הסעיף בכתב התביעה הסכום בש"ח/ $ תאריך סעיף בכתב האישום המתוקן הערות
40 (א) +(ב) 144,197 ₪ 4.9.13 9.10.13 אישום 1 ס' 5 בכתב האישום הסכום הוא 145,197 ₪
44(א) 239,238 ₪ (67,677 $) 21.10.13 אישום 1 ס' 7
47 400,000 ₪
600,000 ₪ 20.3.14
2.4.14 אישום 1 ס' 12
61 351,800 (100,428$) 23.12.13 אישום 1 ס' 9
66 696,000 ₪
(201,040 $) 17.3.14 אישום 1 ס' 10
69 690,000 ₪ 1.7.14 אישום 1 ס' 13
71 738,579 ₪ 30.9.2014 אישום 1 ס' 14
72 171,560 ₪
100,000 $ 24.12.14 אישום 1 ס' 4 (המספור שגוי)
ע' 29 לתיק המוצגים של התובעים
76.1 97,500 ₪ 4.2.15 אישום 1 ס' 5
76.2 274,719.87 ₪ 9.3.15 אישום 1 ס' 6
76.3 231,600 ₪ 7.5.15 אישום 1 ס' 7
76.4 50,000 ₪ 6.8.15 אישום 1 ס' 12 (המספור שגוי)
ע' 29-30 לתיק המוצגים של התובעים
על פי כתב האישום:
718,000 ₪ + 199,000 $
76.5 10,000 ₪ 14.8.15
76.6 50,000 ₪ 24.8.15
76.7 40,000 ₪ 4.9.15
76.8 70,000 ₪ 7.9.15
76.9 298,000 ₪ 9.9.15
76.10 200,000 ₪ 11.11.15
76.11 200,000 ₪ 10.12.15
76.12 180,000 ₪ 6.1.16
95, 97 328,000 $ 14.10.14 אישום 2 ס' 11א
101 218,000 $ 1.4.15 אישום 2 ס' 11ה
104 230,000 $ 17.6.15 אישום 1 ס' 9 בכתב האישום מדובר על העברה ממיטי למיטי ארה"ב, אולם מס' 81 לתצהיר ליטל + נספח 38 לתיק המוצגים של התובעים עולה כי הועבר סך של 230,000 $ לחשבון מיטי בבנק לאומי ומשם הועבר סך של 220,000 $ למיטי ארה"ב
106 157,687 $ 31.7.2015 אישום 2 ס' 11ח
120 1,633,125 $ 3.10.15 אישום 2 ס' 11ט
131(א) 110,000 $ 18.12.14 אישום 2 ס' 11ב
131(ב) 100,000 $ 24.12.14 אישום 2 ס' 11ג על פי כתב האישום 99,985 $
131(ג) 50,000 $ 9.3.15 אישום 2 ס' 11ד
131(ד) 210,320 ₪ 21.7.15 אישום 2 ס' 10
131(ו) 80,000 $ 6.10.15 ס' 22 לטבלה נספח ב' לכתב האישום. ביחס לסעיפים אלה הנתבע הורשע על עבירה על ס' 4 לחוק איסור הלבנת הון התש"ס-2000.
בנספחים 53, 55, 56, 57 ו- 59 לתיק המוצגים של התובעים יש אסמכתאות לביצוע ההעברות הכספיות.
131(ח) 25,000 $ 11.11.15 ס' 25 לטבלה נספח ב' לכתב האישום.
131 (ט) 30,000 $ 10.12.15 ס' 27 לטבלה נספח ב' לכתב האישום.
131(י) 30,000 $ 6.1.16 ס' 29 לטבלה נספח ב' לכתב האישום.
131 (יא) 25,000 $ 9.2.16 ס' 21 לטבלה נספח ב' ל-כ.האישום.
39. ביחס לסכומים הנקובים בטבלה אני מוצאת להוסיף ולציין את ההערות הבאות:
40. בהתייחס לסכומים הנקובים בס' 131 (ו), (ח), (ט), (י) ו- (יא) לכתב התביעה, ההודאה היא בביצוע עבירה על פי חוק איסור הלבנת הון. עם זאת מס' 3 לאישום החמישי בצירוף נספח ב' לכתב האישום המתוקן, עולה כי גם הסכומים הנקובים בסעיפים אלה הופקדו ע"י התובעים. כמו כן קיימות אסמכתאות לביצוע העברות בנקאיות בנספחים 53, 55, 56, 57 ו- 59 לתצהירי התובעים, באופן אשר יש בו כדי לאושש את טענות התובעים בהתייחס לביצוען. מדובר אפוא בכספים אשר לא יכול להיות חולק כי הועברו ע"י התובעים.
41. יצוין כי מהטבלה נספח ב' לכתב האישום המתוקן, עולה כי היא מתייחסת ל- 31 העברות כספיות, אשר בוצעו ע"י התובעים, על פי הוראת הנאשם, בסכום כולל של 15,396,561 ₪ (ור' גם ס' 2-3 לפרק א' של האישום החמישי) כאשר מתוכן רק העברה אחת, בסכום של 7,985$ (= 31,373 ₪) (ס' 30 לטבלה), לא כלולה בכתב התביעה.
42. מנגד, הטבלה לא כוללת סכום של מיליון ₪, אשר שולמו עבור מניותיה של מיטי ואשר הנתבע הודה בקבלתו הן במסגרת עסקת הטיעון (ר' ס' 12 לאישום הראשון) והן במסגרת חקירתו הנגדית (ר' ע' 97 ש' 34-35 לפרוט' הדיון).
43. לפיכך אני מוצאת לקבוע כי הנתבע הודה בקבלת סך כולל של 16,365,188 ₪
(16,365,188= 15,396,561-31,373+1,000,000).
44. יוקדם ויודגש כי עת עסקינן בהודאה של נאשם במסגרת עסקת טיעון יש לראות בה כממצא אשר הוכרע במסגרת ההליך הפלילי, אשר יש בו כדי לשמש כראיה לכאורה בהליך האזרחי (ר' לדוג' ע"א 71/85 "אריה" חברה לביטוח בע"מ נ' בוחבוט, פ"ד מא(4) 327 (1987), ואף מקל וחומר.
45. במסגרת סיכומיהם טענו הנתבעים כי הסכומים אשר נתבעו והוצגו כאלה אשר אינם שנויים במחלוקת, רוויים בטעויות חישוב, הפועלות כולן לטובת התובעים.
46. בהתייחס לטענות אלו של הנתבעים יש להבחין בין שתי סוגיות נפרדות :
- הראשונה היא הסוגיה העובדתית ועניינה ההכרעות העובדתיות הנקובות בכתב האישום, בו הודה הנתבע.
- האחרת, עניינה הרובד של ההתחשבנות הפיסקאלית על בסיס אותם מעשים עובדתיים, דהיינו אופן החישוב כמו גם טענות לקיזוזים שונים.
47. באשר לרכיב העובדתי, כמו גם הממצאים הנובעים ממנו - בהינתן הוראות הדין ובמיוחד העובדה כי המדובר בממצאים שנקבעו במסגרת הליך פלילי ובהודאת הנאשם; עת עסקינן בהכרעה חלוטה; מקום בו הגם ריבוי טענות הנתבעים, הם לא מצאו לנכון להציג ראיות מהן ניתן היה ללמוד על קיומו של כרסום כלשהו בממצאי ההליך הפלילי או המסקנות הנובעות מהן לעניין התנהלותו של הנתבע, כמפורט בסעיפי כתב האישום; ומקום בו תומר אף הוסיף והודה, במסגרת ההליך שלפניי, בחלק לא מבוטל מהמעשים המיוחסים לו ובהתנהלות לא כשרה, בלשון המעטה ובהיקף אשר היה בו כדי ללמד על קיומו של קושי מהותי לייחס לגרסתו העובדתית משקל כלשהו (ר' לדוג' ע' 93 ש' 17-19, ע' 99 ש' 6-8, [ע' 104 ש' 36-ע' 105 ש' 1, ע' 106 ש' 2-4, ש' 12-15 וש' 31-32, ע' 110 ש' 8-13 לפרוטוקול הדיון); ולבסוף תוך שנתתי דעתי לכלל הראיות כמו גם לתמונה העובדתית הכוללת כפי הנלמד ממלוא חומר הראיות - נחה דעתי כי יש לאמץ את מסקנות בית המשפט בהליך הפלילי.
היקף הסכומים אשר הועברו
48. באשר להיבט של אופן חישוב כלל הכספים אשר הועברו על ידי התובעים לנתבעים או מי מהם, הוספתי ונתתי דעתי לטענות הנתבעים כמפורט להלן;
בסיכומים נטען על ידי הנתבעים כי חלק מהסכומים חושבו בכפל (למשל כאשר סכום מסוים הועבר למיטי ולאחר מכן הועבר ע"י מיטי לאדלמן), וסכומים אחרים כלל לא הועברו ע"י התובעים, אלא דובר למשל בפיקדון שנפרע לעו"ש.
אלא כי ביחס לטענה זו של הנתבעים אשר מצאה ביטוי ראשון במסגרת הסיכומים אין מקבילה בכתב ההגנה של הנתבעים, ואין לי אלא לראותה כהרחבת חזית אסורה.
בבחינת למעלה מן הצורך אוסיף ואציין כי מבחינת טענותיהם של הנתבעים לגופן לא נמצא ממש באותן טענות, עת הוצגה לפניי התמונה הבאה:
א. בהתייחס לסכום הנקוב בס' 12.10 לתצהיר גל - סכום של 220,000 $ (הנזכר בס' 8-9 לאישום הראשון בע' 4 לכתב האישום המתוקן, נספח 2 לתיק המוצגים של התובעים) – אכן מדובר בסכום אשר הועבר מחשבון מיטי בבנק לאומי לחשבון מיטי ארה"ב.
אלא שסכום זה, אמנם נזכר בס' 104 לכתב התביעה (כמו גם בכתב האישום), אך לא נתבע במסגרתו, והוא גם לא מופיע בטבלת הסכומים הנתבעים נספח 3 לסיכומי התובעים.
אין בעדותה של ליטל לפיה נוכח הדרישה אשר הועברה לתובעים גל העביר את הסכום הנקוב למיטי והיא זו שהעבירה אותו למיטי ארה"ב (ע' 52 ש' 12-17 לפרוטוקול הדיון), כדי לשנות עובדה זו, וממילא לא מדובר בשינוי חזית אלא במתן הסבר ומענה לגיטימי לשאלה אשר נשאלה במסגרת חקירה נגדית.
ב. הוא הדין ביחס לסכומים של 15,466 $ ו- 60,000 $ הנקובים בס' 12.11 לתצהיר גל (הנזכרים בס' 10-11 לאישום הראשון בע' 4 לכתב האישום המתוקן ור' גם עדות ליטל בע' 52 ש' 18-27 לפרוטוקול הדיון).
49. הנתבעים הוסיפו וטענו להיעדר דיוק בסכומים אשר נטען כי תומר גנב מחשבונה של מיטי בשנת 2013 (ס' 124 לתצהיר ליטל). מחקירתה של ליטל עלה כי מקור הטעות הינו, ככל הנראה, חישוב סכום שנפרע מפיקדון כסכום שנמשך מן החשבון (ר' ע' 60 ש' 15-31 לפרוטוקול הדיון).
עם זאת, גם בהתייחס לסכומים אלה הובא בכתב התביעה תיאור עובדתי של האופן בו נעשה שימוש בכספים אשר לטענת התובעים נגנבו מהם, לאחר שאלו הופקדו לחשבונה של מיטי, או לחשבונות אחרים שבשליטתו של תומר. ואולם, בניגוד לנטען בס' 26 לסיכומי הנתבעים, לא מדובר בסכומים אשר נתבעו על ידי התובעים.
50. בהינתן כל אלה טענות הנתבעים לעניין חישוב כפול של הסכומים אשר הועברו, נדחות.
טענות הנתבעים לקיזוז/ הפחתה של סכום החוב
51. מעבר לטענות הנתבעים לעניין היקף הסכומים אשר הועברו על ידי התובעים, הוסיפו אלו והעלות טענות קיזוז שונות, כמפורט להלן:
51.1. הצורך בהפחתת הסך של כ- 5,000,000 ₪ אשר נפסק לטובת בני הזוג קלקשטיין במסגרת ההליך הפלילי.
51.2. קיזוז הוצאות חיצוניות אשר לא קשורות לנתבעים כגון תשלומים למיטי לאחר הדחתו של תומר מהחברה וכן תשלומים לעורכי דין, רואי חשבון וחוקרים פרטיים.
51.3. קיזוז שווי זכויותיו של תומר בחב' מיטי (אשר נשללו ממנו), אשר הוערך על ידו בסך של כ- 2,000,000 ₪.
51.4. פיצוי על "מסע הרדיפה" שנוהל כנגד תומר ומשפחתו בסכום של 4 מיליון ₪.
51.5. השבת סכומים אשר הושקעו ע"י תומר בחב' מיטי בסך של כ- 300,000 ₪, אשר שימשו לצרכיה השוטפים.
51.6. הוצאות אש"ל של תומר בעת שהותו בנסיעות עסקיות לחו"ל בסך של 200,000 ₪.
51.7. סך של 1,692,107 ₪ בגין הפרשי שער.
כל אחת מטענות הנתבעים, כמפורט לעיל, נבחנה באופן עצמאי, כמפורט בשורות הבאות.
הפחתת הסכום אשר נפסק לטובת התובעים במסגרת ההליך הפלילי
52. בגזר דינו של הנתבע נפסק כי הדירה במנהטן תחולט לטובת המתלוננים-בני הזוג קלקשטיין, בין אם באמצעות העברת זכויות קנייניות בבית ובין אם בשווי כספי לאחר מימוש הנכס ע"י הרשויות בארה"ב.
53. בנוסף, חולט סך של 634,772 ₪, לטובת המתלוננים, ונפסק כי בני הזוג קלקשטיין יפוצו בסך נוסף בהיקף של 365,228 ₪, אשר ישולם ב- 30 תשלומים שווים ורצופים, החל מיום 1.5.2022 (דהיינו: סך כולל של 1,000,000 ₪).
54. באשר לדירה במנהטן העיד גל כי ההחלטה המורה על החילוט לטובתם התקבלה ברגע האחרון, מבלי שניתנה לבאי כוחם אפשרות ממשית להגיב או להתערב, אולם בדיעבד התברר כי הדירה מחולטת או כי הזכויות בה הוקנו לטובת מדינת ניו יורק, כך שהתובעים לא יכולים להיפרע ממנה (ר' ע' 80 ש' 32 – ע' 81 ש' 20 לפרוטוקול הדיון).
55. עובדתית, עד היום, בחלוף למעלה מ- 3 שנים ממועד מתן גזר הדין, הדירה לא מומשה ולא נמכרה באמצעות הרשויות בארה"ב, שוויה הכספי המוערך לא הועבר לקרן החילוט לטובת התובעים וגם העברה קניינית אל התובעים לא בוצעה.
זה גם המקום לציין כי במהלך שנות ניהולו של ההליך בפני, ביקשתי לנסות ולבחון האם ניתן יהיה לממש את זכויותיו של תומר בדירה בניו יורק. לצדדים ניתנה האפשרות להוסיף ולהגיש מידע ביחס לכך.
הגם ריבוי טענות הנתבעים בסוגיה, נכון למועד כתיבת פסק הדין, לא הוצגה ראיה כלשהי ממנה ניתן היה ללמוד כי התובעים יכולים, נכון לעת הזו, לממש את זכויותיו של תומר בדירה ולו לצורך הקטנת הנזק.
56. בנסיבות אלה, אין בחילוט הדירה כדי למנוע מהתובעים לממש את פסק הדין ולפעול לגביית החוב כלפיהם, בדרכים אחרות.
עם זאת, אבהיר כי אין בפסק הדין כדי לייצר זכאות לגבייה כפולה, ומשכך – מקום בו יקבלו התובעים סכום כלשהו אשר מקורו במימוש הדירה, תופחת יתרת החוב נושא פסק הדין.
ואולם, כל עוד לא התקבל סכום כלשהו ממכירת/מימוש הזכויות בדירה, איני רואה בטענות הנתבעים כדי להקים להם טענת קיזוז בסכום הנטען. למעלה מכך – אף אם היה מקום לאמץ את טענות הנתבעים בסוגיה זו ( וכאמור אין אלו פני הדברים) היה מקום להוסיף ולתת את הדעת לערך הזכויות, כאשר ביחס לסוגיה זו רבו סימני השאלה.
חוסר בהירות זה עומד לחובתם של הנתבעים, עת עסקינן בטענת קיזוז – אשר הנטל הראייתי בעניינה, מוטל כל כולו, לפתחם.
57. באשר לתשלום החיוב הכספי בהיקף של מיליון ₪, אישרו בני הזוג קלקשטיין בחקירתם כי עד כה התקבל על ידם סך של כ- 800,000 ₪ מתוך אותו סכום (ר' עדות ליטל בע' 70 ש' 17-23 ועדות גל בע' 80 ש' 22-31 לפרוטוקול הדיון).
58. מחקירתו של מר לוציאן עלה, כי הוא זה אשר מממן את תשלום הקנס הכספי, בתשלומים של 5,000 ₪ לחודש (ר' ע' 151 ש' 35 – ע' 152 ש' 1 לפרוטוקול הדיון).
59. בנסיבות אלה יש להורות על קיזוז מסכום התביעה, של כל סכום אשר שולם או ישולם על חשבון החוב הכספי במסגרת ההליך הפלילי, עד למועד מתן פסק הדין, ומכל מקום מובהר כי התובעים לא יוכלו להיפרע פעמיים, בגין אותו החוב.
הוצאות חיצוניות
60. הנתבעים טענו כי יש לקזז/ להפחית מסכום התביעה הוצאות אשר כונו על ידם כהוצאות חיצוניות, מקום בו לשיטתם, אין לייחס להם את האחריות בצורך או בהיקף של אותן הוצאות, לרבות תשלומים אשר הועברו למיטי או בקשר אליה, לאחר הדחתו של תומר מהחברה, תשלומים אשר בוצעו לנותני שירותים שונים, בין היתר, עורכי דין, רו"ח וחוקרים פרטיים. טענות אלו יידונו בשורות הבאות;
כללי - תשלום לנותני שירותים – עו"ד, רו"ח וחוקרים פרטיים
61. התובעים עתרו להשבת כספים אשר שולמו על ידם לבעלי מקצוע שונים - עו"ד, רו"ח ובעיקר – חוקרים פרטיים, וזאת, לשיטתם, נוכח הצורך בחקירה חובקת עולם, לה נדרשו לצורך חשיפת מעשי ההונאה והיקפם, איתור בני הזוג יוסף אשר ברחו מן הארץ, וכן התחקות אחר מסלול הברחת הכספים.
62. במסגרת נספח 108 לתיק המוצגים של התובעים צורפו אסמכתאות אשר יש בהן כדי תמיכה ראייתית להעברת כספים בהיקף כולל של למעלה מ- 10 מיליון ₪ (10,573,644 ₪). עיון מלמד כי חלק הארי של הכספים הועבר לטובת תשלום לעורכי דין, רואי חשבון, וכן חוקרים פרטיים בארץ ובחו"ל.
63. אקדים ואציין כי בהינתן ההרשעה הפלילית, מעשי המרמה והיקפם, ההידרשות לייעוץ משפטי וחשבונאי רחב היקף, כמו גם לחקירות חובקות עולם, בין היתר לצורך איתור הנתבעים והתחקות אחר מסלול העברת הכספים, כמו גם הניסיון של התובעים "להציל" את כספם, אינו בלתי סביר, ואת חלקו אף יש לראות כניסיון להקטנת נזק.
64. כן אני מוצאת לציין, כי מצאתי את עדותם של התובעים בדבר עצם תשלום הסכומים הנקובים, אשר כאמור נתמכה גם באסמכתאות לרבות חשבוניות, אישורים על ביצוע העברות בנקאיות וקבלות, כמהימנה וכזו שניתן לייחס לה משקל ראייתי משמעותי.
65. הקושי העיקרי בהתייחס לרכיב תביעה זה, נוגע לשיעור הסכומים ששולמו ולא לעצם הצורך בהוצאתן של ההוצאות, ובעיקר בכל הנוגע לרכיב התשלום לחוקרים פרטיים. כל זאת, בין היתר, בהינתן העובדה, כי לא צורף פירוט שעות של נותני השירותים או מסמכים אחרים כלשהם, אשר יש בהם כדי ללמד על השירותים אשר ניתנו בפועל והיקפם, כמו גם העובדה כי חלק לא מבוטל מההוצאות הוצאו לאחר שתומר הודח מחב' מיטי ואף לאחר שבני הזוג יוסף כבר שבו ארצה ותומר נעצר.
66. ליטל העידה כי אין מניעה מבחינתה להציג את פירוט השעות או דוחות הפעולה, כי אלו הועברו לעורכי הדין ונכללו גם במסגרת גילוי המסמכים וכי היא סברה כי מה שצורף ממצה (ע' 72 ש' 27-ע' 73 ש' 8 לפרוט' הדיון). עם זאת, בסופו של דבר, העתקי המסמכים לא הוצגו לפניי.
67. אוסיף ואציין כי ככל שהדברים נוגעים לשכר הטרחה אשר שולם ליועצים המשפטיים והחשבונאיים, אני סבורה כי על אף ששכר הטרחה אינו נמוך, הוא לא בלתי סביר בנסיבות העניין. אני מוצאת לאמץ את גרסת התובעים על פיה המדובר במשרדים מובילים בתחומם, חשיפת הפרשה הצריכה טיפול וייעוץ דחוף ומיידי, בארץ ובחו"ל, וכפי שהובהר לעיל, דובר בפרשיית הונאה חמורה, אשר נפרסה על פני מספר שנים, חשיפתה והטיפול בה הצריכו משאבים לא מבוטלים.
68. מעדותה של ליטל, אשר כאמור מצאתיה כמהימנה, עלה כי מאחר שגל והיא היו בעלי מניות ומנהלים במיטי (אשר החזיקה גם במניות מיטי ארה"ב), הם נאלצו לשאת בהוצאות כבדות בשל אי סדרים אותם הותיר תומר אחריו בחברות. בין היתר, הם נדרשו לטפל בשכירות משרדיה של מיטי ארה"ב בארה"ב, לבצע גמר חשבון מול עובדת החברה, לטפל בחשבונות הבנק של החברה בארה"ב, להגיש דוחות לרשויות בארה"ב וכיו"ב. כל אלה הצריכו סיוע של עורכי דין ורו"ח, בארץ ובחו"ל (ר' ס' 292 לתצהירה ועדותה בע' 72 ש' 11-13 ו- 17-24 לפרוט' הדיון).
69. הקושי המהותי יותר נוגע לתשלומים אשר שולמו למשרד החקירות שוגון (להלן: "שוגון"), ואשר מהווים, למעשה, את החלק הארי של ההוצאות הנוספות שנתבעו, בסך של למעלה מ- 8 מיליון ₪.
70. בנספחים 33-34 של נספח 108 צורפו אסמכתאות על ביצוע העברות כספיות, חשבוניות מס וקבלות. כמו כן הוגשו תצהיריהם של החוקרים הפרטיים מר חיים פנחס (הבעלים של משרד החקירות שוגון) ומר אפרים הר שמש, העובד במשרד החקירות שוגון, והם נחקרו גם בביהמ"ש.
71. לתצהירו של מר פנחס צורפו שני דוחות מעקב שבוצע אחר הילה, בתאריכים 17.2.2016 ו- 18.2.2016, עובר לעזיבתה של הילה את הארץ.
72. כן צורף, לתצהירי התובעים, דו"ח חקירה ביחס לאתרים ונכסים הקשורים לחברת פנסי טי וי בע"מ (להלן: "חב' פנסי") – חברה פרטית בבעלות הילה, אשר התאגדה בחודש יוני 2017, אשר כפי שיובהר בהמשך, שימשה, בין היתר, לצורך פעילותו של תומר, לאחר שובם של בני הזוג יוסף ארצה.
73. בנספחים אלה, ביחד עם עדותם של התובעים, אשר הייתה אמינה עליי, היה כדי לבסס את טענות התובעים בהליך, לרבות לעניין הנזק אשר נגרם להם בפועל.
74. עם זאת, הנתבעים טענו כי הסכום בו מבוקש לחייבם בגין חקירות פרטיות, הוא סכום מופרך ומופרז, נעדר כל פרופורציה ביחס להליך. עוד נטען כי הסכום הנתבע לא מבוסס, מקום בו לראיות התובעים לא צורפו הסכם שכר טרחה ופירוט של שעות העבודה, ואף דוחות החקירה עצמם לא צורפו (למעט אלה אשר פורטו לעיל).
75. לטענתם, העובדה כי התובעים בחרו לבצע חקירות ומעקבים אחריהם ואחר בני משפחותיהם, משך תקופה של מספר שנים, 24/7 – אין משמעה כי חקירה בהיקף כזה הייתה נחוצה וכי יש לחייב אותם בעלויות הנובעות ממנה. עוד נטען כי על אף טענתם של התובעים לפיה נדרשו חקירות חובקות עולם, נוכח הימלטותם של בני הזוג יוסף לחו"ל והצורך בהבאתם ארצה, בפועל מרבית ההוצאות על חוקרים פרטיים הוצאו לאחר שובם ארצה ולאחר שתומר כבר נעצר.
