בית משפט השלום בבאר שבע
ת"א 41068-07-17 אורגנייה שיווק בע"מ ואח' נ' ניצת הדובדבן כנפי נשרים בע"מ ואח'
ת"א 14340-09-17 אורגנייה שיווק בע"מ נ' ניצת הדובדבן כנפי נשרים בע"מ
לפני כבוד הנשיא עמית יריב
התובעת (הנתבעת שכנגד):
אורגנייה שיווק בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד לירון סבן
נגד
הנתבעים (התובעים שכנגד):
1.ניצת הדובדבן כנפי נשרים בע"מ
2.שירן ארבל
3.נ.ה. תכנון עסקי בע"מ 51508483
ע"י ב"כ עו"ד דקל קרבר
פסק דין
רקע עובדתי וטענות הצדדים
1. לפניי שתי תביעות עיקריות שאוחדו אשר עניינן טענות להפרת הסכמים ולעוולה של גניבת עין. מולן תביעה שכנגד, שאף היא עוסקת בטענות להפרת הסכם ובקשה למתן פיצוי בגין הנזקים שנגרמו כתוצאה מהפרתו, כפי שנטען.
טענות התביעות העיקריות
2. התובעים טוענים כי מחודש 10/2023 ועד לחודש 12/2015, ניהלו התובעים 2 ו-3 (להלן: "רן", "ישראל" בהתאמה) שותפות רשומה בשם "אורגניה שיווק" (להלן: "השותפות") אשר מטרתה שיווק תוצרת חקלאית מהחקלאי לחנויות.
3. לטענת התובעים, בחודש 3/2014, פנתה הנתבעת 1 (להלן: "ניצת") לשותפות בבקשה לרכישת תוצרת חקלאית למרכזה הלוגיסטי וכן בבקשה לספק תוצרת חקלאית ישירות למספר חנויות ברשת ניצת. כך במשך מספר חודשים, הזמינה ניצת מהשותפות תוצרת חקלאית בהיקף של 1,180,960 ₪ ומדי חודש ניכתה סכומים המגיעים לשותפות בסך כולל של 68,725 ₪ בשל תוצרת פגומה.
4. כתוצאה מהתנהלות זו של ניצת, טוענים התובעים כי הודיעו לניצת על הפסקת ההתקשרות ביניהם למשך שנה עד להסדרת התשלום. בזמן זה, המשיכה השותפות לספק תוצרת חקלאית למספר זכיינים של ניצת אשר לא הסכימו, לטענת התובעים, להפסיק לרכוש מהם סחורה.
5. התובעים טוענים כי בחודש 5/2015 פנה הנתבע 2 (להלן: "ארבל") שהוא מנכ"ל ניצת, לשותפות, באמצעות מתווך בשם מר אריק מלמד, בהצעה להקמת חברה משותפת אשר תהייה ספקית בלעדית לתוצרת אורגנית לניצת. השותפות הסכימה להצעה והוקמה החברה "אורגניה שיווק בע"מ" (להלן: "אורגניה"), כאשר הוסכם במהלך המו"מ שחלוקת המניות בה תהייה כדלהלן: 47.5% לרן וישראל ביחד, 47.5% לנתבעת 3 (להלן: "חברת נ.ה.") או לניצת ו-5% לפריריינג' כמתווך ושותף אסטרטגי עתידי בשיווק עופות אורגניים. עוד הוסכם, כי החברה תוקם בהקדם אך תחל לפעול רק בתחילת שנת 2016.
6. כמו כן, הוסכם במו"מ, לטענת התובעים, כי ניצת או חברת נ.ה. ישקיעו באורגניה 500,000 ₪, פריריינג' תשקיע באורגניה 52,600 ₪ ורן וישראל יעבירו לבעלותה של אורגניה כל נכס שברשותם.
7. התובעים טוענים כי בהמשך למו"מ, נחתם ביום 24.8.2015 "הסכם עקרונות להקמת חברה לשיווק והפצה של מזון אורגני" (להלן: "הסכם העקרונות").
8. ביום 1.10.2015 נרשמה החברה "אורגניה שיווק בע"מ" בפנקס החברות. התובעים טוענים כי משהוחלט בחלוקת המניות שחברת נ.ה. מקבלת את חלקה במניות ולא ניצת, אזי ניצת לא מחזיקה במניות החברה ולמעשה היא נותרה לקוחה של אורגניה בלבד תוך התחייבות לרכישת תוצרת מאורגניה ובבלעדיות.
9. התובעים טוענים כי מחודש 11/2015 ועד לחודש 1/2016, העבירה חברת נ.ה. את החלק הארי של ההשקעה על פי הסכם העקרונות בסך של 495,550 ₪ - סך של 128,700 ₪ הועבר ביום 22.11.2015 לצורך הגדלת חדרי הקירור, להשקעה בפיתוח ולהערכות להגדלת היקף העבודה במתקן הלוגיסטי; והיתרה בסך של 366,850 ₪ הועברה בוים 5.1.2016 לחשבון אורגניה בניכוי 4,450 ₪ ששילמה חברת נ.ה. עבור פתיחת החברה, כך לטענתה.
10. התובעים טוענים כי מיום 1.9.2015 ועד ליום 31.12.2015, בתקופה טרם החלה החברה לפעול, סיפקה השותפות לניצת תוצרת טרייה בסך כולל של 1,799,344 ₪. במהלך חודשים אלו, ניכתה ניצת מחשבונה של השותפות סך של 140,586 ₪.
11. על אף הפערים בתשלום לשותפות, טוענים התובעים כי אורגניה החלה את פעילותה ביום 1.1.2016 כאמור בהסכם העקרונות. השותפות העבירה לאורגניה את כלל לקוחותיה וכן אורגניה נשענה ברובה על שדרת הניהול, הבסיס הלוגיסטי והעובדים של השותפות.
12. עם הקמתה של אורגניה, פתחו מנהליה חשבון בנק על שם החברה ונטלו הלוואה בסך 700,000 ₪ לצורך פעילותה השוטפת. רן וישראל ערבו לחשבון בערבות בלתי מוגבלת ואילו ארבל בערבות מתמדת עד סך של 800,000 ₪. התובעים טוענים כי חלק מההלוואה עבר לחשבונו העסקי של רן לצורך הגדלת אמצעי הייצור של המשק.
13. התובעים טוענים כי מראשית תחילת פעילותה של אורגניה, סניפי ניצת לא דיווחו על קליטה מלאה של הסחורה ובהתאמה ניכו בגין פחת בין 10% ל-12% מהתמורה שהגיעה לאורגניה. רן וישראל פנו לארבל בבקשה לבדיקת הפערים בתשלום, וביום 24.2.2016 השיבה מנהלת החשבונות של ניצת כי הפערים בתשלום נובעים מקליטה שגויה במספר סניפים של ניצת והורתה על השבה של 9,017 ש"ח לאורגניה. התובעים טוענים כי התנהלות זו המשיכה אף לאחר מכן ולמעשה רוב סניפי ניצת מכרו יותר תוצרת מאשר קלטו ושילמו עליה ובנוסף, אחוז הזיכויים וההחזרות היה גבוה פי 6 מהנורמה.
14. התובעים טוענים כי השינוי החל ביום 27.6.2016, כאשר הוסכם בין הצדדים כי ניצת תדאג להעמיד בקר איכות מטעמה שתפקידו לבדוק שהתוצרת שנשלחת לסניפי ניצת הינה התוצרת הטובה ביותר שניתן להשיג בהתאם לתקופה או למחיר. בעקבות הצבת בקר האיכות, טוענים התובעים כי סך שיעור הזיכויים ירד ל-2% בלבד אך למרות זאת, חלק מסניפיה של ניצת עדיין המשיכו לרמות את אורגניה.
15. לטענת התובעים, במהלך חודש 6/2016, ארבל הודיע לרן וישראל שקיבל הצעה מהבעלים של ניצת להיות שותף ולקבל 20% ממניות ניצת, בכפוף לכך שיוותר על מניותיו בחברת נ.ה.; ארבל הציע לרן ולישראל סך של 500,000 ₪ בתמורה לוויתור על מניות אורגניה או לחלופין יפעיל את הסעיף בהסכם העקרונות המאפשר לו לצאת מהשותפות תוך החזרת השקעתה של חברת נ.ה. בניכוי פחת. לבסוף, החליט ארבל להעביר לרן ולישראל את מניות אורגניה ולהחזיר לחברת נ.ה. את ההשקעה.
16. על מנת שאורגניה תוכל להחזיר לחברת נ.ה. את ההשקעה, סיכמו רן וישראל יחד עם ארבל לחתום על הסכם היפרדות, במסגרתו בשנים 2017 ו-2018 תשווק חברת אורגניה לניצת תוצרת טרייה באופן בלעדי ומתוך הרווחים שיצמחו לאורגניה, האחרונה תשיב לחברת נ.ה. את השקעתה בניכוי פחת, ב- 16 תשלומים חודשיים בגובה של 30,000 ₪, כאשר סך כל ההחזר הינו 480,000 ₪.
17. הצעות לתיקון הסכם ההיפרדות שהועברו על ידי רן וישראל, סורבו על ידי ארבל ולבסוף נחתם "הסכם סיום שותפות" בין הצדדים, אשר כלל 5 סעיפים שנוסחו על ידי ארבל וכן 2 סעיפים שנרשמו בכתב יד: סעיף 6 נכתב בכתב ידו של ארבל ונוגע לערבויות האישיות שלו ושל בעלי ניצת ולשחרורו מערבותו, וכן סעיף 7 שנכתב בכתב ידו של רן ונוגע בהתניית החזר ההשקעה לחברת נ.ה. בקיום חוזה העבודה בין ניצת לחברת אורגניה. לטענת התובעים, כוונת הצדדים בסעיף 7 הייתה כי השקעתה של חברת נ.ה. תוחזר מתוך רווחיה של חברת אורגניה, רק במידה ואורגניה תהייה רווחית.
18. במקביל לחתימה על הסכם סיום השותפות, טוענים התובעים כי נחתם "הסכם עבודה" לשנים 2017-2018 בין אורגניה לניצת, לפיו ניצת התחייבה לרכוש את מירב התוצרת מהחברה כספק ראשי ועיקרי של פירות וירקות, ניצת תשלם לאורגניה את מלוא החשבונית ותקבל הנחה קבועה של 3% בחשבונית וכאשר היקף המכירות ייעלה על 1,000,000 ₪ לחודש תקבל ניצת בונוס חודשי נוסף של 1%.
19. לטענת התובעים, אורגניה וניצת הסכימו כי במידה ואחד הצדדים לא ירצה להמשיך בהסכם העבודה שנחתם, יהיה עליו לעדכן את הצד השני עד ליום 17.10.2017 והסכם העבודה יופסק בהתראה של 3-4 חודשים.
20. התובעים טוענים כי על אף ההסכמים בין אורגניה לבין ניצת, האחרונה חזרה לסורה וחלק מסניפיה חזרו לרמות את אורגניה ולדווח דיווחים כוזבים אודות אחוזי קליטת סחורה. בחודש 2/2017 פחתו היקפי ההזמנות של ניצת ב-40% לסך כולל של 850,000 ₪ ואורגניה הודיעה לניצת כי הסכם העקרונות מופר וחלק מסניפיה רוכשים תוצרת מספקים אחרים, לרבות ספק בשם "שדות". למרות זאת, טוענים התובעים, כי אורגניה העבירה סך של 30,000 ₪ לטובת החזר ההלוואה של חברת נ.ה. כפי שהוסכם.
21. התובעים טוענים כי בחודש 3/2017 קיזז ארבל סך של 100,000 ₪ מחשבונה של אורגניה ללא הסכמתם של רן וישראל, בטענה כי חברת אורגניה חייבת לו את הסכום הזה בעבור החזר ההשקעה של חברת נ.ה. לאור התנהלות זו של ארבל, טוענים התובעים שרן הודיע לארבל שככל והכספים שנלקחו לא יוחזרו לאורגניה, האחרונה תפסיק את עבודתה מול ניצת. למרות זאת, ארבל החזיר לאורגניה סך של 40,000 ₪ בלבד.
22. בחודש 4/2017, היקפי ההזמנות של ניצת מאורגניה ירדו ועמדו על סך של 750,000 ₪ ובאותו החודש קיזז ארבל מתוך חשבונית אורגניה סך נוסף של 30,000 ₪.
