29. עד הגנה מר שלמה ביטון אשר היה חבר מועצה בעירייה עד הבחירות האחרונות.
על פי עדותו הוא מכיר את נאשם 1 שנים רבות, ונאשם 1 עשה רבות למען עבודתו ונאמנותו למסגרת ולמקום עבודתו והגיע עד כדי מנהל אגף, ומעולם לא שמע את נאשם 1 מדבר לטובת חברת פלמ"ח.
העד נשאל אם ידע מי היא חברת אבטחה שאבטחה את משחקי הכדורסל של הפועל אילת, השיב שלא העמיק בזה, אך ידע שזו חברת פלמ"ח (פרו' עמ' 2642 שו' 1-7).
נראה כי ידיעתו על כך הינה ממה שראה על בגדי העובדים של המבטחים (פרו' 2642 שו' 16-18).
העד נשאל האם הייתה לנאשם 1 במסגרת תפקידו הסמכות להחליט מי תהיה חברת האבטחה באירועים מטעם העיירה והשיב כי לדעתו לא.
עוד נשאל העד האם במסגרת תפקידו של נאשם 1 בעירייה הייתה לו אפשרות לעזור לחברת אבטחה, והשיב בשלילה ונאמר כי חברת האבטחה של העירייה נבחרת ע"י מכרז. (פרו' עמ' 2642 שו' 19-24).
ביחס לוועדת המשנה לתמיכות פירט העד על ועדה זו ואמר כי נאשם 1 לא נמצא בה (פרו' עמ' 2643 שו' 19 – עמ' 2644 שו' 3).
העד נשאל מה המשקל של מנהל אגף הספורט, וביחס אליו כמי שיושב בוועדת התמיכות, והשיב "אין לי קשר אליו".
העד עומת עם דברי ראש העיר אשר אמר שלעמדת נאשם 1 והמלצתו בנושא התמיכות היה משקל משמעותי, ונשאל "מה אתה אומר על זה?" והעד השיב: "שלא" (פרו' עמ' 2646 שו' 4-6).
ואולם, לעומת דברים אלו של העד עולה כי הוא אינו יודע מהו התהליך בדרגים המקצועיים, לפני שמגיעים לוועדת המשנה לתמיכות וכך נשאל: "... אתה גם אמרת שאתה לא יודע מה היה, איך התהליך הגיע לדרגים המקצועיים לפני שמגיעים אליכם?" והשיב: "נכון". (פרו' עמ' 2646 שו' 7-9).
אינני מוצא כי יש בדברים שאמר עד זה כדי לשנות מהמסקנה הברורה מכלל הראיות, כי היה משקל משמעותי ביותר לעמדתו של נאשם 1 גם ביחס לתמיכות, שכן מובן שנאשם 1 לא ישב בוועדת התמיכות עצמה, אולם, התהליך אשר במסגרתו הובאו להחלטה תקציבים לתמיכה, היו גם תוך קבלת עמדתו והמלצתו של נאשם 1, כפי שעולה מהראיות דלעיל.
ונפנה לדברים הברורים של ראש העיר הנוכחי, ביחס למעורבות של נאשם 1 בכל הקשור בספורט, דברים אשר אני מוצא כי יש לקבלם ולתת להם משקל משמעותי.
בפרשת התביעה כמו גם בפרשת ההגנה העידו עדים נוספים, אך לא מצאתי כי יש בעדותם כדי להיות רלבנטיים או כדי לקבל משקל בקביעות העובדתיות.
דיון והכרעה
30. לאחר בחינת הראיות וטענות הצדדים, באתי למסקנה כי הוכח מעל לספק סביר המיוחס לנאשמים בכתב האישום, ויש להרשיעם בעבירות המפורטות בו.
לנאשם 1 היה תפקיד בכיר בעיריית אילת, תפקיד של מנהל אגף הספורט. תפקידו, מעמדו וסמכויותיו, לצד קשריו וחשיבות המלצותיו בעיריית אילת, הקשורים כולם לתפקיד הבכיר שמילא כמנהל אגף הספורט, היו בעלי זיקה, לעיתים ישירה ולעיתים עקיפה, לפעילותה של נאשמת 3 בתחום הכדורסל, כמו גם בשאר התחומים בהם עסקה.
הקשר בין תפקידו של נאשם 1 לפעילותה של נאשמת 3 כחברה הנותנת שירותי אבטחה לפעילויות שונות בתחומי העיר אילת, היה קשר אשר אינו אך כפועל יוצא מהגדרת תפקידו של נאשם 1 ופעילותה של נאשמת 3, אלא הרבה מעבר לכך. היה זה קשר ישיר בין נאשם 1 לנאשם 2 שהוא המנהל והבעלים של נאשמת 3, במסגרתו היה ביניהם שיח ביחס לתחומים רבים הקשורים לאינטרסים כלכליים של נאשמת 3, לרבות ביחס לכספים שאמורה נאשמת 3 לקבל מעיריית אילת, לחשבוניות של נאשמת 3 שיש לאשר לאירועים שונים, בהם נדרשת אבטחה, ועוד, ומנגד בקשר לכספים שנאשם 1 צריך לקבל מנאשמת 3.
לנאשם 1, במסגרת תפקידו ובמסגרת המעמד אשר היה לו בעיריית אילת, והקשרים הישירים שלו עם הגורמים בעיריית אילת, הייתה השפעה לעיתים ישירה ולעיתים עקיפה בדמות המלצה, על נושאים הקשורים ישירות לפעילותה של נאשמת 3 בתחום העיר אילת, ובתחומים בעלי השפעה כלכלית ישירה על נאשמת 3.
כך, לדבריו ולהמלצותיו הייתה השפעה ביחס לתקציבים, לשאלה אלו פעילויות נכנסות בגדר המכרז של מתן שירותי האבטחה, ואלו לא, ביחס לתמיכה בקבוצת הכדורסל, ובאופן ישיר על הכספים שקיבלה נאשמת 3 מעיריית אילת עבור העסקתו של נאשם 1 ע"י נאשמת 3 כמנהל אירוע במשחקי הכדורסל של קבוצת הפועל אילת.
יש להדגיש, כי גם אם לא הייתה פעילות ישירה של נאשם 1 ביחס לכל אלו, הרי שדי היה בפוטנציאל האפשרי להשפעה של נאשם 1 על אירועים ותקציבים באופן שישפיע על הכנסותיה ופעילותה של נאשמת 3, כדי להביא למסקנה שמדובר במתן שוחד הקשור לתפקידו של נאשם 1.
ואולם, לא רק בפוטנציאל מדובר, אלא בפעילות ישירה תוך הפעלה ישירה של סמכויות ותפקידים של נאשם 1, בקשר ישיר לכספים שקיבלה נאשמת 3, ולעבודות אפשריות עבורה.
