כאשר צד טועה בהבנת החוזה לעתים יוכל לבטל את ההסכם גם אם לא הוטעה על ידי הצד השני

זכיין חתם עם רשת בתי קפה על הסכם זיכיון להפעלת בית קפה של הרשת. למרות שהדברים לא נרשמו בהסכם, הצדדים דיברו על כך שבית הקפה אמור היה להיפתח בקניון שאמור היה להיות מוקם, כאשר הרשת הייתה אמורה לחתום על הסכם שכירות עם בעלי הנכס. לימים הקניון לא הוקם, והזכיין דרש את השבת כספי הזיכיון.
בית המשפט קבע כי למרות שלא הייתה הפרה של ההסכם על ידי הרשת או הטעיה של הזכיין על ידה, יש מקום לבטל את ההסכם בשל טעות של הזכיין. חוק החוזים מגדיר הטעיה כאי גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן, וקובע כי מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאה של הטעיה שהטעהו הצד השני או מי מטעמו רשאי לבטל את החוזה. כאן, הזכיין ידע כי הקניון טרם נבנה והסכם השכירות טרם נחתם ולכן לא הייתה הטעיה. אולם, גם בהיעדר הטעיה, החוק מאפשר למי שהתקשר בחוזה לבטלו עקב טעות אם לא היה מתקשר בו לולא הטעות והצד השני ידע או שהיה עליו לדעת על כך ובמקרים חריגים גם במקרה שהצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך. הרשת לא ידעה על הטעות, אבל ההיגיון המסחרי מעלה כי לו ידע הזכיין שתהליך הבניה עלול להימשך פרק זמן בלתי ידוע, לא היה מתקשר בהסכם והעוול שייגרם לו אם יישאר קשור בהסכם גדול מזה שיגרם לרשת אם יבוטל בהסכם והיא תחויב בהשבת הכספים ולכן יש מקום לבטל את ההסכם.