לשם הנוחות יובא להלן עותק ההסכם:
27. כעולה מההסכם, מצוין בו מפורשות כי הפעילות המשותפת תופסק, ובמסגרת טענותיו אף הבהיר התובע כי הוסכם כי "השותפות" נפסקת החל מיום 29.9.16.
אין מחלוקת בין הצדדים, כי שניהם חתמו על ההסכם, כאשר התובע בתצהירו טוען כי הסכם הפסקת הפעילות נחתם במעמד פגישה בה נכח גם רואה חשבון מטעם הנתבע, וכי : "לאחר דין ודברים, במסגרתו מלבנים הצדדים נושאים שונים, הושג ביניהם ההסכם לפירוק השותפות, שעיקריו עלי כתב, שנחתם ע"י הצדדים", ואף ראה להתייחס להסכם האמור במסגרת תצהירו "מפאת חשיבותו" (סעיף 34 לתצהיר התובע).
התובע נשאל אודות נסיבות חתימת הסכם הפסקת הפעילות, והאם הסכם זה מהווה מיצוי של כלל טענות הצדדים ביניהם, והשיב כי הסכם זה אינו ממצה את כלל טענות הצדדים, כיוון ש:"הסיטואציה של חתימת הסכם ההיפרדות הייתה בלהט דברים, במצב כלכלי ונפשי לא פשוט מבחינתי, מה גם שזה נכפה עליי מעכשיו לעכשיו ואני לצערי לא דאגתי כי הכל יוזכר שם, כמו למשל השכר שמגיע לי, אם הייתי מכין את המסמך הזה היום, הייתי כותב את כל הכספים שמגיעים לי...." (עמ' 39 שורות 33-35 לפרוטוקול), אלא שמעבר לכך שלא בא זכרה של טענת ה"כפייה" בכתבי הטענות מטעם התובע, והאמור מהווה הרחבת חזית אסורה, ממילא טענה זו אינה מתיישבת עם האמור בתצהירו, לפיו הסכם הפסקת הפעילות נחתם לאחר שהתובע "כבר לא יכול יותר, כלכלית, להמשיך בהזרמת הכספים, ומנגד הנתבע מודיע לי כי ברצונו להפסיק את המיזם ולפרקו" ולאחר "דין ודברים" במסגרתו ליבנו הצדדים "נושאים שונים" (סעיפים 30 ו-33 לתצהיר התובע).
טענת התובע בדבר אילוץ ו"כפייה" אף אינה מתיישבת עם היותו איש עסקים מנוסה וותיק, רואה חשבון בהשכלתו (עמ' 32 שורות 23-27 לפרוטוקול), וככזה, חזקה עליו כי כלכל צעדיו טרם חתימה על הסכם הפסקת הפעילות, וסביר יותר כי חתם על המסמך לאחר שבחן הדברים לאשורם.
28. חיזוק לכך שהסכם הפסקת הפעילות מהווה מיצוי טענות הצדדים, מוצאת אני בכך שגם בהתחשבנות (נ/2) שערך התובע בעצמו ביום 15.12.16 – קרי, חודשים לאחר חתימת הסכם הפסקת הפעילות, לא בא זכרו של "השכר"/"דמי הניהול", שלשיטת התובע היה זכאי להם, הגם שמדובר בסכומים שלשיטת התובע התגבשו עובר למועד חתימת הסכם הפסקת הפעילות.
משנשאל התובע אודות האמור, לא מצאתי כי היה בפיו מענה ענייני:
"ש. יפה אבל בחלוף 3 חודשים, ב – 15/12/16, נ/2 שאתה עורך במה ידך, אתה גם לא מוסיף את מה שכרגע אמרת. יש פה סתירה בדברים שלך.
ת. אין סתירה. המסמך נ/2 נרשם לבקשתו של יובל, זה היה הסיבה שכתבתי אותו. כתבתי בנ/2 מצב רגעי לא סגור של הכספים שאני הוצאתי, שאני שילמתי, מה שקיבלתי, מה שחשבתי שאני אקבל וגם כתבתי לבקשתו את מה שהוא שילם. זו הייתה מטרת נ/2.
ש. אתה אומר ברחל בתך הקטנה, בסעיף 33 לתצהירך, בניגוד למה שאמרת לנו עכשיו (מצטט). אתה לא כותב הייתי בלחץ, היה לי בלאגן, לא ידעתי מה אני חותם. כלומר, לא רק שמה שאמרת קודם הוא שקר ולא נכון, אלא שפה אתה מציין ברחל בתך הקטנה שישבתם, קיימתם דין ודברים ולכן אני אומר לך שנ/1 ממצה את מה שסוכם ביניכם בעניין פירוק השותפות נכון?
ת. לא" (עמ' 40 שורות 1-10 לפרוטוקול).
29. בהינתן האמור, אני קובעת כי הסכם הפסקת הפעילות, שנחתם על ידי הצדדים מרצונם החופשי, נועד לפתור המחלוקות ביניהם עד לאותו מועד ולסיים מערכת היחסים ביניהם, תוך מיצוי מלוא טענותיהם, וכי האמור היה ברור לצדדים שניהם במעמד החתימה עליו.
עוד אני קובעת כי ככזה, מהווה הסכם סיום הפעילות "חוזה חדש", ומשכך ממילא אין באפשרות התובע לטעון להפרת הבנות קודמות שהיו בין הצדדים עובר לחתימת ההסכם האמור ו/או לחיובים כאלה ואחרים, שלא בא זכרם במסגרת הסכם הפסקת הפעילות.
בהקשר זה אפנה לדברי המלומדים דניאל פרידמן ונילי כהן "חוזים" כרך ד' - תשע"א-2011 עמ' 39-40): " הצדדים חופשיים לבטל את החוזה המקורי, במפורש או מכללא, מבלי ליצור חוזה אחר במקומו..... ביטול בשל פגם ברצון או בכשרות או בגין הפרה....גוררים עקרונית זכות הדדית להשבת מה שניתן לפני הביטול. לעומת זאת, חוזה בין הצדדים המביא לסיום החוזה, כמו גם הפעלת אופציה הנתונה למתקשר (או לשניהם) להביא לסיום החוזה.., גורמים לסיום החוזה במועד מסוים, וחיובי הצדדים עד למועד זה עומדים בעינם.....במקרים אחרים נועד החוזה החדש לפתור סכסוך או מחלוקת שהתגלעו לגבי החוזה המקורי. במובן זה עשוי החוזה החדש להיות דומה להסדר פשרה, ולעתים אכן מדובר בפשרה של ממש. במקרים אלה שבהם מחליף החוזה החדש את החוזה המקורי או שהוא מהווה פשרה לגבי סכסוך שהתעורר במסגרתו, אין לתבוע לפי החוזה המקורי, שהרי החוזה החדש נועד למנוע תביעה כזו ולבוא במקומה".
עוד אפנה לע"א 1514/04 שכון השקעות בע"מ נ' יון חנית נכסים בע"מ (ניתן ביום 14.12.16).
29. משקבעתי כאמור, יש להידרש לסעיפי הסכם הפסקת הפעילות, ולטענות התובע בדבר הפרתו על ידי הנתבעים.
סעיף 1 להסכם הפסקת הפעילות קובע כי: "טלפון נשאר עד 30.11.16" – ביחס לסעיף האמור, לא נטען על ידי התובע במסגרת תצהירו ו/או סיכומיו, כי הנתבעים הפרו האמור.
סעיף 2 להסכם הפסקת הפעילות: "רכבים – אופל יוחזר לחברת השכרה והמזדה תוחזר עד יום רביעי אחרי ראש השנה (5.10.16)" – גם ביחס לסעיף זה, לא טען התובע כי הופר על ידי הנתבעים.
