האם נהגו הנתבעים בחוסר תום לב?
מבלי לגרוע מן האמור, ומאחר ובמסגרת כתב התביעה עלו טענות שונות בדבר חוסר תום לב אתייחס להלן לטענות אלה, על מנת לבדוק האם יש בטענות הכלליות אשר נטענו בהקשר זה, כדי להצמיח לתובעת סעד כלשהו.
במסגרת כתב התביעה נטען, כי הנתבעים פעלו בחוסר תום לב וגרמו לנזק בלתי הפיך לתובעת.
התובעת אף מפנה בעניין זה לפסק הדין בעניין ע"א 6370/00 קל בנין בע"מ נ' ע.ר.מ רעננה לבניה והשכרה בע"מ, פ"ד נו(3) 289 (להלן: "פס"ד קל-בנין"), תוך שהיא טוענת, כי ניתן לעתור לקבלת "פיצויים חיוביים" למי שנפגע ממשא ומתן לרבות לאחר כריתת חוזה.
הגם שבמסגרת תביעה זו לא נתבע סכום פרטני ביחס ל-"פיצויים חיוביים" (התובעת חזרה בה מבקשתה לתקן את כתב התביעה), הרי שגם אם היה נתבע סכום שכזה, הרי שלטעמי הלכת "קל-בנין" אינה רלוונטית למקרה דנן, בשים לב לדבריו של הנשיא ברק באותו פסק דין, לאמור:
"18. במצב הדברים הרגיל התרופה בגין הפרת החובה לנהל משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה בתום-לב היא בפיצוי על הנזק שנגרם לנפגע מעצם הכניסה למשא ולמתן ("פיצויים שליליים"; "פיצויי הסתמכות"). עם זאת ישנם מקרים חריגים שבהם זכאי הנפגע לפיצויים בגין הנזק שנגרם לו בכך שההסכם שעמדו לכרות לא נכרת ולא הוגשם ("פיצויים חיוביים"; "פיצויי קיום"). המאפיין מצבים מיוחדים אלה הוא שהמשא והמתן הבשיל, למעשה, לכדי חוזה, ורק ההתנהגות חסרת תום-הלב מנעה את שכלולו".
היינו, פסיקת "פיצויים חיוביים", הינה החריג לכלל כאשר משא ומתן מבשיל לכדי חוזה ורק התנהגות חסרת תום לב מנעה את שכלולו, ואולם במקרה דנן סברתי, כי המשא ומתן טרם הבשיל לחתימת חוזה, וכי המו"מ היה בשלב ראשוני.
ברירת המחדל, הינה אפוא "פיצוים שליליים"/"פיצויי הסתמכות" ומכאן שיש לבחון האם זכאית התובעת לפיצויי הסתמכות.
למקרא כתב התביעה לא ברור האם נתבעים בכלל פיצויי הסתמכות, שכן אין למעשה הסבר מהי העילה המשפטית המצמיחה לתובעת את הסעד הכספי שנתבע בס' 33 לכתב התביעה.
ואולם, גם אם אניח, כי התובעת עותרת לפיצוי בגין מו"מ בחוסר תום לב או בגין פרישה ממו"מ, הרי שגם אז לטעמי דין הטענות להידחות.
האם נוהל מו"מ בחוסר תום לב ?
התשובה לכך לטעמי הינה שלילית.
האינטראקציה בין הצדדים הייתה אינטראקציה קצרה ביותר. ראשיתה בראשית חודש אפריל 2017 וסיומה בסוף חודש אפריל 2017, עם הודעתו של נתבע 1 (טלפונית), כי הנתבעים אינם מעוניינים בנכס. במהלך פרק הזמן הזה, חל גם חג הפסח לרבות חופשת חול המועד.
לגוף הדברים – ביום 5 באפריל 2017 נשלחה טיוטת הסכם לנתבעים;
ביום 12 באפריל 2017 השיבו הנתבעים בהודעת דוא"ל שבה העבירו הערות, דרשו לקבל מסמכים וביקשו להסדיר את מועד תחילת השכירות. בהודעה הבהירו הנתבעים, כי "ככל שהתיקון מקובלים עליך נוכל לתאם חתימה לאחר החג". הודעה זו מלמדת על רצינות ורצון להתקשר, ואולם היא גם מלמדת על רצון לבצע שינויים ולקבל מסמכים.
דא עקא, שאותה הודעת דוא"ל לא נענתה מעולם, שכן היא לא הגיעה ליעדה, בשל טעות בהקלדת כתובת הדוא"ל של מר נח (טענות של נתבע 1).
התובעת טוענת שניתן להסיק מדוא"ל זה, כי למעט סוגיית תאריך הכניסה לנכס הכל היה מוסכם על הנתבעים שציינו שאם התיקון מוסכם ייחתם ההסכם לאחר החג; הנתבעים מצדם מפנים לכך שבדוא"ל הנ"ל נאמר ביחס למילה תיקון "מקובלים" ומשכך הוא מתייחס גם לתיקונים להסכם שהועברו ולא התקבלו. כך או כך –הדוא"ל לא התקבל בפועל שכן הוא נשלח לכתובת לא נכונה, ומשכך ובשל אותה שגגה לא התקדם המו"מ. לענייננו- הדוא"ל מעיד לטעמי על רצון של הנתבעים לבצע השלמות נוספות ומהותיות כתנאי להתקשרות בין הצדדים ואין בו כדי להעיד על חוסר תום לב. הדוא"ל כולל בנוסף לסוגיית מועד תחילת השכירות שרשור של הודעה נוספת של נתבע 3, בה הוא מבקש לקבל מסמכים ולבצע תיקונים לטיוטא.
לאחר חג הפסח, ביום 23 באפריל 2017 שלח מר נח מטעם התובעת הודעת טקסט לפיה: "היי קובי מה קורה לא שמעתי מכם הכל בסדר מתי אפשר להיפגש" והנתבע 1 השיב לו: "כן נתאם בהמשך השבוע". גם בהודעה זו לא מצאתי פסול או פגם – אלא נכונות להיפגש ולנסות לקדם את המו"מ.
אלא שלאחר הודעה זו לא חלה התקדמות מטעם מי מן הצדדים ובחלוף מספר ימים ביום 30 באפריל 2017, הודיע הנתבע 1, כי הנתבעים אינם מעוניינים בהתקשרות בהסכם (בשל העובדה שהוצע לנתבעים לחלוק משרד גדול יותר).
הלכה פסוקה היא, כי תום לב במשא ומתן, איננו תום לב הנבחן על פי אמות מידה סובייקטיביות אלא אובייקטיביות. ר' בג"צ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר-שבע בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים פ"ד לה (1) 828, 835:
"כאשר "תום הלב" אינו מופיע בהקשר של העדפת זכותו של האחד על-פני האחר, אלא בהקשר של התנהגות ראויה לביצועה של זכות קיימת. כאן הדרישה היא להתנהגות, שתיעשה ביושר, בהגינות ובאמון ביחסים שבין בעלי החוזה בינם לבין עצמם. זו חובה מקבילה המוטלת על שני בעלי החוזה. נראה לי, כי בהקשר זה אמונתו של בעל החוזה, כי הוא פועל בהגינות וביושר אינה מכרעת, שכן לבעל החוזה עשויים להיות סטנדרטים מעוותים של יושר והגינות ... אין זה מתקבל על הדעת ואין זה צודק, כי רמת ההתנהגות הנדרשת תהא שונה לכל בעל חוזה, והיא תהא פונקציה של אמונתו הסובייקטיבית שלו בדבר הישר וההוגן. המטען הערכי, הניתן ליושר, אמון והגינות, אינו יכול להיות תלוי בשיקולים סובייקטיביים אלה, אלא הוא נקבע על-ידי סטנדרדים הערכיים הראויים של החברה הישראלית, כפי שבית המשפט מבין אותם מעת לעת... על-פי הנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה, תוך התחשבות בטבעו ובסוגו של היחס החוזי".
(ההדגשה הוספה).
ר' גם את דברי הנשיא שמגר בד"נ 7/81 פנידר נ' קסטרו, פ"ד לז (4), 673, 689.
לטעמי, מצב הדברים המתואר לעיל, והאינטראקציה הקצרה שבין הצדדים (שבמהלכה הייתה גם חופשת חג וגם "תקלה" של משלוח דוא"ל מהותי שלא התקבל), אינה מלמדת על חוסר תום לב. לא היה כאן מצג כוזב; לא היה כאן היעדר גילוי; לא הייתה כאן כניסה למו"מ למטרות פסולות. כל שהיה הוא מו"מ קצר, שכלל חוסר הבנה במהלכו (לנוכח אותה הודעה שלא התקבלה בשל תקלה – תקלה שעכבה את המו"מ) ופרישה מהמו"מ בסוף אותו החודש. הא ותו לא.
מעבר לכך, הדוא"ל מיום 12 באפריל 2017 (הגם שלא הגיע ליעדו בסופו של דבר) מלמד על בוסריות המו"מ, ובכל מקרה מלמד על רצון כנה ולגיטימי של צד פוטנציאלי לחוזה – לקבל מידע ומסמכים בסיסיים לצורך התקשרות. אין כאן חוסר תום לב.
האם הפרישה מהמו"מ הייתה בחוסר תום לב ?
ג' שלו בספרה, "דיני חוזים", מהדורה שנייה, דין הוצאה לאור, מציינת (עמ' 57), כי: "כמו כל התנהגות במהלך משא ומתן צריכה אפוא להיות פרישה בתום לב. פרישה בתום לב היא פרישה המודרכת על ידי שיקולים עניינים הנובעים ממהות העסקה, מהתפתחות המשא ומתן ומעמדות הצדדים לו".
