כמו גם מידע שיצירתו כרוכה בהשקעת מאמץ, זמן וממון. רשימת לקוחות יכול ותהיה בגדר סוד מסחרי כאשר מדובר בלקוחות ממשיים או בלקוחות קבועים, ולא בלקוחות שאת שמותיהם ניתן לדלות, למשל, מספר הטלפונים, כאשר מדובר במקרים בהם דרוש מאמץ מיוחד להשיג את הרשימה וכאשר יוכח כי יש ערך מוסף כלשהו בקבלת הרשימה מן המוכן".
54. בהקשר לרשימת לקוחות, בית הדין הבהיר מתי זו נופלת בגדר "סוד מסחרי" בפסק הדין בעניין "הר זהב" :
"ראשית, על-פי פסקי-הדין בהילכות נצר וקפלאווי רשימת לקוחות תזכה להגנה רק אם הינה סודית. בפרשת נצר פרסמה המעסיקה הקודמת באתר אינטרנט ובחוברות פרסום והסברה מטעמה את שמות לקוחותיה ואף פרטים על העיסקאות שביצעה עמם ואילו בפרשת קפלאווי נפסק כי רשימת ילדים הלומדים בגן ילדים אינה 'סוד מסחרי' מאחר שזהות הילדים ידועה להורי הגן.
שנית, מן הראוי להתחשב בהיקף התחרות בין המעסיק הקודם והמעסיק החדש, דהיינו האם הם מתחרים על אותו פלח שוק ועל אותו מוצר או שמא פועלים באותו ענף בלבד. בדרך-כלל, וככל שאין תחרות בין המעסיק החדש לבין המעסיק הקודם, אין ערך מסחרי לרשימת הלקוחות.
שלישית, במקרים רבים חשיבותה של רשימת לקוחות אינה נובעת מזהות הלקוח אלא מתנאי העיסקאות עמו, מהמוצרים שהוא רוכש ומהטיפול שלו הוא זוכה. כך, במקרים רבים ההיבט החשוב לגבי רשימת לקוחות הוא המחירים המיוחדים ותנאי התשלום שניתנים ללקוחות. אמנם, בענפים רבים קיים מחירון הכולל מחירים לפי כמויות הרכישה ותנאי התשלום, אולם במקרים אלה חשיבותו של המידע על לקוחות המעסיק הקודם נובעת מהתנאים המיוחדים והייחודיים הניתנים ללקוח מחוץ ומעבר למחירון. בנושא זה יש להביא בחשבון שינויים במחירון ובתנאים הייחודים, שכן אם, דרך משל, אלו משתנים בכל שלושה חודשים, הרי שעם הוצאת המחירון החדש עיקר הסוד המסחרי איננו עוד בגדר 'סוד מסחרי'.
בנוסף, עלינו להתחשב גם בהיקף הידע שיש לעובד על הלקוחות. שונה מצבו של מנהל בכיר ממצבו של עובד זוטר, שידיעותיו לגבי הלקוחות מוגבלות.
רביעית, ענף המשק בו מתנהלים העסקים של המעסיק הקודם והחדש משפיע אף הוא על חשיבותה של רשימת לקוחות. שונה המצב בענף שיש בו שני לקוחות הרוכשים את המוצר המיוצר או המופץ מענף שיש בו מאות או אלפי לקוחות. כך, שונה המצב בענף שמורכב מלקוחות פוטנציאליים רבים הרוכשים מוצר סטנדרטי מענף המורכב ממעט לקוחות הרוכשים מוצר ייחודי שאינו סטנדרטי.
זאת ועוד, יש להביא בחשבון גם את ההשקעה של המעסיק הקודם במשיכת לקוחות ואת החיסכון בהשקעה למי שנגלה לו הסוד המסחרי.
לבסוף, אין לצאת מראש מההנחה כי העובד לא יכבד את חובתו לשמור על הסודות המסחריים של מעסיקו הקודם".
55. רשימת לקוחות או רשימת ספקים יכולה להוות אפוא במקרים המתאימים סוד מסחרי, אולם זאת רק בתנאים מסוימים ולא באופן אוטומטי. רשימת ספקים או לקוחות תוכר כסודית רק כאשר היא מחזיקה 'ערך מוסף' מלבד קיבוץ שמות הלקוחות או הספקים בענף, בנסיבות בהן הוכח כי נדרש מאמץ מיוחד בגיבושה ויש יתרון בקבלתה מן המוכן .
