הפרת חובת גילוי ניגוד עניינים של בורר תבטל פסק הבורר רק אם קיים חשש ממשי למשוא פנים

בית המשפט המחוזי דחה בקשה לביטול פסק בורר בעילת ניגוד עניינים הנובע מכך שמשרדו של הבורר סיפק שירותי רישום שיעבודים לאחד הצדדים וקבע, כי בהעדר חשש כלשהו למשוא פנים, אין מקום לפסול את הבורר ולבטל את פסק הבוררות.
בית המשפט קבע, כי על אף שעילת ביטול בשל ניגוד עניינים של בורר אינה מנויה במפורש בין עילות הביטול המנויות בחוק הבוררות, היא מהווה עילה לפסלות הבורר כאשר בית המשפט רשאי לבטל פסק בורר במקרה בו קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור. בית המשפט מציין שלוש קבוצות של נסיבות העשויות להצדיק ביטול הפסק לפי עילה זו: פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי; נתגלו עובדות חדשות חשובות שיש בהן כדי לשנות את פני ההליך מיסודו; תרמית שהשפיעה על מתן הפסק. תפקידו של בית המשפט בפיקוח על פסק הבורר מצומצם לבדיקה של תקינות ההליך.
חובת הבורר להימנע מניגוד עניינים מעוגנת בחוק הבוררות, הקובע את חובת הבורר לנהוג בנאמנות כלפי הצדדים לבוררות וכן, נגזרת מאופיו המעין שיפוטי של תפקיד הבורר. בית המשפט קבע, כי כאשר פסק הבוררות נגוע בניגוד עניינים או ניתן תוך משוא פנים, התערבותו של בית המשפט נדרשת לא רק למען הצדדים עצמם, אלא למען האינטרס הציבורי הכללי בקיומו של שלטון החוק, בשמירה על עקרונות היסוד של השיטה וכן בהגנה על אמון הציבור במוסד הבוררות.
חובת הגילוי חלה על בורר לגבי עובדות שיש בהן כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים של הבורר, והיא חלה גם על ניגוד עניינים של שותפיו ועובדיו של הבורר. בית המשפט קבע, כי אם הופרה חובת הגלוי, יש בכך כדי להצדיק את ביטול פסק הבורר רק אם ההפרה יוצרת חשש ממשי למשוא פנים של הבורר. במקרה זה קבע בית המשפט כי לא היה חשש למשוא פנים גם אם הבורר לא גילה את ניגוד העניינים.