23. ביום 21.5.2017, כתב רן לארבל כי בשל התנהלותה של ניצת ולאחר תום 3 חודשי ההודעה המוקדמת כאמור בהסכם העבודה, אורגניה תחדל לספק תוצרת לניצת תוך 14 ימים.
24. ביום 23.5.2017, טוענים התובעים כי התקבלה תלונה על מציאת שאריות ריסוס בחסה של אורגניה הנמצאת בסניפי ניצת. התובעים טוענים כי באותה העת, אורגניה לא הייתה ספק בלעדי של תוצרת אורגנית לניצת ועולה מכך שניצת רכשה חסה מספקים אחרים והדביקה עליהם מדבקות של אורגניה.
25. ביום 25.5.2017, עם הפסקת ההתקשרות, טוענים התובעים כי ארבל פנה לסניף הבנק בו מתנהל חשבונה של חברת אורגניה בבקשה להשתחרר מערבותו האישית להלוואה שנלקחה בשם אורגניה. פקידת הבנק ציינה בפניו כי לשם כך עליו להפקיד את מלוא יתרת סכום ההלוואה. ביום 7.6.2017 קיזז ארבל מחשבונה של אורגניה סך של 350,000 ₪ בטענה שהקיזוז נעשה עבור החזר הלוואה של חברת נ.ה., והעביר לבנק אסמכתא על העברה בסך 457,000 ₪ מחשבון ניצת לחשבונה של אורגניה לצורך סילוק ההלוואה שנותרה בחשבונה של אורגניה. למעשה טוענים התובעים כי, מתוך התמורה שהגיעה לחברת אורגניה עבור הסחורה שמכרה לניצת בסך של 907,000 ₪, ארבל קיזז סך של 350,000 ₪ ונטל אותם לעצמו או לחברת נ.ה., בכדי לכסות את יתרת ההלוואה שהוא ערב לה, כאשר הוא אינו מורשה חתימה בחשבון. ישראל ביקש מהבנק לבטל את ההוראה והבנק נענה לבקשתו.
26. בתחילת חודש 7/2017, למעלה מחודש לאחר שהסתיימה ההתקשרות בין הצדדים, טוענים התובעים כי ניצת המשיכה לסמן בסניפיה תוצרת חקלאית במדבקות של אורגניה והמשיכה להציג בחלק ממדפי הפירות והירקות כי המשווקת של התוצרת היא אורגניה, כאשר הדבר לא אפשרי מאחר ואורך חיי מדף של תוצרת חקלאית לא עולה על 10 ימים.
27. לטענת התובעים, מבדיקות שבוצעו במספר סניפים של ניצת על ידי חוקר מטעמם, עלה כי חלק מסניפי ניצת עדיין משתמשים במדבקות של אורגניה וכן מקרינים סרטון שיווקי בו התובעים מציגים את אורגניה ומוצריה.
28. לאור כל האמור, טוענים התובעים כי ניצת התעשרה שלא כדין על חשבון אורגניה, עוולה כלפיה בעוולת גניבת עין והפרה את ההסכמים בין הצדדים. לפיכך, טוענים כי הם זכאים לפיצוי בסך כולל של 2,141,015 ₪ בגין שתי התביעות שאוחדו.
טענות הגנה לתביעות העיקריות
29. הנתבעים טוענים כי ביום 24.8.2015, נחתם בין הצדדים "הסכם עקרונות להקמת חברה לשיווק והפצה של מזון אורגני".
30. הנתבעים טוענים כי, כאמור בסעיף 5 להסכם העקרונות, על ניצת או חברת נ.ה. להעמיד עבור אורגניה השקעה בשווי 500,000 ₪ וכנגד זה תקבל 47.5% מהון המניות המונפק. בסופו של יום, חברת נ.ה. היא שהעבירה את ההשקעה לאורגניה.
31. עוד טוענים הנתבעים כי, כאמור בסעיף 10 להסכם העקרונות, התחייב רן למכור לאורגניה רק תוצרת שהוא מגדל באופן אישי ובהתחייבות למחירי השוק.
32. ביום 1.10.2015 הוקמה חברת אורגניה. לאחר הקמתה, טוענים הנתבעים כי נפתח לחברת אורגניה חשבון בנק ואורגניה נטלה הלוואה בסך 700,000 ₪, כאשר ארבל ורן ערבים יחד להלוואה. הנתבעים טוענים כי הלוואה זו לא נועדה לשימוש החברה, אלא לכיסוי חובותיו האישיים של רן אשר חשבונו היה מוגבל והיה עליו להזרים כספים לחשבונו לצורך פירעון חובותיו. סכום ההלוואה שאורגניה נטלה הועבר בו ביום לחשבונו הפרטי של רן.
33. לטענת הנתבעים, כאמור בסעיף 12 להסכם העקרונות, לכל צד קיימת האפשרות, בתוך שנה מחתימת ההסכם, ובהתראה של שלושה חודשים מראש, להודיע על היפרדות. במקרה של הודעה כאמור, ניצת תקבל את החזר השקעתה בניכוי פחת, על אף שחתמה על ההסכם חברת נ.ה.
34. כמו כן, טוענים הנתבעים כי כלל הזיכויים שבוצעו, בוצעו מאחר ואורגניה סיפקה לניצת סחורה שאינה ראויה למכירה. כתוצאה מחילוקי דעות בין הצדדים באשר לזיכויים אלו, נחתם הסכם עבודה ביניהם, לפיו ניצת תציב בקר איכות באורגניה שתפקידו לבדוק שהתוצרת שנשלחת לסניפי ניצת תהייה תוצרת טובה. בעקבות זאת, הופחתו משמעותית כמות הזיכויים.
35. בטרם חלפה שנה ממועד חתימת הסכם העקרונות, הודיעה חברת נ.ה. על רצונה להיפרד. ארבל פנה לשותפות והציע שתי חלופות – האחת, רכישת חלקה של השותפות במניות החברה תמורת סך של 500,000 ₪ והשנייה, יציאת חברת נ.ה. מחברת אורגניה וקבלת השקעתה בסך 500,000 ₪ כאמור בהסכם העקרונות.
36. ביום 31.12.2016, נחתם בין הצדדים "הסכם סיום שותפות" וכך, לטענת הנתבעים, יכלה חברת נ.ה. לקבל את כספי השקעתה בחזרה. עם זאת, מאחר ולאורגניה לא הייתה האפשרות להחזיר את סכום ההשקעה, הסכימו הנתבעים לפרוס את הסכום לתשלומים וסוכם בין הצדדים בכתב כי אורגניה תשיב כל חודש 30,000 ש"ח במסגרת הסכם עבודה שנחתם בין הצדדים.
37. בפועל, לטענת הנתבעים, אורגניה שילמה רק שני תשלומים בסך 60,000 ₪ ובשל אי עמידה בתנאי ההסכם ואי תשלום הסכום החודשי, קוזזו לאורגניה שלושה תשלומים, במשך 3 חודשים, בסך של 90,000 ₪. היתרה בסך 350,000 ₪ קוזזה בסוף הקשר העסקי בין הצדדים לאחר שאורגניה הפרה את הוראות הסכם העבודה.
38. בכל הנוגע לסעיפים שנכתבו בכתב יד על הסכם סיום השותפות, טוענים הנתבעים כי את סעיף 6 הוסיף ארבל בכתב יד ולאחר מכן חתמה חברת נ.ה. על ההסכם והוא נשלח לחתימתה של אורגניה. אך סעיף 7 נוסף על ידי רן ללא אישור הנתבעים ולאחר שהאחרונים חתמו על ההסכם. כמו כן, טוענים הנתבעים כי החזר ההשקעה לחברת נ.ה. הוסכם בהסכם העקרונות ללא קשר להסכם סיום השותפות או להסכם העבודה.
39. במקביל לחתימה על הסכם סיום שותפות, נחתם "הסכם עבודה 2017-2018" בין הצדדים אשר מטרתו להסדיר את יחסי העבודה בין אורגניה כמשווקת תוצרת חקלאית לבין ניצת כרוכשת תוצרת זאת, על אף ששיתוף הפעולה בין הצדדים הגיע לסיומו בהסכמה. בסעיף 11 להסכם העבודה נקבע כי במידה ומי מהצדדים ירצה להביא לסיום העסקה, הצדדים יפעלו בשיתוף פעולה ובהתראה של 3-4 חודשים.
40. הנתבעים טוענים כי הדרישה לפיה הפסקת העבודה בין הצדדים תהייה כפופה להתראה בת 3-4 חודשים נקבעה לאור העובדה כי הפסקת עבודה עם משווק מצריכה הכנה מוקדמת והיערכות מתאימה על מנת לא לגרום נזק למי מהצדדים. למרות זאת, הודיעה אורגניה לניצת על סיום שיווק התוצרת החקלאית עבורה בהודעת איימל ללא כל התראה מוקדמת.
41. בשל הודעתה המידית של אורגניה לניצת על הפסקת שיווק התוצרת החקלאית ללא כל התראה מוקדמת, טוענים הנתבעים כי נותרו "סימנים" לשמה של חברת אורגניה בסניפי ניצת. יחד עם זאת, עם מתן צו מניעה על ידי בית המשפט, ניצת הסירה לחלוטין כל זכר לשמה של חברת אורגניה מסניפיה.
42. באשר לטענת התובעים לפיה בסניפי ניצת מוקרן סרטון עם תוכן שיווקי בו מנהלה של אורגניה מציג את מוצריה, טוענים הנתבעים כי הסרטון הופק ומומן על ידי ניצת במסגרת יחסי העבודה שהיו בין הצדדים. כמו כן, מדובר בסרטון אחד מתוך 15 סרטונים של מגדלים שונים המוקרנים אחד אחר השני על גבי המסך ומטרתם לתאר סוגי מגדלי תוצרת חקלאים שונים ואין לסרטון כל קשר לשיווק סחורה על ידי חברת אורגניה.
43. באשר למדבקות עם שמה של חברת אורגניה המודבקות על הסחורה של ניצת, טוענים הנתבעים כי אורגניה התעקשה להעביר גלילי מדבקות לסניפי ניצת, בבקשה כי עובדי ניצת הם שידביקו את המדבקות על גבי הסחורה, וזאת בניגוד ליתר המשווקים אשר משווקים את הסחורה לסניפי ניצת כאשר המדבקות כבר מודבקות עליה. בשל כך, טוענים הנתבעים כי יתכן ומדובר בטעות אנוש של עובד בסניפי ניצת אשר מתוך הרגל המשיך להדביק את המדבקות של אורגניה על חלק מקופסאות הפלסטיק של החסה.
44. באשר לשילוט על גביו נזכר שמה של אורגניה ונמצא בסניפי ניצת, טוענים הנתבעים כי לניצת כ-32 סניפים רלוונטיים אשר בכל אחד מהם כ-60 שלטים. לא ניתן להסיר כמות גדולה של שלטים בהינף יד ובשל כך היה צורך בהתראה מוקדמת של 3-4 חודשים בטרם הופסק הסכם העבודה בין הצדדים. כמו כן, בעקבות צו בית המשפט, השמידה ניצת את כל השלטים.
45. מכל מקום, טוענים הנתבעים כי שלל טענותיהם של התובעים בנוגע לסרטון, למדבקות ולשילוט, אין להן בסיס וממילא לא הוכח שנגרם להם נזק בשל כך.
46. באשר לערבות, טוענים הנתבעים כי ארבל ורן היו ערבים יחד להלוואה שנטלה אורגניה בסך 700,000 ₪, וסוכם בין הצדדים כי ערבותו של ארבל תוסר לאחר יציאתו מהקשר העסקי עם אורגניה. לפיכך, פעל ארבל על פי הוראות הבנק והעביר את סכום יתרת ההלוואה על מנת להשתחרר מערבותו ואינו רואה עצמו כערב לחוב החברה יותר.
47. לאור כל האמור, מבקשים הנתבעים לדחות את התביעה במלואה מאחר והתובעים לא הוכיחו את טענותיהם, בין היתר, בדבר הפרת הסכם ועוולת גניבת עין.
טענות התביעה שכנגד
48. התובעים שכנגד (לשם הנוחות יקראו: "הנתבעים") הגישו תביעה נגד הנתבעים שכנגד – חברת אורגניה שיווק בע"מ, רן אביטבול וישראל אביטבול (לשם הנוחות יקראו: "התובעים"), בה נטען כי יש לחייב את התובעים בתשלום פיצויים עבור הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהפרת הסכם שנחתם בין הצדדים.
