תא (מרכז) 27892-04-21 גל קלקשטיין נ' תומר יוסף

פסק דין
פסק דין זה מאגד בחובו שתי תביעות:
ת.א.27892-04-21 (התביעה העיקרית) - תביעה כספית בסך של 29,897,683 ₪, במסגרתה עתרו התובעים לחיוב הנתבעים בהשבת הסך של 17,608,066 ₪, אשר לטענתם הוצא מהם במרמה, כמו גם פסיקת פיצוי עבור נזקים שנגרמו להם בעקבות מעשי המרמה, אשר מסתכמים לטענתם בסך של 10,573,644 ₪.
בע"ק 28865-05-21 - בקשה לאישור העיקול אשר הוטל עפ"י החלטת כב' השופטת צנציפר, ביום 14.4.2021, במסגרת התביעה העיקרית, אצל המחזיק מר לוציאנו רומיאו יוסף (להלן: "מר לוציאן" או "המשיב") .
ברקע ההליך פרשיית הונאה מתוחכמת, אשר בעטיה הנתבע 1 הודה והורשע בחלק לא מבוטל מהמעשים אשר יוחסו לו, וזאת במסגרת הסדר טיעון, ותוך שנגזר עליו עונש מאסר בפועל ותשלום פיצוי לתובעים.
ת.א.27892-04-21 (להלן: "התביעה העיקרית")
הצדדים :
1. התובע 1, מר גל קלקשטיין, הוא יזם ומשקיע במיזמים עסקיים שונים (להלן: "התובע" או "גל").
2. התובעת 2, ג'י קיי איי גרופ (2012) בע"מ היא חברה בבעלות התובע ורעייתו, גב' ליטל קלקשטיין (להלן בהתאמה: "GKI", "ליטל" והתובע וליטל ביחד: "בני הזוג קלקשטיין").
3. הנתבע 1, מר תומר יוסף (להלן: "הנתבע" או "תומר"), הודה והורשע, במסגרת הסדר טיעון בת"פ 1282-01-20, בכך שנקט בשורה של מעשי הונאה מתוחכמים, באמצעותם הוציא מהתובעים במרמה כספים, בהיקף של מיליוני ₪.
4. הנתבעת 2, גב' הילה פרחניק-יוסף (להלן: "הנתבעת" או "הילה") היא אשתו של תומר.
* (הנתבעים 1 ו- 2 ביחד ייקראו להלן: "בני הזוג יוסף").
5. הנתבעת 3, YG PROPERTY HOLDINGS LLC (להלן: "חברת YG") היא חברה זרה הרשומה בארה"ב, אשר נטען כי מצויה בשליטתו של תומר.
תמצית טענות התובעים
6. בכתב התביעה נטען, בתמצית, כי במשך שנים, הציג תומר, בידיעתה ובסיועה של הילה, מצגי שווא שקריים לתובעים, בין היתר תוך התחזות לאחרים וזיוף מסמכים.
לעניין זה, ובין היתר, הציג עצמו תומר כיזם הייטק אשר פיתח אפליקציה המקשרת בין אנשים ועסקים בעלי מכנה משותף על בסיס קרבה גיאוגרפית (להלן: "האפליקציה"). באופן זה גרם תומר לתובעים להשקיע סכומי עתק בחברת הזנק ריקה מתוכן אשר הוקמה על ידו לכאורה לצורך פיתוח האפליקציה – חב' מיטי פתרונות אינטרנט בע"מ (להלן: "מיטי" או "החברה").
באופן דומה הוא גרם לתובעים לשלם מיליוני ₪ לחשבונות אשר נחזו להיות חשבונות של חב' יחסי ציבור בינ"ל (להלן: "חב' אדלמן (הפיקטיבית)") ושל חב' בת אמריקאית של מיטי (להלן: "מיטי ארה"ב"), כאשר בפועל מדובר היה בחברות אשר הכספים שהופקדו אליהן שימשו את בני זוג יוסף.
