בית המשפט המחוזי בירושלים דן לאחרונה בשאלה האם ניתן לקבוע כי פסק בוררות לוקה בחוסר סמכות בשל העובדה, כי הבורר נימק את הפסק שנתן וזאת חרף הוראה מפורשת בהסכם הבוררות הקובעת, כי הבורר לא ינמק את הפסק.
ברירת המחדל על פי חוק הבוררות הינה כי הבורר אינו מחויב בנימוק הפסק ואולם, במקום בו נקבע בהסכם הבוררות כי הפסק ניתן לערעור לפני הבורר אזי על הבורר לנמק את פסק הבוררות. עוד קובע החוק, כי עילה לביטול הפסק היא אם הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לתת נימוקים לפסק והבורר לא עשה כן.
בית המשפט קבע, כי יש להבחין בין אי הנמקה כאשר הצדדים הסכימו והורו לבורר לנמק הפסק, לבין מצב שהוסכם כי הפסק לא ינומק ואף על פי כן בחר הבורר לנמקו. במקרה זה, קבע בית המשפט, כי משהסכימו הצדדים למתן פסיקתה שלא תכלול את ההנמקה וכן ניתנה פסיקתה המכילה רק את החלק האופרטיבי של פסק הבורר, ללא נימוקיו, הרי שאין זה המקרה אשר לאורו יש להורות על ביטול פסק בוררות.