49. הנתבעים טוענים כי, אורגניה הפרה את הסכם העבודה בין הצדדים בכך שהפסיקה את שיתוף הפעולה בין הצדדים באופן מידי ולא בהתראה מראש של 3-4 חודשים כפי שנקבע בהסכם.
50. הפרת ההסכם גרמה לכך שבסניפי ניצת הייתה חסרה סחורה לצורך מכירה ובמהלך החודשים 6/2017 – 8/2017, ישנו הפרש מכירות בסך של כ- 885,000 ₪ לעומת התקופה המקבילה. הרווח הגולמי הינו בשיעור של 25% ונזקה של ניצת מסתכם בסך של 221,250 ₪.
51. זאת ועוד, טוענים הנתבעים כי בהתאם להסכם העקרונות בין הצדדים, היה על השותפות להעביר לאורגניה את המלאי שברשותה. לאחר העברת המלאי, הועבר סך של 402,483 ₪ מחשבונה של אורגניה לחשבונה הפרטי של השותפות עבור שווי המלאי. ביום 21.4.2016, שלחו רן וישראל קובץ ספירת מלאי בו התגלה כי המחיר שייחסו לכל מוצר הוא המחיר ללקוח, מחיר הגבוה בכ-30% משוויו המקורי. לפיכך, סך של 120,744 ₪ נמשכו מאורגניה שלא כדין.
52. חברת נ.ה. אשר הינה בעלת 47.5% ממניות החברה, ניזוקה בשיעור של 57,353 ₪ ועל אורגניה להשיב סכום זה לחברת נ.ה.
53. כמו כן, טוענים הנתבעים כי, מידי חודש משך רן סך של 4,800 ₪ + מע"מ מאורגניה עבור "שירותי ייעוץ", ובסך הכל 44,520 ₪ ללא כל הסכמה מטעם הנתבעים. ולפיכך, על רן להשיב לחברת נ.ה. סך של 47.5% מהסכום האמור, ובסך הכל 21,147 ₪.
54. בנוסף, השותפות גבתה מאורגניה סך של 44,443 ₪ עבור "שירותי ייעוץ" ללא הסכמת הנתבעים ולכן עליה להשיב לחברת נ.ה. סך של 47.5% מהסכום האמור, ובסך הכל 21,147 ₪.
55. עוד טוענים הנתבעים כי, רן וישראל רכשו מכספיה של אורגניה חממות לשימושם האישי בסכום כולל של 146,370 ₪, ולפיכך עליהם להשיב לחברת נ.ה. סך של 47.5% מהסכום האמור, ובסך הכל 69,526 ₪.
56. הנתבעים טוענים כי סוכם בין הצדדים שרן וישראל יקבלו שכר בשווי 240,000 ₪ בשנה, כאשר בפועל גבו האחרונים שכר בשווי 362,040 ₪, כלומר סך של 122,040 ₪ ביתר מהסכום. לכן, עליהם להשיב לחברת נ.ה. סך של 47.5% מהסכום האמור, ובסך הכל 57,969 ₪.
57. עוד נטען כי, רן וישראל רשמו בספרי חברת אורגניה חוב אישי שלהם בגין חברת "טבע הבשור" בסך של 12,123 ₪ לכן, עליהם להשיב לחברת נ.ה. סך של 47.5% מהסכום האמור, ובסך הכל 5,758 ₪.
58. זאת ועוד, הנתבעים חוזרים על האמור בכתב הגנתם לפיו משעה שהחליטה ניצת בטרם חלפה שנה על הפסקת הסכם העקרונות שנחתם בין הצדדים, היא זכאית לקבלת כספי השקעתה בחזרה. בפועל, ניצת קיזזה סכום זה מאורגניה ולכן אינה תובעת סכום זה בתביעתה שכנגד. אולם ככל שיקבע בתביעה העיקרית כי הקיזוז בוצע שלא כדין, אזי מבקשת ניצת להשיב לה את סכום השקעתה בסך 500,000 ₪.
טענות הגנה לתביעה שכנגד
59. התובעים טוענים כי נגד אורגניה ניתן צו פירוק וללא אישור מבית המשפט שנתן את הצו, אין לפתוח או להמשיך בהליכים כנגדה ולפיכך יש לסלק את התביעה על הסף. עוד טוענים התובעים להיעדר יריבות.
60. כמו כן טוענים התובעים כי, הנתבעים אינם רשאים לתבוע את אורגניה בגין העברת מלאי, שירותי יעוץ, רכישת חממות, גביית שכר ביתר, רישום חוב בספרי החברה, אלא על דרך של תביעה נגזרת ורק לחברת נ.ה. זכות עמידה בתביעה נגזרת.
61. התובעים טוענים כי נתנו התראה מוקדמת לניצת טרם הפסקת סיום הסכם העבודה בין הצדדים וכי העבירו את המלאי לניצת במחיר עלות ללא רווח.
62. עוד טוענים התובעים כי רן הפיק חשבוניות יעוץ בהסכמתו של ארבל ובגין שירותים שהעניק לחברת אורגניה כגון פינוי פסולת, משגיח כשרות, הספקת משטחים וכו'. באשר לחממות, טוענים התובעים כי סכום זה שימש לרכישה ובנייה של חדר קירור לשימושה של חברת אורגניה, בהסכמת ארבל.
63. באשר לשכר, טוענים התובעים כי הוסכם בין הצדדים ששכרם של רן וישראל הוא שכר נטו ועלות השכר הינה עלות המעסיק לרבות ניכויים וכדומה. ארבל הוא שבתחילת שנת הפעילות הראשונה הפיק את תלושי המשכורת באמצעות הנהלת החשבונות של חברת אורגניה.
64. באשר לטענת רישום חוב אישי, טוענים התובעים כי חברת "טבע הבשור" הייתה חייבת לרן וישראל כספים. לאחר הקמתה של אורגניה, הייתה "טבע הבשור" לקוחה שלה, ורן וישראל הגיעו עמה להסדר, בהסכמת ארבל לטענתם, לפיו הכסף יועבר ישירות לחברת אורגניה.
65. באשר להחזר כספי ההשקעה של חברת נ.ה., טוענים התובעים כי על פי ההסכם, כספי ההשקעה יוחזרו בתנאי שחוזה העבודה בין הצדדים יתקיים. משעה שהפרה ניצת את הסכם העבודה וגרמה נזקים לחברת אורגניה, חברת נ.ה. איננה זכאית להחזר ההשקעה.
דיון והכרעה
66. כאמור, לפני שתי תביעות עיקריות שאוחדו ותביעה שכנגד, אדון בתביעות לפי הסדר.
תביעות עיקריות
67. הדיון בשתי התביעות העיקריות נסוב בעיקרו סביב שלושה הסכמים שנחתמו בין הצדדים, כאשר לטענת התובעים תוך הפרת הסכמים אלו על ידי הנתבעים, ניצת "ניכתה" באופן שיטתי כספים מהתמורה שהייתה חייבת הן לשותפות והן לאורגניה, בעד התוצרת החקלאית שאלה סיפקו לה. בנוסף, טוענים התובעים שניצת בהתנהגותה ביצעה עוולת גניבת עין, הפרה את חוק הגנת הצרכן והתעשרה על חשבון אורגניה שלא כדין.
68. ראשית, אדון בתקופות ההתקשרות בין השותפות לניצת, עוד בטרם החלה חברת אורגניה את פעילותה ולאחר מכן אדון בטענות התובעים העולות מההסכמים אשר נחתמו בין אורגניה לבין ניצת.
תקופת ההתקשרות הראשונה והשנייה – קיזוז בסך 209,311 ש"ח
69. התובעים טוענים כי בחודש מרץ 2014, פנתה ניצת לשותפות בבקשה לרכישת תוצרת חקלאית הן למרכז הלוגיסטי שלה והן ישירות לחלק מסניפיה. כך במשך מספר חודשים, טוענים התובעים כי ניצת רכשה סחורה מהשותפות ומידי חודש ניכתה באופן שיטתי סכומים מהתמורה המגיעה לשותפות בעבור הסחורה. לאור זאת, טוענים התובעים כי חדלו מלספק סחורה לניצת וכי היא חייבת לשותפות סך של 68,725 ₪.
70. עוד טוענים התובעים כי בתקופת הביניים, קרי מיום חתימת הסכם העקרונות ועד לתחילת פעילותה של אורגניה בפועל, המשיכה השותפות לספק לניצת תוצרת אורגנית במשך 4 חודשים, בסך כולל של 1,799,344 ₪, כאשר ניצת ניכתה מסכום זה סך של כ- 140,586 ₪.
71. כאמור, טוענים התובעים כי ניצת ניכתה סכומים אלו מהתמורה המגיעה לשותפות ללא כל הצדקה לכך ולמעשה חייבת ניצת לשותפות סך כולל של 209,311 ₪.
72. הן בכתב התביעה, הן בתצהירו של רן (ס' 11-17 וס' 32-33 לתצהיר) והן בסיכומי התובעים (ס' 14, ס' 31-32 לסיכומים), מתוארים סכומים אלו כחובות של ניצת לשותפות, שלטענת התובעים, רשומה בשם "אורגניה שיווק". רן אף מאשר בחקירתו כי המדובר בחובות לשותפות (עמ' 16, ש' 24-31 לפרוטוקול הדיון מיום 6.10.2024).
73. משהשותפות איננה התובעת בתיק ואף איננה צד להליך המשפטי דנן, אין מקום לדון בטענות הנוגעות לחוב של ניצת כלפיה במסגרת תביעה זו.
74. מעבר לכך, אף אם ניתן היה לדון בטענותיה של השותפות, עדיין לא היה מקום ליתן לתובעים את הסעד המבוקש. התובעים צירפו להוכחת החוב הנטען טבלת "פערי קניה תשלום ניצת 2014" וטבלת "פערי קניה תשלום ניצת 2015" (נספחים א' ו-ד' לכתב התביעה). אלא שמטבלאות אלו, אין בכדי להוכיח את החוב הנטען של ניצת לשותפות. התובעים לא טרחו לצרף כל ראיה המוכיחה את טענותיהם לקיומו של חוב זה אשר היה בידם לצרף – כרטסת הנהלת חשבונות, קבלות, תדפיסי חשבון בנק וכיוצא בזה, אלא הסתפקו בצירוף מסמך המציג טבלת מחירים ותו לא.
75. בנוסף, בחקירתו לא ידע רן להשיב לשאלה מדוע עניין החוב לא עלה או צוין במהלך המשא ומתן לקראת חתימה על הסכם העקרונות בין הצדדים וטענתו החוזרת הייתה שהובטח לשותפות בעל פה שסכומי החוב יוחזרו לה (עמ' 16-17, ש' 32-39 וש' 1-15, לפרוטוקול הדיון מיום 6.10.2024).
76. לאור האמור, נדחות טענותיהן של התובעים הנוגעות לקיומו של חוב לזכותה של השותפות בסך 209,311 ₪.
סיום השותפות בין אורגניה לניצת – קיזוז בסך 440,000 ₪
77. ביום 24.8.2015 נחתם הסכם העקרונות בין השותפות, לבין ניצת / חברת נ.ה., לבין פריריינג' בע"מ (נספח ב' לכתב התביעה).
78. בסעיף 5 להסכם העקרונות נקבע:
"ניצת תשקיע בחברה סך של 500,000 ₪ ופריריינג תשקיע סך של 52,600 ₪. אורגניה תעביר לבעלות החברה את הנכסים שברשותה".
79. בסעיף 12 להסכם העקרונות נקבע:
"מוסכם, כי במהלך שנת הפעילות הראשונה, דהיינו החל מיום 1.10.2015 וכלה ביום 1.10.2016, תהייה לכל צד אפשרות להודיע על היפרדות וזאת בכפוף למתן הודעה מוקדמת בת שלושה חודשים. במקרה של היפרדות, אזי מוסכם כי הלקוחות של החברה יישארו לקוחותיה של אורגניה, המותג "אורגניה" ישאר בידי אורגניה, וניצת תקבל החזר השקעתה הנזכר בסע' 5 לעיל בניכוי פחת"
80. אין מחלוקת בין הצדדים כי בטרם חלפה שנה מיום חתימת הסכם העקרונות, הודיעה חברת נ.ה. לאורגניה על רצונה להיפרד ובהתאם נחתם בין הצדדים הסכם סיום שותפות (נספח ט' לכתב התביעה) לפיו, ביום 31.12.2016 יגיע הסכם העקרונות בין הצדדים לסיומו. כאמור בסעיף 12 להסכם העקרונות, ניצת תקבל את החזר השקעתה בסך 500,000 ₪ בניכוי פחת.
