סמכות החקירה המסורה לכונס הנכסים
- פקודת פשיטת הרגל מעניקה לכונס סמכות רחבה לפנות לצדדים שלישיים לקבלת מידע על אודות מצבו הכלכלי של חייב. כך מורה סעיף 18ג(ב)(1):
"לשם קיום החקירה יהא מוסמך הכונס הרשמי, בנוסף לשאר סמכויותיו לפי פקודה זו ובכפוף לכל דין [...] לדרוש כל מידע או מסמך הנוגעים לעניניו של החייב כאמור בסעיף קטן (א), מכל אדם שיש יסוד סביר להניח כי המידע או המסמך מצויים ברשותו או בידיעתו".
סמכות זו מוגדרת, אפוא, באופן רחב; 'ענייניו של החייב' האמורים בסעיף- קטן (א) מוגדרים אף הם באופן רחב – "הכנסותיו, הוצאותיו, חבויותיו ונכסיו". הסמכות היא כלפי הצד השלישי המחזיק את המידע. אם הלה מסרב, רשאי הנאמן לפנות לבית המשפט. כפי שמורה סעיף 59(א)(2) לפקודה:
"משניתן צו כינוס, רשאי בית המשפט, לבקשת הכונס הרשמי או הנאמן, ליתן צו [...] המחייב את החייב, או כל אדם שיש יסוד סביר להניח כי ברשותו מידע או מסמכים הנוגעים לעניניו של החייב כמשמעותם בסעיף 18ג, ואשר נדרש למסרם לפי סעיף 18ג(ב)(1) ולא מסר אותם – למסרם לכונס הרשמי או לבית המשפט, או להתייצב בפני הכונס הרשמי או בפני בית המשפט".
סמכות דומה במהותה עומדת גם בהליכי פירוק של חברה, סמכות המוסדרת בסעיף 288 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983.
- בית משפט זה עמד לא פעם על החשיבות הרבה שבקיום חקירה מקיפה על-ידי בעלי תפקיד בהליך חדלות פירעון, בדבר המצב הכלכלי של החייב או החברה. חשיבות זו נובעת מכך שבעל התפקיד מצוי בפער מידע מובנה, עליו לדאוג לשיקום החייב מזה ולמיצוי זכויותיהם של הנושים מזה; מבלעדי מידע מדויק על דבר מצבו הכלכלי של החייב ויכולתו לפרוע את חובותיו, לא יוכל למלא את תפקידו נאמנה. אשר על כן פורשה הסמכות באופן נרחב, כך שמכוחה ניתן לפנות למגוון רחב של גורמים הקשורים לחייב או לחברה (ראו: רע"א 2438/16 רבוע כחול נדל"ן בע"מ נ' טרבלסי, [פורסם בנבו] פסקה 18 (3.6.2016); ע"א 1211/96 עו"ד כהן, מפרק אדאקום טכנולוגיות בע"מ (בכינוס נכסים ובפירוק) נ' נשיונל קונסלטנטס (נטקונסלט) בע"מ, פ"ד נב(1) 481 (1998) (להלן: עניין אדאקום); בש"א (מחוזי ת"א) 17287/07 עו"ד חג'בי נ' אגודת ש"י מידידי ויז'ניץ מחו"ל [פורסם בנבו] (15.1.2009)).
- מן העבר השני, סמכות רחבה אין משמעה סמכות בלא הפעלת שיקול דעת; משהמחוקק לא התווה את גדרי שיקול הדעת של הכונס, עמדה על כך הפסיקה. בעניין אדאקום נקבע כי הסמכות (שם – לעניין סעיף 288 לחוק החברות) לבקש מידע מצדדים שלישיים חלה אמנם על כל צד שלישי שהוא, "עם זאת, בהיות הסמכות רחבה ואוצרת בחובה כוח רב, מוטל על בית-המשפט לבחון בכל מקרה ומקרה לגופו אם הפעלת הכוח הזה מוצדקת בנסיבות העניין. זאת יעשה בית-המשפט תוך איזון האינטרסים המשמשים בזירה, בכל מקרה לגופו. מחד גיסא, ישקול הוא את האינטרסים של המפרק ואת סבירות דרישותיו לצורך מילוי תפקידו, מאידך גיסא, ישקול הוא את האינטרסים של הנחקר שלא להיות נתון לחקירה בלתי סבירה, בלתי נחוצה או ללחץ-יתר ולהכבדה בלתי ראויה" (עניין אדאקום, עמוד 494). משכך דנה הפסיקה לא פעם בטענות של צדדים שלישיים בנוגע לפגיעה באינטרסים שלהם במסירת המידע האמור. בית המשפט נדרש לאזן בין זכויות ואינטרסים של צדדים שלישיים, של הנושים ושל החייב עצמו, ועל יסוד איזון זה להכריע בשאלה אם ליתן צו המורה על מסירת המידע המבוקש.
