עובד זר מתאילנד עבד במסעדה על פי אשרת שהיה בישראל לצורכי עבודה. כשהסתיימה תקופת האשרה רכשה לו המסעדה כרטיס טיסה לתאילנד אך העובד לא עלה על הטיסה, נשאר באופן בלתי חוקי בישראל אולם לא חזר למסעדה. בעוד שהמעסיק טען שבכך נטש העובד את מקום העבודה והתפטר, העובד דרש פיצויי פיטורים הן מהחברה המעסיקה והן מבעלי החברה.
בית הדין קבע שהעובד זכאי לפיצויי פיטורים אולם בעל המניות בחברה אינו אחראי אישית. השאלה האם עובד התפטר או פוטר נבחנת על פי התנהגות הצדדים, לרבות השאלה מי יזם את סיום היחסים ומי רצה להמשיך בקיומם. כאן המסעדה הודיעה לעובד שאשרת השהיה שלו הסתיימה ואף קנתה לו כרטיס טיסה ועל כן הייתה צריכה גם לבצע סגירת חשבון ולשלם פיצויי פיטורין. העובדה שהעובד לא טס אך גם לא חזר לעבודה במסעדה ללא רישיון אינה מהווה נטישה מכיוון שהמעסיק הודיע לו על סיום ההעסקה קודם לכן. לעובד מעמד מיוחד המקל על ייחוס חובות לעובדים על ידי חברה לבעלי המניות שלה, אולם אי תשלום לעובד לכשעצמו אינו מהווה עילה להרמת מסך ההתאגדות החוצץ בין בעל החברה לחברה. לשם הרמת מסך נדרשים מעשים חמורים כגון מרמה או ניצול מסך ההתאגדות בכדי להתחמק מתשלום. כאן לא נעשו כל פעולות כגון אלה ועל כן אין עילה לחיוב אישי של בעלי החברה.
פורסם ב אפיק משפטי 301 29.01.2020