81. זאת ועוד, כפי שנקבע בסעיף 3 להסכם סיום השותפות: "החזר ההשקעה בסך 500,000 ₪ יוחזר לחשבון הבנק של נ.ה. ב-16 תשלומים של 30,000 ₪ בניכוי פחת כל תשלום + תשלום נוסף של 20,000 ₪ (עם קבלת דוחות כספיים לשנת 2016 תתבצע התאמה ככל שתהיה ע"מ לבחון את הצורך בקיזוז פחת)."
82. בחודשים ינואר ופברואר 2017, העבירה אורגניה לחשבונה של חברת נ.ה. שני תשלומים בסך 30,000 ₪ כל אחד (ס' 95 ו-98 לתצהירו של רן, ס' 47 לתצהירו של ארבל). בחודשים מרץ ואפריל 2017 קיזזה ניצת מהתמורה המגיעה לאורגניה סך של 90,000 ₪ ובחודש יוני 2017 קיזזה ניצת סך של 350,000 ₪ - והכל עבור החזר השקעתה של חברת נ.ה. (ס' 57 לסיכומי הנתבעים).
83. התובעים טוענים כי קיזוזים אלו בוצעו שלא כדין לאור האמור בסעיף 7 להסכם סיום השותפות, לפיו החזר ההשקעה לחברת נ.ה. מותנה בקיומו של הסכם העבודה בין אורגניה לניצת על מנת שאורגניה תוכל לעמוד בהחזרים שנקבעו. אינני רואה צורך לדון בשלב זה בסעיף 7 שכן הוא אינו משנה את ההסכמה בין הצדדים בדבר החזר ההשקעה במקרה של היפרדות אשר נקבעה בהסכם סיום השותפות ולפיה ההשקעה תוחזר לחברת נ.ה. בחלוקה ל-16 תשלומים (ס' 3 להסכם סיום השותפות).
84. אמנם הוסכם בין הצדדים כי בעת הודעה של מי מהם על היפרדות, חברת נ.ה. תקבל את החזר השקעתה בסך 500,000 ₪ בניכוי פחת, אך יחד עם זאת, לא נקבעו בהסכמים בין הצדדים מנגנוני קיזוז המאפשרים לניצת ו/או לחברת נ.ה. לקזז את החזר ההשקעה מכספי התמורה של חברת אורגניה. עם כך, הסכים ארבל בחקירתו בבית המשפט:
"ש. אז אם אתה פותח את ההסכם היפרדות, תפתח אותו בבקשה ותגיד לי איפה בעצם הוסכם שאתה תקזז כספים מאורגניה?
ת. בהסכם ההיפרדות נקבע
ש. נקבע שישולם, הוסכם שישולמו, בשום מקום לא מוזכר שיש לך זכות קיזוז מהכספים שאורגניה צריכה לקבל. נכון או לא?
ת. נכון.
ש. נכון, ובכל זאת אתה החלטת
ת. בכל זאת לא שולם
ש. לפחות פעמיים, להפעיל את הסמכות שלך כמנכ"ל ניצת הדובדבן, ולקזז כספים שהגיעו לאורגניה בלי קשר אם היא הרוויחה באותו חודש או לא הרוויחה באותו חודש, אתה החלטת לקזז, ואתה גם החלטת את הסכום נכון?
ת. אני רוצה לראות את זה, אני רוצה לראות שזה לא רשום, מה שנקרא, שאין לי את הזכות קיזוז, אני אפילו
ש. בבקשה
...
ת. כן, הם היו צריכים להעביר את זה על פי ההסכם. אני לא רואה פה שרשמנו שיש פה זכות קיזוז."
(עמ' 63 ש' 31-38, עמ' 64 ש' 1-12 לפרוטוקול הדיון מיום 6.10.2024)
85. יתרה מכך, לא ברור מדוע ניצת החליטה על קיזוז התשלומים בחודשים מרץ, אפריל ויוני 2017 משנקבע בין הצדדים בהסכם סיום השותפות על פריסת החזר ההשקעה ל-16 תשלומים, על החזר ההשקעה לחברת נ.ה. ולא לניצת ולאחר שאורגניה עמדה בתשלום שני התשלומים הראשונים בחודשים ינואר ופברואר 2017 ובכך הוכיחה כי מקיימת את התחייבויותיה על פי ההסכם.
86. לא זו אף זו, ניצת קיזזה מכספיה של אורגניה סך של 440,000 ₪, בנוסף ל-60,000 ₪ שכבר הועברו לחשבונה של חברת נ.ה. על ידי אורגניה. יוצא אפוא, שניצת קיבלה החזר השקעה בסך 440,000 ₪, חברת נ.ה. קיבלה החזר השקעה בסך 60,000 ₪ וביחד החזר ההשקעה הינו בסך 500,000 ₪ - החזר השקעה מלא ולא בניכויו של פחת כפי שהוסכם בין הצדדים.
87. ומכאן שיש לקבוע כי לא הייתה קיימת כל סמכות בדין ו/או בחוק ו/או בהסכם לניצת לקזז סך כולל של 440,000 ₪ מתוך כספי התמורה של חברת אורגניה ב-3 תשלומים בלבד, ולפיכך הקיזוז האמור בוצע שלא כדין ועל ניצת להשיב סכום זה לאורגניה.
קיזוזים נוספים בשנים 2016-2017 בסך 501,015 ₪
88. התובעים טוענים כי ניצת קיזזה ללא אישורה של אורגניה סך כולל של 501,015 ₪ במהלך השנים 2016-2017, כאשר קיזוזים אלו נעשו מהתמורה המגיעה לחברת אורגניה עבור סחורה שסיפקה אורגניה לניצת. עוד טוענים התובעים כי הקיזוזים בוצעו בשל הצהרתה של ניצת על קיומו של בין 10%-20% פחת מהסחורה שסיפקה אורגניה, כאשר לטענת התובעים, בפועל, כמויות הפחת עמדו על 2%-3%.
89. לפיכך, מבקשים התובעים מבית המשפט להורות לניצת לשלם את ההפרש שבין הקיזוז שבוצע בפועל לבין תקרת הקיזוז המקסימלית אשר סוכמה בין הצדדים בסוף שנת 2016 (3% פחת). להוכחת טענותיהם, צירפו התובעים "עותק של פירוט תשלומים למול קיזוזים" (נספח 12 לתצהירו של רן) ולעניין אחוז הפחת המקובל בענף הסתמכו, בין היתר, על חוות דעתו של מומחה בית המשפט.
90. על אף שאין במסמך האמור שצירפו התובעים בכדי להוכיח את סכום הקיזוז לו הם טוענים ולמרות שהסכמת הצדדים בדבר ניכוי של 3% פחת נקבעה בהסכם העבודה שנחתם בסוף שנת 2016, כאשר שיתוף הפעולה בין הצדדים החל הרבה קודם לכן; אדון בהרחבה בטענותיהם, כאשר הנטל להוכיח הן את סכום הקיזוז הנטען והן את העובדה כי אחוז הפחת שנוכה אינו משקף את כמות הסחורה שהוחזרה בפועל, מוטל על כתפי התובעים.
91. ראשית, אין בחוות דעתו של מומחה בית המשפט בכדי להוכיח את סכום הקיזוז לו טוענים התובעים. המומחה מאשר בחקירתו בבית המשפט כי החישובים בחוות דעתו נעשו בהסתמך על המספרים כפי שהוצגו בכתב התביעה ולא על בסיס אסמכתאות (עמ' 23, ש' 17-24 לפרוטוקול הדיון מיום 13.10.2024).
92. עוד מאשר המומחה בחקירתו כי בית המשפט אינו יכול להתבסס על חוות דעתו לצורך קביעת סכום הקיזוז וכי חוות הדעת איננה מציגה את התמורה שניתנה עבור הסחורה שסיפקה אורגניה לניצת וכן את כמות הסחורה שניצת קלטה ומכרה בפועל (עמ' 23-24, ש' 26-39, ש' 1-8 לפרוטוקול הדיון מיום 13.10.2024).
93. רוצה לומר, שהמומחה בחקירתו בבית המשפט העיד כי אין בחוות הדעת שערך בכדי לסייע לתובעים להוכחת טענותיהם בדבר קיומו של חוב לטובת אורגניה, הנובע כתוצאה מקיזוזים שבוצעו על ידי ניצת כפי שנטען. את דברים אלו כותב המומחה בסעיף 10.17 לחוות דעתו והם עולים אף מחקירתו:
"ש. אתה בעצם רושם בחוות הדעת שלך: על הנתבעת 1 להשיב לתובעת את התשלומים שקיזזה מחשבוניות הסחורה בשנים 2016, 2017, נכון? נכון. עכשיו, אם בפניך הוצגו הקיזוזים שאנחנו, שהתובעת טוענת ומולם אין שום חישוב של קיזוז מצד הנתבעת, למעשה, האם זה נכון להגיד שעליה להשיב את מה שרשום בכתב התביעה?
ת. לירון, אני לא שופט, אתה ביקשת ממני לכתוב חוות דעת כמה כסף קוזז, יש קיזוז, אבל להגיד לך אם זה נכון או לא נכון, אני לא יודע לאמוד את זה."
(עמ' 9, ש' 34-39 לפרוטוקול הדיון מיום 13.10.2024)
...
ש. האם לפי חוות הדעת שלך בית המשפט יכול לבוא ולקבוע מה הסכום שניצת צריכה לשלם להם, על הפרשי הקניה?
ת. לא
(עמ' 24, ש' 17-22 לפרוטוקול הדיון מיום 13.10.2024)
94. שנית, אף להוכחת טענת התובעים בעניין אחוזי הפחת המקובלים בענף לא ניתן להסתמך על חוות דעתו של מומחה בית המשפט, אשר העיד בחקירתו כי לצורך עריכתה וקביעת אחוזי הפחת המקובלים, התייעץ עם קמעונאי גדול שלא מוכר תוצרת אורגנית במקום עם לקוחות של אורגניה. עוד העיד המומחה כי יתכן שאחוז הפחת במקרה של תוצרת אורגנית שונה מאחוז הפחת שקבע בחוות דעתו, בשל העובדה שמדובר בפירות וירקות אורגניים ללא ריסוס (עמ' 21, ש' 34-39, עמ' 22, ש' 1, 16-23 לפרוטוקול הדיון מיום 13.10.2024).
95. מעבר לאמור, העיד המומחה בחקירתו כי ביצע בדיקה מדגמית לחשבוניות שהוצגו לו מטעם הצדדים אשר הובילה אותו למסקנה כי קיזוז בשיעור 10%-12% בגין פחת אינו הגיוני (עמ' 21, ש' 25-28 לפרוטוקול הדיון מיום 13.10.2024). המומחה לא ביצע בדיקה יסודית ומקיפה של כלל החשבוניות על מנת שמסקנתו בדבר אחוזי הפחת תוכל לשמש קביעה להוכחת טענות התובעים, ואף ציין בתשובותיו לשאלות הבהרה כי "...מטרתה של חוות הדעת אינה ביקורת חשבונות ולכן לא הייתה בכוונתי לדגום את החשבוניות ולכן גם כתבתי בחוות דעתי כי החישובים שנעשו בחוות דעתי הינם בהסתמך על האמור בכתב התביעה ולכן אין בכוונתי לציין את הסכום שעל הנתבעת להשיב לתובעת" (ס' 31 לתגובת מומחה בית המשפט מיום 22.5.2023).
96. למעלה מן הצורך, אציין כי אף אם ניתן היה להסתמך על חוות דעתו של מומחה בית המשפט לצורך קביעת אחוז הפחת המקובל בענף, התובעים לא הוכיחו בראיותיהם שאחוז הפחת לפיו ניצת ניכתה מהתמורה המגיעה לאורגניה עבור הסחורה שסיפקה לה, איננו נכון וכי בפועל ניצת אכן קלטה ומכרה יותר סחורה מהתמורה שהעבירה לאורגניה.
