(III) תוספת ראייתית - ניתוח
224. ברם, אפילו תאמר כי נוכח טענות הזוטא יש מקום לתת משקל מופחת לעדות, שכן טענות אלו הציבו את הנאשם 2 במלכוד שחייבו להעיד ופגעו בזכותו להימנע מכך, אין בדבר כדי לשנות מן התוצאה. זאת, שכן דברי הנאשם 2 בהודעה צולחים הן את המבחן הפנימי, שכזכור דורש שהודאתו תהיה קוהרנטית, רצופה, מפורטת ובעלת היגיון פנימי; הן את המבחן החיצוני הדורש תוספת ראייתית מסוג "דבר מה נוסף".
225. ודוקו, על גרסתו בדבר מתן טובות ההנאה לארזי חזר הנאשם 2 במספר הזדמנויות לאורך הודעתו, הן לפני שנועץ בעורך דינו, הן לאחר היוועצות בת כ-35 דקות, עת אישר כי תוכן דבריו אמת. דברי הנאשם, שתיארו מהלך כרונולוגי שתחילתו בפניית ארזי אליו בשנת 2010 לקבלת סיוע, וסופו בהעברת ירקות ופירות לאירוע המשפחתי של הרב בשנת 2018, היו בהירים וברורים, והוא לא מש מהם לכל אורך חקירתו. בכך מתקיימים תנאיו של המבחן הפנימי. אשר למבחן החיצוני, חלקים שונים בהודאתו של הנאשם 2 זכו לתמיכה ממקורות חיצוניים. בתוך כך בהודעתו שהוגשה בהסכמה, סיפר אחיו של הנאשם, נאדר סעדי, על טובות ההנאה מסוג ירקות ופירות שניתנו לארזי בתקופה הרלוונטית –
ראיתי אותו אולי פעמיים שלוש בזמן של אבא. היו יושבים, מדברים. אבא היה נותן לו מתנה פירות ירקות. נפטר אבא שלי והוא ממשיך עם אח שלי מוחמד. הוא ממשיך איתו. אני לא מתעסק איתו. ראיתי אותו שלוש פעמים במן של אבא. אני זוכר שמוחמד ביקש ממני אולי פעמיים שלוש, פעם אחד אני זוכר בווטסאפ כשהוא היה בחו"ל, הייתי קונה פירות וירקות והייתי נותן לו כמתנה. באותה שיטה שבאבא התחיל. המשכנו (ת/10, עמ' 3, ש' 8-2).
226. במקום נוסף עמד, כאמור, נאדר על שווי הירקות והפירות שניתנו –
ש. באיזה סכומים היו קניות?
ת. 700-800-1200 פעם 1400. לא זוכר.
ש. אז כמה פעמים סך הכול נתת לרב ארזי פירות וירקות?
ת. אולי שלוש ארבע. לא זוכר בדיוק.
ש. מי היה משלם עבור הירקות?
ת. כאב לי הכיס – מפרטי שלי.
ש. הרב שילם?
ת. לא (ת/10, עמ' 4, ש' 41-34)
227. אמנם, גרסתו של נאדר אינה מתייחסת למעורבותו הישירה של הנאשם 2, אלא רק לעצם קיומה של פרקטיקה של מתן ירקות ופירות לארזי, לסכומן ובאופן חלקי גם לתדירותן, ואולם כאמור, ראיית ה"דבר מה נוסף" אינה נדרשת להיות בעלת אופי מסבך כראיית הסיוע, ודי בכך שתאמת את גרסת הנאשם 2. עדותו של נאדר מקיימת אמת מידה זו.
228. זאת ועוד, סביב אירוע מתן הירקות והפירות מיום 7.6.18, הגישה המאשימה סרטון חדירה נסתרת שבו צולם רכבו של ארזי (ת/33ב). מצפייה בסרטון שצולם באותו יום החל מסמוך לשעה 13:00, ניתן לראות כי סביב דקה 7:30 מבוצעת העמסה של ארגזים במושב האחורי ומתנהלת בין ארזי לבין הגורם המעמיס, שיחה, בין היתר בנוגע לכך שהארגזים כוללים שום (החל מדקה 09:00 ואילך); ושיחה בין ארזי לבנו שברכב בשאלה אם הארגזים כוללים גזר (דקה 12:50). בהמשך לכך, כשארזי מגיע למחוז חפצו, הוא משוחח עם אישה והשיחה נוגעת לתחולת הארגזים, הכוללת בין היתר משמשים. ממזכר שערך החוקר יקיר הדר (ת/36) והוגש בהסכמה עולה כי בתאריך ביום 7.6.18, בין השעות 12:26-14:38 שהה ארזי באזור שבין קיבוץ מגידו, נצרת עילית ועפולה; ובשעה 12:26 התקשר לאחמד סעדי שמשמש בעלים של חברת מאפים, כשבאותו הזמן הנאשם 1 נמצא במגידו וכחצי שעה לאחר מכן מגיע לנצרת (שם מצוי חברת קפה סעדי בע"מ). לאחר חצי שעה נוספת הנאשם 1 לא היה עוד בנצרת והגיע לאזור תל עדשים. עוד נאמר במזכר כי היקף השיח הטלפוני בין ארזי לנאשם 1 גדול מן השיח בין השניים בחודשים שקדמו לכך. האמור בסרטון תומך ומאמת את טענתו של הנאשם 2 כי ארזי ביקש וקיבל ירקות ופירות ביום 7.6.18 ללא תמורה, לצורך אירוע משפחתי שקיים.
229. ראייה נוספת המאמתת את דברי הנאשם 2 כי הפעולות שביצעה החברה בוצעו ישירות על ידו היא תעבורה טלפונית שהתקיימה בינו לבין ארזי לאורך התקופה הרלוונטית. כך, בשיחה בין ארזי לנאשם 2 מיום 3.6.18 (ת/30ג) הביע נאשם 2 צער על כך שלא יעלה בידו להגיע (ככל הנראה לאירוע המשפחתי של ארזי) בשל נסיעת עבודה לחו"ל; בירר מי יגיע ביום חמישי (ככל הנראה 7.6.18) והדגיש בפניו כי "אני זמין בטלפון, אתה יכול להתקשר אליי ואם תיתן לי התראה חצי שעה לפני שאתה... מגיע אז אני אגיד להם שיכינו, אני אגיד לך את האמת, אני רוצה שאתה תראה בעין מה... מה נראה לך יפה, אתה מבין?".
230. לדברים מתווספות שתי שיחות טלפון שניהל הנאשם 2 עם ארזי. כך, בשיחה מיום 4.6.2018 (ת/30ד) נאמרו דברים אלה:
ארזי: תסדר את העניין של מידי.
נאשם: מידי? מה יש למידי?
ארזי: הקרואסונים.
נאשם: מה יש להם?
ארזי: התקשרו אליי עכשיו מ... מכרמיאל... שאין לך לתאריך הזה.
נאשם: לא קיבלתי הודעה על זה אבל אני אבדוק.
ארזי: אמרו לי שהם דיברו איתכם ואמרתם שאין לכם תעודה. (...) דיברו עם מישהו שמה.
נאשם: (ברקע: מישהו דיבר איתך מכרמיאל אמרת לו אין לך תעודה של כשרות על מידי?).
אף אחד לא דיבר, זה או אני או מוחמד, לא... אבל בסדר, נבדוק את זה, איך קוראים לו, שלמה (...)
לא, זה לא שלמה, זה היה ניר.
נאשם: אז לא, אז לא יודע, והיא שלחה לך היום תעודות ל... קיבלת?
ארזי: לא.
נאשם: אז רגע, אני אגיד לה תשלח לך עכשיו בפקס(...)
ארזי אין לי בפקס, לא קיבלתי בפקס כלום.
נאשם: הנה, היא תשלח לך עכשיו. תשלח עכשיו, יש לה... אישור על הפקס שהיא שלחה לך.
ברקע: יש פה גם אה... מידי בתוך ה... זה? קרואסונים, משהו?)
כן הנה זה אצלך, זה יש לנו את התעודות האלה.
ארזי: אבל אין לי, לא קיבלתי פקס אתמול ולא היום.
נאשם: (...)עכשיו אם היא תשלח לך זה בסדר?
ארזי: אם היא תשלח לי ואני אקבל זה בסדר.
נאשם: או-קיי. הנה, היא שולחת לך עכשיו, בסדר?
ארזי: טוב.
נאשם: יאללה, תודה רבה.
ארזי: יאללה ביי.
231. בשיחה נוספת (ת/30ה) מיום 12.6.24, התנהל השיח הבא:
ארזי: כן, תגיד לי, מה קורה עם טרפה? למה אין לך אישור?
נאשם: מה זה טרפה, יש לי אישור לטרפה, יש לי תעודת כשרות.
נאשם: אין לך. יש לך ולא בתוקף.
נאשם: אבל היא שלחה לך את החידוש שלה.
ארזי: מתי היא שלחה לי?
נאשם: ביום שדיברנו עם הפקס, שאמרת לי לא קיבלתי ואז היא שלחה לך את ה... את התעודה של טרפה.
ארזי: לא קיבלתי (...).
נאשם: עוד הפעם לא קיבלת? לא יכול להיות, מה, מתי אתה במשרד?
ארזי: אה... אני במשרד אה... אה... אני מקווה עוד שעה בערך.
נאשם: אז... אז אני אתקשר אליך ושאתה תהיה במשרד תשלח לך?
ארזי: לא, אני אתקשר אליך כשאני אהיה במשרד.
נאשם: בסדר, בסדר גמור.
ארזי: בסדר?
נאשם: בטח, בסדר גמור.
ארזי: טוב.
נאשם: יאללה, תודה, תודה.
ארזי: יאללה, ביי ביי (ראו גם שיחה ת/30ז מיום 17.6.18)
232. שיחות אלה שאמנם התקיימו ביוזמת ארזי, מלמדות על הנגישות שהייתה לנאשם 2, על מידת הפמיליאריות בין השניים, ועל התועלת שהיה בידו להפיק מהקשר, וכפי שאישר – "עצם זה שאתה מרים טלפון והוא עונה לך".
233. לבסוף יוזכר כי גם החלטתו של הנאשם 2 שלא להסכים לקיום עימות עם ארזי, החלטה שהנאשם 2 אישר בעדותו, מחזקת דברים אלה שנאמרו בהודעתו ותומכת בהם. הנאשם 2 אמנם תלה החלטה זו, כאמור, בכבוד שרחש לרב (פ/15.5.23, עמ' 205, ש' 22-12), ואולם התקשיתי לקבל טיעון זה שנטען ללא הסבר או פירוט (ולגביו אף לא התבסס על טיעון של נוהג תרבותי), בפרט בנסיבות שבהן אופי השיח בין השניים אינו מלמד על פער כוחות יוצא דופן, שהנאשם 2 כבר היה מיועץ והוא ניצב לפני חשדות כבדים.
234. דברים אלה, במצטבר, מגבשים בעניינו של הנאשם 2 דבר מה נוסף (השוו ע"פ 663/81 חורי נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(1) 85 (1982)), והם מאמתים ותומכים בדבריו של הנאשם 2 בחקירתו.
(IV) ראיות נסיבתיות
235. בצד הראיות הישירות להוכחת אחריותו של הנאשם 2, ניתן לבסס אחריותו גם על יסוד שורה של ראיות נסיבתיות.