7. באמצעות תכנית הונאה מתוחכמת זו ותוך ביצוע מעשים פליליים חמורים, הוציא תומר במרמה מהתובעים סכום עתק של 17,608,066 ₪. בעוד חלק מהסכום דנא שימש לצורך מימון עלויות התכנית המרמתית (יצירת "תפאורה" של עסק מתפקד, לרבות העסקת עובדים, שכירת משרדים וכיוצא באלו), הועבר חלקו האחר, במישרין ובעקיפין, לידי בני הזוג יוסף, תוך שהוא משמש אותם לרכישת נכסי נדל"ן בארץ ובארה"ב, רכבי יוקרה, טיסות וחופשות בחו"ל – שלהם ושל בני משפחתם, רכישת מוצרי צריכה, ומאפשר להם לנהל אורח חיים נהנתני.
8. לטענת התובעים, כחלק בלתי נפרד ממסכת ההונאה, ועל מנת לרכוש את אמונם של בני הזוג
קלקשטיין, יצרו בני הזוג יוסף מצגים על פיהם בין שני הזוגות מתקיימת מערכת יחסי חברות קרובה.
במסגרת זו, ובין היתר, פעלה הילה ליצירתו של קשר חברי משמעותי עם ליטל, שיתפה אותה לכאורה בענייניה האישיים וכן חזרה והדגישה בפניה את הוויתורים אותם היא נדרשת לעשות, על מנת לאפשר לתומר להשקיע את כל-כולו בקידום האפליקציה.
9. בחודש פברואר 2016, החל להתעורר חשדם של התובעים והם שכרו משרד חקירות פרטי אשר חשף את התרמית, היקפה וחומרתה. ההתחקות אחר מעשי המרמה אילצה את התובעים לשאת בעלויות גבוהות במיוחד, בסך של 10,573,644 ₪, בין היתר בשל הצורך בניהול חקירה חובקת עולם, תשלום ליועצים בארץ ובחו"ל, תשלומים שנדרשו לצורך חיסול עסקיה הפיקטיביים של מיטי וכיוצא באלו.
10. החומרים אשר נאספו הועברו לרשויות והביאו לנקיטת הליכים פליליים כנגד תומר, הן בארה"ב והן בארץ. במסגרת ההליכים בארה"ב נתפסו דירה אותה רכש תומר בניו יורק, כמו גם כספים, אשר מוחזקים ע"י הרשויות האמריקאיות עד היום (ההליך עצמו הוקפא).
11. ההליך בישראל הבשיל לכדי כתב אישום חמור והסדר טיעון (במסגרת ת"פ 1282-01-20). תומר הודה במעשי המרמה, הורשע ונידון למאסר בפועל, וכן להשבת חלק מפירות מעשי ההונאה.
12. בנסיבות אלה נטען כי אין למעשה מחלוקת ביחס לאחריותו של תומר למעשי המרמה, אלא אך ביחס להיקפם ושיעור הנזק אשר נגרם לתובעים.
13. לטענת התובעים, הם זכאים להשבת כלל הסכומים אשר הוצאו מהם במרמה, וזאת ללא קשר לשימוש שנעשה בהם.
14. באשר להילה, הוסיפו התובעים וטענו, כי היא הייתה שותפה מלאה למעשי הגזל והתרמית, נהנתה מכספי הגנבה תוך שהיא מודעת היטב לכך שמדובר בכספים אשר הוצאו מהתובעים במרמה, ובהמשך אף פעלה במשותף עם תומר מתוך ניסיון להסתיר את אותם מעשי מרמה והברחת כספים.
15. התובעים טענו כי מעשי הנתבעים עולים כדי עוולות נזיקיות של גזל, תרמית והפרת חובה חקוקה; יש לראותם כ-מעוולים ביחד, לפי הוראת ס' 11 לפק' הנזיקין (נוסח חדש) (להלן: "פק' הנזיקין"), או לכל הפחות, יש לראות בהילה כמשתפת ומסייעת למעשי העוולה, בהתאם להוראת ס' 12 לפק' הנזיקין; ויש לחייבם בפיצוי נזיקי אשר יעמיד את התובעים במצב בו היו אלמלא בוצעה העוולה.