97. כך למשל, אף הטענה כי לאחר הצבת בקר איכות באורגניה אשר בדק את טיב התוצרת טרם שליחתה לסניפי ניצת ירדו אחוזי הפחת לכ- 2%-3%, איננה מעידה כי גובה אחוזי הפחת שהיה טרם הצבתו מקורו ב"תרמית" של ניצת, אלא מעידה אך על העובדה כפשוטה – מיום הצבת בקר האיכות אשר החל לסנן ולבדוק את טיב הסחורה, ירדו אחוזי הפחת.
98. מעבר לכך, הבקר, מר שרון מלכה, בחקירתו בבית המשפט העיד כי לא תמיד בדק כל קרטון, אלא היה בודק את רוב המשטח (עמ' 2, ש' 36-39, עמ' 3 ש' 1-9 לפרוטוקול הדיון מיום 6.10.20249), והצהיר כי אף לאחר הבקרה שנעשתה על ידו, עדיין היו מספר סניפים של ניצת בהם אחוזי הפחת היו 20%-30% (עמ' 5, ש' 15-19 לפרוטוקול הדיון מיום 6.10.2024) – מה שמעיד כי ניכוי הפחת שביצעו הנתבעים מהתמורה המגיעה לאורגניה אינו משולל כל יסוד.
99. יתרה מכך, לא די שהתובעים לא הוכיחו בראיותיהם את שנטען על ידם, הם אף נמנעו מצירוף מסמכים רלוונטיים, כפי שעולה מחקירתו של רן בבית המשפט:
"ש. תסתכל על סעיפים, אני אומר לך באופן כללי, סעיפים 59, 60, 61 אתה ממש מביא ציטוטים שלמים ממיילים נטענים, ואתה לא מצרף אותם, ואני אפילו לא יכול לבדוק שבאמת הדבר הזה נכתב, יש לך הסבר?
ת. בסעיף 60, יש פה ציטוט ממייל של ארבל.
ש. נכון, אבל איפה הוא? איפה המייל? איך זה שדווקא את המייל הזה אתה לא מצרף אחרי שאתה מצרף כל כך הרבה מסמכים? איך זה שב61...
ת. המייל קיים שריר ובריר אם בית המשפט ירצה לראות אותו, אני יכול להוציא,
כב' השופט: למה לא צרפת אותו? ההליך הזה מתנהל 7 שנים, מה שלא נמצא בתיק כבר לא יהיה בו"
...
ת. אין לי הסבר למה אין אום, אבל זה ציטוט מתוך המסמך, והמסמך קיים, אני יכול לצרף אותו או להראות אותו.
(עמ' 20 ש' 34-39, עמ' 21 ש' 1-9 לפרוטוקול הדיון מיום 6.10.2024).
100. יוצא אפוא, שהתובעים לא עמדו בנטל להוכיח את טענותיהם בדבר חוב בסך 501,015 ש"ח. התובעים דרשו את החזר הקיזוז בסך 501,015 ₪, סכום לא מבוטל, מבלי שצירפו כל ראיה המוכיחה את טענותיהם בדבר קיזוז שלא כדין אשר בוצע בשל אחוזי פחת גבוהים עליהם דיווחה ניצת, מלבד צירוף טבלת "עותק של פירוט תשלומים למול קיזוזים" ותו לא - טבלה אשר לא ידוע על ידי מי נערכה ומהיכן הופקו הנתונים שהוכנסו לתוכה.
101. כידוע, מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית משפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו, ואין לו הסבר סביר לכך, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה, היא הייתה פועלת נגדו. ככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה (ראו לעניין זה: ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ; ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ ואח').
102. לאור מסקנותיי לעיל, אינני רואה צורך לדון בהרחבה בטענת התובעים לקיומה של עוולה התרמית כאמור בסעיף 56 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"). עוולת התרמית כוללת חמישה יסודות מצטברים: היצג כוזב של עובדה, אי אמונה באמיתות העובדה, כוונה להטעות, הטעייה בפועל, גרימת נזק ממוני למוטעה. הנטל להוכחת עוולת התרמית הוא נטל כבד מזה הנדרש בתובענה אזרחית בדרך כלל (ע"א 1206/16 חברת יהלומי סמואל - רוזנבאום (1992) בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה).
103. התובעים לא המציאו כל ראיה ממשית שתוכל לבסס את יסודות העוולה, כשהם מסתמכים אך על הודעות מייל (שלא צורפו במלואן) ועל חוות דעתו של מומחה בית המשפט (אשר כבר נקבע לעיל כי אין בה בכדי לסייע לתובעים). יתרה מכך, התובעים לא הוכיחו את הנזקים הממומנים שנגרמו להם, משהנזק הנטען על ידם, בין היתר, הוא הקיזוז בסך 350,000 ₪ שבוצע על ידי ניצת בחודש יוני 2017. כפי שכבר הובהר לעיל, הקיזוז בסך 350,000 ₪ בוצע עבור החזר השקעתה של ניצת כפי שהוסכם בין הצדדים (על אף שלא בוצע כדין), ואין המדובר בנזק ממון שהינו תוצר של מצגי שווא הנוגעים לאחוזי הפחת כפי שטענו התובעים.
פיצוי בסך 400,000 ₪ בגין הפרות הסכמי ההתקשרות
104. מלבד החזר עבור הקיזוזים, מבקשים התובעים בכתב תביעתם פיצוי בסך 400,000 ₪ בגין הפרת הסכמי ההתקשרות בין הצדדים. יוער כי, טענות התובעים הן בכתבי התביעה בתיקים שאוחדו והן בסיכומיהם אינן סדורות והיקף הפיצוי הנדרש משתנה בין כתבי התביעה לבין הסיכומים כאשר - בכתב התביעה בת"א 41068-07-17 סכום התביעה הינו 440,000 ₪, בת"א 14340-09-17 סכום התביעה הינו 800,000 ₪ ובסיכומיהם מבקשים התובעים פיצוי בסך 2,141,015 ש"ח על פי החלוקה הבאה:
סך כולל של 1,341,015 ₪ (ס' 145.7 לסיכומי התובעים):
א. בעבור קיזוז שביצעה ניצת מהתמורה שהועברה לחברת נ.ה. – בסך 440,000 ₪.
ב. בעבור הקיזוז של ניצת וארבל מהתמורה שהגיעה לאורגניה – בסך 501,015 ₪.
ג. בעבור הפרות הסכמי ההתקשרות – בסך של 400,000 ₪.
סך כולל של 800,000 ₪ בגין (ס' 154 לסיכומי התובעים):
א. גניבת עין – 600,000 ₪.
ב. הטעיה – 100,000 ₪.
ג. התעשרות שלא כדין – 100,000 ₪.
105. התובעים טוענים בסיכומיהם כי הנזקים שנגרמו לאורגניה הינם תוצאה של מעשיהם ומחדליהם של הנתבעים - ניכוי מופרז בגין פחת, קיזוזים מהתמורה המגיעה לאורגניה וניסיונו של ארבל לפטור עצמו מהלוואתו על ידי שימוש בכספי התמורה המגיעים לאורגניה (ס' 146.1 לסיכומי התובעים). בעניין הקיזוזים והפחת דנתי בהרחבה לעיל, וכעת, על אף הסתירה האמורה בסכום התביעה המבוקש ועל אף חוסר הסדר בטענות התובעים המוביל לכך שנטענות טענות חוזרות מבלי שהוכח הנזק שנגרם, אדון בהרחבה בטענותיהם של התובעים להפרת הסכמים.
א. הלוואה בסך 700,000 ₪:
106. אין מחלוקת בין הצדדים כי לאחר הקמתה של חברת אורגניה, פתחו הצדדים חשבון בנק לחברה וזו נטלה הלוואה בסך 700,000 ₪ כאשר ארבל ורן ערבים לסכום ההלוואה. התובעים טוענים כי הלוואה זו נלקחה לצורך פעילותה השוטפת של אורגניה וחלקה הועבר לחשבונו העסקי של רן לצורך הגדלת אמצעי הייצור של המשק, כאשר הנתבעים טוענים כי הלוואה זו נועדה לצורך פירעון חובותיו האישיים של רן בלבד והועברה ישירות לחשבונו הפרטי.
107. עוד טוענים התובעים כי במועד הפסקת ההתקשרות בין הצדדים, ארבל פנה לסניף הבנק וביקש להשתחרר מערבותו האישית להלוואה שנלקחה עבור חברת אורגניה. לשם כך, היה על ארבל להפקיד את מלוא יתרת סכום ההלוואה ולכן, טוענים התובעים כי, ארבל קיזז מחשבונה של חברת אורגניה סך של 350,000 ₪ כנגד סחורה שנמכרה לניצת וציין בכרטסת שהקיזוז נעשה עבור החזר הלוואה של חברת נ.ה.; טענה נוספת של התובעים הינה כי ארבל כלל אינו מורשה חתימה בחשבון הבנק של חברת אורגניה.
108. הנתבעים טוענים כי סוכם בין הצדדים שערבותו של ארבל תוסר לאחר יציאתו מהקשר העסקי עם חברת אורגניה. לפיכך, פעל ארבל על פי הוראות הבנק והעביר את סכום יתרת ההלוואה על מנת להשתחרר מערבותו ואינו רואה עצמו כערב לחוב החברה יותר.
109. מבלי להיכנס לגופו של הליך, טענות הנוגעות לפירעון יתרת ההלוואה שנלקחה על ידי חברת אורגניה בעת הקמתה ובהתאם ניסיון שחרורו של ארבל מערבותו להלוואה זו, נדונו בת"א 40036-04-18 בנק הפועלים בע"מ נ' אורגנייה שיווק בע"מ ואח', ומשטענות אלו נדונו והוכרעו בפסק דין בהליך אחר – מנועים התובעים מלהעלות אותן בשנית בהליך זה.
ב. עוולת גניבת עין:
110. התובעים טוענים כי ניצת עוולה כלפי אורגניה בעוולת גניבת עין מאחר והשתמשה במוניטין, במותג, בפרטי הזיהוי ובהיתר לסימון מוצרים של אורגניה, בדרך של הדבקת מדבקות של אורגניה על מוצריה של ניצת, הקרנת סרטון בסניפיה של ניצת המציג את רן בתור משווק התוצרת האורגנית וכן הצבת שילוט עם שמה של אורגניה ליד התוצרת הנמכרת בסניפיה של ניצת.
111. עוד טוענים התובעים, כי בפעולותיה אלו הפרה ניצת את סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981, בעת שגרמה להטעיית לקוחותיהם הן של אורגניה והן של ניצת, ובדרך זו, התעשרה ניצת על חשבונה של אורגניה שלא כדין.
112. להוכחת טענותיהם, צירפו התובעים "דוח סקירה ברשת סניפי ניצת הדובדבן" שנערך על ידי חברת חקירות (נספח 19 לכתב התביעה). על פי תוצאות הבדיקה שנרשמו בדוח, סניפי ניצת המשיכו לעשות שימוש בשמה של אורגניה אף לאחר סיום העבודה המשותפת בין הצדדים.
113. עוולת גניבת עין מתמקדת במניעת מצב שבו אדם אחד מנסה להטעות לקוחות פוטנציאליים לחשוב שמוצר, שירות או עסק שהוא מציע קשורים או מזוהים עם מוצר, שירות או עסק של אחר, והיא מותנת בהוכחת שני יסודות מצטברים: המוניטין שרכש היצרן, והחשש הסביר להטעיה של הציבור כי השירות או הנכס שמציע הנתבע הם למעשה שירות או נכס של התובע (ע"א 5066/10 שלמה א. אנג'ל בע"מ נ' י. את א. ברמן בע"מ). על אלה מתווספים שני מבחנים כלליים - בחינת הנסיבות הכלליות הנוגעות לעניין, ומבחן השכל הישר (ע"א 8981/04 אבי מלכה "מסעדת אווזי הזהב" נ' אווזי שכונת התקווה 1997 ניהול מסעדות).
114. לא שוכנעתי כי הנתבעים עוולו כלפי אורגניה בגניבת עין או כי יש להעניק להם סעד מכוח דיני עשיית עושר ואבאר. במקביל לחתימה על הסכם סיום השותפות, נחתם בין הצדדים הסכם עבודה לשנים 2017-2018 (נספח א' לתצהירו של ארבל). בעוד התובעים צירפו לכתב תביעתם ולתצהיר מטעמו של רן הסכם עבודה אשר חתום על ידי אורגניה בלבד ולא על ידי ניצת (הסכם אשר אין לו כל משמעות כאשר הוא חתום רק על ידי צד אחד), צירפו הנתבעים לתצהירו של ארבל את הסכם העבודה אשר חתום על ידי שני הצדדים.
