גם לגבי משרד סער נדחתה הטענה לפגם בערבות, וכך נאמר בפסק הדין:
"הטענה השלישית מתמקדת בהעדר התאמה מלאה בין שם המציע – 'אריה סער, משרד עורכי דין (א. סער, יצחק-אזרואל, עורכי דין ונוטריון)', לבין השם המופיע בכתב הערבות – 'סער אריה, משרד עו"ד'. ליתר דיוק, הטענה מתמקדת בכך שבהצעה הופיע הנוסח הנוסף 'א. סער, יצחק-אזרואל, עורכי דין ונוטריון' (להלן בקיצור: התוספת). לטעמי אין בתוספת כדי להצדיק את פסילת ההצעה, וזאת לנוכח מצבור הנסיבות של התיק: קבוצת סער טוענת, והטענה לא נסתרה, כי התוספת משקפת את שמו המסחרי המוכר והידוע של משרד סער (להבדיל משמו הרשמי). עיון במוצגים מלמד כי התוספת הופיעה בהצעה של קבוצת סער לצד שמו הרשמי של משרד סער, וזאת באופן מובחן - בשורה נפרדת ואף בתוך סוגריים. הנה כי כן, הערבות הוצאה כדין בהתאם לשמו הרשמי של המשרד. אותו שם מופיע גם בהצעה, ולצדו התווסף – תוך הבחנה בולטת לעין – גם השם המוכר והידוע של המשרד. בנסיבות אלו, דעתי היא כי אין בכך משום פגם המצדיק את פסילת ההצעה" (שם, בפסקה 8; ההדגשה במקור).
עם זאת, ראוי לציין כי בית המשפט פסל את הצעתו של משרד פלג בגלל הוספת המילה "בע"מ" לשם המשרד. הוסבר כי פגם זה מוביל לפסילת ההצעה משום ש"הערבות נחזית כמי שניתנה לטובת ישות משפטית שונה – חברה בעירבון מוגבל [...] הנושא איננו תיאורטי אלא מעשי. מאחר והערבות היא על שם גוף שאיננו קיים – משרד עורכי דין בעירבון מוגבל, נדרש בירור נוסף מול הבנק שהוציא את כתב הערבות על מנת לוודא את תוקפה. יוצא, אפוא, שהערבות שצירפה קבוצת פלג להצעתה לא שירתה את הרציונאלים של שוויון ויעילות, ואף שיקפה חסר מסוים ביכולת המקצועית של המציעים" (שם, בפסקה 5).
10. בעקבות ההחלטה לפסול את הצעתו של משרד פלג, הוגשה בקשה לקיים דיון נוסף בפסק הדין (דנ"מ 829/15 פלג, כהן, דויטש עורכי דין נ' מדינת ישראל, משרד האוצר, אגף החשב הכללי [פורסם בנבו] (25.6.2015)). הבקשה נדחתה בהחלטתה של הנשיאה נאור, ובין היתר נאמר בהחלטה:
"רבות נכתב על הצורך לדקדק בענייני ערבות במכרזים [...] כלל הוא, כך נקבע, כי בכוחו של פגם בערבות להביא לפסילת הצעה במכרז, אף מבלי להעמיק בחקר הטעות, בכוונת המציע או ברצון הערב [...] ואולם, לכלל יש יוצאים מן הכלל. בפסיקה הודגש כי מדובר במקרים יוצאי דופן כגון פליטות קולמוס, טעות סופר, השמטה מקרית או הוספת דבר באקראי, או מקרים אחרים שבהם פעל המציע בתום-לב והטעות עולה מן הערבות עצמה בלא שנזקקים לעניין זה לראיות חיצוניות [...]
אכן, איני שוללת את האפשרות כי מותב אחר בבית משפט זה היה מחליט כי מדובר בפגם טכני בלבד אשר אינו מצדיק את פסילת ההצעה שהגישה פלג. ואולם, גם אם נכונה טענת פלג, אליה מצטרפות גרימברג והמדינה, כי ראוי היה לפסוק אחרת, הרי שאין מדובר בטעות מהותית המצדיקה קיומו של דיון נוסף [...]