- הסוגיה שלפתחנו – מתן צו המורה לחברה המספקת שירותי דוא"ל לאפשר גישה או למסור העתק של הדוא"ל – מעוררת מספר שאלות בהקשר זה, שבית המשפט המחוזי לא נדרש אליהן. על מנת להכריע בשאלות אלו יש לשים לב תחילה למאפיינים היחודיים של תיבת הדוא"ל ולחשיבותה לחיי אנוש בזמן הזה. תיבת הדוא"ל אינה ארכיון מסמכים בעלמא; היא מכילה מאגר עצום של מידע רגיש השייך לבעליה, סוד-שיחו עם מעגלים קרובים ורחוקים, סודות אישיים, עניינים מקצועיים, כל מה שהתכתב אדם עם זולתו במשך שנים רבות עשוי להימצא שם. לא אפריז אם אומר כי הפגיעה בפרטיות של חייב אשר הוּתר לכונס לעיין במכתבים שקיבל במשך שלושה חודשים, לפי סעיף 58, אינה מגיעה לאפס קצהו של היקף הפגיעה בפרטיותו של אדם שינתן צו המאפשר גישה מלאה לכתובת הדוא"ל שלו. בעניין זינגר ציינתי כי "בימינו-שלנו מכיל המרחב הוירטואלי הפרטי – תיבת הדוא"ל, חשבון הפייסבוק ודומיהם – מידע פרטי ורגיש מאין כמותו" (פסקה 42), וממילא קבעתי כי השימוש במידע זה ללא רשות מהווה פגיעה בפרטיות, לפי סעיף 2(5) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981. מכאן, שמנקודת מבטו של החייב עצמו מעוררת הבקשה קושי בהיות הצו פוגע באופן חריף בפרטיותו של החייב, זכות המעוגנת הן בחוק הגנת הפרטיות, הן כזכות חוקתית בסעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. אמת, כאשר חייב נכנס להליך של פשיטת רגל עליו לחשוף את עצמו לפני הכונס, ופרטיותו נפגעת מיניה וביה; אולם גם במסגרת זו יש לשמור על מידתיות הפגיעה בפרטיות. גם אדם שנקלע לחובות ומצוי בפשיטת רגל, זכאי למרחב אישי מסוים שאין לאיש זולתו רשות לחדור אליו.
- מן העבר השני עומדות טענות אפשריות של הצד השלישי בענייננו – חברה המספקת שירותי דוא"ל – אותן יש להביא בחשבון. אין מדובר כאן בצד שלישי המחזיק מידע קונקרטי על החייב, במי "שיש יסוד סביר להניח כי המידע או המסמך מצויים ברשותו או בידיעתו", כלשון הסעיף. מדובר במי שמספק שירותי אחסון למידע וירטואלי, ברשותו מצוי אמנם מפתח הכניסה למחסן, אך לא מעבר לכך. נקודה זו מעלה קושי פרשני – האם המידע או המסמך 'מצויים ברשותו או בידיעתו' של ספק השירות? האם הגישה של החברה לחשבון הדוא"ל של החייב (גישה שהיא עצמה צריכה להתברר) משמעה גם שהמסמכים שבתיבת הדוא"ל הרי הם כמצויים ברשותה? מעבר לשאלה הפרשנית, קיימים גם אינטרסים שונים של החברה שעלולים להיפגע. יש להניח כי החברה תתנגד למסירת המידע, בשל הפגיעה החמורה בלקוחותיה. לחברה אינטרס עסקי ברור לשמור על פרטיות הלקוחות, והיא יכולה אף לטעון שפעולה לפי הצו המבוקש תחשוף אותה לסכנה של חבות משפטית כלפי לקוחותיה (ראו רע"א 4447/07 מור נ' ברק אי.טי.סי. [1995] החברה לשרותי בזק בינלאומיים בע"מ, פ"ד סג(3) 664, 672-673 (23.5.2010)).
- התייחסתי לעיל לטענות 'אפשריות' של חברת 012, אשר 'יש להניח' שבגינן תתנגד החברה לבקשה. כך כתבתי, משום שבעניין דנן איננו יודעים מהי עמדת חברת 012; באופן מפתיע משהו, לא צורפה החברה כמשיבה לבקשה, לא בבית המשפט המחוזי ולא במסגרת בקשה זו. די היה בכך על מנת לדחות את הבקשה כשהוגשה; אין מדובר בעניין פרוצדורלי בלבד, אלא בנקודה המשליכה על יכולת הבירור של השאלה כולה. לא רק זכות הפרטיות של החייב על הכף, אלא גם זכויותיו של הצד השלישי. בהעדר טיעון מצדו, לא ניתן להכריע בשאלה הפרשנית על אודות תחולת הסעיף בענייננו, ובוודאי שלא ניתן להכריע בשאלת האיזון הראוי בנסיבות העניין.
- זאת ועוד. גם מבלי להידרש לעמדתה של חברת 012 ניתן לדחות את בקשתו של ריחני כפי שהוגשה לבית המשפט המחוזי. זאת משום שלעמדתי, הביטוי "כל מידע או מסמך הנוגעים לעניניו של החייב" אינו כולל בתוכו גם "העתק ו/או גישה בלתי אמצעית לתוכן תיבת הדוא"ל" (כלשון הבקשה שהגיש ריחני לבית המשפט המחוזי). בהקשר זה יש להבחין בין מתן גישה לתיבת הדוא"ל, לבין העברת העתק של מלוא התכתובות והמסמכים המצויים בה. אף מבלי לבחון את מכלול האינטרסים העומדים על הכף, אין ניתן לאפשר כניסה גורפת לדוא"ל של חייב משום שאין הדבר עולה בקנה אחד עם לשון הסעיף. ניתן לדרוש מצד שלישי רק 'מידע או מסמך', ואין לכלול בכך גישה 'חופשית' לחשבון דוא"ל, שיאפשר לנאמן לערוך בו חיפוש ככל העולה על רוחו. כאמור, חברת 012 משולה בענייננו למי שמחזיק במפתח למחסן של סטריקובסקי; סעיף החוק אינו מאפשר לדרוש ממנה מפתח זה, אלא רק מידע או מסמך קונקרטי שהיא מחזיקה בהם.
- לא זו בלבד שגישה חופשית לחשבון הדוא"ל אינה אפשרית, אלא גם הוראה למסירת העתק של כל חשבון הדוא"ל, על קרבו וכרעיו, אינה מצויה בגדר הסמכות המוענקת על-פי הסעיף. זאת, משום שהעתק כזה הוא אמנם אוסף של מסמכים, אך אין אינדיקציה כי הם עוסקים דווקא ב'ענייניו של החייב', במובן של "הכנסותיו, הוצאותיו, חבויותיו ונכסיו" הרלבנטיים לחקירתו של הכונס. מדובר באוסף עצום של מסמכים שמתוכו מבקש הכונס להפיק מידע, אולם רובו ככולו מכיל מידע שאינו רלבנטי לחקירתו. מאידך גיסא, כאמור, מכילה תיבת הדוא"ל מידע רב, שחלקו פרטי ביותר. אין הצדקה לאפשר לנאמן גישה למידע זה ובכך לפגוע בפרטיות החייב בצורה קשה. אדגיש, כי לעמדתי כך הדין גם כאשר מדובר בתיבת דוא"ל 'עסקית', ולא רק כאשר מדובר בתיבת דוא"ל 'פרטית' (ועל עניין עובדתי זה נחלקו הצדדים בענייננו). זאת, ראשית, משום שהפרדה זו לעתים רבות היא מלאכותית, ויש המערבים בין תכתובות עסקיות לתכתובות אישיות ופרטיות, ואין להניח רק מעצם היותה של תיבת הדוא"ל מוגדרת לצרכים מקצועיים, שהיא אינה מכילה פרטים אישיים אחרים. שנית, גם כאשר מדובר בתיבת דוא"ל המוקדשת כולה לעניינים מקצועיים, אין הצדקה לחשוף את מלוא תוכנה לנאמן, ללא כל סינון ובקרה. ניתן אפוא לקבוע כבר בשלב זה, וללא שמיעת עמדתה של חברת 012, שלא קיימת סמכות להעתר לבקשה כפי שהוגשה ולהורות על הצו שהתבקש בה.
- אכן, הכנ"ר טוען כי קיימת סמכות להורות לחברת 012 להעביר העתק של תכתובות מסוימות, בהתאם למילות חיפוש או לכתובות ספציפיות שמהן או אליהן נשלחו הודעות. אין לשלול את האפשרות הפרשנית כי בקשה מעין זו אכן מצויה בסמכות הכונס, וכי בנסיבות מסוימות יהיה מוצדק להורות כן, בהתקיים תשתית ראייתית חזקה בנוגע להעלמת הכנסות. ברם, כאמור, שאלה זו תוכל להתברר רק כאשר תישמע גם עמדתה של חברת 012, ורק כאשר תונח לפני בית המשפט בקשה מתאימה וקונקרטית כאמור. בנסיבות אלו, יש להורות על דחיית הערעור שלפני.
- כללם של דברים, הבקשה לרשות ערעור התקבלה, אולם הערעור נדחה: אין ניתן להורות לספק שירותי דוא"ל ליתן לכונס או לנאמן גישה חופשית לתיבת דוא"ל של חייב, או העתק של כלל התכתובות המצויות בה. באשר לצו אשר יורה על העברת תכתובות ספציפיות המצויות בתיבת דוא"ל של חייב, נותרה שאלה זו ללא הכרעה, בהעדר טיעון מצדו של ספק שירותי הדוא"ל, שעמדתו בעניין זה לא נשמעה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"א בניסן התשע"ז (7.4.2017).
| ש ו פ ט |