בחוזה בין שני צדדים מתוחכמים יש להידרש ללשון החוזה לצד ההיגיון הכלכלי שלו

כחלק ממתן מימון לעסקה רכישה, המממן קיבל אופציה למימוש אחד הנכסים הקשורים בעסקה, במקום מקבל המימון, בתוך 30 יום מיום שמוכר אותו נכס יבטל בהודעה בכתב את העסקה לגבי אותו נכס. כשהמממן מימש את האופציה, טען מקבל המימון שחלפו 30 יום מאז שהודיע למממן על ביטול אותה עסקה ולכן האופציה פקעה.

בית המשפט קבע, כי האופציה מומשה כדין. ככלל, בפרשנות חוזה, יש לתת משקל בכורה ללשונו. זאת בפרט כאשר מדובר בחוזה עסקי שנכרת בין צדדים מתוחכמים. אולם, כאשר קיים ויכוח בין הצדדים אודות פרשנות ההסכם, יש להידרש גם להיגיון הכלכלי ולסבירותו הכלכלית, אשר יכולים לשמש אמת מידה לרצונם של הצדדים. כאן, מעבר לעובדה שלשון ההסכם מצביעה על כך שמאחר ועסקת הרכישה בוטלה, למממן הייתה הזכות לממש את האופציה, גם ההיגיון הכלכלי, לפיו הסכם האופציה נכרת על רקע אי ודאות סביב השאלה האם העסקה תצא אל הפועל כדי להקנות ביטחון למממן, יש בו כדי להעיד על כך שנדרשה הודעה בכתב חתומה על ידי מוכר הנכס על ביטול עסקת רכישת הנכס כדי שתתחיל להיספר תקופת 30 הימים ולא מספיקה ידיעה על כך.