56. בעניין דניאלי , נקבע בין היתר כי "הגם שעצם קיומם של הלקוחות הוא גלוי לעין כל, הרי שצרכיו של כל לקוח ולקוח, איש הקשר, צורת התשלום ויכולותיו הכספיות, כמו גם הידיעה בדבר הגורמים לאותו לקוח לשביעות רצון במישור העסקי – עשויות להקנות יתרון עסקי, וידע זה אינו בהכרח בגדר מידע פומבי...יש להבחין בין רשימה שמית של לקוחות (בתי קפה וכיו"ב), אותה יכול כל אדם למצוא בקלות באתרי מידע, לבין רשימת "פרופילים עסקיים" של לקוחות הכוללת את אותו מידע שמעבר. "פרופיל עסקי" זה עשוי להוות לכאורה סוד ככל שהוא מעניק יתרון עסקי לבעליו, והוא אינו נחלת הכלל."
57. בעניין צ'ק פוינט נפסק כי מידע הנגיש לציבור אינו נופל בגדר "סוד מסחרי", וכי הגדרתו של "הסוד המסחרי" שונה מענף לענף, וזאת בהתחשב בהקשר התעשייתי.
58. בענייננו, הורם נטל ההוכחה על ידי התובעת כי רשימת הלקוחות עולה כדי "סוד מסחרי".
רשימת הלקוחות אינה נגישה לציבור
59. מעדויות הצדדים ניכר כי הרשימה המאגדת את כלל לקוחות התובעת מהמגזר הערבי, הרשות הפלסטינית ועזה אינה נגישה לציבור, וכי למעשה, המידע על אודות הלקוחות נחשפו לעיני הנתבע לבדו מכח תפקידו.
60. הנתבע אישר בעדותו כי רשימת הלקוחות של התובעת לא מפורסמת באינטרנט .
61. פנגס העיד כי הנתבע היחיד שנחשף לרשימת הלקוחות מהמגזר הערבי, והוסיף כי קיימת הפרדה במערכות המחשוב המוגנת בשם משתמש ובסיסמה כך שלכל עובד מוקנית גישה אך ורק למידע הרלוונטי לתחום עיסוקו והוא אינו חשוף לכלל המידע של החברה .
62. פנגס נחקר על נושא החשיפה הקיימת במערכות התובעת לכלל עובדיה, חזר על גרסתו , והעיד כי לנתבע היה שם משתמש וסיסמה לכניסה למערכת הנוגעת לתחום השיווק ועדותו לא נסתרה .
63. הנתבע נשאל על האמצעים שננקטו בתובעת לצורך הגנה על המידע שלה ותשובתו הייתה מתחמקת :
ש. אצל התובעת הכניסה למחשב מוגנת בסיסמא?
ת. לא זוכר. היה מייל. זה מה שהיה לי.
ש. כדי להיכנס למייל לא היה צריך סיסמא?
ת. היתה סיסמא אוטומטית כי המחשב זכר את הסיסמא.
ש. לא הייתה לך גישה לנתונים הפיננסיים?
ת. בהחלט לא. זה לא היה עיסוק שלי. התעסקתי בגיוס לקוחות כך שזה לא רלבנטי אלי.
64. יתרה מזו, הנתבע אישר כי לא הייתה לו גישה למערכות של התובעת, וכי הוא לא ידע על "לקוחות" אחרים שלה אשר טופלו על ידי עובדים אחרים או מנהלים אחרים. לשיטתו הוא היה צריך לאתר לקוחות, דרך האינטרנט או על ידי הפניית לקוחות מאנשים שהוא מכיר, וכי כלי העבודה היחיד שלו היה דואר אלקטרוני ורשימת אקסל שהוא יצר לעצמו .
65. הנתבע העיד כי במסגרת עבודתו "הייתי מאתר לקוחות באמצעות הפניה לאינדקס באינטרנט ותוך פניה ללקוחות בשטח. זה היה חלק מעבודתי." .
66. התרשמנו כי על אף טענת הנתבע שקיומם של חלק מהלקוחות מצוי באינטרנט, לשם גיוס הלקוחות הנתבע נדרש בין היתר לבצע עבודות שטח , ולשיטתו אף נעזר באנשים שהכיר בתחום אשר הפנו אותו אל לקוחות פוטנציאלים. עוד עלה כי לצורך עבודתו אל מול לקוחותיו הפלסטינים נרכש עבורו סים חיצוני . ברי שנעשה מאמץ מיוחד להגיע אל אותם לקוחות.
67. יתרה מזו, בחינת רשימת הלקוחות שצירפה התובעת לתצהירה, עליה הוטל חיסיון, מעלה כי בין לקוחות התובעת קיימים הן אנשים פרטיים והן חברות מהמגזר הערבי, הרשות הפלסטינית ועזה . מכאן שאין מדובר בלקוחות אשר ניתנים לאיתור בחיפוש אקראי באינטרנט, אלא נדרשת עבודת חקר אקטיבית ועבודות שיווק ממוקדות לצורך גיוסם.
