ככל שמשא ומתן לכריתת חוזה מתקדם יותר, נדרשת סיבה מובהקת להצדקת פרישה ממנו

בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו קבע לאחרונה, בערעור העוסק בתביעה להפרת חוזה ולפיצויי קיום בגין הפרת חובת תום הלב בקיום משא ומתן לקראת כריתת חוזה. בית המשפט קבע, כי ככל שהשלב בו נמצא המשא ומתן מתקדם יותר וככל שהצדדים קרובים יותר לתחום החוזי, נדרשת סיבה מובהקת יותר להצדקת הפרישה מהמשא ומתן ופרישה לא מוצדקת עשויה להתפרש כפעולה בחוסר תום לב ובפועל ככריתה של חוזה. עם זאת, גם בשלב מתקדם יכול צד למשא ומתן לפרוש ממנו ובלבד שפרישתו תהיה בתום לב, קרי פרישה המונעת על ידי שיקולים ענייניים הנובעים ממהות העסקה, התפתחות המשא ומתן ועמדות הצדדים.
במקרה זה קבע בית המשפט, כי הפרישה מהמשא ומתן הייתה מטעמים ענייניים. כבוד השופט שוחט, בדעת מיעוט, סבר כי להבדיל מעצם הפרישה, אשר הייתה בתום לב, המשיבה פעלה בחוסר תום לב משלא גילתה את הסיבה לפרישתה, כחלק מחובת הגילוי המוטלת על צדדים במהלך המשא ומתן. עם זאת, גם השופט שוחט סבר כי בנסיבות אלה הדבר אינו מצדיק פיצויי קיום.