ספרי הכנה לבחינות חזקה שהם דומים וצריך להוכיח יחודיות כדי לבסס הפרת זכויות יוצרים

בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה לאחרונה תביעה שהתבססה על הטענה כי ספרי הכנה של הנתבעים לקראת בחינת הרשות לניירות ערך הם למעשה העתק ספרה של התובעת.
בית המשפט קבע, כי בכדי להוכיח העתקה של יצירה, ישנו הצורך להראות כי קיים דמיון מהותי בין היצירה לבין ההעתק, כביכול. לא כל דמיון ייחשב כדמיון מהותי אלא רק כאשר הדמיון בין שתי היצירות הוא כזה, אשר אין זה סביר להניח כי הוא פרי המקרה או כל סיבה אחרת, מלבד ההעתקה.
בבוחנו את נסיבות המקרה קבע בית המשפט, כי כאשר היצירה אשר לגביה נטענת ההעתקה הינה חיבור משפטי המבוסס על הוראות חוק ותקנות, בוודאי שיהיו חלקים דומים בינה לבין יצירות דומות שכן מדובר בחומרים העומדים לרשות הכלל. מכאן, שמטבע הדברים, כל ספר הדרכה לקראת בחינות הרשות לניירות-ערך ישיק בחלקים לא מעטים לספרים הקיימים בשוק וסביר להניח כי יסתמך על אותן הוראות חוק ותקנות.
על-כן קבע בית המשפט כי רמת הדמיון הנדרשת לצורך הוכחה כי אכן הועתקה יצירתה של התובעת הינה רמה גבוהה מן הרגיל ולסגנונו האישי של המחבר בפרשנותו את הוראות החוק והתקנות יינתן משקל משמעותי.