החלטה
בקשות מס' 2, 3
1. במסגרת העבודות לבניית נמל המפרץ בחיפה שכרה הוזמנו התובעות 1-4 לבצע עבודות בנייה שונות באמצעות הדוברות D/P Rising Sun ו-S/B Pasha. ביום 4/2/2018 הגיעה למפרץ חיפה האנייה CHRYSOPIGI, מכלית הנושאת דלקים, ופגעה בדוברות. בעקבות הנזקים שנגרמו לדוברות, שילמה להן חברת הביטוח, התובעת מס' 5, שהיא חברה זרה, תגמולי ביטוח.
2. בתביעה מושא תיק זה, עותרות בעלות הדוברות לחייב את הנתבעות, האנייה ובעליה ונמל חיפה, לפצותם על נזקיהם. לתביעה הצטרפה גם חברת הביטוח העותרת לחייב את הנתבעות לשפותה בגין תגמולי הביטוח ששילמה לבעלות הדוברות.
3. בבקשות העומדות להכרעה כעת עותרת חברת נמל חיפה לסלק על הסף את תביעתה של חברת הביטוח – התובעת 5, ולחייב את התובעת להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה בהליך.
המחלוקת העיקרית עניינה בשאלה האם עומדת למבטח זר זכות תחלוף (סוברוגציה) מכוח סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"ד-1982, או מכל מקור חוקי אחר.
רקע
4. במפרץ חיפה מוקם על ידי השותפות אשטרום שפיר הקמת נמל חדש בע"מ (להלן: המזמינה)
נמל חדש שיכונה נמל המפרץ. לצורך ביצוע עבודות בניית הנמל והקמת שובר גלים, התקשרה המזמינה עם התובעות 1-4 (להלן: התובעת) שהן חברות זרות שמקום מושבן בתורכיה, בהסכם לביצוע עבודות להארכת שובר הגלים הראשי, הקמת שובר גלים משני, הקמת רציפים ועוד. לצורך ביצוע העבודות עשו התובעות שימוש בשתי דוברות; האחת- Rising Sun- דוברה נפתחת שעליה משנעים סלעים הדרושים להקמת שובר הגלים מהחוף למקום הצבתם; והשנייה- Pasha - דוברה שעליה מנוף הפורק את הסלעים ומניחם במקום על שובר הגלים הנבנה.
5. ביום 4/2/2018 הגיעה למפרץ חיפה האנייה CHRYSOPIGI (להלן: האנייה), שהיא מכלית נושאת דלקים. על פי הנטען בכתב התביעה, בעת כניסת האנייה לנמל חיפה ובהיותה תחת ניתוב, איבד צוות האנייה את השליטה עליה והאנייה המשיכה לשוט, ללא שליטה, ישירות לכיוון הדוברות. נטען כי האנייה התנגשה בדוברה הנפתחת Pasha והדפה אותה אל עבר הדברה השנייה – Rising Sun (להלן: הדוברה השנייה). כתוצאה מהתנגשות זו נהדפה הדוברה השנייה אל שובר הגלים, וגרמה לו לנזקים (האירוע האמור יכונה להלן: התאונה).
6. כתוצאה מהתאונה ניזוקו הדוברות ושובר הגלים. הדוברה השנייה נתקעה על השובר והיה צורך לחלצה. לצורך תיקון הדוברה, היא נגררה למספנה בתורכיה. גם שובר הגלים ניזוק, העבודות להקמתו עוכבו, וגם למזמינה נגרמו נזקים.
7. על פי הנטען בכתב התביעה, הייתה הדוברה השנייה מבוטחת בביטוח בגין נזקי רכוש על ידי המבטח, התובעת מס' 5, חברה זרה הרשומה ברומניה (להלן: המבטחת). בשל הנזקים שנגרמו לדוברה השנייה, שילמה המבטחת לבעלות הדוברה תגמולי ביטוח בסך של 191,746 $ ועוד 224,490 יורו. עם ביצוע התשלום, חתמו התובעות על כתבי קבלה ושחרור (נספחים 3 ו-4 לכתב התביעה).