לאור התשתית הראייתית האמורה, ואשר בבסיסה גם דברים שנאמרו על ידי נאשם 1 ונאשם 2 עצמם, יש לומר כי טענות הנאשמים על העדר כל קשר בין עבודתו של נאשם 1 כמנהל אירוע במשחקי הכדורסל וקבלת שכר מנאשמת 3 עבור עבודה זו, לבין תפקידו של נאשם 1 בעיריית אילת, חסרות בסיס וסותרות ישירות את דבריהם שלהם.
נאשם 1 ונאשם 2 לא היססו בחקירותיהם במשטרה, ולא היססו בעדויותיהם בבית המשפט, מלהעלות כל טענה, מופרכת ככל שתהיה, וסותרת ככל שתהיה את העובדות הפשוטות והברורות, ובלבד שימלטו עצמם מהתוצאות המשפטיות של מעשיהם אשר עולים, מעל לספק סביר, כדי מתן שוחד וקבלת שוחד, הפרת אמונים ועבירות המס שביצעו במטרה שנאשם 1 ישלם מס הכנסה מופחת באמצעות מצגים כוזבים של נאשמת 3, באמצעות נאשם 2, ושל נאשם 1 לשלטונות המס.
כך, יש לתמוה הכיצד זה יכולים הנאשמים לטעון להעדר קשר בין עבודת נאשם 1 אצל נאשמת 3 וקבלת שכר ממנה עבור היותו מנהל אירוע במשחקי הכדורסל, לבין תפקידו כמנהל אגף הספורט, כאשר משך תקופה ארוכה הכספים המשולמים לנאשמת 3 מהעירייה עבור עבודתו של נאשם 1 אצל נאשמת 3, עוברים אישור באגף הספורט עצמו, ונאשם 1 מורה לעובד במחלקה זו לגשת ולאשר את החשבוניות, וזאת על מנת שלא יראה הוא עצמו כמי שאישרן. יש לראות בתהליך זה מעשה מרמה בניסיון להסתיר כי ידו של נאשם 1 במעשה של אישור חשבוניות למעסיקתו נאשמת 3.
אם לא די בכך, הרי שנאשם 1 מאשר מפורשות כי הוא עצמו חתם על אישורים לחשבוניות של נאשמת 3, וזאת כאשר הוא מקבל ממנה שכר, וחשבוניות אלו כוללות את התשלום שמעבירה העירייה עבור השכר.
הניתן לומר כי קיים ניגוד עניינים גבוה יותר מניגוד עניינים זה?
31. נאשם 1 הינו עובד ציבור בכיר, המועסק בחוזה בכירים. נאשמת 3 הינה חברה אשר עיסוקה במתן שירותי אבטחה בתחומי העיר אילת, ופעילותה מושפעת באופן ישיר מתפקידו, מעמדו, קשריו והמלצותיו של נאשם 1.
ניגוד העניינים של נאשם 1 בביצוע תפקידו כמנהל אגף הספורט בעיריית אילת מחד, ומנגד בקבלת שכר מנאשמת 3 עבור עבודה שהוא מבצע עבורה, הינו ניגוד עניינים מובנה, ברף גבוה ביותר של ניגוד עניינים, ועולה כדי סטייה חמורה מן השורה.
ניגוד עניינים מובהק ומובנה קיים בנסיבות העניין גם לאור מהותו של התפקיד שמילא נאשם 1 עבור נאשמת 3 כמנהל אירוע.
כמפורט לעיל, נאשם 1 השתתף באופן קבוע בישיבות שנערכו במשטרה לפני כל משחק כדורסל של הפועל אילת, ובמסגרת ישיבות אלו נקבעו סידורי האבטחה הנדרשים על כל פרטיהם.
נאשם 1 הינו עובד בכיר בעיריית אילת, אשר אמון גם על התקציב הציבורי, והוא גורם מרכזי בישיבות עם המשטרה ביחס לקביעה כמה סדרנים ואלו שירותי אבטחה יינתנו למשחק כדורסל, אשר חברת פלמ"ח מבצעת את אבטחתו.
לעמדתו של נאשם 1, כגורם מרכזי בישיבות הגורמים השונים במשטרה להיערכות למשחקים, יש משקל מרכזי ומשמעותי. לפיכך, מכוח היותו של נאשם 1 מנהל האירוע, לעמדתו השפעה על כמות ואופי שירותי האבטחה שיינתנו באירוע.
ואולם, המממנת הישירה של שירותי האבטחה הללו, אשר נאשם 1 הינו גורם מרכזי בקביעת היקפם, הינה עיריית אילת.
מצב דברים זה, מציב את נאשם 1 בניגוד עניינים מובהק, שכן כל המלצה שלו במסגרת הישיבה במשטרה, על שירותי האבטחה הנדרשים, הינה בעלת משמעות ישירה על ההוצאה שתוציא עיריית אילת מחד, ועל ההכנסה שתקבל נאשמת 3 מנגד.
לנאשמת 3 יש אינטרס מובהק כי יהיה ריבוי של שירותי אבטחה, שכן כך תקבל היא שכר גבוה יותר מעיריית אילת עבור אבטחת האירוע. מנגד, האינטרס הציבורי אשר נאשם 1 אמור להיות אמון עליו, הינו שמירה על כספי הציבור.
מדובר בניגוד אינטרסים מובהק, ובניגוד עניינים שנמצא בו נאשם 1, באופן ישיר בין אינטרסים מנוגדים לשני הצדדים אשר מהם הוא מקבל שכר.
מובן כי נאשם 2 ידע באופן ברור את מלוא העובדות הללו, שכן עובד מטעמו השתתף בישיבות עם המשטרה, ולנאשם 2 כמנכ"ל נאשמת 3, ברור שכל אמירה של נאשם 1 על צורך במאבטח נוסף, או בסדרן נוסף, משמעותה הוצאה ציבורית גדולה יותר מתקציב עיריית אילת, והכנסה גבוהה יותר לנאשמת 3.
ידיעה זו של נאשם 2 מקימה את היסוד הנפשי הנדרש.
נאשם 1 היה עובד של נאשמת 3. כך על פי מסמכים חתומים על ידי נאשמת 3 באמצעות נאשם 2, וכך מדברי נאשם 1 עצמו, ומדברי נאשם 2.
יש לדחות את הטענות אשר הנאשמים הרחיבו בהן ביחס למעמדו ולמשמעות השכר שקיבל נאשם 1 מנאשמת 3.