236. כאמור, לטענת הנאשם 2, טובות ההנאה ניתנו לארזי כמתנות לחג, בשל כבוד לאב שמקורו במנהג דתי ("אני שאלתי אותם למה והם אמרו שיש אצלם איזשהו מנהג בעדה המוסלמית שהם, אני לא יודע מה, שבשביל לכבד את כבודו של האב שהלך לעולמו שיהיה לו חיים טובים, עוד הפעם יכול להיות שהציטוטים שלי לא מדויקים" (פ/15.5.23, עמ' 258, ש' 14-12). ראשית, משעה שהמוקד נעוץ בכבוד האב, אין באמור כדי להבהיר במידה מספקת כיצד הבין הנאשם 2 את החלטתו של אבי המשפחה, אחמד סעדי, לתת לארזי את טובות ההנאה מלכתחילה. שנית, טענת הנאשם 2 מוקשה גם בהתחשב בעובדה שהוא עצמו אישר כי בצד העברת טובות ההנאה לארזי, שהוגדרו כ"מתנות חג" לא ניתנו מתנות מעין אלה לכל גורם אחר, אף שהיו רבנים נוספים עמם עבדה חברת קפה סעדי, ואף לא ניתנו מתנות לחג בהיקפים קרובים לאף עובד של החברה. שלישית, העברת הכספים שנעשתה במזומן, בתוך מעטפות, ללא שהוצג לכך ביטוי כלשהו בספריה של החברה, וללא מעורבות או ידיעה של כל גורם נוסף בחברה, מצביעה על ניסיון להחריש את העברת הכספים ולהסתירו, דבר המשקף תחושת אשם. רביעית, סכומן הבלתי מבוטל של טובות ההנאה, וההקפדה על המשך נתינתם לאורך שנים מקשה על תיאורם כמתנת חג. חמישית, כאמור, בפועל, נראה כי לא הונחה דעתו של נאשם 2 והוא הפנה לאנשי משפחת סעדי שאלות בנוגע להעברת הכספים האמורה –
שאלתי, שאלתי את אחמד כאילו למה הוא נותן לו והוא אמר לי שזה למסכנים ולילדים שלו מסכנים, הוא ערבב בין הילדים שלו לבין אשתו מסכנה, אני לא הבנתי בדיוק ומפה לא שאלתי (פ/15.5.23, עמ' 257, ש' 21-19)
אני שאלתי אותם למה והם אמרו שיש אצלם איזשהו מנהג בעדה המוסלמית שהם, אני לא יודע מה, שבשביל לכבד את כבודו של האב שהלך לעולמו שיהיה לו חיים טובים (...) שאלתי אותם, אני מבחינתי אמרתי להם אחרי זה, לא אמרתי להם אבל רציתי באיזשהו שלב להגיד תשמע למה אנחנו נותנים לו? אין צורך לתת לו כסף, לאותו רב אנחנו לא מקבלים ממנו שום דבר ואנחנו לא צריכים ממנו שום דבר, אבל מצווה (פ/15.5.23, עמ' 258, ש' 19-12)
237. הפניית השאלות מלמדת כי אף הנאשם 2 עמד על כך שדבר מה אינו כשורה, אך בחר לעצום עיניו ולא לעשות דבר. בתוך כך, הקישור שערך הנאשם 2 בתשובתו בין מתן טובות ההנאה לבין שאלת קיומה של תועלת מלמד כי בזמן אמת קשר אף הוא בין מתן טובות ההנאה לארזי לבין הרציונאל הכלכלי-עסקי הכרוך בדבר, ומחליש מטענתו כי סבר שמדובר במנהג שמקורו בכבוד. במקום אחר, סיפר הנאשם 2 כי שאל את אחמד על פשר העברת הירקות, והלה השיב לו, בין היתר, כי "לא נעים, הוא בא אלינו מרחוק" וכן "מה הוא לוקח? כמה תפוחים, אבטיח, בננה, ככה הוא התייחס לזה" (פ/15.5.23, עמ' 242, ש' 31-28). אלא שתיאור זה אינו מתיישב עם העברות קבועות בסכום של כ-1,000 ₪ לאורך שנים ארוכות, ועם העברת אספקת ירקות ופירות בסכום שלפי נאדר הגיע לכ-1,400 ₪ לאירוע בר-מצווה.
238. זאת ועוד, במענה לתהייתו בדבר הטעם שביסוד העברת הכספים, שבעטיו פנה לבעלי החברה לברר על אודות כך, קיבל הנאשם 2 הסבר עובדתי התולה את המעשה בכבוד למסורת שהנהיג אביו או לרב עצמו. כאמור, לא ראיתי לקבל הסבר זה ומצאתיו לכוזב ולעניין זה אפנה לסעיפים 164-156 לעיל. הנאשם 2 טוען למעשה כי הסתמך על ההסבר האמור. איני מקבל את טענתו. טענת הנאשם 2 כמוה כטענה של טעות במצב הדברים (סעיף 34יח לחוק העונשין). הגנה זו נבחנת מנקודת המבט הסובייקטיבית של ה"טועה" תוך התמקדות בכנותה של הטעות. בצד זה נקבע כי סבירות הטעות עשויה להעיד על כנותה (ע"פ 5938/00 אזולאי נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(3) 873, 896-894 (2001); יורם רבין ויניב ואקי דיני עונשין 988-985 (2014)).
239. צבר הנסיבות בענייננו, לרבות מתן טובות ההנאה לאורך פרק זמן של 8 שנים; אופן מתן טובות ההנאה – בין היתר במעטפות כסף; העובדה שרק ארזי קיבל "מתנות לחג" מעין אלה, וכן התועלת שהייתה טמונה בקשר עם ארזי; כל אלה הביאוני למסקנה כי הנאשם 2 לכל הפחות חשד כי טובות ההנאה ניתנות בקשר לתפקידו הציבורי של ארזי. כאמור, בהודעתו אישר הנאשם 2 כי פנה לסעדי או לאביו ושאל על פשר העברת הכספים ובמקום אחר, מסר כי על אף שהמתת הייתה אך בגדר מתנה "אולי טעינו והגזמנו עם מה שאנחנו נותנים לו" (ת/45ז, עמ' 8, ש' 16-15). כל אלה מצביעים על היסוד הנפשי של הנאשם 2 ביחס למתת. מכל מקום, אין בטענתו כדי לסתור את החזקה בדבר קשר בין המתת לתפקיד הציבורי או להצביע על תרחיש אפשרי סביר אחר ליסוד הנפשי.
240. במקום אחר טען הנאשם כי על בסיס העובדות הקיימות, הוא לא ראה עצמו כמי שביצע עבירת שוחד ("אמרתי אני לא חושב שעשיתי משהו שנתתי שוחד למישהו, כול הזמן זה ישב לי בראש אני לא עשיתי שום דבר לא לרב ארזי ולא לאף אחד"; "לי באופן אישי לדוד דן כשכיר בחברה לא ראיתי בכלל את עצמי או לא קשרתי את עצמי לנושא של מתן שוחד"; "אמרתי, אני מה פתאום, למה אני צריך לתת שוחד? אני כולה עבדתי בחברה, לא מבין בכלל את השאלה הזאת"; " אני לא ראיתי בזה שוחד, לא ראיתי זה שום דבר" (פ/15.5.23, עמ' 198, ש' 18-16, 26-25; עמ' 204, ש' 10-9; עמ' 220, ש' 11). הנאשם 2 טוען, אפוא, למעשה, שמעבר להיבט העובדתי של מתן השוחד, הוא לא ראה במעשיו כאלה המגבשים את העבירה מן הבחינה המשפטית. סעיף 34יט לחוק העונשין קובע כי "לעניין האחריות הפלילית אין נפקה מינה אם האדם דימה שמעשהו אינו אסור, עקב טעות בדבר קיומו של איסור פלילי או בדבר הבנתו של האיסור, זולת אם הטעות הייתה בלתי נמנעת באורח סביר". קיימים, אפוא, שני תנאים מצטברים לתחולת ההגנה: הראשון: קיומה של טעות, תנאי שפורש כמחייב טעות כנה ובתום לב, כשלעניין זה נקבע כי נאשם שחשד שמעשהו אינו חוקי ובחר "לעצום את עיניו" לא יוכל ליהנות מההגנה (ע"פ 854/02 מדינת ישראל נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית לישראל בע"מ, פסקה 31 (10.10.2007) (להלן: עניין תנובה)). השני, שהטעות היא "בלתי נמנעת באורח סביר", תנאי שפורש כבעל אופי אובייקטיבי, הבוחן את האמצעים שנקט הנאשם לשם מניעת הטעות.
241. בענייננו, הנאשם 2 לכל הפחות חשד שמתן המתת לארזי לאורך שנים אינו תקין ולכן פנה למנהליו ואף רצה לומר להם בזמן אמת "למה אנחנו נותנים לו? אין צורך לתת לו כסף, לאותו רב אנחנו לא מקבלים ממנו שום דבר" (פ/15.5.23, עמ' 258, ש' 19-16). תשובותיהם של מנהליו כי הדבר ניתן בשל כבוד לארזי, תשובות שכאמור, לא ראיתי לקבלן, הפיסו את דעתו, הוא הסתמך עליהם, לא חקר בדבר, לא דרש ולא בירר. לא זו בלבד שהנאשם לא פנה לגורם משפטי לבחינת העניין, אלא שהדבר נעשה ללא יידוע כל גורם נוסף בחברה, ללא תיעוד, ללא רישום ובמזומן. בנסיבות אלה, אפילו הנחנו (ואין כך הדבר) כי הנאשם 2 טעה מבחינה משפטית, אין לראותו כמי שלא יכול היה למנוע באורח סביר את טעותו.
242. לעניין זה ניתן ללמוד היקש מסוים מן ההתייחסות בפסיקה להסתמכות על עצה משפטית שניתנה על-ידי גורם פרטי, שהיא מקרה פרטי של "טעות במצב משפטי". בפסיקה נקבע כי אין מניעה להחיל את ההגנה מקום שבו הנאשם הסתמך על מצג משפטי שניתן על-ידי גורם פרטי, אך כשהייעוץ ניתן על-ידי עורך דין פרטי יחולו אמות מידה קפדניות לבחינת התקיימותה של ההגנה. בתוך כך יש להצביע על מידת המאמץ שהקדיש הנאשם לבירור הדין; נתוני הרקע של הנאשם וגיבוש המודעות שלו בהתאם לכישוריו האינדיבידואליים; על העצה להיות רצינית על-פניה; להינתן על-ידי עורך דין בעל מומחיות בתחום; ויש לתת עדיפות לכך שהעצה תהיה ערוכה בכתב (ראו עניין תנובה, בפסקאות 35-34; כן ראו ע"פ 3506/13 הבי נ' מדינת ישראל, פסקאות 550-542 (12.1.2016)). בענייננו, נמנע הנאשם לחלוטין מפנייה לייעוץ משפטי והסתפק בפנייה למנהליו, שאינם משפטנים, והיו אלה שיזמו ומימנו את העברת הכספים לארזי ובתור שכאלה בעלי אינטרס בהמשך הדבר. דברי המנהלים נאמרו בעל פה, והנאשם – אדם מנוסה אשר יודע את אשר לפניו, בחר להסתפק באלה. על דרך קל וחומר, ניתן, אפוא, לומר, כי התנהלותו של הנאשם אינה משקפת הסתמכות סבירה המבטאת נקיטת אמצעים ראויים למניעת טעות במצב המשפטי, ומכאן שאין תחולה להגנה מעין זו בנסיבות העניין.
243. הנה כי-כן, הנאשם 2 נשא בתפקיד בכיר בחברת קפה סעדי שבמסגרתו הוא עמד בקשר ישיר עם הרב ארזי בענייני הכשרות. במסגרת הקשר האמור, פנה ארזי לנאשם 2 במהלך שנת 2010 בבקשה לקבל סיוע לצורך נסיעה בחו"ל. עצם פנייתו של ארזי לנאשם 2 מעידה על מרכזיותו בחברה, בפרט בענייני הכשרות, ומכל מקום על האופן שבו תפס אותו ארזי באותה עת. הנאשם 2 שהעיד כי אחמד לא היה מעורב כלל בענייני הכשרות, שימש, אפוא, איש הקשר לארזי, אף שהוא עצמו לא קיבל את ההחלטה להעביר את הכסף ואף לא הוציא את הכסף מכיסו. מאותה עת ואילך, הועברו לארזי טובות הנאה כספיות פעמיים בשנה בסמוך לחגים, הן בדרך של מעטפות כסף שכללו 1,500 דולר בכל פעם, הן בדרך של ירקות ופירות בשווי לא ידוע שנע בין 700 ל-1,400 ש"ח בכל פעם. הנאשם 2 היה מודע לדפוס העברת הכספים האמור ואף העביר את הכספים בעצמו לפחות 5 פעמים לאורך התקופה. הנאשם 2 גם היה מודע לדפוס העברת הירקות והפירות, ולדבריו הכיר באופן ספציפי שלושה מקרים של העברה כזו. הנאשם 2 אף היה מי שאליו פנה ארזי כשביקש לקבל ירקות ופירות לרגל האירוע המשפחתי. מעמדו של ארזי, הפעולות הקונקרטיות שביצע בנוגע להעברת הכספים מספר פעמים לא מועט, מודעותו לדפוס במלואו ושיתוף הפעולה עמו, כל אלה מציבים את הנאשם 2 בליבת העשייה כגורם מרכזי המצוי במעגל הפנימי של ביצוע העבירה, ובעל דומיננטיות בהגשמתה ומכאן שיש לראות בו מבצע בצוותא ביחס לכלל העברות הכספים.