76. לאחר שחזרתי ובחנתי את טענות הצדדים בעניין זה, הגעתי לכלל מסקנה כי הגם שיש מקום לחייב את הנתבעים בהוצאות התובעים בגין ביצוע חקירות פרטיות, אין מקום להורות כי על התובעים לשאת בעלות הכוללת ובהיקף אשר נתבע, ואפרט;
77. מהראיות אשר הובאו לפניי עלה, כי חשיפת הפרשה, ועוד בטרם הובהר היקף מעשי המרמה, הכתה את התובעים בתדהמה וחייבה פעולה מידית ורחבת היקף מצדם.
78. ליטל העידה כי בפגישה אשר התקיימה בבנק, בנוכחות הבנקאית, מנהלת הסניף והחוקר מחברת האשראי, הובהר להם באופן חד משמעי, על ידי שלושתם, כי עליהם לפנות לחוקר פרטי על מנת להתחיל ולהבין מה קורה, וכך הם עשו (ע' 74 ש' 16-21 לפרוטוקול הדיון).
79. באותו שלב התובעים היו באפלה גמורה, המומים, מנסים לעכל ולהבין אירוע שהתרחש על פני מספר שנים, לרבות היקפו והשלכותיו עליהם, וכפי שהעידה ליטל:
"... לשאלת בית המשפט בדבר היקף העבודה אני משיבה – לא היינו מגיעים לאן שהגענו בלי החקירה של שוגון, גם בארץ וגם בחו"ל. כשתומר ברח אנחנו היינו באפלה לגמרי. אנחנו לא ידענו בכלל מה הוא עשה ואיך הוא עשה. רצינו לראות שאין פה שום דבר שמשפיע עלינו לשנים קדימה, אני לא יודעת עם מי הוא התקשר ומי ידפוק לי על הדלת בהמשך. לקח המון זמן להבין בכלל מה קרה. בסוף זה מסתכם בכמה קלסרים אבל זה אלפי מסמכים ועבודות, להתחיל בכלל להבין מאיפה זה מתחיל ואיך, לא הייתי מסוגלת לעשות זאת לבד. אני מן הסתם הייתי במצב לא טוב כשהסיפור התפרסם וכל מה שעניין אותי בהתחלה לראות מה קרה ואיך אני מוציאה את עצמי מזה, ויכולה לדעת שאין אף אחד שיבוא אליי בטענות בהמשך..." (ע' 73 ש' 30-36 לפרוטוקול הדיון וכן ר' ס' 161 לתצהירה).
80. התובעים נדרשו לפעול באופן מיידי, שכן היה ידוע כי תומר כבר עזב את הארץ, והיה חשש, אשר אף אומת בהמשך, כי הילה תעזוב בעקבותיו, תוך פרק זמן קצר. לתובעים לא הייתה שהות להתחיל ולברר הצעות מחיר ואפשרויות נוספות, הם ביקשו מישהו שיוכלו לסמוך עליו ולתת בו אמון ופנו למשרד החקירות שוגון, עליו קיבלו המלצה מקרוב משפחה (ר' ס' 161 לתצהיר ליטל ועדותה בע' 74 ש' 8-12, 29-33 לפרוטוקול הדיון).
81. עוד עלה מעדותה של ליטל, כי הם שילמו למשרד החקירות ריטיינר קבוע, אשר חולק ע"י בעל המשרד, על פי שיקול דעתו, לחוקרים, ספקים ויועצים; וכי לא נקבע מראש מחיר ביחס לחקירה בכללותה, אלא ההתנהלות הייתה מדי חודש בחודשו (ר' ע' 73 ש' 27-28 וע' 74 ש' 13-15 לפרוט' הדיון).
82. אני ערה לכך כי דוחות החקירה (למעט אלה שפורטו לעיל) ופירוט שעות העבודה לא הוצגו, זאת על אף עדותו של מר חיים פנחס-הבעלים של משרד החקירות שוגון, כי הופקו דוחות חקירה נוספים וכי הוא מניח שנערך גם רישום של שעות העבודה (ר' ע' 42 ש' 9-19 לפרוטוקול הדיון).
83. עם זאת, מר פנחס וכן החוקר העובד במשרדו, מר אפרים הר שמש, נתנו תצהירים מטעמם וכן התייצבו לחקירה בבית המשפט. עדותם הותירה עליי רושם מהימן.
84. מר פנחס העיד בתצהירו על פעולות חקירה רחבות היקף שבוצעו בקשר עם הפרשה נושא התביעה, בארץ ובחו"ל. בין היתר הוא העיד אודות המעקב שבוצע אחר הילה, ביום 18.2.2016 (כמפורט בדו"ח החקירה נספח 2 לתצהירו), לרבות בעת העברת הבעלות ברכבה, ולאחר מכן בטיסתה לארה"ב ועד לפגישתה עם תומר במלון בניו יורק.
85. אני ערה לטענות התובעים לפיהן מדובר בעדות שמיעה, מקום בו מר פנחס לא ביצע את המעקבים בעצמו, והם בוצעו באמצעות חוקרים ממשרדו. עם זאת, החשיבות שיש לייחס לכך שולית, מקום בו עצם קיומן של חקירות ומעקבים אינטנסיביים, בארץ ובחו"ל, הן אחרי בני הזוג יוסף והן אחר קרוביהם ומכריהם, לא שנויה במחלוקת (ר' גם ס' 42-46 לתצהיר תומר וס' 45 לתצהיר הילה), ובפועל פעולות החקירה אשר הועברו למשטרה ול FBI הובילו, בסופו של דבר, להגשת כתב האישום, חילוט הדירה בניו יורק ומעצרו של תומר.
86. באופן דומה העיד מר אפרים הר שמש, על המעקב שביצע אחר אביה של הילה, מר שמעון פרחניק, לרבות במהלך טיסתו ללונדון, תוך ניסיון (אשר גם צלח) לאתר את כתובת מגוריהם של הנתבעים שם (ר' תצהירו ועדותו בע' 39-41 לפרוטוקול הדיון).
87. מר פנחס הוסיף והעיד אודות מעבר אינטנסיבי על כמות עצומה של חומרים, לרבות דפי חשבון בנק, פירוט הוצאות בכרטיסי אשראי של מיטי ישראל ומיטי ארה"ב, תכתובות עם עובדי אדלמן וכיו"ב.
88. לא למותר לציין כי מסמכים אלה, כולם או חלקם, הוגשו למשטרה, שימשו בסיס להגשת כתב האישום וכן צורפו לתצהירי התובעים לצורך תמיכה בתביעה הנוכחית.
89. מר פנחס העיד כי ממצאי החקירה והנתונים הרלוונטיים נמסרו הן למשטרת ישראל ולפרקליטות והן ל FBI, כאשר בעקבותיהם נפתחה חקירה פדרלית כנגד תומר גם בארה"ב (ר' ע' 44 ש' 3-6 לפרוט' הדיון וס' 13 לתצהירו). גל העיד אף הוא על חשיבות החומר שהומצא למשטרה כפועל יוצא של פעולות החקירה שננקטו (ר' ע' 87 ש' 21-28 לפרוט' הדיון).
90. מעדותו של מר פנחס עלה בנוסף, כי החקירה אשר בוצעה על ידי משרדו, היא-היא זו אשר הביאה לחשיפת הדירה אשר נרכשה ע"י תומר בניו יורק, באמצעות חברה אמריקאית אשר הוקמה על ידו, ותפיסתה על ידי הרשויות שם (ר' ס' 14 לתצהירו).
91. לא ניתן לנתק את הממשק שבין המעקבים ההדוקים אחר תומר, הילה ובני משפחותיהם, בחו"ל ובארץ, לבין איתור מסלול הברחת הכספים והנכסים שנרכשו בהם, כמו גם חשיפתם של חשבונות הבנק אשר התנהלו על ידי הנתבעים ושפכו אור על התנהלותם ועל מעורבות של בני משפחה נוספים באירועים נושא התביעה.
92. לכך יוסף כי להתרשמותי, לא מן הנמנע כי מעקבים אלו, וההבנה של הנתבעים כי הם מצויים במעקב, על כל המשמעויות הנובעות מכך, סייעו או תרמו גם להחלטה של הנתבעים לחזור לארץ, וכפועל יוצא אף יצרו את האפשרות להעמדתו של תומר לדין והודאתו במסגרת הסדר הטיעון.
93. עוד יצוין כי גם לאחר שובם של הנתבעים ארצה נמשכו פעולות החקירה, תוך ניסיון לאתר את הכספים אשר הוברחו, כמו גם בהתייחס לחברת פנסי אשר הוקמה ע"י הילה ואשר כפי שיובהר בהמשך, שימשה גם לצורך פעילותו של תומר.
94. מכל האמור לעיל עולה, כי התקשרותם של התובעים עם משרד החקירות שוגון, הייתה חיונית והכרחית, ואף הניבה תוצאות משמעותיות.
95. עם זאת, ועל אף ההכרה ברצונם של התובעים לאתר את כלל הכספים שהושקעו על ידם ולזכות בהשבתם, אני מוצאת כי היקף החקירות ותשלום שכר טרחה בשיעור של למעלה מ- 8 מיליון ₪ עבור ביצוע פעולות החקירה כפי שהונחו ותוארו לפניי במסגרת הליך זה, חורג במידה רבה מהסביר, אינו בגדר תשומה פרופורציונלית אותה היה מקום להשקיע לשם השגת התוצאות תוך חיוב הנתבעים לשאת בו, וכפועל יוצא – אין מקום לחייב את הנתבעים בתשלום הסכום במלואו.
ויודגש, אם מדובר היה בסטייה שאינה משמעותית, או טענה לכך שניתן היה לבצע את אותה עבודה בדיוק תוך תשלום בהיקף מעט נמוך יותר – ספק גדול מאוד באם הייתי מוצאת לנכון לקבל את טענות הנתבעים.
הבחינה של הוצאות אלו בדיעבד, על בסיס התוצאות, אינה יכולה לשמש, לבדה, ככלי לבחינת טענות הצדדים. כמו כן, גם ברצון להתקשר עם בעל מקצוע אשר שיעור שכר הטרחה שהוא גובה הוא מעבר לממוצע בשוק – אין כדי להביא בהכרח למסקנה על פיה התובע שנדרש לאותה הוצאה, לא זכאי לקבל החזר בגינה.
ואולם, במקרה דנן מדובר בחריגה משמעותית מאוד, הן בהיבט של היקף הסכומים שהוצאו, והן בהיבט של אורכה של התקופה, ואפרט;
96. מעדותו של מר פנחס עלה כי פעולות החקירה התחילו בחודש פברואר 2016, כי חקירת המקרה הסתיימה בגדול עם מעצרו של תומר (קרי: בחודש ספטמבר 2016) או מספר חודשים לאחר שחרורו, כי הנושא של איתור כספי הגניבה טרם הסתיים, וכי למעשה משרדו מוסיף ומספק שירותים לתובעים עד היום (ר' ע' 41 ש' 27-31 לפרוט' הדיון).
97. אלא כי מקום בו הנכסים המשמעותיים אשר נרכשו בכספים אשר התקבלו במרמה אותרו, ככל הנראה, עוד בשלבים הראשונים יחסית של החקירות (הדירה בנתניה, הבית בקדימה והדירה בניו יורק, כמו גם רכבים שנרכשו ושימשו את בני הזוג יוסף וחשבונות בנק המתנהלים על שמם או על שם חברות שבשליטתם), היה מקום לעצור ולבחון את העלויות הכרוכות בהמשך החקירה, אל מול התועלת שבה, ולעצור אותה בשלבים מוקדמים יותר.
98. האמור לעיל מקבל משנה תוקף, מקום בו לא צורפו דוחות המלמדים על היקף החקירות שבוצעו בפועל והממצאים שהתקבלו מהם, תוך חלוקה לשנים, ובשים לב לכך, שאין חולק, שחלק לא מבוטל של הכספים שימש את הנתבעים גם לניהול אורח חיים ראוותני, לרבות חופשות יקרות בחו"ל, טיסות במחלקה ראשונה, מלונות פאר וכיו"ב. נהיר היה כי בהתייחס להתנהלות זו – מדובר בכספים אשר לא ניתן יהיה להשיבם.
99. לעניין זה אוסיף ואבהיר כי איני מתעלמת מהעובדה כי קיים פער, משמעותי, בין הסכומים אשר הוצאו מהתובעים, לבין אלו אשר אותרו.
כן אני ערה לעובדה כי ספק באם אורח החיים אותו סיגלו לעצמם התובעים, נהנתני ככל שיהיה, נותן מענה מלא לפער זה.
ואולם, בדומה לכל בדיקה, הוצאה, השקעת תשומות – יש מקום לבחינה, ולו מעת לעת, של הפער בין העלות לתועלת הצפויה. במקרה דנן, אני מוצאת כי בהתייחס לחלק מההוצאות, בתקופה המאוחרת – לא קיים אותו ממשק סביר, ובשלב מסוים – אין עוד בעצם הרצון לאתר את הנכסים/כספים, מובן ככל שיהיה, די על מנת להביא לחיוב הנתבעים במלוא היקפו.
למעשה, דומה כי דווקא הפסקתן של פעולות החקירה בשלבים מוקדמים יותר, היא זו העומדת בקנה אחד גם עם עקרון הקטנת הנזק החל על הניזוק (ר' לדוג' ע"א 531/71 לכוביצר נ' רודה, פ"ד כו(2) 113, 118 (1972); ע"א 357/80 נעים נ' ברדה, פ"ד לו(3) 762, 777 (1982); ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נ' תנעמי, פ"ד נח(1) 1, 25 (2003)).
100. בבואי לבחון את טענות הצדדים לעניין ההצדקה באישורה של הוצאה זו במלואה או בחלקה, הוספתי ונתתי דעתי גם לפסיקתו של כב' בית המשפט העליון במסגרתה נקבע כי הגם נקודת המוצא לפיה יש לפסוק לבעל דין שזכה בדינו הוצאות ריאליות, לבית המשפט מוקנה שיקול דעת, ועליו להוסיף ולבחון את שיעור ההוצאות הנטען, סבירותן, מדתיותן והאם הן היו הכרחיות לניהול ההליך בהתחשב בנסיבות העניין (ר' בג"צ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לתוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסמכת למתן רשיונות יבוא-משרד התעשיה והמסחר (20.6.2005)).
101. בנסיבות אלה, מקום בו עדותם של התובעים בדבר הסכומים אשר שולמו על ידם בפועל נתמכה בראיות ונמצאה מהימנה; עת בחנתי את תוכן המסמכים המלמדים על מועד, והיקף פעולות החקירה; עת ניתנה הדעת להשלכות חלוף הזמן על היתכנות איתור חלק מהכספים; בהינתן אופי ומהות הנכסים אשר אותרו כמו גם נתיבי הכסף אליהן הובילו החקירות; תוך מתן הדעת לכלל השיקולים אשר נמנו לעיל, לרבות הצורך באיתורה של נקודת האיזון שבין הרצון באיתור והשבת הכספים לבין עלות אותו איתור, הצורך בבחינת היחס שבין היקף ההוצאה למועד בו הוצאה והסבירות/התכנות לאיתורם של נכסים – אני מוצאת כי לא ניתן להכיר בקיומה של הצדקה להיקף החקירות ומשך ניהולם, וכי נכון היה, לכל הפחות, לצמצם את ההיקף של ההוצאה אל מול התועלת הצפויה, בשלב מוקדם יותר, ועת לא נעשה כן יש להעמיד את סכום הפיצוי הכולל בגין ההוצאות הנוגעות לתשלומים לנותני שירותים (עו"ד, רו"ח וחוקרים פרטיים), על סך של 4 מיליון ₪.
סכומים אשר שולמו לחב' אי איי סקיוריטי
102. הנתבעים ביקשו לקזז סך של 188,544 ₪ אשר שולמו על ידי התובעים לחב' אי איי סקיוריטי בגין שירותי אבטחת מידע למשרד התובעים, נוכח חששם כי תומר יפרוץ למערכות המחשוב שלהם.
103. מהראיות אשר הובאו לפניי עלה כי תשלומים כאמור בוצעו בפועל ונכללו ע"י התובעים במסגרת רכיב התביעה אשר הועמד על סך כולל ש 10,573,644 ₪ אשר נתבע בגין הוצאות חיצוניות (ר' נספח 108 ע' 1672-1695 לתיק המוצגים של התובעים).
104. ליטל העידה כי לאחר חשיפת מעשי המרמה התגלו פרצות אבטחה במערכות המידע של GKI, באופן שהקים מבחינתם חשש ממשי כי תומר הוא זה אשר עומד מאחורי ניסיון הפריצה וגרימת הנזק למערכת (ר' ס' 196 לתצהירה ועדותה בע' 75 ש' 11-16 לפרוטוקול הדיון).
105. עם זאת היא אישרה בחקירתה כי הם לא הגיעו לשום ממצא אשר קושר במישרין את תומר לפריצה למערכת וכי אין להם הוכחות לקשר שלו לפריצה זו (שם, ש' 17-19 לפרוטוקול הדיון).
106. בהיעדר ראייה הקושרת את תומר לפריצה למערכות של GKI, ועל אף שניתן להבין על מה היה מבוסס חשדם של התובעים בנסיבות העניין, איני מוצאת לחייב את הנתבעים בתשלום הסך האמור.
תשלומים אשר נטען כי הועברו למיטי לאחר הפסקת פעילותו של תומר
107. הנתבעים טענו כי לא היה מקום לחייב אותם בתשלום הסך של 1,900 ₪ וכן סך של
25,000 $ בגין סכומים אשר הועברו למיטי לאחר שתומר כבר לא נטל חלק בפעילותה ואף נעצר ומשכך המדובר בתקופה בה לאותה חברה לא הייתה עוד כל פעילות.
108. מהראיות אשר הובאו לפניי עלה כי מדובר בסכומים אשר אכן הועברו בפועל (ר' ע' 1511-1521 במסגרת נספח 108 לתיק המוצגים של התובעים).
109. בהתייחס לסכומים אלו עלה מתוך עדותה של ליטל, אשר לא נסתרה, כי הכסף הועבר למיטי ארה"ב, לצורך כיסוי עלויות, לרבות דמי השכירות של המשרדים, תשלום יתרת חוב לאחת העובדות, כיסוי יתרות חוב ותשלום עמלות ביחס לחשבון הבנק, הגשת דוחות בארה"ב וכיוצא באלו (ר' ע' 72 ש' 9-20 לפרוט' הדיון).
110. לעניין זה ביקשו התובעים להפנות את שימת הלב לעובדה כי גל היה בעל מניות ומנהל במיטי וביקש להבטיח את סיום פעילותה ללא חשש מפני תביעות עתידיות כלפיו.
111. לשאלת בית המשפט מדוע התובעים לא פעלו לפירוק החברה, הבהירה ליטל כי לצורך כך הם נזקקו לתומר אשר היה רשום כמחזיק ב- 85% מהון המניות של החברה, הן בארץ ובין בארה"ב. (שם, ש' 20-21 לפרוט' הדיון).
112. התובעים לא פנו אל תומר בעניין זה ולא ביקשו את סיועו (ר' ע' 72 ש' 25-26 לפרוט' הדיון), ואולם בנסיבותיו העובדתיות של ההליך שלפניי, היעדר אותה פנייה סביר מאוד ולא ניתן לזקוף אותו לחובתם של התובעים.
113. בנסיבות אלה, איני מוצאת לקזז סכומים כלשהם מסכום התביעה בשל טענות הנתבעים לעניין הכספים אשר הועברו למיטי ארה"ב לאחר מה שכונה על ידי הנתבעים כ-"הדחתו של תומר".
שווי זכויותיו של תומר בחב' מיטי
114. לטענת הנתבעים, במועד בו פעלו התובעים להפסקת פעילותו של תומר בחברות, הייתה מיטי חברה פעילה וכן היו בחזקתה/ברשותה נכסים שונים.
לגרסתו של תומר, למיטי היו נכסים יקרי ערך, פיזיים וטכנולוגיים, בשווי מוערך של מאות אלפי דולרים, לרבות דומיין, בסיס משתמשים, טכנולוגיה ואלגוריתמיקה אשר פותחו לצורך הרשת החברתית, גרפיקה, עיצוב, סרטוני תדמית, מחשבים, ציוד היקפי, ציוד משרדי, לוחות עבודה וערבות בנקאית בסכום משמעותי שהופקדה אצל משכיר הנכס בניו יורק (ר' ס' 34-37 לתצהירו).
לפיכך עתרו הנתבעים לקיזוז חלקו של תומר בגין שווים של נכסים אלה מסכום התביעה, בסכום מוערך של 2 מיליון ₪.
115. לא מצאתי לאמץ טענות אלו של הנתבעים, ודין טענות אלו לדחייה. טעמיי להלן;
116. אקדים ואציין כי המדובר בטענת קיזוז, וביחס לזו לא הוצגה, ולו ראשית ראיה, לעניין השווי של אותה פעילות או אותם נכסים נטענים. כפי שצוין לעיל, ובהתאם להלכה הפסוקה, על הטוען טענת קיזוז להעלותה בצורה ברורה ומפורטת, כשם שמנסחים כתב תביעה, לפרט את הסכום אותו מבוקש לקזז ולהציג במדויק את מערכת הנתונים עליהם הוא מבוסס. לא די בהעלאת טענות בעלמא (ר' לדוג' ע"א 2702/92 גינזברג נ' בן יוסף, פ"ד מז(1) 540, 555 (1993)). די בכך בלבד כדי לדחות את טענת הקיזוז.
117. על הנקוב יוסף כי מהראיות אשר הונחו לפניי עלה כי פעילותה של מיטי, בכללותה, הייתה פיקציה. המדובר בחברה שכל מהותה ופועלה היה הונאת התובעים וגזלת כספם, תוך הצגת מצגי שווא ונתונים כוזבים.
משכך, ממילא אין ערך של ממש לנכסיה הטכנולוגיים ולא ניתן לעשות בהם כל שימוש, מה גם שפעילותה של החברה הופסקה לאחר חשיפת הפרשה.
על כל אלו יוסף כי אף אילו היה מוכח כי למיטי נכסים כלשהם (וכאמור אין אלו פני הדברים), היה על הנתבעים להוסיף ולהוכיח כי בנסיבותיו של ההליך שלפניי, מקום בו התברר כי הדמות המרכזית, המוציא והמביא, נוטל לכיסו את הכספים, קיימת אפשרות והיתכנות סבירה לעשות שימוש באותם נכסים. גם ביחס לכך, מצאתי את טיעוני הנתבעים, כדלים.
118. מעדותו של גל עלה כי לא הייתה להם שום דרך להגיע לדומיין או לכל נכס נטען אחר בחברה (ר' ע' 88 ש' 33-34 לפרוט' הדיון).
119. באשר למשרדים בניו יורק והערבות אשר הופקדה העידה ליטל כי הם טסו ביחד עם עוה"ד לארה"ב על מנת לנהל מו"מ עם משכיר המשרדים, ובסופו של דבר הוסכם כי על מנת להשתחרר מהשכירות הם ישאירו במשרדים את הכל ובנוסף ישלמו קנס של 110,000 $ (ר' עדות ליטל בע' 71 ש' 6-16 לפרוט' הדיון ועדות גל בע' 88 ש' 28-32 לפרוט' הדיון).
120. למעלה מן הצורך יצוין כי מן הראיות עלה כי מקום בו מיטי לא פורקה, תומר עודנו בעלים של 85% מהמניות בחברה, וככל שהיה למניותיו ערך, או היו לחב' נכסים כלשהם – ניתן היה לצפות, לכל הפחות, כי הוא יפעל לצורך צמצום הנזק. העובדה כי מאומה לא נעשה, מדברת בעד עצמה. (ר' עדות ליטל בע' 20-21 לפרוט' הדיון).
121. בהינתן הנקוב – טענות הנתבעים בגין רכיב הגנה זה, נדחות.
קיזוז סכומים אשר הושקעו על ידי תומר במיטי, סכומים אשר שימשו להפעלתה השוטפת וכן הוצאות אש"ל של תומר בחו"ל.
122. במסגרת כתב ההגנה טענו הנתבעים כי בתחילת דרכה, הייתה מיטי חברת הזנק לכל דבר ועניין, העסיקה עובדים, שכרה משרדים בישראל ובארה"ב, השתתפה בכנסים וזכתה לתשומת לב תקשורתית רבה.
123. עוד נטען על ידם, כי תומר השקיע במיטי, מכספו האישי, סך של כ- 300,000 ₪, אשר הופקדו בחשבונה של מיטי ושימשו לצרכיה השוטפים (ר' ס' 114 לכתב ההגנה וס' 4 לתצהיר תומר).