8. בעקבות כל אלו הגישו התובעות והמבטחת את התביעות בתיק זה. התובעות 1-4 עותרות בכתב התביעה לחייב את האנייה ובעלייה וכן את חברת נמל חיפה בע"מ (להלן: הנמל) לפצותן על הנזקים וההפסדים שנגרמו להן כתוצאה מהתאונה. המבטחת הצטרפה לתביעה ועתרה לחייב את האנייה ובעליה וכן את הנמל לשפותה בגין תגמולי הביטוח ששולמו לתובעות. סך כל התביעות שפורטו בכתב התביעה היה 12,712,255 ₪.
יצוין כי במקביל הוגשה גם תביעה על ידי המזמינה (תיק 35664-11-18). הדיון בשתי התובענות אוחד.
הבקשות
9. הנמל הגיש כתב הגנה וכן את הבקשות מושא החלטה זו. בבקשה מס' 2 עותר הנמל לסלק את תביעתה של המבטחת על סף. בבקשה נטען כי זכות התחלוף על פי סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, עליה סמכה המבטחת תביעתה, אינה עומדת למבטחת שכן הזכות עומדת רק למבטח שקיבל רישיון מבטח ישראלי, על פי חוק הפיקוח על שירותים פיננסים (ביטוח), תשמ"א-1981 (להלן: חוק הפיקוח). הואיל והמבטחת היא חברה זרה שאינה מחזיקה ברישיון ישראלי על פי חוק הפיקוח, כך נטען, לא עומדת לה זכות התחלוף. הנמל טוען גם כי כתבי הקבלה והשחרור אינם כוללים המחאת זכויות תביעה למבטחת, ומכל מקום, לא ניתן על פי הדין להמחות זכויות תביעה לפיצוי בגין אירוע נזיקין.
10. בבקשה מס' 3 עותר הנמל לחייב את התובעות, בעלות הדוברות, להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו. נטען כי מדובר בחברות זרות הרשומות בתורכיה. תורכיה אינה צד לאמנת האג בדבר ביצוע פסקי דין, אין לתובעות נכסים בישראל ודי בכך כדי לחייבן בהפקדת ערובה. עוד נטען כי מדובר בתאגידים זרים ועל כן קיים חשש שמא לא ישלמו את הוצאות הנמל, אם תביעתן כנגדו תידחה.
מוסיף הנמל וטוען כי סיכויי הצלחת התביעות לגופן קלושים וכי אין להטיל עליו כל אחריות. הנמל, כך נטען, אינו אחראי לתאונה שכן מקורה, כאמור בכתב התביעה עצמו, בתקלה במערכות ההיגוי של האנייה.
11. התובעות כולן מתנגדות לבקשות והגישו תגובות מפורטות. בקצרה נבהיר כי לטענת המבטחת, סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, המקנה למבטח ששילם תגמולי ביטוח למבוטח זכות תחלוף, חל גם על מבטח ימי זר, בשונה ממבטח אחר. לחלופין נטען, כי ניתן לבסס את זכות התחלוף על עקרונות כלליים של דיני עשיית עושר ולא במשפט. המבטחת גם טוענת כי סעיף 22 לפקודת הנזיקין אינו חוסם הגשת תובענה המתבססת על זכות תביעה בדין זר.
12. התובעות כולן סבורות כי אין לחייבן בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנמל. נטען כי סיכויי התביעה גבוהים, שכן בעת התאונה הייתה אנייה תחת ניתוב של נתב מנמל חיפה. עוד נטען כי הנמל נתבע גם על ידי המזמינה, שכנגדה לא התבקשה בקשה דומה, דבר המעיד, כך נטען, על היעדר תום לב בהגשת הבקשה.
