הימנעות מהפעלת שיקול דעת עצמאי בהצבעה על ידי דירקטור מהווה הפרה של חובת האמון לחברה

חברה המשמשת כשותף כללי בשותפות ציבורית קבעה בהסכם בעלי המניות שלה, ולאחר מכן גם בתקנונה, כי לאחד מהדירקטורים בדירקטוריון הכולל, בין היתר, אף דירקטורים חיצוניים, יהא שיקול דעת בלעדי בכל החלטה בנוגע לעניינים מקצועיים שאינם פיננסיים.

בית המשפט קבע, כי ההוראה בתקנון נוגדת את הוראות החוק ועל כן לא ניתן להעניק לדירקטור את שיקול הדעת הבלעדי כאמור. החוק קובע את סמכויות הדירקטוריון ותפקידיו ואף קובע כי על דירקטורים מוטלת החובה להפעיל שיקול דעת עצמאי בהצבעותיהם בדירקטוריון. החוק אף קובע כי ככול שדירקטורים לא יפעילו שיקול דעת עצמאי כאמור, עשוי הדבר להוות הפרה של חובת האמונים המוטלת עליהם כלפי החברה. החובה אף מתחזקת כאשר המדובר בדירקטורים חיצוניים אשר תפקידם להוות שומרי סף כנגד יכולת בעל השליטה להשתמש בדירקטוריון כדי להפיק תועלת אישית על חשבון החברה. משכך, מנגנון המקנה כוח הכרעה בלעדי לדירקטור אחד, בעיקר כאשר הכוח כאמור מוענק לו בתחומים נרחבים ומשמעותיים, מנוגד לחובת הדירקטורים להפעיל שיקול דעת עצמאי ולמעשה מבטל את שיקול דעתם לחלוטין נוכח כוח ההכרעה של דירקטור אחר. כאן, הסכם בעלי המניות ותקנון החברה העניקו לדירקטור מסוים שיקול דעת בלעדי בכל העניינים המקצועיים של החברה, באופן אשר מעקר מתוכן את שיקול הדעת של שאר הדירקטורים ושל הדירקטורים החיצוניים, ומהווה הפרה של חובתם להפעיל שיקול דעת עצמאי. כך, הוראות הסכם בעלי המניות והתקנון הינם בלתי חוקיות ועל החברה מוטלת החובה לשנותם.