בית משפט לענייני משפחה בנוף הגליל-נצרת
תלה"מ 45585-09-20 ז. נ' ע.
תיק חיצוני:
לפני כבוד השופט מחמוד שדאפנה
התובע:
א. ז.
ע"י ב"כ עוה"ד אמיר נאטור
נגד
הנתבעת:
א. ע.
ע"י ב"כ עוה"ד עלא עלאאלדין
פסק דין
ההליך:
1. בפני תביעה מטעם התובע למתן פס"ד הצהרתי לפיו עתר מביהמ"ש להצהיר כי חלקו בדירת המגורים אשר נמצאת ברח' *** דירה מס' *** ב- *** והידועה כחלקה *** תת חלקה *** בגוש *** (להלן: "הדירה") הינו 100% וכי לנתבעת לא מגיע כל זכויות בדירה, חרף רישומה כבעלים בשלכת רישום המקרקעין.
רקע עובדתי קצר:
2. התובעת והנתבע הינם בני זוג לשעבר, שנישאו זל"ז ביום 1/7/2016. חיי הצדדים עלו על שרטון וביום 23/6/23 התגרשו. מנישואי הצדדים לא נולדו להם ילדים משותפים. הצדדים רכשו את הדירה, בהתאם להסכם מכר שנחתם בינם לבין המוכר ביום 27/9/2018. לצורך מימון הדירה, נטלו הצדדים משכנתא משותפת מבנק מזרחי טפחות, שאף היה בעל דין פורמאלי בתיק ונמחק, ושניהם נרשמו כבעלים במשותף על הדירה.
3. אין חולק כי ביום 7/1/2016 נערך הסכם מכר בין חברת *** לבין התובע לרכישת דירה בעיר *** תמורת סכום כולל של 1,085,000 ₪.
4. ביום 7/9/18 נערך הסכם בין התובע בתור מוכר לבין מר ח. ח. בתור קונה של הדירה הישנה הנמצאת גם כן *** וזאת תמורת סכום כולל של 1,270,000 ₪. הדירה נמכרה באמצעות תשלום סך של 270,000 ₪ ביום 7/9/18, סך של 150,000 ₪ ביום 16/9/18 עת נחתם זיכרון הדברים, סך של 600,000 ₪ ביום 6/11/18 והיתרה שולמה לתובע ביום 8/11/18.
5. ביום 16/9/18 נערך ונחתם הסכם המכר של הדירה נשוא התביעה, כאשר התובע והנתבעת הינם הקונים ומר י. א. א. הוא המוכר. התמורה המלאה של הדירה עמדה על סכום כולל של 1,350,000 ₪. יש לציין, כי קדם לחתימה על הסכם המכר, חתימה על זיכרון דברים מיום 16/9/18 אשר נחתם בין התובע לבין הקונה ללא שהנתבעת חתמה על זיכרון דברים זה. כאמור הדירה נרשמה על שם התובע והנתבעת בלשכת רישום המקרקעין, ללא ציון חלקו של כל אחד בדירה.
6. הצדדים חלוקים לעניין זכויות הצדדים בדירה, כאשר התובע טוען, כי על אף הרישום, הוא זכאי להיות הבעלים של הדירה באופן בלעדי, מאידך טוענת הנתבעת, כי יש לה זכויות בחלקים שווים בדירה. הצדדים גם חלוקים בעניין האופן בו שולמו התשלומים עבור רכישת הדירה לרבות על ידי מי שולמו.
7. בתביעה זו עותר התובע להצהיר עליו כבעלים של מלוא הזכויות בדירה, חרף הרישום, וזאת מאחר ולטענתו הדירה נרכשה מכספו הפרטי בעקבות מכירת הדירה שהייתה לו לפני הנישואין ומחוב משכנתא שהוא בגפו מחזיר. מאידך טוענת הנתבעת, כי מגיע לה זכויות בדירה בהיותה רשומה כבעלים במשותף, קבלת משכנתא וכן בשל תשלומים שהיא שילמה עבור רכישת הדירה וכן עבור שיפוץ הדירה.