סעיף 3 להסכם הפסקת הפעילות: "הפעילות המשותפת תופסק" – אין מחלוקת בין הצדדים כי למן המועד האמור, הפעילות המשותפת הופסקה.
גם ביחס לסעיף 4 להסכם הפסקת הפעילות, בו נקבע כי: "כל החשבוניות שהוצאו ע"י שרון אחזקות (חוץ מבראקאת ב 150,000 ₪) יועברו לשרון אחזקות", שממילא לכאורה אינו מטיל חיוב על הנתבעים, לא נטען כי הופר.
באשר לסעיף 5 שם נקבע כי: "כל מלאי עם כל העלויות הנלוות (שחרור, הובלה, סבלים, מכן תקנים) ישולמו ע"י אילן", התובע טוען כי הנתבע הפר סעיף זה עת "מכר מלאי גדול ביותר של צמיגים" לצד שלישי "במחירי עלות ואף למטה מכך", תחת מסירתו לתובע (סעיף 40 לתצהיר התובע). לטענתו, לו הוא היה מוכר המלאי האמור, הרי שהיה מרוויח סך של 310,000 ₪, אלא שבתצהיר עדותו הראשית הבהיר, כי בחר שלא לעמוד על רכיב זה, אותו כינה "אבדן רווחים", במסגרת ההליך הנוכחי מכיוון שנוכח "התחמקות" הנתבעים מלהציג לו מסמכים רלבנטיים, לא עלה בידיו להציג תחשיב מדויק של אותו רווח שלשיטתו נמנע ממנו, ועל מנת לא להאריך את ההליך הנוכחי (סעיף 41.2. לתצהיר עדותו הראשית).
אוסיף מעבר לצורך, כי משנשאל מדוע לא נטל את המלאי ומכר אותו, מתשובתו עולה כי לא היו בידיו האמצעים הכספיים לעשות כן, וממילא לא הוכח במסגרת ההליך דנן, כי הנתבעים מנעו ממנו לעשות כן:
"ש. חתמתם ב 29/9/16 על נ/1 נכון?
ת. נכון.
ש. למה ב 30/9/16 לא העברת 900,000 ₪ לשרון אחזקות ולקחת את המלאי? מה כל כך מסובך? לא היינו נמצאים פה בכלל. היית מביא 900,000 ₪ מהבית כמו שסוכם בסעיף 5, מוכר אותו ברווח נאה, כמה שאתה רוצה, ולא היינו פה היום?
ת. התשובה מתחלקת לשניים. את מירב המלאי שהיה שם והייתי אמור לרכוש, אני כבר שילמתי במקום יובל כי יובל כשל בלהביא כסף, אז נאלצתי לשלם. לא יתכן שאני אשלם פעמיים. דבר שני, אני חושב שאני מצין את זה בתצהיר. אני השתמשתי בכל המקורות הכספיים שהיו לי, וגם אלה שלא היו לי והבאתי ממשפחה ולא נשארתי עם שקל, לרבות כל הפנסיה שלי. הייתי מנכ"ל 25 שנה, נשארתי בלי פנסיה. לא היה לי כסף אפילו לצמיג אחד" (עמ' 32 שורות 14-23 לפרוטוקול).
ובהמשך:
"ש. כתוב בסעיף 5 כל המלאי עם כל העלויות הנלוות ישולמו על ידי אילן, בלשון עתיד ולא עבר. התשובה שלך דורשת תיקון. אם המונח ישולמו הוא לשון עתיד ואם כוונת הצדדים בנ/1 הייתה שאתה תשלם בעתיד את כל הכספים עבור המלאי שנשאר במחסן, ואם אנחנו יודעים היום שהמלאי שנשאר במחסן נמכר בקצת פחות מ – 900,000 ₪, ואם אנחנו יודעים היום שאתה בא בטענות ליובל שהוא נמכר בקצת פחות מ – 900,000 ₪? מה יותר פשוט מזה שתלך לבנק, תקח הלוואה ב900,000 ₪, תעביר את הכסף לשרון אחזקות, קח את המלאי ותקיים את התחייבותך כהופעתה בסעיף 5 להסכם פירוק השותפות. למה לא עשית את זה? הלכת לבנק?
ת. קודם כל גם הלכתי לבנק.
ש. ביקשת הלוואה?
ת. כן. הבנק היה מאוד קשוח איתי ולא נתן לי הלוואה. לגופו של עניין בסעיף 5, הכוונה שלי במסמך הזה ואני חושב שגם הכוונה של יובל במסמך הזה הייתה, מכיוון שהוא רוצה לצאת מהמיזם באותו יום ובאותו רגע, הכוונה הייתה שאני אקח את המלאי, אמכור אותו ואז נתחשבן" (עמ' 33 שורות 14-25 לפרוטוקול).
טענות התובע לעניין "תשלום כפול" עבור המלאי המצוין בסעיף 5 להסכם הפסקת הפעילות, הן בבחינת הרחבת חזית אסורה, וממילא ככל שלשיטת התובע לא היה מקום כי ישלם עבור המלאי האמור, שעה שלשיטתו כבר שילם עבור רכישתו במקום הנתבעים ו/או מכיוון שהתגבשה הבנה אחרת בדבר התחשבנות בין הצדדים לאחר מכירת המלאי על ידו, לא ברור מדוע הוסכם על ידי הצדדים שניהם, כמצוין ברחל ביתך הקטנה בהסכם הפסקת הפעילות, כי אותו המלאי יירכש על ידי התובע, ולא היה זכר לכך שלאחר מכן תבוצע התחשבנות בעניין אותו מלאי בין הצדדים.
סעיף 6 להסכם הפסקת הפעילות קובע כי: "מחסן לא ישולם", וממילא לא נטען לעניין הפרה כלשהי של הנתבעים או מי מהם ביחס לסעיף זה.
סעיפים 8 ו- 9 קובעים כי: "אילן יתן עד יום חמישי 6/10/16 תשובה לגבי סגירת החשבון" וכי : "להתחשבנות חלוקת משכורת של ליאת" – לא הועלו על ידי התובע טענות ביחס לסעיפים אלה.
30. נותר אם כן, להידרש לטענות הצדדים ביחס לסעיף 7 להסכם הפסקת הפעילות, הקובע כי: "התחשבנות סופית תיערך כולל כל התשלומים ששולמו על ידי אילן (מע"מ ושחרורו וכו')".
בהקשר זה מפנים הנתבעים להתחשבנות (נ/2).
אין חולק, כי מסמך זה, החובק שני עומדים, נוסח על ידי התובע בחודש דצמבר 2016 והועבר לנתבע.
המסמך האמור סומן על ידי בית המשפט כמוצג נ/2 במעמד הדיון שהתקיים ביום 22.11.20, כאשר תצהירי התובע הוגשו ביום 22.2.22, ובתווך התקיימו מספר ישיבות בבית המשפט, שחלקן יוחדו להליכי גילוי המסמכים בין הצדדים, כפי שפורט בפתח פסק הדין.
להלן תוכן ההתחשבנות – נ/2:
31. התובע אינו מכחיש כי ההתחשבנות נערכה על ידו ביום 15.12.16 (עמ' 33 שורות 33-34 לפרוטוקול), אלא שחרף הגשתה לתיק בית המשפט על ידי הנתבעים וסימונה כמוצג נ/2, למעלה משנה עובר למועד הגשת תצהיר עדותו הראשית, וחרף התייחסות הנתבעים להתחשבנות במעמד שני קדמי משפט שהתקיימו עובר להגשת תצהיר עדותו הראשית של התובע, לא ראה הוא להתייחס להתחשבנות במסגרת תצהירו, החובק לא פחות מ- 15 עמודים וכ-200 עמודי נספחים.
