7. על פי הנטען בכתב התביעה, הייתה הדוברה השנייה מבוטחת בביטוח בגין נזקי רכוש על ידי המבטח, התובעת מס' 5, חברה זרה הרשומה ברומניה (להלן: המבטחת). בשל הנזקים שנגרמו לדוברה השנייה, שילמה המבטחת לבעלות הדוברה תגמולי ביטוח בסך של 191,746 $ ועוד 224,490 יורו. עם ביצוע התשלום, חתמו התובעות על כתבי קבלה ושחרור (נספחים 3 ו-4 לכתב התביעה).
8. בעקבות כל אלו הגישו התובעות והמבטחת את התביעות בתיק זה. התובעות 1-4 עותרות בכתב התביעה לחייב את האנייה ובעלייה וכן את חברת נמל חיפה בע"מ (להלן: הנמל) לפצותן על הנזקים וההפסדים שנגרמו להן כתוצאה מהתאונה. המבטחת הצטרפה לתביעה ועתרה לחייב את האנייה ובעליה וכן את הנמל לשפותה בגין תגמולי הביטוח ששולמו לתובעות. סך כל התביעות שפורטו בכתב התביעה היה 12,712,255 ₪.
יצוין כי במקביל הוגשה גם תביעה על ידי המזמינה (תיק 35664-11-18). הדיון בשתי התובענות אוחד.
הבקשות
9. הנמל הגיש כתב הגנה וכן את הבקשות מושא החלטה זו. בבקשה מס' 2 עותר הנמל לסלק את תביעתה של המבטחת על סף. בבקשה נטען כי זכות התחלוף על פי סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, עליה סמכה המבטחת תביעתה, אינה עומדת למבטחת שכן הזכות עומדת רק למבטח שקיבל רישיון מבטח ישראלי, על פי חוק הפיקוח על שירותים פיננסים (ביטוח), תשמ"א-1981 (להלן: חוק הפיקוח). הואיל והמבטחת היא חברה זרה שאינה מחזיקה ברישיון ישראלי על פי חוק הפיקוח, כך נטען, לא עומדת לה זכות התחלוף. הנמל טוען גם כי כתבי הקבלה והשחרור אינם כוללים המחאת זכויות תביעה למבטחת, ומכל מקום, לא ניתן על פי הדין להמחות זכויות תביעה לפיצוי בגין אירוע נזיקין.
10. בבקשה מס' 3 עותר הנמל לחייב את התובעות, בעלות הדוברות, להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו. נטען כי מדובר בחברות זרות הרשומות בתורכיה. תורכיה אינה צד לאמנת האג בדבר ביצוע פסקי דין, אין לתובעות נכסים בישראל ודי בכך כדי לחייבן בהפקדת ערובה. עוד נטען כי מדובר בתאגידים זרים ועל כן קיים חשש שמא לא ישלמו את הוצאות הנמל, אם תביעתן כנגדו תידחה.
מוסיף הנמל וטוען כי סיכויי הצלחת התביעות לגופן קלושים וכי אין להטיל עליו כל אחריות. הנמל, כך נטען, אינו אחראי לתאונה שכן מקורה, כאמור בכתב התביעה עצמו, בתקלה במערכות ההיגוי של האנייה.
11. התובעות כולן מתנגדות לבקשות והגישו תגובות מפורטות. בקצרה נבהיר כי לטענת המבטחת, סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, המקנה למבטח ששילם תגמולי ביטוח למבוטח זכות תחלוף, חל גם על מבטח ימי זר, בשונה ממבטח אחר. לחלופין נטען, כי ניתן לבסס את זכות התחלוף על עקרונות כלליים של דיני עשיית עושר ולא במשפט. המבטחת גם טוענת כי סעיף 22 לפקודת הנזיקין אינו חוסם הגשת תובענה המתבססת על זכות תביעה בדין זר.