ניתן לרשום שני סימני מסחר דומים כאשר סוג הצרכנים אליהם משווקים המוצרים מצומצם ומובחן

בית המשפט המחוזי קיבל לאחרונה ערעור על החלטת רשם הפטנטים וסימני המסחר אשר סירב לרשום סימן מסחר של חברה בשל ד מיון לסימן מסחר קיים ופסק, כי סימני המסחר אינם דומים באופן אשר עשוי להטעות את הצרכן, ולכן אין הצדקה למניעת רישומם במקביל.
בית המשפט המחוזי סקר את המבחנים אשר נקבעו בפסיקה לבחינת היות הסימן דומה לסימן אחר עד כדי שיש בו להטעות, ובכלל זה "המבחן המשולש", לפיו ייבחן הדמיון בין הסימנים בשלושה מובנים: מבחן המראה והצליל, מבחן סוג הטובין ומבחן סוג הלקוחות כאשר כלי עזר הוא "מבחן השכל הישר".
בית המשפט המחוזי קבע, כי מבחן המראה והצליל, מהווה מדד מרכזי לדמיון העולה כדי הטעייה, בשים לב לכך שבחינת הדמיון והשוני בין המוצרים אינה "כמותית" אלא "איכותית", כלומר על-ידי התבוננות ברושם הראשוני של הצרכן בעומדו בפני הסימנים והסיכוי שיתבלבל ביניהם כאשר די במבחן זה כדי להכריע. עם זאת, קובע בית המשפט המחוזי, כי במקרה דנן קיים שוני נוסף הנובע מקהל היעד, ומאופן השיווק של המוצרים. כך, ככל שסוג הלקוחות מצומצם ומובחן כך פוחת הסיכון להטעיית הצרכן. המוצרים אותם משווקת החברה אשר ביקשה לרשום את הסימן פונים לחתך צר של צרכנים, המכיר אותם ואת מאפייניהם. ניתן להניח, כי חתך זה של צרכנים מכיר היטב את המותג, והסיכוי כי יבלבל את שמו עם הסימן האחר, הנראה אחרת, נשמע ונהגה באופן שונה, ואשר משווק לקהל יעד אחר, הינו קלוש. לסיכום, קובע בית המשפט המחוזי, כי לא קיים דמיון העולה כדי הטעיית הצרכן בין הסימנים ואין מניעה שהסימנים יירשמו שניהם והמוצרים ישווקו במקביל.