אכן, כטענת התובע, לאחר הגשת תצהירי הנתבעים, הוגשה על ידו "בקשה להגשת תצהיר תשובה" לתצהירי הנתבעים. באותה בקשה צוין כי היא מוגשת בהינתן היקף הסכסוך בין הצדדים ועל מנת שתוצג לפני בית המשפט "התמונה העובדתית בכללותה", מבלי שפורט האם ואילו עובדות לא הונחו לפני בית המשפט במסגרת תצהירו, ומדוע לא הוצגו בתצהירו שהוגש לאחר הליך גילוי מסמכים ארוך בין הצדדים, ולאחר מספר ישיבות קדם משפט.
בהחלטה מיום 19.1.23 דחיתי הבקשה, בין היתר מהטעמים האמורים, כאשר עתה עולה מסיכומי התובע כי ככל הנראה ביקש להתייחס להתחשבנות – כאמור, לא ברור מדוע לא ראה לעשות כן במסגרת תצהירו, ואבהיר בהקשר זה, כי ההתחשבנות סומנה כמוצג נ/2 על ידי בית המשפט במעמד הדיון שהתקיים ביום 22.11.20, וכי בהחלטה שניתנה במעמד אותו דיון אף נקבע על ידי בית המשפט כי: "ככל שהנתבעים יהיו מעוניינים בגילוי נוסף, הם יגישו טיעון מפורט תוך התייחסות קונקרטית לכל אחד מסעיפי דרישת הגילוי אשר הנתבעים מבקשים לחייב בגילויים. למען הסר ספק, הנתבעים לא יהיו רשאים להוסיף לדרישת הגילוי עצמה, למעט לגבי הדרישות למסמכים המתייחסים ל-נ/2".
אם לא די באמור, הרי שגם בדיון שהתקיים לאחר מכן ביום 26.5.21, הוזכר קיומם של נ/1 ונ/2.
רוצה לאמר, דבר קיומה של ההתחשבנות והגשתה לתיק בית המשפט היה ידוע היטב לתובע עובר למועד הגשת תצהירו, ומשכך אני דוחה טענותיו בסיכומים מטעמו, לפיהן עת הוגש תצהירו "לא יכול היה התובע לראות את המסמך כמסמך שהתקבל כראיה ע"י בית המשפט", וטענותיו לפיהן ההתחשבנות מהווה "הרחבת חזית" – טענה אותה טרח התובע לעלות במסגרת הסיכומים מטעמו לראשונה, וחרף העובדה כי טענות ביחס להתחשבנות נטענו מפי ב"כ הנתבעים עובר למועד הגשת תצהיר התובע, ומבלי שנטענה כל טענה לעניין משקלו של המסמך ו/או לעניין הרחבת חזית.
32. הנתבע טען בתצהירו בהתייחסו להתחשבנות, כי אף שאינו מסכים עם הנתונים המוצגים בה, הרי שלשיטת התובע בעצמו, לאחר ניכוי ההוצאות בהן טוען הוא כי נשא מהסכומים שלשיטתו מימן, עולה כי נותרה יתרה של 61,000 ₪, בעוד שחישוב דומה ביחס לנתבע בהתאם להתחשבנות מציג יתרה של 214,000 ₪ לאחר ניכוי הוצאות בהם נשאו הנתבעים בניכוי השקעותיהם, ומשכך יוצא כי התובע הוא שחייב לנתבעים סך של 153,000 ₪ לאחר הפחתת סך של 61,000 ₪ מסך של 214,000 ₪.
אבהיר למען הסדר הטוב, כי במסגרת חישוב הנתבע הפנה הוא למספרים שנכתבו על ידי התובע בהתחשבנות תוך שציין, בכלל זה, כי בתחתית העמוד הראשון בהתחשבנות נכתב על ידי התובע כי: "יתכן ויש סכום נוסף שקיבלתי אך אינני בטוח לגביו בסך של 565. מפאת חוסר הזמן לא הספקתי לבדוק".