124. בנוסף נטען, כי חלק ניכר מהכספים אשר הושקעו על ידי התובעים, לא שימשו את תומר לצרכיו האישיים, אלא שימשו לצורך המשך קיומה ופעילותה של החברה, לרבות תשלום משכורות, דמי שכירות, הוצאות שיווק ופיתוח עסקי וכיו"ב. הנתבעים העריכו סכום זה בסך של 749,244 $ לשנה, למשך תקופה של שנתיים (ר' ס' 62 לתצהירו של תומר).
125. כמו כן נטען, כי במהלך ולצורך פעילותה העסקית של מיטי נדרש תומר לנסיעות תכופות וממושכות לחו"ל, בעיקר לארה"ב, וכי יש לשפותו על הוצאות האש"ל שהיו לו בנסיעות אלה, כמקובל בנסיעות מסוג זה, בהיקף של כ- 200,000 ₪.
126. לא מצאתי לאמץ טענות אלו של הנתבעים, ואבאר;
127. חלק מטענות הנתבעים לקיזוז, בפרק זה כמו גם ביחס לפרקים אחרים, לא עומד בקנה אחד עם הנקוב בכתב האישום, לרבות הודאתו של הנתבע בנקוב בו.
128. הנתבעים נמנעו מלצרף אסמכתאות כלשהן המתייחסות להשקעות הנטענות על ידי תומר במיטי והיקפן, או להוצאות האש"ל הנטענות. די בכך על מנת לדחות את טענות הקיזוז ביחס לרכיבים אלו (ר' ע"א 2702/92 לעיל).
129. מעדותו של תומר עלה כי סכומים אלו אשר הועברו לטובת פעילותה של החברה, הוצאו מחשבונו בבנק הפועלים בפרדס חנה – במזומן. אלא כי טענות אלו של תומר לא נתמכו בדבר, ותומר אף אישר כי הוא אינו יכול להפנות לאסמכתאות כלשהן ביחס להשקעות אלו.
לשאלה מדוע לא פנה לבנק, על מנת לקבל את האסמכתאות המתאימות, השיב תומר כי לא ראה בכך צורך, מאחר והעסיק עובדים אשר נחקרו במשטרה וברור כי שולם להם שכר. אלא כי אותם עובדים לא זומנו למתן עדות, תלושי משכורת לא הוצגו, וממילא לא ברור מדוע הייתה הצדקה להוצאתם של כספים במזומן, לצורך כך (ר' ע' 95 ש' 20-34 לפרוטוקול הדיון).
130. באשר לכספי ההשקעה הנטענים, דומה כי אין חולק כי חלק מהכספים יכול ששימשו לצורך צרכיה השוטפים של חב' מיטי והפעלתה, לרבות שכירת משרדים, תשלום משכורות וכיו"ב (ר' גם עדות ליטל בע' 55 ש' 11-22 לפרוט' הדיון).
131. עם זאת, תומר אישר בחקירתו כי אין לו אסמכתאות מהן ניתן היה ללמוד כי הכספים אשר הועברו שימשו לצרכיה של מיטי, וממילא לא ניתן לאמוד את הכספים שלכאורה הושקעו לצורך כך:
"ש. יש לך אסמכתאות לזה שהשתמשת בכסף כדי לשלם הוצאות של מיטי?
ת. הוכחה תחת נייר לא. אם לא הייתי משלם היו לי תביעות ולא היו עובדים ולא הייתה עבודה בחברה והם לא היו באים לעבוד תחת מיטי.
ש. הם עברו לעבוד במיטי?
ת.כן.
ש. חודש אחרי הלוואת הגישור?
ת.כן.
ש. יש לך הוכחה כתובה שהם בכלל עבדו לפני זה? יש הסכמים כתובים?
ת. מפנה לשאלה הקודמת שלך לגבי כתבי הויתור, הם לא היו ממחים את הזכויות שלהם אם לא היו עובדים קודם במקום מסוים.
ש. אני מפנה לתשובה הקודמת שלך שכל כתב הויתור הזה היה קומבינה.
ת. מסכים אבל זה לא קשור לעובדים עצמם. וגם בחקירות המשטרה העובדים מספרים מתי התחילו לעבוד, תחת מי.
ש. תראה לי.
ת. אין לי פה עכשיו."
(ר' ע' 96 ש' 26-ע' 97 ש' 4 לפרוט' הדיון).
132. המסמכים היחידים אשר צורפו הם דוח ניתוח הוצאות בחתך חודשי ושנתי משנת 2015 אשר לא ברור על ידי מי נערך ולא נתמך באסמכתא כלשהי (נספח 3 לתצהיר תומר); וכן הודעת דוא"ל הנוגעת לכאורה לעלות השיפוצים של משרדיה של מיטי בניו יורק אשר גם לה לא צורפה אסמכתא כלשהי. לא למותר לציין כי לא מן הנמנע כי גם מסמכים אלה, כמו מסמכים אחרים, הם מסמכים מזויפים אשר נערכו ע"י תומר.
133. זהו המקום להוסיף ולציין כי אני ערה לכך שתשלומים שונים הנוגעים להוצאותיה של מיטי, שולמו לידי התובעים או מי מהם, וזאת מקום בו מיטי שכרה מהם משרדים וקיבלה שירותי הנהלת חשבונות (ר' גם ס' 29 לסיכומי הנתבעים וס' 12-14 לתצהיר תומר). בכך אין כדי לשנות את התמונה, וממילא, אלמלא הושכרו המשרדים למיטי, התובעים היו יכולים להשכירם לגורם אחר ולקבל דמי שכירות בגינם. הוא הדין ביחס למתן שירותי הנהלת החשבונות (מה גם שהוכח כי אלה ניתנו על בסיס מסמכים מזויפים אשר הוצגו ע"י תומר – ר' עדותו בע' 102 ש' 31-35 לפרוט' הדיון).
134. מעבר לכך, ולא פחות חשוב, מהראיות אשר הובאו לפניי עלה, כי ההוצאות אשר הוצאו בקשר עם תפקודה השוטף של מיטי, נועדו למעשה לבנות את ה"תפאורה" אשר אפשרה את קיומה של "ההצגה" מכוחה ניטלו כספים שלא כדין מהתובעים.
ספק באם ניתן היה להביא את התובעים להוסיף ולהשקיע במיטי או בחברות האחרות כספים, לא כל שכן בהיקף שהושקע, מבלי שיוצגו אותם מצגים של חברה פעילה, מתפקדת, בעלת משרדים ועובדים.
135. גל העיד כי מחקירה בדיעבד של עובדי החברות עלה, כי העסק כולו היה בבחינת פיקציה אחת גדולה, כי לא הייתה פעילות עסקית של ממש והעובדים, למעשה, לא עשו דבר:
"ש. ראית ששולמה משכורת לשגיא, לארז, לחן, תן ביס, שכירות, האם חישבת כמה כסף יצא על ההוצאות האלה כדי לחשב כמה לשיטתך נשאר לצרכים האישיים של תומר?
ת. זה חסר משמעות. ממני נגנב למעלה מ 17 מיליון שקל. ההוצאות האלה זה הוצאות לצורך הצגה, ככה בנו את התפאורה שנתנה לזה שיגנב ממני כסף. אני לא סופר כמה הלך לפה או לשם או כמה הם נהנו או לא נהנו. אני רוצה את הכסף שנלקח ממני.
ש. לפחות את הסכומים הללו היית צריך להפחית מהסכום של הגניבה?
ת. אני לא מסכים עם זה. העובדים בארה"ב לדוגמא הייתה שם את סיוון ועוד עובד שאני לא זוכר את שמו. שחקרנו אותם שנגמר הסיפור סיוון סיפרה לנו שהיא היתה יושבת ולא עושה כלום והעובד השני היה צופה בפורנו כל היום. כך שהעובדים הם הצגה לכל דבר, הוא היה חייב לשלם תן ביס כי היה חייב אבל זו הצגה. לא היה עסק, העסק היה פיקציה אחת גדולה, לא היתה שום פעילות עסקית".
(ר' עדות גל בע' 83 ש' 21-23, ע' 88 ש' 14-15 וש' 20-22 לפרוט' הדיון ועדות ליטל בע' 71 ש' 1-3 לפרוט' הדיון).
136. באופן דומה, עלה מהראיות, כי גם שיתופם הלכאורי של התובעים בענייניה של החברה, נעשה למראית עין וכחלק ממעשה ההונאה.
137. תומר אישר בחקירתו כי מיילים ודוחות אשר הוצגו בפני הנתבעים היו מזויפים וכללו נתונים אשר לא תאמו את המציאות, בלשון המעטה (ר' לדוג' עדותו ע' 93 לפרוט' הדיון).
138. מחקירתו של גל עלה כי בפועל לא הייתה לו גישה למסד הנתונים של החברה, לכרטיסי אשראי ואף לא לחשבון הבנק של החברה.
הגם כי גל יועד לכאורה ליתן ייעוץ בתחומי האלגוריתמיקה, הארכיטקטורה, הקידום העסקי ותחום ה- QA, הייעוץ הוגדר כזה אשר ניתן על פי קריאה, ובהיעדר פנייה מתאימה לא ניתן על ידו בפועל, והוא לא ביקש, וממילא גם לא ראה את הקוד של החברה או את מסד הנתונים שלה (ר' ע' 84 ש' 4-22 לפרוט' הדיון).
139. זאת ועוד; מן הראיות אשר הובאו לפניי עלה כי כבר בתחילת הדרך הוצגו על ידי תומר מצגים שאין מאחוריהם מאומה, בכל הנוגע לאפליקציה, תוך שאלו אף גובו במסמכים מזויפים.
140. מעדותה של ליטל עלה כי המגעים והמו"מ בין הצדדים, התנהלו בחודשים יולי-אוקטובר 2013, חב' מיטי הוקמה בחודש ספטמבר 2013 ובאותו החודש גם הועמדה הלוואת הגישור לחברה והסכם ההלוואה הראשון נחתם ביום 20.10.2013 (ר' עדות ליטל בס' 17-18, 20 לתצהירה ועדות גל בס' 26 לתצהירו).
141. תומר הודה, במסגרת כתב האישום, כי כבר בחודש אוגוסט 2013, הוא הציג בפני התובעים מצגים שקריים ביחס לכמות המשתמשים הרשומים באפליקציה (ר' ס' 3 לאישום הראשון ועדותו בע' 92 ש' 5-7 לפרוטוקול הדיון).
142. בחודש נובמבר 2013, שלושה שבועות בלבד לאחר חתימת ההסכם, הוא הציג לליטל מצגים שקריים אודות הגידול במספר המשתמשים באפליקציה, תוך שהוא מצרף להודעתו דו"ח מזויף שנערך על ידו (ר' ע' 93 ש' 26-32 לפרוטוקול הדיון ומוצג ת/5).
143. באופן דומה זויפו דוחות ונתונים גם בחודש דצמבר 2013 (ר' ע' 93 ש' 10-25 לפרוטוקול הדיון).
144. דהיינו: כבר בתחילת הדרך, התנהלותו של תומר בכל הנוגע למיזם המשותף, הייתה התנהלות תרמיתית, כאשר חב' מיטי שימשה ככלי בידיו לצורך ביצוע מעשי התרמית וההונאה.
145. הוא הדין ביחס לנסיעותיו התכופות של תומר לחו"ל.
146. בהתכתבות לכאורה עם חב' אדלמן (הפיקטיבית), עלתה דרישה כי נציג של מיטי יגיע פעם בחודש לפחות לארה"ב. תומר העיד על כך בחקירתו:
"ש. בהצעה הזו של אדלמן שאתה נתת, יש התחייבות של מיטי שיהיה נציג פעם בחודש לפחות בניו יורק. למה רצית לארגן לעצמך דרך ההצעה שנתת שתהיה פעם בחודש בניו יורק?
ת. כי רציתי להיות פעם בחודש בניו יורק.
ש. כשהתחזית לאדלמן מעבר לכך שהוצאת כסף מהתובעים סידרת לעצמך ביקור חודשי בניו יורק מטעם מיטי.
ת. אני לא יכול לאשר את זה כי הייתי טס כאוות נפשי.
ש. מי שילם על הטיסות שלך החודשיות לניו יורק?
ת. החברה, מיטי".
(ר' ע' 105 ש' 10-14 לפרוט' הדיון).
147. כפי שהובהר לעיל, פעילות עסקית של ממש לא הייתה.
148. כך לדוגמא אישר תומר בחקירתו הנגדית כי פגישות עם הבנקאי הקוריאני סון מין ג'ון, כמו גם פגישות עם הצוות של חב' אדלמן (הפיקטיבית) בעמק הסיליקון, לא התקיימו (ר' מוצג ת/9 ועדותו של תומר בע' 106 ש' 5-15 לפרוט' הדיון).
149. לנקוב תיווסף גם עדותו של תומר ממנה עלה כי הוא משך כספים במזומן, בהיקף של אלפי ₪, מחשבונה של מיטי, המיר אותם לדולרים ובזבז אותם בנסיעותיו לחו"ל (ר' ע' 103 ש' 1-14 לפרוט' הדיון).
150. בהינתן מסד עובדתי זה, מצאתי חלק מטענות הנתבעים לעניין ההצדקה בקיזוזים אלו ואחרים, כזו אשר יש להכתירה תחת הכותרת של עזות מצח.
פיצוי בגין הטרדה מאיימת
151. הנתבעים עתרו לקבלת פיצוי בסך של 4 מיליון ₪, בגין מה שהוגדר על ידם כ"מסע נקמה ורדיפה אובססיבי, חסר מעצורים וחסר עכבות" (ר' ס' 40 לתצהיר תומר).
152. לטענתם, החל משנת 2016 שכרו התובעים משרד חקירות פרטי, לצורך התחקות ומעקב בלתי פוסק אחר הנתבעים, ילדיהם הפעוטים, הוריהם הקשישים, שכניהם ומכריהם, הן בארץ והן בחו"ל.
153. הנתבעים העידו כי החוקרים ביצעו אחריהם מעקבים 24/7, עקבו אחר גן הילדים של בתם בחו"ל, עקבו אחר אביה של הילה שטס לבקרם בלונדון, שהו שעות ארוכות במסעדה שבבעלות הוריה של הילה, ביקרו אצל הוריו של תומר תוך התחזות ל"חבר", שוחחו עם שכניהם ומכריהם תוך הוצאת דיבתם רעה, הזדהו לנתבעים בפני גורמים שונים לצורך השגת מידע, הניחו מצלמות מעקב מחוץ לביתם וכיו"ב.
כן הם העידו על תקרית במסגרתה החוקר אשר נדרש ע"י תומר לחדול מפעולות המעקב, נמלט מהמקום תוך שהוא דורס אותו ברכבו, ומותיר אותו פגוע על הכביש עם פגיעה פיזית שהצריכה פינוי לחדר מיון (ר' ס' 43-49 לתצהיר תומר).
154. נוכח התנהלות נטענת זו, הנתבעים ביקשו וקיבלו צו למניעת הטרדה מאיימת נגד גל, אביו ואחד החוקרים הפרטיים (במסגרת ה"ט 25645-01-17). ערעור שהוגש על ההחלטה נדחה ע"י כב' השופטת פלאוט, במסגרת ע"א 17284-02-17.
155. תומר הוסיף והעיד כי למיטב ידיעתו, הגורמים אשר הופעלו ע"י גל העתיקו את המחשב הפרטי שלו, הכולל התכתבויות וקבצים בעלי אופי אישי ופרטי, תוך פגיעה בפרטיותו (ס' 53 לתצהירו).
לשיטתו, העסקת החוקרים הפרטיים הייתה מיותרת ובזבזנית, החוקרים הפרטיים לא השיגו מידע שלא היה ידוע קודם לכן, או שלא נמסר על ידו במסגרת חקירתו במשטרה, ועובדתית, במסגרת ראיות התובעים צורף אך שבריר מכלל המידע שנאסף.
האמור לעיל מקבל משנה תוקף, מקום בו בני הזוג קלקשטיין הוציאו על החקירות הפרטיות סכום העולה על סך של 8 מיליון ₪, ובהינתן ניסיונותיו של תומר, אשר נדחו על ידם, להביא לסיום הסכסוך בדרכי שלום.
156. בני הזוג קלקשטיין מצדם, העידו אודות החשיבות וההכרח בביצוע החקירות, בארץ ובחו"ל, לצורך איתורם של בני הזוג יוסף והכספים אשר הוברחו. לשיטתם, החקירות האינטנסיביות שבוצעו, הן-הן אשר הביאו, בין היתר, לשובם של בני הזוג יוסף ארצה ומעצרו של תומר, כמו גם לחשיפת הדירה בניו יורק, שנרשמה על שם חברה שתומר הקים.
עוד הם העידו, כי משרד החקירות והחוקרים מטעמו פעלו בצורה לגיטימית, מקצועית ומכובדת, במסגרת החוק, וכי פעולות החקירה אשר מומנו על ידם, סייעו רבות לרשויות האכיפה בארץ ובחו"ל.
באשר לסוגיית ה"דריסה" העידו בני הזוג קלקשטיין כי דובר במניפולציה זולה ומכוערת מבית היוצר של הנתבעים והתחזות של תומר.
157. באשר לצו למניעת הטרדה מאיימת העידו התובעים, כי מקום בו הבקשה בעניין זה הוגשה לבית המשפט בעיצומה של החקירה המשטרתית, הם התבקשו על ידי החוקרים לא להגיש תצהיר או מסמכים כלשהם במסגרת ההליך. כעולה מהחלטת בית המשפט, הוא נעתר לבקשה בהיעדר כל תצהיר או גרסת הגנה יציבה מטעמם (ר' ס' 55-56 לתצהיר גל).
158. בנוסף הם העידו, כי תומר שיקר לבית המשפט, עת טען כי המעקב בוצע במסגרת "סכסוך עסקי", כאשר על רקע זה הגיע בית המשפט למסקנה כי המעקב הוא בלתי מידתי ופוגעני שלא לצורך. מובן כי לאחר הודאתו של תומר במעשי המרמה והיקפם, במסגרת ההליך הפלילי, ניתן לומר בוודאות כי תומר שיקר לצורך השגת מטרתו.
159. לשיטתם, העובדה כי בני הזוג יוסף חוזרים ומעלים פרשה זו, גם לאחר הרשעתו של תומר, מלמדת עד כמה הם חסרי מצפון.
160. לאחר שחזרתי ועיינתי בטענות הצדדים וראיותיהם, אני מוצאת כי דין טענות הנתבעים להידחות.
161. לא הובאו ראיות להיווצרותו של נזק, למעט נזק לא ממוני, אשר נגרם לנתבעים עקב פעולות החקירה. עדותו של תומר לפיה החוקרים הפרטיים סיכלו כל אפשרות שלו להמשיך בחייו ולכלכל את משפחתו או לעבוד בחברה אחרת, לא נתמכו בראיה כלשהי.
162. חשוב מכך - מהראיות אשר הובאו לפניי עלתה חשיבותן של פעולות החקירה אשר בוצעו, לרבות הממצאים המשמעותיים שהושגו באמצעותן. לא מן הנמנע כי אלמלא ביצוע החקירות המקיפות, בני הזוג יוסף לא היו שבים ארצה, תומר לא היה עומד לדין וגם הנכסים אשר אותרו ו/או חולטו היו מוברחים.
163. אני ערה לכך שבית המשפט, כמו גם ערכאת הערעור, מצאו לקבוע כי מדובר בהטרדה מאיימת. עם זאת, מעיון בבקשה ובהחלטות שניתנו, נספחים 11 ו- 12 לתצהירו של תומר, אני למדה כי ספק רב באם הוצגה בפני הערכאה הרלוונטית התמונה העובדתית אליה נחשפתי במסגרת הליך זה, וזו אשר על בסיסה אני נדרשת כיום לבחינת המידתיות של פעולות החקירה שננקטו.
164. לעניין זה יוזכר כי במועד בו עתרו הנתבעים למתן סעד של מניעת הטרדה מאיימת, פעולות החקירה טרם הבשילו לכדי כתב אישום, לא כל שכן הרשעה פלילית.
165. יתרה מכך, לא מצאתי להתעלם מגרסת התובעים על פיה הם לא הגישו תשובה לבקשה, נוכח השלב בו הייתה החקירה הפלילית מצויה, והתייחסות החוקרים לכך (ר' ס' 55-56 לתצהיר גל ועדותו בע' 89 ש' 11-32 לפרוט' הדיון).
166. מר חיים פנחס העיד כי הוא זה אשר הנחה את בני הזוג קלקשטיין, לאחר התייעצות עם המשטרה, שלא להגיב בבית המשפט, על מנת שלא לחשוף את חומרי החקירה כנגד בני הזוג יוסף, אשר הייתה באותה עת בעיצומה. כמו כן הוא העיד כי לא הייתה כל הטרדה וכי פעולותיו של תומר נועדו על מנת לטרפד את החקירה ולהביא להפסקת המעקב אחריו (ר' ע' 45 ש' 23-35 לפרוט' הדיון).
167. עיון במסמכי בית המשפט הרלוונטיים מלמד כי במסגרת הנימוקים שניתנו להחלטה נכללה בין היתר הקביעה הבאה: " ... המשיבים או מי מהם לא הגישו כל תצהיר בתשובה לבקשה ואף לא ביקשו ליתן כל הצהרה בפני בית המשפט בדיון שנערך במעמד הצדדים. כל הטיעון מצד המשיבים לא בא אלא מפי בא כוחם, ובכל הכבוד, כל הטיעון העובדתי המגולם בו לא הובא בפני בית המשפט באמצעות תצהיר או ראיה אחרת כלשהי" (ס' 9 להחלטה בת"ט 25645-01-17 נספח 11 לתצהיר תומר, וכן ר' ס' 11 ו- 15 להחלטה).
גם כב' השופטת פלאוט, במסגרת הערעור, ציינה כי טענות המשיבים לא נסתרו וכי: "למערערים אין גרסה נגדית, שכן, כאמור, לא הגישו תצהיר מטעמם. הכחשתם את אירועי המעקב באמצעות כלי רכב אין בה די נוכח קביעת בית המשפט לפיה, גם אם המשיב לא יכל לאשר את זהות נהג הרכב, קם בסיס להניח כי יכול שמדובר בפעולות שנעשו ביוזמת המערערים או מי מהם" (ע' 5 ש' 22-25 לפסק הדין נספח 12 לתצהיר תומר).
168. זה השלב להבהיר כי אני ערה לקביעתה של כב' השופטת אוסי שרעבי לפיה גם אם בני הזוג קלקשטיין היו מוכיחים את טענותיהם, עדיין היה בפעולות שננקטו כדי הטרדה מאיימת.
כן נתתי דעתי כי מכלל הראיות אשר הונחו לפניי עלה כי היקף החקירות אשר בוצעו בפועל על ידי התובעים, ביחס לפעילותם ומעשיהם של הנתבעים, חרגה מאותו היקף אשר מכוחו או בשלו, יש לחייב את הנתבעים בעלות.
למעלה מכך, הוספתי ונתתי דעתי לעמדה העיקשת של התובעים לשוב ולהידרש לסוגיות עובדתיות שונות, הגם כי אלו מוצו.
איני מתעלמת מכל אלו.
ואולם, לצד כל אלה, לא ניתן היה להתעלם מהתועלת המשמעותית אשר הופקה מכלל החקירות, מהשלכותיה על ההליך שלפניי כמו גם ההליך הפלילי, ומעל כל אלה – כי בהינתן ההתנהלות התרמית אליה נחשפתי, אין אלא להסיק כי אלמלא ביצוען של חלק הארי של פעולות החקירה – ספק באם היו התובעים זוכים להיפרע מהנתבעים או מי מהם, בסכום כלשהו, ואף לא ברור אלו נזקים נוספים הם היו נדרשים לכסות, אם לא היו באים בדברים עם צדדים שלישיים שונים.
וכל זאת, ביחס לנזק ממוני אשר רכיביו לא הוכחו, ונזק לא ממוני שנטען, על ידי מי שבחרו שלא לפעול ולו במעט, להקטנת נזקי התובעים, והיה במעשיהם בפועל, משום ניסיון להבריח נכסים וכספים אותם נטלו מהתובעים.
בהינתן הנקוב איני מוצאת להורות על קיזוז סכום כלשהו מסכום התביעה, וודאי שלא בהיקף לו עתרו הנתבעים, ודומה כי לעניין זה די בשיעור הסכום אשר נפסק במסגרת פסק הדין בערעור.
169. בשולי סוגיה זו אציין כי מתוך עדותו של גל, אשר לא נסתרה, עלה כי הצו להטרדה מאיימת פקע בחלוף 6 חודשים, ועל אף בקשתם של בני הזוג יוסף לחדשו, הוא לא חודש (ר' ס' 58 לתצהיר גל).
170. כאמור, לאחר הגשת כתב האישום, ההודאה וההרשעה הפלילית, ולאחר בחינת הראיות שהובאו לפניי, והגם כי מצאתי כי היה מקום לצמצם את פעולות החקירה – מכח עקרון הקטנת הנזק; בהינתן נזקם הכספי של בני הזוג קלקשטיין, כמו גם מסקנותיי, כפי שיפורטו בהמשך, בדבר ניסיונם של בני הזוג יוסף, להימלט מאימת הדין ולהבריח נכסים, איני מוצאת כי יש מקום להורות על קיזוז כספי כלשהו, בגין הטרדה מאיימת.