68. אין חולק בין הצדדים כאמור כי רשימת הלקוחות של התובעת לא נגישה לקהל הרחב, וכי מבין עובדי התובעת הנתבע היה היחיד עם הגישה לאותה רשימה. מכאן התרשמנו שהתובעת נקטה באמצעים לשמירת המידע על רשימת לקוחותיה במגזר הערבי, וכי נדרש מאמץ מיוחד להשיג את רשימת לקוחותיה.
רשימת הלקוחות כמידע שיצירתו כרוכה בהשקעת מאמץ
69. ניכר מעדותו של פנגס כי כישוריו של הנתבע, בתור דובר השפה הערבית, לשם עבודתו מול המגזר הערבי היה ערך משמעותי . גם לשיטתו של הנתבע, העבר התעסוקתי שלו הועיל בגיוס הלקוחות, ובלשונו "ג'רמן לא היו מתקשרים עם המבקשת אם לא היה לי את הידע שלי" .
70. הנתבע טען כי לתובעת היה קיים מוניטין שלילי בתחום, והוא פעל לשקם את יחסי העבודה של התובעת עם לקוחות שכבר עזבו או כאלה שלא היו מעוניינים לעבוד מולה , כאשר לשיטתו, ממצב שבו היו לתובעת מעט לקוחות, הוא גייס בעבודתו לפחות 200 לקוחות.
71. בעדותו, ציין הנתבע את הקושי בגיוס חלק מהלקוחות, כך למשל העיד לגבי גיוסה של בירד כי " כן, השקעתי בהם הרבה מאמצים על מנת לגייסם במשך כמעט שנה. ליוויתי אותם לגבי אישור ייבוא שעבדתי עליו מאוד קשה על מנת להשיג להם אותו." .
72. בהתאם לאמור לעיל, מצאנו כי יצירת רשימת הלקוחות הייתה כרוכה בהשקעת מאמץ זמן וממון - שירותי הנתבע וכישוריו הפרטניים נשכרו על ידי התובעת וזאת לשם יצירת אותה רשימת לקוחות, בפלח שוק מסוים בענף הייצוא וייבוא.
73. אשר לאופי לקוחות התובעת, הנתבע טען כי לקוחותיה השתמשו בשירותיה באופן חד פעמי, כאשר לשיטתו, "המחיר הוא זה שקובע באם לקוח "יהיה נאמן" למבקשת וישתמש בשירותיה או שתמורת 50$ יעבור לאחד המתחרים.." .
74. בניגוד לטענות הנתבע לפיה לקוחות התובעת הם זמניים, עלה מעדותו של פנגס כי כל העבודה המתבצעת אל מול הלקוחות בתחום זה, בין היתר גיוסם, פעולות שיווק, פגישות, נעשה על מנת שימשיך לקיים עמם עסקים בעתיד. כך, לשיטתו יש לו לקוחות שעובדים אתו עוד משנת 2009 .
75. טענתו של פנגס בנושא זה מתיישבות עם תכתובת הדוא"ל בינו לבין הנתבע, הנוגעת למחלוקת ביניהם בנושא האיסור לפנות ללקוחות התובעת. בהודעתו, ציין הנתבע לפנגס כי "יש איזשהו סיכוי קלוש שזה יתפוס לגבי לקוח כמו רויאל שהיה לקוח שלך עוד לפני שהתחלתי לעבוד אצלך." . מכאן שהתובעת אכן קיימה קשרים עסקיים ארוכים, לפחות עם חלק מלקוחותיה ולא מצאנו כי מדובר בלקוחות זמניים כטענת הנתבע.
הנתבע הקים עסק מתחרה
76. בחוזה העבודה, תפקיד הנתבע הוגדר כך :"מוסכם בין הצדדים כי העובד יועסק על ידי המעביד בתפקיד איש שיווק ומכירות מגזר ערבי כולל יו"ש ומזרח ירושלים, תפקיד המשלב טיפול אדמניסטרטיבי, תפעולי וחשבונאי שוטף, יחד עם מתן מענה שיווקי ומכירתי ללקוחות קיימים של החברה ולקוחות פוטנציאלים של החברה (ע"י טלמרקטיניג וטלמיטינג) .
77. אשר לתפקיד הנתבע, פנגס העיד כי הוא עסק בכל הנוגע ל"לשיווק, הצעות מחיר, מערכות, רשימות, חתכים. סטטיסטיקה, כל מה ש'שור לשיווק ומכירות." .
78. גם מתיאורו של הנתבע לגבי תפקידו, התרשמנו כי עבודתו לא הסתכמה במציאת לקוח פוטנציאלי גרידא. כך למשל תיאר הנתבע כי עסק באיתור לקוחות פוטנציאלים חדשים, ליווי ומתן מענה שכלל התייעצות ובדיקות חוקיות ייבוא לחלק גדול מהמוצרים אשר אותו לקוח פוטנציאלי היה מעוניין לייבא. לשיטתו, אותן בדיקות כללו מתן מענה על ידי הנתבע מתוך הידע והניסיון, בדיקת סיווג ובדיקה מול פנגס אם הוא מעוניין או מסוגל לטפל בתיק.