115. בסעיף 11 להסכם העבודה נקבע: "במידה ומי מהצדדים ירצה להביא לסיום העסקה (לא כלכלית וכו'...) הצדדים יפעלו בשיתוף פעולה על מנת לסיים בלי לגרום נזק לאף אחד מהצדדים ובהתראה של כ 3-4 חודשים."
116. על אף האמור בהסכם, ביום 21.5.2017 הודיע רן לארבל על סיום העבודה בין אורגניה לניצת החל מיום 31.5.2017 – קרי, התראה של 10 ימים בניגוד לאמור בהסכם העבודה (נספח 7.23 לתצהירו של רן). יוער כי, רן בתצהירו העיד שהודיע לניצת על הפסקת שיתוף הפעולה בתוך 14 ימים (ס' 136 לתצהיר), כאשר ממכתב האיימל ששלח לארבל עולה כי, הודיע על הפסקת שיתוף הפעולה בתוך 10 ימים והוסיף: "אם אין זה מספיק זמן עבורכם להיערך עם ספקים אחרים נוכל לעזור לטווח של עוד שבוע עד 14 ימים ככל שיידרש מאיתנו על מנת לא לגרום נזק. אנא הודיעו בהקדם.".
117. מעבר לכך שמהימנותו של רן עומדת בספק כאשר עולות סתירות בגרסאותיו, גם התראה של 24 ימים מנוגדת לאמור בהסכם העבודה בין הצדדים, שם הוסכם על התראה בטווח של 3-4 חודשים.
118. במקרה שלפני, ההיגיון והשכל הישר מתיישבים עם טענת הנתבעים לפיה בשל ההתראה הקצרה על סיום העבודה בין אורגניה לניצת ובניגוד להסכם העבודה המחייב מתן התראה של כ- 3-4 חודשים טרם סיום שיתוף הפעולה, לא הספיקו הנתבעים להסיר את כל הסממנים של אורגניה מהסחורה המפוזרת בסניפיה של ניצת. מטרתו של סעיף 11 הינה להבטיח את יציבות ההסכם ואת הזמן הדרוש לכל צד להיערך להיפרדות בצורה מסודרת ואין ספק שהתראה בת 10 ימים איננה התראה מספקת לצורך הסרת סממנים אלו מכ-32 סניפים של ניצת הפזורים ברחבי הארץ.
119. זאת ועוד, השימוש בסימנים המסחריים של אורגניה היה במסגרת ההסכם שהתקיים בין הצדדים שכן ההתראה על סיום שיתוף הפעולה ניתנה לניצת ביום 21.5.2017 ולפיכך יכלה ניצת להמשיך להשתמש בסימני המסחר של אורגניה לכל הפחות עד ליום 21.8.2017; ועל אף זאת, ניצת פעלה להסרת כל הסממנים טרם סיום התקופה הקבועה בהסכם, במסגרת הסעד הזמני שניתן בת"א 14340-09-17 ביום 10.9.217.
120. אינני רואה בפעולותיה של ניצת, שהינן במסגרת הסכם העבודה, כוונה להטעות את הציבור או את חברת אורגניה. ניצת לא המשיכה להשתמש בסימני המסחר של אורגניה במטרה ליצור קשר שגוי או להטעות את הצרכנים לחשוב כי היא עדיין פועלת בשיתוף פעולה עם אורגניה. השימוש בסימני המסחר לאחר הודעתו של רן על הפסקת העבודה המשותפת, הינה תוצאה של נסיבות אובייקטיביות שלא היו בשליטתה של ניצת (ההתראה הקצרה על סיום העבודה המשותפת), ופעולותיה של ניצת בעקבות הסעד הזמני שניתן בין הצדדים מעידות על תום הלב וההגינות שפעלה על פיהם.
121. יתרה מכך, לא הוכח על ידי התובעים כי נגרם לאורגניה נזק של ממש או שנגרמה הטעיה של הציבור כתוצאה מכך שניצת המשיכה להשתמש בסימני המסחר של אורגניה לתקופה קצרה נוספת לאחר מתן הודעתו של רן. לפיכך, אין בפעולותיה של ניצת הפרה או שימוש ממושך בסימני המסחר מעבר למה שהיה מוצדק או סביר בהקשר זה.
122. באשר לטענת התובעים לקבלת פיצוי בלא הוכחת נזק כאמור בסעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 – משלא הוכחה קיומה של עוולת גניבת עין אין התובעים זכאים לפיצוי אף בלא הוכחת נזק.
123. למעלה מן הצורך, אתייחס לראיות שהוגשו מטעם התובעים להוכחת טענתם לעוולת גניבת עין. ראשית, אתייחס לסרטון – התובעים לא הוכיחו את טענותיהם הנוגעות לסרטון שלכאורה הוקרן בסניפי ניצת, משלא צירפו את הסרטון האמור כראיה לתיק. בנוסף, רן בחקירתו בבית המשפט העיד כי הסרטון האמור מציג רק את המרכז הלוגיסטי של אורגניה, את רן ואת שטחיו החקלאיים (עמ' 28 ש' 37-39, עמ' 29 ש' 1-7 לפרוטוקול הדיון מיום 6.10.2024), בעוד החוקר מטעמו, מר אלדד לב, אשר על ממצאיו הסתמכו התובעים, העיד בחקירתו כי הסרטון הציג חקלאים נוספים מלבד רן (עמ' 3, ש' 27-33 לפרוטוקול הדיון מיום 13.10.2024).
124. שנית, אתייחס למדבקות ולשילוט – להוכחת השימוש במדבקות ובשילוט עם שמה של אורגניה על ידי סניפיה של ניצת, צירפו התובעים את ממצאי דוח החוקר, מר אלדד לב וכן את התמונות שצורפו לדוח אשר מעידות לכאורה על האמור. אלא שמלבד העובדה כי מר אלדד לב סיכם בדוח סקירה מטעמו כי "מוכרני רשת "ניצת הדובדבן" מדביקים את מדבקות הלוגו על החסות", ובחקירתו העיד כי לא ראה בפועל את עובדי ניצת מדביקים את המדבקות (עמ' 5, ש' 1-11 לפרוטוקול הדיון מיום 13.10.2024); אף מהתמונות שצורפו לא עולה כי מדבקות או שילוט עם שמה של אורגניה נמצאות לצד הסחורה בסניפי של ניצת ועל כך הסכים בעדותו גם החוקר (עמ' 5 ש' 19-39, עמ' 6 ש' 1-2 לפרוטוקול הדיון מיום 13.10.2024).
125. כאמור, מדובר במחדל ראייתי הפועל נגד התובעים ונגד קבלת גרסתם. מלבד טענות הנוגעות לסרטון שהוצג לכאורה בסניפי ניצת, לא הוגש אותו סרטון לבית המשפט וכן תצהיר המתעד את מקורו, וזאת על אף שמר אלדד לב העיד בחקירתו כי צירף את הסרטון לדוח הסקירה מטעמו שנמסר לתובעים (עמ' 4, ש' 15-32 לפרוטוקול הדיון מיום 13.10.2024). בנוסף, כל התמונות שצורפו לתיק אינן נושאות תאריך ויותר מכך, אינן נושאות את שמה של אורגניה.
126. לאור כל האמור לעיל, נדחות טענותיהן של התובעים בדבר עוולת גניבת עין, הטעייה ועשיית עושר ולא במשפט. התובעים לא הוכיחו כי המשך השימוש בסימנים של אורגניה על ידי ניצת, לאחר הודעתו של רן על סיום שיתוף הפעולה, גרם להטעיית הצרכנים או לנזק משמעותי למוניטין שלה ולא הוצגו ראיות משכנעות לכך שהציבור הוטעה או חשב כי ישנה המשכיות בשיתוף הפעולה עם ניצת. ההתראה שניתנה לניצת הייתה קצרה בלשון המעטה ובניגוד לאמור בהסכם העבודה, מה שמנע ממנה להסיר את כל המדבקות והשלטים מ-32 סניפיה בזמן כה קצר.
127. בטרם אפנה לדיון בתביעה שכנגד, אתייחס לתצהירו של מר ישראל אבוטבול (להלן: "ישראל"). תצהירו של ישראל הינו העתק תצהירו של רן, כאשר אפילו הכתוב בתצהירו של ישראל הינו "אני וישראל" במקום "אני ורן" (ס' 16, 20, 25 לתצהירו של ישראל), ובחקירתו בבית המשפט הצהיר כי מדובר בטעויות סופר (עמ' 13, ש' 1-11 לפרוטוקול הדיון מיום 6.10.2024). תצהיר הוא חלופה לעדות ראשית ומקום בו שני אנשים נותנים את אותה עדות ראשית בדיוק, הדבר מעורר תהיות שיש בהן כדי להצדיק מתן משקל נמוך הן לעדותו של רן והן לעדותו של ישראל.
128. לסיכומו של עניין, מתקבלת טענת התובעים בדבר השבת הקיזוז בסך של 440,000 ₪, אשר בוצע על ידי ניצת לצורך החזר ההשקעה. יתר טענות התובעים בדבר החזר קיזוז בסך 209,311 ₪ לשותפות, החזר קיזוז בסך 501,015 ₪, עוולת גניבת עין, הטעיה והתעשרות שלא כדין – נדחות.
התביעה שכנגד
129. כאמור, הנתבעים (הם התובעים שכנגד) הגישו כתב תביעה שכנגד בטענה כי, יש לחייב את התובעים (הם הנתבעים שכנגד) בתשלום פיצויים עבור הנזקים שנגרמו לניצת כתוצאה מהפרת הסכם שנחתם בינה לבין אורגניה. אדון בטענות הנתבעים לפי הסדר.
א. הפרת הסכם העבודה ופיצוי בסך 221,250 ש"ח
130. הנתבעים טוענים כי אורגניה הפרה את הסכם העבודה בין הצדדים בכך שהפסיקה את שיתוף הפעולה באופן מידי ולא במתן התראה מראש של 3-4 חודשים כפי שנקבע בהסכם. לטענתם, בעקבות ההפרה, הייתה חסרה סחורה לצורך מכירה בסניפיה של ניצת במהלך החודשים 6/2017 – 8/2017, וכתוצאה מכך, קיים הפרש מכירות בסך של כ- 885,000 ₪ לעומת התקופה המקבילה. הרווח הגולמי הינו בשיעור של 25% ונזקה של ניצת מסתכם בסך של 221,250 ₪.
131. התובעים טוענים שאורגניה לא הפרה את ההסכם משעה שרן הודיע לניצת על סיום השותפות בחודש מרץ 2017, וההסכם הגיע לסיומו בחודש מאי 2017 ולפיכך, לא זכאית לפיצוי.
132. ראשית, אתייחס להתנהלות התובעים ששוב טוענים בסיכומיהם (ס' 161 לסיכומי התובעים) טענה הסותרת את האמור בסעיפים קודמים ואת האמור בתצהירו של רן (ס' 136 לתצהירו של רן).
133. מההתכתבויות בין רן לבין ארבל עולה כי ביום 8.3.2017 בשעה 19:49 כתב רן לארבל: "...אורגניה לא יכולה להמשיך ולעבור שכן לאי כיבוד ההסכם מצדכם יש השלכות ישירות הנזקים הכבדים שנגרמים לה כתוצאה מהפרות הסכם אלו.. כמו כן אורגניה רואה עצמה משוחררת מכל מחוייבות כל שהיא כלפי ניצת הדובדבן וכלפי נ.ה פיתוח עסקי. בנוסף אם לא נגיע להבנות בעבודה מגובות בערובה לקיום ההסכם אח ורק מולך. אורגניה תחדל מלספק תוצרת טריה לחנויות החל ממוצאי שבת הקרובה..."