הפרשי שער
171. במסגרת כתב התביעה נתבעה השבת סכום כולל של 17,608,066 ₪, אשר מתוכו סך של 11,874,872 ₪ - מקורו לכאורה בהעברות כספיות דולריות אשר בוצעו ע"י התובעים.
(לעניין זה דומה כי החישוב נעשה על פי הסכומים הדולריים הנקובים בס' 111, 125 ו- 132 לכתב התביעה – סכום כולל של 3,016,912 $, בהכפלת שער הדולר למועד הגשת התביעה: 3.304 ₪).
172. לטענת הנתבעים, יש מקום להפחית מסכום התביעה הכולל את הסך של 1,692,107 ₪, בגין הפרשי שער (נכון למועד הגשת התביעה), וזאת מקום בו בכתב התביעה הסכומים הדולריים נתבעו על פי ערכם בשקלים במועד העברתם.
לטענתם, אופן חישוב הנזק הנתבע על ידי התובעים, אינו עומד בקנה אחד עם פסיקתו של כב' בית המשפט העליון על פיה השער על פיו יש לבצע את ההמרה הוא שער הדולר במועד מתן פסק הדין ואין מקום לפסוק הפרשי הצמדה וריבית על הסכומים המתקבלים.
173. מנגד טענו התובעים להעדרה של הצדקה לכך שהנתבעים ייהנו מהירידה בשער הדולר בנסיבותיו של הליך זה, ולפיכך נטען כי יש להמיר את סכומי ההשקעה הדולריים לשקלים, בהתאם לשער היציג במועד ביצוע כל תשלום ותשלום, ובהמשך להצמיד את הסכומים המתקבלים, בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה.
174. בהתייחס לסוגיה זו אקדים ואציין כי אם הייתה מוצגת לפניי אינדיקציה לכך שהתובעים ביצעו את ההעברות בשקלים (גם כאשר הסכומים ננקבו בדולרים), יכול שהיה מקום להוסיף ולהתייחס אליהם על פי ערכם השקלי, כמו גם לבחון את טענות התובעים בדבר ההצדקה להוסיף לאלו הפרשי הצמדה וריבית ממועד ביצוע כל אחד מהתשלומים.
עם זאת, בענייננו, עלה מראיות כי ההעברות הכספיות בוצעו בפועל בדולר ארה"ב.
175. עוד אציין כי מצאתי בטיעוני שני הצדדים כדי עירוב בהתייחסות בין הטענה הנוגעת להפרשי ההצמדה לבין זו אשר עניינה הפרשי הריבית. אין האחד זהה לאחר.
176. בהתייחס לסוגיית הפרשי ההצמדה מלמד עיון בפסיקת כב' בית המשפט העליון עולה כי עת מדובר בחיוב הנקוב במטבע חוץ, יש לבצע את ההמרה לשקלים, בהתאם לשער היציג במועד מתן פסק הדין (ר' לדוג' ע"א 8250/11 קרד-גרד הישרדות מדעית בע"מ נ' פרמה לייף בע"מ (22.6.2015); ע"א 107/86 חסין נ' בלס, פ"ד מב (1) 517, 523 (1988); ע"א 417/76 רשות הנמלים בישראל נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(3) 102, 106 (1978); ע"א 575/76 דוביצקי נ' דוביצקי, פ''ד לא(3) 197, 202 (1977); ת.א (מרכז) 4951-08-07 דיאליט בע"מ נ' הררי (13.11.2019)).
177. כב' בית המשפט העליון שב ופסק כי המרת שער מטבע החוץ הרלוונטי, במועד מתן פסק הדין, כמוה כהצמדה של הסכומים אשר שולמו, לשער הדולר, ומשכך, אין מקום לפסיקת הפרשי הצמדה נוספים, על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 (להלן: "חוק פסיקת ריבית והצמדה") שכן יהא בכך משום הצמדה כפולה.
178. אני ערה לכך כי שער הדולר כיום, נמוך יותר מזה אשר היה במועד בו בוצעה העברת הכספים. כן אני ערה לכך שיש באמור כדי להיטיב עם הנתבעים, וכדי לעורר תחושה לא מבוטלת של חוסר נוחות.
179. עם זאת, בפסיקתו של כב' בית המשפט העליון טמון רציונל כלכלי, עמו לא התמודדו התובעים, וחשוב מכך – הכלי הכלכלי של הצמדה, אינו מיועד לשמש כ"עונש" אלא להבטיח שמירת ערך הכסף. כך מקום בו שער הדולר היה עולה, וכך עת נמצא כי שער הדולר ירד.
180. כפועל יוצא, יש להורות כי בכל הנוגע להפרשי ההצמדה, בדין הועלו טענות הנתבעים, ובלבד שהמועד הרלוונטי לבחינת שער הדולר הוא במקרה הפרטני שלפניי - מועד הגשת התביעה, שזהו המועד במסגרתו הומרו כלל הסכומים לסכום שנתבע בפועל, והוא משקף אף את הסכום שבגינו נדרשו התובעים לתשלום אגרה. מאותו מועד, יישא הסכום שנפסק הפרשי הצמדה וריבית כדין.
181. באשר לרכיב הריבית, זו המהווה את הכלי הכלכלי לבחינת התועלת או הפקת ההנאה החלופית של התובעים מאותם סכומים אשר ניטלו מהם שלא כדין - מסקנתי שונה.
182. מקום בו המדובר בכלי כלכלי המשקף כאמור את התוצאה החלופית של השימוש בכספים, וכאשר עומד בפני בית המשפט הצורך לבחון את ההצדקה בפסיקתו של פיצוי המשקף את הנזק אשר עניינו אובדן התועלת הכללית הנוספת אותה יכלו התובעים להפיק מאותם כספים, יש להורות כי התובעים זכאים להפרשי הריבית הרלוונטיים. לעניין זה יודגש כי הכלל הנוהג הוא, פסיקת ריבית, והפטור ממנה הוא בגדר החריג (לעניין זה ר' לדוג' רע"א 6450/12 קול הכרמל חברה לבנין ועבודות ציבוריות (1990) בע"מ נ' שמואל אדלשטיין (17.10.2012)).
183. באשר למועד ממנו יש לחייב בריבית, הרי שבהתאם להלכת כב' בית המשפט העליון, הפרשי הצמדה וריבית יתווספו לרוב ממועד היווצרות העילה, ורק במקרים נדירים המצדיקים זאת, יפסוק בית המשפט באופן שונה (ר' ע"א 8250/11 לעיל; ע"א 3021/11 הרטבי-בורנשטיין-בסון ושות' משרד עו"ד נ' הפטריארכיה היוונית האורתודוכסית של ירושלים (19.12.2012); וכן ר' ר' ס' 2(ב) לחוק פסיקת ריבית והצמדה)).
184. כפועל יוצא חושב רכיב הריבית תוך התייחסות למועד בו הועברו הסכומים השונים ועד למועד הגשתה של התביעה.
185. תוך מתן הדעת לכל אלו נמצא כי הסכומים הדולריים אשר נתבעו, בצירוף הפרשי
ריבית כדין, ממועד התשלום ועד למועד הגשת התביעה, מסתכמים בסכום כולל
של 11,699,182 ₪ (הנמוך ב- 175,690 ₪ מהסכום הדולרי שנתבע).
חיוב הנתבעת
186. בין הצדדים התגלעה מחלוקת מהותית באשר להיקף מעורבותה של הילה במעשי המרמה, וכפועל יוצא מכך, אחריותה לנזק הנתבע.
187. לטענת התובעים, הייתה הילה שותפה מלאה למעשי המרמה ויש לראותה כמעוולת ביחד עם תומר. לחילופין, ולכל הפחות, עתרו התובעים לקביעה על פיה הייתה הילה מודעת לקיומם של מעשי המרמה וסייעה לתומר להסוות אותם, באופן אשר הופך אותה למשתפת ומסייעת למעשי העוולה כמשמעות מונחים אלו בס' 12 לפק' הנזיקין.
188. מן העבר השני, טענו הנתבעים כי להילה לא הייתה כל מעורבות בעסקיה של מיטי או במעשי המרמה, היא לא הייתה מודעת אליהם ואין להטיל עליה אחריות כלשהי בגינם.
189. מקום בו שבו הנתבעים והפנו לעובדה כי כתב האישום הוגשה כנגד תומר בלבד, אני מוצאת להקדים ולהבהיר כי אין בעובדה זו לבדה כדי לאיין את הצורך בבחינת טענות הצדדים בהתייחס לסוגיה זו לגופה. בהתאם לס' 42א(א) לפק' הראיות, הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם, אולם אין באי הגשת כתב אישום, כדי ללמד בהכרח על היעדר אחריות במישור האזרחי (ר' ע"א 4691/18 סואעד נ' טבאש (25.8.2021)).
190. מהותית, ולאחר שחזרתי ובחנתי את טענות הצדדים וראיותיהם בקשר עם סוגיה זו, באתי לכלל מסקנה כי על אף שהילה לא הייתה "המוח" מאחורי מעשי התרמית, יש גם יש לראותה כמי שסייעה להתרחשותם ואשררה אותם, וכי מתקיימים במקרה דנן תנאי הוראות הדין מכוחם יש לחייב אותה, ביחד ולחוד עם תומר, במעשי העוולה. טעמיי להלן;
191. ס' 11 לפק' הנזיקין מורה כדלהלן:
"היה כל אחד משני בני-אדם או יותר חבים לפי הוראות פקודה זו, על מעשה פלוני, והמעשה הוא עוולה, יהיו חבים יחד על אותו מעשה כמעוולים יחד וניתנים להיתבע עליה יחד ולחוד".
192. בס' 12 לפק' הנזיקין נקבע:
"לענין פקודה זו, המשתף עצמו, מסייע, מייעץ או מפתה למעשה או למחדל, שנעשו או שעומדים להיעשות על ידי זולתו, או מצווה, מרשה או מאשרר אותם, יהא חב עליהם."
193. בעוד שס' 11 לפק' הנזיקין עוסק במצב בו שני מעוולים פועלים בצוותא, ביחד או לחוד, ומביאים באופן ישיר לקיומו של נזק, ס' 12 לפק' הנזיקין עוסק באחריותו של מי שתרם או סייע למעשה העוולה, באופן עקיף, כאשר אחריותו נגזרת מאחריותו של המעוול הראשי.
בהליך זה שלפניי, נמצאתי למדה כי עיקר הדגש צריך שיינתן להוראותיו של סעיף 12 לפק' הנזיקין.
194. בבואי לבחון את טענות הצדדים הקדמתי ונתתי דעתי לפסיקתו של כב' בית המשפט העליון במסגרתה נפסק כי הטלתה של אחריות נזיקית מכוחה של הוראת סעיף 12 לפקודת הנזיקין, צריך שתיעשה באופן זהיר ומבוקר, תוך מתן פירוש מצמצם להוראות הסעיף (ר' ע"א 3024/10 ויינר נ' מויאל (2.4.2013); ע"א 313/18 נשאשיבי נ' רינראוי (1.8.2010))
195. עוד נתתי דעתי לקביעתו של כב' בית המשפט העליון על פיה, לצורך החלת הוראות הסעיף צריך שיתקיימו מספר תנאים מצטברים:
• תרומתו של הנתבע הייתה לביצועה של עוולה, ולא די בביצוע בלתי נאות של מעשה מותר;
• מודעות למעשה העוולה;
• קשר סיבתי.
(לעניין זה יופנו הצדדים, בין היתר לע"א 5977/07 האוניברסיטה העברית בירושלים נ' בית שוקן להוצאת ספרים בע"מ (20.6.2011), בקשה לדיון נוסף נדחתה דנ"א בית שוקן להוצאת ספרים בע"מ נ' האוניברסיטה העברית בירושלים (11.9.2011); ע"א ע"א 6871/99 רינת ואח' נ' רום ואח', פ"ד נו(4) 72 (2002), בקשה לדיון נוסף נדחתה בדנ"א 3793/02 רום נ' רינת (11.2.2003); רע"א 2030/22 אליאסי נ' דרוקר (1922)).
196. באשר לדרישת המודעות נקבע בפסיקה כי נדרשת מודעות בפועל, אולם די בכך שהמסייע ידע, באופן כללי, אודות הפעילות העוולתית, ולא נדרש כי הוא יהיה מודע לכל אחד ואחד מרכיביה (ר' ע"א 5977/07 לעיל).
197. באשר לרכיב הקשר הסיבתי, הובהר כי זה (במובנו הצר), לא מתקיים כאשר המדובר בפעולתו של המשתף/ מסייע לביצוע העוולה או עת מדובר במי שאישרר אותה בדיעבד (להבדיל מנותן ההוראה). פעולתם של אלה אינה תנאי הכרחי לביצוע העוולה, ודי בכך כי היה להם חלק אינטגרלי ומשמעותי בשרשרת האירועים שהובילו אליה (ר' ע"א 5977/07 לעיל; ע"א 6871/99 לעיל; ע"א 3024/10 לעיל; ע"א 2362/19 פלונים נ' הרשות הפלסטינית (10.4.2022), בקשה לדיון נוסף נדחתה בדנ"א 2744/22 הרשות הפלסטינית נ' פלונים (30.8.2022)).
בנוסף, ככל שהדברים נוגעים לאשרור בדיעבד, הוסף ונפסק כי יש להראות כי הגורם המאשרר ידע כי המעשים אשר בוצעו מהווים עוולה, או כי הוא נטל על עצמו את הסיכון והאחריות הכרוכים בכך (ר' ע"א 3024/10 לעיל; ע"א (ת"א) 10828-09-19 אמיר נ' דוידוביץ (26.1.2021)).
מן הכלל אל הפרט;
סיוע למעשי העוולה
198. מהראיות אשר הובאו לפניי עלה כי מעשיו של תומר, עלו באופן מובהק וברור לכדי עוולות נזיקיות של גזל, תרמית והפרת חובה חקוקה. לא למותר לציין כי טענות הנתבעים בכתב ההגנה ביחס לכך נזנחו על ידם במסגרת סיכומיהם.
199. תוך מתן הדעת לכלל הראיות אשר הונחו בתיק בית המשפט באתי לכלל מסקנה כי היה במעשיה של הילה כדי לסייע בביצוע מעשי העוולה, וזאת בין היתר, כמפורט בשורות הבאות.
אוסיף ואציין כי כל אחד מהרכיבים אשר יפורטו להלן, לבדו – לא היה בו בהכרח כדי להביא למסקנה על פיה יש לראות את הילה כמסייעת וכמי שחבה כלפי התובעים בחבות בגובה מלוא נזקיהם. ואולם התמונה הכוללת, זו הנלמדת משילובן של כלל הראיות, מכוון למסקנה ברורה בדבר חבותה של הילה.
חשבונות הבנק של הילה שימשו לצורך קבלת כספי התובעים
200. מהראיות אשר הובאו לפניי עלה, כי חלק ניכר מכספי הגניבה הועבר לחשבונותיה של הילה.
201. בתצהירה של ליטל פורטו דוגמאות לא מעטות, אשר לא נסתרו, לעניין ביצוען של הפקדות כספים במזומן בחשבונותיה של הילה ובעיקר בחשבונה בבנק הפועלים, בסכומים חריגים של עשרות אלפי ₪ (המסתכמים בסופו של יום במאות אלפי ₪) (ר' הדוגמאות בס' 203 לתצהיר ליטל ונספחים 86-91 לתיק המוצגים של התובעים).
202. הילה העידה כי לאחר חתונתם תומר התחמק מפתיחת חשבון משותף וטען כי נוכח בעיות שיש לו עם הביטוח הלאומי, עדיף כי הוא לא יהיה בעלים משותף עמה בחשבון הבנק והיא לא ייחסה לכך חשיבות רבה (ר' ע' 119 ש' 30-35 לפרוטוקול הדיון).
203. על אף שתומר הציג עצמו כבעל ממון ונכסים ומי שיש לו חברות ועסקים רבים, רוב הפעילות הפיסקאלית שלו נעשתה דרך החשבון של הילה וגם המשכורת שלו נכנסה לשם (ר' ע' 119 ש' 33-34 וע' 120 ש' 6-17 לפרוטוקול הדיון).
204. למרות שלהילה כבר היו חשבונות בנק על שמה – הן החשבון בבנק דיסקונט, בו רכזה את חסכונותיה והן חשבון בבנק מזרחי, אשר נפתח, על פי עדותה, לאחר נישואיה לתומר, לצורך הפקדת מתנות החתונה, היא פתחה חשבון בנק נוסף על שמה, בבנק הפועלים סניף הוד השרון (להלן: "החשבון בבנק הפועלים").
חשבון זה נפתח בשנת 2013, במקביל להקמתה של מיטי ופתיחת חשבון הבנק שלה, באותו בנק ובאותו הסניף. על אף שהחשבון נפתח על שמה של הילה, הוא נועד מראש לשמש גם, או בעיקר, את תומר, והילה עצמה העידה כי: "...פתחנו את החשבון..." (ע' 122 ש' 7 לפרוט' הדיון; ההדגשה לא במקור – ה.ס.) וכן היא העידה: "מבחינתי זה היה גם חשבון שלו, גם אם לא רשום תומר יוסף מבחינתי הוא היה נהנה בחשבון והבנק ידע שהמשכורת שלו נכנסת לשם" (ע' 123 ש' 11-12 לפרוט' הדיון).
205. על אף שהחשבון בבנק הפועלים נפתח על שמה של הילה ושימש גם אותה, ולמרות שהיא ידעה כי עדיף ששמו של תומר לא יופיע בחשבון, לכאורה עקב "בעיות מול הביטוח הלאומי", היא הניחה לתומר לעשות בחשבון כבשלו, לרבות שינוי סיסמאות.
נתונים או ראיות באשר לאותם קשיים מול המוסד לביטוח לאומי לא הוצגו כדבעי, וממילא לא ברור מדוע סברה הילה כי לגיטימי לפתוח חשבון בנק שאמור לשמש את תומר על מנת להונות את המוסד לביטוח לאומי, וזאת לשיטתה שלה.
206. במסגרת חקירתה ביקשה הילה "להרחיק עצמה" מהחשבון, ובין היתר היא העידה כדלקמן:
"להגיד שלא היתה לי שום גישה לחשבון זה לא נכון, היתה לי גישה אבל מיעטתי לגשת לחשבון כי יש לי בעיה שאני לא זוכרת סיסמאות. תומר גם היה הרבה פעמים מאפס את הסיסמה ובפעמים המועטות שנכנסתי זה היה בליווי של תומר..." (ע' 122 ש' 34-36 לפרוט' הדיון).
מצאתי גרסה זו של הילה כמתממת.
מהראיות עלה כי הילה הכירה את הבנקאים בסניף באופן אישי, היה לה קשר ישיר עמם והיא סמכה עליהם (ר' ע' 131 ש' 34-35 לפרוט' הדיון). בין היתר היא העידה כי: "...רוב התקשורת שלי היתה ישירות מול הבנקאי" (ע' 123 ש' 5-6 לפרוט' הדיון); "לא הייתי מעורבת בחשבון ולא יכולתי לדעת כל חודש מה הסכום שנכנס, ידעתי שאם תהיה בעיה אז הבנקאית תתקשר אלי, היא מכירה אותי ואת אבא שלי, זה סניף שכל המשפחה שלי נמצאת בו ולא צריכה להיות בעיה" (שם, ש' 18-20 לפרוט' הדיון).
יתרה מכך, מעדותה של הילה עלה לכאורה, כי לא רק שהבנקאים התקשרו אליה כאשר הייתה בעיה בחשבון, אלא אף עשו כן כאשר התעוררו בעיות בחשבונה של מיטי.
207. עיון במסמכים שהוגשו לתיק בית המשפט מלמד כי החשבון בבנק הפועלים היה חשבון פעיל ביותר. חלק ניכר מכספי המרמה הופקד בו, לרבות הפקדות בסכומים גדולים, אשר ביחס אליהן דאג תומר לעדכן את הילה במפורש. כך ביחס להפקדת הסכום של מיליון ₪ (400,000+600,000) (ר' עדות הילה בע' 126 ש' 31-34 לפרוט' הדיון) וכך גם ביחס להלוואת הגישור בסך של 143,000 ₪ (ר' ע' 127 ש' 35 – ע' 128 ש' 2 לפרוט' הדיון).
עצם העובדה כי תומר מצא לנכון לעדכן את הילה על הפקדת כספים חריגה בחשבונה, מלמדת כי הייתה לה גישה לחשבון ומעורבות במה שקורה בו, שאחרת מדוע היה צריך לעדכן אותה?
למעלה מכך, לא ברור מדוע, מקום בו עודכנה הילה בדבר ההפקדות בחשבונה (אף אם לשיטתה לא הייתה מודעת להן), ועת עסקינן כאמור בחשבון בו היא, והיא בלבד, רשומה כבעליו, היא לא מצאה לנכון ולו להציג שאלות באשר לנעשה באותו חשבון.
208. תהייתי דלעיל מקבלת משנה תוקף מקום בו עלה מתוך הראיות כי הילה עשתה בעצמה שימוש באותו חשבון, ובאופן תדיר.
כך לדוגמא התברר כי הילה רכשה המחאות בנקאיות, מספר פעמים, בסכום כולל של כ- 1.1 מיליון ₪, לצורך רכישת הדירה בקדימה ותשלום המיסים הרלוונטיים (ר' ע' 127 ש' 1-9 לפרוט' הדיון).
באופן דומה דאגה הילה להעביר, ביום 3.6.2014, סך של 42,730 ₪, מחשבונה בבנק דיסקונט לחשבון בבנק הפועלים (ר' ע' 127 ש' 21-22 לפרוט' הדיון).
כמו כן, וכפי שיפורט גם בהמשך, הילה דאגה לבצע העברות של אלפי ₪ מהחשבון בבנק הפועלים, לצורך כיסוי יתרות חובה בחשבונה של מיטי (ר' ע' 135 ש' 16-18 לפרוט' הדיון).
209. אין ולא יכול להיות חולק כי הילה הייתה מודעת, היטב, כי הכספים המצויים בחשבון, בהם היא עושה שימוש, לא הגיעו רק ממשכורתה שלה, או ממשכורתו של תומר, אשר עמדה על סך של כ- 13,000 ₪. תומר עצמו העיד כי באופן טבעי, הילה ידעה כמה הוא מרוויח (ר' ע' 98 ש' 2-5 לפרוט' הדיון).
210. מכל האמור לעיל עולה כי על אף שלהילה כבר היו חשבונות בנק על שמה, היא פתחה חשבון בנק נוסף, בבנק הפועלים, במיוחד על מנת שיוכל לשמש גם את תומר, שהיה מנוע לכאורה מלפתוח חשבון בנק משל עצמו.
211. עת הוכח כי המדובר במי שלא הייתה מנותקת או לא מיודעת באשר לנעשה באותו חשבון; עת הוכח כי הילה הייתה מודעת להעברות והפקדות של כספים בסכומים גבוהים שנעשו בו, הייתה בקשר רציף עם הבנקאים בסניף, משכה שיקים בנקאיים בסכומים גבוהים וביצעה העברות של מזומן מחשבונה לכיסוי יתרות חובה בחשבונה של מיטי.
בהינתן כל אלה אין לי אלא לדחות את טענותיה של הילה בדבר חוסר ידיעה או העדר מודעות, וחלף זאת יש לראותה כמי שלכל הפחות התירה לתומר, באופן מודע וברור, להתנהל בחשבון הבנק שהיה רשום על שמה כבשלו, ובכך סייעה לו בביצוע מעשי התרמית.
בשולי פרק זה, אני מוצאת להוסיף ולציין כי בהתנהלותה המאוחרת של הילה, ביחס לחשבונות בנק נוספים, היה אך כדי ליתן משנה תוקף למסקנה על פיה המדובר בהתנהלות מודעת.
כיסוי יתרות חובה בחשבונה של מיטי
212. כפי שהובהר לעיל ויפורט להלן, הילה פעלה, לא אחת, לכיסוי יתרות החובה בחשבונה של מיטי, בעצמה או באמצעות אביה, בין היתר מתוך הכספים אשר הופקדו מעת לעת, לרוב במזומן, ע"י תומר או ע"י אביה, בחשבונה בבנק הפועלים.
213. לכיסוי יתרות החובה בחשבון הבנק של מיטי הייתה חשיבות רבה בהסתרת מעשי המרמה, שכן התובעים עצמם היו בעלי מניות ומנהלים במיטי, והיה חשש כי אי סדרים וחריגות יתר בחשבון הבנק, יעוררו את חשדם (ר' ס' 127-128 לתצהיר ליטל).
214. לעניין זה ביקשה הילה לטעון, כי להיא א הייתה מודעת לכך שמדובר בחשבון של חב' מיטי, אלא סברה כי המדובר בחשבון של תומר, וכי היא לא ידעה מה משמעותה של חברה (ר' ע' 132 ש' 19-23 וש' 33 לפרוט' הדיון).