יש לדחות את הטענה כי נאשמת 3 הייתה אך גורם להעברת התשלום לנאשם 1, מאת קבוצת הכדורסל.
קבוצת הכדורסל שכרה את שירותיה של נאשמת 3 לאבטחת משחקי הכדורסל, ומובן כי כאשר גורם שוכר שירותיו של אחר, יכול הוא לעיתים גם להשפיע על כך שתפקידים מסוימים יבוצעו ע"י אנשים מסוימים, וזאת במסגרת היחסים בין שוכר השירותים לבין נותן השירותים. ואולם, אין בכך כדי לגרוע מאומה מהעובדה שמבצע התפקיד הינו עובד ושכיר של החברה אשר נותנת את השירותים.
נאשמת 3 וכך גם קבוצת הכדורסל, יכולים היו להביא גורם אחר אשר ישמש כמנהל אירוע, שכן נאשם 1 אינו היחיד בעל הכשרה להיות מנהל אירוע, במדינת ישראל, ואף באילת.
ככל שהיה קושי עם קבלת שירותי מנהל אירוע מאדם המתגורר באילת, הרי שיכולה הייתה נאשמת 3 לדאוג לכך שיגיע מנהל אירוע מחוץ לעיר אילת, וייתכן שבשל כך היה עליה לשאת בעלויות נוספות, אולם אין בכך כדי להכשיר קבלת שירות זה מנאשם 1.
32. המתת של נאשמים 2 ו-3 לנאשם 1 עולה בבירור כדי "שלח לחמך", לאור הפוטנציאל הגלום בתפקידו, מעמדו וקשריו של עובד הציבור, נאשם 1, להטיב עם נאשמים 2 ו-3, ולהביא לפעולות והחלטות של עיריית אילת, אשר יכולות להיות בעלות משמעות כלכלית חשובה ביותר לנאשמת 3, וכפועל יוצא מכך לנאשם 2 באופן אישי, שכן הוא הבעלים והמנהל של החברה.
אך לא רק ב"שלח לחמך" מדובר. בפועל, ניתנה תמורה של ממש על ידי נאשם 1 לנאשמים 2-3, בדמות אישור העירייה את השכר של נאשם 1 אצל נאשמת 3, בדמות חתימה על חשבוניות של נאשמת 3, בדמות השפעה של נאשם 1 על תמיכה בקבוצת הכדורסל, אשר מעסיקה את נאשמת 3, ובדמות שיח של נאשם 1 עם גורמים בעירייה, ובראשם גזבר העירייה, כדי לקדם תשלום של כספים המגיעים לנאשמת 3, וזאת לבקשת נאשם 2, ושיח הקשור לאירועים בעיר אילת אשר לנאשמת 3 אינטרס כלכלי מובהק במעורבות בהם.
רבות נטען ע"י ההגנה כי משחקי הכדורסל של קבוצת הכדורסל הפועל אילת אינם בבחינת אירוע עירייה. זאת במטרה לנתק את הקשר הנטען בין עבודת נאשם 1 אצל נאשמת 3, כמנהל אירוע במשחקי כדורסל אלו, לבין תפקידו של נאשם 1 כמנהל אגף הספורט בעיריית אילת.
אין חשיבות להגדרה מדויקת ודיכוטומית של השאלה אם אירוע מסוים עולה כדי אירוע עירייה, אם לאו. אירועים שונים כוללים היבטים הקשורים לעירייה, כאשר לעיתים היבטים אלו מובהקים יותר ולעיתים מובהקים פחות. באלו ואלו קיים קשר ישיר ומובהק לעירייה, לתפקידו של נאשם 1 כמנהל אגף הספורט, ולהשפעתו ומעמדו בעיריית אילת.
את אולם הכדורסל, כחלק מהתמיכה לקבוצת הכדורסל, העמידה עיריית אילת, כאשר נאשם 1 מילא בה תפקיד בכיר, של מנהל אגף הספורט.
מהראיות עלה בבירור כי לנאשם 1, הן מכוח היותו מנהל אגף הספורט, והן מכוח המעמד אשר רכש, במשך השנים, בעיריית אילת, הייתה השפעה של ממש על התמיכה לקבוצת הכדורסל, ובכלל זה, התמיכה הכספית והעמדת האולם לרשות הקבוצה.
אילו התנגד נאשם 1 לתמיכה הכספית ולהעמדת אולם הכדורסל, המסקנה הברורה מהראיות, מתפקידו, מעמדו, והגיון הדברים, הינה כי עמדתו זו הייתה מקבלת משקל אצל מקבלי ההחלטה בסופו של דבר אם ליתן תמיכה כזו או אחרת לקבוצת הכדורסל.
לכך יש השפעה ישירה על נאשמת 3 אשר נותנת את שירותי האבטחה למשחקי הכדורסל, ושוכרת את שירותיו של נאשם 1 להיותו מנהל אירוע.
33. על ניגוד העניינים בין תפקידו של נאשם 1 לבין פעילותו כעובד של נאשמת 3, דומה כי לא יכולה להיות מחלוקת. יתרה מכך, נאשם 1 במילותיו שלו, אמר כי הוא מצוי בניגוד עניינים, בהקלטה שהוקלט.
התנהלותו זו של נאשם 1 בניגוד עניינים מובהק, עולה כדי סטייה מן השורה והפרת אמונים, והכל תוך ביצוע בצוותא חדא עם נאשמים 2 ו-3.
לא רק בסטייה מן השורה והפרת אמונים מדובר אלא במתן ובקבלה של שוחד.
המתת הינו עצם ההעסקה של נאשם 1 ומתן השכר לנאשם 1.
אך בכך לא הסתיים המתת – נאשמים 2 ו-3 ביצעו עבור נאשם 1, ולבקשת נאשם 1, עבירה של ניהול ספרי חשבונות כוזבים, על מנת שנאשם 1 יוכל לבצע עבירת מרמה ותחבולה, ולא ישלם מס הכנסה בשיעור שהיה עליו לשלם, ויחמוק מתשלום מס.
הגדרת אופן מתן השוחד הינה רחבה כאמור בסעיף 293 לחוק העונשין, אשר מרחיב את הדרכים ליתן שוחד.
סעיף 293 לחוק העונשין קובע כי אין נפקא מינה בשוחד בשורת עניינים.
אין נפקא מינה בשוחד אם היה כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת.
שוחד יכול להינתן בדרכים שונות ומגוונות, אשר אין ביחס אליהן רשימה סגורה.
ביצוע עבירה פלילית על ידי נותן השוחד עבור מקבל השוחד יכול לעלות כדי מתת.
שוחד אינו חייב להינתן באופן ישיר או גלוי, לא בדמות מעטפה ובה כסף מזומן ולא בדמות תשלום כספי.