דיון והכרעה
13. כפי שיפורט להלן, הגעתי למסקנה כי אין לסלק את התביעה על הסף וכי עומדת למבטחת זכות תביעה. מאידך, מצאתי כי ראוי לחייב את התובעת להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו של הנמל.
את הדיון אפתח במספר הערות על זכות התחלוף שעומדת במוקד הבקשה לסילוק התביעה על הסף.
זכות התחלוף
14. כאשר מתרחש אירוע בו נגרם לאדם נזק, עשויות לעמוד לו זכויות תביעה כנגד גורמים שונים ובהם כנגד המזיק שגרם לנזק באשמו, כנגד חייבים חוזים לשיפוי ועוד. בין היתר עשויה לעמוד לניזוק זכות תביעה כנגד מי שעמו התקשר בחוזה ביטוח המזכה אותו בשיפוי בקרות מקרה ביטוח הכולל את אירוע הנזק שהתרחש.
משולש זה של מזיק, ניזוק ומבטח מחייב הסדרה. מחד גיסא, נדרש להבטיח כי הניזוק יקבל פיצוי על מלוא נזקיו, ומאידך גיסא יש להבטיח כי המזיק לא ישלם יותר ולא פחות מכפי הנזק שגרם.
15. הסדרת מערכת היחסים במשולש האמור יכולה הייתה למצוא פתרונה במערכת הסכמים אלא שהדין מגביל את האפשרות להמחאת זכויות תביעה בגין נזק. סעיף 22 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע את הכלל ולפיו "הזכות לתרופה בשל עוולה, וכן החבות עליה, אינה נותנת להמחאה אלא מכוח הדין" (ראו ג', טדסקי, דיני הנזיקין – תורת הנזיקין הכללית, 667(תשל"ז)). לכלל האוסר המחאת זכות לתרופה כגון עוולה קיימים חריגים שונים כגון המאפשרים את ההמחאה והסדרת זכות התביעה לצד שלישי ששילם לניזוק תשלום להשבת נזקיו. החריג המרכזי לכלל האמור מצוי בהוראת התחלוף שבסעיף 62 לחוק חוזה הביטוח.
הוראה זו קובעת כדלקמן:
(א) הייתה למבוטח בשל מקרה הביטוח גם זכות פיצוי או שיפוי כלפי אדם שלישי, שלא מכוח חוזה ביטוח, עוברת זכות זו למבטח מששילם למוטב תגמולי ביטוח וכשיעור התגמולים ששילם.
(ב)המבטח אינו רשאי להשתמש בזכות שעברה אליו לפי סעיף זה באופן שיפגע בזכותו של המבוטח לגבות מן האדם השלישי פיצוי או שיפוי מעל לתגמולים שקיבל מהמבטח.
(ג) קיבל המבוטח מן האדם השלישי פיצוי או שיפוי שהיה מגיע למבטח לפי סעיף זה, עליו להעבירו למבטח; עשה פשרה, ויתור או פעולה אחרת הפוגעת בזכות שעברה למבטח, עליו לפצותו בשל כך.
(ד) הוראות סעיף זה לא יחולו אם מקרה הביטוח נגרם שלא בכוונה
בידי אדם שמבוטח סביר לא היה תובע ממנו פיצוי או שיפוי, מחמת קרבת משפחה או יחס של מעביד ועובד שביניהם
הוראה זו מגבשת את עקרון התחלוף מקנה למבטח ששילם לניזוק תגמולי ביטוח זכות להיכנס לנעליו של הניזוק בתביעתו כנגד המזיק (ראו על זכות התחלוף רע"א – 7817/99 אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' קופת חולים מכבי, פ"ד נז(3), 49 (2003)). אעיר כי זכות התחלוף על פי סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח חלה גם בנסיבות נוספות שבהן שילם מבטח תגמולי ביטוח למבוטח ולא רק כאשר המבוטח הוא הניזוק אולם ההליך הנוכחי עוסק רק בביטוח רכוש שניזוק ולכן אתייחס רק לחלופה זו).
