הסכם הפצה תמיד ניתן לביטול והסעד על ביטול שלא כדין הינו פיצויים ולא אכיפת ההסכם

בית המשפט העליון אישר החלטה הדוחה דחה לאחרונה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בה נדחתה בקשת זכיין מפיץ למתן צו זמני האוסר על המזכה לבצע או להימנע מביצוע כל פעולה שיש בה כדי להביא להפסקת היחסים הזכיינות בין הצדדים.
בית המשפט העליון קבע, כי מערכת היחסים בין הצדדים עוגנה בהסכם הפצה שהינו מסוג החוזים אשר לגביהם נפסק, כי הסכם המבוססים על קשר אישי ועל יחסי אמון ולכן לעולם יהיה ניתן לביטול. בית המשפט לא יורה על אכיפת כי חזקה שהם אינם מיועדים לעמוד בתוקפם לצמיתות. על כן, צדק בית המשפט המחוזי בדחותו במקרה דנן את הבקשה למתן סעד זמני וזאת בהתאם להלכה לפיה, ככלל, אין לכפות על צדדים להסכם הפצהמסוג זה בין צדדים שיחסיהם עלו על שרטון והסעד שניתן לבקש במקרה זה אינו, להמשיך ולקיים שיתוף פעולה עסקי ביניהם בניגוד לרצונו של מי מהם והתרופה המתאימה למקרים מעין אלה איננה צו מניעה או צו עשה זמני כי אם סעד של פיצוי כספי.
עוד קבע בית המשפט העליון, כי יחד עם זאת, בית המשפט העליון קבע, כי הדיון בבקשה לסעד זמני איננו המסגרת המתאימה לקביעת ממצאי עובדה שונים אשר נקבעו כבר בשלב מקדמי של דיון בבקשה ובלא שמיעת ראיות ולכן לא היה מקום לקביעותיו ההחלטיות של בית המשפט המחוזי במספר נושאים כגון באשר לנסיבות הפסקת היחסים הזכיינות ובמשך תקופת ההודעה המוקדמת שהייתה ראויה בנסיבות העניין הואיל ומדובר בשלב ראשוני של בקשה לסעד זמני ועל כן ולצדדים שמורות לצדדים מלוא טענותיהם בנושאים אלו אשר ראוי שיוכרעו על-ידי הערכאה המבררת לאחר שמיעת התיק לגופו ובהתבסס על הראיות שתישמענה ותוצגנה בפניה.