טענות הצדדים בבקשת רשות הערעור
- על החלטה זו הגיש ריחני בקשת רשות ערעור. בבקשה נטען כי ברשותו ראיות רבות המעידות על כך שתיבת דוא"ל זו היא תיבת דוא"ל מסחרית, המשמשת את סטריקובסקי להעלמת הכנסות. טענתו המרכזית של ריחני היא כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר דן בבקשה במסגרת הנורמטיבית של סעיף 58 לפקודה. לדידו, אין לראות בתיבת הדוא"ל משום תחליף מודרני לתיבת הדואר הפיזית בלבד. בניגוד לתיבת דואר פיזית, המשמשת אך ורק כתחנה להעברת מסרים, הרי שתיבת הדוא"ל משמשת גם לאחסון מידע, תכתובות ומסמכים. לפיכך יש לראות את הבקשה לעיון בתיבת דוא"ל כבקשה לעיון בהיסטוריית התכתובות של החייב המרוכזת בקלסר כלשהו. אין לבחון בקשה זו באספקלריה של סעיף 58 לפקודה, אלא במסגרת סמכויות החקירה הנתונות לבעל תפקיד בהליך פשיטת רגל. ריחני הדגיש כי נימוקו של בית המשפט לפיו יש לדחות את הבקשה משום שהתבקש בה לעיין גם בדואר היוצא ולא רק בדואר היוצא, הוא עצמו מלמד על כך שהשוואת העיון בתיבת דוא"ל לעיון בתיבת דואר פיזית אינה במקומה; מאפיין זה של הדואר האלקטרוני מלמד כי מדובר בכלי שונה במהותו מן הדואר הקלאסי.
- לאור זאת, טענת ריחני היא כי על בית המשפט לדון בבקשה זו כפי שהוא דן בבקשה רגילה לקבלת פרטים או מסמכים מאת צד שלישי הקשור לחייב, המוגשת על-ידי בעל תפקיד במסגרת חקירות שהוא עורך. במסגרת בקשה כזו, אכן יש לבחון את הפגיעה בפרטיות החייב; אולם בענייננו, כך לעמדת ריחני, אין כל ראיה לפגיעה כזו. זאת, משום שתיבת הדוא"ל האמורה היא תיבת דוא"ל עסקית, וסטריקובסקי לא הציג ראיה שבכוחה לסתור זאת.
- סטריקובסקי השיב לבקשה, והוא סומך ידיו על החלטת בית המשפט המחוזי. במישור העובדתי טוען סטריקובסקי כי תיבת הדוא"ל המדוברת היתה בשימוש חברה שפורקה, ומעת שפורקה החברה משמשת תיבת הדוא"ל לשימוש פרטי בלבד. במישור המשפטי סבור סטריקובסקי כי כדין בחן בית המשפט את הבקשה לפי סעיף 58 לפקודת פשיטת הרגל. את הסעיף יש לפרש ברוח חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 וברוח סעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, המעגן את הזכות לפרטיות כזכות יסוד. לאור פרשנות זו, אין לאפשר את העיון בדואר האלקטרוני שלו, בשל הפגיעה החריפה בפרטיותו.
- כונס הנכסים הרשמי סבור כי יש להעתר לבקשה. ראשית, מציין הכנ"ר כי במצבים מעין אלו יש מקום להורות על איסור פרסום הבקשה בטרם החל הדיון בה, וזאת משום שבמסמכים המאוחסנים באופן אלקטרוני ניתן להעלים במהירות ובקלות את כלל הראיות בטרם תתקבל הכרעה בבקשה. לגופו של עניין, סבור הכנ"ר כי אין לבחון את הסוגיה שלפנינו באספקלריה של סעיף 58 לפקודה, בשל ההבדלים המהותיים שבין תיבת הדואר הפיזית לתיבת הדואר האלקטרונית, ויש לבחון את התאמת סעיף זה לנדון בכל מקרה לגופו. הרציונל העומד בבסיס סעיף 58 הוא לאפשר לבעל תפקיד להתחקות אחר העלמת נכסים אפשרית מצִדו של החייב, אולם באופן מוגבל לנוכח הפגיעה בפרטיותו. רציונל זה יפה גם לעיון בתיבת דוא"ל: הדוא"ל העסקי מהווה כלי עבודה מרכזי ונעשה בו שימוש יומיומי באופן שמרבית הפעילות העסקית תבוא בו לידי ביטוי. במצב דברים זה ראוי להגביל את העיון בתיבת הדוא"ל, גם העסקית, למינימום הנחוץ בנסיבות העניין.
- לעמדת הכנ"ר, המקור החוקי המאפשר ליתן לבעל תפקיד גישה לתיבת דוא"ל של חייב הוא סעיף 18ג(ב)(1) לפקודה מזה, וסעיף 59(א)(2) מזה, העוסקים בסמכויות החקירה של כונס הנכסים או הנאמן בעניין נכסי החייב והכנסותיו. סעיפים אלו אינם מגבילים את העיון לתקופה קצובה ולדואר עתידי בלבד, וניתן להורות מכוחם גם על עיון בדוא"ל שכבר התקבל ואשר שמור בתיבת הדוא"ל. יחד עם זאת, על מנת להתחשב בפרטיות החייב הנפגעת מעיון כאמור, ניתן להגביל את העיון לתכתובות ספציפיות הנוגעות לאותן חברות שבעניינן הציג ריחני ראיות לכאורה לשימוש בתיבת הדוא"ל לצורך יצירת הכנסות, כמו גם לסייג את העיון למילות מפתח הנוגעות לאותן פרשיות שצוינו בבקשתו.