16. ברע"א 7817/99 הנ"ל מבהיר בית-המשפט כי מקורו של עיקרון התחלוף מצוי בדיני עשיית העושר ולא במשפט ותכליתו למנוע מהצד השלישי – לענייננו מהמזיק – להתעשר שלא כדין רק בשל כך שהמבטח פרע את חובו לניזוק. עם זאת, ניתן למצוא תכליות נוספות לעיקרון כגון הגנה על אינטרס ציבור המבוטחים, שכן אם לא יינתנו למבטח זכויות תביעה כנגד המזיק, היו המבוטחים נדרשים לשלם תשלומי פרמיה גבוהים יותר. עקרון התחלוף מבטיח גם שהניזוק לא יזכה לפיצוי יתר, גם מהמזיק וגם מהמבטח; העיקרון מבטיח התרעה של המזיק אשר יישא בעלות הנזק גם אם הניזוק מבוטח ועוד (ראו ש' ולר, חוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 - פירוש לחוקי החוזים (ג' טדסקי עורך) כרך שני, 253-252, (2007); י. אליאס, דיני ביטוח, 1165, (מהדורה שלישית – 2016)).
הבקשה לסילוק על הסף
16. עקרון התחלוף המעוגן בהוראת סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח מגביל את העברת הזכויות למבטח בתנאים הקבועים בו. טענת הנמל בתיק זה היא כי יש לקרוא להוראת הסעיף את התנאי ולפיו המבטח, הנהנה מזכות התחלוף, הוא רק מבטח אשר קיבל רישיון ישראלי על פי חוק הפיקוח.
הנמל מפנה להגדרת מבטח בחוק הפיקוח הקובע כי מבטח הוא "מי שקיבל רישיון מבטח ישראלי לפי סעיף 15(א)(1) או מי שקיבל רישיון מבטח חוף לפי סעיף 15(א)(2)". הואיל והמבטחת לא קיבלה רישיון כלשהו על פי חוק הפיקוח, כך נטען, הוא אינו בגדר מבטח הנהנה מזכות התחלוף.
17. כפי שיפורט להלן, טענה זו אינה מקובלת עליי. חוק חוזה הביטוח אינו מגדיר "מבטח" מיהו. למרות זאת, אין חולק כי קיימת זיקה בין החוק לבין חוק הפיקוח. כך למשל סעיף 1(ב) לחוק חוזה הביטוח קובע כי כל עוד לא נמסרה פוליסה למבוטח, יראו בתנאי הפוליסה שנמסרו למפקח על הביטוח, על פי הוראת חוק הפיקוח, כתנאים החלים בין המבטח למבוטח.
בשורה של פסקי דין בערכאות הדיוניות נקבע כי הזיקה בין החוקים מחייבת את המסקנה כי "מבטח" שייהנה מזכות התחלוף לפי סעיף 62 הוא רק "מבטח" כמובנו ל פי חוק הפיקוח, כלומר מי שקיבל רישיון לפעול כמבטח על פי חוק הפיקוח. (ראו למשל ת.א. 53025-11-14 V16-VIENNA ENSURANCE GROUP נ. רשות הניקוז והנחלים שרון (14/10/2015) והאסמכתאות שם)). באותם פסקי דין נבחנה זכות התחלוף של מבטח זר שבוטח בביטוח רכוש או ביטוח אחריות מבוטח בישראל.
בתי המשפט סברו, שהוראת חוק הפיקוח וחוק חוזה הביטוח נועדו להגן על זכויות המבוטחים בישראל ועל כן, שללו ממבטח זר שלא עומד בתנאי חוק הפיקוח, את מעמדו כ"מבטח".
18. עם זאת, ניתן להעלות על הדעת גם גישה הפוכה המכירה בזכות התחלוף גם של מבטח זר (ראו הדיון בספרו של י. אליאס הנ"ל עמ' 1217 – 1219). עקרון התחלוף לא נועד להגן על המבוטח מפני כוחו של המבטח. ראינו שעקרון התחלוף נועד לתכליות שונות והתכלית ה"צרכנית", כלומר התכלית של הגנה על המבוטח מפני כוחו העודף של המבטח, אינה רלבנטית להוראות התחלוף. מקורו של עיקרון התחלוף בדיני עשיית העושר. שום תכלית צרכנית אינה מצדיקה התעשרות של הניזוק שייהנה מכפל פיצוי, או התעשרות של המזיק שיופטר מתשלום על כל נזק שבגינו זכה הניזוק לשיפוי מהמבטח. גם אם התכלית הצרכנית מצדיקה את החלת חלק מתנאי חוק הפיקוח על הגדרת מבטח על פי חוק חוזה הביטוח, ניתן להגיע למסקנה כי בפרשנות הביטוי "מבטח" לצורך הוראת התחלוף בסעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, נדרש פירוש אחר. בהתאם ניתן להכיר בכך שכל מי ששילם תגמולי ביטוח, בשל מקרה ביטוח, בין אם הוא מחזיק ברישיון ישראלי ובין אם לאו, ייהנה מזכות התחלוף המוענקת למבטח.
19. זאת ועוד. גם אם יש הצדקה להחלת חוק הפיקוח על יחסי מבוטח ומבטח הפועלים בישראל, ברי שמקום בו אין למבטח או למבוטח זיקה כלשהי לישראל, כמו במקרה שלנו, אין לכך כל הצדקה. מדוע להכפיף מבטח מרומניה, שביטח רכוש של מבוטח מתורכיה, להוראת חוק הפיקוח הישראלי?. ודוקו, על החוזה הביטוח שבין המבטחת לתובעות לא חל הדין הישראלי אלא חל דין זר אשר גם בו עשויות להימצא הוראות רהות המבטיחות את ההגנה על הצרכן.
20. קבלת הטענה כי למבטח הזר בנסיבות שכאלו לא עומדת זכות התחלוף עלולה לחתור תחת תכליות עקרון התחלוף. כך למשל בנסיבות המקרה שלפנינו, עשויה גישה כזאת ל"העשיר", שלא כדין, את הנמל, שאם ייקבע כי יש לו אחריות לקרות הנזק, יופטר מפיצוי התובעות בגין כל נזק ששופה על ידי המבטחת. ברי שלא לכך הייתה כוונת השוללים את הוספת המבטח הזר כ"מבטח" לפי סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח.
21. לשאלות אלו אין הכרח לתת מענה במקרה הנוכחי, שכן עסקינן בביטוח ימי, דהיינו בחוזה ביטוח לפיו התחייבה המבטחת לשלם למבוטחות –התובעות - תגמולי ביטוח בקרות מקרה ביטוח הנובע מהתממשות סיכונים ימיים - סיכונים שמקורם בפעילות הימית של האניות (ראו הגדרת חוזה הביטוח הימי בסעיף 175 לחוק הסחר הימי העותמני משנת 1863).
נבהיר, חוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981 מסדיר הוראות שונות בנוגע לחוזי ביטוח שנכרתים בין מבוטחים למבטחים בעניינים שונים. החוק חל על סוגי ביטוחים רבים ומגוונים. עם זאת, בסעיף 72(א)(2) לחוק חוזה הביטוח נקבע מפורשות, כי הוראותיו לא יחולו על ביטוח ימי. להחרגת ענף הביטוח הימי מתחולת החוק נמצאו נימוקים שונים, כגון המשמעות הבינלאומית של חוזי הביטוח והיחסים המסחריים שבין הצדדים, השונים מיחסי צרכן - ספק בהם דן החוק (ראו ש' ולר, הנ"ל כרך שני 443, 444; ששון, דיני ביטוח עמ' 25 (מהדורה שניה, תשמ"ט); כ' חכם-אהרון, ביטוח ימי ותביעות 7 (מהדורה שישית, 1998); י' אליאס הנ"ל עמ' 46- 47).