זוג התגורר בדירה שהבעל רכש טרם הנישואין, ואשר לפי הסכם הממון נשארה בבעלותו הבלעדית. לימים רכשו הזוג דירה משותפת, והאישה ביקשה להחיל על חלקה ברכישה פטור או לפחות הקלות ממס בגין רכישת דירה יחידה.
בית המשפט העליון קבע, כי מאחר והסכם הממון בין בני הזוג היה אותנטי וקוים לאורך זמן, יש לראות בכל אחד מבני הזוג כיחידה נפרדת לצורכי פטור ממס. החוק קובע כי בני זוג וילדיהם שטרם מלאו להם 18 שנים ייחשבו כיחידה אחת לעניין פטור או הקלות מס ברכישת דירת מגורים יחידה. אולם, החוק מציין שני חריגים: האחד, בני זוג הגרים דרך קבע בנפרד, והשני: ילדים שנישאו, גם אם טרם מלאו להם 18. מקרים נוספים בהם לא יראו בני זוג כיחידה משפחתית אחת הם כאשר מדובר ברכישות שבוצעו לפני מועד הנישואין, או כאשר מבחינה קניינית מקיימים בני הזוג הפרדה רכושית ביחס לכל או לחלק מנכסי המקרקעין אשר בבעלותם. החריג האחרון מתקיים כל עוד קיים הסכם יחסי הממון בין הצדדים שאינו מלאכותיולא נזנח במהלך חיי הנישואין המשותפים, גם אם בני הזוג מנהלים משק בית משותף ואף מתגוררים בדירה השייכת רק לאחד מבני הזוג. כאן, הסכם הממון היה אותנטי, הכיל הפרדה רכושית מלאה וקוים על ידי הצדדים לאורך השנים, ולכן הגם שבני הזוג ניהלו משק בית משותף והבעל נשא בהוצאות דירת המגורים, אין לראות בבני הזוג כיחידה אחת לצורכי המס ויש להעניק לאישה את ההקלות הקבועות בחוק.