חליפת דואר אלקטרוני יוצרת הסכם מחייב, לרבות הסכם בוררות, גם אם ההסכם שנשלח לא נחתם בפועל

בית המשפט העליון דן לאחרונה בשאלת קיומה של תניית בוררות תקפה בהסכם בין צדדים אף שההסכם לא היה חתום.  במקרה זה נשלח ההסכם לצדדים באמצעות דואר אלקטרוני אולם הוא לא נחתם.  בית המשפט קבע, כי אמנת ניו יורק בדבר הכרתם ואכיפתם של פסקי בוררות חוץ, 1958, מכירה גם בהסכם בוררות אשר אינו חתום אך הוא כלול "בחליפת מכתבים או טלגרמות," וכי נוכח ההתקדמות הטכנולוגית והמגמה בדין הבינלאומי להתאים את פרשנות האמנה להתקדמות זו, ניתן לראות בהודעת דואר אלקטרוני כ"מכתב" או "טלגרמה".  מכאן שלאור שליחת ההסכם בהודעת דואר אלקטרוני והסתמכותם של הצדדים הלכה למעשה על ההסכם, יש לראות ולהכיר בקיומו של ההסכם כהסכם תקף לכל דבר ועניין וכך גם תניית הבוררות הכלולה בו תקפה.  בית המשפט קובע עוד, כי יש לפרש את סעיף 2(2) לאמנה באופן המגשים את תכליתה, כאשר יש ליתן עדיפות לפרשנות המקיימת את תניית הבוררות על פני פרשנות המאיינת אותה.