הסדר כובל יאפשר ביטול ההסכם גם לאחר עשרות שנים ותביעת פיצוי בכפוף לאשם תורם

חברת דלק התקשרה בהסכם לפיו תקים תחנת דלק מצויידת במלואה עבור מפעיל התחנה ובתמורה התחייב המפעיל לבלעדיות (ירכוש מוצרים רק מחברת דלק זו) ותנאים אחרים. ככל שההסכם יופר על ידי המפעיל, תתבטל גם זכותו להחזיק בתחנה, ובציוד שהושאל לו, וחברת הדלק תהיה זכאית, בין היתר, לתפוס את החזקה בתחנה. כ-25 שנה לאחר מכן עתר המפעיל לבית המשפט לבטל את ההסכם.
בית המשפט דחה טענה כי התביעה הוגשה בשיהוי, בין היתר מכיוון שאין במחסום הדיוני של שיהוי כדי להכשיר הסדר כובל בלתי חוקי בהיותו מנוגד לחוק ההגבלים העסקיים.
בית המשפט קבע כי הסדר הבלעדיות הוא הסדר כובל כהגדרת חוק ההגבלים העסקיים באשר הוא הסדר בין שני עסקים לפיו "אחד הצדדים לפחות מגביל עצמו באופן העלול למנוע או להפחית את התחרות בעסקים בינו לבין הצדדים האחרים להסדר, או חלק מהם, או בינו לבין אדם שאינו צד להסדר". בית המשפט קבע כי הגדרת החוק פועלת הן לגבי הסדרים אופקיים והן לגבי הסדרים אנכיים (למשל ספק וקמעונאי, כמקרה זה).
בית המשפט קבע, כי למרות ששני הצדדים היו נגועים באי חוקיות בעת החתימה על ההסכם, שיקולי מדיניות ציבורית של קידום התחרות מחייבים לאפשר לצד להסדר כובל לטעון כנגדו ולבקש לבטל את ההסכם ואף לתבוע מהצד השני את נזקיו, בכפוף לאשם התורם שלו עצמו, אשר יפחית את הפיצוי לו הוא זכאי (במקרה זה פסק בית המשפט 80% אשם תורם).
כך, בית המשפט ביטל את המערכת ההסכמית ופסק פיצוי בשיעור 20% מהנזק שהוכח.