244. איני מקבל את דברי הנאשם 2 כי בהיותו עובד שכיר שמשכורתו לא הושפעה מענייני הכשרות ושההחלטות בחברה לא התקבלו על-ידו, אין לראות בו מבצע בצוותא (פ/15.5.23, עמ' 198, ש' 22-18). הנאשם 2 היה מעורב באקורד הפתיחה של המעשים ובאקורד הסיום שלהם (בעקבות הפתיחה בחקירה) – במתן הירקות והפירות לאירוע המשפחתי. תפקידו הבכיר הטיל עליו אחריות לנושאים שבתחום עיסוקו. לא זו בלבד שהנאשם 2 לא עשה דבר כדי לעצור, לשקול לתהות או לנסות להביא להפסקת הפרקטיקה הפסולה שנתגלתה, אלא שהוא נטל חלק פעיל בביצועה. אין לקבל את הטענה כי הנאשם 2 היה אדיש לביצועה של העבירה. הנאשם 2 היה בכיר בחברה שעבד בה עשרות שנים והשתכר בה שכר גבוה. בתור שכזה גם אם אינו שותף בחברה, הצלחתה של החברה – גם הצלחתו היא, וכישלונותיה אף הם אינם מנותקים מפעילותו, לא כל שכן כשהדברים נוגעים לתחום פעילותו.
245. זאת ועוד, בצד הנסיבות העובדתיות גם שיקולי מדיניות מצדיקים, במקרים המתאימים, שלא להגביל את האכיפה רק למי שניצב בראש הפירמידה. ודוקו: הרצון לתמרץ עובדים שכירים לגלות גישה אקטיבית, ביקורתית וחקרנית ולא להפוך לאומרי הן של מנהליהם גם כשאלה עוברים על החוק; הרצון למנוע מצב שבו מנהלים בכירים משתמשים בעובדיהם כמוציאים לפועל, תוך טשטוש הזיקה בין אותם מנהלים לבין העבירות; והרצון למנוע יצירת "שטח הפקר" שבו לא מתבצעת אכיפה כלפי מי שעברו ביודעין על החוק – גם אם הם אינם בהכרח הנהנים העיקריים ממעשים אלה, כל אלה תומכים בהטלת אחריות גם כלפי אלה הניצבים במעגל השני של ביצוע העבירות. בנסיבות המקרה דנן, הנאשם 2 אמנם לא יזם את העברת הכספים לארזי; לא היה המקור לכספים או לירקות; ולא אחז באינטרס ישיר ומידי זולת זה הנובע מתפקידו בחברה ומהרצון בהצלחתה. עם זאת, הנאשם 2 העביר בחמישה מקרים מעטפות ובהן 1,500 דולר לארזי ובמספר מקרים נוספים העביר לו ירקות ופירות בשווי ניכר. הנאשם אף היה ער לנוהג שהתפתח בחברה ונמשך בה לאורך שנים ארוכות. חרף כך, על אף שמהשאלה שהפנה לנאשם 1 ולאביו עולה כי עמד על הקושי הגלום במהלך, הוסיף הנאשם 2 להעביר טובות הנאה לארזי, הסתפק בתשובותיהם הסתומות של מנהליו – חרף הקושי המהותי הגלום בהן והגם שהן לא התיישבו עם התמונה העובדתית השלמה, ולא עשה כדי למנוע זאת. ביצוע עבירות מעין אלה על-ידי גורם בכיר ומרכזי בחברה, והרצון להכווין התנהגות ולשמש משקל נגד אל מול הפיתוי לבצע את הוראות המנהלים, כל אלה מצדיקים מימוש האכיפה, גם כלפי מי שאינו ניצב במעלה הסולם. כמובן, העובדה שגורם אחר יזם את העברת טובות ההנאה ואחז באינטרסים עוצמתיים יותר בביצוע העבירות, ראוי לה שתשתקף ברמת הענישה.
246. אמנם, הנאשם 2 לא היה מי שהעביר את הכספים והירקות בכל המקרים, לא היה מי שיזם את העברת הכספים והירקות, לא היה מי שמימן את טובות ההנאה ואף לא היה הרוח החיה בהעברתן. ברם, כאמור, כדי שנאשם ייחשב מבצע בצוותא, אין הכרח שישלים יסוד מיסודות העבירה, והוא עשוי להיחשב כזה אף אם חלקו הפיסי בעשייה העבריינית קטן יחסית, וגם אם הוא לא נכח באופן פיסי בזירת העבירה. בענייננו, נשא הנאשם 2 בתפקיד בכיר ומרכזי בחברה, עסק באופן ישיר (בין היתר) בנושאי הכשרות ועמד בקשר מתמשך עם ארזי. בתוך כך, העביר הנאשם 2 לארזי את הכספים והירקות ישירות ובעצמו במספר מקרים משמעותי, העברות שהיו חלק מדפוס מתמשך לאורך שנים שהסתיים עם החקירה ב-2018 ושהנאשם היה ער ומודע לו. העובדה שהנאשם 2 היה מעורב בהעברות הכספים, הן בתקופת אחמד, אביו המנוח של הנאשם 1; הן בתקופת הנאשם 1 עצמו מלמדת על מרכזיותו וחיוניותו ועל היותו ציר חשוב בביצוע המעשים. אל מתן טובות ההנאה לארזי אין להתייחס במפוצל – כל העברה בנפרד, אלא כאל שיטה ודפוס מתמשכים שנתפרסו על פני תקופה ארוכה. על יסוד זה, אני סבור כי יש לראות בנאשם 2 מי שניצב במעגל הפנימי של המעשים כולם – אלה שביצע בעצמו ואלה שרק ידע עליהם ולא ביצע ישירות, והייתה לו מעורבות מרכזית בהוצאתה לפועל של השיטה.
247. הוכח, אפוא, כי הנאשם ביצע עבירת שוחד בכך שהעביר בעצמו או בצוותא עם אחרים טובות הנאה לארזי, בדרך של כספים ישירים או באמצעות ירקות ופירות, והכול בעד פעולה הקשורה בתפקידו. סכומי המתת בעניינו זהים לאלה של הנאשם 1, בתוספת העברת כספים מראשית שנת 2010 עליה עמדנו לעיל, ובסה"כ 15,000 דולר ועוד 10,000 ₪.
(ח) הטענה לאכיפה בררנית
248. טענה אחרונה בפי הנאשמים היא כי התנהלות המאשימה לוקה באכיפה בררנית ביחס למעורבים אחרים בפרשה באופן המצדיק ביטול של כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק.
249. הדוקטרינה של הגנה מן הצדק מעוגנת בסעיף 149(10) לחסד"פ, והיא מתקיימת בנסיבות שבהן "הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית". כפי שנקבע, מדובר ב"כלי מנהלי החוסה תחת כנפי ההליך הפלילי", שתכליתו שמירה על הוגנות ההעמדה לדין וניהול ההליך הפלילי כלפי הנאשם (רע"פ 7052/18 מדינת ישראל נ' רותם, פס' 33 לפסק דינו של השופט נ' סולברג (23.1.2019)).
250. ההכרעה אם מקרה המובא לפני בית המשפט מצדיק החלה של דוקטרינת ההגנה מן הצדק, מחייבת איזון בין שורה של ערכים: מן הצד האחד, התכליות הניצבות ביסוד ההליך הפלילי, ובכלל זה מיצוי הדין עם מי שהפר את החוק, חשיפת האמת, הגנה על הציבור, הגשמת תכליות הענישה לרבות אלה שעניינן גמול והכוונת התנהגות וכיו"ב. מנגד ניצבים ההגנה על זכויותיו של הנאשם, לרבות הזכות לשוויון; חינוך הרשות; שמירה על טוהר ההליך השיפוטי וכיו"ב. על יסוד שיקולים אלה נקבע בע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ', פ"ד נט(6) 776 (2005) מבחן בן שלושה שלבים לעניין שאלת החלתה של דוקטרינת ההגנה מן הצדק: בשלב הראשון, יש לאתר את הפגמים שנפלו בהליכים שננקטו בעניינו של הנאשם, ולבחון את עוצמתם במנותק משאלת האשמה או החפות. בשלב השני, יש לבחון אם קיום ההליך הפלילי למרות הפגמים שנפלו בו, יביא לפגיעה משמעותית בתחושת הצדק וההגינות. זאת ייעשה כפועל יוצא של איזון בין הערכים והאינטרסים שהוזכרו, ובכלל זה חומרת העבירה בנסיבותיה; מידת הפגיעה בזכויות הנאשם; עוצמת האשם הרובץ על כתפי הרשות; וכן השאלה אם הרשות פעלה בזדון או בתום לב. בשלב השלישי, היה ונמצא כי קיום ההליך אכן יביא לפגיעה משמעותית בתחושת הצדק וההגינות, יבחן בית המשפט אם ניתן לרפא את הפגמים שנתגלו, באמצעים מתונים ומידתיים יותר מאשר ביטולו של כתב האישום (שם, פס' 21).
251. אחד הביטויים הבולטים של דוקטרינת ההגנה מן הצדק הוא הטענה לאכיפה בררנית. אכיפה בררנית מתקיימת כשמקרים דומים מטופלים בדרך אכיפתית נבדלת באותו הזמן, ללא טעם שיצדיק זאת (ראו: דפנה ברק-ארז "אכיפה בררנית: מן הזכות לסעד" הסניגור 200 14, 16 (2013); מיכל טמיר אכיפה סלקטיבית (2008)). התנאים הנדרשים לשם הוכחת טענה להגנה מן הצדק בדרך של אכיפה בררנית ידעו מחלוקות ושינויים לאורך הזמן, בין היתר בשאלה אם לשם ביסוסה נדרשת כוונה זדונית מצד הרשות או שמא ניתן להסתפק בתוצאה מפלה בלבד (ראו פירוט במאמרו של אריה פטר "אכיפה בררנית: הדוקטרינה נגד שרירותיות שסופה שרירותיות יתר?" משפט מפתח 4 131 (דצמבר, 2016)). הדעה הרווחת כיום בפסיקת בתי המשפט היא כי לשם ביסוס טענה להגנה מן הצדק על יסוד טענה לאכיפה בררנית לא נדרש עוד להוכיח כי הרשות שקלה מניע זדוני או כי ביסוד החלטה עמדו שיקול פסול, חוסר תום לב או שרירות. תחת זאת נפסק שדי בתוצאה מפלה שאינה נובעת מכוונת זדון, אלא מפגם חמור שמקורו במחדל ורשלנות, או בטעות בשיקול הדעת של הרשות או בהתנהלותה. בצד זה נקבע כי יש לנהוג גישה זהירה קודם שיבוטל כתב אישום עקב אכיפה בררנית בנסיבות שבהן הרשות פעלה בתום לב וללא מניע פסול. בהתאם לכך נפסק כי "רק מקרים נדירים וחריגים בהם נטענה טענה לאכיפה מפלה שאיננה תוצאה של כוונת זדון, יקימו לנאשם הגנה מן הצדק" (דברי המשנה לנשיאה ח' מלצר ברע"פ 1611/16 מדינת ישראל נ' ורדי, פס' 99 (31.10.2018)). ובלשונו של השופט א' שהם באותה פרשה: "...הפעלת הדוקטרינה, במקרים בהם אין מדובר בכוונת זדון או בהחלטות שהתקבלו מתוך מניעים פסולים, תיעשה רק במקרים חריגים שבהם עסקינן בהפליה משמעותית, הפוגעת בעקרונות של צדק והגינות משפטית" (שם, פס' 2).
252. הטענה לאכיפה בררנית בענייננו מתייחסת להחלטה להעמיד לדין בשוחד רק חלק מהמעורבים בפרשה שבנדון, בעוד שמעורבים אחרים סיימו את עניינם ללא כתב אישום כלל (חלקם בהליך מנהלי ולגבי אחרים התיק נסגר) או בהליך פלילי מקל בכל הנוגע לטיב העבירות שיוחסו להם (כדוגמת הנאשמים 4-3 בענייננו). נבחן טענות אלה בהתייחס לכל אחד מן המעורבים.
