כבעל מניות וכמי שעומד על מיצוי מעמדו כדירקטור באמצעות דירקטור חליף, חלות על המשיב חובות נאמנות על פי הוראות חוק החברות תשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות").
יש לציין כי המבקשים לא ביקשו במסגרת הבקשה לסעדים זמניים לאסור על המשיב להתקשר עם המשיבה אלא, כפי שהובהר בסעיף 31 לסיכומים, לאסור למשיבים לפנות ללקוחות ולעובדים של החברה.
סעיף 254 (א) לחוק החברות קובע, בין היתר, כי נושא משרה חב חובת אמונים לחברה. בכלל זה עליו להימנע מכל פעולה שיש בה ניגוד עניינים בין מילוי תפקידו חברה לבין תפקיד אחר שלו או לבין ענייניו האישיים; עליו להימנע מפעולה שיש בה תחרות עם עסקי החברה ולהימנע מניצול הזדמנות עסקית של החברה במטרה להשיג טובת הנאה לעצמו או לאחר.
ראה לעניין זה א. חביב סגל ז"ל דיני חברות פרק י'.
חובה זו הינה חובה מכוח הדין המוטלת על המשיב - גם ללא צורך לבחון את הוראת אי התחרות הכלולה בהסכם המייסדים לצורך הדיון בבקשה שלפניי.
כל טענה שיש למשיב באשר לניהול החברה, קבלת החלטות ואישור משכורות ליתר בעלי מניות מלבדו – אמורה להתברר בנפרד ואין בה כדי למנוע את תחולת חובות האמון החלות עליו לאור היותו נושא משרה. התוצאה המקבילה לקביעה זו היא כי אין מקום להענות לבקשת המבקשים למנוע מהמשיב להשתתף בישיבות
--- סוף עמוד 10 ---
הדירקטוריון של החברה או למנות נציג מטעמו בדירקטוריון - כאשר עצם היותו נושא משרה מהווה, לטענת המבקשים, את הבסיס למתן יתר הסעדים המתבקשים על ידם בגין הפרת חובת אמון המוטלת עליו.
יש לחזור עתה לשאלת אי התחרות וניצול ההזדמנות העסקית.
המבקשים ציינו במסגרת הבקשה כי הם מבקשים צו אשר ימנע מהמשיבים מלפנות ולהתקשר ללקוחות החברה, לרבות ומבלי לגרוע לחברת ויזה כ.א.ל, ללאומי קארד ולבנק לאומי.
במהלך הדיון התברר כי הבקשה מתייחסת גם לחברת מקורות אשר הקשר בינה לבין המשיבים נוצר לאחר שהוגשה הבקשה לסעדים זמניים.
יש אכן מקום למתן צו זמני אשר ימנע מהמשיבים להתקשר עם לקוחות החברה, גם כאשר מועלית טענה מטעם המשיב כי אותם לקוחות פנו אליו או למשיבים יחד וכי בחרו לעשות כן ולא להתקשר עם החברה.
אין מקום להתיר לנושא משרה לקבל החלטה עצמאית באשר לאי ניצול הזדמנות עסקית - אך ורק מהטעם כי יתכן והחברה עצמה לא היתה יכולה להתקשר בעסקה, כולל ולרבות מן הטעם שהלקוח הפוטנציאלי אינו מעוניין בהתקשרות זו.
החלטה בעניין זה חייבת להתקבל על ידי מוסדות החברה שבה המשיב הוא גם בעל מניות וגם דירקטור.
ראה לעניין זה הפניית המבקשים להחלטה בתנ"ג 20136-09-13 ביטון נ' פאנגיה נדל"ן בע"מ [פורסם בנבו].
קביעה זו נכונה גם לגבי פנייה לעובדי החברה או התקשרות איתם.
עם זאת, נראה כי יש לצמצם את הסעד הזמני במקרה הנוכחי ללקוחות החברה מלבד ויזה כ.א.ל, לאומי קארד ובנק לאומי.
בהקשר ללקוחות אלה ניתן להסיק ויתור בפועל מצידה של החברה באשר להתקשרות המשיבים עם מי מהם, ויש מקום לקבל את טענת השיהוי ביחס אליהן בלבד.
המבקשים שלחו למשיב מכתבי התראה באפריל וביוני 2013.
--- סוף עמוד 11 ---
במכתב הראשון נאמר כי הגיע לחברה מידע, לפיו מבצע המשיב מעשים או מחדלים שיש בהם כדי לפגוע בחברה וביחסים עם צדדים שלישיים והחברה שומרת על זכויותיה המלאות.
במכתב מיוני 2013 מופנה המשיב להוראת אי התחרות בהסכם המייסדים. גם שם נאמר כי החברה שומרת לעצמה את הזכות לנקוט בכל הליך על מנת למנוע את הפרת החוזה.
בחקירתו הנגדית טען דרור כי האמור במכתב מאפריל 2013 נובע מהעובדה כי הוא נמצא בלא מעט פרויקטים במתן שירות בנושא בסיסי נתונים, וכי בארגון בשם מגדל יושב לידו ראש צוות בסיסי נתונים בשם ניקיטה, שסיפר לו כי פגש את המשיב שסיפר לו שהחברה מתפרקת.
באשר למכתב מיוני 2013 – טען דרור כי שם מדובר בהפרת אמון בגין פניה של רומן ישירות לחברת אורקל, וכי אורקל סיפרו לו שרומן מספר שהחברה מתפרקת.
עדות זו באשר להיות האמור במכתבים איננה אמינה עלי ואיננה סבירה לגופה.
נראה כי המבקשים היו ערים לחלוטין לכך שהמשיבים התקשרו עם כל אחד מאותם לקוחות אשר צויינו במפורש בבקשה לסעדים זמניים.
מסקנה זו עולה במספר עובדות שהתבררו במהלך הדיון.
דרור אישר כי רומן היה בבית בגין מחלה בין ינואר למרץ 2013.
דרור נשאל האם מי מטעם החברה היה בלאומי קארד והפעיל את הפרויקט כאשר רומן היה בבית שלושה חודשים. תשובתו היתה "כל הזמן יש קשר כספים ועובדים אחרים... אני ואולג היינו בקשר עם הלקוח באופן רציף בפגישות שמתבצעות עם הלקוח" (עמ' 4 לפרוטוקול).
אולם, משנשאל האם היה בקשר עם לאומי קארד מאז אפריל ועד להגשת הבקשה טען כי היה בקשר טלפוני ואילו לגבי בנק לאומי אישר כי לא היה בקשר כלל.
מכאן עולה כי גם אם היה קשר כלשהו עד אפריל, הרי שקשר רציף ופגישות בוודאי שלא היו מאז אפריל ועד להגשת הבקשה.
באשר לויזה כ.א.ל – טען דרור כי באוגוסט או ספטמבר 2013 ניסה לקיים פגישה עם ויזה כ.א.ל כדי להבין מה קורה עם עובדים שלהם מבחינת רומן, ואז גילה כי רומן עובד בויזה כ.א.ל שהיא לקוחה שלהם.
--- סוף עמוד 12 ---
דרור נשאל אם ממרץ עד אוגוסט חברת ויזה כ.א.ל לא אמרה להם כלום על כך שרומן התחיל לעבוד איתם ותשובתו היתה "היא לא דיווחה".
תשובה זו מתחמקת ואין בה כדי לסתור את גרסת רומן בדבר ידיעה פוזיטיבית של החברה על התקשרות ויזה כ.א.ל עם המשיבים.
לאחר מכן נשאל דרור:
"ש. כאשר יושב השותף שאחראי על הקשר עם לקוחות כל כך גדולים שלושה חודשים הוא מושבת ולא עובד אתה לפחות כמנכ"ל החברה לא היית במשך כל התקופה בקשר עם הלקוחות האלה?
ת. לא הייתי".
מעדות דרור עולה כי מאז שהמשיב כבר איננו פעיל בחברה, ניתקה החברה קשר שוטף עם אותם לקוחות אשר המשיבים החלו לעבוד עבורם באפריל 2013.
ממכתבי ההתראה עולה בבירור כי החברה היתה ערה לפעולות אלה של המשיב ולכן אף התריעה על הפרת חובות אמון. אין כל מקום לקשור את משלוח המכתבים לסיפור כלשהו הקשור לאמירה של המשיב בדבר פירוק החברה שנאמרה לכאורה לאורקל.
המבקשים היו ערים להתקשרות של המשיבים עם לאומי קארד עם בנק לאומי ועם ויזה כ.א.ל ובחרו, מסיבות שלהם, לנתק למעשה את הקשר עם אותם לקוחות. בוודאי שלא נעשה על ידם דבר כדי לשמר את אותם לקוחות בדרך המצדיקה את מתן הסעדים הזמניים.
מדובר אם כן בהתקשרות הקיימת שישה חודשים לפני הגשת הבקשה, כאשר במהלך התקופה לא נעשתה פעולה כלשהי מצד המבקשים - לא כלפי הלקוחות עצמם ולא כלפי מי מהמשיבים.
אין לכן מקום למתן הסעד המתבקש ככל שהוא מתייחס ללקוחות אלה.
באשר למקורות – מדובר במכרז בו השתתפו המשיבים לאחר שהוגשה הבקשה לצו מניעה זמני.
לפי האמור בסיכומי המשיב 1 טרם נודעו תוצאות המכרז.
מדובר במקרה זה בתחרות עם לקוחה של החברה.
בהקשר זה אין כאמור רלוונטיות לעובדה כי מקורות בחרה שלא לפנות לחברה.
--- סוף עמוד 13 ---
המשיב, כמי שעומד על זכותו לממש את היותו דירקטור בחברה, אינו יכול, כאמור, להחליט בעצמו על השתתפות במכרז מטעם חברה אחרת, כל עוד לא הובא העניין על ידו לאישור הדירקטוריון של החברה.
יש לציין כי שיקול דעת הדירקטוריון בקבלת או דחיית פנייתו של המשיב והשאלה אם התקבלה מטעמים עניינים – נתונה בעקרון לבחינתו של בית משפט.
בכל מקרה מדובר בלקוח של החברה לגביו יש לתת את הסעד המתבקש.
באשר לעובדים – אין אכן מקום לפנייה כלשהי של המשיבים למי מעובדי החברה.
במסגרת חקירתו הנגדית טען המשיב כי פנייה מב/1 הינה העברה של קורות חיים בלבד, על פי בקשת עובד החברה.
נראה כי מדובר בסימנטיקה ועל המשיב להימנע מקשר כלשהו עם עובדי החברה במסגרת הצו הזמני.
ישנה הצדקה למתן הצו גם כלפי המשיבה 2.
בחקירתו הראשית אישר רומן כי סאלטו לא נתן שירותי בסיסי נתונים לפני שהוא עצמו חבר אליה וכי היא עסקה במכירות ושיווק אבל לא בשירותי בסיסי נתונים.
(עמ' 11 לפרוטוקול).
בניגוד לטענתו של רומן כי סאלטו היא זו שפנתה אליו, נאמר על ידי מר ניצן שאול בתצהירו כי הפנייה נעשתה מאת רומן אליו.
בחקירתו הנגדית טען רומן כי הוא לא זוכר אם הוא פנה לסאלטו או שסאלטו פנתה אליו.
בכל מקרה, ברור כי רק הקשר שנוצר בין רומן לבין סאלטו היווה את הבסיס לתחילת העיסוק בשירותי בסיסי נתונים על ידי סאלטו – עיסוק בו מתמחה החברה ורומן עצמו.
לכן, מן הראוי ליתן את הצו כלפי שני המשיבים ללא כל קשר לעובדה כי בין סאלטו לבין החברה - אין קשר הסכמי בו נכללת תניית אי תחרות.
התוצאה מכל האמור לעיל היא כי ניתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים להתקשר עם לקוחות החברה מלבד לאומי קארד, ויזה כ.א.ל ובנק לאומי, וכן ליצור קשר כלשהו עם מי מעובדי החברה.
--- סוף עמוד 14 ---
ההוצאות תקבענה לפי התוצאות בתיק העיקרי.
ניתנה היום, ב' טבת תשע"ד, 05 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.
חתימה
דניה קרת מאיר