פסק דין
תביעה לפינוי מושכר של נכס בבעלות התובעים אותו השכירו לנתבע לצרכי שימוש עסקי.
רקע וטענות הצדדים:
1. ביום 08.03.2016 נחתם הסכם שכירות בין התובעת לנתבע, לפיו השכירה התובעת לנתבע נכס בגוש 17806 חלקה 81 תת חלקה 1 במגדל העמק (להלן – המושכר).
2. מטרת השימוש במושכר עפ"י ההסכם ע היא עסקי ואין חולק כי הנתבע מפעיל במקום פיצרייה. תקופת השכירות נקבעה לחמש שנים, מיום 15.03.2016 עד ליום 13.02.2021. לשוכר ניתנה אופציה להאריך את החוזה לתקופה של חמש שנים נוספות בהסכמת המשכיר.
3. ביום 23.7.17 הגישו התובעים את התביעה שבפני נגד הנתבע, לפינוי המושכר. בתביעתם טענו כי הנתבע הפר את ההסכם ועקב כך הם הודיעו לו על ביטול ההסכם ודרשו את פינויו.
4. ההפרות שנטענו בכתב התביעה הן כדלקמן; עריכת שינוי בנכס בכך שהנתבע שבר חצי קיר פנימי שהיה בחנות וזאת ללא הסכמת המשכיר; החלפת מנעול הדלת של המושכר באופן המונע מהתובעים לבקר במקום, וזאת בניגוד להוראה בהסכם לפיה על השוכר לאפשר למשכיר לבקר בנכס בכל עת בתאום מראש; אי-תשלום דמי שכירות לחודש יולי 2017; אי-הצגת חשבונית עבור תיקון של תריס במושכר, בניגוד למוסכם; אי-תשלום "אישורי רישום עסק" בניגוד לחבותו לפי ההסכם (סעיף 22 לכ"ת).
5. הנתבע בהגנתו הכחיש את טענות התובעים וטען כנגד ביטול ההסכם על-ידם. לטענתו, במושכר היתה סככה שנבנתה ללא היתר בניה, ועקב כך הוא לא יכול היה לקבל רישיון עסק. תחילה היה התובע אמור לטפל בעניין, אך בסופו של דבר סוכם בין הצדדים כי הנתבע הוא שידאג לטיפול והתובע ישלם עבור כך. לטענת הנתבע, הוא ביצע תיקון של הסככה לצורך התאמתה לדרישות התכנוניות בעלות של 1,900 ₪ וכן פעל להסדרת הרישוי התכנוני באמצעות איש מקצוע מטעמו ובעלות של 2,000 ₪. לטענת הנתבע, עד לחודש יולי 2017 הוא שילם את דמי השכירות במזומן לידי התובע מדי חודש. בחודש יולי ביקש לקזז ההוצאות שהוצאו על ידו לצורך תיקון והסדרת ההיתר לסככה אולם התובע חזר בו מההסכמות בעניין וסירב לקזזם.
6. לעניין השינוי במושכר טוען הנתבע כי הוא נעשה בידיעת התובע ובאישורו וכי הצורך בשבירת קיר גבס פנימי נבע מדרישות משרד הבריאות בהליך רישוי העסקים. גם החלפת המנעול נעשתה לטענתו בידיעה ובהסכמה ואין הוא מונע מהתובעים כניסה למקום. לעניין אי-המצאת חשבונית לתיקון התריס טוען הנתבע כי העבודה בוצעה ללא חשבונית לפי בקשת התובע להוזלת עלויות. הנתבע טוען כי הודעת התובעים על סיום החוזה אינה כדין משלא ניתנה הודעה סבירה מראש ומבלי שנומקה בחוסר תום לב.