253. תחילה מספר מילים כלליות. כידוע, ביסוד עבירת השוחד עומדים שלושה ערכים מוגנים מרכזיים: הראשון, אמון הציבור במערכת השלטונית; השני, יושרם של פקידי הציבור; השלישי, פעילותו התקינה של השירות הציבורי. כאמור, נוכח חשיבותם של ערכים אלה, והפגיעה הקשה הכרוכה באמון הציבור עקב עצם מתן השוחד, נקבע בפסיקה כי גם כששוויה של טובת ההנאה שבנדון נמוך, אין בכך כדי להצדיק התייחסות מקלה למבצע העבירה . זאת, בשים לב לכך ש"עבירת השוחד נמנית עם העבירות בהן הקורבן אינו הפרט אלא הציבור, ואחת ממטרות הענישה בעבירה זו הינה הטבעת אות קלון על מבצע עבירה והבעת בלידתה של החברה ממעשי השוחד" (ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337 (1997)). ואולם, העובדה שסכומי שוחד נמוכים אינם מעניקים פטור מהעמדה לדין פלילי או מענישה, אין משמעה שסכום השוחד אינו נתון מרכזי בבחינת חומרתה של עבירת השוחד, בשים לב לערכיה המוגנים.
254. ראשית, קיים מתאם ולו חלקי בין סכום השוחד למידת הפגיעה באמון הציבור הנגרמת בעטיו. אכן, אין דומה מי שנתן לעובד ציבור סכומים נמוכים למי שהעתיר על אותו עובד ציבור ממון במטרה להשפיע על שיקול דעתו. סכומי שוחד גבוהים עלולים לייצר תחושה של קניית החלטות בכסף לכל המרבה במחיר ושל מתן יחס מועדף למי שהפרוטה בכיסו. שנית, מתן סכומי כסף גבוהים מצביע על נחישות ועל מאמץ להבטיח את הצלחת המהלך באופן שיגדיל את הסיכוי להתממשותו בפועל; שלישית, סכומי כסף גבוהים עשויים ללמד על חשיבות הסמכויות שבהן אוחז עובד הציבור ועל השפעתן הרבה עד כי יש בכך כדי להצדיק תשלום של אותם הסכומים; רביעית, סכומי כסף גבוהים עשויים לספק אינדיקציה לעוצמת השינוי הפוטנציאלי הנדרש מעבד הציבור; חמישית, סכומי כסף גבוהים והעברת כספים מתמשכת לאורך פרק זמן ממושך מצביעים על מהלך מתוכנן, יזום ושיטתי, להבדיל מגחמה של רגע, דבר שיש בו כדי להעצים את רמת היסוד הנפשי ולחדד את החומרה הגלומה באותה התנהגות. אם-כן, לסכום השוחד קיימת נפקות לא מעטה לשם בחינת חומרת נסיבות העבירה והאמצעי האכיפתי הראוי לה, כפועל יוצא.
255. ונקודה נוספת קודם לבחינה הפרטנית. ההגנה הגישה לבית המשפט ראיות והודעות שונות (בחלק מן המקרים עשרות רבות של הודעות) של חשודים שנחקרו במתן שוחד לארזי במסגרת הפרשה הנוכחית. בחלק מהמקרים דובר במעורבים שהתיק בעניינם הסתיים בהסדר סגירה מותנה (כמו החשודים יורם בראל, יוסף טרמין ואלי שקד) ולגבי אחרים (כמו אלי ז'ק) דובר במעורבים שהתיק בעניינם נסגר. דרך זו לוקה בקשיים. ראשית, טענת ההגנה נסמכת במקרים רבים על טעמים ראייתיים ולשם כך אף הוגשו הודעות רבות של חשודים בעבירות שוחד. הודעות אלה הוגשו לראשונה במסגרת הסיכומים ולא הוצגו בשום שלב במהלך פרשת ההגנה. כידוע, הסיכומים מסמנים את "קו הגבול" בכל הקשור להבאת ראיות מטעם בעלי הדין. אמנם, אין לומר כי קיימת מניעה להביא ראיות בשלב מאוחר יותר, ואולם ככלל הדבר ייעשה במתווה הקבוע בסעיף 167 לחסד"פ. לפי סעיף זה, "סיימו בעלי הדין הבאת ראיותיהם, רשאי בית המשפט, אם ראה צורך בכך, להורות על הזמנת עד – ואפילו כבר נשמעה עדותו בפני בית המשפט – ועל הבאת ראיות אחרות, אם לבקשת בעלי דין ואם מיזמת בית המשפט". בגדר כך, בעת בחינת שאלת הבאתן של ראיות נוספות יש להביא בחשבון גם את אינטרס סופיות הדיון. ככל שהבאת הראיות מתבקשת על-ידי הנאשם, יש להגיש בקשה מפורשת ומנומקת (יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים 1495-1494 (2009)). בענייננו, הוצגו הראיות לראשונה במסגרת הסיכומים, ללא כל בקשה או הנמקה, ללא התייחסות לאופיו החריג של המהלך ותוך קביעת "עובדות בשטח".
256. שנית, ההודעות שעליהן מבקשת ההגנה לבסס טענותיה הן חקירות משטרה של מי שאינם חשודים בתיק המתנהל לפנינו. ככלל, לשם הבאת גרסותיהם של עדים אלה, יש להביא את מוסריהן לעדות תוך מתן אפשרות לעמת את גרסתם בחקירה נגדית. בנסיבות מסוימות ובהתקיים התנאים שבדין, ניתן להגיש הודעות מעין אלה בהתאם לסעיף 10א לפקודת הראיות. במקרים אחרים, וככל שהושגה הסכמה בין הצדדים ניתן להגיש את ההודעות אף בדרך זו – בין אם חלף חקירה ראשית, או חלף חקירה בכלל. אף אחת מדרכים אלה לא ננקטה במקרה דנן, וההודעות צורפו לסיכומים בפשטות כ"נספח". שלישית, כשמדובר בתיק שנסגר מטעמים ראייתיים (כמו במקרה של חלק מן המעורבים שעניינם הובא בפניי), לאחר שבחינת התשתית הראייתית הביאה את המאשימה למסקנה כי לא ניתן לבסס סיכוי סביר להרשעה, קיים קושי בכך שבית המשפט ייכנס בנעלי המאשימה, יערוך "הנדסה לאחור" ויבחן מחדש אם די היה בחומר הראיות, המורכב לא אחת ממרכיבים נפרדים רבים, כדי להגיש כתב אישום ביחס למעורבים שלא נטלו חלק בתיק שבנדון. לא בכדי חזרו בתי המשפט ושנו כי שיקול הדעת הנתון לרשויות התביעה בהחלטה בנוגע להעמדה לדין הוא רחב ביותר, ורק במקרים חריגים ויוצאי דופן יתערב בית המשפט בהחלטתו, לא כל שכן כשמדובר בשאלה של הערכת ראיות. כפי שציינה השופטת פרוקצ'יה בבג"ץ 5699/07 פלונית (א') נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד סב(3) 550 (2008) –
"מלאכת הערכת הראיות היא מורכבת ורבת פנים. אין די בהערכה כמותית של הראיות; יש צורך בהערכה איכותית שלהן, ובשקילתן על-פי מימד הערכתי-הסתברותי מבחינת רמת הציפייה להרשעה שיפוטית על-פיהן. הערכת הראיות על-פי כמותן ואיכותן לצורך קביעת רמת ההסתברות להרשעה על-פיהן היא פונקציה אנושית קשה מאוד למדידה [...] הערכה זו של הראיות נעשית באמצעות כלי ההיגיון והחושים גם יחד".
257. מעבר לרוחבו של שיקול הדעת, ולקושי הכרוך בכניסה לנעלי המאשימה, הדבר אף עלול להאריך במידה ניכרת את ההליכים ולהביא לכך שבכל משפט יתנהלו גם משפטיהם של אחרים, לעיתים לא מעט אחרים בפרשות שונות ונפרדות, לרבות כאלה שהתיק בעניינם נסגר.
258. בכפוף לאמור בהערה זו, נבחן עתה את טענת האכיפה הבררנית ביחס למעורבים השונים.
(I) נאדר סעדי
259. נאדר סעדי הוא שותפו של הנאשם 1, אחיו, בבעלות בסעדי קפה. בעדותה ציינה עובדת סעדי קפה, ז'קלין אבו זיד כי לאחר מות אביהם של נאדר והנאשם 1 היו השניים שותפים בעסק ובעלי סמכות שווה בנושאי ניהול והוצאת כספים מן החברה (פ/15.5.23, עמ' 264, ש' 26-20). בהודעתו הדגיש הנאשם 1 כי לנאדר לא הייתה כל מעורבות במתן טובות ההנאה לארזי וכי הוא לא היה מודע להם –
ת. נאדר, רק אני מדבר איתו תעשה ככה, עושה ככה, אין לו מעבר לזה כלום, הוא לא מתעסק בעבודה, הוא הרבה יותר בחנות, בזה כאילו, מעבר לזה אין לו כלום.
ש. הוא לא יודע על מתנות?
ת. לא הוא לא קשור לזה כאילו.
ש. אבל ירקות, דיברתי עם נאשר.
ת. כן כי אני לא נמצא אז אני מבקש ממנו, נאדר, תלך, עשה לי טובה, תכין.. זה אילו זה...
ש. והוא לא שאל לה ומי, מה...
ת. לא, הוא יודע שזה מתנה לחג כי הוא יודע...
ש. אה, אז הוא יודע שזה תנה לחג,
ת. אבל מעבר לזה, הוא לא קשור לזה.
ש. אה אוקיי אבל הוא יודע שזה ככה נהוג.
ת. כן.
ש. אה, בסדר. הוא לא, הוא אין לו יותר, אין לו השפעה על ההחלטות, על דברים כאלה.
ת. לא, בכלל לא, בכלל לא, הוא לא קשר לזה בכלל (ת/11ב, עמ' 32, ש' 19-1).
וכן –
ש. האם פעם ביקשת מנאדר לתת לרב ארזי כסף?
ת. לא (...)
ש. אף פעם לא אמרת לו שייתן לו?
ת. לא.
ש. לא, בטוח? את זה אתה זוכר טוב טוב?
ת. כן. כי אף פעם לא... זה, נאדר לא קשור לזה.
ש. עזוב לא קשור.
ת. לא לא הוא לא ביקש ממני.
ש. לא היית והרב שמה אמרת לו תשמע ככה תן לו כך וכך וככה.
ת. לא, לא, לא, לא, לא (ת/11ב, עמ' 45, ש' 11-1).
260. בכל הנוגע לנאשם 1, דברים אלה, שאינם מתיישבים עם טענתו לאכיפה בררנית, מקימים השתק שיפוטי, המשתיקו מלהעלותה (ע"פ 1292/06 תורק נ' מדינת ישראל, פסקאות 97-96 לפסק הדין של השופט פוגלמן (2009); ע"פ 1019/13 פאיס נ' מדינת ישראל, פסקה 19 לפסק הדין של השופט ע' ברון (6.7.2015)).
261. דברים ברוח זו נמסרו גם מצדו של נאדר עצמו. בהודעתו מסר הלה כי הוא אמנם העביר ירקות ופירות לארזי ב-3 הזדמנויות, אך בד בבד הוסיף כי "ראיתי אותו אולי שלוש פעמים בזמן של אמת. אני זוכר שמוחמד ביקש ממני אולי פעמיים שלוש, פעם אחת אני זוכר בווטסאפ כשהוא היה בחו"ל, הייתי קונה פירות וירקות והייתי לו כמתנה באותה שיטה שאבא התחיל. המשכנו. זה כל הפעמים שפגשתי אותו. אין לי איתו שום עסק" (ת/10, עמ' 3, ש' 8-5). כשנשאל לטעם שביסוד העברת הכספים לארזי, ציין נאדר כי מעולם לא שאל (ת/10, עמ' 5, ש' 67-66), אך הוסיף כי הדבר נעשה מתוך כבוד לרב ("אני לא יודע. זה כבוד... הוא בן אדם מכובד", ת/10, עמ' 4, ש' 22). עוד הוסיף נאדר כי התשלום על הירקות הגיע מכיסו שלו (ת/10, עמ' 4, ש' 41-38). כשנשאל על תפקידו של ארזי ברבנות, השיב נאדר: "לא יודע, לא מתעסק בזה" (ת/10, עמ' 4, ש' 20-19) וכשנאמר לו על תפקידו של ארזי בתחום הכשרות, ענה "לא מתעסק בזה ולא ידעתי. ידעתי שהוא עובד ברבנות אך לא ידעתי במה הוא מתעסק" (ת/10, עמ' 5, ש' 84). אשר להעברת כספים, נאדר הכחיש מכל וכל כי היה מעורב או כי ידע דבר מה על אודות העברת טובין לארזי –
ש. אני אומר לך שאבא שלך היה נותן לרב ארזי כספים. למה?
ת. אני לא ראיתי
ש. ידעת?
ת. לא ידעתי.
ש. בטוח?
ת. אלף אחוז (...) (ת/10, עמ' 5, ש' 75-70).
וכן –
ש. האם הרב ארזי נפגש הרבה עם מוחמד?
ת. האמת רק כשהוא היה מתקשר אליי הייתי מכין לו ירקות. אולי פעמיים נפגשתי.
ש. אתה יודע שאחיך נותן לרב ארזי כספים?
ת. לא.
ש. האם אתה פעם נתת לרב ארזי כספים?
ת. לא
ש. מוחמד ביקש ממך פעם לתת כספים לרב ארזי?
ת. לא
ש. האם אחיך ביקש ממך פעם להעביר לרב ארזי דבר מה אחר?
ת. לא.
ש. האם פעם מסרת לרב ארזי מעטפה כלשהי?
ת. לא.
ש. אני אומר לך שמחומר הראיות עולה, וגם אחיך מאשר, זה שהוא באופן קבוע נותן לרב ארזי כספים. מה יש לך להגיד על זה?
ת. לא יודע.
ש. מחומר החקירה עולה שאחיך מוחמד משחד את הרב ארזי בכסף וטובות הנאה כמו פירות וירקות על מנת לקדם את האינטרסים שלו ברבנות הקשורים ביבוא מוצרי מזון וקבלת אישורי כשרות. מה יש לך להגיד על זה?
ת. אין לי מה להגיד. אני לא יודע שום דבר על זה (ת/10, עמ' 5, ש' 88- עמ' 6, ש' 106).
262. נאדר עמד על גרסה זו גם כשהוצגה לו גרסתו של הנאשם 2, שלפיה הועברו לארזי כספים –
ש. דוד גם אמר בעדותו שהוא יודע שגם אתה מספר פעמים העברת לרב ארזי מעטפות עם כסף על פי הנחיית אחיך מוחמד. מה יש לך להגיד על זה?
ת. לא ידעתי מזה וזה לא נכון.
ש. לא ידעת מה יש במעטפות?
ת. לא מסרתי מעטפות בכלל.
ש. אז על מה הוא מדבר?
ת. שידבר מה שהוא רוצה. אני יודע מה הוא מדבר
ש. אני אומר לך אתה יודע על כל ההתנהלות של מוחמד מול רב ארזי ועל שוחד, מתנות אתם קורים לזה שהרב מקבל על מנת לקדם ענייני עסק שלכם ברבנות? מה יש לך להגיד על זה?
ת. אני לא מודע על זה. אני לא מתעסק עם זה. אני איש שטח וזהו (ת/10, עמ' 6, ש' 125-116).
263. אם-כן, בהתאם לחומר הראיות שהוצג, נאדר כמו הנאשם 1 ובניגוד לנאשם 2, היה אחד מבעלי החברה ושילם את עלות העברת ירקות בסכום של כ-1,000 ₪ מכיסו, בין 2 ל- 4 פעמים. ברם, בשונה, מהנאשם 1 והנאשם 2, לא הוצגו ראיות המלמדות שנאדר היה מעורב בקשר עם הרבנות או עם הרב ארזי; לכך שהוא היה מודע לתפקידו של הרב ארזי או לפונקציה שמילא ברבנות; לרלוונטיות האפשרית של תפקידו לעסק או לתועלת הפוטנציאלית שהוא יכול להניב; ובעיקר להעברה רציפה ונמשכת לאורך שנים של טובות הנאה כספיות להבדיל מהעברה ספורדית במקרים ספורים. ודוקו: בשונה מהנאשמים 2-1 שעמדו בקשר ישיר עם הרבנות הראשית ועם ארזי באופן ספציפי ורציף מכוח תפקידם, ושהעבירו בעצמם או בידיעתם לארזי 1,500 דולר פעמיים בשנה לקראת החגים (בצד ירקות ופירות בסכום של 1,000 ₪); נאדר לא עמד בקשר עם ארזי, לא הוכח כי היה מודע לתפקידו ולזיקתו לחברה, לא העביר לארזי כספים, אלא רק ירקות ופירות, ואף זאת במקרים בודדים, ולא הוכח שהיה מודע ליתר הפעמים כמו גם להעברת כספי המזומן. אמנם, נאדר הוא מבעלי החברה ובתור שכזה אחז באינטרס חזק יותר בקבלת התמורה, בהשוואה לעובד שכיר כדוגמת הנאשם 2, ואולם לנתון זה קיימת נפקות אך כנסיבה מחמירה לביצוע פעילות עבריינית, בה בעת שמעורבותו של נאדר בפעילות העבריינית עצמה הייתה מצומצמת ומוגבלת. נזכיר בהקשר זה כי לא נסתרה טענתו של נאדר שלפיה כמו הנאשם 2, אף הוא לא נטל חלק בהחלטה להעביר את טובות ההנאה, וכאמור בשונה ממנו, הוא כלל לא ידע על מרבית ההעברות. עוד יצוין כי אף שבמישור חומרת המעשים אין הבחנה בין מתת הניתנת בדרך של מעטפות כסף מזומן לבין כזו הניתנת בדרך של שווה כסף כגון ירקות, מבחינה ראייתית עשוי הדבר להשפיע על טיב היסוד הנפשי הרלוונטי בכל אחד מן המקרים ועל אפשרות הוכחתו.
264. על יסוד כל האמור, לא מצאתי כי נאדר חולק עם הנאשמים קבוצת שוויון עד כי ההחלטה שלא להעמידו לדין היא בבחינת אכיפה בררנית.
(II) הנאשם 3
265. הנאשם 3 הורשע בכתב אישום מתוקן בעבירה של הפרת אמונים. בהתאם לכתב האישום שבו הורשע, הנאשם 3, שהיה בעלים ומנהל של חברת "סאן פוד טרייד בע"מ 2016" אשר עסקה בייבוא מוצרי מזון לארץ, ביקש לקבל תעודות כשרות למוצריו המיובאים ובשל כך נזקק לשירותיו של ארזי. הנאשם 3 הכיר את ארזי לראשונה בשנת 2006 על רקע עיסוקו המקצועי, ובין השניים נרקמו יחסי ידידות. בין השנים 2018-2017 קיימו הנאשם וארזי, במקביל להיכרותם המקצועית, מערכת יחסים אישית, שהתאפיינה בשיחות טלפון ומסרונים אישיים מעבר לשעות העבודה, כמו גם הזמנת הנאשם לחתונת בנו של ארזי והתקנת מזוזה על-ידי ארזי בביתו של הנאשם. במסגרת היחסים האישיים בין השניים, נהג ארזי לבקש מהנאשם עזרה כלכלית תוך הצגת מצגים שונים, בין היתר כיון שנקלע למצוקה כלכלית, בשל היותו חולה במחלה קשה או כיוון שהוא עוזר למשפחות נזקקות. בהמשך לבקשותיו של ארזי, נהג הנאשם להעביר לו מדי כחודש וחצי לערך, כ-1000 ₪ במזומן, וכן תווי קנייה בסכום של 250 ₪ כל אחד ב-4 מעטפות שונות ובסה"כ בסכום של 1,000 ₪ בסמוך לחגים ראש השנה ופסח, וזאת בהמשך לבקשות של ארזי מהנאשם כי יתמוך כלכלית בתלמידי ישיבות ובמשפחות נזקקות. במהלך המפגשים האמורים שאל הנאשם את ארזי שאלות מקצועיות, וביקש ממנו המלצות על משגיחי כשרות בחו"ל. סך טובות ההנאה הגיעו לסכום של 14,000 ₪. במקביל, קיבל הנאשם מארזי תעודות כשרות חתומות על-ידו, ביודעו שבשל מערכת היחסים האישית שהתפתחה ביניהם וטובות ההנאה, ארזי פועל עבורו מתוך ניגוד עניינים מהותי.
266. בין עניינו של נאשם 3 לבין הנאשמים בענייננו קיימים קווי דמיון, ובראשם העובדה שטובות ההנאה ניתנו (בחלקם) סביב החגים, והעובדה שלפחות באחת ההזדמנויות הכספים ניתנו לארזי לאחר שזה הצביע על מצב כלכלי קשה. ניתן אף לומר כי ביחס לנאשם 2, שהיה עובד שכיר, קיימת אצל הנאשם 3 בהיבטים מסוימים חומרה עודפת, בהיותו של הנאשם 3 בעלי החברה, מי שאחז באינטרס העיקרי במתן טובות ההנאה ומי שמימן אותן. מנגד, יש לתת את הדעת לפער הסכומים הניכר (14,000 ₪ לעומת כ-15,000 דולר ועוד 10,000 ש"ח); לפער התקופות (בין שנה לשנתיים לעומת כ-5 שנים); לעובדה שבין הנאשם 3 לארזי נרקמו קשרים חברתיים, דבר שהיה עשוי להקשות על הוכחת קשר סיבתי בין המתת לתפקיד הציבורי; וכן למצגים שמסר ארזי לנאשם 3 לפיהם טובות ההנאה יועדו למשפחות נזקקות או לבני ישיבות, דבר שעשוי היה לכרסם בביסוס היסוד הנפשי הנדרש לעבירת השוחד. לבסוף יש להזכיר כי כתב האישום המתוקן המקל בעניינו של הנאשם 3 הוגש במסגרת הסדר טיעון וכפועל יוצא של הודאתו (לעניין הקושי לגזור גזירה שווה מאישום שמקורו בהסדר, ראו למשל ע"פ 6544/16 ניסנצוויג נ' מדינת ישראל (21.2.2017)). על יסוד כל הדברים האלה, לא מצאתי כי הפערים בין הנאשמים 2-1 לנאשם 3 מצדיקים את ביטול כתב האישום. בפני הנאשמים 2-1 פתוחה הדרך להעלות כל טענה בהקשר זה במסגרת הטיעונים לעונש.
(III) הנאשם 4
267. הנאשם 4 הורשע על פי הודאתו בהסדר טיעון בעבירה של סיוע להפרת אמונים. בהתאם לכתב האישום שבו הורשע, החל משנת 2014 היה הנאשם 4 בעלים ומנהל של חברת "תמיר מוצרי בע"מ" שעסקה בייבוא מוצרי חלב לארץ. ביחס לחלק ממוצרים אלה נדרש הנאשם 4 לתעודת כשרות. במהלך שנת 2014 הכיר הנאשם 4 את ארזי, שכיהן באותה עת כמנהל מחלקת הייבוא ברבנות הראשית לישראל. בין הנאשם 4 לארזי התקיימה מערכת יחסים מקצועית כפועל יוצא של עיסוקם, ובד בבד נרקמה בין השניים מערכת יחסים אישית. בסמוך להיכרותם ובמקביל לבקשת הנאשם לקבל תעודות כשרות למוצרי המזון שייבא, נתן הנאשם לארזי כספי מזומנים. הנאשם עשה כן לאחר שארזי ביקש ממנו את הכספים תוך הצגת מצג שלפיו מדובר בתרומה כספית בעבור נזקקים, ובין היתר בעבור עמותה או גמ"ח התומך בנזקקים שבו פועלת רעייתו של ארזי. בפועל, רעייתו של ארזי לא השתייכה לעמותה כנטען, ולא גייסה תרומות לנזקקים. בתוך כך, נתן הנאשם לארזי 500 ₪ מדי מספר חודשים, כשהוא יודע שהדבר מעמיד את ארזי בניגוד עניינים. לשם קבלת הכספים מידי הנאשם 4, נהג ארזי להתקשר אליו ולהיפגש עמו. בהתאם לתשובתו של הנאשם, נהג ארזי להגיע לביתו או למחסן העסק של הנאשם המצוי מאחורי בית מגוריו. במעמד זה, נתן הנאשם לארזי את כספי המזומנים. לעיתים נהג ארזי למסור במקביל לידי הנאשם תעודות כשרות שביקש ממנו הנאשם מבעוד מועד. הנאשם 4 נתן לארזי במצטבר מזומן בסכום כולל של 4,500 ₪.