אף לא ניתן לומר כי יש בפסק הדין משום שינוי ההלכה הפסוקה בנוגע לטיבם של פגמים בערבויות המצורפות להצעות במכרז. הלכה זו מתפתחת ומתגבשת בדרכה צעד אחר צעד. הקושי שמעורר פסק הדין, לדעת פלג, אין בו, כאמור, כדי להצדיק בחינה מחודשת של ההלכה. קושי זה ייבחן בבתי המשפט שידונו ביישומו של פסק הדין. כך תתפתח ותתגבש ההלכה המשפטית בעניין" (שם, בפסקאות 14-12).
11. ומהתם להכא. המקרה שנדון בעניין סער אינו זהה למקרה שבפנינו, אך ניתן להפיק ממנו לקח רלוונטי. הצד השווה הוא כי ייתכנו נסיבות שבהן אין ספק לגבי זהותה של האישיות המשפטית, וההבדל בין שֵם המציע לבין האופן שבו הוא נרשם בכתב הערבות הוא חיצוני או קוסמטי בלבד – ובמקרים אלה אין הכרח לפסול את ההצעה. ודוק: אין למצוא בכך היתר להתרשלות בניסוח כתב הערבות. החובה לדייק עומדת בעינה, אך בדיעבד, ובנסיבות הקונקרטיות שהובאו בפנינו, סבורני כי צדק בית משפט קמא כאשר נמנע מלפסול את ההצעה.
12. נוכח האמור, יש לדחות גם את טענותיה הנוספות של המערערת. המסקנה אליה הגעתי איננה מיטיבה באופן כללי עם קבוצת מציעים בהשוואה למציע בודד, והיא נעוצה בנסיבותיו של המקרה ובניסוחו של סעיף 7.1.2 למכרז. הטענה לפיה האופן שבו ערוכה הערבות עלול להקשות על מימושה – היא טענה קלושה שאין לה בסיס הולם. הבנק כבר הבהיר כי מבחינתו אין מניעה לחייב את המשיב 1 בערבות, ומכל מקום מדובר בערבות של קבוצה שחייבת 'ביחד ולחוד' כך שמבחינת עורך המכרז לא היה צפוי כל קושי.
לבסוף, לא נעלמו מעיניי הטענות לפגמים נוספים שנפלו בכתב הערבות: המציעה רוית אמסלם וידר הופיעה בכתב הערבות כ"וידר רוית"; ורון גלזר הופיע כ"גלזר רון (גרשון)". ועדת המכרזים לא התייחסה לכך בהחלטתה, אך גם אם נניח שיש מקום להידרש לכך כיום, הדברים שנאמרו לעיל בעניינו של המשיב 1 – יפים גם כאן, ובניגוד לטענתם של המערערים אינני סבור כי ניתן להצביע על הצטברות של פגמים שצריכה להוביל לפסילת ההצעה.
13. טענה נוספת שהעלתה המערערת, היא כי על פי המכרז נדרשה ערבות "עד לתאריך 25.03.18 ועד בכלל", ואילו בכתב הערבות חסרות המילים "ועד בכלל". בערעור נטען כי הבדל זה מעורר "שורה של סימני שאלה", והמערערת תמהה אם מדובר בהשמטה מכוונת, ואם כן מה הכוונה שמסתתרת מאחוריה. ואולם, בהינתן שגם המערערת לא טענה שיש להבדל זה נפקות מעשית כלשהי, סבורני כי התמיהות לאו תמיהות הן, וכי השמטת המילים "ועד בכלל" איננה יכולה לשמש הצדקה לפסול את הצעתם של המשיבים. כפי שנאמר בעע"מ 6200/07 פ.פ.ס ריהאב בע"מ נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (22.05.2008): "קריאה פשוטה של שני הנוסחים מובילה למסקנה כי למרות השוני הסמנטי בשני הנוסחים, מדובר בכתב ערבות זהה במהותו ובהשלכותיו האופרטיביות לגבי המשיבה" (פסקה 15 לפסק דינו של השופט ג'ובראן).