לא מצאתי את עדותה זו של הילה כזו העומדת בקנה אחד עם ראיות נוספות אשר הונחו לפניי, וממילא יקשה עלי לאמץ גרסה עובדתית זו בהינתן עדותה של הילה על פיה תומר שיתף אותה בכך שהוא היה מנוע מלפתוח חשבון בנק על שמו.
הילה הוסיפה והעידה כי כאשר לא היה לה מספיק כסף בחשבון כדי לכסות את יתרות החובה, היא לקחה מהבנקאי/ת את פרטי החשבון של מיטי, כדי לבצע את ההעברה הכספית מאוחר יותר. גם בשל כך לא ניתן לטעון כי היא לא ידעה כי מדובר בחשבון אשר אינו חשבונו של תומר (ר' ע' 133 ש' 1-3 לפרוט' הדיון).
215. מהראיות לרבות עדותה של הילה עצמה עלה כי היא נהגה להעביר כספים מחשבונה לחשבונה של מיטי, באופן תדיר, לצורך כיסוי יתרות החובה שם.
216. לשיטתה, בפעם הראשונה תומר ביקש ממנה לעשות כן, ובהמשך היא כבר הבינה בעצמה כי זה מה שעליה לעשות: "פעם תומר ביקש ממני ובפעמים האחרות כבר הבנתי שאני צריכה לכסות את המינוס" (ר' ע' 132 ש' 25 לפרוט' הדיון).
217. אני ערה לטענותיה המאוחרות של הילה על פיהן היה זה הבנקאי אשר פנה אליה, יותר מפעם אחת, עקב החריגה בחשבון הבנק של מיטי, ועל בסיס פנייה זו פעלה.
218. לעניין זה טענה הילה בחקירתה כדלהלן : "... אני לא יודעת למה הוא עשה את זה גם בעיני זה לא חוקי..." (ע' 132 ש' 12 לפרוט' הדיון).
219. גרסה זו של הילה מעוררת תמיהה וסימני שאלה לא מעטים, בין היתר נוכח חובת הסודיות הבנקאית והעובדה כי מדובר בחשבון של חברה.
גם אם הילה לא ידעה (כך על פי גרסתה), מה המשמעות של חברה, או על חובת הסודיות של בנק כלפי לקוחותיו, אין ספק כי הבנקאי היה מודע לכך. הבנקאי עצמו לא זומן למתן עדות, ולא הוצגה ראייה אחרת כלשהי אשר יכולה הייתה לתמוך בגרסתה.
כל זאת עוד קודם שתידון השאלה, מדוע לא מצא אותו בנקאי, אם התבררו כשלים באופן ניהול חשבון הבנק של מיטי, לפנות לבעלי המניות או הדירקטורים, לרבות התובעים, ביחס לכך, וחלף זאת מצא לנכון לפנות דווקא למי שאין לה כל קשר משפטי למיטי או לחשבון הבנק שלה.
220. הילה הוסיפה והעידה כי נלחצה מהחריגות בחשבון ומפנייתו של הבנקאי אליה כאשר תומר היה בחו"ל.
אף אם היה ממש בגרסה זו, תמוהה העובדה כי הילה לא מצאה לנכון בנסיבות אלו לשתף את ליטל, חברתה הטובה, ומי שהייתה מנהלת במיטי, או לכל הפחות מי שהילה ידעה כי היא ובעלה הינם שותפיו העסקיים של תומר, בפניותיו של הבנקאי, אלא לקחה על עצמה את האחריות החוזרת בכיסוי יתרת החובה בחשבון.
זאת ועוד;
221. על אף עדותה של הילה לפיה העברות הכספים לכיסוי יתרות החובה בחשבונה של מיטי נעשו על ידה, עקב פניית הבנקאי, כאשר תומר שהה בחו"ל (ס' 27 לתצהירה), עלה מתוך חקירתה הנגדית כי היא פעלה לעשות כן גם כאשר תומר היה בארץ: "יכול להיות שהוא גם לא ענה לא רק שהוא היה בחו"ל..." (ע' 133 ש' 8 לפרוט' הדיון).
222. ביחס לכך העידה הילה כי תומר היה מפוזר ודחין (הגם כי לא בדברים הקשורים לתובעים), וגם בשל כך הייתה זו היא אשר דאגה לכיסוי יתרות החובה בחשבונה של מיטי, כנגד פניות הבנקאי, גם כאשר תומר היה בארץ (ר' ע' 133 ש' 12-21 וש' 31-32 לפרוט' הדיון).
223. יתרה מכך, גם לאחר שבני הזוג יוסף עזבו את הארץ, וכבר היה ברור להילה כי תומר מסובך וביצע מעשים שלא ייעשו, לרבות שימוש אסור בכרטיסי האשראי של מיטי, ולאחר שתומר אף ביקש ממנה למצוא עו"ד פלילי ברמה גבוהה (ר' ס' 42 ו- 43 לתצהירה), הילה המשיכה להפעיל את אביה לצורך כיסוי יתרות החובה בחשבונה של מיטי, עקב חששה מהסתבכותו של תומר, והיא אף לא ראתה בכך כל פסול (ר' ע' 35 ש' 19 – ע' 36 ש' 5 לפרוט' הדיון).
224. בשולי פרק זה יצוין כי בניגוד לאמור לעיל, לאחר שובם של בני הזוג יוסף ארצה, במסגרת חקירתה במשטרה, הילה העידה כי לא זכור לה כי היא ביצעה העברות כספים כלשהן, למעט העברה אחת של כמה מאות שקלים (ר' ע' 3 ש' 39-40 וש' 47 לנספח 85 לתיק המוצגים של התובעים).
225. אותן הפקדות הכספים בחשבונה של מיטי, אשר בוצעו ע"י הילה, סייעו להסתרת מעשי המרמה, תרמו להימשכותם, ומעלים קושי רב מאוד באימוץ גרסתה בדבר העדר מעורבות והעדר ידיעה.
משיכת כספים מחשבונה של מיטי
226. אין חולק כי הילה עשתה שימוש בכרטיס האשראי של חב' אדלמן (הפיקטיבית), לצרכיה הפרטיים, כאשר לטענתה היא לא ידעה כי יש בכך פסול (ר' עדותה בס' 38-39 לתצהירה).
227. מהראיות עלה כי הילה משכה כספים במזומן גם מחשבונה של מיטי, זאת על אף עדותה לפיה היא מעולם לא השתמשה בכספם של גל וליטל או בכספה של מיטי וכי כל שימוש שנעשה בכספים אלה נעשה ע"י תומר בלבד (ס' 33 לתצהירה).
228. כך למשל התברר כי בתאריכים 3.3.2015 ו- 4.3.2015, נמשך מחשבונה של מיטי, במספר משיכות, סכום כולל של 28,000 ₪, כאשר ביום 3.3.2015 תומר טס לחו"ל וביום 4.3.2015 הוא לא היה בארץ (ר' נספח 63 לתיק המוצגים של התובעים ומוצג ת/13).
229. תומר העיד כי מדובר במשיכות מזומן אשר בוצעו על ידו מהכספומט בנתב"ג ביום 3.3.2015 לאחר השעה 18:30 (תום יום העסקים) ולכן יוחסו ליום 4.3.2015, וכי רוב משיכות המזומן שלו בוצעו מהכספומט בנתב"ג (ע' 103 ש' 8, 24-28 לפרוט' הדיון).
230. על אף שניתנה לנתבעים האפשרות להציג ראיות לעניין מיקומו של כספומט מספר 411, ראיות כאמור לא הוצגו, וגרסאות הנתבעים בעניין זה נותרו עם סימני שאלה לא מעטים.
231. יתרה מכך, מהראיות אשר הובאו לפניי עלה, כי מאותו הכספומט בדיוק בוצעו משיכות רבות אחרות של מזומן, במועדים שונים, בהם היה תומר בארץ ולא בדרכו לחו"ל (ר' הדוגמאות בס' 55 לסיכומי התובעים מול מוצג ת/13). מנגד בוצעו משיכות במועדים בהם תומר טס לחו"ל, אך בשעות שלא היו מאפשרות לו למשוך כספים מכספומט שאינו בשדה התעופה ולהספיק להגיע לטיסה במועד (ר' הדוגמאות בס' 57 ו- 58 לסיכומי התובעים וההפניות לעמודים 669 ו- 706-707 למוצגי התובעים, מול מוצג ת/13).
232. סתירה זו מלמדת, כי לפחות בחלק מן המקרים, מי שמשך את הכספים לא היה תומר, אלא, ככל הנראה, הילה.
233. בנוסף, ביום 23.3.2015, בעת שהותו של תומר בחו"ל (על פי מוצג ת/13), הופקד בחשבונה של הילה בבנק הפועלים סך מזומן של 10,000 ₪ (ר' נספח 66 ע' 751 לתיק המוצגים של התובעים). הילה לא ידעה להסביר מי הפקיד סכום זה:
"ש. ב-23.3.15 מישהו מפקיד בחשבון שלך... 10,000 ₪ וזה בערך שלושה שבועות אחרי שמישהו משך 28,000 ₪ במזומן מהחשבון של מיטי. מי מפקיד 10,000 ₪ ככה פתאום במזומן בחשבון שלך?
ת. התשובה היא שאני לא יודעת כי לא הייתי מעורבת בחשבון ויכול להיות שגם אבא שלי העביר לנו כסף כי היינו בדרך לקניית בית.
ש. זה במרץ 2015 לא הייתם בדרך לקנות שום בית ואת מספרת שסירבת בתוקף לבית בקדימה.
ת. אז אני באמת לא יודעת.
ש. בתאריך הזה תומר בחו"ל, אז זה לא תומר. אז יכול להיות שפתאום האוט אוף זה בלו, יום בהיר אחד, אחרי שנמשכו 28,000 ₪ שאנחנו לא יודעים מי משך אותם מהחשבון של מיטי 10,000 ₪ במזומן נוחתים בחשבון שלך ואת לא יודעת מזה?
ת. המשיכות שאתה מציג לי נעשו בכלל ב-3 וב-4 למרץ, לא הגיוני שב-23 לחודש אני אקלע לאיזושהי מצוקה ואבא שלי יפקיד לי כסף? אני לא זוכרת מה היה שם, אני רואה שיש פה מינוס.
ש. את מספרת שתומר אמיד, וקונה לך מתנות...
ת. בסדר אבל יכול להיות שהתקשרה אלי הבנקאית ואמרה לי שיש לי מינוס ותכסי את המינוס ובגלל זה כעסתי עליו כי הוא השאיר אותי לבד.
ש. לא היתה לך מסגרת בחשבון?
ת. לא, וחרגתי ובגלל זה כעסתי עליו והאמת שאני לא זוכרת מה היה באותו תאריך ב-23.3.15. לשאלת בית המשפט מדוע לא בדקתי את הדברים לאחר שקיבלתי את התצהירים אני משיבה שאני לא יודעת איך לבדוק ומדוע הם בחרו לתבוע אותי כל כך הרבה שנים בדיעבד."
(ע' 136 ש' 17-36 לפרוט' הדיון).
התנהלותה של הילה ומערך יחסיה עם ליטל
234. בניגוד לטענת התובעים, וככל שהדברים נוגעים להילה (להבדיל מתומר), לא התרשמתי כי יחסי החברות אשר התפתחו בין הילה לבין ליטל היו בגדר הצגה בלבד, או כפי שהתובעים הגדירו אותם – יחסים אשר כל תכליתם ומהותם הייתה לרכוש את אמונם של התובעים ולגרום להם להשקיע עוד ועוד כספים ולרכך את חשדותיהם, תוך הותרת "האצבע על הדופק".
235. הראיות מלמדות כי ההשקעה הראשונית של התובעים בחברה נעשתה עוד בטרם היכרותם של בני הזוג קלקשטיין עם הילה (ר' עדות הילה בס' 13 לתצהירה ועדות ליטל בע' 64 ש' 14-31 לפרוטוקול הדיון).
כן התרשמתי כי לפחות בשלבים הראשונים, הילה לא הייתה מודעת לעומק והיקף ההתנהלות התרמיתית.
236. עם זאת, במהלך התקופה, השתנתה נקודת האיזון, ונמצאתי למדה כי ליטל שיתפה פעולה עם תומר בהצגת מצגי שווא כוזבים כלפי התובעים, וזאת בידיעה כי מדובר במצגי שווא, ובכך סייעה להסתרת מעשי המרמה ואף תרמה להימשכותם, כמפורט בשורות הבאות
הצגת מצגים בדבר שהותו של תומר בחו"ל בזמן שהוא היה בארץ
237. מהראיות בתיק עלה כי בימים 2-3.10.2015, בזמן שתומר היה בארץ, הילה הציגה בפני ליטל מצג לפיו הוא בחו"ל. בהתכתבות אשר הוחלפה ביניהן ביום זה, נכתבו, בין היתר, הדברים הבאים:
"...ליטל...: מותק מה שלומך?? הבנתי שהיה לך לילה קשה מאוד ואז יום קשה ולא רציתי להפריע אז לא התקשרתי עד עכשיו אבל חשבתי עליך כל היום איך את?? רוצה לבוא לישון אצלנו?
...הילה...:תודה מאמוש לא נעים לי להגיד אבל הייתי אתמול ממש על סף התמוטטות עצבים מרוב חרדות... אני אצל אמא שלי בינתיים זה לא קל...
...ליטל...: אני מכירה את ההרגשה, את מוזמנת לבוא אלינו לגור וגם בחמישי אנחנו עוברים ותהיה לך קומה שלמה לעצמך עם הילדה. זה לא פשוט תחזיקי מעמד שולחת לך חיבוקים ואני פה בשבילך לכל דבר שתצטרכי...
...
...הילה...תודה מהממת אחת אין עליכם אבל זה קשה לי מאוד עם הילדה היא רגילה לבית גם להורים שלי אני בקושי הולכת... אבל בגלל שזה חג אני אשאר אצלם כבר עד יום שני.
...ליטל...:ברור זה לא פשוט עם ילדה מחוץ לבית מקווה שיעבור בקלות... אולי כדאי שתשארי אצל ההורים עד שתומר יחזור? שלא תיהי שם לבד
... הילה... תודה מאמוש זאת תקופה לא נעימה אך אנחנו נעבור אותה... יכול להיות שאני באמת אשאר אצלם בינתיים.
...
...ליטל... אני מתה שתעברו לידינו יהיה מזה כייף...
...הילה... : גם אני מאוד רוצה זה יהיה מושלם! בכל מקרה אני מבטיחה לך שאני ואת תמיד נהיה קרובות אני מאוד אוהבת אותך וגם את האיזור הזה ואין לי כוונה להתרחק בשום פנים ואופן!!... כשתומר יחזור הוא הבטיח לי שינסה למצוא באזור הזה בית..."
(ר' ע' 178-179 לתצהירי הנתבעים; ההדגשות לא במקור – ה.ס).
238. במסגרת חקירתה הודתה הילה כי באותה עת בה היא התכתבה עם ליטל תומר היה אתה בבית ולשיטתה: "... לא שיקרתי לה, פשוט לא סיפרתי לה שתומר בארץ" (ע' 139 ש' 9 לפרוט' הדיון).
239. הילה התקשתה להסביר את חוסר התאימות בין העולה מן השיחה, לבין הגרסה אשר הוצגה על ידה במסגרת כתב ההגנה, לפיה במקרה אחד תומר קיצר במפתיע את שהותו בחו"ל עקב תקופת מתח ביניהם, וביקש ממנה לא לשתף את גל וליטל בכך, נוכח הנסיבות הרגישות של שובו ארצה (ס' 88 לכתב ההגנה), והגרסה אשר הוצגה על ידה בתצהירה, לפיה תומר נשאר בארץ נוכח מחלתה של בתם (ס' 29 לתצהירה).
לשיטתה, דובר באותו במקרה, כאשר הכוונה בניסוח "החליט לקצר" הייתה כי הוא ייסע מאוחר יותר, וגם האמירה לפיה כשתומר יחזור הוא יחפש עבורם בית ליד התובעים, לא מלמדת על מצג לפיו הוא בחו"ל, אלא נובעת מכך שהוא היה אמור לנסוע (ר' ע' 139ש' 7 – ע' 140 ש' 11 לפרוטוקול הדיון). מדובר בפרשנות מאולצת, במקרה הטוב, וזו אשר לא מצאתי לאמץ אותה.
עובדתית – מדובר בשקר, ושקריה של הילה, הסתרת העובדה שתומר נמצא בארץ ויצירת מצג לפיו הוא בחו"ל, היו חלק בלתי נפרד ממערך כולל אשר סייע להסתרת מעשי התרמית.
240. לא למותר לציין, כי במקביל להתכתבות עם הילה ליטל התכתבה גם עם תומר, ביום 4.10.2015, ושאלה אותו איך הייתה הטיסה. גם תומר, מן הסתם, לא העמיד אותה על "טעותה" (ר' ע' 37 למוצג ת/8).
הצגת מצגים בכל הנוגע לרכישת הבית בקדימה
241. בראשיתו של פרק זה יש להדגיש כי מראיות אשר הונחו בתיק בית המשפט עולה כי רכישת הבית בקדימה, ביום 23.6.2015, נעשתה מתוך כספי הגניבה (ר' עדות הילה בע' 128 ש' 24-26 לפרוטוקול הדיון ומוצג ת/7).
242. לטענת התובעים, הנתבעים, ובכלל זה הילה, הסתירו מהם את עובדת רכישת הבית בקדימה, ביודעם כי רכישתו של בית זה, במקביל להחזקתה של דירה בנתניה, והעלייה הפתאומית ברמת החיים שלהם, יעוררו את חשדם.
243. ליטל העידה כי הילה הסתירה ממנה את דבר רכישת הבית, וכי רק בסמוך למעבר אליו שיתפה אותה בכך שהם עוברים, תוך שהיא בודה סיפור על החלפת דירות עם אביה, אשר נתן להם את הבית בקדימה בתמורה לדירה בנתניה (ר' ס' 120, 223-226 לתצהיר ליטל).
244. הילה ביקשה להרחיק עצמה מרכישת הבית, והעידה כי את השלבים המוקדמים של הרכישה וניהול המו"מ תומר ניהל בעצמו, ללא ידיעתה, באופן שהכעיס אותה והוביל למשבר חמור ביחסיהם (ר' ס' 30 לתצהירה וע' 131 ש' 1-18 לפרוטוקול הדיון).
245. עדות זו של הילה, לא מתיישבת עם עדותו של מוכר הבית בקדימה במשטרה, ביום 30.6.2016, לפיה בני הזוג יוסף הגיעו ביחד לראות את הבית (ר' ע' 1 ש' 9 למוצג ת/14). הילה העידה כי עדותו הייתה שקרית, נוכח סכסוך ביניהם, אולם לא אותר על ידי כל רציונל במסירת עדות שקר במשטרה ביחס לסוגיה זו, וודאי מקום בו המדובר במי שלא הוצגה כל אינדיקציה כי יש לו היכרות או קשר לטענות התובעים בהליך או לנקוב בכתב הגנתם של הנתבעים (ר' ע' 130 ש' 31 – ע' 131 ש' 1 לפרוט' הדיון).
246. גם טענתה של הילה על פיה היא לא ביקרה בבית אותו ביקשו לרכוש, מאחר שלא יכלה להיעדר מהעבודה, מעוררת תהיה. הליך רכישתו של בית אינו בגדר אירוע איזוטרי, וניתן להניח באופן סביר כי יימצא הזמן הנדרש לצורך כך (ע' 131 ש' 2-5 וש' 10-13 לפרוט' הדיון).
247. מכל מקום, אין חולק כי הילה חתומה, ביחד עם תומר, על הסכם המכר מיום 23.6.2015 (מוצג ת/7), ומכאן שבמועד זה היא כבר ידעה על רכישת הבית ושיתפה עמו פעולה ביחס לכך.
248. על אף האמור לעיל, באופן תמוה, בכל ההתכתבויות אותן מנהלת הילה עם ליטל, בסמוך לחתימת ההסכם וגם חודשים לאחר מכן, אין כל אזכור, ולו ברמז, לנושא רכישת הבית והמעבר הצפוי אליו.
249. גם כאשר ליטל משתפת, במסגרת ההתכתבות בתחילת חודש אוקטובר 2010, במעבר של התובעים לביתם החדש, הילה לא מזכירה כלל את הבית בקדימה, ואף מוסיפה כי היא הייתה רוצה מאוד לגור ליד ליטל וכי תומר הבטיח לה כי כאשר ישוב ארצה הוא יחפש להם בית באותו אזור (כל זאת, שעה שתומר נמצא בארץ, וכאשר שלושה חודשים קודם לכן, בני הזוג יוסף רכשו את הבית בקדימה; ר' פלט ההתכתבות בע' 173-188 לתצהירי הנתבעים).
250. באופן דומה הילה לא משתפת את חברתה הטובה-ליטל, ברכישות של ריהוט וכלים סניטריים שהיא עורכת עבור הבית בקדימה (באמצעות שימוש בכרטיסי האשראי של חב' אדלמן (הפיקטיבית)), ובהתכתבות ביניהן מהמועדים הרלוונטיים, אין כל אזכור לכך (ר' ע' 327 (בנספח 39) ונספחים 98 ו- 99 למוצגי התובעים וההתכתבות בין הילה לליטל בע' 180 לתצהירי הנתבעים).
251. לא למותר לציין כי אין גם כל אזכור לשיפוצים הנרחבים אותם ערכו הנתבעים בבית בקדימה, לרבות פיתוח נוף, הקמת גינה, דק, בריכת שחייה וכיו"ב (ר' עדויותיהם של מר יוסף מלכה ומר ערן לוינסון במשטרה – נספח 100 למוצגי התובעים).
252. אני ערה לטענותיה של הילה על פיהן התנהלו בינה לבין התובעים התכתבויות רבות אחרות, בהן לשיטתה נזכרו נושאים אלו וכי התובעים בחרו שלא לצרפם לראיות. ואולם, עמדה לנתבעים האפשרות העצמאית לצרפם, אם היו קיימים, והם בחרו שלא לעשות כן.
עוד נתתי דעתי לטענת הילה על פיה נוכח המעקבים אשר בוצעו אחריה ע"י החוקרים הפרטיים, היא החליפה את מספר הטלפון שלה, ובשל כך ההתכתבויות אבדו מבלי שהיא הצליחה לשחזר אותן (ר' ע' 140 ש' 20-26 לפרוט' הדיון). גם טענה זו לא נתמכה בראייה כלשהי.
253. בשולי הדברים אוסיף ואציין כי גרסתה של הילה, לפיה הם חשבו לשפץ את הבית בקדימה ואולי למכור אותו (ע' 140 ש' 18-19 לפרוט' הדיון), מעוררת תמיהות גם לאור היקף ומהות השיפוץ שבוצע על ידם.
254. רכישתו של בית מגורים נתפס בעיני רבים כאירוע משמעותי, חריג ובעל חשיבות.
בהינתן הנקוב, אני מוצאת כי היה בהיעדר האזכור של הבית בקדימה, שיפוצו והרכישות שנעשו בקשר עמו, בכל ההתכתבויות אשר הוחלפו בתקופה הרלוונטית בין הילה לליטל ואשר צורפו לראיות התובעים, כדי לעורר חוסר נוחות רבה, ואף כדי תמיכה ראייתית בגרסת התובעים באשר למעורבותה של הילה בהסתרת עובדת רכישת הבית בקדימה (במקביל להחזקתם של הנתבעים בדירה בנתניה). בכך סייעה הילה לגיבושו של אותו ערפל עובדתי שמנע את גילוי התרמית קודם למועד בו התגלתה.
פרסום מודעה לגבי מכירת הכלב
255. ביום 8.2.2016, ימים ספורים טרם עזיבתם של בני הזוג יוסף את הארץ, הם פרסמו מודעה למכירת כלבם, עקב נסיעה לחו"ל.
256. מעדותה של ליטל, אותה מצאתי מהימנה, עלה כי הילה הסתירה ממנה עובדה זו, ועובדתית, אין בהתכתבויות אשר צורפו כל אזכור למכירת הכלב או לפרסום אותה מודעה.
257. לכאורה, לא היה מקום לייחס חשיבות כלשהי לנקוב.
ואולם, מקום בו מדובר היה באותו כלב עליו בני הזוג קלקשטיין שמרו בהזדמנויות קודמות, אשר נזכר לא אחת בהתכתבויות קודמות שהוצגו בין הילה לליטל, ואותו כלב אשר הילה אשרה בחקירתה כי בתם של בני הזוג קלקשטיין נקשרה אליו – לא ניתן שלא להגיע למסקנה על פיה הסתרה זו נעשתה בכוונת מכוון, וכחלק ממארג כולל של אי גילוי האמת בפני התובעים (ר' התכתבות מיום 5.1.2016 בנספח 1 לתצהיר הילה ועדותה בע' 143 ש' 13 לפרוט' הדיון).
258. יתרה מכך, על אף עדותה של הילה לפיה היא פרסמה את הכלב למכירה בעת שתומר שהה בחו"ל, כ"אקט של עצבים" (ר' ע' 143 ש' 17-19 לפרוט' הדיון), מהמודעה עצמה (נספח 79 לתצהירי התובעים) עולה לכאורה כי תומר הוא זה אשר פרסם את המודעה.