268. איני סבור כי טיב האכיפה שננקט בעניינו של הנאשם 4 במסגרת כתב האישום המתוקן משקף אכיפה בררנית. ראשית, סכומי המתת נופלים במאות אחוזים מן הסכומים בענייננו, ובשונה מהמקרה דנן כוללים מתת כספי בלבד ולא מתת משני סוגים שונים. שנית, הכספים ניתנו כנגד מצג שהציג ארזי ולפיו מדובר בכספי תרומה הניתנים לנזקקים, דבר המחליש מעוצמת היסוד הנפשי ומאופי הקשר בין הנאשם לאיש הציבור כיחסי גומלין, למצער במישור ההוכחתי. לבסוף, קיומם של יחסי חברות בין הנאשם 4 לארזי (יחסים שהנאשמים 2-1 התעקשו שלא התקיימו בענייננו; ראו פ/15.5.23, עמ' 226, ש' 32; עמ' 227, ש' 1) עשוי להחליש מן הזיקה בין המתת לבין תפקידו הציבורי של עובד הציבור. אמנם, בין הנאשם 4 לנאשם 2 קיימים הבדלי חומרה בהיבטים שונים, שמקורם ביחס שבין בעלי חברה שנותן מתת מרצונו ולפי החלטתו לבין עובד שכיר שאינו מקבל את ההחלטות בעצמו, ואולם אל מול הבדלים אלה קיימים פערים לחובת הנאשם 2 בענייננו, ובראשם, כאמור, סכומי המתת וטיב היחסים מול ארזי. נוסף על כך, אפילו היה מקום להתחשב בהבדלים אלה, איני סבור כי בתמונה הכוללת מדובר בפער המצדיק ביטול של כתב האישום. בפני הנאשם 2 פתוחה הדרך להעלות טענות בעניין זה במסגרת הטיעונים לעונש.
(IV) הסדר בעניינו של יורם בראל
269. בהתאם לטיוטת כתב האישום שעל בסיסו הושתת ההסדר, במהלך השנים 2016-2014 היה בראל בעליה של חברה שעסקה בייבוא ושיווק של מוצרי מזון וביקש לקבל תעודת כשרות למוצריו. לשם כך נזקק לשירותיו של ארזי. בסמוך לחגי ישראל הגיע ארזי בארבע הזדמנויות למשרדו של בראל, ובמהלכן ביקש מבראל סכומי כסף לתרומות במסגרת "קמחא דפסחא". בראל ידע שהעובדה שארזי מבקש תרומות במקביל לטיפול שוטף בבקשותיו המקצועיות מעמידה את ארזי בניגוד עניינים חמור. בראל נענה לבקשותיו של ארזי ונתן לו 4 המחאות על סך 1,500 ₪ כל אחת. בתחילה ביקש בראל לייעד את ההמחאות לפקודת "קמחא דפסחא", אך בעקבות בקשתו של ארזי, הותיר את ההמחאות "פתוחות". ארזי עשה שימוש בהמחאות שקיבל מבראל לרכישת מוצרי מזון וצריכה ורכישה בחנות לכלי כסף. במקביל, המשיך ארזי ונתן שירות לבראל במסגרת תפקידו כמנהל מחלקת הייבוא, ובתוך כך אף פעל באחת ההזדמנויות לזרז קבלת תעודת כשרות עבור קפה. במעשים אלה הפר בראל אמונים בצוותא עם ארזי. במסגרת ההסדר חויב בראל, בין היתר, בתשלום לאוצר המדינה בסך 10,000 ₪.
270. מן הצד האחד, סכום המתת שניתן על-ידי בראל נופל במאות אחוזים מזה שבענייננו. עוד יש לציין כי כמו בעניינו של הנאשם 4, לבראל ניתן טעם לגיטימי להעברת הכסף – העברת לטובת "קמחא דפסחא" דבר שעשוי להשליך על היסוד הנפשי, למצער בכל הנוגע לאפשרות של יחסי גומלין המאפיין את עבירת השוחד. מנגד, ובכל הנוגע לנאשם 2 בראל נתן את טובת ההנאה מכיסו, בהתאם להחלטתו, כשהאינטרסים העומדים ביסוד ניגוד העניינים נוגעים להצלחתו העסקית. זאת בשונה מן הנאשם 2 שהיה שכיר. הנאשמים הצביעו בנוסף על כך שבעוד שבעניינו של בראל כולל ההסדר הודאה בכך שכנגד טובות ההנאה ניתנו לבראל טובות הנאה קונקרטיות, המתת בענייננו ניתנה "כדי להטות למשוא פנים בדרך כלל". הבחנה אחרונה זו אינה נקייה מספקות. סעיף 293(3) לחוק העונשין קובע כי "אין נפקא מינא" אם השוחד ניתן "בעד פעולה מסוימת או כדי להטות למשוא פנים בדרך כלל". לשון אחר, חוק העונשין אינו מבחין בשאלת האחריות בין מתת הניתנת בעד פעולה ספציפית, לכזו הניתנת כדי להטות למשוא פנים בדרך כלל, ואינו רואה במתת כנגד פעולה מסוימת משום עבירה חמורה יותר. יתרה מכך, התמורה הניתנת אינה חלק מיסודות העבירה של נותן השוחד (שהיא עבירה התנהגותית). בעניינו של בראל לא נטען, ובראל לא הודה בכך שהמתת שנתן הייתה כנגד פעולה מסוימת, או כנגד פעולה כלשהי, אלא רק שבפועל ארזי פעל לתעדף את בראל במקרה מסוים. עם זאת, מקובל עליי כי מבחינה ראייתית, העובדה שבראל קיבל טובת הנאה ספציפית, מחזקת את היסוד הנפשי שלו בנוגע לניגוד העניינים, ומספקת לו אישור כי מתן טובות ההנאה הוא "עסק משתלם".
271. כיצד משליך הדבר על כתב האישום נגד הנאשמים ובפרט הנאשם 2? לטעמי אף אם קיימים רכיבים מחמירים בנוגע לבראל, הרי שאלה "מתקזזים" אל מול היקף המתת, משך נתינתנו והמצג מטעם ארזי בדבר מטרתו. אף אם תאמר שעדיין קיים פער הנובע מן הפעולות הקונקרטיות שבוצעו על-ידי ארזי, ובכל הנוגע לנאשם 2 אף ממידת מעורבותו של בראל כמי שנתן את כספי המתת מכיסו ובהתאם להחלטתו ולאינטרסים שלו, הרי שלא מצאתי כי מדובר בפער המצדיק ביטול של כתב האישום וניתן יהיה לדון בו בשלב הטיעונים לעונש.
(V) הסדר בעניינו של יוסף טרמין
272. בהתאם לטיוטת כתב האישום שעל בסיסו הושתת ההסדר, טרמין היה בעליה של חברה שעסקה בייבוא מוצרי מזון, בעיקר זיתים ושמן זית, וביקש לקבל תעודת כשרות למוצריו המיובאים. שנים קודם לכן הכיר טרמין את ארזי על רקע יחסיהם המקצועיים, ובין השניים נרקמה מערכת יחסים קרובה ואישית שבמסגרתה נהגו לעמוד בקשר טלפוני ולשאול זה בשלומו על זה, להשתתף באירועים משפחתיים ולשוחח על עניינים אישיים. במסגרת זאת, נהג ארזי לבקר במקום עבודתו של טרמין והשניים נהגו לאכול, לשתות ולשוחח על עניינים אישיים. בד בבד פנה טרמין לארזי בבקשות מקצועיות תכופות הנוגעות לקבלת תעודות כשרות למוצריו. משלב מסוים החל ארזי לבקש ולקבל מטרמין ממוצרי הייבוא השונים אשר בעבורם התבקשה תעודת הכשרות. טרמין נענה לבקשות ונתן לארזי ממוצריו אף שידע שהחברות ביניהם והמתנות שנתן לארזי מעמידות אותו בניגוד עניינים נוכח מערכת היחסים החברית במקביל לזו המקצועית. לבקשת טרמין, טיפל ארזי בבקשותיו ואף נתן לו יחס מועדף, ובתוך כך נהג טרמין ליידע את ארזי בבקשות כשרות, ופנה אליו לסיוע כשנקלע לקשיים מול משגיחי הכשרות. בכך היה ארזי בניגוד עניינים חמור שטרמין היה מודע עליו. בעשותו כאמור, הפר טרמין אמונים בצוותא עם ארזי. במסגרת ההסדר חויב טרמין, בין היתר, בתשלום לאוצר המדינה בסך 10,000 ₪.
273. מן הצד האחד, המתת שבה מדובר בעניינו של טרמין מתבטאת בשווה כסף בלבד – בניגוד לשני סוגי המתת שניתנו בענייננו. מעבר לכך, אין אינדיקציה לשווי המתת, זאת בניגוד לסכום המתת שניתן בענייננו. זאת ועוד, אין אינדיקציה לכך שהמתת בעניינו של טרמין ניתנה לאורך תקופה ממושכת כמו בענייננו. בצד זה, העובדה שברקע מתן המתת עמדו יחסי חברות והעובדה שהמתת ניתנה כולה בשווה כסף מחלישות מן היסוד הנפשי הנוגע לאופיו המושחת של המתת ולכך שניתן כנגד תמורה. מנגד, בכל הנוגע לנאשם 2, טרמין נתן את טובת ההנאה מכיסו, בהתאם להחלטתו, כשהאינטרסים העומדים ביסוד ניגוד העניינים נוגעים להצלחתו העסקית. זאת בשונה מן הנאשם 2 שהיה שכיר. גם במקרה זה הצביעו הנאשמים על כך שבעוד שבעניינו של טרמין כלל ההסדר הודאה בכך שכנגד טובות ההנאה ניתנו לטרמין טובות הנאה קונקרטיות, המתת בענייננו ניתנה "כדי להטות למשוא פנים בדרך כלל". כאמור, ספק בעיני אם יסוד זה מייצר פער חומרה לרעת טרמין.
274. כיצד משליך הדבר על כתב האישום נגד הנאשמים ובפרט הנאשם 2? לטעמי אף אם קיימים רכיבים מחמירים בנוגע לטרמין, הרי שאלה "מתקזזים" אל מול היקף המתת, מגוון סוגיו, משך נתינתנו ואופיו כשווה כסף. אף אם תאמר שעדיין קיים פער הנובע מן הפעולות הקונקרטיות שבוצעו על-ידי ארזי, ובכל הנוגע לנאשם 2 אף ממידת מעורבותו של טרמין כמי שמימן את המתת מכיסו ובהתאם להחלטתו ולאינטרסים שלו, הרי שלא מצאתי כי מדובר בפער המצדיק ביטול של כתב האישום וניתן יהיה לדון בו בשלב הטיעונים לעונש.
(VI) הסדר בעניינו של אורי שקד
275. שקד כיהן כמנכ"ל ובעלים משותף של חברה שעיקר עיסוקה ייבוא מוצרי מזון ומשקאות אלכוהול למדינת ישראל. הוא הכיר את ארזי על רקע בקשותיו לקבל תעודת כשרות למוצריו המיובאים. בד בבד עם היכרות זו, התפתחה מערכת יחסים אישית שבמסגרתה נהג ארזי להזמין את שקד לאירועים משפחתיים וימי הולדת. החל משנת 2016 פנה ארזי לשקד בסמוך לחגים בבקשה לתרומה לנזקקים, ושקד נענה לבקשתו. היקף התרומות שהעביר שקד לארזי הסתכם ב-6000 ₪. שקד היה מודע לכך שמערכת היחסים החברית הקרובה בינו לארזי והתרומות שהרים למענו מעמידה את ארזי בניגוד עניינים חמור, כמי שאמור לספק לו מתוקף תפקידו הציבורי תעודת כשרות למוצריו המיובאים. חרף כך, ביקש שקד מארזי לטפל בענייניו, ואף פנה אליו לקבל ייעוץ אישי בנוגע לתעודת הכשרות, לברר על אודותיהן ולבקש לזרזן. בכך היה ארזי בניגוד עניינים חמור, ששקד היה מודע אליו. במעשים אלה הפר שקד אמונים בצוותא עם ארזי. במסגרת ההסדר חויב שקד, בין היתר, בתשלום לאוצר המדינה בסך 15,000 ₪.