79. הנתבע תיאר כי השתמש בידע שלו בתחום, והחל לקדם ולשווק פתרונות ייבוא שכללו ליווי בנושא חוקיות הייבוא, קבלת רישיונות, ייבוא והיתרים מבעוד מועד על מנת לחסוך זמן אחסנה ועלויות נוספות במהלך תהליך הייבוא, כך למעשה לקוחות התובעת החלו להעביר לידה תיקי ייבוא. הנתבע הוסיף כי במסגרת תפקידו איתר לקוחות אשר צריכים להוציא רישיונות ייבוא, ואף גייס מספר חברות בעזה וסייע בטיפול ובתיאום מול מת"ק עזה והגורמים המוסמכים .
80. בדיון ההוכחות אישר הנתבע כי חברת טריפל פאל אשר נפתחה עובר לסיום עבודתו בתובעת, היא למעשה עסק שלו. התובעת הציגה מסמכים מהאתר של חברת טריפל פאל, המעידים כי עיקר פעילותה בייבוא לישראל ולשטחים פלסטיניים, ייצוא לחו"ל, ביקורות והערכות התאמת חוקיות הייבוא ועוד . הנתבע גם אישר כי טריפל פאל עוסקת בשילוח .
81. העובדה שהנתבע טען כי לא חל עליו כל איסור להציע ללקוחות שירות בתחום העמילות , סותרת אמירות קודמות שלו הנוגעות לתחומים בהם הוא עוסק "אני עורך דין ומשלח בינלאומי וזה בידיעת מנהל המבקשת. אין כוונתי להפסיק את הפעילות כמשלח. אין חפיפה בין שילוח לבין עמילות מכס. עמילות מכס אני לא עושה." .
82. מכאן אין עוררין כי הנתבע הקים עסק מתחרה לתובעת, תוך כדי ובמהלך עבודתו בה.
התובעת לא ידעה בזמן אמת על הקמתה של טריפל פאל
83. לטענת הנתבע, פנגס ידע שהוא מקים עסק משלו, שכן ניגש לבחינות רשות המיסים וקיבל את רישיון השילוח שלו . וכי החל בפועל להכין עצמו על מנת להשיג את שאיפותיו בעסק משלו.
84. הנתבע מנסה להיבנות מהודעה של פנגס בנוגע לבקשתו להקטנת היקף המשרה בה נאמרו הדברים הבאים :
"שלום הישאם
הורדת המשרה ל3 ימי עבודה אינה מקובלת עליי, אני מצטער, זה פשוט שהעבודה דורשת טיפול יומיומי.
לגבי השכר - הנטו שאתה מקבל שורה תחתונה פלוס הרכב הוא גבוה, לא רק בחברה אלא ביחס לשוק – זה לידיעתך.
אשמח לבחון איתך דרכים להגדיל את התוצר. בכל מקרה כל החלטה שתיקח אני אבין, רק אם אפשר לתת לי התראה כמה שיותר מראש."
85. הנתבע טען כי מהסיפא של תשובתו של פנגס, רואים בבירור כי הוא מבין שהחלטת הנתבע להתקדם בחיים הנה החלטה רצינית, וכי הוא מנסה ל"פתות אותו על ידי בחינת דרכים לגידול המוצר . הנתבע שב על טענתו לפיה פעל בשקיפות וגילה לתובעת על אודות הקמת חברת טריפל פאל, בעוד שפנגס סירב לבקשתו.
86. על אף האמור, ולמרות שפנגס אישר כי הנתבע יצא ללימודים בכדי להוציא רישיון שילוח , לא מצאנו כי פנגס ידע שהנתבע מקים עסק מתחרה.
87. הנתבע לא תמך את טענותיו ולא הוכיח כי הודיע לפנגס על כוונתו לפתוח עסק באותו תחום.
88. יתרה מזו, בהודעות הדוא"ל שהוצגו בסיום עבודתו, צין פנגס בפני הנתבע כי "..מאחר ויהיו לך בהמשך לקוחות חדשים שתעשה להם אישורים – הם בטח ירצו גם שירותי שילוח/עמילות בהמשך – אז כאן אפשר לעשות שת"פ יחד לעתיד.." . ברי שפנגס סבר כי הנתבע הולך לעסוק בתחום ה"אישורים" ולא עלה כי היה ער לעבודה שהנתבע הקים עסק אשר יכול לתת שירותים אלה באמצעות טריפל פאל.