שוחד הינו כל שירות או טובת הנאה, וכל מעשה אשר יש בו כדי לגרום למקבל השוחד טובת הנאה.
לעיתים השוחד משמעותו טובת הנאה ישירה, ולעיתים עקיפה או צופה פני עתיד.
אם כפועל יוצא מעבירה פלילית שיבצע נותן השוחד תצמח למקבל השוחד טובת הנאה כלשהיא, הרי שמדובר במתת.
ודאי שכך הוא כאשר מקבל השוחד בעצמו מבקש מנותן השוחד לבצע את העבירה, מתוך מטרה של מקבל השוחד ליהנות מתוצאות העבירה.
אופן מתת שוחד יכול להיות בדרכים שונות, ואינו חייב להיות בדמות מעטפה עם מזומנים הניתנת באישון לילה. כל הטבה מכל סוג הניתנת ע"י נותן השוחד למקבל השוחד, יכולה להעלות כדי מתת שוחד, בהתקיים שאר היסודות הנדרשים. די בכך שנפנה לסיפא לסעיף 293(1) לחוק העונשין אשר קובע כי אין נפקא מינה בשוחד אם היה כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת.
ביצוע עבירה ע"י נאשמים 2 ו- 3 אשר משמעותה כי נאשם 1 יקבל לא ישלם מס הכנסה כדין, ויחמוק מתשלום בו הוא חויב, עולה כדי שוחד.
נאשם 1 ביקש מנאשם 2 כי נאשמת 3 תבצע רישומים כוזבים ותעביר לבניו כספים המגיעים לו מאשמת 3, על מנת שלא לשלם מס הכנסה, ולנקוט בדרכי מרמה כלפי מס הכנסה.
נאשם 2 נעתר לבקשת נאשם 1 וביצע באמצעות נאשמת 3 את העבירה הפלילית, וזאת כדי שנאשם 1 יקבל את טובת ההנאה הפסולה, אשר הינה גניבה במרמה של כספי הציבור, בכך שלא שילם מס הכנסה אשר היה עליו לשלם.
מעשים אלו של נאשמים 2-3 קשורים ישירות לתפקידו של נאשם 1 עובד הציבור, שכן קשורים הם בעבודה אשר ביצע במסגרת נאשמת 3 והקשורה לתפקידו כמנהל אגף הספורט.
בכך קיבל נאשם 1 טובת הנאה כספית פסולה במרמה, עקב הרישום הכוזב שביצעו נאשמים 2-3.
הנה כי כן העבירה הפלילית, אשר ביצעו נאשמים 2-3, לבקשת נאשם 1, נועדה להעניק לו טובת הנאה.
טובת הנאה זו התקבלה אצל נאשם 1, אשר המרמה והתחבולה בהם נקט באמצעות העברת שכרו לילדיו, גרמה לכך שלא שילם את המס הראוי על שכר זה.
מתן תמורה לשוחד אינה יסוד בעבירה, ואינה נדרשת להוכחה. ואולם יכולה היא לתמוך ראייתית בכך שמדובר בשוחד. בפרשת נניקשוילי (ע"פ 1188/20 לעיל) נפסק כי לנותן השוחד היה אינטרס כלכלי והתקיימו יחסי תן וקח. נותן השוחד ביקש שבן אליעזר יעיד מטעמו בערעור מס, וזה חתם על תצהיר, בא להעיד והעמיד את מלוא משקל מעמדו הציבורי לצורך תמיכה בטענת המערער בדבר תושבותו, טענה שהייתה קשורה בערעור מס, וראו את העברת הכספים לבן אליעזר כשוחד אשר ניתן בקשר למטרה פסולה והיא העדת בן אליעזר בהליך המס.
כאן, הנאשם 1 פעל ביחס לענייניהם של נאשמים 2-3 במסגרת העיריה, נתן מידע לנאשם 2, פעל לזרז תשלומים לנאשמת 3, אישר ופעל כדי שיאושרו חשבונות של נאשמת 3, וככל גוייסו קשריו ומהלכיו בתחום הספורט לטובתה של נאשמת 3. מדובר ביחס תן וקח רצופים לאורך זמן.
34. אינני נותן אמון בעדויות וגרסאות נאשמים 1 ו-2 אשר השתנו וכללו סתירות פנימיות וסתירות אל מול ראיות חיצוניות.
אינני נותן אמון בטענת נאשם 1 כי ניתן לו אישור בעל פה על ידי ראש העיר הקודם לעבוד בתפקיד מנהל אירוע במשחקי הכדורסל. ראש העיר הקודם הכחיש טענה זו, ואני מוצא כי יש לתת אמון בגרסתו המהימנה של ראש העיר הנתמכת במכלול הראיות.
המסקנה העובדתית הינה כי לא ניתן לנאשם 1 כל אישור על ידי ראש העיר או על ידי גורם אחר לעבוד בעבודתו כמנהל אירוע תוך קבלת שכר מנאשמת 3.
ואולם, גם אם הייתה מתקבלת טענה זו (אשר כאמור נדחתה), אין במתן אישור כלשהוא כדי לגרוע מעבירת השוחד או לבטלה, ואין לכך משמעות ביחס ליסודות ביצוע העבירה.
יתרה מכך, לראש העיר עצמו אין סמכות לאשר עבודה נוספת גם אם היא זו עבודה שאין בה ניגוד עניינים.
וודאי שלראש העיר או לכל אדם אחר, אין סמכות לאשר ניגוד עניינים, וגם אם נטען לאישור כזה, הרי שלא יכול הדבר למנוע את ניגוד העניינים.
רבות נטען ע"י ההגנה בדבר ידיעה של כולי עלמא על ביצוע העבודה של מנהל אירוע ע"י נאשם 1.
בעבירת שוחד, אין משמעות, ואין לתת משקל, לשאלה אם אחרים ידעו או לא ידעו, על העובדות בבסיס העבירה.
עצם העובדה שאנשים ידעו על ביצוע תפקיד של מנהל אירוע על ידי נאשם 1, אין משמעותה כי ידעו הם את כל הפרטים האופפים עבודה זו וכי היא מבוצעת בנסיבות ההופכות אותה למתת שוחד.
לא הוכח כי היודעים על תפקידו של נאשם 1 כמנהל אירוע ידעו מי מעסיקתו, וממי מקבל הוא שכר.
אך כאמור, גם אם ידעו, אין בכך כדי לשלול מי מיסודות עבירת השוחד.
כלום ייאמר כי ביצוע בגלוי ולעיני כל משנה את פליליותו ומהותו של מעשה עברייני העולה כדי קבלת שוחד וסטייה מן השורה ?
