דירקטור החותם על תצהיר כושר פירעון כוזב בעת פירוק מרצון אחראי אישית לנושים שנפגעו מכך

חברה שווקה שייט תענוגות בים התיכון, אך ביום השלישי להפלגה נפער חור בבטן האניה, וכתוצאה נאלצה האניה לעגון בנמל רודוס ולהוריד את הנוסעים, אשר בחלוף שעות ארוכות, הוחזרו לישראל בטיסות. החברה תבעה את בעלת האניות וקיבלה פיצוי אולם לא פיצתה את הנוסעים אשר תבעו את החברה וקיבלו פיצוי חלקי בלבד. כ-6 שנים לאחר מכן פורקה החברה מרצון וחוסלה, כאשר לא היו נכסים שלה שחולקו לבעלי המניות, אולם הנוסעים ביקשו לבטל את חיסול החברה ופתחו בהליך פירוק בבית המשפט.
בית הדין דחה תביעה כספית של הנוסעים שהוגשה נגד הדירקטור שחתם על תצהיר כושר הפירעון לצורך הפירוק מרצון. להליך פירוק מרצון של חברה ישנם שני מסלולים: האחד, פירוק מרצון על-ידי בעלי המניות של החברה; השני, פירוק מרצון על-ידי נושי החברה. בהליך פירוק עצמי של החברה נדרש תצהיר של הדירקטורים לפיו החברה יכולה ומתחייבת לפרוע את מלוא חובותיה בתוך שניים-עשר החודשים מיום הפירוק, לרבות חובות שטרם התגבשו במלואם במועד החתימה על התצהיר, אולם היו ידועים לחברה. משמעות התצהיר הוא, כי אם חובות לא ייפרעו על-ידי החברה במלואם – יהיה זה מנהל החברה שחב באופן אישי לפירעון החוב. מרגע שהליך הפירוק נעשה בבית המשפט אין עוד משמעות לתצהיר כושר הפירעון. דירקטור החתום על תצהיר כושר פירעון שאינו נכון אחראי מכוח רשלנות ולשם יצירת אחריות אישית חייב להיגרם נזק וקשר סיבתי בין התצהיר הכוזב לבין הנזק. כאן, אף אם הייתה החברה מצהירה כי אינה בעלת כושר פירעון, וסמכות הפירוק הייתה עוברת לידי הנושים – עדיין לא היה לנוסעים ממה להיפרע והם לא שינו לרעה את מצבם בשל תצהיר כושר הפירעון הכוזב ועל כן, למרות אי הנוחות בכך שהדירקטור חתם על תצהיר כושר פירעון כוזב, אין לנוסעים עילת תביעה אישית נגדו.