אך בהמשך השיחה, בשעה 23:56, כתב רן לארבל: "מפאת הכבוד בנינו לא נעצור שום עבודה עד לחזרתך מחול אולם מבקשים ממך התחיבות גנטלמנית לעצירת כל העבודה עם שדות עד לחזרתך..." (הטעויות במקור, נספח 8 לתצהירו של רן)
134. אף אם ניתן היה לראות בהודעתו הראשונה של רן לארבל ביום 8.3.2017 "התראה על סיום שיתוף הפעולה", גם בהודעה זו מציין רן שסיום העבודה הינו "החל ממוצאי שבת הקרובה", כלומר התראה של מספר ימים ולא של 3-4 חודשים כאמור בהסכם העבודה. יחד עם זאת, אין להודעה זו כל משמעות מאחר ובהמשך השיחה רן מציין כי לא תיפסק העבודה בין הצדדים ולכן ההודעה על סיום שיתוף הפעולה ניתנה לראשונה על ידי רן ביום 21.5.2017 כאשר הוא מציין בגוף ההודעה כי סיום שיתוף הפעולה יכנס לתוקף ביום 31.5.2017.
135. יוצא אפוא, שהתובעים הפרו את הסכם העבודה שנחתם בין הצדדים, משלא נתנו התראה מראש של 3-4 חודשים טרם סיום שיתוף הפעולה ביניהם, כפי שנקבע בסעיף 11 להסכם העבודה. עם זאת, מדוח המכירות שצורף לתצהירו של ארבל (נספח ג'), לצורך הוכחת טענת הנתבעים להפרש במכירות, לא עולה כי הדוח מתייחס לתקופה שלאחר הפסקת שיתוף הפעולה בין הצדדים משאינו מציין תאריכים.
136. מלבד הדוח האמור המציין הפרש בסך 885,073 ₪, לא צירפו הנתבעים ראיות נוספות המוכיחות את טענותיהם בדבר ההפרש בתקופה הנטענת לעומת התקופה המקבילה וכן בדבר אחוז הרווח הגולמי. לפיכך, נדחית טענת הנתבעים לפיצוי בסך 221,250 ₪.
ב. העברת מלאי במחיר גבוה – פיצוי בסך 57,353 ₪
137. הנתבעים טוענים כי בהתאם להסכם העקרונות בין הצדדים, היה על השותפות להעביר לאורגניה את המלאי שברשותה. לאחר העברת המלאי, הועבר סך של 402,483 ₪ מחשבונה של אורגניה לחשבונה הפרטי של השותפות עבור שווי המלאי. ביום 21.4.2016, שלחו רן וישראל קובץ ספירת מלאי בו התגלה כי המחיר שייחסו לכל מוצר הוא המחיר ללקוח, מחיר הגבוה בכ-30% משוויו המקורי. לפיכך, טוענים הנתבעים כי סך של 120,744 ₪ נמשכו מאורגניה שלא כדין וחברת נ.ה. אשר הינה בעלת 47.5% ממניות החברה, ניזוקה בשיעור של 57,353 ₪ ועל אורגניה להשיב סכום זה לחברת נ.ה.
138. להוכחת טענותיהם, צירפו הנתבעים "קובץ ספירת מלאי" (נספח ד' לתצהירו של ארבל). מלבד שם הפריט ומחירו, לא עולה מן המסמך האמור השוואה בין המחיר המקורי לבין המחיר ללקוח ובהתאם, לא ניתן להסיק מהמסמך כי המחיר המצוין בו הוא המחיר ללקוח וגבוה בכ-30% משוויו המקורי.
139. בנוסף, ארבל בחקירתו בבית המשפט העיד כי אין לו תיעוד בכתב לכך שהתלונן בפני התובעים על גביית מחיר הגבוה משוויו המקורי עבור רכישת המלאי על ידי אורגניה (עמ' 70, ש' 6-8 לפרוטוקול הדיון מיום 6.10.20249). התובעים לא צירפו כל ראיה נוספת ולא המציאו מסמכים רלוונטיים להוכחת טענתם בדבר המחיר הגבוה ומשכך לא עמדו בנטל להוכחת טענה זו ודינה להידחות.
ג. שירותי ייעוץ – פיצוי בסך 42,294 ₪
140. הנתבעים טוענים כי מדי חודש משך רן סך של 4,800 ₪ + מע"מ מאורגניה עבור "שירותי ייעוץ", ובסך הכל 44,520 ₪ ללא הסכמתם, ולפיכך, על רן להשיב לחברת נ.ה. סך של 47.5% מהסכום האמור, ובסך הכל 21,147 ₪. בנוסף, השותפות גבתה מאורגניה סך של 44,443 ₪ עבור "שירותי ייעוץ" ללא הסכמת הנתבעים ולכן עליה להשיב לחברת נ.ה. סך של 47.5% מהסכום האמור, ובסך הכל 21,147 ₪.
141. להוכחת טענותיהם, צירפו הנתבעים קבלות שהנפיק רן לחברת אורגניה, בין היתר עבור שירותי יעוץ (נספח ה' לתצהירו של ארבל) וכן תדפיס מצב חשבון המתאר גביה בסך 44,443 ₪ מחברת אורגניה עבור שירותי יעוץ (נספח ו' לתצהירו של ארבל).
142. מנגד, טוענים התובעים כי סכומים אלו אכן נגבו על ידי רן, אך בתמורה לשירותים שהעניק לאורגניה כגון: פינוי פסולת, משגיח כשרות, הספקת משטחי הובלה וכדומה, והכל בהסכמתו ובהנחייתו של ארבל.
143. השאלה הטעונה הכרעה בעניין הנדון הינה האם מתן השירותים שניתנו על ידי רן ועל ידי השותפות, ניתנו בהסכמתה של ניצת או שלאו. אך גם במקרה דנן, לא הוכיחו הנתבעים את טענותיהם כי סכומים אלו נגבו ללא הסכמתם של ניצת ו/או ארבל. אמנם רן העיד בחקירתו כי ההסכמה לגביית שירותי יעוץ הייתה בעל פה בישיבת דירקטוריון (עמ' 31, ש' 15-19 לפרוטוקול הדיון מיום 6.10.2024), אך נטל ההוכחה אפוא הינו על כתפי הנתבעים – נטל אשר הם לא עמדו בו, ולכן טענתם בדבר החזר הסכומים שנגבו עבור שירותי ייעוץ, נדחית.
ד. רכישת חממות – פיצוי בסך 69,526 ש"ח
144. עוד טוענים הנתבעים כי, רן וישראל רכשו מכספיה של אורגניה חממות לשימושם האישי בסכום כולל של 146,370 ₪, ולפיכך עליהם להשיב לחברת נ.ה. סך של 47.5% מהסכום האמור, ובסך הכל 69,526 ₪. להוכחת טענתם צירפו דוח כספים לשנת 2016 המעיד על רכישת חממות כאמור (נספח ז לתצהירו של ארבל).
145. התובעים טוענים כי סכום זה שימש לרכישת חדר קירור לשימושה של חברת אורגניה בניהול משותף יחד עם ארבל, אשר בחקירתו בבית המשפט העיד האחרון כי אכן סוכם בין הצדדים שאורגניה תשקיע סכום כסף לרכישת חדרי קירור. עוד העיד ארבל בחקירתו כי עלות הקמת חדר קירור נעה באזור ה-120,000 ₪ (עמ' 70, ש' 16-21 לפרוטוקול הדיון מיום 6.10.2024).
146. אמנם מומחה בית המשפט קבע בחוות דעתו כי על פי דוח הכספים לשנת 2016 שצירפו הנתבעים, ההוצאה הרשומה בסך 125,103 ₪ הינה עבור חממות ולא עבור חדר קירור; אך מאחר והצהרתו של ארבל בחקירתו מתיישבת עם טענת התובעים לפיה רכישה זו בסך 125,103 ₪ בוצעה עבור חדר קירור, ומאחר והנתבעים לא הציגו ראיות נוספות לטענה כי הוצאה זו נעשתה עבור חממות שנרכשו על ידי רן וישראל ללא הסכמת הנתבעים, נדחית טענתם בדבר פיצוי בגין רכישת חממות.
ה. גביית שכר ביתר – פיצוי בסך 57,969 ₪
147. הנתבעים טוענים כי סוכם בין הצדדים שרן וישראל יקבלו שכר בשווי 240,000 ₪ בשנה, כאשר בפועל גבו האחרונים שכר בשווי 362,040 ₪, כלומר סך של 122,040 ₪ ביתר מהסכום. לכן, עליהם להשיב לחברת נ.ה. סך של 47.5% מהסכום האמור, ובסך הכל 57,969 ₪. להוכחת טענתם צירפו הנתבעים את תלושי השכר שהונפקו לרן ולישראל (נספח ח' לתצהירו של ארבל).
148. התובעים טוענים כי הוסכם בין הצדדים ששכרם של רן וישראל הוא שכר נטו ועלות השכר הינה עלות המעסיק לרבות ניכויים.
149. גם בעניין הנדון, הנתבעים טוענים טענה בעלמא מבלי שהציגו ראיות להוכחתה, ומלבד צירוף תלושי השכר של רן וישראל, לא הוכיחו הנתבעים כי אכן הוסכם על שכר הנמוך מהשכר ששולם בתלושים בפועל. יתרה מכך, ארבל בחקירתו בבית המשפט אישר כי הוא שהנפיק את תלושי השכר לרן וישראל בשלושת החודשים הראשונים ולכן חזקה עליו כי הסכים לגובה שכרם כפי שמוצג בתלושים - שכר אשר נשאר בממוצע קבוע אף ביתר התלושים שצורפו, שלטענת ארבל הנפיקה הנהלת החשבונות (עמ' 53, ש' 27-38 לפרוטוקול הדיון מיום 6.10.2024).
150. נוסף על כך, הנתבעים אמנם מפנים לחקירתו של רן במהלכה העיד כי שכרו נקבע בהחלטת דירקטוריון ולא הוצא פרוטוקול להחלטה זו (עמ' 17, ש' 17-27 לפרוטוקול הדיון מיום 6.10.2024), אך מלבד העובדה כי סעיף 11 להסכם העקרונות קובע כי אכן שכרו של רן יקבע בהחלטת דירקטוריון, הטענה לגביית שכר ביתר נטענה על ידי הנתבעים ולכן נטל ההוכחה מוטל על כתפיהם להוכיח שסוכם בין הצדדים על תשלום שכר נמוך יותר, בין אם על ידי הצגת פרוטוקול להחלטת דירקטוריון ובין אם על ידי כל ראיה אחרת - נטל אשר הנתבעים לא עמדו בו ולפיכך נדחית טענתם.
ו. חוב "טבע הבשור" – פיצוי בסך 12,123 ₪
151. הנתבעים טוענים כי, רן וישראל רשמו בספרי חברת אורגניה חוב אישי שלהם בגין חברת "טבע הבשור" בסך של 12,123 ₪ לכן, עליהם להשיב לחברת נ.ה. סך של 47.5% מהסכום האמור, ובסך הכל 5,758 ₪. להוכחת טענתם, הפנו הנתבעים לכרטסת ספקים (נספח ו' לתצהירו של ארבל), שם מצוין "חוב אורגניה ישן - 12,123 ₪".
152. מנגד, טוענים התובעים כי חברת "טבע הבשור" הייתה חייבת לרן וישראל כספים. לאחר הקמתה של אורגניה, הפכה "טבע הבשור" לקוחה שלה, ורן וישראל הגיעו עמה להסדר, בהסכמת ארבל, לפיו הכסף יועבר ישירות לחברת אורגניה.
153. כאמור בסיכומי הנתבעים, מומחה בית המשפט לא התייחס לעניין זה בחוות דעתו, וכשנשאל על כך בחקירתו בבית המשפט השיב כי "ככל הנראה זה חוב שנוצר מהשותפות, אני לא יודע למה הם רשמו את זה ככה" (עמ' 16, ש' 20-28 לפרוטוקול הדיון מיום 13.10.2024).
154. יחד עם זאת, לא צירפו הנתבעים ראיות נוספות להוכחת הטענה כי מדובר בחוב של רן וישראל אשר נרשם בחברת אורגניה ללא הסכמתה של ניצת. בכרטסת הספקים (נספח ו' לתצהירו של ארבל) אמנם מצוין "חוב אורגניה ישן", אך לא עולה מכך שמדובר בחוב שנרשם בספרי חברת אורגניה על דעתם של רן וישראל בלבד וללא הסכמה כאמור. לפיכך, נדחית טענת הנתבעים אף בעניין זה.