הפרישה מהמשא ומתן הייתה ביום 30 באפריל 2017, בשיחה טלפונית.
מאחר ופרישה ממו"מ נגזרת גם מהתפתחות המו"מ, הרי שלנוכח השלב הראשוני שבו היה מצוי המו"מ (טרם הועברה נוסח לחתימה, טרם הועבר הסכם ניהול, טרם הועבר תשריט, לא הייתה הסכמה בכלל על תחילת מועד השכירות), לא היה כל פסול בפרישה מהמו"מ כשבוע ימים לאחר החזרה מחופשת הפסח, כאשר גם בשבוע הימים שחלף עד למתן ההודעה הטלפונית, לא התקדם דבר למעט הודעת הטקסט אשר נשלחה ביום 23 באפריל 2017 שלאחריה שני הצדדים לא תאמו פגישה.
למעשה, יש גם לתהות היכן הייתה התובעת אשר העבירה טיוטת הסכם לחתימה ביום 5 באפריל 2017 או בסמוך לאחר מכן (לטענת מר נח הוא קיים שיחה טלפונית לאחר העברת המסמך) עד ליום 23 באפריל 2017 שאז שלח מר נח הודעה לנתבע 1 (שהרי הוא לא קיבל את הודעת הדוא"ל מיום 12 באפריל 2017). האמור מלמד, כי המו"מ היה ראשוני והתנהל בעצלתיים.
סברתי בנוסף, כי גם לנוכח אי ההבנה שנגרמה בקשר עם אותו דוא"ל מיום 12 באפריל 2017, אשר גרמה לנתבעים לסבור (בשל אי הבנה), כי התובעת אינה נעתרת לפניותיהם, הרי שלא ניתן לבוא בטרוניה לנתבעים בהקשר זה.
בכל מקרה, המתואר לעיל איננו מקים עילת תביעה כנגד הנתבעים (כמתואר לעיל אין גם בכתב התביעה עילת תביעה שעילתה פיצוי בגין פרישה ממו"מ שלא בתום לב. נהפוך הוא- יש טענה שההסכם נכרת בעל-פה).
מספר מילים אודות הנזק הנתבע
במסגרת התביעה הכספית, עותרת התובעת לתשלום שמתמקד בדמי שכירות, ניהול ונלווים (ארנונה) לחודשים אפריל-מאי 2017.
דא עקא שבמסגרת עדותו של מר נח התחוור, כי גם לשיטתו, אמורה הייתה השכירות להתחיל באמצע חודש מאי 2017, גם אם הייתה יוצאת לפועל.
משמעות האמור הינה אם כן, כי גם אם היו מתקבלות הטענות, והייתי פוסק פיצוי כזה או אחר לתובעת, הרי שהוא לא היה ניתן ביחס לתקופת שכירות שממילא לא הייתה כוונה, כי הנתבעים ישכרו את הנכס גם לשיטת בתובעת.
התובעת טוענת, כי לא הצליחה להשכיר את הנכס עד היום, ואולם לגופו של עניין, היא לא הצליחה להוכיח, כי האינטראקציה הקצרה שנוצרה היא זו שהביאה לכך שהנכס לא הושכר. התובעת טענה, כי קיים היום היצע גדול יותר של משרדים באזור דבר שלא היה קיים קודם לכן, ואולם טענות אלה לא נתמכו בחוות דעת כלשהי.
התובעת גם לא הצליחה להצביע על כך, כי כתוצאה מהמו"מ שהתנהל בין הצדדים, הופסקו משאים ומתנים עם מתעניינים אחרים, וכאמור לעיל הסתבר, כי הנכס עדיין פורסם במקביל למו"מ (באינטרנט).
גם הטענות בדבר הפסקת ההתקשרות עם מתווך אינן מעלות או מורידות לטעמי. מעבר לעובדה שלא הובאה עדות של מתווך, הרי שלא הוכח, כי הנתבע 1 הוא זה שביקש את הפסקת ההתקשרות של התובעת עם מתווך כל זאת שעה שהנתבעים כלל לא הגיעו באמצעות תיווך.
סוף דבר
לנוכח הטעמים האמורים לעיל, דין התביעה להידחות.
אינני עושה צו להוצאות, בשים לב לכך, כי סברתי שלאותה "תקלה" שנגרמה בקשר עם משלוח הדוא"ל מיום 12 באפריל 2017 שלא הגיע ליעדו, יש תרומה רבה לקצר בתקשורת שבין הצדדים.
מעבר לכך - עד להגשת התביעה לא ידעה כלל התובעת על משלוח אותו דוא"ל מיום 12 באפריל 2017, וייתכן ואם הייתה יודעת עליו, לא הייתה התביעה מוגשת כלל.
בנוסף- ייתכן ואם לא היה שוגה הנתבע 1 ושולח את הדוא"ל לכתובת הנכונה, היה המו"מ מתמצה בסמוך לאותו מועד.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.
ניתן היום, ח' תשרי תשע"ח, 28 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.
רז נבון