עמדת רשות ניירות ערך בנוגע לחלוקה בחברות שאימצו תקן IFRS9

חוק החברות הישראלי קובע שחברה רשאית לחלק דיבידנד לבעלי מניותיה אם נצבר בקופתה רווח בשנתיים הקודמות לחלוקה ואם לא קיים חשש שהחלוקה תמנע ממנה לקיים את התחייבויותיה.
במרוצת השנים חלו שינויים משמעותיים בכללי החשבונאות המקובלים החלים על חברות ציבוריות. כך, בשנת 2009 פורסם תקן דיווח כספי בינלאומי מספר 9 מכשירים פיננסים (2009), שמטרתו לקבוע עקרונות חדשים לדיווח כספי ביחס לנכסים פיננסים בדוחות הכספיים, שיציגו למשתמשים בדוחות הכספיים מידע רלוונטי ושימושי לצורך הערכת הסכומים, העיתוי והוודאות של תזרימי המזומנים העתידיים של החברה. כחלק מהוראות התקן החדש, יש לבצע מדידה של כל נכס פיננסי הוני על פי שוויו ההוגן. עם זאת ביחס לשינויים בשווי הוגן של מכשיר כאמור, ניתנה לחברה אפשרות שלא לייעד את השינויים בשווי ההוגן לדו"ח רווח או הפסד. יישום התקן החדש מעורר חשש שבמקרים שבהם חברה המחליטה על חלוקה, ייעדה את השינויים בשווי ההוגן של נכסים פיננסיים הוניים שלא לדו"ח לרווח או הפסד, יווצר מצב שיתרת הרווחים הניתנים לחלוקה אילולא אימצה החברה את התקן נמוכה מסכום החלוקה באופן שיפגע בנושיה.
בהנחיה שפורסמה לאחרונה על ידי רשות ניירות ערך, נקבע שחברות ציבוריות יחויבו לדווח אודות הרווחים שניתנים לחלוקה אילולא יישמה את התקן החדש בדוחות התקופתיים. כמו כן בעת חלוקה שבה יתרת הרווחים שניתנים לחלוקה ללא התקן נמוכה מסכום החלוקה, על הנהלת החברה לפרט במסגרת הדיווח המיידי את המידע וההערכות שעמדו בבסיס החלטתה לאשר את החלוקה.