16. בנוסף נטען כי הנתבעים התעשרו שלא כדין על חשבון התובעים, ויש לחייבם בהשבת כספי ההתעשרות מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשיית עושר").
תמצית טענות הנתבעים
17. במסגרת כתב ההגנה נטען להיעדר סמכות מקומית של בית המשפט, כמו גם להיעדר יריבות, הן כלפי הילה, אשר לטענת הנתבעים לא היה לה כל קשר לעסקיו של תומר או לאירועים נושא התביעה, והן מאחר שלא צורפו לתביעה התאגידים הרלוונטיים אשר אליהם הועברו הכספים – מיטי ואדלמן (הפיקטיבית).
18. לטענתם חב' מיטי הייתה מיזם סטארט-אפ אשר הוקם ע"י תומר, אשר גם השקיע בה, בשלב הראשון, מאות אלפי ₪ מכיסו.
בשנת 2013, עת תומר ביקש לגייס השקעה חיצונית לחברה, נוצר הקשר בינו לבין גל, אשר מצא לנכון להשקיע בחברה, רכש חלק ממניותיה והיה מעורב בפעילותה ברמה היום-יומית. תומר מצדו השקיע את כל מרצו בניסיון לקדם את עסקי החברה.
19. עם זאת, בהמשך, לאחר ביצוע ההשקעות הראשוניות ובניסיון לגייס כספים נוספים לחברה ולאפשר את המשך פעילותה וצמיחתה, ביצע תומר מעשים שלא יעשו, לרבות הצגת מצגים כוזבים, בהם הוא הודה במסגרת עסקת הטיעון.
20. לטענת הנתבעים, המצגים אשר הוצגו על ידי תומר, לא היו קשורים להשקעות הראשוניות אשר בוצעו בחברה, אלא רק לחלק מהשקעות ההמשך והתשלום עבור יחסי הציבור של החברה.
עוד נטען כי רובם המכריע של הכספים, לא שימש את תומר לצרכיו האישיים, אלא שימש לצורך פעילותה וקיומה של מיטי, לרבות שכירת משרדים, תשלום משכורות, מאמצי שיווק ומכירה וכיו"ב. הנתבעים ביקשו להדגיש כי גל לא היה משקיע פאסיבי, אלא מעורב באופן יום-יומי בעסקי החברה ואף העניק לה שירותי ייעוץ באמצעות חברה שבשליטתו.
מקום בו הייתה פעילותה של מיטי מניבה רווחים, היו אלו מתחלקים בין בעלי המניות, לרבות התובעים. עם זאת, כדרכן של חב' הזנק רבות, הפעילות לא צלחה.
21. בשנת 2016, הוגשה על ידי התובעים תלונה למשטרה כנגד תומר והילה, ובמקביל, הודח תומר מתפקידיו בחברה, תוך שהתובעים משתלטים על פעילותה.
באותו שלב היו ברשות החברה נכסים יקרי ערך, הן טכנולוגיים (דומיין, בסיס משתמשים, טכנולוגיה ואלגוריתמיקה שפותחה) והן מוחשיים (מחשבים, ציוד היקפי ומשרדי וכן סכום ערבות משמעותי שהופקד אצל משכיר המשרדים בניו יורק).
22. הנתבעים הוסיפו וטענו כי אין כל מקום למתן סעד כלפי הילה, אשר בתקופה הרלוונטית הייתה סטודנטית לתואר שני, עבדה כשכירה בחב' ייעוץ ארגוני, הייתה מטופלת בפעוטה וכלל לא הייתה מעורבת בעסקיה של מיטי או במעשי המרמה ולא ידעה עליהם. לא בכדי מצאה המשטרה לסגור את התיק כנגדה מבלי שהוגש כתב אישום.
23. לטענתם, מערכת היחסים של הילה עם ליטל הייתה מערכת יחסים כנה ואותנטית, ולא נועדה לחפות על מעשי מרמה אשר הילה כלל לא הייתה מודעת אליהם.