33. התובע, לא התייחס כאמור להתחשבנות במסגרת תצהירו, ולא טרח להבהיר, השורה התחתונה של ההתחשבנות לשיטתו – קרי האם לאחר ניכוי הכנסות מהוצאות כל אחד מהצדדים, יש מקום כי ככל שלזכות אחד הצדדים נותר סכום גבוה יותר, ישלם ההפרש היחסי לצד השני, או כל חישוב אחר.
בניסיון להתגבר על האמור, טען שתי טענות.
אחת, לפיה ההתחשבנות היא חלקית בלבד, אלא שלא מצאתי כי טענה זו, שלא היה לה זכר קודם לכן, הוכחה. די בעיון בהתחשבנות, כדי להבחין כי לא צוין על גביה כי מדובר בהתחשבנות חלקית בלבד, ומשנשאל התובע, שהעיד כי הוא "עשה הכל" במיזם ואילו הנתבע לא עשה מאום, מדוע לא שלח מכתב לנתבעת והודיע כי מדובר בהתחשבנות חלקית בלבד וביקש כי יועברו לידיו מסמכים נוספים, לא מצאתי כי היה בפיו מענה ענייני עת הסתפק בתשובה לפיה "כבר היה נתק ביני לבין יובל..." (עמ' 34 שורות 22-24 לפרוטוקול).
טענה נוספת שטען לראשונה במסגרת חקירתו הנגדית, היתה כי בתחתית העמוד הראשון בהתחשבנות לא מצוין 565 אלא "K56".
מיותר לציין, כי גם טענה זו לא הועלתה קודם לכן ומהווה הרחבת חזית אסורה ובהקשר זה אני רואה להדגיש, כי לא זו בלבד שההתחשבנות הוגשה לתיק למעלה משנה עובר להגשת תצהיר התובע, אלא שבמעמד הדיון מיום 22.11.20, ציין ב"כ הנתבעים כי בהתחשבנות צוין המספר 565, תוך שהפנה לתחתית העמוד הראשון בהתחשבנות:
"מפנה לתחתית העמוד (מקריא). אם לוקחים 4 שנים הוא לא הספיק לבדוק, נמנע מלחשוף את זה, הסכום 626 א' ₪ יש להוריד 565 א' ₪. איך אדם יודע איזה מספר כספי הוא קיבל ורק צריך לבדוק? מי שלא בטוח על קבלת תקבול אומר יכול להיות. מתוך המסמכים שהוא כתב, צריך למחוק את התביעה. אם בית המשפט יחליט שלא, אז נמשיך בצד השני" (עמ' 5 שורות 20-23 לפרוטוקול).
כאמור, גם בדיון מיום 26.5.21 הוזכר קיומם של נ/1 ו- נ/2, שהוגשו לתיק וסומנו כמוצגים.
מצופה היה, כי ככל שלשיטת התובע הרישום בתחתית העמוד אינו 565 כטענת הנתבעים אלא "56K" – יזדעק ויתייחס לאמור בתצהירו, אלא שכאמור בתצהיר אין כל התייחסות לאמור.
עוד אציין, כי בכותרת ההתחשבנות צוין על ידי התובע כי הסכומים "באלפי ₪", וכי לצד אף אחד מהסכומים האחרים לא צוין, ולא נטען כי צוין "K", ולא הובאה כל חוות דעת ו/או ראיה אחרת מטעם התובע, לחיזוק הטענה לפיה לא מדובר במספר 565 אלא ב- "56K".
בנסיבות אלה, לא מצאתי כי התובע הוכיח כי הוא זכאי לסכום כלשהו מהנתבעים בהתאם לאותה התחשבנות.