14. לסיכום: בית משפט קמא סבר כי ועדת המכרזים פסלה את הצעתם של המשיבים ללא סיבה מוצדקת, ואיני רואה להתערב במסקנתו. החייב והמציע הם אחד. שמו של המציע הוא אורן בוכניק, והעובדה שבכתב הערבות נרשם שמו "ארן-נסים בוכניק" (כפי שהיה רשום בעבר במרשם האוכלוסין ועדיין רשום בבנק), אינה מובילה לפסילת ההצעה בשל פגם בערבות. במכרז נכללה דרישה כי שמות החייבים בכתב הערבות יהיו זהים לשמות המציעים, אך הוראה זו צריכה להתפרש כדרישה לזהוּת השם והאדם, ולא דרישה לזהוּת דקדוקית-דקדקנית. יודגש כי ההכרעה נגזרת מנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנא, ואינני מביע כאן עמדה לגבי שאלות עקרוניות הנוגעות לפסילת הצעה בשל פגם בערבות. כדברי הנשיאה נאור שהובאו לעיל, ההלכה בנושא זה "מתפתחת ומתגבשת בדרכה צעד אחר צעד", ובמקרה הנוכחי אף לא נדרשנו לכבוש דרך חדשה אלא צעדנו בנתיב שנסלל בעניין סער.
נוכח האמור אציע לחבריי להותיר על כנה את התוצאה אליה הגיע בית משפט קמא ולדחות את הערעור.
המערערת תישא בהוצאות המשיבים 19-1 בסך 15,000 ש"ח.
ש ו פ ט
השופט ד' מינץ:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופטת י' וילנר:
1. אני מסכימה לחוות דעתו של חברי השופט י' עמית.
בסעיף 5 סיפא לפסק דינו של חברי, הוא מתייחס לנימוק עליו השתית בית משפט קמא את פסק דינו באומרו כי הגם שיש הגיון בנימוק זה, הוא אינו רואה להידרש אליו.
כשלעצמי, אבקש להסתייג מנימוקו של בית משפט קמא.
2. סעיף 7.1.2 להצעה, הדן ב"הצעה משותפת", מאפשר לצרף ערבות בנקאית בה מופיע שמו של אחד או יותר מיחידי המציע. בית המשפט לעניינים מינהליים קבע כי מאחר שעניינינו ב"הצעה משותפת" כאמור, די בכך ששם אחד מתוך שמות המציעים זהה לשמו בהצעה על-מנת להכשיר את הערבות, גם אם נפלו פגמים ביתר השמות.
על-אף שניתן להבין את ההיגיון בבסיס קביעה זו, הרי שהיא אינה מתיישבת עם הרישא של סעיף 7.1.2 הקובעת כי "שם החייב בערבות/ערבויות יהיה זהה לשם המציע". בהמשך נקבע כי "בהצעה משותפת ניתן יהיה לצרף ערבות בנקאית בה מופיע שמו של אחד או יותר מיחידי המציע". אני סבורה כי קריאת הסעיף בכללותו מובילה למסקנה כי על אף שלמציע בהצעה משותפת יש אפשרות לכלול בערבות רק שם אחד מבין שמות המציעים בהצעה, הרי שמשעה שבחר לציין מספר שמות בערבות, על השמות כולם לעמוד בתנאי ההצעה, היינו להיות זהים לשמותיהם בהצעה. לפיכך, עמדתי היא כי נימוקו של בית המשפט לעניינים מינהליים אינו יכול לשמש בסיס להכשיר את הפגם שנפל בערבות.
ש ו פ ט ת
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' עמית.
ניתן היום, כ"ו בשבט התשע"ח (11.2.2018).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת