זיכרון דברים לקראת הסכם רכישה עשוי להיחשב להסכם מחייב

לאחר חתימה על זיכרון דברים להשכרת דירה ולקראת חתימה על הסכם סופי ומחייב, ניסה אחד הצדדים לשפר את תנאי העסקה כפי סוכמו בזיכרון הדברים והצד השני התנגד לכך בטענה כי הדבר מהווה הפרה של זיכרון הדברים. בית המשפט חזר על ההלכה לפיה מעמדו של זיכרון דברים יכול להיות כהסכם מחייב כאשר לא נחתם חוזה בסופו דבר או כשלב במשא ומתן בין צדדים והדבר תלוי בנסיבות הספציפיות של העניין. כדי שזיכרון הדברים ייחשב להסכם מחייב, עליו להעיד כי הצדדים התכוונו להתקשר בהמשך בהסכם מחייב וכן, צריכות להיכלל בו הסכמות על הפרטים המהותיים של העִסקה. במקרה דנן זיכרון הדברים דינו כהסכם מחייב והצד שניסה לשפר את עמדותיו ולהגיע להסכמות חדשות ביחס לאלו שהושגו בזיכרון הדברים הפר את ההסכם.