34. אני רואה להבהיר בעניין זה, כי עת במסגרת ההתחשבנות הופחת סך ההוצאות בהן לשיטת התובע נשא כל אחד מהצדדים מסך ההכנסות שהתקבלו אצל כל אחד מהצדדים, ושעה שסכום ההוצאות שציין התובע כי נשא בהן במסגרת ההתחשבנות, כולל לשיטתו סך של 821,000 ₪ בגין תשלום לספקים ו"עמיל מכס" – מצופה היה כי אילו התובע סבר כי מלכתחילה לא הוסכם כי יישא בהוצאות אלה, יתווסף סכומן לסכום לו זכאי הוא לשיטתו מהנתבעים, אלא שאלה צוינו כחלק מסכום ההוצאות בהן נשא, בלא שצוינה הסתייגות כלשהי בעניין, והאמור מהווה חיזוק לכך שבעת עריכת ההתחשבנות, לא סבר כי הוא זכאי להשבת מלוא סכום הוצאות אלה בסך של למעלה מ-800,000 ₪ מהנתבעים, וחיזוק נוסף למסקנה, לפיה ככל שאכן מימן הסכומים האמורים, לא עשה כן תוך הסתמכות כי אלה יושבו לו על ידי הנתבעים, אלא מתוך שיקולים כלכליים שלו, ותוך תקווה כי בסופו של יום ה"מיזם" יצליח ויניב לו רווח.
עוד אני רואה להבהיר, כי במסגרת ההתחשבנות לא ראה התובע לציין כי הוא זכאי לתשלום דמי ניהול בגין חודשים יוני-ספטמבר 2016 (ראש הנזק המצוין סעיף 57 לתצהיר התובע) ו/או "עלויות מימון" (ראשי הנזק המצוינים בסעיף 61 לתצהיר התובע), ו/או השבת הסכום של 4,000 ₪, שלטענתו הופקד בבנק בו נוהל חשבון המיזם ביום 19.9.16 (סעיף 24.4 לתצהיר התובע), חרף העובדה כי אלה היו ידועים לו במועד עריכת ההתחשבנות, כאשר בהקשר זה אפנה לנספח 15, בו צורפו מסמכים הנושאים תאריכים מוקדמים לחודש דצמבר 2016, בו נערכה ההתחשבנות, ודי באמור כדי לדחות את ראשי הנזק האמורים.
35. קבעתי כי התובע לא הוכיח כי הוא זכאי לתשלום כלשהו מהנתבעים בהתאם להתחשבנות אך למעלה מן הצורך, ולמען לא יצא הנייר חסר, אני רואה להבהיר, כי ממילא לא מצאתי כי התובע הוכיח כי אכן שילם את הסכום של 821,000 ₪ לספקים ולעמיל המכס, בין במישרין ובין באמצעות העברת כספים לחשבון הבנק של הנתבעת.
כך למשל, ביחס לסכומים שטוען התובע כי העביר ל"קמסו" (154,000 ₪) ו"למיטס" (138,000 ₪), בנספחים 3-4 לתצהיר התובע (שכטענת הנתבעים בסיכומים מטעמם לא נחזים כדפי חשבון בנק), לא צוין מה מספר חשבון הבנק ושם בעל החשבון ממנו הועברו הסכומים הנטענים לנתבעת, לא צוין מספר חשבון הבנק ושם בעל החשבון בו התקבלו לשיטת התובע אותם סכומים, ואף לא צורפו קבלות (להבדיל מדרישות תשלום) של הספקים הנטענים ביחס לאותם סכומים.
התובע שנשאל אודות האמור, אישר כי לא צורפו קבלות רלבנטיות, ומשנשאל מדוע לא פנה לאותם ספקים בבקשה שימציאו לו קבלות, הסתפק בתשובה לפיה ככל שהכספים לא היו משולמים לספקים, הרי שלא היו ממשיכים לעבוד עימו (עמ' 30 שורות 8 ו-13-14 לפרוטוקול), אלא שלא טרח להסביר איזו מניעה היתה לפנות אליהם בבקשה כי ימציאו לו את המסמכים הרלבנטיים.