8. התובע הגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו וכן מטעם אמו ואחותו. הנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה בלבד ולא הביאה עדים מטעמה. בתיק התקיימו שתי ישיבות הוכחות בהן נחקרו בעלי הדין והעדים. הצדדים הגישו סיכומים בכתב ועתה הגיעה העת להכריע בתביעה.
9. בטרם אדרש לתביעה לגופה ולהכרעת ביהמ"ש, אציין כי לסיכומי התובע הוגשו מסמכים שלא גולו בכתבי הטענות ולא צורפו לתצהירי עדות הראשית שהוגשו מטעמו והם, דו"ח הבוררים שהוגש בבית הדין השרעי בהליך הבוררות שניהלו הצדדים, אישור מיסוי מקרקעין וכן חוות דעת רפואית אודות מצבה של הנתבעת. הנתבעת התנגדה להגשת מסמכים אלו ואף הוגשה בקשה מטעמה להוצאות מסמכים אלו מהתיק. ביהמ"ש קבע, כי סוגיית גריעת המסמכים תידון במסגרת פסה"ד שיינתן בתביעה.
10. מאחר ומסמכים אלו הוגשו לסיכומי התובע, מבלי שניתנה לנתבעת הזכות להגיב להגשתן, ומבלי לבקש את אישרו של ביהמ"ש וכן בשל העובדה, כי מסמכים אלו לא גולו במסגרת התביעה בגילוי המסמכים המוקדם וגם לא במסגרת תצהירי עדות הראשית של התובע, וכן לא ניתנה הזכות לנתבעת לחקור את התובע על מסמכים וגם לא את עורך המסמכים, מצאתי להורות על גריעת מסמכים אלו מן התיק ובהתאמה על מחיקת כל הסעיפים הרלוונטיים למסמכים אלו אליהם הפנה התובע במסגרת הסיכומים שהוגשו מטעמו.
טענות התובע:
11. התובע טוען, כי תשלומי רכישת הדירה שולמו בהתאם לזיכרון הדברים, במעמד החתימה על זיכרון הדברים שולם סך של 150,000 ₪, במעמד החתימה על הסכם המכר שולם סך של 700,000 ₪ ותשלום אחרון על סך 500,000 ₪ אשר נתקבל כהלוואה מאמו. התובע טוען, כי מגיע לו זכויות מלאות בדירה מאחר והוא שילם את כל הכספים וכי זיכרון הדברים, שמהווה הסכם, נחתם על ידו בלבד עם הקונה וכי רישום הנתבעת בהסכם המכר, עליו חתמה, נעשה רק באופן פורמאלי על מנת שיוכל לקבל משכנתא מבנק מזרחי טפחות.
12. התובע טוען, כי את הדירה הישנה הוא מכר בסך של 1,280,000 ₪ ורכש את הדירה נשוא תביעה זו בסכום כולל של 1,350,000 ₪ ועל הדירה הישנה שמכר רבצה משכנתא אשר לטענתו נגררה והוא השלים את הפער מכספו הפרטי ללא כל עזרה מצד הנתבעת.
13. התובע טוען, כי מעולם לא התכוון להעניק לנתבעת כל זכות שהיא בדירה, שכן כל סכומי החזרי המשכנתא משולמים על ידו, בעזרה מאמו ואחותו, עד עצם היום הזה וכי הנתבעת לא שילמה עבור רכישת הדירה ומי שעזר לו בתשלומים ומסייעים לו הן אמו ואחותו.
14. התובע טוען, כי הנתבעת לא שילמה פרוטה אחת ע"ח החזר המשכנתא ושוב מדגיש, כי היא צורפה להסכם המכר כצד פורמאלי בלבד ולא כצד שמגיע לו זכויות בדירה. לטענתו לא בכדי לא נקבע בהסכם המכר מה הוא שיעור זכויותיה של הנתבעת בדירה ולכן טוען התובע, כי שיעור הזכויות שלו בדירה הוא בשיעור של 100%.