89. כמו כן, בתכתובת עובר לסיום עבודתו טען הנתבע לפני פנגס כי הוא אולי יפעיל את רישיון השילוח כשתהיה לו יכולת כלכלית . מכאן שאין בעובדה שהנתבע פעל להוצאת רישיון כדי להעיד שהתובעת ידעה על העסק שפתח.
90. לסיכום האמור בחלק זה, אין חולק כי חשיבותה של רשימת לקוחות אינה נובעת גרידא מזהות הלקוח אלא מתנאי העסקאות עמו, מהמוצרים שהלקוח רוכש והמחירים המיוחדים ותנאי התשלום הניתנים לו. לטעמנו, יש חשיבות גדולה לעובדה שהנתבע החזיק במידע הנוגע לעסקאות אלה והמחיר שקיבל למגזר הערבי עמו עבד. כאמור, אין מדובר בכלל לקוחות בענף הייבוא וייצוא, אלא בפלח מסוים בו. התובעת שכרה את שירותיו של הנתבע למשיכת הלקוחות בפלח השוק הספציפי הזה, מכאן שהעובדה שהנתבע היה מודע לרשימת לקוחותיה במגזר הערבי, יכולה לחסוך לו למעשה את ההשקעה באיתור וחיפוש אחר לקוחות פוטנציאלים.
91. הנתבע לא התמודד בסיכומיו עם מרבית טענות התובעת בעניינו, למעשה הנתבע הפנה להחלטת בית הדין מיום 25.4.22 במסגרת הדיון בבקשה למתן סעד זמני, כאשר לשיטתו, נקבע פוזיטיבית בהחלטה שיפוטית מוגמרת וחלוטה, כי לא עלה בידי התובעת להוכיח כי רשימת הלקוחות והצעות המחיר הם בגדר סוד מסחרי.
נזכיר כי ההחלטה בבקשה לסעד זמני, היא החלטת ביניים שהקביעות בה לכאוריות בלבד וניתנות לשינוי במסגרת ההליך העיקרי.
האם נעשה שימוש בסוד מסחרי
92. לאחר שהתובעת עמדה בנטל המוטל עליה להראות שרשימת הלקוחות שלה מהווה בנסיבות העניין סוד מסחרי, עתה עלינו לבחון האם נעשה במידע זה שימוש על ידי הנתבע, דבר העשוי לעלות כדי גזל סוד מסחרי.
93. טענתו של הנתבע, בבסיסה, נשענת על כך שהתביעה נגדו הוגשה רק לאחר שהחליט לייצג כעו"ד חלק מלקוחות התובעת כנגדה, וכי כתב התביעה שהוגש על ידו מטעם לקוחותיה של התובעת, לא רלבנטי לסוגיה דנן, הנוגעת לשימוש בסודות מסחריים.
94. נזכיר כי הנתבע לא נתן שירותים למדיקל קאר כעו"ד בלבד , שכן מהודעת דוא"ל אשר שלח הנתבע לתובעת, הצהיר בפני פנגס כי המשרד שלו "מטפל בחברת מידקל לצורך מעקב וביקורת על תיקי עמילות" .
95. הצדדים בהליך זה היו חלוקים רבות לגבי מהותם של כתבי התביעה שהגיש הנתבע בשם לקוחותיה של התובעת, והאם בהגשתם נעשה למעשה שימוש בסודות מסחריים השייכים לתובעת.
96. העובדה שהנתבע פתח עסק המתחרה בתובעת בפלח שוק זהה, ואישר כי פנה ללקוחותיה עולה כדי הפרה של חוזה העבודה ושימוש בסוד מסחרי.
97. בעניינו רלוונטית הוראת סעיף 6ב(2) לחוק, לפיה "שימוש בסוד מסחרי ללא הסכמת בעליו כאשר השימוש הוא בניגוד לחיוב חוזי או לחובת אמון, המוטלים על המשתמש כלפי בעל הסוד".
98. אין מחלוקת כי פנגס שלח לנתבע בסיום עבודתו הודעה לפיה חוזה העבודה אוסר עליו מלפנות ללקוחותיה, אלא באישורו .
99. מהתנהלות הנתבע, עולה כי בסיום עבודתו, לא ראה כל פסול בפנייה ללקוחות התובעת. הנתבע אומנם סייג, כי ייתכן ופנייתו ללקוח שקיים עובר לתחילת עבודתו האיסור "תופס" הגם שלזה ייחס סיכוי קלוש. הנתבע חזר על כך שמכל מקום בכל הנוגע לאישורים שהוא מוסמך להוציא כעו"ד אין הגבלה כלל .
100. עדותו של הנתבע בכל הנוגע לפנייה ללקוחות התובעת הייתה מתחמקת ומרובת סתירות.
