חוזה לא משתכלל לחוזה מחייב כשחסרים בו פרטים שאחד הצדדים עשוי לראות כמהותיים

צד להסכם מכר טען שהצד השני הפר תנאי מהותי בהסכם ולכן זכאי לפיצוי. בית המשפט קבע כי התנאים המרכזיים שיכול ויביאו ליצירת חוזה מחייב הם גמירות דעת ומסוימות. על גמירות הדעת ניתן ללמוד מאמות מידה חיצוניות בהן נסיבות העניין, התנהגות הצדדים, דברים שנאמרו לפני כריתת החוזה, ותוכן החוזה. את הקביעה שאכן נכרת חוזה מחייב תוך השלמת הפרטים החסרים בו ניתן לבצע רק כשמדובר בפרטים שניתן להסיק לגביהם, כי הצדדים לא ראו בהם תנאים מהותיים לעסקה. פרטים שלא הושגה לגביהם הסכמה ושמסתברת יותר המסקנה שאילו הייתה מתעוררת מחלוקת לגביהם המשא ומתן לא היה מבשיל כדי חוזה מחייב, יש לראות כפרטים מהותיים. במקרה זה ההסכם היה חסר פרטים שאחד הצדדים ראה כמהותיים ועולה החשש שככל שלא הייתה מושגת הסכמה לגביהם אותו צד לא היה מתקשר בהסכם ולכן לא קיים חוזה מחייב.