24. באשר לתומר – הוא הודה במסגרת של הסדר טיעון בכתב האישום המתוקן שהוגש כנגדו, על פיו התקבל מהתובעים סך של 10,587,957 ₪. במסגרת הסדר הטיעון הוסכם כי תומר יפצה את התובעים בסכום משמעותי של כ- 5,000,000 ₪ (המורכב מהדירה אשר נרכשה במנהטן וכן סכום של כ- 1,000,000 ₪ במזומן).
25. לטענת התובעים, סכום התביעה לא יכול לעלות על הפער בין שני הסכומים הללו, וממילא יש להפחית מסכום התביעה את סכום הפיצוי בסך של כ- 5,000,000 ₪ שנגזר על תומר במסגרת ההליך הפלילי (אשר חולט ע"י הרשויות בארה"ב ולא מצוי עוד בידיו).
26. באשר להוצאות החיצוניות אשר נתבעו, בסכום של כ- 10.5 מיליון ₪, נטען כי הללו לא רלוונטיות לטענות התובעים בכתב התביעה ולא היו מחויבות המציאות. הוצאות אלה כוללות, בין היתר, סכומים אשר הועברו למיטי לאחר שתומר הודח ממנה, תשלומים לעו"ד ורו"ח, וכן סכום מופרך של כ- 8 מיליון ₪ בגין חקירות פרטיות אשר לא היה בו צורך (ואשר חלקן אף בוצעו תוך הטרדות מאיימות בוטות, חדירה לפרטיות, התחזות וניסיון דריסה – כפי שנקבע גם כממצא עובדתי בפס"ד חלוט של בית המשפט). יתרה מכך, לאסמכתאות התשלום השונות שצורפו ע"י התובעים לא צורפו הסכמי שכ"ט, דוחות שעות או חשבונות עסקה, אשר יכולים ללמד על מהות התשלומים והקשר בינם לבין הפרשה נושא התביעה.
27. עוד נטען כי יש לקזז מכל סכום שייפסק את שווי זכויותיו של תומר במיטי ולפצות אותו על מסע הרדיפה האובססיבי וחסר המעצורים שנוהל כנגדו וכנגד משפחתו במהלך 5 השנים שקדמו להגשת התביעה. לשיטת הנתבעים יש להעמיד את סכום הקיזוז, באופן שמרני, על הסך של 6.5 מיליון ₪.
28. טענת קיזוז נוספת אשר הועלתה על ידי הנתבעים התייחסה לסך של כ- 300,000 ₪ אשר הושקע ע"י תומר במיטי, מכספו האישי, הופקד בחשבונות החברה ושימש לצרכיה השוטפים, כמו גם סך של כ- 200,000 ₪ כהחזר הוצאות אש"ל בגין נסיעותיו הרבות של תומר לחו"ל במסגרת הפעילות העסקית.
29. לבסוף נטען כי בכל הנוגע לחישוב הנזק, יש לקחת בחשבון כי מרבית הסכומים אשר שולמו ע"י התובעים - שולמו בדולרים. כפועל יוצא נטען כי אין לאמץ את אופן חישוב הנזק על ידי התובעים, במיוחד בכל הנוגע להמרת ההשקעה הדולרית לשקלים, וכי אף מקום בו יתקבלו טענות התובעים בכתב התביעה, יהא מקום להוסיף ולהפחית סך של כ-1,692,107 ₪ (על פי שער החליפין במועד הגשת התביעה), ואם שער הדולר יוסיף לרדת, יהא מקום להפחית גם סכומים נוספים.
המסגרת הדיונית
30. כנקוב לעיל, הנתבע הודה והורשע במרבית מעשי ההונאה המיוחסים לו במסגרת עסקת הטיעון. הגם עובדה זו, הוסיפו כלל הנתבעים והעלו טענות רבות מאוד, לרבות אלו המתייחסות לשאלת חבותו של הנתבע עצמו. משכך, נדרשתי להוסיף ולתת את הדעת לסוגיות הבאות:
• שאלת קיומה של הצדקה בדין, לחיובו של הנתבע – תומר, בנזקי התובעים, באופן מלא או חלקי.