101. בקדם המשפט טען הנתבע כי כלל לא פנה ללקוחות התובעת, בזה הלשון "אני עובד בחברת טריפל פל שעוסקת בשילוח. עד היום לא פנינו לאף אחת מלקוחות המבקשת למרות שאנחנו זכאים לפנות לכל לקוח מלקוחות המבקשת. יש תנאים שנקבעו בפסיקה" .
102. על אף האמור, מעדות מאוחרת של הנתבע התרשמנו כי הוא אכן פנה אל לקוחות התובעת, שכן גם לדידו צו המניעה הזמני שקיבל, לא אסר עליו לפנות ללקוחות ולהציע להם שירותי עמילות :
"ש. חוץ מאשר שתי החברות האלה שגייסת לאיזה עוד לקוחות פנית אחרי שהפסקת לעבוד בתובעת?
ת. אני לא חייב לתת לך שמות. פניתי להרבה לקוחות. אני משתדל לא לפנות ללקוחות של התובעת. הרי הצו מונע ממני לפנות ללקוחות ולייצג אותם משפטית. הרי בית הדין קבע שמותר לי לפנות ללקוחות ולהציע להם שירות של עמילות.
ש. עדיין לא ענית לי על שמות של לקוחות?
ת. אני לא חייב לפרט. אני כמעט ולא פניתי ללקוחות של התובעת בגלל הרגישות. היתה לי שיחה עם לקוח בשם ג'ירשי שהסביר לי שעובד עם התובעת ואמרתי אני מאוד מכבד אותך. אפשר אפילו להזמין אותו להעיד. אמרתי לו שיש בינינו הליכים משפטיים אז אני מעדיף לא לעבוד אתך. דרך אגב הוא פנה אלי ולא אני אליו. לא זוכר עוד לקוחות. אני כמעט ולא פונה ללקוחות כי הם פונים אלי."
103. בהתאם לאמור, התרשמנו כי הנתבע פנה ללקוחות התובעת, גם אם לחלק מהם, ופניה זו כאמור חסכה לנתבע השקעת משאבים ביצירת רשימת לקוחות משלו לעסק החדש שהפעיל. עצם פעולה זו, של פניה ללקוחות התובעת מטעם טריפל פאל, מהווה לטעמנו שימוש בסוד מסחרי עליו אסרה התובעת כאמור בחוזה העבודה בין הצדדים והפרת חובת האמון.
מידע מסחרי
104. מעבר לעצם הפנייה ללקוחות ולשימוש ברשימת לקוחותיה של התובעת היא העלתה טענה נוספת ולפיה, הנתבע עשה שימוש במידע מסחרי סודי אליו נחשף הנתבע בעבודתו אצל התובעת.
105. פנגס נשאל בחקירה הנגדית מהו ה"מידע" שאליו נחשף הנתבע והשיב בין היתר כי מדובר בהצעת מחיר, חשבוניות, מחירים ומשלוחים - מידע אשר לטעמו אינו נחלת הכלל .
106. בפסק הדין בעניין צ'ק פוינט נקבע כי "סוד מסחרי" אינו "מילת קסם", ועל מעסיק הטוען לקיומו של "סוד מסחרי" להוכיח את קיומו:
"היינו, עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של "סוד", אלא יש להצביע לדוגמה על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות מסוימת, תהליך מסוים וכו'. במסגרת הוכחת ה"סוד המסחרי" על המעסיק הקודם להוכיח גם את היקפו ואת הזמן שעליו להיוותר בגדר "סוד". יתרה מזו, על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב"סוד" וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי, כגון: חשיפתו בפני עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם ואי-חשיפתו לעובדים אחרים או שמירת החומר במקום מוגן."
107. בעניין זה, לטעמנו, לא הוכח מהו מהותו, היקפו וייחודיותו של המידע המסחרי שנחשף בפני הנתבע וממילא לא הוכח כי הנתבע עשה שימוש במידע זה, ולפיכך טענותיה בעניין זה נדחות.
חובת תום הלב
108. בין עובד למעסיק קיימים יחסי אמון ((fiduciary relationship המקימים לעובד חובות אמון כלפי מעבידו . בבית הדין הארצי לעבודה בעניין בצלאל נפסקו דברים ברוח דומה:
"ההתקשרות בין עובד למעביד והיחסים ביניהם, מעצם טיבם וטבעם, הם בעלי אופי מיוחד, בהיותם חוזה יחס מתמשך. בהתאם, ומכוח יחסי האמוןFiduciary Relationship ולאור עקרון תקנת הציבור, חלות על העובד ועל המעסיק, במהלך יחסי העבודה ובסיומם, חובות מוגברות של תום לב, אמון, גילוי, והגינות. חובות אלה, הן 'חובות עצמאיות שקיומן אינו תלוי בתניה חוזית מפורשת בין הצדדים', המשליכות על זכויותיהם של העובד והמעסיק כאחד."
