תמצית טענות הנתבעים:
16. הנתבעים כופרים בטענות התובעת.
17. לטענתם מעולם לא התקשרו הנתבעים עם התובעת בכל התקשרות חוזית, לא בכתב ולא בעל-פה. כל שהיה הוא מו"מ ראשוני שנגדע.
18. לדבריהם, במהלך החודשים מרץ-אפריל 2017, בדקו הנתבעים אפשרות לבצע מעבר למשרד חדש, ובין היתר נעשתה גם בדיקה עם התובעת, בעקבות מודעה באינטרנט שפורסמה על ידה.
19. הנתבעים ביקרו בנכס, התרשמו לחיוב וביקשו לקבל טיוטת הסכם.
20. ביום 5 באפריל 2017, הועברה לנתבעים טיוטה של הסכם שכירות, ומספר ימים לאחר מכן התקשר מר נח לנתבע 1 והודיע לו, כי תקופת השכירות צריכה להתחיל ביום 10 במאי 2017 ולא ביום 1 ביוני 2017 כפי שדרשו הנתבעים.
21. ביום 12 באפריל 2017 שלח הנתבע 1 הודעת דוא"ל למר נח וציין, כי הנתבעים לא יכולים להקדים את תחילת הסכם השכירות ליום 10 במאי 2017 ובנוסף צורפו הערות לגוף ההסכם.
22. דא עקא שלטענת הנתבעים, התובעת מעולם לא השיבה לפניית הנתבע 1, והנתבעים הסיקו, כי התובעת מסרבת לבקשה להתחיל את השכירות ביום 1 ביוני 2017 כפי שהם מבקשים. בהתאם לכך המשיכו הנתבעים לבדוק משרדים נוספים.
23. ביום 23 באפריל 2017, לאחר חג הפסח, שלח מר נח הודעה לנתבע 1 וביקש להיפגש ונתבע 1 השיב שהוא יתאם פגישה בהמשך השבוע, ואולם מאחר ובאותו מועד הוצע לנתבעים לחלוק משרד גדול יותר עם שותפיהם הישנים הוחלט שלא להמשיך את ניהול המו"מ, ומשכך נמסר לתובעת, כי אין כוונה להמשיך את המו"מ.
24. כך או כך - הצדדים היו מצויים בשלב מקדמי של מו"מ ובמועד שבו הופסק המו"מ, טרם בוצעה על ידי הנתבעים בדיקה משפטית באשר לטיב הזכויות, וממילא שלא נכרת כל חוזה.
ישיבת ההוכחות:
25. ביום 25 בספטמבר 2017 התקיימה ישיבה מקדמית בתיק, במסגרתה העידו מר נח מטעם התובעת וכן עו"ד בני מטעם הנתבעים.
26. ביום 27 בספטמבר 2017, לאחר שלא הושגה הסכמה בין הצדדים, נשמעו ההוכחות בתיק. אותם עדים העידו גם בישיבה זו, שלאחריה סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה.
דיון והכרעה:
האם נכרת הסכם תקף בין הצדדים (הסכם בעל פה)?
27. השאלה הראשונה שיש לברר, היא האם נכרת הסכם תקף בין הצדדים- כאשר לטענת התובעת נכרת בין הצדדים הסכם בעל פה (ההסכם נכרת לטענת התובעת כבר בראשית חודש אפריל 2017, בעת שהנתבעים ראו את המשרד).
28. סעיף 23 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"), קובע כי: "חוזה יכול שייעשה בעל פה, בכתב או בצורה אחרת, זולת אם היתה צורה מסויימת תנאי לתקפו על פי חוק או הסכם בין הצדדים".
29. אלא שגם הסכם בעל-פה נדרש לקיים אחר יסודות גמירות דעת ומסויימות כתנאי לכינונו. ר' לעניין זה את שנקבע בת"א (מרכז) 41804-08-15 שמעון שי נ' רשות שדות התעופה (פורסם בנבו):
"אף חוזה שנכרת בעל-פה נדרש לקיים אחר יסודות גמירת הדעת והמסוימות כתנאי לכינונו (ס' 2 ו-5 לחוק החוזים). כידוע, גמירת הדעת מבטאת את רצון הצדדים ואת הסכמתם ההדדית להתקשר בחוזה המסוים, והיא נבחנת באמות מידה אובייקטיביות, קרי, בביטוי חיצוני של הצהרת הרצון ולא באמצעות התחקות אחר כוונתם הפנימית של הצדדים (שלו, בעמ' 172-173; ע"א 692/86 יעקב בוטקובסקי ושות' - חברה לייבוא ושיווק בע"מ נ' גת, פ"ד מד(1) 57, 68 (1989); ע"א 8163/05 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית, פס' 25 לפסק דינה של השופטת ארבל (פורסם בנבו, 6.8.2007)). ככל שהצדדים לא הגיעו לכדי גמירת דעת להתקשר בחוזה, אין ביכולתו של בית-המשפט ליצור אותה עבורם בדיעבד (ע"א 392/80 קדר נ' אתרים בחוף, פ"ד לו(2) 162, 165 (1982)).