ז. השבת כספי השקעה – בסך 500,000 ₪
155. לסיום, טוענים הנתבעים כי משעה שהחליטה ניצת על הפסקת הסכם העקרונות שנחתם בין הצדדים בטרם חלפה שנה, היא זכאית לקבלת כספי השקעתה בחזרה וכי סעיף 7 להסכם סיום השותפות הקובע אחרת, נכתב על ידי רן לאחר חתימתה של חברת נ.ה. וללא ידיעתה. הנתבעים טענו כי ככל שיקבע בתביעה העיקרית כי הקיזוז בוצע שלא כדין, אזי מבקשת ניצת להשיב לה את סכום השקעתה בסך 500,000 ₪.
156. התובעים טוענים כי על פי סעיף 7 להסכם סיום השותפות, כספי ההשקעה יוחזרו בתנאי שחוזה העבודה בין הצדדים יתקיים. משעה שהפרה ניצת את הסכם העבודה וגרמה נזקים לחברת אורגניה, חברת נ.ה. איננה זכאית להחזר השקעתה.
157. ראשית, אדון בהסכמות שנקבעו בין הצדדים לעניין החזר ההשקעה. בסעף 12 להסכם העקרונות נקבע כי במקרה של היפרדות, ניצת תקבל את החזר השקעתה בניכוי פחת. בסעיף 3 להסכם סיום השותפות שנחתם לאחר מכן, נקבע כי החזר ההשקעה יוחזר לחשבונה של חברת נ.ה. ב-16 תשלומים ובניכוי פחת. מאחר והסכם סיום השותפות נחתם לאחר מכן, נראה כי הצדדים הסכימו ביניהם שהחזר ההשקעה, במידת הצורך, יוחזר לחשבונה של חברת נ.ה.
158. שנית, אדון בשאלה האם סעיף 7 להסכם סיום השותפות נוסף ללא הסכמתה של חברת נ.ה. ולאחר חתימתה. סעיף 7 קובע: "החזר ההשקעה לנ.ה. (בניכוי פחת) מותנה בקיום חוזה העבודה בין ניצת לאורגניה על מנת שאורגניה תעמוד בהחזרים שיקבעו לאחר שיקלול הפחת". הצדדים מסכימים כי סעיף זה נכתב בכתב ידו של רן, אך לטענת הנתבעים סעיף זה נוסף לאחר חתימתה של חברת נ.ה. על ההסכם וללא ידיעתה. מנגד, טוענים התובעים כי סעיף 7 נכתב טרם חתימת הצדדים, כמו גם סעיף 6 שנכתב בכתב ידו של ארבל, ורק לאחר מכן חתמו הצדדים על ההסכם (עמ' 25, ש' 26-35 לפרוטוקול הדיון מיום 6.10.2024).
159. ארבל בחקירתו בבית המשפט אישר כי הסכם סיום השותפות (נספח 9 לתצהירו של ארבל) נשלח אליו בפקס ובהמשך החקירה לא השיב תשובות המניחות את הדעת באשר לשאלות האם ידע על סעיף 7 טרם חתימתה של חברת נ.ה., ובמידה ולא – מדוע לא הלין על כך עד למועד הגשת התביעה דנן:
"ש. כן סעיף 48 לתצהירך, ולעמוד 165 לתצהירי התובעת.
...
ש. תאשר לי בבקשה שהמסמך הזה נשלח אליך בפקס?
ת. כן.
ש. כן, למה לא הצגת לבית המשפט הנכבד הודעה בוואטסאפ? הודעה במייל? אני לא מקבל את סעיף 7...למה אין מסמך כזה? אני מציע לך תזה שהטענה הזאת נולדה בעקבות התביעה.
ת. לא, הטענה כמו שאמרתי נובעת מזה שאחרי שנה של שותפות הייתי מותש ועייף ורציתי לסיים את האירוע הזה.
ש. אז לא הגבת לגבי סעיף 7
ת. אז חתמנו על מסמך, אני ירדתי אליהם, אני זוכר את זה, ירדתי אליהם, אמרתי להם חברה אני לא מוכן להמשיך, מגיע סוף שנה, זו ההזדמנות אני יוצא אנחנו מסיימים את השותפות הזאת. חתמנו, הסכמנו על הסעיפים, חתמתי, הם לא רצו לחתום בזמן אמת. אחרי, לא זוכר מתי, הגיע מה שנקרא עם הסעיף הזה של החזר זה בניכוי פחת מותנה בקיום חוזה העבודה בין ניצת לאורגניה. ניצת סך הכל עמדה בהסכם כל הזמן עד שהם הפסיקו, אז לא ראיתי סיבה שניצת לא תעמוד בהסכם."
(עמ' 65, ש' 20-37 לפרוטוקול הדיון מיום 6.10.2024)
160. בנוסף, סעיף 46 לתצהירו של ארבל, בו הוא מצהיר כי סוכם בין הצדדים שהתובעת תשיב כל חודש 30,000 ₪ מתוך רווחי התובעת, קרי אורגניה, במסגרת הסכם העבודה שנחתם ביניהם, עולה בקנה אחד עם האמור בסעיף 7 להסכם סיום השותפות. בחקירתו בבית המשפט, הסכים ארבל שאכן העיד ורשום כאמור בתצהירו, אך הוא אינו זוכר שהוסכם על כך בין הצדדים (עמ' 63, ש' 8-25 לפרוטוקול הדיון מיום 6.10.2024). נוכח הסתירה בעדותו של ארבל אל מול תצהירו, ומאחר וסעיף 46 לתצהירו מתיישב עם האמור בסעיף 7 להסכם סיום השותפות, יש להעדיף את עדותו של רן לפיה ההסכם נחתם על ידי שני הצדדים לאחר שנוסף סעיף 7.
161. יתרה מכך, ארבל בתצהירו מפנה להסכם סיום השותפות אשר צורף לתצהירו של רן (נספח 9 לתצהירו של רן) ובוחר שלא לצרף עותק אחר של ההסכם עליו מצויה חתימתה של חברת נ.ה. בלבד וסעיף 6 שנוסף על ידו, על מנת להוכיח את טענתו לפיה ההסכם נשלח לחתימתה של אורגניה כאשר מצוי בו סעיף 6 בלבד ולא סעיף 7 שנוסף לאחר מכן על ידי רן.
162. לאור האמור לעיל, אינני מקבל את טענתם של הנתבעים בעניין זה. משארבל חתם על ההסכם בשם חברת נ.ה., חזקה שהוא קרא אותו והבין את תוכנו. אם כעת הנתבעים טוענים שזה לא המסמך עליו חתמה חברת נ.ה., הנטל רובץ עליהם להוכיח טענה זו. אין די בטענה הכללית של הנתבעים לפיה סעיף 7 נוסף לאחר חתימתם וטענה זו לא נתמכה על ידם בראיות נוספות, כגון תיעוד של השיחות ו/או המגעים בין הצדדים לאחר החתימה ו/או פניה של הנתבעים לתובעים בדבר אי הסכמה לסעיף בזמן אמת.
163. הטענה כי סעיף 7 נוסף לאחר חתימתה של חברת נ.ה., משמעותה תרמית מצדם של התובעים. טענת תרמית דורשת חובת הוכחה מוגברת מבעל הדין המעלה אותה והנתבעים כאמור לא הצליחו להרים נטל זה, אף לא ברמת ההוכחה הרגילה הנדרשת במשפט האזרחי. יוצא אפוא, שהנתבעים כשלו מלהוכיח את טענתם כי סעיף 7 להסכם סיום השותפות לא נכלל בהסכם המקורי עליו חתמו.
164. כעת, משהגעתי למסקנה כי סעיף 7 נוסף להסכם בהסכמת הצדדים, אדון בשאלה האם חברת נ.ה. זכאית להחזר השקעתה בסך 500,000 ₪.
165. כאמור בסעיף 7 להסכם סיום השותפות, החזר ההשקעה לחברת נ.ה. מותנה בקיום חוזה העבודה בין ניצת לבין אורגניה על מנת שאורגניה תוכל לעמוד בהחזרים שנקבעו. הסכם העבודה 2017-2018 נחתם בחודש דצמבר 2016, במקביל להסכם סיום השותפות. ביום 31.5.2017 הודיע רן לארבל על הפסקת העבודה המשותפת של אורגניה וניצת ועל סיום אספקת סחורה של אורגניה לניצת (נספח 7.23 לתצהירו של רן ונספח ב' לתצהירו של ארבל).
166. כפי שדנתי בהרחבה לעיל, התובעים הפרו את הסכם העבודה בין הצדדים משהודיעו על סיום העבודה המשותפת בהתראה של 10 ימים ולא בהתראה של 3-4 כפי שנקבע בסעיף 11 להסכם העבודה. לאחר שהפרו את הסכם העבודה, טוענים התובעים כי חברת נ.ה. לא זכאית להחזיר השקעתה מאחר שהסכם העבודה בין הצדדים חדל מלהתקיים.
167. הסכם העבודה הוא מסמך מחייב ולכל אחד מהצדדים קיימת חובה לקיים את התחייבויותיו. אי עמידה בתנאים המהותיים של ההסכם, ובפרט תנאי כמו מתן התראה מספיקה מראש על מנת למנוע גרימת נזק למי מהצדדים, מהווה הפרה מהותית של ההסכם. טענת התובעים כי אינם חייבים להחזיר את ההשקעה בשל אי קיום הסכם העבודה איננה מתקבלת, שכן הם עצמם לא קיימו את אחד מתנאיו הבסיסיים של ההסכם – מתן התראה של 3-4 חודשים מראש.
168. בנוסף, תנאי החזר ההשקעה במקרה של היפרדות הוא חלק בלתי נפרד הן מהסכם העקרונות והן מהסכם סיום השותפות שנחתמו בין הצדדים, ולא ניתן להתנות את החזר ההשקעה בקיום תנאים שהתובעים עצמם הפרו. יש להבין את הצורך בקיום תנאיו של ההסכם על מנת להבטיח את יציבותה של מערכת היחסים העסקית בין הצדדים, וזו הייתה כוונת ההסכם – שמירה על מחויבות כלפי הצדדים והחזרת ההשקעה במקרה של היפרדות.
169. לאור כל האמור לעיל, ובהתאם להסכמים שנחתמו בין הצדדים – על התובעים להשיב לחברת נ.ה. את החזר השקעתה בסך 500,000 ₪ בניכוי פחת ובניכוי 60,000 ₪ ששילמה אורגניה לחברת נ.ה. בחודשים ינואר ופברואר 2017.
170. מאחר שהגעתי למסקנה בתביעה העיקרית לעיל כי הקיזוז בסך 440,000 ₪ שבוצע על ידי ניצת מתוך כספיה של חברת אורגניה, בוצע שלא כדין ועל ניצת להשיב סכום זה לאורגניה; אזי נובע מכך כי על חברת נ.ה. להשיב לאורגניה את סכום הפחת בלבד שהינו בשיעור 3% מסכום החזר ההשקעה, כפי שנקבע בהסכם העבודה בין הצדדים, קרי – על חברת נ.ה. להשיב לאורגניה סך של 15,000 ₪.
סוף דבר
171. הן התובעים והן הנתבעים הסתפקו בכתבי טענותיהם בהעלאת שלל טענות בניסיון להוכיח את הפרת ההסכמים על ידי מי מהצדדים. אך עיון בחומר הראיות שהוצג במסגרת הליך זה, מלמד כי אין לתובעים ולו ראשית ראיה המוכיחה את מרבית טענותיהם. כך גם עולה המסקנה באשר לראיות הנתבעים בתביעתם שכנגד. יתרה מזאת, עלו לא מעט סתירות הן בגרסאות התובעים, הן בגרסאות הנתבעים והן במסמכים שצירפו הצדדים לכתבי טענותיהם – דבר אשר מטיל ספק במהימנות הצדדים.
172. הפועל היוצא הוא, אפוא, כי התביעות העיקריות והתביעה שכנגד מתקבלות בחלקן.
173. חברת נ.ה. תשלם לאורגניה סך של 15,000 ₪, עבור ניכוי הפחת מהחזר השקעתה.
174. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.
175. לאור התוצאה אליה הגעתי, ובהתחשב בכך שהן התובעים והן הנתבעים לא טרחו להציג ראיות לביסוס טענותיהם, ומכאן המסקנה כי לא היו בידיהם כאלו - לא אעשה צו להוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו.
ניתן היום, כ"ו טבת תשפ"ה, 26 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.