"רנדי"
259. במסגרת עדותה של ליטל נטען, בין היתר, כי הילה שיקרה, עת סיפרה לה, בחודש ספטמבר 2015, כי פגשה את רנדי, שהינו בפועל דמות בדיונית אותה יצר תומר, ומי שהוצג לתובעים כעובד של חב' אדלמן (הפיקטיבית)), כמו גם את אשתו, עת ביקרה את תומר בניו יורק (ס' 211-215 לתצהירה).
260. לא למותר לציין, כי הצגת מצג כאמור, בהתייחס לדמות בדיונית, מהווה ראיה משמעותית באשר להיקף שיתוף הפעולה של הילה עם תומר בכל הנוגע לתרמית והסתרתה.
261. הגם כי מדובר היה בטענה עובדתית משמעותית אשר הועלתה על ידי התובעים, ועל אף האופן וההיקף בו נזכרו טענות אלו בתצהירה של ליטל (פרק יג3), לא נמצא בתצהירה של הילה כל אזכור, התייחסות, לא כל שכן הכחשה, באשר להצגתם של מצגי שווא אלו.
262. במסגרת חקירתה הנגדית ביקשה הילה להכחיש את הנטען, אך אישרה כי לא מן הנמנע כי בעת שהותה בחו"ל היא נפגשה עם "אנשים בתעשייה", עמיתים של תומר בפגישות עסקים, הגם כי לטענתה לא שוחחה עם ליטל על כך (ע' 142 ש' 17-23 לפרוט' הדיון).
263. לעניין זה, איני מתעלמת מהעובדה כי לטענותיה של ליטל ביחס לסוגיה זו לא צורפו ראיות נוספות, ורכיב זה של התביעה נותר בבחינת גרסה מול גרסה. עם זאת, מקום בו מהימנותו של עד נבחנת על בסיס מכלול של ראיות, ועת נמצא כי המשקל הראייתי אותו ניתן לתת לעדותה של ליטל הוא משמעותי, ואילו עדותה של הילה נמצאה כחסרה, היה בנקוב לעיל כדי לעורר, לכל הפחות, סימני שאלה.
רכישת רכב
264. ליטל העידה כי הילה שקרה לתובעים עת טענה כי רכשה את הרכב מסוג אאודי A1 החדש אשר שימש אותה, ללא ידיעתו של תומר.
265. הילה עצמה העידה כי היא לא רכשה את הרכב וכי תומר הוא זה שרכש עבורה את הרכב במתנה (ס' 35 לתצהירה ועדותה בע' 137 ש' 20-30 לפרוט' הדיון), ומהראיות עצמן עלה כי תומר הוא זה אשר רכש את הרכב, באמצעות המחאה בנקאית ע"ס 97,000 ₪, אשר הוצאה מחשבון מיטי, והוא היה זה אשר חתם על מסמכי העסקה (מוצג 74 לתיק המוצגים של התובעים).
266. בנסיבות אלה ועת לא צורפה ראייה כלשהי התומכת בטענת התובעים בדבר המצגים שהילה יצרה בקשר עם רכישת הרכב, מלבד עדותה של ליטל עצמה, אני מוצאת לקבוע כי לא הוכח שהילה לא אמרה אמת ביחס לעובדה זו.
נסיעה למדריד
267. לגרסתה של ליטל, הילה שיקרה לה מקום בו סיפרה כי בכוונתה להפתיע את תומר ולקחת אותו, לכבוד יום הולדתו, למשחק הכדורגל – "הסופר קלאסיקו" במדריד, כאשר בפועל לצורך מימון הכרטיסים למשחק, כרטיסי הטיסה והמלון, היא עשתה שימוש בכרטיס האשראי של מיטי (ר' ס' 232-235 לתצהירה).
268. בני הזוג יוסף העידו מנגד, כי תומר הוא זה אשר רכש את הכרטיסים למשחק, כמו גם את כרטיסי הטיסה והמלון, כאשר ההפתעה הייתה העובדה שהילה הצטרפה אליו (ר' עדות הילה בע' 142 ש' 26-ע' 143 ש' 8 לפרוט' הדיון ועדות תומר בע' 111 ש' 29-ע' 112 ש' 2 לפרוט' הדיון).
269. ככל שהיו גרסאות הצדדים נבחנות באופן עצמאי, ובנפרד מיתר הראיות בתיק זה, לא ניתן היה לשלול את גרסת הנתבעים (ר' נספח 1 לתצהיר הילה, בע' 180 לתצהיר הנתבעים). עם זאת, מקום בו גרסה זו לא עומדת לבדה, היא נבחנה על ידי כחלק בלתי נפרד מהמארג הכולל של הראיות, זה באמצעותו ומכוחו ניתן היה להשלים את אותו פאזל עובדתי.
סיוע בהברחת כספי התרמית
270. מהראיות אשר הובאו לפניי עלה כי גם לאחר שנודע לתובעים דבר קיומו של הגזל (הגם באופן שאינו שלם) ותומר עזב את הארץ, הילה הוסיפה וסייעה לו בהברחת כספי המרמה, וזאת בין היתר כמפורט להלן:
271. ביום 14.2.2016 (היום בו, כפי שהתברר בדיעבד, תומר עזב את הארץ), התקשרה הילה לליטל וביקשה כי זו האחרונה תשוחח עם עורך הדין עמו בני הזוג יוסף התקשרו. עת ליטל סירבה, נותק הקשר כליל (ר' ס' 249-250 לתצהיר ליטל).
תמיכה לשיחה זו, ניתן למצוא בהתכתבות הווטסאפ בין הילה לליטל, מיום 14.2.2016, בה מציינת הילה: "היי מותק התקשרתי אליך לא היתה תשובה אני חייבת לדבר איתך תחזרי אלי בבקשה כשתתפני" (ר' נספח 1 ע' 188 לתצהירי הנתבעים).
272. מייד לאחר מכן, החלה הילה בביצוע סידורים לקראת עזיבתה את הארץ והצטרפותה לתומר בארה"ב.
273. ביום 18.2.2016, העבירה הילה את רכב האאודי הרשום על שמה, ואשר הוכח כי נרכש בכספי הגניבה, לבעלות אחיה, אורי פרחניק, בתמורה לסך של 85,000 ₪ אשר הופקדו בחשבונה בבנק הפועלים (ר' ע' 145 ש' 1-5 לפרוט' הדיון ונספח 75 לתיק המוצגים של התובעים).
274. באותו היום הוסיפה הילה ומשכה סך של 80,000 ₪ במזומן מאותו חשבון, והעבירה את הכספים לעורך הדין נהרי (ר' ע' 145 ש' 6-12 לפרוט' הדיון). כמו כן היא משכה סך של 3,000 $ מחשבונו של תומר בבנק Santander (ר' נספח 81 לתיק המוצגים של התובעים ועדות הילה בע' 137 ש' 31-36 לפרוט' הדיון).
275. ביום 19.2.2016, הילה ובתה טסו לארצות הברית והצטרפו אל תומר שם.
276. הן בני משפחתה והן אביו של תומר ליוו אותה ואת בתה לשדה התעופה, והילה העידה כי לא היה ברור מתי יחזרו: "... זאת הנכדה היחידה שלו ולא ידעתי כמה זמן אחזור, ידעתי שזה לתקופה של שבועיים, זה מה שתומר אמר לי, והייתה מחשבה של אולי להישאר..." (ע' 145 ש' 16-18 לפרוט' הדיון; ההדגשה לא במקור – ה.ס.).
277. ניסיונה של הילה להציג את הנסיעה כנסיעה לשבועיים, אינו עומד בקנה אחד עם הראיות אשר הונחו בתיק בית המשפט כמו גם עם חלק אחר של עדותה.
כך לדוגמא לא ברור מדוע אדם אשר בוחר לצאת מן הארץ לתקופה מוגבלת של שבועיים, יבחר למכור את רכבו. עת התבקשה התייחסותה של הילה לכך במסגרת חקירתה הנגדית היא השיבה:
"לא מיהרתי לשום דבר, זה משהו שדובר עליו הרבה זמן לפני, ידענו שאנו אמורים לעבור לחול ואין טעם להחזיק את הרכב, וגם לא אהבתי את הרכב כי זה רכב של ערסים, ולמי אני אמכור אם לא לאחי." (ע' 145 ש' 3-5 לפרוט' הדיון).
מצאתי תשובה זו כתמוהה וחסרה. אדם שבכוונתו לעזוב לצמיתות אינו טוען כי הוא יוצא את הארץ לשבועיים, ואדם שיוצא את הארץ לתקופה מוגבלת של שבועיים, אינו פועל כפי שפעלה הילה ביחס לרכבה.
278. זה גם המקום לציין כי בהתכתבות הווטסאפ בין הילה לליטל, בימים אשר קדמו לנסיעה, אין אזכור של הנסיעה הקרבה, אין אזכור בדבר מכירת הכלב, ואין אזכור של מכירת הרכב והכל עקב מעבר לחו"ל (ר' נספח 1 לתצהיר הילה).
279. לנקוב תיווסף העובדה כי עיון בתצהיר העדות הראשית של הילה מלמד, כי היא בחרה שלא לאזכר כלל את עובדת עזיבתה את הארץ, בבהילות, ביחד עם תומר, ואת תקופת שהייתה בארה"ב ובאנגליה, עד לשובם של בני הזוג יוסף ארצה ומעצרו של תומר.
280. ביום 24.3.2016 פתחה הילה חשבון בנק על שמה, בבנק Santander בארה"ב, באותו הסניף בו התנהל חשבונו של תומר. הילה העידה כי החשבון שימש בפועל את תומר וכי היא עצמה לא הייתה פעילה בו (ר' ע' 146 ש' 25-28 לפרוטוקול הדיון).
281. לחשבון זה הועברו בשלב מאוחר יותר, מחשבון אדלמן (הפקטיבית) סך של 100,000 $ מכספי הגניבה, כמו גם כספי התמורה ממכירת הדירה בנתניה (זו אשר נרכשה אף היא מכספי הגניבה) (ר' נספח 93 לתיק המוצגים של התובעים).
282. על אף גרסתה של הילה, כפי שזו באה לידי ביטוי במסגרת ס' 36-37 לתצהיר העדות הראשית, על פיה היא פתחה את החשבון בבנק Santander, בעידודם של התובעים, בשלב בו תומר והיא תכננו לעבור לגור בארה"ב, בפועל עלה מהראיות כי היא פתחה אותו רק לאחר עזיבתם של בני הזוג יוסף את הארץ (ר' ע' 146 ש' 12-24 לפרוט' הדיון).
בהתייחס לאותו חשבון אוסיף ואציין, כי הגם גרסתה של הילה, על פיה היא עצמה לא הייתה פעילה בחשבון הבנק הנקוב, לבית המשפט הוצגה תמונה, אשר צולמה ע"י החוקר הפרטי, בה נראית הילה לבדה, כשהיא מושכת כספים מחשבון זה. ממוצג ת/17 עולה, כי באותו היום נמשך סך מזומן של 10,000 $.
הילה העידה כי היא לא זוכרת מה נעשה בסכום זה, וכי ייתכן כי היא שילמה עמו עבור הגן של הילדה (ר' ע' 147 ש' 3-8 לפרוט' הדיון). בין אם יש ממש בטענה זו ובין אם לאו, נהיר כי יש בראיות אלו משום כרסום בגרסה העובדתית בדבר העדרו של קשר לחשבון.
283. עוד נתתי דעתי לראיות אשר מהן נמצאתי למדה כי בזמן שהותם של הילה ותומר בארה"ב, ובהמשך בלונדון, קיבלו הנתבעים לבקשת הילה סיוע מאביה, מר שמעון פרחניק, כאשר במסגרת זו סייע מר פרחניק לנתבעים במכירת הדירה בנתניה, פינוי הציוד מהדירה והעברת כספי התמורה לחשבונה של הילה בארה"ב.
ובהתייחס למכירתה של אותה דירה בנתניה, הוכח בראיות כי זו נמכרה עם כלל הרהיטים ומוצרי החשמל שבה.
מעבר לכך, והגם כי בהסכם המכר, נקבע מועד מסירת החזקה לחודש אוגוסט 2016, פעל אביה של הילה להקדמת מועד המסירה, כך שזו נמסרה "באופן מפתיע", ביום 1.6.2016, יום אחד בלבד לאחר שנרשם צו המניעה הזמני לחילוט זכויות הנתבעים בדירה (ר' ת/2),
מר פרחניק נשאל על כך בחקירתו ומצאתי את תשובותיו בעניין זה כמתחמקות. (ר' ע' 33 ש' 21-ע' 34 ש' 7 לפרוט' הדיון).
284. עוד הוצגו ראיות המלמדות כי הילה הפעילה את אביה בכיסוי יתרת החובה בחשבונה של מיטי. ביום 22.2.2016 הופקד על ידו סך מזומן של 9,993 ₪, וכן הופקד סך מזומן נוסף של 6,093 ₪, באמצעות עובד שלו, מר דוד צ'יסס (ר' נספח 67 לתיק המוצגים של התובעים). הילה אשרה בחקירתה כי או היא או תומר ביקשו מאביה לכסות את יתרת החובה בחשבון וכי היא לא רואה בכך כל פסול (ר' ע' 135 ש' 19 – ע' 136 ש' 5 לפרוטוקול הדיון).
285. לאחר שובם של בני הזוג יוסף ארצה ומעצרו של תומר, נחקרה גם הילה בחודש ספטמבר 2015, על ידי משטרת ישראל. מעיון בפרוטוקול החקירה עולה כי הצגתם של נתונים מדויקים, לא הייתה נר לרגליה.
לא ניתן היה שלא להתרשם כי הילה ביקשה במסגרת זו להרחיק עצמה מהאירועים נושא התביעה, ובין היתר היא העידה, כי לא ידוע לה על סכומים גבוהים אשר הופקדו בחשבונה וכי לא זכור לה על העברות כספים כלשהן אשר בוצעו על ידה מהחשבון (זאת בניגוד לעדותה בבית המשפט ממנה עלה כי היא הייתה מודעת להפקדה של מיליון ₪ שנעשתה לחשבונה, כמו גם להפקדה של כספי הלוואת הגישור, וכן ביצעה, לא אחת, העברות כספיות מחשבונה, לכיסוי יתרת החובה בחשבונה של מיטי (ר' ע' 126 ש' 31-34, ע' 127 ש' 35-ע' 128 ש' 2, ע' 135 ש' 16-18 לפרוט' הדיון).
286. הילה נשאלה על חשבונות הבנק של תומר בארץ והעידה כי אין כאלה; זאת בניגוד לעדותה בבית המשפט לפיה היה לו חשבון בנק (ע' 119 ש' 27-28 לפרוט' הדיון).
משעומתה הילה עם הסתירות בגרסתה השיבה כדלהלן: "...בתחילת הקשר שלי עם תומר ידעתי שיש לו חשבונות לאחר מכן הנחתי והבנתי שבארץ בכל אופן אין לו חשבונות או שאולי לא ידעתי.
ש. איך הבנת שאין לו חשבונות?
ת. כי רוב הפעילות שלו נעשתה דרך החשבון שלי, יכול להיות שעניתי על התשובה הזאת ולא ידעתי באמת מה יש לו ומה אין לו תומר הסתיר ממני הרבה מאוד.
ש. ענית בצורה נחרצת בארץ ישראל אין לו חשבונות נוספים?
ת. אבל רשום שיש לו חשבונו. אין בן אדם שאין לו חשבונות בארץ פשוט באותה תקופה מה שהתכוונתי שהוא לא השתמש כנראה בחשבונות האחרים שלו רוב השימוש היה בחשבון שלי".
(ע' 120 ש' 4-11 לפרוט' הדיון).
287. עת נשאלה הילה, במסגרת חקירתה במשטרה, בדבר מקור הכספים אשר אפשרו את רכישת הבית בקדימה והדירה בניו יורק, היא השיבה כי: "בעלי איש עסקים מצליח הוא טס הרבה לחו"ל" (ר' נספח 85 לתיק המוצגים של התובעים).
משעומתה הילה, במסגרת חקירה הנגדית באשר לפערים בין חקירתה במשטרה לבין עדותה בבית המשפט במסגרת ההליך שלפניי השיבה:
"אם היו שואלים אותי אם בעלי גנב מהם כסף, התשובה היתה כן. לא ידעתי מה כן ומה לא. אם היו שואלים אותי שהכסף הזה נקנה, אך הבית בקדימה ובנתניה מי חשב שמדובר בכספים לא כשרים..." (ר' ע' 146 ש' 8-10 לפרוט' הדיון).
היתממות זו, שעה שאין חולק על כך שבשלב זה הילה כבר ידעה על מעשי התרמית והגנבה, ותומר כבר היה נתון במעצר, מלמדת הן על הניסיון של הילה להסתיר ולטייח את העובדות ולהבריח נכסים, והן על העובדה כי אמירת האמת – אינה מחויבת המציאות מבחינתה.
288. בחודש יוני 2017 פתחה הילה את חב' פנסי טי.וי בע"מ, אשר נטען על ידי הנתבעים כי משמשת לעסקי מכירת התכשיטים של הילה.
בפועל עלה מדוחות המפקח אשר מונה ע"י בית המשפט, רו"ח אמיר שני מפירמת KPMG, כי החברה משמשת בעיקר את תומר, להעברת תקבולים מפעילות אינטרנטית אותה הוא רכש, והמהווה 90% מהכנסות החברה (ר' נספח 101, ע' 1322 לתיק המוצגים של התובעים).
במסגרת חקירתה אישרה הילה את הדברים הבאים:
"... הסיבה שהסכמתי לפתוח את החברה, כיוון שתומר רצה לאחר תקופה שלא מצא את עצמו להקים חברה, ואני אמרתי לו שאני לא מוכנה שיפתח עוד חברות, אלא אם כן אני אהיה מעורבת ואדע מה קורה, שלא יהיו דברים לא חוקיים, לא הסכמתי שיהיו לו שותפים, לשמור עליו ועל הבית שלי. האמנתי לו שזה היה משהו חד פעמי והוא שכנע אותי. גם אהבתי אותו. הייתי עיוורת". (ע' 148 ש' 1-5 לפרוט' הדיון).
בפועל, עלה מחקירתה של הילה, הגם המצגים המוקדמים בדבר השימוש בחב' פנסי טי.וי בע"מ לצורך פעילותה העסקית בלבד, כי היא מצאה לנכון להניח לתומר לעשות בחברה הרשומה על שמה כרצונו, ומשנשאלה על מחזור החברה השיבה כי אינה יכולה לנקוב בסכומים מדויקים מאחר שהיא "גרועה במספרים" (ר' ע' 148 ש' 6-13 לפרוט' הדיון).
הדעת נותנת כי מקום בו היו מעשיו של תומר סמויים מהילה, והיא גילתה אותם אך בדיעבד, היא לא תבחר פעם נוספת לפעול באותה דרך בדיוק בכל הנוגע לחשבונות הבנק, וממילא לא תבקש לראות עצמה כפטורה מאחריות לאותם חשבונות אך כיוון שהיא "גרועה במספרים".
ויובהר - מדו"ח המפקח עלה , בין היתר, כי בני הזוג יוסף השתמשו בכספי החברה להעברות כספים אשר לא מהוות חלק ממהלך העסקים הרגיל, לרבות העברות לבני משפחה (סך של 65,000 ₪ אשר ניתן כהלוואה לבני משפחת יוסף והוחזר; סך של 28,100 ₪ שהועבר למר לוציאן, אביו של תומר; סך של 35,000 ₪ בגין שיפוץ בבית, כאשר לדברי הילה הוקם בבית משרד וסטודיו המשמשים לצרכי החברה; סך של 4,500 ₪ בגין קייטרינג לאירוע ברית מילה) (ר' נספח 101, בע' 1323 לתיק המוצגים של התובעים).
כמו כן זוהו ע"י המפקח הוצאות אישיות הכלולות בהוצאות החברה, לרבות תשלום בגין שירותי לווין הכוללים תוספת ערוצי ילדים וספורט; תשלום חלקי (25%) של חשבונות חשמל וארנונה, לטענת הילה עקב עבודה מהבית; הוצאות נקודתיות של בתי קפה, רמי לוי וכיוצ"ב (ר' נספח 101, בע' 1324 לתיק המוצגים של התובעים).
הילה נשאלה בחקירתה על הכספים אותם העבירה וריקון החשבונות והעידה כדלקמן:
"... אחרי שכל הדבר הזה קרה, לא חשבתי שמישהו הולך לתבוע אותי, למה שיתבעו אותי, אם רצו לתבוע אותי יכלו לעשות זאת כמה שנים קודם לכן. לענין הכספים שהעברתי לאחי, זו היתה הלוואה, ולגבי הכספים שהעברתי לאביו, לא הבנתי למה צריך לעשות זאת, היית צריך לשאול את תומר. אני לא ידעתי מזה. אני גם חושבת שזו היתה טעות. כי כעסתי עליו. מה אני אמורה לעשות? הוא אמר שהוא ידאג לי וזה כל הזמן מה שהוא היה אומר" (ע' 148 ש' 27-31 לפרוט' הדיון).
מעדות זו אני למדה לא אך על ניסיונה העיקש של הילה להציג עצמה, עד אין קץ, כמי שאינה אחראית לדבר, אלא גם על העדר יכולת ליטול אחריות ביחס לפעולות ומעשים בהם היא עצמה נקטה או הייתה מעורבת.
289. יצוין כי גם ביחס לחב' פנסי, ועל אף התייחסות נרחבת של התובעים לעניין זה בתצהיריהם (ס' 260-267), לא אותרה התייחסות של ממש בתצהירה של הילה.
290. בשולי פרק זה אציין כי אני ערה לעובדה כי לחב' פנסי אין כל קשר ישיר לאירועים המקוריים מושא התביעה.
ואולם, מהתנהלותה של הילה ביחס לחב' זו, ניתן ללמוד על האופן בו היא בוחרת לפעול בכל הנוגע לעניינו של תומר. כמו כן ניתן היה להתרשם כי אין מבחינתה כל פגם או קושי, לשוב ולפתוח חשבונות בנק על שמה, שעה שהיא מודעת, היטב, לכך שאותם חשבונות, ישמשו בעיקר פעילות עסקית של תומר.
מודעות למעשה העוולה
291. כפי שצוין לעיל, על מנת שתוטל אחריות מכוחה של הוראת סעיף 12 לפקודת הנזיקין, לא די בכך שהנתבע יסייע למעשי המרמה, או יאשרר אותם בדיעבד, אלא כי יש להוסיף ולהוכיח כי הוא עשה זאת, תוך מודעות למעשי העוולה, ולו באופן חלקי.
292. ביחס לכך אני מוצאת לשוב ולהבהיר כי אין בעובדה שכנגד הילה לא הוגש כתב אישום, כדי ללמד על היעדר אחריות שלה במישור האזרחי, בו הרף ונטלי ההוכחה שונים.
293. לעניין זה של מודעותה של הילה למעשי התרמית נמצאו גרסאות הצדדים כקוטביות.
התובעים ביקש להציג את הילה כאשה מתוחכמת, אשר פעלה בצוותא חדא עם בעלה, כדי להציג לתובעים מצגי שווא, לשקר להם ולהוציא מהם כספים במרמה.
מן העבר השני ביקשו הנתבעים להציג את הילה בדמות "האישה הקטנה", זו אשר אינה יודעת דבר, נסמכת על בעלה, כרוכה אחריו ותלויה בו.
294. לאחר שחזרתי ובחנתי את הראיות שהובאו לפניי, באתי לכלל מסקנה כי הגם והילה לא פעלה מלכתחילה ויזמה את פעולותיו של תומר , היא הייתה מודעת היטב, למעשי העוולה שבוצעו על ידי תומר, גם אם לא בהכרח להיקפם המלא ומייד עם התרחשותם.
כפי הנקוב לעיל, מצאתי את גרסתה של הילה כחסרה, מיתממת בחלקה, וכזו אשר נמצאו בינה לבין ראיות אחרות בתיק, סתירות של ממש.
295. זה גם המקום להבהיר כי איני מתעלמת מהעובדה כי חלק לא מבוטל מהראיות אשר הוצגו לעיוני לעניין מעורבותה המודעת של הילה, לא מתייחסות לשלבים הראשונים של שיתוף הפעולה בין תומר לתובעים.
עם זאת, היה בפעולותיה באותה עת כדי לסייע בהמשך הצגתה של מציאות לכאורית שאין מאחוריה דבר.
ובהתייחס להמשך התקופה - לא יכול להיות ספק בדבר מודעותה של הילה כי ננקטו על ידי תומר מעשים שאינם עומדים בקנה אחד עם הוראות הדין, עד לשלב בו הפרשה נושא כתב תביעה זה הפכה גלויה /"התפוצצה".
296. בניגוד לטענת התובעים, לא התרשמתי כי הילה היא בגדר האישה המתוחכמת, אשר הייתה מודעת באופן מלא למעשי המרמה והיקפם מהיום הראשון, הגתה אותם יחד עם תומר, או הייתה שוות ערך לתומר בהיבט של ניהולם של האירועים נשוא התביעה.