109. בעניין גלוטר , ציין בית הדין הארצי כי יחסי עבודה הם יחסי שיתוף המתמשכים גם לאחר סיומם:
"ראשית מצאנו מקום להדגיש את שנפסק לא פעם, כי יחסי העבודה הם כיחסי שיתוף מתמשכים, הדורשים מידה מוגברת של אמון, נאמנות, הגינות ותום לב הן בתקופת קיומם, והן לאחר סיומם, הן מצד המעביד והן מצד העובד.."
110. ברוח זו קבע בית הדין הארצי בעניין גירית את הדברים הבאים –
"חובת הנאמנות, חובת תום הלב, וחובת ההגינות הנובעות מחוזה העבודה, מהוות את התשתית ליחסי העבודה הוגנים. העובד והמעביד אינם יריבים הניצבים משני עברי המתרס וחובתם ההדדית היא שלא להימצא בניגוד אינטרסים.".
111. מצאנו כי הנתבע, שהינו עו"ד במקצועו, היה ער להסכם העבודה שנחתם בין הצדדים ולתנאים בו. טענות הנתבע לפיהן "בעת קבלתו לעבודה היה חשוב לו להתחיל לעבוד לאחר תקופה ארוכה בה לא עבד משכך חתם על הסכם עבודה שנשלח לו במייל מבלי לקרוא אותו אפילו..." לא מתיישבת עם גרסתו בדיון ההוכחות בה טען כי קרא את הסכם העבודה עובר לתחילת עבודתו כי היה ער למשמעות של סעיף 9 לחוזה העבודה וההשלכות שלו .
112. התנהלותו של הנתבע בתקופת האחרונה לעבודתו ולאחר סיומה אינה נוחה, בלשון המעטה. הנתבע למעשה, עבד עבור התובעת, הקים עסק מתחרה תוך כדי עבודתו, ובחלוף 11 ימים מהיום בו סיים את עבודתו, החל לייצג משפטית את לקוחות התובעת נגדה ואף הגדיל לעשות ושלח בשם חלק מהן מכתבי דרישה לתובעת.
113. מתן שירותים ללקוחות התובעת, מיד בסמוך לאחר שהתפטר מעבודתו בתובעת, בין עם באמצעות החברה שהקים ובין אם כעו"ד, תוך הפרת הסכם העבודה שבין הצדדים מהווה התנהלות שלא בדרך המקובלת ותוך הפרת חובת הנאמנות הנובעים ומתחייבים ממהותם של יחסי עבודה.
114. הנתבע כאמור הקים עסק מתחרה במהלך תקופת עבודתו, בעודו עובד ומקבל שכר חודשי מהתובעת ובהיותו חשוף לכלל המידע העסקי שלה. הוא הסתיר את כוונותיו מהתובעת אודות צעדיו, התפטר ומיד החל ליתן שירותים ללקוחות התובעת בניגוד להסכם העבודה בין הצדדים. התנהגות זו מהווה הפרה של חובת הגילוי וקיום חוזה העבודה בחוסר תום לב ותוך הפרת חובת הנאמנות. לטעמנו, אין מקום להכשיר פגיעה של עובד במעסיקו במהלך תקופת העבודה תוך ניצול האמון שניתן לו כדי לקדם את ענייניו האישיים ומן הראוי בנסיבות אלה לחייב את הנתבע בפיצוי העומד בפני עצמו נוסף על הפיצוי בגין גזילת סודות מסחריים.
115. לסיום ולמעלה מהצורך נתייחס בקצרה לטענות התובעת לכך שהנתבע הכפיש את שמה מול לקוחותיה וטענות הנתבע לזיוף מסמכים אלה.
116. פנגס צירף לתצהירו שתי הודעות דוא"ל עם לקוחותיו . בחינת הודעת הדוא"ל הראשונה מיום 11.4.21, מעלה כי אחד מלקוחותיה של התובעת, פנה אליה לאחר סיום עבודתו של הנתבע אצלה, וטען בפניה שהנתבע אמר לו שהיא פועלת באופן לא חוקי ומשכך הוא מעדיף לעבוד עם גורמים אחרים.
117. לטענת פנגס, הודעת דוא"ל זו מעידה על כך שהנתבע פנה אל הלקוח והשמיץ את התובעת, אולם הצדק עם הנתבע כי המועד המצוין בגוף הדוא"ל בו שלח הלקוח את הודעתו, אינו משקף את המועד האמיתי של ההתכתבות בין התובעת ללקוח . שכן בתאריך שליחת ההודעה של הלקוח - אפריל 2021, התובע עדיין הועסק על ידה.