טענות הנתבעת:
15. הנתבעת טוענת, כי עסקינן בהסכם מכר עליו חתומים הצדדים ולכן הזכויות בדירה מגיעות לשניהם בחלקים שווים. לטענתה הנטל להוכיח כוונה אחרת, והוא נטל כבד מנשוא, מוטל על התובע להוכיח שהייתה כוונה אחרת. לטענת הנתבעת העובדה, כי בהסכם המכר לא צוין מה שיעור חלקו של כל אחד בדירה, בניגוד לנטען ע"י התובע, מקימה את החזקה לפיה הצדדים הינם בעלים בחלקים שווים בדירה. הנתבעת מוסיפה, כי גם בהערת האזהרה שנרשמה בטאבו, במשכון ובמשכנתא, לא נרשמו חלקים ועל כן שניהם בעלים בחלקים שווים של הדירה.
16. לטענת הנתבעת כל המסמכים שצורפו ואשר קשורים לרכישת הדירה מעידים כאלף עדים על שוויון בזכויות ובהתחייבויות הצדדים בהיותם בני זוג בעת רכישת הדירה. לטענתה, תביעת התובע תכליתה פירוק שיתוף ולא תביעה למתן צו הצהרתי. הנתבעת מוסיפה, כי בתביעה לפירוק שיתוף מגיע לה זכויות שוות בדירה. הנתבעת מוסיפה, כי מהות התביעה היא לפי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון התשל"ג – 1973, במסגרתה מנסה התובע לקבל יותר זכויות בדירה מאשר הנתבעת.
17. הנתבעת טוענת, כי בהיותה בת הזוג של התובע, רכשה עמו את הדירה בחלקים שווים ביניהם וכך גם בחלוקת המשכנתא שהתקבלה מבנק טפחות בסך של 810,000 ₪ והיא שותפה בחלק שווה עם התובע. הנתבעת טוענת, כי היא השתתפה בהון העצמי ברכישת הדירה וכי היא ובני משפחתה שילמו לתובע סכומים גדולים.
18. הנתבעת טוענת, כי דינה של התביעה מחיקה על הסף בהיותה חסרת עילה מאחר והסעד המבוקש בה הוא סעד בלתי חוקי וקבלתו מהווה עבירה על חוק מיסוי מקרקעין.
19. הנתבעת טוענת, כי השקיעה בדירה נשוא התביעה באמצעות תשלומים ששילמה לתובע עבור שיפוץ הדירה בסכומים המגיעים לאלפי שקלים. הנתבעת טוענת, כי היא עבדה ברצף, גם במהלך חייה המשותפים עם התובע, קיימה משק בית משותף וכן השתתפה בתשלום ההון העצמי.
20. הנתבעת טוענת, כי היא ובני משפחתה שילמו לתובע סכומים רבים לרבות סך של 400,000 ₪ ששולם ע"י אחיה, אשר כאמור בגינו הוגשה תביעה וביהמ"ש חייב את התובע להחזיר לאחיה את הסך של 200,000 ₪ לאחר שהתברר כי סך של 200,000 הוחזר לידי אחיה.
21. הנתבעת טוענת, כי בלעדיה התובע לא יכל לקבל את המשכנתא וכי בני משפחתה עזרו לתובע כספית בסכומים גדולים, השתתפו בהון העצמי, נתנו לתובע הלוואות וכן עוד דברים לסגירת חובותיו הישנים, בהן הוא הסתבך עובר לנישואיו עם הנתבעת.
22. הנתבעת מתנגדת לטענת התובע, כי חתימת זיכרון הדברים ע"י התובע בלבד מעידה כי לא הייתה כל כוונה להעניק לנתבעת כל זכויות בדירה. הנתבעת טוענת, כי התובע פעל כשליח שלה ופעל בשמה בהיותו בעלה לצורך רכישת הדירה וכי חתימת זיכרון הדברים ע"י התובע בלבד באה מטעמי נוחיות בלבד.