276. מן הצד האחד, סכום טובות ההנאה נופל במאות אחוזים מסכום טובות ההנאה בענייננו; ולכך יש להוסיף את המצג שנמסר בדבר תרומה לנזקקים כמו גם את מערכת היחסים החברית שיכלה להסביר מתן כספים בפרט כשמדובר במצג בדבר תרומה. מנגד יש לתת את הדעת לכך שבד בבד עם המתת שניתנה לארזי, ביקש הנאשם לקבל ממנו תמורה ספציפית, הנוגעת לזירוז תעודות הכשרות דבר המחזק קשר של "תן וקח".
277. כיצד משליך הדבר על ההשוואה בין ענייננו לבין עניינו של שקד – נראה כי היקף הסכומים, משך נתינתם ואופיים משקפים פערי חומרה שיש בהם כדי להסביר את הטיפול האכיפתי השונה בנוגע לכל אחד מהם. אפילו תאמר כי העובדה ששקד נתן טובות הנאה בעצמו, בהתאם להחלטתו ולאינטרסים שלו, ושהוא אף ביקש לקבל טובות הנאה קונקרטיות מארזי, מקימה נסיבות מחמירות ייחודיות באותה פרשה, לא מצאתי כי יש באלה כדי לקזז את היבטי החומרה הנוגעים למקרה דנן ומכל מקום אין באלה כדי להצדיק ביטול של כתב האישום, טענות בעניין זה יידונו במסגרת הטיעונים לעונש.
(VII) סגירת התיק בעניינו של אלי ז'ק
278. עמדתי לעיל על הקושי הכרוך בעריכת השוואה בין הנאשמים כאן לבין חשודים שתיקם נסגר, וזאת, בהתאם לעתירת ההגנה, על יסוד ניתוח ראייתי של הראיות (בעיקר ההודעות) שצירפה ההגנה לראשונה לסיכומים. בשונה מהנאשמים והחשודים שהוצגו לעיל, שלגביהם היה בסיס עובדתי להשוואה שבו הודו אותם נאשמים או חשודים, במקרה של חשודים שתיקם נסגר, לא קיים בסיס עובדתי משותף. בדיון משלים שנערך לאחר הגשת הסיכומים הבהיר ב"כ הנאשמים כי אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים, אלא רק בנוגע ליישום בפועל. נבחן עתה, אפוא, את טענות הנאשמים לאכיפה בררנית על יסוד הבסיס העובדתי האמור כפי שהשתקף בסיכומי הצדדים ובהודעות שצורפו.
279. לטענת המאשימה, סך טובות ההנאה שניתנו לארזי על-ידי ז'ק לאורך פרק זמן של שנתיים, התמצה ב-9,000 ₪, והם ניתנו לארזי באמצעות מארזי שי ושוקולד. סכומים אלה נופלים במידה ניכרת מהסכומים שהעבירו הנאשמים בענייננו, וניתנו לאורך תקופה קצרה בהרבה. כאמור, גם העובדה שמדובר בטובות הנאה בשווה כסף, בעוד שבעניינו עיקר טובות ניתנו בהעברת כספים במזומן, מחלישה מעוצמת היסוד הנפשי. הנאשמים מצביעים על טובת הנאה נוספת בדמות סיוע בהכנסת מכולות מסין באמצעות המכס, תוך שהם מפנים להתכתבויות בין ז'ק לאשת הרב ארזי (ה/9) וכן לדברים שמסרה אשת הרב ארזי בהודעתה (ת/9א). היות ששווי הנכסים במכולה עומד על 120,000 ₪, נוקבת ההגנה בסכום זה כסכום טובת ההנאה שניתנה לארזי. ברם, נראה שהתמונה יותר מורכבת. אף שיש טעם בטענת ההגנה כי הסיוע האמור, שלא נזכר בטענות המאשימה, עשוי להיחשב אף הוא לטובת הנאה שניתנה מצד ז'ק, קיים קושי להעריך את שוויה של טובת הנאה זו, שהרי לא הובאה אינדיקציה לטיב הפעולות שבוצעו, לעוצמת הקושי שבו נתקל ארזי, וכן לחשיבות הסיוע ובכלל זה לשאלה אם לא ניתן היה להכניס את המכולה אלמלא אותה עזרה. בהקשר זה אפנה, בין היתר, לדברים שמסרה זהבה ארזי, אשתו של ארזי, אליהם הפנתה ההגנה עצמה, שבהם ציינה היא כי "הקשר של אלי לכל הסיפור זה שהוא נתן טלפון של עמיל מכס שישחרר את המכולה, אני התכתבתי עם אלי בטלפון כדי להשיג את עמיל המכס, הטלפון שלו קיבלתי כנראה מבעלי" (ת/9א, עמ' 2 ש' 37-24). ז'ק מצדו ציין בהודעה בנוגע לאשתו של ארזי כי "פעם אחת ביקשה לדעת אם אני מכיר חברת ספנות עם איזה שהוא ייבוא מסין, מסרתי לה פרטים של הסוכן שלי (...) בסופו של דבר ההצעה שלו הייתה יקרה מדי והיא בחרה לא לעבוד איתו ובזה נגמר הסיפור. היא עוד התקשרה בהמשך ושאלה אם אני יכול להוריד אותו במחיר אמרתי לה שאני לא מתערב בעניין הזה" (ה/29, עמ' 4, ש' 80-77)
280. זאת ועוד, ובכל הנוגע לשאלת הקשר בין המתת לבין תפקידו הציבורי של ארזי, מן התסקיר ה/10, עולה כי בין ז'ק לארזי היו קשרי חברות, נתון שאף שאינו שולל הוכחת עבירת שוחד ואינו מעניק חיסיון מפני גיבושה (ראו ע"פ 4148/96 מדינת ישראל נ' גנות, פ"ד נ(5) 367, 378-377 (1996)), עשוי להקשות על הוכחת היסוד הנפשי. לבסוף – יש לתת את הדעת לניסיונותיו של ז'ק, המשתקפים בחומר הראיות, להימנע ממתן טובות ההנאה לארזי ואף להתחמק ממנו; וכן לעובדה שלטענת ז'ק, לא מדובר במתנות, ושנערך רישום שז'ק היה מודע לו, של מלוא הכספים שניטלו, תוך ציפייה (שלא נתמלאה) כי הסכום יוחזר. בין היתר מסר ז'ק כי -
• "אני בעצמי מנעתי שהרב ייקח יותר דברים וכל הזמן הייתי אומר לו שהסחורה שהוא רוצה לקחת מוזמנת" (ה/20, עמ' 3, ש' 44-43);
• "נרשם על כרטסת שנפתחה על שמו, משמע מבחינתי יש לו כרטסת שהוא חייב את הכסף על הסחורה הזאת" (ה/20, עמ' 3, ש' 51-50);
• "אנחנו פתחנו כרטסת לרב ורשמנו את כל המוצרים שלקח כדי שלא יחשוב שזה מתנה והוא צריך לשלם את זה, בהנהלת החשבונות יש כרטסת על שמו". ש. האם הרב ארזי יודע שהסחורות שלו רשומות בכרטסת שלכם? ת. כן הוא גם חתום" (ה/20, עמ' 3, ש' 66-63).
• "הרב לא שאל אותי האם הוא יכול לבוא ולקחת מוצרים, הוא היה מגיע ואף מבקש שירשמו לו ויעשו לו חשבון על הדברים ורק היה מתקשר אליי ומבקש ממני מחיר מיוחד" (ה/25, עמ' 2, ש' 25-24);
• "בפעם הראשונה הוא הגיע לסניף, לקח סחורה נעשה לו חשבון ונאמר לו שצריך לשלם ונאמר לו כמה יצא החשבון, ואז הרב ארזי מתקשר ארזי מוודא ומבקש שאני אבדוק שעשו לו מחירים מיוחדים ואומר לו שעשירי לחודש בזמן המשכורת שלו הוא יבוא לשלם את החשבון ואני מאשר את דחיית התשלום ונותן הוראה למנהל הסניף .... להכניס את ארזי כלקוח אשראי, כלומר שיבוא במועד אחר או שייתן צ'ק דחוי עבור הסחורה" (ה/25, עמ' 2, ש' 32 – עמ' 3, ש' 36).
• ש. האם אתה או מי מטעמך ... אמרתם לרב ארזי שהוא צריך לשלם את החוב שלו כפי שאתה טוען?
ת. כן, במעמד של כל חשבון בו הרב משך סחורה הוא מקסימום ביום למחרת התקשרתי לרב ארזי והודעתי לו מה יצא סכום הקנייה, ואמרתי לו שזה סכום לאחר הנחה ומחירים מיוחדים. התשובה של הרב ארזי אחרי הייתה שהוא יגיע לשלם את זה.
ש. האם אתה או שלמה חשבתם להגיד לרב שיפסיק לקחת סחורה אם הוא לא מתכוון לשלם עליה?
ת. כפי שאמרתי הסיטואציה הייתה לא נעימה ואף רגישה בשל מעמדו של הרב ולכן נקטנו בפעולה הפוכה וגרמנו לו להרגיש לא רצוי בכך שבכל משלוח שרצה אמרנו שזה מוזמן וכאשר הוא ביקש לייצר עבורו אמרנו שאין לנו כוח אדם" (ה/25, עמ' 3, ש' 55-47).
• ש. מדוע סירבת לבקשה זו לעשות מארזים לרב יוחאי?
ת. סירבתי מתוך המאמץ להרחיק את ארזי ולדאוג שיצא עם כמה שפחות קניות ממני שיבין את הרמז שהוא לא רצוי כלקוח בחברתנו (ה/29, עמ' 2, ש' 33-31).
• כאשר ארזי כופה עצמו, מגיע לחנות, פונה למנהל חנות מבלי לבקש אישור מעמיד אותך במצב של נטול מילים טוען שבאתי לקנות מארזים לפורים ולא נותן לך זמן לדחות או להעיף, מצד שני אה לא רוצה להגיע למצב שאתה זורק אותו מהחנות כי הדבר עלול באיזה שהוא מקום ליצור עוינות מצדו כמו יוחאי (ה/29, עמ' 3, ש' 49-47).
• כפי שאתה רואה בדפים ובתכתובות ישנן תלונות בלתי פוסקות של הגברת ובעלה על זה שאינני עונה לטלפונים ושאני מבריז מהפגישות שהיא קובעת איתי (ה/29, עמ' 4, ש' 102-101).
• בתחילת 2018 פנה אליי הרב ארזי ... ביקש הלוואה כספית כי הוא נמצא בלחץ כספי. לא אמר סכום... אמרתי לו שאצלנו הכול כספי קופות הכול רשום ואנחנו מפקידים הכול לבנק בשביל שתהיה לנו התאמה בהנהלת חשבונות... הוא אמר לי שהכסף חייב להיות במזומן לכן אמרתי שהכול מופקד ואז הרב אמר לי שאני אמצא דרך כי הוא ממש זקוק ונואש באותו זמן אמרתי לו שאני אבדוק, אני זוכר שעבר זמן כי הוא התקשר ושלח הודעות והתעלמתי בסופו של דבר הרב שלח לי את ההודעה שלפנינו ולאחר שאמרתי לו לגשת לשלומי פרנקו בעוד מועד כבר עדכנתי את שלומי בעניין ושלומי ידע להגיד לו שהוא הפקיד הכול וככה גם רואים שאין כלום כפי שכתב שאין לשלומי כלום בשבילו (...) אני מדבר עם שלומי במשרד ואומר לו את מה שהרב אמר לי ושנינו מחליטים שזה בכלל לא בא בחשבון ואז עשינו שיתוף פעולה בעניין, ואז חשבנו האם להגיד לו בפנים, או לעשות את התרגיל שאני אשלח אותו לשלומי, ושלומי יגיד לו שאין וככה יבין לבד (ה/32, עמ' 6, ש' 177-166).
281. מכל המקובץ עולה כי הגם שז'ק נתן טובות הנאה לארזי, בדרך של שוקולד, הנחות ברכישת מוצרים ואף סיוע בשחרור מכולה, הראיות שהובאו בנוגע לשווי אותן טובת הנאה, מצביעות כי אלה נפלו במידה ניכרת מאוד מאלה שבעניינם של הנאשמים בענייננו, הן בשווין, הן במשכן, הן באופיין. חשוב מכך, ז'ק הסתייג ממתן טובות ההנאה, פעל כדי להימנע מנתינתם, ניסה להתחמק, ערך רישום והבהיר לארזי כי עליו להחזיר את כל מה שנטל. מצב דברים זה שונה במידה ניכרת מזה שבענייננו, שבו הנאשמים נתנו לארזי את טובות ההנאה – בכסף ובשווה כסף, לא הביעו כל הסתייגות, הגדירו את הסכום כמתנה, ולא התכוונו לעצור. בנסיבות אלה, איני סבור כי אי העמדתו של ז'ק לדין משקפת אכיפה בררנית.
