מחירון מומלץ אינו מהווה הסדר כובל ללא אמצעי דרבון הנלווה לו וקיבול המחירון על ידי המשווקים

התאמת מחיר היא הסדר כובל, כאשר מתן הנחות על גבי המחיר המתואם אינו שולל קיומו של הסדר כובל, ודי בכך שהוסכם על מחיר בסיסי המשמש כנקודת מוצא מוסכמת לקביעת המחיר הסופי. עם זאת, המלצת מחיר אנכית (של מפיץ למשווק, למשל) יכולה להיחשב בפני עצמה כהסדר כובל רק אם בנוסף לקיומה של 'הצעה', ננקטים גם אמצעים לאכיפת ה'המלצה' (לרבות אמצעי דרבון לקבלת ההמלצה), וכן נעשה 'קיבול' בכך שבפועל מאמצים הגורמים אליהם מופנה המחירון את המחירים המומלצים. גם במצב בו מדובר בהכתבת מחיר, אך בפועל המשווקים אינם נכנעים ללחץ המופעל עליהם ומתעלמים מן המחירון המומלץ אין הסדר כובל כיוון שלא היה קיבול.
במקרה זה קבע בית המשפט כי למרות קיום מחירון מומלץ המופנה למשווקים כל משווק בחר בעצמו את המחיר ולכן לא התקיים הסדר כובל. בית המשפט קבע עוד, כי תמריצי מכירות של המפיץ בדרך של החזר כספי בגין עמידה ביעדים תקופתיים אינם אמצעי דרבון לאכיפת הסדר כובל, באשר היעדים נקבעו לפי כמויות רכישה ולא לפי מחירי מכירה. גם העברה למפיץ של דו"חות תקופתיים אינה מעידה בפני עצמה על קיום תיאום: כאשר מדובר בהעברת מידע בין גופים 'אופקיים' המתחרים זה בזה כל תקשורת מעוררת חשד, אך בדיווח בין גופים 'אנכיים' - בין משווקים למפיץ - העברת מידע ביניהם היא לגיטימית ואף הכרחית.