כמו כן, וכפי שצוין לעיל, גם לא התרשמתי כי מערכת היחסים בין הילה לליטל הייתה מראשיתה אינטרסנטית גרידא ונועדה אך כדי לאפשר את פרשת ההונאה והתרמית נושא התביעה.
הראיות בתיק זה מלמדות כי אכן, כפי טענות הנתבעים, תומר היה הגורם הדומיננטי, התנאי בלעדיו אין למעשה התרמית והגזל. כמו כן, ספק באם בשלבים הראשונים חשף תומר בפני הילה את מלוא היקף מעשיו.
297. מן העבר השני, אף איני מוצאת לאמץ את גרסת הנתבעים באשר לחלקה של הילה באירועים נושא התביעה. אין המדובר במי שהיא "האישה הקטנה" אשר לא יודעת מאומה, כפי שביקשה הילה להציג עצמה.
חלף זאת עלה מהראיות, כי מדובר באשה עצמאית, אינטליגנטית, זו אשר בתקופה הרלוונטית לתביעה הייתה סטודנטית לתואר שני בייעוץ ארגוני, עבדה בחברת ייעוץ ארגוני והעידה כי הקריירה שלה הייתה חשובה לה (ר' ס' 72א' לכתב ההגנה, ס' 6 ו- 16 לתצהירה של הילה ועדותה בע' 131 ש' 10-11 לפרוט' הדיון). הילה אף העידה כי בשלב בו תומר והיא תכננו לעבור לניו יורק, היא נרשמה ללימודי עיצוב פנים ותכננה לעבוד שם בתחום זה (ר' ס' 37 לתצהירה).
את התנהלותה של הילה אני מוצאת לחלק לשניים;
בשלבים הראשונים פעלה הילה, כשהיא יודעת, או צריכה הייתה לדעת, כי התנהלותה אינה תקינה. כך לעניין חשבונות הבנק, וכך לעניין אופן ואופי השימוש בכספים.
בשלבים מאוחרים יותר, כפי שיפורט להלן, ידעה הילה ידיעה ברורה על מעשיו של תומר ובחרה, בחירה מודעת, לסייע בידו בניסיונות להסתיר, להבריח ולהימנע מלתת את הדין, ותוך שהיה במעשיה אלו כדי לאפשר את קידום והשלמת התרמית ובהמשך למנוע שימת יד על חלק מהנכסים או הכספים אשר מקורם באותה תרמית.
את הניסיון של הילה להקטין את עצמה, להרחיק עצמה מכל קשר לאירועים נושא התביעה, ואת ניסיונה לצייר עצמה כמי שאין לה את היכולת או לא היו לה את הכלים להבין את המשמעות של מעשיה או מעשיו של תומר, אני מוצאת לדחות.
298. לנקוב מצטרפת כאמור העובדה כי הייתה זו הילה אשר ניהלה מספר חשבונות בנק, אשר את חלקם היא פתחה עוד בטרם הכירה את תומר (ר' ע' 120 ש' 34- ע' 121 לפרוט' הדיון).
לעניין זה, אף לא מצאתי לאמץ את גרסתה העובדתית של הילה על פיה היא לא זוכרת סיסמאות ובשל כך מיעטה לגשת לחשבון (ע' 122 ש' 34-35 לפרוט' הדיון).
בפועל עלה כי להילה הייתה גישה לחשבון, היא הכירה את הבנקאים בסניף והייתה בקשר רציף עמם.
הילה ביצעה פעולות בחשבון, ובין היתר הוציאה שיקים בנקאיים, ביצעה העברות בנקאיות וכיסתה את יתרות החובה בחשבונה של מיטי.
הייתה זו הילה אשר העידה כי "פעם תומר ביקש ממני ובפעמים האחרות כבר הבנתי שאני צריכה לכסות את המינוס" (ע' 132 ש' 25 לפרוט' הדיון). כן היא העידה כי מאחר שתומר היה דחיין, היא זו אשר טיפלה בדוחות ותשלומים הקשורים לבית (ר' ע' 133 ש' 19-21 לפרוט' הדיון).
299. בנסיבות אלה יקשה עלי לקבל את הגרסה לפיה היא לא הייתה ערה לעובדה כי מתן האפשרות לתומר להתנהל בחשבון הרשום על שמה, כראות עיניו, ולהשתמש בו בין היתר לצורך ניהול עסקו, לא תקינה.
הוא הדין ביחס לשימוש שהיא עשתה בכרטיסי האשראי של אדלמן (הפיקטיבית), או להפקדות המזומן שבוצעו לחשבונה, בסכומים חריגים. לא למותר לציין כי הילה לא הכחישה את הטענה לפיה לא עשתה שימוש בכרטיס האשראי של אדלמן (הפיקטיבית) כאשר היא הייתה עם ליטל: "אני לא זוכרת, יכול להיות שכן ויכול להיות שלא" (ע' 124 ש' 20-23 לפרוט' הדיון).
300. כמו כן לא ניתן היה לאמץ את גרסתה של הילה לפיה בני הזוג יוסף לא חוו עליה משמעותית ברמת החיים, כאשר מחד גיסא, ביקשה הילה לתאר עצמה כמי שמעולם לא חיה חיי מותרות, גרה עם בעלה בדירה קטנה בנתניה ונסעה מדי יום לעבודה בפ"ת, ומאידך גיסא, מלמדות הראיות על כך שבמקביל להחזקת הדירה בנתניה בני הזוג יוסף רכשו גם בית פרטי בקדימה, והשקיעו ממון רב בשיפוצו, לרבות בריכת שחיה ואדריכלות נוף, רכשו רהיטים בחנויות יוקרתיות, נהגו ברכבי יוקרה, נפשו במלונות פאר בחו"ל וכיו"ב.
מקום בו קיימת עלייה כה משמעותית ברמת החיים – ניתן להניח כי אדם סביר יבקש לדעת את המקור והטעם, או לכל הפחות יישאל שאלות.
301. לנקוב מצטרפת העובדה, כפי שתוארה לעיל, על פיה הילה בחרה מה לספר לליטל, במה לשתף אותה ובמה לא, ולא היססה לשקר, כאשר חששה כי תומר עלול להסתבך.
כך, בין היתר, ביחס לשהותו בארץ/ בחו"ל, כמו גם ביחס לבית בקדימה.
מקום בו פועל אדם, כל אדם, בתמימות ומתוך חוסר ידיעה – הוא אינו מסתיר עובדות, וודאי שלא מאלה שהוא קורא להם חבריו.
אי אמירת האמת לליטל והיעדר השיתוף שלה בנושאים מהותיים, על אף יחסי החברות הקרובים בין השתיים, מחזקים את הרושם כי הילה ביקשה לחפות על תומר עת הבינה כי התנהלותו לא כשרה, וזאת גם אם היא לא הייתה מודעת למלוא היקפם של מעשי המרמה.
302. על אף כל האמור לעיל, ככל שבכך היו מתמצים הדברים, יכול שהיה מקום להוסיף ולבחון האם הרימו התובעים את הרף הראייתי הגבוה הנדרש, עת מדובר בטענות המייחסות להילה תרמית (לעניין זה ר' לדוג' ע"א 4842/05 גרניט הנדסה לתעשייה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (2007); ע"א 7721/22 ד"ר עופר ולטר נ' עו"ד יוסף שטבהולץ (2024)); ובשים לב גם לפסיקת כב' בית המשפט העליון, ביחס לשימוש הזהיר והמבוקר בס' 12 לפק' הנזיקין, אשר יש בו כדי להטיל על מסייע אחריות ישירה לביצוע מעשה העוולה.
303. אלא כי מהראיות אשר הובאו לפניי עלה כי גם אם בשלבים המוקדמים הילה לא הייתה מודעת למלוא מעשי המרמה והיקפם, בשלבים המאוחרים יותר היא נחשפה גם נחשפה אליהם.
304. הייתה זו הילה אשר העידה על כך, בסעיפים 42-44 לתצהירה:
"42. יום אחד תומר סיפר לי שהתקשר אליו חוקר מטעם של חברת כרטיסי אשראי ואמר לו שהוא מודע לכך שהתבצעה שימוש לא כשר בכרטיס אשראי של חברת מיטי וכי החוקר חושד בתומר. נבהלתי מאוד ולחצתי על תומר לספר לי את כל פרטי האירועים.
43. בסופו של דבר תומר סיפר לי חלק ממעשיו ושימושיו בכרטיס האשראי. מאליו מובן שחשתי חרדה אמיתית ממעשיו והשלכותיהם עליי ועל משפחתי.
44. כוונתי הראשונה הייתה לפנות לליטל ולנסות להגיע איתה להבנות בצורה נעימה. אולם תומר אמר לי שכדאי לפני שנפנה אליה, לשכור את שירותיו של עורך דין שייעץ לנו בעניין, וביקש שאמצא עו"ד פלילי ברמה גבוהה. כך פנינו לעו"ד שרון נהרי".
305. כן היא הוסיפה והעידה במסגרת חקירתה בבית המשפט:
"אני גיליתי ביום 12.2 כשליטל התקשרתי אליה והיא לא ענתה וגם היא ביטלה את המפגש שהיינו אמורים להפגש והצעתי לה להיפגש אחה"צ וגם היא סירבה להיפגש, וכשסיפרתי לתומר הוא אמר לי שהוא מסתובב עם תחושה לא נעימה ושיתף אותי שיש בעיות איתם, ושהוא עשה משהו לא בסדר. התקשרתי אליה והיא לא ענתה
...
סיפר כי עשה עסקה בכ. אשראי שלא היה צריך לעשות, ושהוא התנהל בצורה לא נכונה בחשבון, לא דיווח, והוא אמר לי שכבר תקופה ארוכה התובעים, כמובן שהוא שיקר לי, מונעים ממנו לבוא למשרד ומתחמקים ממנו ושהוא מרגיש שיש עלינו חוקרים פרטיים ושעכשיו הוא חושב שכל הסיפור של מיטי שלא הצליחה בארץ ינסו לגלגל עליו ושגל רוצה את כל הכסף שלו בחזרה... הוא אמר שהוא רוצה לחפש עו"ד ושאעזור לו..."
(ר' ע' 144 ש' 10-24 לפרוט' הדיון; ההדגשות לא במקור – ה.ס.).
306. עדות זו של הילה לא מותירה ספק ביחס לידיעתה של הילה, לכל המאוחר (וככל הנראה ברמה זו או אחרת גם קודם), על מעשיו של תומר כמעשים פליליים , גם אם לא על היקפם המלא.
עוד עלה מתוך עדותה, באופן ברור, כי תומר שיתף את הילה לפחות בחלק ממעשיו, לרבות השימושים הלא כשרים בכרטיס האשראי של מיטי, ואף ביקש ממנה למצוא עו"ד פלילי, ברמה גבוהה.
307. כפי שהובהר לעיל, בהתאם לפסיקת כב' בית המשפט העליון, די בכך שהמסייע ידע באופן כללי אודות מעשי העוולה, ואין הכרח שהוא יהיה מודע להיקפם המלא וכלל רכיבי העוולה (ר' ע"א 5977/07 לעיל).
308. על אף ידיעתה הברורה של הילה, בשלב זה, על העוולות שבוצעו, גם אם לא בהיקפן המלא, היא לא מצאה לנכון להתנער מתומר וממעשיו, אלא הוסיפה לסייע לו בפועל, ובכך אף אשררה את מעשיו, וחמור מכך - מנעה את האפשרות של התובעים לקבל חזרה, עוד באותה עת, ולו חלק מהכספים.
בין היתר, מצאה הילה לנכון לברוח עם תומר מהארץ, להוסיף ולפתוח חשבון בנק על שמה בניו יורק, כאשר אותו חשבון שימש לאחר מכן, להפקדת חלק מכספי התרמית, לרבות תמורת מכירת הדירה בנתניה (אשר כאמור נרכשה מכספי התרמית), כמו גם כספים אשר הועברו מחשבונה של חב' אדלמן (הפיקטיבית).
על אלו מתווספת העובדה כי הילה מצאה לנכון לפעול באמצעות אביה, הן לצורך מכירת הדירה בנתניה והעברת כספי התמורה לחשבונה בארה"ב והן לכיסוי יתרות החובה בחשבונה של מיטי.
309. כפי שהובהר לעיל, מתוך חקירתה של הילה במשטרה עלה כי גם בשלב בו היא הייתה מודעת, היטב, למעשים המיוחסים לתומר, היא מצאה לנכון לנסות ולחפות על מעשיו, תוך שהיא מציגה אותו כאיש עסקים מצליח.
310. בעשותה כן סייעה הילה, באופן משמעותי ובמודע, להברחת כספי הגניבה, ויש לראותה כאחראית לעוולות שבוצעו, ביחד ולחוד עם תומר.
311. לעניין זה אשוב ואדגיש כי אני ערה להלכות המשפטיות שעניינן שימוש זהיר ומצמצם בס' 12 לפק' הנזיקין ככלי להטלת אחריות, ומקל וחומר בהתייחס לחלופה של "אשרור" בדיעבד. עם זאת אני סבורה כי מדובר באחד המקרים החריגים, המאפשרים ומצדיקים הטלת אחריות מכוח הסעיף.
312. עוד בעניין זה יופנו הצדדים לפסק דינו המקיף של כב' בית המשפט העליון בע"א 2362/19 לעיל, בו נדונה, בהרחבה שאלת הטלת האחריות מכוח ס' 12 לפק' הנזיקין, תוך שימוש בחלופת ה"אשרור".
מפסק דין זה עולה לכאורה, כי גם לדעת השופט גרוסקופף (אשר היה בדעת מיעוט), הטלת אחריות מכוח ס' 12 בחלופת האשרור, אפשרית במקרים בהם הנתבע לא רק תמך בדיעבד במעשה העוולה ובמעוול, אלא כאשר התקיימה זיקה מהותית והדוקה בינו לבין מבצע העוולה, כבר במועד ביצועה של העוולה – זיקה אשר מכוחה הוא גם אישרר את ההתנהגות העוולתית בדיעבד.
לא למותר לציין כי בענייננו מתקיימים אותם יחסי קרבה וזיקה הדוקה בין תומר להילה, בהיותם זוג נשוי והורים לילדה. יתרה מכך, אין חולק כי הכספים אשר התקבלו כתוצאה ממעשי העוולה, שימשו את משק הבית המשותף ואת הילה, ובין היתר נעשה בהם שימוש לצורך קניית הבית בקדימה (בו מתגוררים הנתבעים עד היום), כמו גם נכסי נדל"ן נוספים, שיפוץ הבית, רכישת ריהוט וכיו"ב.
313. עוד אני מוצאת להוסיף ולהפנות לפסה"ד של כב' השופטת (כתוארה דאז) חיות, בע"א 3024/10 לעיל, בו היא מצאה לחייב את המשיבה באחריות מכוח ס' 12 לפק' הנזיקין, תוך שהיא מציינת כדלקמן:
"הנה כי כן, מעורבותה של אסתר במעשי העוולה שביצע אביה התבטאה בכך שידעה על המעשים, נענתה לבקשת אביה שלא לגלותם ולשומרם בסוד... ובה בעת נהנתה מפירות מעשי העוולה בסכומים שהגיעו, למצער, כדי מאות אלפי שקלים... בנסיבות אלה אני סבורה כי יש בהחלט מקום להטיל עליה אחריות למעשי העוולה שביצע אביה מכוח סעיף 12 לפקודת הנזיקין, כמי ששיתפה עצמה במעשים אלה לאחר שנעשו ואחריותה בהקשר זה היא אחריות ביחד ולחוד עם המעוול העיקרי על מלוא הנזק שנגרם..."
קשה להתעלם מהתאמתה המובהקת של קביעה זו לענייננו.
314. בשולי הדברים אציין, כי אני ערה לטענתם של הנתבעים לפיה, במסגרת מסירת עדויותיהם במשטרה, התייחסו בני הזוג קלקשטיין לתומר בלבד, ולא הזכירו כלל את מעורבותה של הילה (ר' מוצגים נ/1 ו- נ/2). אלא שמעדויותיהם של התובעים עלה, כי בשלב בו נמסרו עדויותיהם במשטרה התמונה טרם התבררה להם כדי הצורך, והם עדיין לא היו מודעים גם לממצאי החקירה של ה FBI ממנה למדו עוד על מעורבותה של הילה, לרבות פתיחת חשבונות הבנק בניו יורק על שמה (ר' עדות ליטל בע' 63 ש' 20-ע' 64 ש' 10 ועדות גל בע' 87 ש' 21-26 לפרוטוקול הדיון).
את הניסיון להיתלות על חוסר ידיעת התובעים את היקף התנהלות שני הנתבעים, כטעם לפטור את הנתבעת מחבות, אני מוצאת כחוסר תום לב.
עשיית עושר ולא במשפט
315. ס' 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 קובע כדלקמן:
"1.(א)מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן – הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה.
(ב)אחת היא אם באה הזכיה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה או בדרך אחרת."
316. בענייננו אין מחלוקת כי בני הזוג יוסף קיבלו לידיהם, שלא כדין, כספים השייכים לתובעים.
בחלק משמעותי מאותם כספים נעשה שימוש לצורך רכישת נכסי נדל"ן (הדירה בנתניה, הדירה בניו יורק והבית בקדימה), ביצוע שיפוצים, רכישת ריהוט, רכבים, חופשות בחו"ל וכיוצ"ב; חלקו שימש לצורך "יצירת התפאורה" וביצוע מעשי מרמה (שכירת משרדים, תשלום משכורות לעובדים וכיוצ"ב) וביחס לחלק נוסף – לא ברור מה עלה בגורלו.
317. על אף טענתם של הנתבעים במסגרת כתב ההגנה לפיה הדירה בנתניה נרכשה ע"י הנתבעים באמצעות חסכונות של הילה מלפני הנישואין, סיוע מההורים וכספי רכישת המניות של מיטי ששולמו על ידי התובעים, ללא כל קשר למצגים הכוזבים, אישרה הילה בחקירתה כי הדירה בנתניה והבית בקדימה נרכשו מכספי התובעים, ואף הוסיפה והבהירה כי: "היום בדיעבד אני מבינה שהכספים לצערי הרב, מקורות הכספים היו כתוצאה ממעשה המרמה של תומר. הכספים שהיו של התובעים שהוא הוציא מהם במרמה, זה משהו שבזמן אמת לא ידעתי ולא הייתי מסכימה לקנות בית מכסף שלא שלי" (ע' 128 ש' 25-27 לפרוט' הדיון); וכן: "בטח שרציתי להחזיר להם. לא החזרתי כי המשטרה שמה צו שאי אפשר להעביר להם. אני מבחינתי שייקחו את הבית. אם הם היו רוצים כסף הם היו מקבלים כסף אני נשבעת בכל היקר לי, אני לחיות בבית שלא שלי מענה אותי התחושה הזאת. עצם המחשבה שהבת שלי הטהורה נכנס לבטן שלה אוכל שהכסף שלו לא כשר. ברור שאני רוצה לתת להם את זה..." (שם, ש' 30-33 לפרוט' הדיון).
318. זה גם המקום, נוכח עדותה של הילה, להתייחס לסוגיה מאוד ברורה, אשר היה בה לשיטתי, כדי להשליך על מהימנות גרסתה הכוללת.
הילה ביקשה לצייר עצמה כאדם ישר, אשר נקלע בעל כורחו לאירוע קשה במסגרתו בן הזוג גנב כספים בהיקף של מיליוני שקלים מאדם אחר.
אלא כי אדם ישר, אשר מתברר לו, להפתעתו, כי הוא מחזיק תחת ידו בכספים או נכסים אשר מקורם בגניבה – ניתן היה לצפות כי יבקש להשיבם לבעלים החוקיים.
לעניין זה, ואף אילו היה מקום לקבל את טענותיה של הילה על פיהן משטרת ישראל שמה ידה על זכויות בנכסים שונים של הנתבעים, עת הסתיים ההליך הפלילי, ניתן היה לצפות בפשטות, כי הילה תעזוב את אותו בית בקדימה בו היא מתגוררת, תמסור את המפתחות לידי התובעים ותמשוך ידה ממנו.
נכון למועד סיום שמיעת הראיות, המשיכה הילה להתגורר באותו בית, והתנהלותה זו לא עומדת בקנה אחד, עם טענה להתנהלות תמת לב.
319. תומר אישר בחקירתו כי המקור היחיד של ההכנסות במיטי היה כספים שגל העביר (ע' 101 ש' 25-26 לפרוט' הדיון). כן הוא אישר כי הן רכב האאודי והן רכב הלקסוס, אשר נרשמו על שם הילה שולמו באמצעות כספיה של מיטי (ר' ע' 98 ש' 27-34 לפרוט' הדיון); כי במשך שנה וחצי בני הזוג יוסף נסעו ל- 5 חופשות בחול, אחת מהן עם הוריה של הילה, במחלקה ראשונה, ולנו במלונות פאר, כאשר ההוצאות על כך שולמו מחשבונה של מיטי (ע' 99 ש' 6-8 לפרוט' הדיון); כי בוצע על ידו שימוש בכרטיסי האשראי של מיטי, בין היתר לצורך נסיעות לחו"ל, רכישת רהיטים, מוצרי תינוקות וכיו"ב (ר' ע' 111 ש' 20-28 לפרוט' הדיון).
בהקשר זה אוסיף ואציין כי אין כל משמעות לשאלה מי מבין בני הזוג יוסף "גיהץ" בפועל את כרטיסי האשראי של מיטי או של אדלמן (הפיקטיבית). החשוב הוא כי הרכישות שימשו את משק הבית המשותף.
לא למותר לציין כי בהתאם לס' 1(ב) לחוק עשיית עושר, אין חשיבות לדרך ההתעשרות (שאינה כדין), ולא נדרשת פעולה של הזוכה לצורך השגתה.
320. בהינתן כל אלה, בדין עתרו התובעים לחיוב הנתבעים מכוח דיני עשיית עושר.
321. אבהיר כי אני ערה לטענות הנתבעים על פיהן, אף אם תמצא ההצדקה להורות על חיובה של הילה מכוח דיני עשיית עושר, יש לעשות כן רק עד לגובה ההתעשרות האישית אשר צמחה לה ממעשי המרמה, וכי לא ניתן לחייבה בסכומים אשר שימשו את מיטי או את אדלמן (הפיקטיבית), אשר לא היה לה כל קשר אליהם, או בכספים אשר שימשו לרכישת הדירה בניו יורק אשר נרשמה על שם חברה בשליטתו של תומר בלבד (ר' ס' 140-142 לסיכומי הנתבעים).
דין טענות אלו של הנתבעים להידחות, מקום בו בהסתרה המאוחרת, בסיוע לאורך הזמן לנסות לכסות אחר עקבותיו של תומר, היה כדי להפוך את הילה לחלק בלתי נפרד מההליך בכללותו.
על הנקוב תיווסף העובדה כי גם הסכומים אשר הושקעו לדוגמא במיטי או באדלמן (הפיקטיבית) שימשו לצורך השגת התעשרות הנתבעים ולו מכוח הקמתה של אותה "תפאורה" שכל כולה יועדה לאפשר את נטילת הכספים שלא כדין. בנוסף, עת אין המדובר בהשקעה אשר הושגה באופן סביר להשגת הזכייה, אותה ניתן לנכות על פי ס' 3 לחוק עשיית עושר, - גם אין הצדקה לפטור את הילה מהשבה של סכומים אלה.
האמור לעיל מקבל משנה תוקף, מקום בו לא ניתן "לבודד" את כספי ההתעשרות של הילה, אשר עומדים על שיעור משמעותי מתוך כספי המרמה.
עוד יוסף, כי להתרשמותי ,חל עירוב של פעולות וכספים אשר שימשו לצורך ההוצאה לפועל של נטילת הכספים, לרבות משיכת והעברת כספים בין חשבונות, שימוש בכספי החברות לצורך פעילויות חיצוניות וכיוצא באלו.
בנסיבות אלו, ייקשה עלי "לצבוע" את הכספים באופן בו ביקשו הנתבעים לעשות כן, וממילא איני סבורה כי הנטל הראייתי לעשות כן, מונח לפתחם של התובעים.
322. בנסיבות אלה, יש להורות כי בני הזוג יוסף התעשרו, שלא כדין, על חשבון התובעים, וקיימת הצדקה בדין ומכוח הראיות לחייבם, ביחד ולחוד, בהשבת מלוא הכספים אשר הועברו, גם מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.
שונות
323. בשולי הדברים אני מוצאת להתייחס, בקצירת האומר, למספר טענות נוספות אשר מצאו ביטוי בסיכומי הנתבעים, כמפורט להלן:
סמכות מקומית
324. הנתבעים טענו כי בית המשפט נעדר סמכות מקומית לדון בתביעה, וזאת מקום בו בכלל ההסכמים אשר נחתמו בין הצדדים, נקבע כי הסמכות המקומית תהא נתונה לבית המשפט בתל אביב.
325. לא מצאתי לקבל טענה זו, וזאת מקום בו כלל ההסכמים בהם מופיעות תניות השיפוט, הם הסכמים אשר היוו חלק ממצגי השווא ומעשי המרמה, וממילא כתב התביעה והסעדים אשר התבקשו במסגרתו, לא מבוססים על הסכמים אלה או על מערכת היחסים שבין התובעים לחב' מיטי או אדלמן , אלא על מערכת היחסים שבין התובעים לנתבעים.