• שאלת קיומה של הצדקה בדין, לחיובה של הנתבעת – הילה, בנזקי התובעים, באופן מלא או חלקי.
• היקפו של הנזק/ החוב הכספי.
• שאלת קיומה של הצדקה להורות על קיזוז סכומים שונים בהתאם לטענות הנתבעים.
היקף הנזק/ החוב הכספי
31. התובעים טענו הן לנזקים ישירים אשר נגרמו להם עקב העברת הכספים לנתבעים או לחברות שבבעלותם, והן לנזקים עקיפים אשר לשיטתם נגרמו להם בקשר עם מעשי התרמית, הנובעים מהצורך בקיום חקירות חובקות עולם, קבלת יעוץ משפטי וכיוצא באלו.
הנזק הישיר
32. במסגרת עסקת הטיעון הודה תומר בעובדות כתב האישום המתוקן, לרבות מעשי המרמה המיוחסים לו, כמו גם בקבלת כספים אשר הופקדו על ידי בני הזוג קלקשטיין ב- 31 העברות והפקדות שונות ובסכום כולל של 15,396,561 ₪ (כמפורט בנספח ב' לכתב התביעה).
33. ביחס לכך אני מוצאת להקדים ולהבהיר, כי עצם העובדה שכתב האישום תוקן וצומצם, וכפועל יוצא מכך גם הודאתו של תומר מתייחסת לסכום מצומצם יותר מזה אשר נכלל בכתב האישום המקורי או בכתב התביעה – אין משמעה כי התובעים מנועים מלתבוע את מלוא הסכומים אשר לטענתם נגנבו מהם.
34. בהתאם לס' 42א(א) לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971 (להלן: "פק' הראיות"), הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט, אשר מרשיע נאשם בהליך פלילי, קבילים כראיה לכאורה לאמור בהם, במסגרת הליך אזרחי בו משמש המורשע כבעל דין.
35. דומה כי האמור לעיל יפה אף בבחינת מקל וחומר, עת מדובר בהודאה במסגרת של הסדר טיעון, אשר הלכה למעשה מייתרת את המחלוקת העובדתית.
36. בפסק הדין הפלילי ובסכומים שנפסקו במסגרתו, אין כדי להגביל את יכולתו של התובע לתבוע סכומים נוספים אשר לא נכללו במסגרת כתב האישום, או כדי להשליך על הפיצוי אשר יכול וייפסק לתובע (ובלבד שהוא לא ייפרע פעמיים), ובלבד כי ביחס לסכומים נוספים, רכיבי תביעה אשר לא הוכרעו, לא ישמש פסק הדין הפלילי כראיה לכאורה.
37. במהלך ניהולו של הליך זה, הוסיפו הנתבעים והכחישו גם נתונים, עובדות וסוגיות הנוגעות לחבותו הישירה של תומר, וזאת לכאורה גם בהתייחס לסוגיות אשר ביחס אליהן קיימת כאמור הודאה של תומר בהליך הפלילי. משכך, ולמען הסדר הטוב אבהיר כי בהתייחס לכלל הסכומים אשר כתב האישום נוקב בהם, הרימו התובעים את הנטל הראייתי להוכיח כי סכומים אלו אכן ניטלו מהם שלא כדין על ידי תומר, והוא חב בהשבתם. עוד יוסף כי את טענות הנתבעים לעניין זה, במסגרת הסיכומים, מצאתי בעיקרן כתמוהות, וכאלו אשר אין בין עיקרן לבין הראיות בתיק, מאומה.
38. בטבלה הבאה רוכזו כלל הסכומים אשר נתבעו בכתב התביעה, וזאת בטענה לנזק ישיר אשר נגרם לתובעים כפועל יוצא של מעשי ההונאה, ולצדם הסעיף הרלוונטי בכתב האישום: