בית משפט השלום בנתניה
ת"א 12418-03-19 א"א רופא מומחה בע"מ ואח' נ' וויז -סאפורט ישראל (שותפות מוגבלת) ואח'
מספר בקשה:2
לפני כבוד השופט אלי ברנד
מבקשות 1. וויז-סאפורט ישראל שירותי ניהול בע"מ
2. וויז -סאפורט ישראל (שותפות מוגבלת)
נגד
משיבה א"א רופא מומחה בע"מ
ב"כ המבקשת: עו"ד יאיר מינטוס
ב"כ המשיבה: עו"ד בני ליבני
החלטה
לפני בקשת המבקשות-הנתבעות לחייב את המשיבה-התובעת בהפקדת ערובה.
במקרה זה, באופן שאינו שגרתי, לא התנגדה המשיבה לבקשה במישור העקרוני והסכימה לחיובה בהפקדת ערובה ואת עיקר טיעונה מיקדה בשאלת סכום הערובה, אשר לטעמה אינו אמור לעלות על 10,000 ₪ בשל מצבה הכלכלי האיתן ונוכח טענתה כי תביעתה מבוססות היטב וכי מדובר בהליך פשוט הנסב בעיקרו על פרשנות חוזה והתכתבויות.
כן טענה המשיבה כי מאחר שהיא "חברת ארנק" כהגדרתה, הנעדרת נכסים וכל הכנסותיה משמשות לתשלום שכר הרופאים "העובדים בשירותה", יש להתייחס אליה כאל עוסק מורשה של בעל מניותיה.
המבקשות חלקו על מידת ביסוסה של התביעה, טענו כי היא מופרכת וכי לשם בירורה ידרשו הליכים ארוכים ומורכבים וכן טענו כי לבד מאמירה בעלמא ביחס למצבה הכלכלי נמנעה המשיבה מהבאת כל ראיה בנושא זה, הגם שהללו לכאורה מצויות בשליטתה, ולפיכך ובשל הודאתה כי היא נעדרת נכסים טענו כי על הערובה להיות בסכום גבוה.
נוכח עמדת המשיבה נהיר כי הכרעתי אמורה להתמקד אך ורק בשאלת גובה הערובה, שכם לעצם ההפקדה הסכימה.
כבר בפתח דברי אבהיר כי אינני מקבל את טענת המבקשות כי העובדה שהמשיבה טענה כי בשל האירועים נושא התביעה נגרמו לה הפסדים יש בה כשלעצמה כדי לשמש ראיה רלוונטית לענין הבקשה שלפני, שכן מרבית תביעות הפיצויים נובעות מנזקים שגרמו הפסד לניזוק והיתלות בכך לשם חיוב ניזוקים בהפקדת ערובה או קביעת גובהה יביא למצב של הטיה כמעט תמידית לרעת הניזוקים, מצב שמדיניות משפטית סבירה אינה יכולה לקבל ואף תוצאה שאינה עולה בקנה אחד עם תכלית הוראת סעיף 353א.
בה במידה, אינני מקבל את טענת המשיבה כי העובדה שהיא מהווה "חברת ארנק" מובילה לכך שיש להתייחס אליה כאל עוסק מורשה פרטי ולא כחברה, שכן גם בהיותה כזו מקנה היא למנהלה ובעל מניותיה את האפשרות להסתתר מאחורי מסך התאגדותה באופן שלא ניתן יהיה לגבות ממנה הוצאות, לו יפסקו לחובתה (לענין מטרות הוראת סעיף 353א' לחוק החברות ראו רע"א 7221/16 הטכניון מכון טכנולוגי לישראל נ' צ'רלס מילגרום (13.9.2017, פסקה 3)).
אדרבה, העובדה שהמשיבה מעידה על עצמה כי אין היא מחזיקה כל נכסים רק מעצימה את החשיבות של מטרה זו ממטרות הוראת סעיף 353א' בענייננו.
גם טענת המשיבה, מבלי שנתמכה בכל ראיה, כי היא נהנית מהכנסות נכבדות אינה משנה את תמונת סיכויי הגביה ממנה, מקום בו היא עצמה מעידה על כי סכומים אלה אינם נותרים ברשותה ומועברים ישירות אל הרופאים העובדים בשירותה ואל עובדיה ומנהלה.
יתרה מכך, במקרים רבים בפסיקה נקבע, גם ללא אמירה כזו של תובעת על עצמה, כי לא זו בלבד שלא די באמירה גרידא לענין איתנותה הכלכלית אלא אף כי אין די בראיות דוגמת מכתב רואה חשבון או דו"ח לא מבוקר כדי להוכיח איתנות שכזו ויש צורך בהגשת ראיות כבדות משקל המניחות את הדעת לשם כך (ראו למשל – ת"א (מחוזי תל אביב) 17679-05-17 אם תקשורת המונים בע"מ נ' בזק בינלאומי בע"מ (8.11.2018); ת"א (מחוזי תל אביב) 37249-04-12 הדסה חי השקעות (1995) בע"מ נ' טוונטי האנדרד נכסים בע"מ (6.2.2015); רע"א (מחוזי תל אביב) 25096-02-17 או אם סי ניהול ואחזקות בע"מ נ' תדיראן טלקום - שרותי תקשורת בישראל- שותפות מוגבלת (14.2.2017) ועוד ועוד).
בכל מקרה, העובדה שכל טענות המשיבה לענין איתנותה הכלכלית הן אמירות בעלמא ללא הצגת ראיה כלשהי לא רק שמביאה למסקנה שטענה זו כלל לא הוכחה, אלא אף מדובר במצב בו נמנעה מהבאת ראיות המצויות בשליטתה אשר חזקה בשל כך כי לו הובאו היו פועלות לרעתה (ראו למשל ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736, 760 (16.12.1980)).
עם זאת, עצם נכונותה העקרונית של המשיבה להפקיד ערובה יש בה כדי לצמצם במידת מה את משמעותה של החזקה האמורה במקרה דנן.
מאחר שהחלטתי זו עוסקת אך בשאלת גובה הערבות אשר תושט על המשיבה, יש לפנות אל השיקולים בענין זה שהתווה בית המשפט העליון, וכך נקבע ברע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.2009), לאחר קביעת תהליך תלת שלבי בכל הנוגע לבקשות על פי סעיף 353א (סעיף 13 לפסק הדין) –
"משמסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים"
את השיקולים העקרוניים הרלוונטיים מנה בית המשפט העליון מעט מוקדם יותר באותה פסקה בפסק דין, וכך קבע –
"... בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג ... אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה (ראו: פרשת אויקל). עם זאת, ראוי להוסיף כאן שתי הערות:
(א) בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת – להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו: פרשת אויקל).
(ב) בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד"
כפי שציינתי לעיל, בנידון דידן אין השיקולים המפורטים בפסק הדין משמשים להכרעה בשאלה האם יש מקום להפקדת ערובה אלא בשאלת גובהה.
הזכות החוקתית המרכזית העומדת על הפרק בענין שלפני היא זכות הגישה לערכאות, אשר הדרישה להפקדת ערובה כתנאי להמשך ניהול ההליך יש בה כדי להגבילה ולפגוע בה.
ברם, מקום בו העידה על עצמה המשיבה כי היא איתנה מבחינה פיננסית ובלשונה (סעיף 2 לתשובה) – "יש לה הכנסות של מאות אלפי ₪ בשנה שיאפשרו לה לשאת בתשלום הוצאות משפט ללא קושי", יקשה עליה לטעון בה בעת כי הפקדת ערובה תגביל את גישתה לערכאות באופן כזה שישלול אותה ממנה או יהפוך אותה לכמעט לא קיימת.
אשר לנסיבות מיוחדות בעטין יהיה זה מוצדק להקל על המשיבה באופן מיוחד בסכום הערבות, לא מצאתי כי כאלה הועלו על ידי המשיבה.
אשר לסיכויי התביעה, לאור הוראת בית המשפט העליון כי אל לו לבית המשפט להדרש בהרחבה לבחינת סוגיה זו אלא אם מדובר במקרי קיצון – אשר אינני סבור כי ענייננו כזה – איני מוצא כי שיקול זה יש בו כדי להשליך על התוצאה בבקשה שלפני.
למען הזהירות אבהיר מיד כי אל לה לאמירתי לעיל, כי אין מדובר במקרה קיצון לענין סיכויי התביעה, להתפס כאמירה פוזיטיבית לענין קיומם של סיכויי תביעה גבוהים או להפך אלא רק כי אין זה מקרה קיצוני של סיכויים טובים או העדרם, ומעבר לכך אינני נדרש לנושא זה.
לאור האמור נותר לי רק לשקול מהן העלויות הסבירות של ניהול הליך זה ולשקלל אותן אל מול העובדה שאין כל וודאות כי בסופו של הליך תחוייב המשיבה בהוצאות.
התובענה שלפני היא תביעה כספית על סך 332,000 ₪ בגין הפרה נטענת של חוזה בין הצדדים לאספקת יישומונים (אפליקציות) לביצוע תקשורת חוזי (וידאו) אשר נועדו לשמש למתן שירות על ידי רופאי המשיבה ללקוחותיה.
לטענת המשיבה היישומונים סופקו כשאינם תקינים ובשל כך עותרת המשיבה להשבת סך של 72,000 ₪ אשר שלמה עבור פיתוח יישומונים אלה ולפיצוי בסך 250,000 ₪ בגין אובדן הכנסות נטען עקב מגעים לביצוע עסקאות אשר לא בשלו לכלל התקשרות, לטענתה בשל כשלי המערכת שלה הנובעים מן הליקויים ביישומונים.
מבלי להכנס בשלב זה לעומקן של טענות ההגנה, מדובר בתובענה בה יהיה על התובעת להוכיח הן את הליקויים והן את אובדן ההכנסה.
קיימת סבירות לא מבוטלת כי הליכים אלה יהיו כרוכים בהגשת חוות דעת מומחים, ייתכן אף כי לא רק בתחום אחד, ואין זה מן הנמנע שיהיה צורך גם במינוי מומחה או מומחים מטעם בית המשפט לצורך הכרעה.
משמעות הדברים היא כי קיימת מידה לא מבוטלת של סבירות שמדובר בהליך אשר ניהולו יהיה יקר יחסית ובהתאם עלולות בתומו להפסק הוצאות בסכום נכבד.
לאור האמור, ולאחר שהבאתי בחשבון גם את סכום התביעה ונתתי דעתי גם לעובדה שאין כל וודאות כי התביעה תדחה ויפסקו בסופו של דבר הוצאות לחובת המשיבה, אני מורה כדלקמן:
א. המבקשת תפקיד עד יום 4.8.19 ערבות בנקאית צמודה או פקדון כספי בקופת בית המשפט בסך 25,000 ₪.
ב. לא תופקד הערבות עד המועד האמור תמחק התביעה ללא צורך בהחלטה אחרת והמבקשת תוכל לטעון לענין הוצאותיה.
ג. תופקד הערובה במועד ימשכו ההליכים כסדרם.
ד. אין באמור לעיל כדי להשליך על המועדים שנקבעו כבר ביחס להליכי ביניים בתובענה, כל עוד לא נמחקה.
ניתנה היום, ל' סיוון תשע"ט, 03 יולי 2019, בהעדר הצדדים.
אלי ברנד