מובן כי גם אם הייתה קיימת ידיעה, אין משמעות הדבר, הכשרת עבירת שוחד והפיכתה למותרת, ואין בכך כדי גריעה ממי מיסודותיה.
לאורך כל קו ההגנה נעשה ניסיון להראות כי הגורמים השונים בעירייה פעלו בעצמם באופן בעייתי, ולא ראוי, וידעו וכאמור נטען כי אף ניתן אישור בעל פה לעבודת נאשם 1 אצל נאשמת 3.
מהמסכת הראייתית עולה כי נכון היה שהגורמים השונים היו מקפידים בבדיקת מלוא הנתונים ובבדיקה האם אכן באמת נאשם 1 מקבל שכר ופועל בניגוד עניינים, ואולם הליך זה עניינו בנאשמים, והם אלה אשר פעלו למתן וקבלת שוחד והפרת אמונים, ולא מי מהאחרים.
העובדה שייתכן ולא הייתה הקפדה מספקת על בדיקת התנהלותו הפלילית של נאשם 1, אין בה כדי טענת הגנה של ממש, אין בה כדי להקל עימו, ואנו רואים כי נאשם 1 פעל בדרכי מרמה תוך ידיעה שהוא בניגוד עניינים, ולא חדל מכך במשך שנים.
המתת הינה בעצם העסקתו של נאשם 1 אצל נאשמת 3. העובדה שנאשם 1 ביצע עבודה כנגד שכר זה, אינה שוללת באופן כלשהו את עצם היות העסקתו כדי מתן שוחד.
ואולם, לא רק בהעסקתו של נאשם 1 ניתן השוחד ע"י נאשמים 2 ו-3. נאשמים 2 ו-3 אף ביצעו, עבור נאשם 1 ולבקשתו, ניהול ספרי חשבונות כוזבים של נאשמת 3, בשיתוף פעולה מלא עם נאשם 1, במרמה ועל מנת להימנע מתשלום מס הכנסה כדין ע"י נאשם 1, והעבירו חלק מהשכר של נאשם 1 לשני בניו.
נאשמים 2 ו-3, בצוותא חדא עם נאשם 1, מבצעים עבירה פלילית אשר משמעותה בפועל, מרמה וגניבת כספים מהמדינה, כספי מס הכנסה, וזאת על מנת שלנאשם 1 יוותר שכר גבוה יותר בידיו. גם זהו מתן שוחד.
ב"כ נאשם 1 השתמשו ביחס לפעילות זו במונח "לחסוך" במס. דומה שאין צורך להרחיב מילים על התבטאות זו אשר טוב היה לו לא נשמעה כלל, בה מכונה גניבת כספים במרמה מהציבור, כחיסכון.
על בסיס הודעות ודברי הנאשמים עצמם יש להרשיעם גם בעבירת המס וניהול ספרי החשבונות הכוזבים, ויש לדחות מכל וכל את הטענות אשר ביקשו להקל במשמעות עבירות אלו, הן לאור מהותן, והן לאור ההקשר בו בוצעו.
חלק מרכזי מהראיות המביאות למסקנה כי הנאשמים ביצעו את כלל העבירות המיוחסות להם מעוגן בדברי הנאשמים עצמם.
מכל האמור, המסקנה הינה כי יש בתשתית הראייתית אשר הובאה על ידי המאשימה, כדי להביא למסקנה מעל לספק סביר, כי הנאשמים ביצעו את המיוחס להם בכתב האישום, ויש להרשיעם בעבירות המפורטות בו.
35. התקיימות יסודות עבירות מתן השוחד וקבלת השוחד:
מכל האמור, עולה כי מתקיימים כל יסודות עבירות קבלת שוחד ע"י נאשם 1, ומתן שוחד ע"י נאשמים 2 ו-3.
להלן התייחסות לכל אחד מהיסודות של עבירות אלו, והמבחנים שנקבעו ביחס אליהם, כפי שפורטו בפסיקה וסוכמו בעניין קירשנבאום לעיל.
עובד ציבור: אין מחלוקת כי נאשם 1, בתפקידו כמנהל אגף הספורט בעיריית אילת, היה עובד ציבור, ויתרה מכך, עובד ציבור בכיר.
עבירת התנהגות ויסודותיה: נאשם 1 הוא עובד ציבור. המתת לנאשם 1 הינו בעצם העסקתו ומתן שכר לו, ובנוסף ביצוע עבירה פלילית לבקשתו, וכדי שיקבל טובת הנאה פסולה. המתת נלקחה בעד פעולה הקשורה בתפקידו של נאשם 1.
אין צורך להוכיח תמורה: אין צורך להוכיח תמורה שניתנה ע"י נאשם 1, ואין נפקא מינה אם מקבל השוחד גם לא נתן בפועל תמורה. ואולם, מהתמונה הראייתית דלעיל אנו רואים כי ניתנה גם ניתנה תמורה ע"י נאשם 1. תמורה זו באה בדמות העזרה שנתן נאשם 1 לנאשמת 3 בכמה תחומים, פניות לצורך זירוז תשלומים לנאשמת 3, מידע ביחס לאירועי ספורט הדורשים שירותי אבטחה, הפניות של אירועים לצורך קבלת שירותי אבטחה, חתימה על חשבוניות של נאשמת 3 ובדרך זו אישור החשבוניות, מתן הוראה לעובד באגף הספורט הכפוף לנאשם 1 לאשר חשבוניות של נאשמת 3, חשבוניות אלו לא כללו רק את השכר של נאשם 1 עצמו, אלא גם את התשלומים הנוספים על אבטחה.
המניע: המניע ללקיחת השוחד יכול להיות מעורב, מניע כשר לצד מניע פסול, והדבר אינו שולל אחריות פלילית. גם אם קבלת השוחד, דהיינו השכר אשר שולם לנאשם 1, הינו שכר אשר הוא ביצע עבודה עבורו, באופן שצריך היה לקבל שכר על עבודה זו, גם ללא ההקשר של השוחד, הרי שלצד ההיבט של תשלום שכר, עולה ההיבט הפסול של תשלום אשר משמעותו הטבה עם עובד ציבור, הקשורה ישירות לתפקידו של עובד הציבור. דברים אלו ישימים לא רק ביחס לקבלת השוחד אלא גם ביחס למתן השוחד.
מועד מתן השוחד והלכת "שלח לחמך": "אין צורך להוכיח שהמתת ניתנה בעד פעולה קונקרטית של עובד הציבור, ודי באפשרות סבירה כי בעתיד יצטלבו דרכיהם של נותן המתת ומקבלה, שמא יזדקק התורם או הנותן לחסדיו של עובד הציבור" – אין מדובר רק באפשרות סבירה שבעתיד יצטלבו דרכי נותני המתת, שהם נאשם 2 ונאשמת 3, עם נאשם 1, אלא שבפועל הדרכים היו דרכים שלובות שהצטלבו כל העת לאורך כל התקופה, שוב ושוב. האינטרסים של נאשמים 2 ו-3 הצטלבו באופן ברור עם תפקידו ופעולותיו של נאשם 1. תפקידו של נאשם 1 היה קשור באופן ישיר לאינטרסים הכלכליים של נאשמים 2 ו-3 כמפורט לעיל, וזאת בשורה של תחומים.
מהראיות המפורטות לעיל, עולה בבירור כי מתן השוחד ע"י נאשמים 2 ו-3 לנאשם 1 לא היה אך מעשה "שלח לחמך".
מתן השוחד היה בהקשר לפעולות שנעשו בפועל ע"י נאשם 1 מכוח תפקידו, פעולות הקשורות באופן ישיר לתפקידו, ובוצעו בפועל ובמקביל למתן השוחד, באופן של שילוב אינטרסים, האינטרס של מקבל השוחד לקבלו, והאינטרס של נותני השוחד נאשמים 2 ו-3 לקבל מנאשם 1 שורה של התערבויות לטובתם מכוח תפקידו, לרבות זירוז תשלומים, מידע על אירועי אבטחה, הפניית אירועי אבטחה, אישור חשבוניות ועוד כמפורט לעיל. מדובר ביחסי תן וקח בהם שלובים אינטרסים של שני הצדדים.
בקשר לתפקידו של עובד הציבור: לא קיימת חובה כי הפעולה תהיה אך בתחומים המוגדרים של תפקידי עובד הציבור בתפקידו כעובד ציבור, אלא גם דברים שהם מחוץ לגדר הסמכות, ויש להם זיקה לעובדה שהוא מכהן בתפקיד מסוים.
במקרה זה, בעניינו של נאשם 1, הפעולות אשר קשורות באופן ישיר לאינטרסים כלכליים מובהקים של נאשמים 2 ו-3 היו בליבת תפקידו של נאשם 1, תפקיד בכיר של מנהל אגף הספורט בעיריית אילת, אשר חלש על כל אירועי הספורט בתחומי העיר אילת, והיבטים רבים ביחס אליהם, ובפרט היבטי האבטחה, הקשורים ישירות לאינטרסים כלכליים של נאשמת 3. מעבר לליבת התפקיד של נאשם 1 כאמור, הוא אף עשה שימוש בהשפעה שלו, בקשרים שלו בעיריית אילת, במעמד שלו, וככלל בכל הכרוך בתפקיד הבכיר והחולש על תחומים רבים, אשר היה תחת סמכותו.
הרף הראייתי וחזקות שבעובדה: "חזקה כפולה: יסוד ה'בעד' - המתת ניתנת בעד פעולה הקשורה לתפקידו של עובד הציבור; ויסוד המודעות - עובד הציבור שמקבל מתת כזו מודע לכך שהמתת ניתנה לו בשל תפקידו ובעד פעולה הקשורה בתפקידו". בנסיבות האמורות קמות חזקות אלו הן ביחס לנאשם 1 והן ביחס לנאשם 2, אשר פעל באופן אישי ועבור נאשמת 3.
ואולם, מהראיות כפי שפורטו לעיל, עולה בבירור כי אף אין צורך במקרה זה בחזקות, שכן המסקנה הראייתית הברורה הינה כי המתת ניתנה בעד הפעולות הקשורות לתפקידו של עובד הציבור. נאשם 1, היה מודע לכך שהמתת ניתנה לו בשל תפקידו ובקשר ישיר לפעולות שלו במסגרת תפקידו. לנאשם 2 הייתה ידיעה ברורה על היקף ומשמעות תפקידו של נאשם 1, ועל כך שתפקידו של נאשם 1 בעל קשר ישיר לאינטרסים כלכליים ברורים של נאשמת 3, הפועלת בתחום אבטחת אירועים, לרבות אירועי ספורט, בתחומי העיר אילת. יתרה מכך, נאשם 2 ביקש שוב ושוב מנאשם 1 לפעול במסגרת תפקידו וסמכויותיו כעובד ציבור, בפעולות המטיבות עם האינטרסים הכלכליים הישירים של נאשמים 2 ו- 3.
מכל האמור, המסקנה, מעל לספק סביר, כי מתקיימים בשלושת הנאשמים מלוא יסודות עבירות מתן וקבלת שוחד.
36. התקיימות יסודות עבירת מרמה והפרת אמונים:
במעשים המפורטים לעיל יש כדי סטייה מן השורה של נאשם 1, פעולות בניגוד עניינים מובהק במשך תקופה ארוכה ובשורת נושאים, והכל תוך העדפה של אינטרסים אישיים לצד אינטרסים של נאשמים 2 ו-3.
כאמור, שלושה ערכים מוגנים עומדים ביסוד עבירת המרמה והפרת אמונים, ודי בפגיעה באחד מהם. במקרה זה הפגיעה הינה בכל שלושת הערכים המוגנים.
מעשיו של נאשם 1 פוגעים פגיעה של ממש באמון הציבור בעובדי הציבור, אשר עליהם לשים לנגד עיניהם את האינטרסים של הציבור, במסגרת התפקיד אותו הם ממלאים.
לא אינטרס הציבור עמד לנגד עיני נאשם 1, ויש בפעולות אשר ביצע כדי פגיעה חוזרת ונשנית באמון הציבור.
במעשי נאשם 1 יש כדי פגיעה של ממש בטוהר המידות. אדם המאשר עבור עצמו תשלום, הן את עצם התשלום הן את גובהו, ומאשר חשבוניות המוגשות ע"י מי שמעסיק אותו באופן פרטי. בקשר לשכר זה ותשלומים נוספים מהעירייה לאותו גוף פרטי, פוגע פגיעה ברורה ומובהקת בטוהר המידות.
אינטרס הציבור עליו הופקד נאשם 1 לא היה בראש מעייניו, ונדחה על ידו, מפני האינטרס האישי שלו והאינטרס של נאשמים 2 ו- 3. שוב ושוב, פעל הוא שלא בהתאם לאינטרס הציבור, אלא בהתאם לאינטרסים הצרים והכלכליים שלו ושל נאשמים 2 ו-3. האינטרס הציבורי המובהק הינו כי עובד ציבור בכלל, ועובד ציבור בתפקיד כה בכיר, וכה רחב היקף, כפי זה שמילא נאשם 1 בפרט, ירחיק עצמו מניגוד עניינים, נאשם 1 לא רק שלא עשה כן, אלא שב והעמיד עצמו בניגוד עניינים מובהק, לאורך שנים.
הפרת אמונים משתרעת על מגוון מעשים ומחדלים, ובין היתר, על מצב בו קיים ניגוד עניינים בין האינטרס עליו מופקד עובד הציבור לבין אינטרס אחר כלשהו.
לא כל ניגוד עניינים עולה כדי מעשה של הפרת אמונים, ונדרש כי יהיה קיים פן מחמיר נוסף. על ניגוד העניינים להביא לפגיעה מהותית באמון הציבור בעובדי הציבור, טוהר המידות של עובדי הציבור, או תקינות פעולת המינהל הציבורי.
ניגוד העניינים במסגרתו פעל נאשם 1 הינו ניגוד עניינים ברף גבוה וחמור. עובד ציבור הפועל באופן המתואר לעיל, לרבות אישור חשבונות שלו עצמו בעבודה פרטית שלו, כך שמחייב הוא את הציבור במסגרת תפקידו, לשלם לו עצמו תשלומים במסגרת עבודתו הפרטית, פוגע באופן מהותי בכל היסודות האמורים, ובכל הערכים המוגנים על ידי העבירה, פגיעה מהותית וברף גבוה.
העבירה אינה עבירה תוצאתית, ובאמירה "מעשה הפוגע בציבור", אין משמעות הדבר כי נדרשת תוצאה כאמור, אלא מדובר ברכיב נסיבתי, במסגרתו בוחנים את טיבו וטבעו של המעשה הפוגע בציבור. המעשים שביצע נאשם 1 מטיבם הינם מעשים הפוגעים בציבור.
היסוד הנפשי לעבירת מרמה והפרת אמונים הינו מחשבה פלילית. במסגרת זו לא נדרש כי מבצע העבירה יהיה מודע לכך שהמעשה אותו הוא עושה מהווה הפרת אמונים, או פוגע בערכים שהאיסור הפלילי נועד להגן עליהם. צריכה להיות מודעות לרכיבים העובדתיים בהתאם לדרישה הרגילה של מחשבה פלילית ללא צורך של יסוד נפשי מעבר לכך, או מחשבה פלילית מיוחדת.
נאשם 1 היה מודע היטב לכל היסודות העובדתיים, ודי בכך כדי לקיים את יסוד המחשבה הפלילית.
ואולם, נאשם 1 היה מודע גם למשמעות הדברים, והיה גם מודע לכך שהוא מצוי בניגוד עניינים, ושקיימת בעייתיות רבה בניגוד עניינים זה.
לאור כל האמור, המסקנה, מעל לספק סביר, הינה כי מתקיימים בנאשם 1 היסוד העובדתי והיסוד הנפשי של עבירת מרמה והפרת אמונים.
כך גם ביחס לנאשם 2, אשר ביצע את העבירות בשיתוף פעולה מלא עם נאשם 1, תוך מודעות מלאה של נאשם 2 לכל היסודות העובדתיים האמורים, ואף לבעייתיות אשר בפעילות זו.
נפנה לערכים המוגנים שנפגעו, לניגוד העניינים ולכל המפורט לעיל, והמסקנה מהאמור הינה כי מתקיימים, מעל לספק סביר, בנאשם 2, ומכוח פעולותיו גם בנאשמת 3, שכן הוא היה מנהלה והפועל מטעמה, יסודות העבירה של מרמה והפרת אמונים.
37. עבירות המס:
על התקיימות היסוד העובדתי והנפשי בעבירות המס, ע"י שני הנאשמים, אין מחלוקת של ממש, וההתייחסות ביחס לכך להלן תהא בקצרה.
לנאשם 1 מיוחס ביצוע עבירות של מרמה ותחבולה, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש).
לנאשמים 2 ו- 3 מיוחס ביצוע עבירה של ניהול ספרי חשבונות כוזבים לפי סעיף 220(4) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש).
סעיף 220 לפקודת מס הכנסה קובע:
"אדם אשר במזיד, בכוונה להתחמק ממס או לעזור לאדם אחר להתחמק ממס, עבר אחת העבירות המנויות להלן, דינו - מאסר שבע שנים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין ופי שניים מסכום ההכנסה שהעלים, שהתכוון להעלים או שעזר להעלים, או שני הענשים כאחד; ואלו הן:
....
(4) הכין או קיים, או הרשה אדם להכין או לקיים, פנקסי חשבונות כוזבים או רשומות אחרות כוזבות, או שזייף או הרשה לזייף פנקסי חשבונות או רשומות;
(5) השתמש בכל מרמה, ערמה או תחבולה, או הרשה להשתמש בהן;".
נאשם 1 ביקש מנאשם 2 להעביר תשלום המגיע לו, באמצעות שני בניו, על מנת להתחמק מתשלום מס. זהו מעשה מרמה אשר נעשה במזיד, בעורמה ובתחבולה, תוך שהוא מבקש שיבוצע רישום כוזב ויועמדו מצגים כוזבים לרשויות המס, על מנת לחמוק מתשלום מס כדין. מעשיו אלו של נאשם 1 עולים כדי יסודות העבירות המיוחסות לו לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש).
נאשם 2, ובפעולותיו כמנהל נאשמת 3, גם נאשמת 3 עצמה, ביצעו רישום של פנקסי חשבונות כוזבים ורשומות כוזבות, הכל על מנת לעזור לנאשם 1 להתחמק ממס. מעשים אלו נעשו במזיד ותוך ידיעה ברורה כי מדובר במעשה מרמה, עורמה ותחבולה, אל מול רשויות המס. מעשים אלו של נאשמים 2 ו-3 גם הם עולים בבירור כדי העבירה המיוחסת להם, לפי סעיף 220(4) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש).
38. ריבוי עבירות:
כתב האישום מייחס לכל אחד מהנאשמים בעבירות קבלת השוחד, מתן השוחד והמרמה והפרת אמונים ביצוע לא של עבירה אחת, כי אם "עבירות" כמפורט בכתב האישום.
אכן, מדובר בשורה ארוכה של מעשים אשר כל אחד מהם בנפרד עולה כדי עבירת מתן שוחד, קבלת שוחד, ומרמה והפרת אמונים, ומדובר בעבירות רבות אשר בוצעו עשרות פעמים במשך התקופה הרלבנטית. אשר על כן, הרשעת הנאשמים בעבירות אלו תהיה בריבוי עבירות.
בנוסף כתב האישום מייחס גם את עבירת המרמה והתחבולה שביצע נאשם 1 לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) כ"עבירות". גם כאן מדובר בעשרות מעשים בעשרות פעמים בהם הועבר השכר במרמה ובתחבולה לבניו של נאשם 1, לפיכך, גם הרשעת נאשם 1 בעבירה זו תהיה בריבוי עבירות.