(VIII) סגירת התיק בעניינה של ז'נט נפוסי
282. ז'נט נפוסי הייתה שכירה בחברה. בהתאם לתשתית הראייתית שהוצגה, היא נתנה לארזי מתנה לרגל חתונת בנו, לאחר שמעסיקה, כליף, סירב לבוא. נוסף על כך, השניים נתנו לרב מתנה לחג באחד המקרים בסכום של כ-1,000 ₪, וזאת מיוזמתה של נפוסי. סכום טובות ההנאה הכולל עמד במצטבר על 2,000 ₪. בהודעתה מסרה נפוסי כי טובות ההנאה ניתנו כדי להיטיב עם החברה ולשמור על יחסים טובים עם ארזי –
• אתה עובד עם האנשים האלה על בסיס קבוע והם נותנים לך שירות וגם יש רקמה אנושית של מעל 20 שנה שהיא קצת יותר אישית. אני לא הולכת אליו הביתה או לאירועים אבל אני אומרת בו נכבד אותו.
ש. בעצם עודד כליף הבוס שלך מאשר לך תקציב מתנות לאירועים של הרב ארזי כדי לשמור על תקינות יחסי העבודה איתו?
ת. לא תקציב ולא באופן קבוע אבל כן. אני נזכרתי בעוד משהו. נתנו לרב ארזי באחד מהחגים תו שי על סך 1000 ₪ (ה/84, עמ' 2, ש' 35-30).
• ש. משמע, כדי לתפוס את תשומת לבו של הרב כדאי לשמור איתו על קשרים חברתיים?
ת. נכון, אני רציתי שהוא ידאג לחברה שלי. דווקא הייתה לי ביקורת על השירות אבל כן צריך לשמור איתו על יחסים טובים. אני רוצה להאמין שמי שלא מכבד אותו עוד יותר הוא לא מעיף אותו מכל המדרגות. אבל כן, הוא יכול לעכב את השירות (...) (ה/84, עמ' 2, ש' 47-43).
• הכוונה שאני רוצה שהחברה שאני עובדת בה תהיה בקשרים עבודה תקינים עם הרבנות הראשית לישראל. למשל יש חברות שנכנסות לרשימה שחורה במידה והן לא מצייתות לכללים או לחוק. אם אתה עובד מול הרבנות הראשית כמו שצריך גם למטה מול הרבנים המקומיים העבודה תהיה נקייה.
ש. משמע שאם העבודה לא תהיה נקייה למעלה ברבנות הראשית צפויות בעיות מול רבנים מקומיים בשטח?
ת. כן אבל לא קרה. אני אומרת שאנחנו צריכים לעבוד ביי דה בוק למעלה כדי שלא יהיה בעיות למטה. יכול להיות שהרב באמת מטפל בנו יפה כי אנחנו מכבדים אותו (ה/84, עמ' 3, ש' 57-52).
283. אכן, יש טעם בטענת ההגנה לפיה, על פניו, דבריה של נפוסי משקפים מתן טובת הנאה לארזי במטרה "לתחזק" מערכת יחסים תקינה עמו כדי להיטיב עם החברה. במובן זה, אף שדבריה של נפוסי היה מפורשים וברורים ובשל כך בעלי עוצמה ראייתית, הדברים אינם שונים במידה ניכרת מעניינו של הנאשם 2, שכאמור, אישר בהודעתו כי העבודה עם ארזי נועדה לאפשר "יחסי גומלין טובים" וזרימה טובה" והוסיף "עצם זה שאתה מרים טלפון והוא עונה לך". ואולם, לעניין זה יש להבחין בין מתנת החתונה שניתנה לארזי, לגביה, בדומה לעניינם של הנאשמים כאן, לא מצאתי כי הוכח שמדובר במתת שניתנה בקשר עם תפקידו הציבורי של ארזי (וכפי שציינה נפוסי "אם בן אדם מזמין אותך שהוא מצפה שתכבד אותו ותגיע לאירוע או אתה פשוט שולח מתנה כי נבצר ממך להגיע. אני עושה את זה גם באופן פרטי שאני מוזמנת לאירוע ואני לא מגיעה אני דואגת לשלוח לפחות מתנה במיוחד לאנשים שאני מכירה המון שנים" (ה/85, עמ' 2, ש' 13-8)); לבין מתנת החג בת ה-1,000 ₪, שניתנה על פניה בעד פעולה הקשורה בתפקידו. מנגד, לא ניתן להתעלם מן העובדה שמדובר באירוע בודד, במתת חד פעמית ובשווי מתת הנופל במידה ניכרת מזה שבענייננו (הן בנפרד, הן במצטבר). על יסוד נתונים אלה, לא מצאתי כי ההחלטה שלא להעמיד לדין את נפוסי מצדיקה ביטול כתב האישום בעניינם של הנאשמים. טענות הנאשמים להשפעת האמור על רמת הענישה שתוטל עליהם שמורות להם.
(IX) סגירת התיק בעניינו של דוד זריהן
284. דוד זריהן היה שכיר ובעל מניות )בצוותא עם מספר חברות נוספות), בחברת ממתקים. הוא נתן לארזי מתנות במסגרת בין 5 ל-10 אירועים משפחתיים אליהם הוזמן (לארזי 10 ילדים), בשווי הנע בין 1,000 ל-1,500 ₪. בד בבד התייעץ זריהן עם ארזי לגבי משגיחי כשרות. בין היתר ציין זריהן כי –
ש. לאיזה אירועים של הרב ארזי הגעת?
ת. חתונות של הילדים שלו, בר מצוות אם אני לא טועה יש לו 10 ילדים.
ש. כמה אירועים כאלה היו שהגעת אליהם?
ת. בין חמישה לעשרה אירועים.
ש. איך הרב ארזי הזמין אותך לאירועים שלו?
ת. או בהודעת SMS או בטלפון.
ש. מה היה סוג התנה שנתת לרב ארזי אירועים שלו?
ת. כסף.
ש. האם זה היה כסף מזומן או צ'ק?
ת. רוב הפעמים זה היה צ'ק, יכול להיות שפעם יצאתי לאירוע בלי צ'ק ונתתי מזומן.
ש. מה הסכום שנתת מתנה באירועים של הרב ארזי?
ת. זה משתנה בין חתונה לבר מצווה. הסכום היה כל פעם לפי זכרוני בין 1,500-1,000 ₪.
ש. בעבור מי היה הכסף שנתת באירועים?
ת. אם זה צ'ק ואני לא זוכר מי בעל השמחה אז הצ'ק הוא צ'ק פתוח, הסכום סגור רק המוטב פתוח.
ש. איך יכול להיות שאתה מוזמן לאירוע ולא זוכר מי בעל השמחה?
ת. אני הולך כי אני מכבד את הרב לא כי אני מכבד את הבן שלו.
ש. היכן אתה נוהג לשים מתנות באירועים שהייתה נוכח בהם בעבר?
ת. אם אני רואה את הכספת אז אני שם בכספת האולם, ואם אני לא מוצא את הכספת אז אני מוסר את זה לבעל האירוע ביד. בהרבה אירועים שהייתי בלי קשר לאב ארזי מסרתי לבעל האירוע ביד.
ש. היכן שמת את המתנות שהבאת באירועים של הרב ארזי?
ת. או בכספת או מסרתי ביד (ה/76, עמ' 10, ש' 299-279).
285. בצד הדברים האלה ציין זריהן כי אף הוא הזמין את ארזי לאירועים משפחתיים שלו, וארזי הגיע ולפי זכרונו הוא העניק לו "צ'ק או כסף" (ה/76, עמ' 9, ש' 276-271). עוד ציין זריהן כי בינו לארזי היו קשרי ידידות וכי השניים היו משוחחים "על הכול לא רק על ענייני עבודה, יכול להיות פוליטיקה יכול להיות הכול (....) על כשרויות בעיקר, על דברים בריאותיים שלי ושלו ולפעמים סתם לרכל" (ה/76, עמ' 9, ש' 244-242; ש' 258-257). לבסוף, הדגיש זריהן, בתשובה לשאלה, כי הסכום שנתן כמתנה לאירועים המשפחתיים של ארזי אינו שונה מן הסכום שנתן לכל האירועים אליהם הוא הולך ("באופן כללי כן זה הסכומים שאני שם. יש אפילו מצבים שיותר. מעט מאוד אבל יש" (ה/76, עמ' 10, ש' 309-303).
286. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, לא מצאתי כי ההחלטה לסגור את התיק בעניינו של דוד זריהן היא בגדר אכיפה בררנית, המצדיקה ביטול של כתב האישום בענייננו. ראשית, הכספים ניתנו בגדרי מתנה לאירוע משפחתי בסכום שאף שהוא גבוה, לא הוכח כי הוא בלתי סביר ואף לא הוכח כי הוא חורג מן הסכום שניתן על-ידי זריהן לאירועים שכאלה בדרך כלל. כאמור, אף במקרה שלפנינו מצאתי כי אין לייחס לנאשמים שוחד בגין מתן מתנות לאירוע משפחתי (להבדיל ממתן ירקות לצורך אירוח אותו אירוע). אין לכחד, קיים הבדל משמעותי בין מתנה הניתנת לאירוע אחד לכזו הניתנת לשורה של אירועים, בין 5 ל-10 כפי שציין זריהן, ואולם נוכח יחסי הידידות של ארזי וזריהן, עליהם עמד זה האחרון, ניתן לטעון כי היכולת להוכיח זיקה בין המתת לבין תפקידו הציבורי של ארזי הייתה כרוכה במורכבות גדלה יותר. שנית, היקף סכומי הכסף המצטברים שניתנו על-ידי זריהן נע בין 5,000 ל-15,000 ₪, סכום הנופל במידה ניכרת מהיקף הסכומים בענייננו. פערים אלה עשויים היו להצדיק נקיטת מדיניות שונה בין זריהן לבין הנאשמים כאן. אפילו תטען כי פערי החומרה אינם מצדיקים פערי אכיפה משמעותיים שכאלה, הרי שאין בדבר כדי להצדיק ביטול של כתב אישום, ופתוחה לנאשמים הדרך לטעון טענות בעניין זה במישור הענישה.
(X) ניתוח בהתאם לאמות המידה שצוינו בעניין בורוביץ'
287. כאמור, בשלב הראשון יש לאתר את הפגמים שנפלו בהליכים שננקטו בעניינו של הנאשם, ולבחון את עוצמתם. עיון ביחס שבין המקרה שלפנינו לבין המקרים שהובאו בבקשת הנאשמים מלמד כי בכל אחד קיימים רכיבי חומרה שיש בכוחם להצדיק יחס אכיפתי נבדל. כך, סכומי הכסף בענייננו גבוהים במאות אחוזים מכל אחד מן המקרים שהוצגו; משך התקופה הוא לרוב ארוך יותר; קיימים שני סוגי מתת – אחד מהם בעל מאפיינים מובהקים של שוחד, דבר המחזק גם את היסוד הנפשי; ולא קיימים יחסים אישיים. מנגד, במיוחד בכל הנוגע לנאשם 2, לא נעלמה מעיני העובדה שבחלק מן המקרים שהוצגו, נותן המתת אחז באינטרס מובהק יותר ביחס לתמורה שיכולה להינתן על-ידי ארזי, בשל היותם בעלי החברה ולא רק עובדים שכירים; ובשל היותם מי ששילמו את טובת ההנאה מכיסם ולרוב גם מי שהחליטו עליה. כן לא נעלמה מעיני העובדה שבחלק מן המקרים קיבלו הנאשמים מארזי תמורה, ובאחרים אף ביקשו תמורה קונקרטית. חרף כל זאת, לא מצאתי כי יש באמור כדי לשקף פגיעה חמורה בתחושת הצדק. בהקשר זה יצוין כי לא מצאתי שהוכחה כוונת זדון מצד אנשי הפרקליטות בהחלטתם בנוגע לאופי האכיפה שננקטה ביחס לכל אחד מהמעורבים. כאמור, כווננת זדון אמנם אינה נדרשת לשם ביסוס אכיפה בררנית אך בהיעדרה נדרשת פגיעה בעלת משקל כדי להביא לסעד של ביטול כתב אישום. לא מצאתי שכך אירע במקרה דנן.