30. ויובהר, התביעה בענייננו אינה עוסקת באפשרות של היצרן ליהנות מהמוניטין שיצר מפיץ או סוכן למוצר לאחר תום היחסים החוזיים (קרי, בנושא שנידון בעניין זוהר נ' מעבדות טרבנול). עניינה של התביעה במכירות שבוצעו בעת שהיחסים החוזיים בין הצדדים היו עדיין בתוקף. ממילא זכותה של הנתבעת ליהנות מהמוניטין שיצרו עבורה התובעות עוגנה בחוזה עימה, ואינה מעוררת שאלות אותן צריך לבחון במסגרת דיני עשיית עושר ולא במשפט. השאלה אותה יש לבחון במצב דברים זה היא האם לפי חוזה זה קמה לתובעות זכות כלפי הנתבעת בגין העסקאות שבמחלוקת. מהטעמים המפורטים בסעיפים ג.1 – ו- ג.3. לעיל, התשובה על כך שלילית.
סוף דבר
31. בהעדר עילה משפטית לתובעות לדרוש תשלום מהנתבעת בגין העסקאות נשוא התובענה, דינה של התביעה להידחות.
32. בנסיבות העניין, ובשים לב לכך שהמניע להגשת התביעה הייתה תחושה מובנת של התובעות כי קופחו בכך שטרחו, אך לא זכו ליהנות מעמלן, סברתי שאין מקום לחייבן בתשלום הוצאות.
--- סוף עמוד 17 ---
ניתן היום, י"ג אלול תשע"ז, 04 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.
פרופ' עופר גרוסקופף