היעדר יריבות
326. הנתבעים טענו להיעדר יריבות, הן בכל הנוגע למערך היחסים שבין התובעים לבין הילה, והן מקום בו לשיטתם, לא צורפו התאגידים הרלוונטיים – מיטי ואדלמן (הפיקטיבית).
327. דין טענות אלו של הנתבעים להידחות.
328. בהתייחס למערך היחסים שבין התובעים לבין הילה, יופנו בעלי הדין לנקוב לעיל.
ככל שעסקינן במיטי ובאדלמן (הפיקטיבית) – נהיר כי אין הצדקה בניהולו של הליך כנגד שני תאגידים אשר כל מהותם ותכלית קיומם הייתה הונאת התובעים על ידי הנתבעים, וכאשר היו אלו הנתבעים או מי מהם אשר עשו בהם שימוש, כמו גם בכלים אחרים, כאמצעי לצורך נטילת הכספים. אני מוצאת את עצם הניסיון לעשות שימוש באותן חברות כמגן בפני תביעה זו – כחוסר תום לב מהותי , בבחינת הולך המעוול ומבקש לראות בכלי הגניבה כאחראי למעשה.
אף אם הייתה הצדקה להגשת התביעה כנגד החברות, דומה כי היה מקום לעשות כן יחד עם הנתבעים, ולא במקומם. בבחינת למעלה מן הנדרש, בהינתן מהות ואופי התנהלות הנתבעים, אף אילו היה נמצא לחייב את החברות, לא היה בכך כדי לאיין את המסקנה בדבר חבות אישית של הנתבעים כלפי התובעים. הנתבע מכוח אחזקותיו, ואילו הנתבעת מהטעמים אשר פורטו לעיל.
התיישנות
329. הנתבעים טענו להתיישנות עילות התביעה, ככל שהן מתייחסות להשקעות אשר בוצעו ע"י גל, מכוח הסכמי הלוואה שנחתמו בשנים 2013 ו- 2014.
330. לא מצאתי לקבל טענות אלה, בהינתן ס' 7 ו- 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), שעניינם השעיית מרוץ ההתיישנות, בין היתר בנסיבות של הטעיה ביודעין (ס' 7), או כאשר נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התביעה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושהוא לא יכול היה למנוע אותן אף בזהירות סבירה (ס' 8).
331. בנוסף, הודאתו של תומר במסגרת עסקת הטיעון, עוצרת אף היא את מרוץ ההתיישנות (ס' 9 לחוק ההתיישנות).
בע"ק 28865-05-21 - הבקשה לאישור עיקול
332. ההליך הנוסף אליו נדרשתי במסגרת פסק דיני זה הינה הבקשה לאישור העיקול הזמני אשר הוטל ביום 14.4.2021 (על ידי כב' השופטת צנציפר) במסגרת התביעה העיקרית (ת.א.27892-04-21), על נכסים או זכויות של הנתבעים-בני הזוג יוסף, עד לגובה הסך של 28,181,710 ₪.
333. במסגרת הבקשה נטען כי במסגרת ההליך העיקרי, התבקש וניתן צו עיקול זמני, על זכויות ונכסים של בני הזוג יוסף, עד לגובה סכום של 28,181,170 ₪, אצל מחזיקים שונים ובהם המשיב-מר לוציאן, אביו של תומר.
334. צו העיקול שניתן התייחס, בין היתר, לנכסים הבאים:
"...כל הזכויות ברישום ו/או זכויות אחרות של מר לוציאן יוסף (אביו של המשיב 1) ברכב מסוג אאודי 5Q; מספר רישוי 70-361-53, ובכלי רכב מסוג פולקסווגן חיפושית מספר רישוי 52-894-53, אשר רשומים במשרד הרישוי...
... כל הכספים, זכויות לקבלת כספים, נכסים, ו/או זכויות אחרות כלשהן של המשיבים 1-2 ו/או בזיקה למשיבים 1-2 או למי מהם ו/או המגיעים להם, אצל המחזיק 1 (מר לוציאן יוסף), אביו של המשיב 1, בין במישרין ובין בעקיפין, לרבות כנהנים ו/או כמוטבים ו/או בכל צורה ודרך."
335. ביום 28.4.2021 הגיש המשיב הודעה במענה להודעה למחזיק שנמסרה לו, במסגרתה טען כי הוא לא מחזיק בנכסים, כספים, רכוש או זכויות כלשהן, השייכים לתומר. המשיב לא התייחס בהודעתו כלל לכספים, זכויות או נכסים השייכים להילה.
336. התובעים-המבקשים טענו, כי בהתאם למידע אשר נמסר להם, המשיב מחזיק בזכויות ובנכסים של בני הזוג יוסף, בשווי ניכר, לרבות כספים ורכוש של בני הזוג יוסף, כמו גם רכבי יוקרה אשר נרשמו על שמו של המשיב, אך נרכשו בכספים אשר הוצאו מהמבקשים בתרמית ובהונאה, על ידי בני הזוג יוסף
337. התובעים צירפו לבקשתם דו"ח חוקר, אשר ממנו עולות, לשיטתם, אינדיקציות לנכסים או זכויות של בני הזוג יוסף, המוחזקים ע"י המשיב.
338. מהדו"ח עלה כי על שמו של המשיב רשומים במשרד הרישוי שני רכבי יוקרה אשר הינם בשימושם הבלעדי של בני הזוג יוסף (אאודי 5Q מ.ר 70-361-53 ופולקסווגן חיפושית מ.ר 52-894-53 (להלן: "רכב האאודי", "רכב הפולקסווגן" ושניהם ביחד: "כלי הרכב")).
עוד צוין בדו"ח כי גם בעבר נרשמו על שמו של המשיב רכבי יוקרה נוספים, אשר אף הם שימשו את בני הזוג יוסף באופן בלעדי, וככל הנראה נמכרו.
339. לטענת התובעים, העובדה שהרכבים משמשים את בני הזוג יוסף באופן בלעדי, אך רשומים על שם המשיב, מלמדת על הניסיון להסתיר את זהות הבעלים האמיתיים.
340. התובעים הוסיפו וטענו כי מן החקירות שבוצעו עלה כי המשיב סייע לבני הזוג יוסף בניהול נכסיהם, עת ברחו מן הארץ, תוך שרכושו של בנו-תומר, נותר בידיו.
341. עוד נטען כי המשיב מחזיק בכסף רב של בני הזוג יוסף ומעביר להם מעת לעת סכומים, בהתאם לבקשותיהם וכי לא מן הנמנע כי יש בידיו נכסים וזכויות נוספים השייכים לבני הזוג יוסף, אשר לא פורטו בדו"ח.
342. התובעים עתרו לאישור העיקול מכוח ס' 105 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, וזאת מקום בו המשיב הכחיש כי הוא מחזיק בנכסים או זכויות של תומר וכלל לא השיב לבקשה, ככל שהיא מתייחסת לנכסים וזכויות של הילה.
כתב ההגנה
343. המשיב הגיש כתב הגנה במסגרתו עתר לדחיית הבקשה וביטול העיקול שהוטל במסגרת ההליך העיקרי. לטענתו מדובר בניסיון פסול של התובעים להוציא מידיו כספים ורכוש השייכים לו כדין.
344. לטענת המשיב הוא אדם נורמטיבי, בן 63, אשר שירת שנים רבות בחיל האוויר וכיום הוא פנסיונר של צה"ל. מזה כ- 18 שנים עובד המשיב כמחנך בבית ספר וכמדריך צלילה.
345. המשיב הוא אדם פשוט ואינו איש ממון. כל רכושו הוא משכר עבודה, זכויות פנסיה שהרוויח בעמל רב כל חייו או ירושה מכספי הוריו והורי אשתו המנוחה ז"ל.
346. המשיב לא מחזיק בכל נכסים או זכויות של תומר או הילה והדברים הובהרו גם במסגרת המענה שמסר להודעת העיקול. המשיב הוסיף וציין כי תשובתו לבית המשפט התייחסה לנכסים או זכויות השייכים לתומר, בהתאם לצו העיקול אשר נמסר לידיו, כאשר למיטב ידיעתו לא התקבלה אצלו החלטה דומה ביחס להילה. עם זאת ולמען הסדר הטוב הובהר כי הוא אינו מחזיק ולא החזיק בידיו, נכון למועד קבלת צו העיקול-18.4.2021, גם רכוש, זכויות או נכסים השייכים להילה.
347. המשיב הוסיף וטען כי הבקשה שהוגשה לאישור עיקול ריקה מתוכן, סתמית, כוללנית, נשענת על השערות גרידא ואין בה ולו ראשית ראיה להוכחת החזקה של נכסים או זכויות השייכים לבני הזוג יוסף על ידו.
348. למשיב אין כל קשר לטענות אשר הועלו כנגד בני הזוג יוסף במסגרת ההליך העיקרי, הוא אינו צד להליכים אלה, לא היה לו כל קשר לאירועים נושא התביעה והוא לא מחזיק כספים או נכסים הקשורים להליכים אלה.
349. בניגוד לנטען בבקשה (ללא כל סימוכין), כלי הרכב אליהם היא מתייחסת (האאודי והפולקסווגן) הם רכבים בבעלותו הרשומים על שמו. הוא זה אשר התקשר בהסכמים לרכישתם והוא זה אשר שילם עבורם מכספו או מכספי הלוואה שנטל ומימן בעצמו, ואף קיים משכון עליהם לטובת הגורמים עמם התקשר בהסכמי הרכישה.
350. המשיב העמיד לבני הזוג יוסף (בנו וכלתו) את האפשרות לעשות שימוש בכלי הרכב הנ"ל, נוכח מצבם הכספי והקשיים אליהם נקלעו, אולם הבעלות ברכבים הייתה ונותרה שלו בלבד.
מעיון בדו"ח החוקר עולה כי הוא אינו מבוסס, נשען על טענות בעלמא ללא סימוכין ואין בו כל הוכחה או ראשית ראיה לטענה (המוכחשת) לפיה המשיב מחזיק ברכוש, זכויות או נכסים של בני הזוג יוסף.
351. המשיב הוסיף וטען כי הוא לא ניהל את נכסיהם של בני הזוג יוסף, אלא אך סייע להם במעבר דירה לבית המגורים בקדימה, לרבות אריזות, פריקה והובלה. בין כך לבין הטענות בבקשה להטלת עיקול – המרחק רב.
352. עוד נטען כי הוא לא מחזיק בכספים של בני הזוג יוסף ולא מעביר להם כספים על פי בקשתם, למעט סיוע מפעם לפעם, בעניינים כספיים שוטפים, נוכח מצבם הכלכלי, ההליכים המשפטיים הניצבים מולם והעובדה כי הם מטופלים בשלושה ילדים-נכדיו. הסיוע הכלכלי שהוא ורעייתו המנוחה נתנו לבני הזוג יוסף מאז שובם ארצה הוא מינורי, נעשה גם על דעת ולבקשת אשתו המנוחה ובהתאם ליכולתם הכלכלית, ואינו שונה או חריג לעומת כל סיוע אחר שהורים נותנים לילדיהם ולמשפחתם. המשיב הוסיף והדגיש כי כל סיוע שניתן על ידו לבני הזוג יוסף, ניתן מכספיו האישיים, אותם הרוויח בעמל רב.
כתב התשובה
353. במסגרת כתב התשובה נטען כי המשיב לקח חלק בהברחת כספי הגניבה וכי ביודעין הוא אינו אומר אמת, שכן מהמסמכים אשר הגיעו לידי התובעים במסגרת ההליך העיקרי עולה כי עם הגשת כתב התביעה ובטרם רישום העיקולים הזמניים, בני הזוג יוסף הבריחו לידי המחזיק, לכל הפחות, סך של 127,100 ₪, כמפורט להלן.
354. לטענתם, מבדיקה של תנועות הכספים בחשבון הבנק של חב' פנסי ובחשבון בבנק דיסקונט, אשר נערכה על ידי המפקח שמונה מטעם בית המשפט, עלה כי שלושה ימים לאחר הגשת התביעה ויום אחד לאחר פרסומה בתקשורת, משכו בני הזוג יוסף סך של 31,501 ₪ מהפיקדונות בחשבון המפוקח והעבירו, עוד באותו היום, סך של 34,000 ₪ למשיב.
355. למען השלמת התמונה הוסיפו התובעים וציינו, כי עם חתימת ההסדר הדיוני, במסגרתו הוסר העיקול מחשבון הבנק של בני הזוג יוסף בבנק דיסקונט (בכפוף להגבלות ולפיקוח), המשיב השיב סך של 30,000 ₪ לחשבון של בני הזוג יוסף, אשר מצדם מיהרו להשתמש בסכום זה תוך הברחתו.
356. עוד עלה כי בימים 16-18 לחודש אפריל 2021, הנתבעים פתחו את כל תכניות החיסכון של חב' פנסי והעבירו סך של 93,100 ₪ בהעברות זה"ב ובהעברות אינטרנט, כאשר בדיעבד הם הודו כי מדובר ב"הלוואות לבני משפחה" או החזר כספים לבני משפחה בגין סיוע בהקמת העסק.
357. לטענת התובעים, הברחות הכספים הנ"ל, אשר בוצעו בגלוי ו"לאור יום" ואשר אותן הם הצליחו לחשוף, מהוות אך את קצה הקרחון, שכן אין בידם תיעוד להעברות כספים במזומן או להעברות שבוצעו לאחר פתיחת ההליכים הפליליים כנגד תומר, לצורך הברחת כספים והתחמקות מחילוט נכסיו.
358. בהתייחס לכלי הרכב נטען כי המשיב "שכח לציין" בכתב ההגנה, כי בנוסף לשני כלי הרכב הוא מחזיק בבעלותו רכב נוסף המשמש אותו. הדעת נותנת כי המשיב, אשר מציג עצמו כאדם פשוט שאינו בעל ממון, לא יחזיק 3 כלי רכב ויעמיד לבני הזוג יוסף אפשרות להשתמש ברכבים בשווי מצטבר של 260,000 ₪.כל זאת כאשר גם בעבר הוא החזיק עבור הנתבעים רכבי יוקרה, בניסיון לסייע להם להסתירם מהרשויות ולמנוע את חילוטם. לא בכדי נמנע המשיב מלהציג אסמכתאות לתשלומים אשר שולמו על ידו בקשר עם הרכבים.
359. התובעים הוסיפו וטענו כי גם אם יתברר כי תמורת הרכבים שולמה מחשבונו של המשיב, הרי שנוכח תנועות הכספים שהתגלו בחשבונו, ברור שמי שמימן את רכישת הרכבים המשמשים את בני הזוג יוסף באופן בלעדי, היו בני הזוג יוסף, מתוך כספי הגניבה.
360. לאחר שחזרתי ועיינתי בטענות הצדדים, התצהירים, הסיכומים ופרוטוקול הדיון, באתי לכלל מסקנה כי דין בקשת אישור העיקול להידחות. טעמיי להלן:
361. בהינתן טענות הצדדים, נמצאתי חייבת לתת את הדעת לשלוש שאלות נפרדות :
362.1 המקור הכספי לרכישת הרכבים.
362.2 שאלת ההצדקה לראות בחזקה ברכבים, כזו אשר מכוחה יש להסיק כי המדובר במיטלטלין השייכים לנתבעים.
362.3 שאלת קיומן של ראיות המלמדות על עירוב כספים או העברת כספי התובעים לידיו של מר לוציאן.
362. אקדים סוף לתחילה ואבהיר כי נחה דעתי כי המקור לרכישת הרכבים הוא בכספיו האישיים של מר לוציאן, לא ניתן במקרה דנן לראות את הרכבים כאלו השייכים לתומר והילה, ולא הוצגו ראיות מכוחן היה מקום להסיק כי תומר והילה עשו שימוש בחשבונותיו של מר לוציאן או ברצונו הטוב לצורך הברחת כספים. ואפרט;
363. להתרשמותי הבלתי אמצעית, מר לוציאן, הוא אדם נורמטיבי, אשר בנסיבות החריגות עמן התמודד ביקש לסייע, ככל יכולתו, לבנו, כלתו ונכדיו, על אף הקושי אשר היה טמון באירועים נושא תביעה זו, וכאשר לו עצמו, לא היה כל קשר ישיר אליהם.
364. בהתייחס לכלי הרכב – מלמד עיון בדו"ח החוקר ומסקנותיו כי הנטען בבקשה ביחס לכך לא נשען על ממצאים עובדתיים או ראיות כדבעי, אשר מכוחן ניתן היה ללמוד כי אכן מדובר בכלי רכב השייכים לבני הזוג יוסף.
כל זאת על אף גילוי מסמכים רחב היקף שנעשה בתיק, אשר כלל גם תדפיסי עו"ש מחשבון המשיב למשך כ- 20 שנה אחורה (ר' גם ס' 15 לסיכומי המשיב).
בניגוד לעדותם של הנתבעים , את עדותו של מר לוציאן, לרבות זו אשר התייחסה לרכישת הרכבים ממקורותיו הוא, מצאתי כמהימנה, וכזו אשר ניתן היה לייחס לה משקל ראייתי של ממש.
365. באשר לבעלות ברכבים, יודגש כי אין חולק כי כלי הרכב רשומים במשרד הרישוי על שמו של מר לוציאן. מן העבר השני דומה כי גם לא הייתה בין הצדדים מחלוקת, על פיה בני הזוג יוסף עושים בכלי הרכב שימוש בלעדי, ועת עסקינן במיטלטלין, קיימת חזקה לכאורה, מכוחה של אותה החזקה, באשר לזהות הבעלים.
במקרה הפרטני, ותוך מתן הדעת לכלל הראיות אשר הוצגו על ידי שני הצדדים להליך, לרבות עדותו של מר לוציאן לעניין אופן רכישת הרכבים, העדרה של זכאות למכירתם על ידי בני הזוג יוסף, ההבנה כי המדובר בזכאות מוגבלת בזמן ובצרכיו של מר לוציאן, והעדרן של ראיות סותרות ביחס לכך, כיוונו כולן למסקנה על פיה, הגם השימוש הברור ברכבים, אין לראות את תומר והילה כבעליהם.
לעניין אותן ראיות, אוסיף ואציין כדלהלן;
366. גל העיד כי מר לוציאן שיקר כאשר טען כי הרכבים בבעלותו, אולם אישר כי אין לו כל אסמכתא לכך (ר' ע' 90 ש' 9-16 לפרוטוקול הדיון).
367. מר לוציאן עצמו העיד, בעדות שלא נסתרה, כי הוא רכש את כלי הרכב מכספו ואף נטל הלוואה לצורך רכישת אחד הרכבים וכי הוא העמיד את הרכבים לרשות בנו וכלתו ולשימושם, על מנת לסייע להם ולילדיהם, אך בשום שלב לא נתן להם אותם במתנה (ר' ס' 11-14 לתצהירו ועדותו בע' 151 ש' 17-19, 24-26 וע' 152 ש' 5-7 לפרוט' הדיון). מסמכי רכישת הרכב וכן הסכם ההלוואה אף צורפו לכתב ההגנה ויש באלו כדי תמיכה ראייתית בטענותיו של מר לוציאן.
368. עוד עלה מעדותו כי הוא מסייע לבנו וכלתו ככל יכולתו, לרבות בתשלום שכ"ט עו"ד, ותשלום הקנס אשר הושת על תומר במסגרת ההליך הפלילי (ר' ע' 151 ש' 35 וע' 152 ש' 21-22 לפרוטוקול הדיון).
369. באשר לכספים אשר נטען כי מצויים בידיו של מר לוציאן אך מקורם בתובעים, העיד גל כי הוא "מאמין" שיש אצל מר לוציאן כסף מזומן של בני הזוג יוסף, אותו הוא נותן להם מעת לעת, אולם אישר כי אין לו אסמכתא לכך (ר' ע' 90 ש' 2-8 לפרוט' הדיון).
370. מר לוציאן מצדו העיד כי העברת הכספים בחודש אפריל 2021, עליה הצביעו התובעים, נוגעת לכספים אותם הוא נתן לתומר בעבר, כאשר בסמוך למועד כניסתו של תומר לכלא הוא השיב לו את חלקם. עם זאת, בשל הסתבכותו של תומר והצורך לשלם לעורך הדין, תומר ביקש את הכסף בחזרה ומר לוציאן השיב לו אותו.
מעדותו עלה בנוסף, כי באותו השלב הוא כלל לא היה מודע לתביעה האזרחית שהוגשה כנגד תומר והילה, וסבר כי עם כניסתו של תומר לכלא הסתיימה הפרשה אשר העיבה עליהם במשך שנים רבות (ר' ס' 17 לתצהירו ועדותו בע' 152 ש' 18-30 לפרוטוקול הדיון).
371. לא למותר לציין, כי הכספים הושבו באמצעות ביצוע העברה כספית לחשבונה של הילה, אשר היה תחת פיקוח. אך סביר, כי לו ביקש מר לוציאן לסייע לנתבעים בהברחת הכספים, לא היה מעביר אותם לחשבון המפוקח.
372. מר לוציאן העיד כי הוא לא ידע על העברות הכספים שהילה ביצעה למשפחתה, ולא ידע כי במועד הגשת העיקולים חשבונותיהם של בני הזוג יוסף רוקנו מתוכן (ר' ע' 152 ש' 31-ע' 153 ש' 1 לפרוט' הדיון).
373. באשר לטענות הנוגעות לסיוע בהברחת נכסיהם של בני הזוג יוסף, הובהר ע"י מר לוציאן כי הוא סייע לבנו ולכלתו בעת שהותם בחו"ל, בהעברת תכולת דירתם לבית שרכשו בקדימה, לרבות אריזה, פריקה והובלה, כאשר בשלב זה הוא כלל לא היה ער לפרטי המקרה והסכסוך (ר' ס' 8 לתצהירו).
כאמור, מצאתי את עדותו זו של מר לוציאן כמהימנה.
374. בהינתן האמור לעיל, בהינתן עדותו המהימנה של מר לוציאן ובהיעדר אסמכתאות כלשהן אשר יש בהן כדי ללמד על הברחת כספים, זכויות או נכסים על ידו, אני מוצאת לדחות את הבקשה לאישור עיקול ולבטל את העיקולים אשר הוטלו אצל מר לוציאן.
סוף דבר:
התביעה בת.א.27892-04-21 מתקבלת בחלק הארי שלה.
א. אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, בתשלום הסך של 21,432,376 ₪ לתובעים, המורכב מן הסכומים המפורטים להלן:
• סך של 17,432,376 ₪ - בגין השבת כספי ההשקעה. (סכום המורכב מסך שקלי של 5,733,193.87 ₪ ו- 11,699,182 ₪ (שמקורו בסכום דולרי שהומר לשקלים עפ"י השער במועד הגשת התביעה + ריבית ממועד ביצוע התשלום)).
• סך של 4,000,000 ₪ - פיצוי בגין ההוצאות הנוספות שנגרמו לתובעים.
הסכומים הנקובים לעיל, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.
ב. מסכום זה ינוכו כלל הסכומים אשר שולמו על ידי הנתבעים לתובעים מכוחו של ההליך הפלילי.
ג. אני מאשרת בזאת את העיקולים , על כלל הנכסים אשר ביחס אליהם ניתנו צווים זמניים כמפורט בהחלטת כב' השופטת צנציפר- הלפמן מיום 14.4.2021, למעט אלה הכלולים בבקשה לאישור עיקול בבע"ק 28865-05-21.
ד. עוד אני מורה כי הנתבעים יישאו, ביחד ולחוד, בתשלום הוצאות התובעים, בסכום כולל של 1,200,000 ₪.
אני ערה לנתונים אשר פורטו במסגרת נספח 4 לסיכומי התובעים.
כן אני ערה להלכה על פיה זכאי בעל דין להיפרע מהצד שכנגד כדי הוצאותיו, מקום בו הוכחו טענותיו. לצד זאת, על בית המשפט להפעיל שיקול דעת, ובמקרה דנן אין הוא מכוון למסקנה על פיה יש לפסוק לתובעים את מלוא הסכום שנתבע. כל זאת תוך מתן הדעת להבחנה בין הוצאות חקירות וכיוצא באלו והסכום שנפסק ביחס אליהן לבין הוצאות ניהולו של הליך זה, וזאת בהינתן מהותו, היקפו והתשומות אשר נדרשו להם התובעים במסגרתו.
הסכום שנפסק בגין הוצאות ההליך יישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
א. התביעה לאישור עיקול בע"ק 28865-05-21 נדחית. העיקולים הזמניים נושא הבקשה יבוטלו. בהינתן עירוב הכספים, והשימוש הבלעדי ברכבים, כמו גם אופן ואופי תשובתו של מר לוציאן לצווי העיקול, לא מצאתי לנכון לחייב את התובעים בהוצאותיו.
המזכירות תתבקש להמציא העתק פסק הדין לצדדים
זכות ערעור כדין לכב' בית המשפט העליון.
ניתן היום, י"ט טבת תשפ"ה, 19 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.