האמור יפה גם ביחס לסכום שנטען כי שולם ל"גרין בול" בסך של 88,646 ₪, כאשר התובע הסתפק בצירוף דף חשבון בנק (נספח 5 לתצהיר התובע) "המראה רכישת מט"ח", אלא שלא ניתן ללמוד מן האמור כי סכום זה הועבר ל"גרין בול" כטענת התובע.
האמור יפה גם ביחס לסכומים שלטענת התובע שילם לסי וואי לוגיסטיקה בע"מ בסך של 171,189 ₪ - מעיון בנספחים 8-9 לתצהיר התובע עולה כי לא צוינו שמות בעל החשבונות ומספרי החשבון מהם ואליהם הועבר הסכום הכולל הנטען ולא צורפו קבלות. זאת ועוד, אין התאמה, למצער ביחס לחלק מהסכומים והתאריכים שצוינו בסעיף 24.5 לתצהיר התובע, לבין הסכומים המצוינים בנספחים, לרבות בחשבוניות שצורפו כנספח 8 לתצהיר התובע.
באשר לסכומים נוספים בסך של 167,000 ₪ ו- 88,859 ₪, שלטענת התובע שולמו ל"גרין בול", הרי שבהינתן שלשיטת התובע עצמו אלה שולמו על ידי "חברה בבעלותו" ועל ידי אשתו, ובשים לב שממילא מדובר באישיות משפטית נפרדת, הרי שאף אם היתה זכות תביעה ביחס לאותם סכומים, היא אינה של התובע כיוון שהאחרון לשיטתו לא נשא באותם סכומים.
האמור יפה גם ביחס לסך של 21,522 ₪, הנתבע בגין תשלום שלטענת התובע הוא נדרש לשלם לסי וואי לוגיסטיקה בע"מ כתנאי לשחרור סחורה שעיכבה בגין התנהלות הנתבע. התובע צירף חשבונית לכבוד "מוטוריטי סוכנויות בע"מ" (נספח 13 לתצהיר התובע), ודי באמור כדי לדחות ראש נזק זה שעה שאם אם שולם סכום כלשהו, הרי שממילא לא הוכח כי שולם על ידי התובע, שהוא כאמור אישיות משפטית נפרדת ממוטוריטי סוכנויות בע"מ.
ממכלול האמור עולה, כי ממילא לא הוכחו על ידי התובע הסכומים, שלטענתו שולמו על ידו לשם מימון רכישת סחורה מספקים ו/או יתר ההוצאות.
באשר לסכום הנתבע בגין הוצאות התובע בהן לטענתו נשא במסגרת ההליך בעניין טען הביניים, הרי שכטענת הנתבעים האכסניה המתאימה לעמוד על אותן הוצאות נטענות היא במסגרת הליך טען הביניים ולא במסגרת ההליך הנוכחי, וממילא המסמכים שצורפו כנספח 14 לתצהירו, אינם קריאים ולא ניתן ללמוד מהם כי הסכומים הנטענים שולמו על ידו בגין ייצוגו במסגרת אותו הליך.
36. יתר טענות הצדדים, לרבות הנטען בתצהירה של ליאת, לא נעלמו מעיני אלא שלא מצאתי כי יש בהן כדי לשנות ההכרעה לפיה תביעת התובע לא הוכחה.
נוכח האמור, אני דוחה את התביעה.
לאחר שהבאתי בחשבון את היקף כתבי הטענות, את היקף הליך גילוי המסמכים שהיה כרוך בלא מעט בקשות ותגובות וכאמור יוחדו לו שני דיונים, ואת מספר הישיבות שהתקיימו ממועד הגשת התביעה (שנת 2019), אני מחייבת את התובע לשלם לנתבעים הוצאות בסך כולל של 70,000 ₪.
סכום זה ישולם תוך 30 ימים, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז – לוד תוך 60 ימים.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.