הצגת אדם כמתחמק מחובות מהווה לשון הרע

מפלגה מסרה שיקים ללא כיסוי לספק שהכין עבורה שלטים לבחירות. לאחר שמאמציו לגבות את החוב מהמפלגה העלו חרס, לרבות בהליכים משפטיים, החל הספק במסע פרסומים נגד האדם המזוהה עם המפלגה תוך שהוא מפרסם שבית המשפט קבע שעליו לשלם את החוב ומייחס לו שימוש לרעה בעמותות ובתאגידים לצורך התחמקות מחובות.
בית המשפט קבע, כי הפרסום מהווה לשון הרע. פרסום כי אדם אינו מכבד את התחייבויותיו הכספיות, ובפרט אי תשלום חובות שנפסקו בבית משפט או בלשכת ההוצאה לפועל, נחשב כפגיעה בשמו הטוב וביושרו של אדם, כמו גם הצגתו כנזקק שאינו יכול לעמוד בחובות - והדבר נחשב ל"לשון הרע". הבחינה אם יש בפרסום משום לשון הרע נערכת לפי מבחן אובייקטיבי, ולא על פי כוונת המפרסם ואין גם חשיבות לשאלה כיצד הבין את הדברים בפועל מי שאליו נעשה הפרסום אלא השאלה מה אדם סביר היה מייחס למלים. אין גם צורך להראות כי אדם בפועל הושפל או בוזה ודי שהפרסום עלול היה להביא לתוצאה כזו. גם אם תוכן של טקסט מבהיר דברים מספיק לעתים שהכותרת משמיצה. כאן, הספק פנה אל האדם המזוהה עם המפלגה במהלך הרצאה והטיח בפני עשרות אנשים, כי הוא חייב לו כספים רבים משום שהמחאות שמסר לו חזרו. בנוסף, הספק ערך הפגנה והדפיס שלטים בהם טען, בין היתר, שגם אחרי שהפסיד בבית משפט אותו אדם מתחמק מתשלום כשהוא עדיין "נוסע בלימוזינה" ומסתתר מאחורי עמותות וחברות. זאת, למרות שההליכים היו נגד העמותה – המפלגה – ולא נגד אותו אדם. מכיוון שהפרסומים שבוצעו הציגו את הדברים כ"עובדות", לא יכול הספק להשתמש בהגנה של פרסום בתום לב של דעה על בעל תפקיד ציבורי וגם אינו עומד בדרישת תום הלב מכיוון שלא נקט באמצעים סבירים לפני הפרסום כדי להיווכח אם מפרסם אמת או לא, ולכן חויב בתשלום פיצוי בגין פרסום לשון הרע.