39. "כולם ידעו", "קיבלתי אישור", "לא ידעתי".
נאשם 1 העלה טענת הגנה, לכל אורך ההליך, על כי כולם ידעו שהוא מבצע, לצד עבודתו כמנהל אגף הספורט בעיריית אילת, עבודה נוספת בשכר של מנהל אירוע.
טענה זו יש לדחות, הן עובדתית לאור הראיות שבאו בפניי, והן כטענת הגנה ככלל.
אכן, רבים ידעו כי נאשם 1 מנהל אירוע במשחקי הספורט. לא כולם ידעו כי הוא משמש בתפקיד הרשמי של מנהל אירוע, אך מובן שהוא היה הגורם המרכזי בתהליך האבטחה במשחקי הכדורסל, והיה שם ונחזה שהוא מבצע עבודה, וגם מי שלא היה מודע לתפקיד הרשמי של "מנהל אירוע", ראה אותו שם כמי שמבצע תפקיד מרכזי באבטחת האירוע.
ואולם, לא הוכח כי הייתה ידיעה שנאשם 1 מבצע עבודה זו בשכר עבור החברה הפרטית, נאשמת 3.
זאת למעט גזבר העירייה, אשר כאמור היה עליו לדעת על עצם העובדה שמשולם לנאשם 1 שכר ע"י נאשמת 3, לא הוכחה ידיעה של פרט זה ע"י אחרים.
כפי שפורט לעיל, אני נותן אמון בעדות שורת עדים אשר אמרו כי לא הייתה להם ידיעה על כך למרות שראו את נאשם 1 באירועי הכדורסל, והם סברו שהוא עושה זאת במסגרת תפקידו כמנהל אגף הספורט.
הדבר מתיישב עם העובדה שנאשם 1 היה כה משולב ומעורב בכלל אירועי הספורט, עד כי אין להתפלא שמי שראה אותו יכול היה לסבור שהוא מבצע את התפקיד במסגרת עבודתו בעירייה, ומכל מקום וודאי שלא בנקל ובאופן ברור יודע שהוא מקבל שכר מנאשמת 3.
אם לא די בכך, הרי שכמה מאנשי העירייה, לגביהם נטען שידעו, הובא לידיעתם שלנאשם 1 לא אושרה עבודה נוספת, ודבר זה מחזק את האפשרות שאלו יכלו להניח שנאשם 1 ביצע את עבודתו זו במסגרת עבודתו בעיריית אילת.
ואולם, גם אם ייאמר כי ידוע היה שנאשם 1 מקבל שכר מנאשמת 3, אין בכך כדי טענת הגנה, ובטענה זו אין כדי לצמצם את מידת אחריותו של נאשם 1, או לשלול מי מיסודות העבירות שביצע, ובכללן עבירת קבלת השוחד.
גם אם ניתן היה לומר כי כולם ידעו את הפרטים, וכאמור ההיפך עולה מהראיות, אין בכך כדי לשלול את פליליות מעשה קבלת השוחד.
כלום נאמר כי ידיעת אחרים על קבלת שוחד שוללת את היות המעשה עבירה פלילית של קבלת שוחד לפי סעיף 290 לחוק העונשין?
התשובה ברורה ובטענת הגנה זו אין ממש.
כך גם ביחס לטענה של נאשם 1 כי קיבל אישור משורת אנשים, בעל פה, לעבוד כשכיר של נאשמת 3 - יש לדחות טענה זו הן עובדתית, והן ביחס למסקנה שמתבקש להסיק מכך.
כמפורט לעיל, אינני נותן אמון בעדות נאשם 1 ובגרסתו על כי קיבל אישור בעל פה לעבוד בשכר אצל נאשמת 3. מהראיות שבאו בפניי נאשם 1 לא קיבל כל אישור שכזה.
ואולם, גם אם היה מוכח כי נאשם 1 קיבל אישור, אין בכך כדי לשלול את העובדה כי בעבודתו של נאשם 1 אצל נאשמת 3, ובקבלת השכר ממנה, יש כדי קבלת שוחד, וכי קבלת השכר הזה, הינו מתת, שכן קשור הדבר ישירות לתפקידו של נאשם 1 כעובד ציבור, תפקיד בכיר של מי שעומד בראש אגף הספורט העוסק בכל הקשור בכלל אירועי הספורט, העירוניים והפרטיים בעיר אילת, ובפרט בקשר למתן שירותי אבטחה לאירועים אלו, דבר הקשור באופן ישיר לאינטרסים הכלכליים של נאשמת 3.
נאשם 2 טען "לא ידעתי", ואולם, מדבריו שלו עצמו, ומכלל הראיות, עולה בבירור כי נאשם 2 היה מודע היטב לכל היסודות העובדתיים, ולכל המשמעויות של יחסי תן וקח שלו עם נאשם 1, וההטבה שהייתה בכך לאינטרסים הכלכליים של נאשמת 3, והעדפתה.
ממכלול הראיות עולה כי אין צורך להידרש לכלל בדבר עצימת עיניים, שכן נאשם 2 ידע ידוע היטב את כל הנתונים וכל העובדות, ואת כל הקשור בתפקיד של נאשם 1. לא רק שידע, אלא עשה שימוש בסמכויות של נאשם 1 במסגרת תפקידו של נאשם 1, כדי לקדם אינטרסים כלכליים של נאשמת 3.
העובדה שנאשם 1 ביצע עבודה אשר היא שוות ערך לשכר מסוים, ואף אם ייאמר כי היא שוות ערך לאותו שכר שקיבל בפועל, אין בכך כדי לגרוע מכך שתשלום השכר מהווה מתן שוחד.
סוף דבר
40. לאור כל האמור לעיל, הוכח בפניי מעל לספק סביר המיוחס לנאשמים בכתב האישום.
אשר על כן, אני מרשיע את הנאשמים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום:
את הנאשם 1: קבלת שוחד, עבירות לפי סעיף 290(א) לחוק העונשין, מרמה והפרת אמונים, עבירות לפי סעיף 284 לחוק העונשין, ומרמה ותחבולה, עבירות לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש).
את הנאשמים 2 ו-3: מתן שוחד, עבירות לפי סעיף 291 לחוק העונשין, מרמה והפרת אמונים, עבירות לפי סעיף 284 לחוק העונשין, וניהול ספרי חשבונות כוזבים לפי סעיף 220(4) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש).
ניתנה היום, כ"א טבת תשפ"ה, 21 ינואר 2025, במעמד הצדדים
יואל עדן