118. משלא ניתן הסבר מדוע שונה התאריך בגוף ההודעה, ברי שאין לתת משקל למסמך זה. אולם נציין כי השינוי שנערך בתאריך ההודעה ממילא אינו משרת את הנרטיב של התביעה, מכאן שלא ניתן להסיק כי התובעת פעלה לשנות את מועד שליחת ההודעה של הלקוח בזדון.
119. אשר להודעת הדוא"ל השנייה מיום 12.6.22, נזכיר כי לגרסת פנגס, הודעת דוא"ל זו מעידה על לקוח שסיפר לו שהנתבע פנה אליו והציע לו לעבוד עמו לאחר מתן הצו הזמני על ידי בית הדין . פנגס נחקר על הודעת דוא"ל זו והוסיף בעדותו כי הנתבע למעשה הכפיש את שמו גם אל מול לקוח זה, אולם לא מצאנו כל ראייה לכך שכן גם לשיטתו של פנגס ההכפשות נאמרו לו "פנים מול פנים" .
120. הנתבע טען מספר טענות לגבי אותנטיות המסמכים שצורפו, לשיטתו, הודעות הדוא"ל הודפסו על ידי באי כוחה של התובעת, אולם בגוף ההודעה לא עולה כי ההודעה הועברה אליהם . אין בידנו לקבל את טענות הנתבע בנושא זה, וכפי שהיטיבו באי כוחה של התובעת לציין בסיכומי התשובה, "הם קיבלו בדוא"ל מסמכים מהתובעת והדפיסו אותם" . הנתבע הוסיף טענות רבות הנוגעות לאופן הטכני בו הועברו ההודעות, המרחקים בין התכנים השונים בגוף ההודעות, בחנו את טענתו בקפידה אך לא מצאנו כי אלה מעידים על פגם באותנטיות המסמכים .
סעדים
121. בשים לב לחלוף הזמן ממועד סיומם של יחסי העבודה בין הצדדים, למשך ההגבלה על פי הסכם ההעסקה בין ולהלכה הפסוקה ברי כי לא ניתן להיעתר לבקשת התובעת לצו מניעה קבוע להימנע מלפנות ללקוחותיה ובית הדין יסתפק בפסיקת פיצויים.
122. סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות קובע כך:
“)א) בית המשפט רשאי על פי בקשת התובע, לפסוק לו, לכל עוולה, פיצויים בלא הוכחת נזק, בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים.
(ב) לעניין סעיף זה יראו עוולות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כעוולה אחת..."
123. התובעת עותרת לפיצוי בסך 200,000 ₪ בגין גזל סוד מסחרי ועבור כל התקשרות שביצע הנתבע עם בירד ומדיקל קאר.
124. עוד נתבעו פיצויים בגובה 50,000 ₪ בגין הפרת הסכם עבודה חובת האמון והתנהגות בחוסר תום לב.
125. אנו סבורים, כי העוולות אשר בוצעו על ידי הנתבע התבצעו במסכת אחת של מעשים, ואין מקום לחייבו באופן נפרד לכל פעולה שביצע וזאת בהתאם להוראות סעיף 13(ב) לחוק.
126. בענייננו, אומנם לא מדובר בעובד בכיר בתובעת אולם הנתבע היה העובד היחיד הממונה על יצירת רשימת הלקוחות במגזר הערבי, הנתבע למעשה היה הפנים של העסק מול אותן לקוחות. הנתבע הקים עסק מתחרה לתובעת, במהלך תקופת עבודתו ומבלי ליידע את פנגס בעניין. הנתבע פנה ללקוחות הנתבעת בסיום עבודתו על אף האיסור בהסכם העבודה, ובכך למעשה עשה שימוש ברשימת הלקוחות של התובעת, שהיא כאמור סוד מסחרי. בנוסף, הנתבע החל לייצג כעו"ד לפחות שתי לקוחות של התובעת אשר אותם גייס בתקופת עבודתו אצלה, כאשר עבודתו עבורם, הייתה לשם ביקורת ומעקב על התנהלות התובעת והחיובים השונים בהם חויבו על ידה. גם בהיבט של כללי האתיקה החלים על הנתבע בהיותו עורך דין, ברי כי הנתבע פעל בחוסר תום לב.
127. אמנם טענות התובעת להיקף הנזק הכלכלי שנגרם לה בעקבות התנהלות הנתבע לא הוכחה, בית הדין מוסמך לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק.
128. בהתאם לאמור אנו מעמידים את הפיצויים מכוח סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, בגין גזל סוד מסחרי, על סך של 50,000 ₪. כמו כן, בגין הפרת הסכם העבודה, התנהגות בחוסר תום לב ותוך הפרת חובת הנאמנות, יישא הנתבע בפיצוי נוסף בסך 25,000 ₪.
129. הנתבע יישא בהוצאות התובעת בסך 5,000 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.
130. מלוא הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים.
131. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.